פיטורים באישור רופא תעסוקתי

התובע, מר X, עבד אצל הנתבע, מר X, מיום 1.7.1992 ועד לפיטוריו ביום 31.12.2007. תביעתו לפנינו היא לתשלום זכויותיו עקב תקופת עבודתו וסיומה. לצורכי אגרה העמיד התובע את תביעתו על סך של 250,000 ₪. לנתבע עסק לביצוע עבודות חשמל והוא מעסיק למעלה מ- 35 עובדים המבצעים עבודות חשמל אצל לקוחותיו השונים. התובע החל עבודתו אצל הנתבע כחשמלאי. בחודש מאי 1994 אירעה לתובע תאונת עבודה, בה נפל ונפצע קשה בעת עבודתו. לאחר תקופת החלמה שב התובע לעבודתו אצל הנתבע. בעקבות תאונה זו סבל התובע ממגבלות בהליכה וכן ממגבלות בעבודה פיזית. לאחר פציעתו עבד התובע אצל הנתבע כמחסנאי, נהג ואיש שליחויות. בנוסף שימש התובע כנציג הנתבע אל מול לקוחותיו השונים של הנתבע. התובע עבד 6 ימים בשבוע וקיבל שכר חודשי. בחודש ספטמבר 2007 חלה החמרה במצבו הבריאותי של התובע ומיום 17.9.2007 ועד לפיטוריו ב-31.12.2007 התובע לא עבד עקב מחלתו. ביום 23.12.2007 ניתן לתובע אישור מרופא תעסוקתי, אותו מסר לנתבע, ובאישור צויין כי בשל מצבו הבריאותי אין באפשרותו להמשיך בעבודתו אצל הנתבע. לפיכך פוטר התובע מעבודתו על ידי הנתבע. דיון והכרעה הזכויות הנתבעות על ידי התובע בתביעתו הן: תשלום הפרש פיצויי פיטורים; גמול שעות נוספות; תוספת ותק; תוספת משמרת שניה; פדיון חופשה; הפרשות לקרן פנסיה; דמי הבראה; חלף הודעה מוקדמת ופיצויים עקב הפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשנ"ח - 1998. בטרם נדרש לגופם של דברים, נציין כי התובע הגיש בקשה להתיר לו להגיש סיכומי תשובה. לאחר עיון בבקשה ובתגובת הנתבע, המתנגד לבקשה, אנו מתירים לתובע להגיש את סיכומי התשובה. הפרש פיצויי פיטורים התובע קיבל בסיום עבודתו אצל הנתבע פיצויי פיטורים בסך 70,991 ₪, מזה סך של 46,557 ₪ שולם לתובע על ידי חברת הביטוח הפניקס וסך של 24,434 ₪ שולם לתובע על ידי הנתבע. התובע טוען כי שכרו החודשי עמד על סך של 4,800 ₪ נטו, שהם 5,770 ₪ ברוטו; סך 4,000 ₪ משכרו שולם ישירות לחשבון הבנק שלו ואילו 800 ₪ נוספים שולמו לו על ידי הנתבע במזומן, מבלי שתועדו בתלוש השכר. לכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 89,435 ₪ בגין 15 שנות עבודתו אצל הנתבע ולפיכך עותר הוא לקבלת הפרש פיצויי פיטורים בסך 21,072 ₪ (ר' עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 1.11.2009, שורה 12). מנגד טוען הנתבע, כי שכרו של התובע עמד על סך של 4,423 ₪ ברוטו לחודש (כ - 4,000 ₪ נטו) כפי שמצוין בתלושי השכר, וכי תלושי השכר משקפים נאמנה את שכרו האמיתי והנכון של התובע. לפיכך זכאי היה התובע לפיצויי פיטורים בסך של 68,557 ₪ בלבד, ומשכך התובע איננו זכאי להפרש פיצויי פיטורים. כלל ידוע הוא, כי נטל ההוכחה בדבר אי נכונות הרישום בתלושי השכר - מוטל על הטוען: "מקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם כן הוכח, מעדויות אמינות, אחרת" (ר' דב"ע מז/3-146 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 19); התובע לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו זו מלבד עדותו, לפיכך לא ניתן לקבל טענה זו של התובע. נציין עוד כי התובע טען בעדותו בבית הדין, כי הוא איננו העובד היחיד אשר שכרו שולם לו בחלקו במזומן וללא כל תיעוד, ואולם לא הביא כל עדות או ראיה לכך. משום כך טענה זו של התובע נדחית ואנו קובעים כי שכרו הקובע של התובע עמד על סך של 4,423 ₪ ברוטו. מששכרו הקובע של התובע עמד על סך של 4,423 ₪ לחודש, והתובע אף מודה כי קיבל פיצויי פיטורים בסך של 70,991 ₪ בגין כל תקופת עבודתו אצל הנתבע, הרי שהתובע איננו זכאי להפרש פיצויי פיטורים ותביעתו ברכיב זה נדחית. גמול שעות נוספות עיקר תביעתו של התובע לפנינו היא לתשלום גמול שעות נוספות. בטרם נדון לגוף המחלוקת, נציין כי הנתבע צירף לסיכומיו, מבלי שקיבל את רשות בית הדין לעשות כן ומבלי שהקדים והגיש בקשה להגשת ראיות באיחור, דפים חודשיים בהם רשם הנתבע את ימי העבודה של חלק מעובדיו וכן מופיע רישום כמותי של שעות נוספות. הדפים אינם מכסים את כל התקופה הרלוונטית לתביעה מושא דיוננו ובאשר