פיצוי בגין שחיקת מחיר רכב - הסכם הניידות

לפנינו תביעת התובע לקבל תשלום מן המל"ל בגין "שחיקת מחיר רכב". המחלוקת העומדת בפנינו היא - האם התובע זכאי לקבל פיצוי מן המל"ל בשל כך שהוועדות אשר דנו במתן הלוואות עומדות לרכישת רכב על פי הסכם הניידות התעכבו בענייננו, וכתוצאה, לגרסתו, הוא לא קיבל החזר מלא בגין שחיקת ערך הרכב הקודם שלו. בדיון שהתקיים ביום 1.6.2011 הסכימו הצדדים כדלקמן: כללי הסכם הניידות קובע כי תינתן הלוואה לרכישת רכב למוגבלים בניידות, הכל בהתאם למפורט בהסכם. מוגבל בניידות אינו יכול לרכוש כל רכב שהוא מבקש ולקבל הלוואה בגין רכב זה, אלא עליו לרכוש רכב מרשימה קבועה ומסודרת - הכל בהתאם למוגבלות שלו ואחוזי הניידות שלו. במידה והמוגבל בניידות סבור שהרכב הקבוע המוגדר בהסכם אינו מתאים לצרכיו, עליו לפנות לוועדה לגודל רכב בבקשה להטבות על פי הסכם הניידות ועל הוועדה לשקול את בקשתו. הוועדה רשאית לבצע למוגבל בדיקה פיזית, ובמידה והיא מאשרת את הבקשה, אזי היא ממליצה על הרכב המתאים לאותו מוגבל בניידות בהתאם לסוג הרכב הזול ביותר שיש בשוק הישראלי. הפניה לוועדה נעשית באמצעות המל"ל. פניות התובע לוועדה לבקשה לקבל הטבות התובע מקבל קצבת נכות מעבודה החל משנת 1982. התובע מוגבל בניידות בשיעור של 88% לצמיתות החל מ-20.7.1992. מאז שהוכרה ההגבלה בניידות של התובע, הרי שהוא היה זכאי להלוואות עומדות בגין רכישת רכב בהתאם להסכם הניידות. התובע מימש הלוואה עומדת ב-2.6.2003 לגבי רכב מסוג וולוו 80S, כך שב-2.12.2006 חלפו 42 חודשים מאז קיבל הלוואה עומדת קודמת. התובע הגיש ב-14.8.2006 תביעה להטבות על פי הסכם הניידות עם בקשה לרכב מיוחד, וזאת לטענתו מאחר ורכב הוולוו 80S שאושר לו בשנת 2003 - לא התאים לצרכיו. ב-17.9.2006 נבדק התובע על ידי הוועדה לגודל רכב שביקשה שהתובע יעבור מבחן נהיגה חוזר. התובע עבר מבחן כשירות נהיגה. הוועדה סיכמה החלטתה ב-18.2.2007 וקבעה שהיא מאשרת לתובע רכב מסוג וולוו 80S, 1984 סמ"ק. התובע הגיש השגה על החלטת הוועדה במכתבו מיום 28.2.2007 והוא ציין שהרכב שאושר לו לא נמצא בשוק מאז השנה שעברה. ב-7.5.2007 נדונה ההשגה של התובע ונדחתה על ידי הוועדה לגודל רכב מאחר שקבעה שהרכב שאושר לו - נמצא במלאי והוא המתאים ביותר לתובע. במכתב המל"ל ב-6.6.2007 לתובע נמסר לו (לגרסת המל"ל עקב טעות), כי הוא זכאי לרכב וולוו 80S, 2,435 סמ"ק שנת ייצור 2006. ב-17.6.2007 פנה התובע שוב במכתב כנגד החלטת הוועדה לגודל רכב מיום 7.5.2007 ובקשתו הועברה לוועדה לגודל רכב שדנה ביום 30.9.2007 פעם נוספת בעניינו. הוועדה המליצה על רכב מסוג וולוו 80'S דגם שנת 2007 לפי נפח מנוע של 2521 סמ"ק, מאחר ונמצא שצדק התובע כי הרכב שהומלץ עליו בוועדה מיום 7.5.2007 אינו משווק עוד. ב-17.10.2007 הגיש התובע מכתב השגה נוסף וב-29.1.2008 התכנסה הוועדה לגודל רכב לדון בהשגה