לתובע בחלק מהחודשים אין כל רישום שהוא למעט שמו. הנתבע מבקש באמצעות דפים אלה להוכיח את גרסתו, שהתובע לא עבד שעות נוספות. יודגש כי במהלך קיום ההליכים בתיק נתבקש הנתבע להמציא מסמכים אלו, אך טען כי הם אינם נמצאים בהישג ידו. וכך העיד הנתבע כאשר נשאל מדוע לא צירף את היומנים לתצהירו: "לא חשבתי לנכון ואני לא אחפש את זה עכשיו בארכיון" (ר' עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 29-30). משהנתבע צירף מסמכים אלה לסיכומיו ללא היתר מבית הדין, אין בדעת בית הדין להתייחס בפסק הדין למסמכים אלה, שהוגשו שלא כדין. התובע טוען, כי עבד שעות ארוכות מדי יום, ולא קיבל עבורן כל תמורה. הוא עבד מדי יום מהשעה 05:30 ועד השעה 18:00 ובימי שישי מהשעה 07:00 ועד 12:30. עוד טוען התובע כי פעמים רבות נאלץ לעבוד בשעות הלילה ואף בשבתות וחגים וגם זאת מבלי שקיבל כל תמורה. על כך דורש התובע שכר בגין עבודה בשעות נוספות (3 שעות נוספות לכל יום). מנגד טוען הנתבע, כי התובע עבד במשכורת גלובאלית ולא עבד שעות נוספות, ואף בפועל עבד פחות ממשרה מלאה. עוד טוען הנתבע, כי במקרים הספורים בהם עבד התובע שעות נוספות, קיבל על כך תמורה מלאה והדבר משתקף היטב בתלושי שכרו של התובע. שעות עבודתו של התובע בימים א-ה היו משעה 07:00 ועד 16:00 ובימי שישי משעה 07:00 עד 12:30. שאלת נטל ההוכחה בגין עבודה בשעות נוספות עברה שינוי משמעותי עם חקיקת חוק הגנת השכר (תיX מס' 24) התשס"ח-2008, אשר נכנס לתוקפו בחודש פברואר 2009. לאחר התיX לחוק, נטל ההוכחה מוטל על המעסיק להוכיח שהעובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת. אמנם, הוראותיו של תיX 24 לחוק אינן חלות על נסיבות המקרה שלפנינו, ברם עוד בטרם התיX לחוק, קבע בית הדין הארצי כי יש מקום להגמיש את הכללים בדבר נטל הראיה בהוכחת השעות הנוספות: "מגמת הפסיקה היא הגמשת הכללים בדבר נטל הראיה שיחול על עובד התובע גמול שעות נוספות, בנסיבות שונות: מקרים בהם שוכנע בית הדין כי העובד עבד במתכונת עבודה קבועה הכוללת עבודה בשעות נוספות; מקרים בהם קיימת תופעה של העבדה בשעות נוספות ללא תשלום גמול שעות נוספות כמתחייב מהדין; מקרים בהם הדרישה להוכחה מדויקת של שעות העבודה אינה הולמת את נסיבות יחסי העבודה". (ר' ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים, ניתן ביום 12.11.08; סעיף 31 לפסק הדין; להלן - פסק דין ימית) ובהמשך פסק דין ימית קבע בית הדין הארצי את אופן הוכחת השעות הנוספות: "בשלב הראשון - על העובד להוכיח מתכונת קבועה של עבודתו, ובכך מועבר אל המעסיק נטל ההוכחה; בשלב השני - על המעסיק להוכיח את מספר שעות העבודה של העובד ואת היעדרויותיו של העובד. בהעדר הוכחה מדויקת, המעסיק אינו מרים נטל זה; בשלב השלישי - ככל שהמעסיק לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו, על יסוד מתכונת העבודה הקבועה שהוכחה על ידי העובד והנתונים המוכחים בנוגע לשכרו, בית הדין קובע את שיעור הסכום המגיע לו, כאשר ניתן לעשות זאת על דרך של אומדנא" (ר' סעיף 61 לפסק דין ימית). סעיף 25(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 קובע כי על מעסיק חלה חובה לנהל רישום שעות עבודה: "מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה שבועית, ובו יירשמו הפרטים שייקבעו בתקנות." בענייננו הנתבע לא המציא ולא הוכיח כי ניהל עבור התובע "פנקס שעות עבודה ומנוחה". יוטעם כי הדפים החודשיים שצירף הנתבע לסיכומיו, שאת הגשתם לא התרנו, אינם בגדר "פנקס שעות עבודה ומנוחה". נקדים ונאמר כי מהחומר שהונח לפנינו שוכנעו כי התובע אכן עבד שעות נוספות כדבר שבשגרה. ונבאר. הנתבע העיד בתצהירו (מוצג נ/1), כי התובע עבד יום יום משעה 07:00 - 16:00 וביום שישי משעה 07:00 - 12:30 עם הפסקת אוכל של כחצי שעה (סעיף 11 לתצהיר הנתבע). כך גם העיד מנהל החשבונות של הנתבע מר אטיאס (עמ' 31 לפרוטוקול שורות 22-24). מעדויות אלה עולה, כי אף לגרסת הנתבע, התובע עבד שעות נוספות. התובע עבד שישה ימים בשבוע, ומשכך יום עבודתו הינו בן 8 שעות. משהתובע עבד 9 שעות בימים א-ה, לפי גרסת הנתבע, ואף אם ננכה מחצית השעה בגין הפסקת אוכל, הרי שהתובע עבד כל יום חצי שעה נוספת. בנוסף התובע עבד בימי שישי, ולאחר שעבד 43 שעות שבועיות, כל שעה שעבד מעבר לכך ביום שישי היא שעה נוספת. דהיינו - לפי גרסת הנתבע, התובע עבד לפחות 5 שעות נוספות בשבוע. מהעדויות אשר לפנינו עולה תמונה ברורה, לפיה התובע עבד שעות נוספות ואף בשעות עבודה בלתי מקובלות. התובע העיד כי נהג להתחיל את יום עבודתו בשעות הקטנות של הבוקר, להסיע פועלים לאתרי העבודה, ואחר כך חזר למשרדי הנתבע והמשיך בעבודתו עד שעות הערב (ר' למשל עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 21-17). עוד העיד התובע, כי לעתים נאלץ להגיע למשרדי הנתבע אף בשבתות (ר' עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 12-8). עדותו של התובע הותירה בנו רושם מהימן ונתמכה בעדויות נוספות. העיד לפנינו מטעם התובע מר משה גולדברג, ששימש כאחראי מטעם מע"ץ על פעילות התחזוקה של קבלני המשנה, ובכללם הנתבע, בכבישים במחוז הצפון. לדבריו התובע שימש כנציג הנתבע לכל דבר ועניין בפרוייקטים השונים בהם שימש הנתבע כקבלן - אחזקת תאורה (ר' עדותו של מר גולדברג בעמ' 9 לפרוטוקול ש' 8-4). מר גולדברג נהג לפנות אל התובע לביצוע תיאומים וכן בעת תקלות (ר' עדותו של מר גולדברג, עמ' 10 לפרוטוקול שורות 23-32). מר גולדברג זכר כי תקלות אירעו פעמים רבות בשעות הלילה המאוחרות, וכן בשבתות וחגים וגם במקרים אלה פנה מר גולדברג אל התובע, שהיה מגיע למקום התקלה. לדברי מר גולדברג היו למעלה מ- 15 תקלות בחודש. יוטעם שעדותו של מר גולדברג הייתה קוהרנטית וברורה, ועשתה עלינו רושם מהימן. לא למותר לציין שגם הנתבע בעצמו הצהיר כי התובע קיבל פניות ממע"ץ על תקלות ולפעמים יצא למקום התקלה, גם בשעות הלילה (סעיף 14 לתצהיר הנתבע). עוד הוסיף מר גולדברג כי הקבלן (הנתבע) התחייב לבצע לפחות פעם בחודש סיור לילה ברחבי המחוז לבדיקת תקינות התאורה ואת זה היה עושה התובע (ר' עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 6-2). גם הנתבע אישר כי התובע נהג לבצע סיורי לילה מעת לעת, אך לגרסתו זה קרה פעם ב- 3 חודשים לערך (ר' עמ' 26 לפרוטוקול ש' 25-16). זאת ועוד, התובע העיד כי נהג להסיע את העובדים לאתרי העבודה המרוחקים בימי ראשון בבוקר, שאז היה יוצא מביתו בשעות הבוקר המוקדמות, והיה מחזירם לביתם ביום חמישי בערב או ביום שישי (ר' לדוגמה עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 14-10). עדותו זו נתמכה אף בעדותו של הנתבע: "ש. מתי התחילה העבודה בבז"ן? ת. ב- 07:00 או ב- 08:00 תלוי איפה הצוותים עובדים. אצלי הכל היה כתוב ביומן, היומן לא אצלי כעת, וזה גם לא מעניין, כי התובע עבד גלובאלי ואף השתחרר מוקדם לעיתים, ביומן יש דברים שהיו כתובים ודברים שלא כתובים, הייתי כותב מקרים מיוחדים, לדוגמה אם היה נוסע ב- 02:00 או ב- 03:00 לדוגמה בימי א' כשעבדתי באתרים מרוחקים, כמו שהוא טען שעבד באתרים המרוחקים וזה לא נכון. ש. אם הם היו צריכים להיות ב- 08:00 בקריית גת הוא היה יוצא ב- 05:30 וב- 06:00 אסף את האנשים. ת. כשהוא היה לוקח מוקדם אנשים ביום א' הייתי רושם ביומן וכשהיה חוזר הייתי נותן לו ללכת הביתה לישון. ש. מתי הוא היה חוזר לעבודה? ת. אם היה לי צורך היה חוזר לפעמים ב- 16:00 בשביל להביא אנשים ואם לא היה לי צורך, חזר למחרת." (ר' עמ' 24 לפרוטוקול ש' 28-17). ובהמשך: "ש. באיזו מסגרת הוא הסיע אנשים לים המלח? ת. סידור העבודה היה, שבמוצ"ש או ביום שישי התקשרתי אליו להורות לו את מי לאסוף ביום א' לדוגמה ב- 06:00 על מנת להסיע אותם לקריית גת או ים המלח, אחרי שהגיע לשם ב- 08:00 בערך ב- 11:00 הגיע לאלוני אבא ואם יש לי סידור דחוף להביא סחורה מספק, הייתי מבקש ממנו, אבל אם לא, הייתי שולח אותו הביתה לישון. ש. מי היה מביא סחורה לים המלח אם היה חסר משהו? ת. בדרך כלל הספק עצמו מביא את הסחורה לכל האתרים אם זה דחוף. אני לא מכחיש שאם פתאום היה חסר למנהל עבודה באתר כלשהו משהו, הייתי שולח את התובע כי הוא היחידי שלא עבד בשטח והיה פנוי במחסן. איפה שהייתי צריך לשלוח, תמיד שלחתי את התובע כי