של התובע ואישרה לו רכב מסוג מרצדס 200E, 1800 סמ"ק, וזאת לאחר שהוועדה בדקה שוב ושוב ובדקה את היכולת שלו לנהוג ברכבים שונים. המל"ל הודיע לתובע במכתב מיום 24.3.2008 על אישור הלוואה עומדת לפי הרכב שהומלץ לתובע בוועדה מסוג מרצדס 200E בנפח של 1800 סמ"ק. בסופו של דבר התובע קנה בינואר 2009 רכב מסוג מרצדס E נפח מנוע 3500 סמ"ק וזאת מאחר ולגרסתו הוא לא יכול לרכוש את הרכב המומלץ מסוג 1800 סמ"ק, מרצדס 200E. לאחר הדיון שהתקיים בבית הדין ביום 1.6.2011, הודיע המשיב בהודעותיו מימים 15.12.2011 ו-28.12.2011 כי הוועדה הרפואית אישרה את סוג הרכב שהיה במלאי בינואר 2009 וכי התובע נמצא זכאי לקצבת ניידות בקטגוריה של רכב בנפח מעל 2,000 סמ"ק, החל מחודש רכישת הרכב ואילך, קרי - מחודש 1/2009 ואילך, וזאת במקום קצבה בקטגוריה של רכב בנפח 1,800 סמ"ק ועניין זה מזכה את התובע בהפרשי קצבת ניידות החל מחודש 1/2009. במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים ביום 21.3.2012 - הסביר התובע כי הוא לא יכל לרכוש את המרצדס E230 במרץ 2008, לאחר שאושרה לו הלוואה עומדת בגין רכב זה, שכן כתוצאה מהעיכוב בהחלטת הוועדה שגרמה לשחיקת ערך הרכב הקודם שלו - לא היה באפשרותו הכספית לרכוש רכב כזה שכן "לא היה לי את ההפרש בכסף כדי לרכוש את הרכב. אילו הייתי מקבל את ההזמנה בזמן ולא היה פחת ברכב שלי - אז הייתי יכול לרכוש את הרכב". לאחר הדיון שהתקיים ביום 21.3.2012, נשלח ב-4.4.2012 תעודת עובד ציבור מטעם המל"ל, במסגרתו השלימה עדת הנתבע פרטים שהיא לא ידעה בעת חקירתה. בהתאם למפורט בתעודת עובד ציבור זו - "הסכום להחזר של הלוואה עומדת, הוא הסכום המתקבל במכפלת אחוז הכיסוי (האחוז שכוסה על ידי סכום ההלוואה העומדת מסך כל המיסים שחלו על הרכב, שבידי המוגבל בניידות, בעת רכישתו) בסכום מלוא המיסים החלים על הרכב הקודם ביום ההחזר כאילו היה חדש. הסכום המחושב ממכפלה זו, מופחת מפחת שימוש (האחוז שנקבע בתוספת ז' להסכם הניידות בהתאם לתקופת השימוש ברכב מיום רישום הבעלות ועד ליום החזרת ההלוואה העומדת) ובפחת נוסף - (האחוז המחושב בהתאם לכללים לפיהם נקבע אחוז הפחת הנוסף הניתן לנכים כמשמעם ב"חוק הנכים")". בהתאם למפורט בתעודת עובד הציבור אין מדובר בשיטת הלוואה עומדת, אלא על פי חישוב אותה נוסחה אשר מבוצע על ידי אגף המכס והבלו של משרד האוצר. כדי להקל על המוגבלים בניידות מצוין באישור את אחוזי הפחת על הרכב. עיקר טענות התובע - לגרסת התובע קיימת לו זכות לקבל הלוואה עומדת כל 42 חודשים, כאשר ההלוואה העומדת מכסה את הפחת שיש על הרכב באותם חודשים. במידה ומתן ההלוואה העומדת מתעכב - אזי התובע אינו מקבל החזר על הפחת, אלא הפחת יוצא מכיסו. לאור פרק הזמן הארוך שלקח לוועדה לאשר לו את הרכב שהתאים לו, ערך הרכב הקודם שלו נשחק מעבר לפיצוי שהוא קיבל במסגרת ההלוואה העומדת ולכן כאשר רצה לקנות רכב חדש, ההפרש שהוא היה צריך לשלם היה גדול יותר ואת זה נאלץ לשלם מכיסו. להערכת התובע - הפחת שהוא נאלץ לשלם מכיסו נע סביב ה-70,000 ₪. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 21.3.2012 קבע בית הדין כי תחילה על הצדדים לסכם לעניין מהות התביעה - והאם מדובר בתביעה נזיקית אם לאו, ומכאן - לעניין סמכות בית הדין לדון בתביעה. התובע הגיש סיכומיו ביום 23.4.2012. בסיכומיו טען התובע, כי "דרושה החלטה שעיקרה מתקדמת לרוח הזמן לעניין כוונת המחוקק באשר להלוואה העומדת ומטרתה ואשר הצדק וההגינות מובילים אותה ולא רק החוק היבש שאמור להתעמת בסוגיות הרבות בעניין שהתביעה היא אחת מהן". מעבר לכך - התובע לא התייחס בפועל לשאלת סמכות בית הדין, אלא רק הזכיר כי ניהול התביעה ארך כ-4 שנים וגם אם אין סמכות לבית הדין, אל לו לבית הדין לשלוח את התובע לכתת רגליו לבית משפט חדש. עיקר טענות הנתבע - אין בחוק מנגנון לפיצוי מוגבל בניידות עקב הפחתת ערך הרכב. הסכם הניידות קובע תקופה של 42 חודשים כתקופה מינימלית שרק בחלוף תקופה זו ניתן לרכוש רכב חדש בהלוואה עומדת אחרת, אך אין בכך כדי לומר שקיימת חובה לתת את ההלוואה לאחר שמסתיימים 42 החודשים. ביום 29.5.2012 הגיש הנתבע את סיכומיו לעניין הסמכות העניינית. לגרסת הנתבע, התובע לא הצביע כי לבית הדין יש סמכות כלשהי לדון בתביעתו וזאת כאשר הנתבע העלה את שאלת הסמכות כבר בכתב ההגנה. אין בהסכם הניידות מנגנון לפיצוי בגין מתן הלוואה עומדת חדשה להחלפת רכב בחלוף למעלה מ-42 חודשים, מה גם שההסכם מאפשר ולא מחייב החלפת רכב לאחר חלוף פרק הזמן האמור - מדובר בתביעה כספית לפיצוי בגין אובדן ערך שהיא תביעה נזיקית בעיקרה ו/או על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט, ואין עסקינן בתביעה בהסכם הניידות. סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה קובע כי אין לבית הדין סמכות לדון בתביעות נזיקיות לרבות כנגד המל"ל ואף מפנה לפסיקה בעניין. דין התביעה - דחייה על הסף אף מחמת חוסר יריבות שכן הגוף המוסמך לאשר רכב לצרכים מיוחדים הוא המכון הרפואי לבטיחות בדרכים ולא המל"ל, כאשר המל"ל יישם את החלטות הוועדה לגודל רכב ללא דיחוי. עיקר טענות התובע הן כנגד פעולת הוועדה לגודל רכב ואולם וועדה זו אינה גוף שבשליטת המל"ל וגם אין למל"ל ביקורת עליה. דיון והכרעה תחילה נציין, כי בתיק זה התקיים דיון ביום 22.2.2010 בפני כב' השופטת עדנה קוטן ונציגת הציבור - שרה דורון . בסיום הדיון ניתנה החלטה שבמסגרתה הובהר כי התובע אינו מצליח להבהיר את עצמו על אף שאפשרו לו לנסות לעשות כן. כן נקבע "לצערנו לא זו בלבד שהטענות אינן מוצגות בצורה תמציתית ובהירה, אלא שלא זכינו למענה לשאלתנו בדבר הבסיס המשפטי לכל הטענות בהם מדובר, אף לא זכינו להתייחסות כלשהי לטענות המל"ל כפי שהובהרו בכתב ההגנה, כמו גם בתעודת עובד הציבור". בית הדין