הוא היחידי שחוץ מזה לא עשה כלום. בטח שלא הייתי מורה זאת למנהל עבודה שעסוק עם עובדים באתר כלשהו, על מנת להביא חומר לצוות אחר בקריית גת או במקום אחר." (ר' עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 17-6; ר' גם עדותו של הנתבע בעמ' 28 לפרוטוקול, ש' 9-7). אמנם, הנתבע טוען כי במקרים בהם החל התובע את עבודתו בשעות המוקדמות, היה מסיים את עבודתו מוקדם יותר, אך מעדותו של הנתבע עצמו עולה ראשית, כי אין מדובר בדבר שבשגרה אלא "לפעמים" וכי כשהיה צורך היה התובע ממשיך לעבוד או חוזר לעבודה. התובע עצמו מכחיש כי נהג לסיים את עבודתו מוקדם יותר. הנה כי כן, מהעדויות אשר לפנינו שוכנענו כי התובע הועסק מעבר למסגרת שעות העבודה הרגילות והתובע השכיל להוכיח מתכונת קבועה של עבודה בשעות נוספות, כנדרש בשלב הראשון בפסק דין ימית. בשלב השני עובר הנטל לנתבע ועליו להוכיח את מספר שעות העבודה של התובע ואת היעדרויותיו. משהנתבע לא המציא לבית הדין פנקס שעות עבודה ומנוחה, כנדרש בחוק שעות עבודה ומנוחה, הרי שלא השכיל להרים את נטל הראיה המוטל עליו ולפי פסק דין ימית על בית הדין לקבוע, בשלב השלישי, את מתכונת העבודה הקבועה שהוכחה וניתן לעשות זאת בדרך של אומדנא. התובע, כאמור, הותיר בנו רושם מהימן ושוכנענו כי התובע אכן עבד שעות נוספות, ברם לא שוכנענו כי התובע עבד במתכונת עבודה קבועה של 12 שעות עבודה מדי יום. על דרך האומדנא סוברים אנו כי התובע עבד כשעתיים נוספות בכל יום בימים א-ה בשבוע. התובע העיד כי קיבל הפסקות אוכל וכי לעתים נהג לצאת לאכול את ארוחותיו מחוץ למקום העבודה (ר' עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 13-12 ועמ' 17 ש' 25-23). גב' פרקש, מזכירת הנתבע, העידה כי התובע נהג לצאת להפסקות אוכל, לרוב מחוץ למשרד (ר' עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 18-16). לפיכך יש להפחית מיום עבודתו של התובע חצי שעה בגין הפסקת אוכל, ומכאן שהתובע זכאי לגמול שעות נוספות של שעה וחצי לכל יום, בימים א-ה בשבוע, בשיעור של 125% לפי החישוב כדלקמן: ערך שעת עבודה (4,423 ש"ח: 186 שעות) 23.78 ₪ X 125% X 1.5 X 22 ימי עבודה X 12 חודשים X 7 שנים. בסך הכל - 82,398 ₪. גמול שעות נוספות עבור פרוייקטים מסוימים התובע טוען כי בגין הפרוייקטים שביצע הנתבע בקרית גת, ים המלח ואפיקים (תקופה של כ- 13 חודשים), זכאי התובע לגמול שעות נוספות כדלקמן: 125% X 25 ימים X 3 חודשים בתוספת 3 שעות X150% X 25 ימים X 3 חודשים. התובע טוען כי פרויקטים אלו התבצעו בשנת 2007 והוא עבד בתקופת הפרויקטים מהשעה 03:00 עד שעה 18:00. לטענת הנתבע ב- 7 השנים האחרונות לעבודתו של התובע (תקופת ההתיישנות) לא עבד התובע באתרים אלו. התובע לא הביא ולו ראשית ראיה כי פרוייקטים אלו אכן התבצעו בשנת 2007. אולם גם אם היה בידינו לקבל את טענתו כי נהג לסייע לנתבע בפרוייקטים אלה בשנת 2007, הרי שהתובע לא הביא, ראשית ראיה לכך כי נהג לעבוד יום יום 15 שעות ביום. לעניין זה העיד הנתבע כי תפקידו של התובע במסגרת הפרויקטים המרוחקים היה להסיע את הפועלים לים המלח ביום א' בבוקר ולהחזירם לביתם בימי חמישי או שישי ולעתים להביא סחורה לאתרים אלו (ר' עמ' 28 לפרוטוקול, ש' 20-7). כך גם העיד התובע בעצמו: "ש. תספר על עבודתך בפרויקט ים המלח. ת. אני הבאתי סחורה מטבעון לים המלח. לפעמים פעם בשבוע ולפעמים פעמים בשבוע זה היה תלוי. הבאתי כבלים וכל מיני דברים. אף פעם לא נשארתי לישון שם תמיד חזרתי חזרה. ש. עבור מה אתה דורש שעות נוספות. ת. אני נסעתי לשם. מגיע לי שעות נוספות. כל יום עבדתי שעות נוספות. כל יום הבאתי דברים. עבדתי גם בלילה גם ביום. ש. אם אני אגיד לך שהפועלים של הנתבע ישנו בים המלח במשך שבוע. ת. שישנו זו העבודה שלהם. אני מצאתי להם דירה. אני גם דירות הייתי מוצא לעובדים כשהנתבע היה מבקש. ש. למה אתה אומר שעבדת כל יום בים המלח. ת. אני לא אמרתי שכל יום עבדתי בים המלח. ש. אתה אומר שמה שכתוב בתצהיר זה לא נכון ומה שאתה אומר עכשיו זה נכון. ת. תשובתי היא שעבדתי כל יום. גם לים המלח הייתי מביא את כל הסחורה. יום אחד לא ישבתי בבית. אפילו אחרי ניתוח אני באתי עם קביים לעבודה. ש. באיזה חודשים עבדת בפרויקט ים המלח. ת. אני לא זוכר. כתוב פה. מתי שהפועלים עבדו שם אני הייתי מביא את הסחורה. אם לא היו מקום שנסעו הפועלים אז אני הסעתי אותם לים המלח. " (ר' עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 31 עד עמ' 16 ש' 16-1) בהמשך העיד התובע: "ש. מתי עבדת בפרויקט אפיקים. ת. אני לא עבדתי אלא הבאתי פועלים וסחורה. לא כל יום אלא פעם בשבוע. ביום ראשון הבאתי את הפועלים וביום שישי החזרתי אותם. סחורה הייתי מביא כשהיה צורך. אני לא זוכר. ש. האם הבאת גם סחורה וגם את הפועלים. ת. כן. " (ר' עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 24-19). ועוד בהמשך העיד התובע: "לשאלת בית הדין כמה פעמים נדרשתי לקום מוקדם לצורך עבודה מחוץ לאזור הנתבעת - אני משיב כי פעם אחרונה נסעתי פעמים בשבוע לקרית גת וקמתי בשעה 03:00 כדי להספיק ולקחת עובד בשעה 05:00 בבוקר למקום העבודה ושוב ביום חמישי בערב הייתי צריך לקחת עובדים בשעה 17:00" (ר' עמ' 6 לפרוטוקול ש' 16-20). התובע אכן נהג להסיע את עובדי הנתבע לאתרי העבודה המרוחקים, ולעתים נאלץ להתחיל את יום עבודתו בשעות הבוקר המוקדמות, ועל פי עדותו של התובע מדובר בפעם פעמיים בשבוע; ברם יוטעם כי באומדנא שערכנו בעניין גמול השעות הנוספות, הסעות אלה נלקחו בחשבון ומשכך אין התובע יכול לזכות פעמיים בגמול שעות נוספות בעניין אותן הסעות. על כן תביעתו ברכיב נוסף זה נדחית. זכויות מכוח צו הרחבה התובע עותר לקבלת תשלומים שונים המגיעים לו לגישתו מכוח צו ההרחבה בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, ולחלופין טוען התובע, כי הוא זכאי לתשלומים אלה מכוח צו ההרחבה בענף הבניה והעבודות הציבוריות. הנתבע טוען, כי צו ההרחבה בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, לא חל על היחסים בין הצדדים הואיל והתובע לא עסק כמעט בעבודות חשמל, אלא בשליחויות. לטענת התובע, "מפעל" מוגדר בצו ההרחבה בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה: "מפעל/מעסיק: כל מפעל, מעסיק בענפי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה המעסיק עובדים שכירים לשם ייצור או הרכבה בענפים הבאים: ........ מעבדות לתיX ציוד חשמלי וכלי עבודה, ציוד חשמלי, ביצוע עבודות חשמל למיניהן, חשמל, אלומיניום ומוצריו למבנים ותעשייה, ..... " "עובד" מוגדר בצו זה: "עובד: כל המועסק כשכיר על ידי המפעל, שמלאו לו 18 שנים. למעט מנכ"ל, חשב, ומנהל כ"א." התובע מוסיף וטוען כי עיסוקו המרכזי של הנתבע הוא בביצוע עבודות חשמל, ביצוע מתקני חשמל בתעשייה, מבני ציבור, תאורת כבישים במתח גבוה ונמוך, אחזקה, שיפוצים וסילוק תקלות. משכך טוען התובע, חל על יחסי הצדדים צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה. לבחינת השאלה אם צו ההרחבה חל על משלח יד או על ענף, יש להיזקק לסיווג האחיד של משלחי יד, שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ומשקיים ספק בדבר חלות צו הרחבה על מעביד מסויים, יש לבחון את מכלול נסיבות העניין ונטל ההוכחה מוטל על הטוען, שהוראות צו ההרחבה חלות עליו (ר' דב"ע נו/3-727 עוף טנא תעשיות בע"מ - מואסי מוחמד, ניתן ביום 12/12/96). הנתבע העיד, כי הוא מבצע תשתיות חשמל ואחזקת חשמל תעשייתי (ר עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 2) ועובדי הנתבע תיקנו לוחות תאורה (ר' עדותו של מר אלכסנדר אלכסנדרוב בעמ' 36 לפרוטוקול, ש' 7). משכך, אכן הנטייה הראשונית היא לסווג את מפעלו של הנתבע כמפעל בענף החשמל; אולם, בהתאם לסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 1993, של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עיסוקו של הנתבע שייך דווקא לענף הבנייה, ענף ראשי מספר 45, ענף משנה מספר 453 - תהקנת מתקעי מים, חשמל ומיזוג , תת ענף 4531 - התקנת מתקני חשמל: "כולל: התקנת מערכות חשמל ותיXן, התקנת מערכת אל-פסק, מובילים, כבלים ומוליכי רשתות עיליות, לוחות חשמל ואביזרים, גופי תאורה - במבנים ומחוץ למבנים (פנסי תאורה), התקנת שואב אבק מרכזי בבתים". משעיסוקו של הנתבע הינו בהתקנת מערכות חשמל ועובדי הנתבע מבצעים התקנות ותשתיות חשמל שונות, הרי שעל יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבנייה והעבודות הציבוריות (ר' גם ד"מ (חי') 10035/04 ליברצ'וק ויקטור - אקורד מ. את. פ בע"מ, מותב בראשות כב' השופטת אביטל רימון-קפלן, ניתן ביום 13.3.2008). ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה וצווי ההרחבה מכוחו, חלים על כלל העובדים המועסקים בענף הבנייה, ללא קשר למעמדו של העובד ולאופן חישוב שכרו (ר' ע"ע 453/06 ניקולא דאטקו - י. שומרוני בע"מ ואח', ניתן ביום 20.8.07). נבחן, אפוא, מהן זכויותיו של התובע על פי צו זה. תוספת ותק - לפי סעיף 4.1 לצו ההרחבה בענף הבניה, אשר תוקפו מיום 1.8.2004 (צורף על ידי התובע) זכאים מנהלי עבודה לתוספת ותק בשיעור של 6.85 ₪ לחודש לכל שנת עבודה. לא הוכח לפנינו כי התובע הינו מנהל עבודה ולכן אין התובע זכאי לתוספת ותק מכוח צו הרחבה זה. אולם סעיף 1.6 לצו ההרחבה בענף הבניה והעבודות הציבוריות, אשר תחולתו מיום 21.12.1999, קובע תוספת ותק של 5.94 ₪ לחודש לכל שנת עבודה, וסעיף זה חל על התובע. התובע צבר בשנת 2000 ותק של 7 שנים בעבודתו אצל הנתבע ולפיכך זכאי התובע לתוספת ותק כדלקמן: בגין שנת 2000 - תוספת ותק של 41.58 ₪ לכל חודש; בגין שנת 2001 - תוספת ותק של 47.52 ₪ לכל חודש; בגין שנת 2002 - תוספת ותק של 53.46 ₪ לכל חודש; בגין שנת 2003 - תוספת ותק של 59.4 ₪ לכל חודש; בגין שנת 2004 - תוספת ותק של 65.34 ₪ לכל חודש; בגין שנת 2005 - תוספת ותק של 71.28 ₪ לכל חודש; בגין שנת 2006 - תוספת ותק של 77.22 ₪ לכל חודש; בגין שנת 2007 - תוספת ותק של 83.16 ₪ לכל חודש. התובע תבע בתביעתו בגין תוספת ותק סך של 2,460 ₪; אמנם חישוב תוספת הותק עולה על סך זה, ברם משתבע התובע סכום זה בלבד, אין הוא זכאי לתשלום מעבר למה שתבע, ועל כן על הנתבע לשלם לתובע תוספת ותק בסך זה של 2,460 ₪.                         תוספת משמרת שניה לשעה 17:00 - 18:00 - התובע תבע תוספת זו בהסתמך על צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, אולם משקבענו כי צו זה אינו חל על יחסי הצדדים - נדחית תביעתו של התובע לתוספת משמרת שנייה. ימי חופשה - התובע תבע תוספת ימי חופשה על פי צו ההרחבה. כל עובד זכאי על פי צו ההרחבה, החל מהשנה ה- 9 לעבודתו, ל - 26 ימי חופשה בשנה. מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי בשנים 2005 - 2007 קיבל התובע 24 ימי חופשה לכל שנה. מכאן שהתובע זכאי לתוספת של 2 ימי חופשה בשנה. בשנת 2004 קיבל התובע 23 ימי חופשה ומשכך זכאי הוא לתוספת של 3 ימי חופשה בשנה זו. בסך הכל זכאי התובע לתוספת של 9 ימי חופשה לפי החישוב הבא: שכר שעת עבודה 23.78 X 8 שעות X 9 = 1,712 ₪. הפרשות לקרן פנסיה - לטענת התובע, על פי צו ההרחבה היה על הנתבע להפריש עבורו כספים לקרן הפנסיה בשיעור של 12% משכרו, החל מתחילת עבודתו ולפיכך עותר התובע לפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה עבור 7 שנים. הנתבע טוען כי ביצע עבור התובע הפרשות לפנסיה מקיפה בשיעור 12% מהשכר לחברת הביטוח הפניקס. לפי מכתבה של חברת הפניקס מיום 24.4.2009 (נספח ה' לתצהיר התובע) לתובע היה ביטוח מנהלים. התשלומים לפוליסת הביטוח בוצעו משנת 1996 ועד 2008 הן לפיצויים והן לתגמולים. לפי מכתב חברת הפניקס, הפוליסה בוטלה עקב פדיון הפיצויים והתגמולים, ששולמו לידי המבוטח - התובע. משהנתבע ביטח את התובע בביטוח מנהלים החל משנת 1996 ועד לסיום עבודתו - אין התובע זכאי לפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה עבור 7 שנות עבודתו האחרונות (כפי שתבע). דמי הבראה התובע עתר בתביעתו לתשלום 16 ימי הבראה. לטענת התובע, על אף שצויין בתלושי השכר בשנת 2007 כי קיבל דמי הבראה, הרי שאלה שולמו לו במקום תשלום דמי מחלה. הנתבע טוען מאידך גיסא, כי בתקופת שהותו של התובע בימי מחלה, קיבל התובע דמי מחלה כדין, ואף קיבל תשלום בגין דמי מחלה בה בשעה שלא עמדו לרשותו ימי מחלה כמספר הימים בהם שהה בימי מחלה. התובע זכאי לפי צו ההרחבה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו ל- 10 ימי הבראה בכל שנה. מתלושי השכר של התובע עולה כי בשנת 2006 לא קיבל התובע דמי הבראה כלל ואילו בשנת 2007 קיבל התובע דמי הבראה בגין 8 ימים בלבד. לפיכך זכאי התובע לדמי הבראה עבור 12 ימים בסך 3,816 ₪ לפי החישוב הבא: 12 X 318 ₪ = 3,816 ₪. החזר פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה התובע טוען כי בחודשים האחרונים לעבודתו אצל הנתבע היה בתקופת מחלה, ותחת לשלם לו דמי מחלה כחוק, שילם לו הנתבע בגין חלק מימים אלה, דמי חופשה ודמי הבראה. לעניין זה העיד מנהל החשבונות של הנתבע כי שולמו לתובע דמי מחלה כחוק, וכידוע, שיעור דמי המחלה מהווים אך 75% מהשכר. על מנת שלא לפגוע בהכנסתו של התובע, שולמו לתובע, בנוסף לדמי המחלה, פדיון ימי חופשה, ודמי הבראה (ר' עדותו של מר אטיאס, עמ' 29 שורות 18 - 25). עוד הוסיף מר אטיאס כי התובע ניצל את כל ימי המחלה שעמדו לרשותו בתקופה זו (עמ' 30 שורות 9-10). שוכנענו כי התשלומים, בגין תמורת ימי החופשה ודמי ההבראה ששולמו לתובע בתקופת מחלתו, שולמו לו בנוסף לדמי המחלה ולא במקומם; משכך אנו דוחים טענה זו של התובע. פיצוי בגין אי ביטוח התובע בביטוח אבדן כושר עבודה בכתב התביעה טען התובע, כי הנתבע לא טרח לבטחו בביטוח אבדן כושר עבודה וביטוח מחלה מתאים ועקב כך, חברת הביטוח, בה נערך לתובע ביטוח אבדן כושר עבודה, החריגה את התאונה שאירועה לתובע בשנת 1994 מהפוליסה ולפיכך מצא עצמו התובע במצב בו הוא אינו מבוטח בגין אבדן כושר עבודה ואין לו כל מקור גמלה או הכנסה. בסיכומיו טען התובע, כי אילו הנתבע היה מבטחו במועד, הרי שכיום היה זכאי לפיצוי חודשי קבוע בשיעור 75% משכרו המבוטח לתקופה שמיום ההחמרה במצבו ועד הגיעו לגיל 67 ולפיכך עותר התובע לחייב את הנתבע בכל התשלומים, להם היה זכאי, אילו היה הנתבע מקיים את חיוביו. ראשית יוטעם, כי משהתובע לא תבע בכתב תביעתו את הפיצוי אותו ציין בסיכומיו, מן הדין לדחות את תביעתו ברכיב זה. שנית, על פי הפסיקה אין לפסוק פיצוי על נזק שנגרם עקב העדר הפרשות לקופת גמל, אלא בהתקיים שני תנאים מצטברים; האחד - כי כבר לא ניתן לאכוף את ביצוע ההפרשות, והשני - כי יוכח הנזק שאותו תובעים (ר' דב"ע שן 66-3 נאצר - רחמים פד"ע כ"ב 13). בענייננו התנאי הראשון אמנם מתקיים ולא ניתן כיום לאכוף את ביצוע ההפרשות, ברם התנאי השני אינו מתקיים; התובע לא הוכיח כי לו היה מבוטח, הוא היה זכאי לגמלה על יסוד תקנון קרן הפנסיה, או הוראות חוזה הביטוח; התובע אף לא הוכיח כי התקיימו הדרישות לזכאותו, כך גם לא הוכיח את שיעור הגמלה לה היה זכאי, לטענתו, וממילא לא הוכיח את הנזק. בנסיבות אלה תביעתו ברכיב זה נדחית. חלף הודעה מוקדמת התובע טוען כי פוטר ללא הודעה מוקדמת. מנגד טוען הנתבע, כי התובע לא עבד עקב מחלה בשלושת החודשים האחרונים לעבודתו, וממכתב הרופא התעסוקתי עולה כי התובע לא יכול היה להמשיך בעבודתו אצל הנתבע, בנסיבות אלה טוען הנתבע, אין מקום ליתן לתובע הודעה מוקדמת, משהתובע לא היה יכול לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. אין בידנו לקבל טענה זו של הנתבע. עובד זכאי להודעה מוקדמת גם בעת שהוא נמצא בתקופת מחלה ו/או באי כושר עבודה. בעניין דומה כבר נפסק על ידי בית הדין הארצי: "עובד שפוטר, זכאי לפיצוי על אי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים, גם אם בתקופה בגינה היתה ההודעה צריכה להינתן, קיבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי" (ר' דב"ע נו/9-3 נצחונה פומרנץ נ' נשיונל מוד בע"מ, פד"ע כט 653). כך גם נפסק על ידי בית הדין האזורי בתל אביב (כב' השופטת וירט ליבנה): "אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת פוטרה. משכך, כאשר אין מדובר בנסיבות מיוחדות שבהן ניתן לטעון כי יש לפטר את העובד לאלתר, זכאי כל עובד להודעה מוקדמת לפיטוריו. העובדה כי הסיבה לפיטורים הייתה תאונת דרכים שעברה התובעת אינה נימוק לשלילת ההודעה המוקדמת. טענה מסוג דומה נדונה בעבר על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה, אשר פסק כי יש לשלם תמורת הודעה מוקדמת גם לעובדת שנפגעה בתאונת דרכים, ואשר קיבלה במקביל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי (דב"ע נו/3-9 פומרנץ - נשיונל מוד בע"מ (להלן - פרשת פומרנץ [10])). (ר' עב' (ת"א) 20190/95 אסתר חמאל - ט.מ.ל. מיקרו מחשבים בע"מ, פד"ע לה, קמ"ה). העובדה שהתובע לא היה יכול לבצע את עבודתו אצל הנתבע, אין בה כדי לאיין את זכותו להודעה מוקדמת בעת פיטוריו. תכליתה של ההודעה המוקדמת היא לאפשר לעובד המפוטר תקופה בה משולם שכרו והוא יכול לחפש עבודה אחרת. לפיכך על הנתבע לשלם לתובע חלף הודעה מוקדמת בסך 4,423 ₪. פיטורים בניגוד לחוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התובע טוען כי פיטוריו נעשו בניגוד להוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשנ"ח - 1998 (להלן - החוק) ומבלי שהנתבע ניסה לבחון אופציות להשאירו בעבודתו. לטענת הנתבע אין תחולה לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הואיל והתובע לא היה כשר לביצוע עבודתו. סעיף 5 לחוק מגדיר "אדם עם מוגבלות" - "אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים." סעיף 8(א) לחוק אוסר על מעסיק הפליה בין עובדיו מחמת מוגבלותם "ובלבד שהם כשירים לתפקיד או למשרה הנידונים" ובין היתר מתייחס איסור ההפליה בכל הקשור לפיטורים. סעיף 8(ה) קובע כי "הפליה" משמעה "לרבות אי ביצוע התאמות הנדרשות מחמת צרכיו המיוחדים של אדם עם מוגבלות אשר יאפשרו את העסקתו". הנה כי כן, החוק קובע כי מעסיק לא יפלה בין עובדיו מחמת מוגבלותם ובלבד שהם כשירים לתפקיד או למשרה הנדונה. מלשון הסעיף עולה תמונה ברורה לפיה אין בכוונת המחוקק לחייב מעסיק להמשיך ולהעסיק עובד חולה/נכה שאינו מסוגל לבצע את התפקיד אותו ביצע קודם לכן, עקב מחלתו/נכותו וכאשר אין אפשרות לבצע התאמה באופן סביר לעובד. כוונת המחוקק היא להבטיח את העסקתו של הנכה/המוגבל במידה והוא מסוגל לבצע את התפקיד וניתן לבצע התאמות סבירות על מנת לסייע בידו לבצע את התפקיד, כגון גישה למקום העבודה, סביבת עבודה תומכת וכיוצא בזה. בנסיבות אלה על המעסיק לבצע התאמה על מנת להעסיק את הנכה בעבודה שהנכה מסוגל לעשותה. התובע הצהיר כי בחודש ספטמבר 2007 חלה החמרה במצבו הבריאותי והוא נאלץ לעבור מספר ניתוחים בברכיו, עקב כך המציא התובע לנתבע את מכתבו של הרופא התעסוקתי מיום 23/12/2007, הקובע כי בשל מצבו אין התובע יכול להמישך בעבודתו אצל הנתבע (ר' סעיפים 12-10 לתצהיר התובע). עוד יודגש כי לגרסת התובע, עד להחמרה במצבו, וגם כאשר תפקידו הוגדר במהותו כמחסנאי, עסק אצל הנתבע בעבודות כפיים הכוללות עבודה פיזית קשה. הנה כי כן, לגרסת התובע עצמו, הוא לא היה כשיר כלל לבצע את תפקידו אצל הנתבע. לא למותר לציין כי התובע עצמו לא הצביע על תפקידים כלשהם שלדעתו יכול היה לבצע במסגרת עסקו של הנתבע, כך גם לא הצביע על כל התאמות שהן שניתן היה לעשות למענו. בנסיבות אלה אין תחולה להוראות החוק בעניינו של התובע. לאור האמור נדחית תביעת התובע לפיצוי בגין הפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. סוף - דבר משאלה הם פני הדברים, אנו מקבלים חלקית את תביעת התובע ומחייבים את הנתבע, לשלם לתובע, את תשלומים הבאים: גמול שעות נוספות בסך 82,398 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.2008 ועד ליום התשלום המלא בפועל. תוספת ותק בסך 2,460 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.2008 ועד ליום התשלום המלא בפועל. פדיון חופשה בסך 1,712 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.2008 ועד ליום התשלום המלא בפועל. דמי הבראה בסך 3,816 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.2008 ועד ליום התשלום המלא בפועל. חלף הודעה מוקדמת בסך 4,423 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.2008 ועד ליום התשלום המלא בפועל. התשלומים הנ"ל ישולמו לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. יתר תביעות התובע נדחות. משתביעת התובע נתקבלה רק בחלקה, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. רפואהרופא תעסוקתיפיטורים