המליץ לתובע לפנות ללשכה לסיוע משפטי, אולם התובע הודיע כי הוא מבקש לייצג את עצמו. בכל מקרה, במסגרת הדיון שהתקיים בפנינו ביום 21.3.2012 קבע בית הדין כי נראה שהתביעה היא תביעה נזיקית וכי יש מקום ליתן לצדדים לסכם בעניין זה. עם זאת - על מנת לייעל את הדיון התקיים דיון הוכחות באותו מועד. כפי שפורט לעיל - בסיכומים מטעמו לא היו לתובע הסברים מדוע לגרסתו יש לבית הדין סמכות לפסוק בתיק למעט כך שהוא סבר כי על בית הדין לשמוע את התיק מטעמים שבצדק. למעשה, כפי שעולה בצורה חד משמעית מתביעת התובע, הרי שתביעתו של התובע אינה נובעת מזכות המוקנית לו בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, אלא מדובר בתביעה נזיקית בעיקרה, שכן לגרסת התובע מאחר והוועדות לעניין גודל רכב התעכבו בדיון לעניין סוג הרכב לו הוא זכאי נגרם לו נזק. בעניין עב"ל (ארצי) המל"ל נ' מימון יהודה אליו הפנה הנתבע נקבע, כי אין לבית הדין סמכות לדון בעוולות על פי פקודת הנזיקין, לרבות כנגד המל"ל ולרבות בעילה של רשלנות. באשר לעילה על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט - תחילה נציין, כי לא רק שהתובע לא עמד בנטלים להוכיח טענה כלשהי על פי חוק זה וכל דבריו מבוססים על השערותיו בלבד - הרי שבהתאם לפסיקה אליה הפנה הנתבע אין לבית הדין סמכות גם לדון בתביעה לסעד כספי המבוסס על דיני עשיית עושר ולא במשפט (ראה בל 3406/07) פרידמן אהובה נ' ביטוח לאומי, החלטת מותב בראשות כב' השופטת ורבנר מיום 18.6.2008. יתרה בכך - בענייננו, ס' 11(א) להסכם הניידות קובע: "הלוואה עומדת להחלפת רכב תינתן - (1) למוגבל בניידות שיש לו רשיון נהיגה בר-תוקף - אם חלפו 42 חודשים לפחות ממועד קבלת ההלוואה העומדת לרכישת הרכב שהמוגבל בניידות מבקש להחליפו... (הדגשות לא במקור - א.ש.ב.). דהיינו - הוראות ההסכם קובעות תקופה מינימלית שבמהלכה לא ניתן ליתן הלוואה עומדת מאז ניתנה ההלוואה הקודמת אך אינן קובעות תקופה מקסימלית, שבמהלכה חובה ליתן הלוואה עומדת. נציין, כי קיימת פסיקה ענפה ספציפית לעניין הסכם הניידות, לפיה אין בית הדין מוסמך להעניק זכויות למוגבל בניידות מעבר להוראות ההסכם, כפי שנפסק בענין דב"ע נו/0-337 רויטל לוי מלמד נ' המוסד, פד"ע לג 364:- "תפקידו של בית-הדין הוא להטיל פיקוח שיפוטי על החלטת הוועדה. לית מאן דפליג שבית-הדין אינו מוסמך להעניק זכויות למוגבל בניידות מעבר לקבוע בהוראות הסכם הניידות (דב"ע נא0-9/ חדד - המוסד לביטוח לאומי)". מכל המפורט לעיל - הרי שגם על פי הוראות הסכם הניידות - אין התובע זכאי לקבל הלוואה עומדת כל 42 חודש, ובוודאי שעל פי ההסכם אין לו זכות לקבל פיצוי במידה ולא קיבל הלוואה בתום 42 חודש. משאין לתובע זכות על פי הסכם הניידות לקבל פיצוי כאמור - הרי שבית הדין אינו מוסמך להעניק לתובע סעד בגין בקשתו. סוף דבר מכל המפורט לעיל - הרי שאין מקום לקבל את תביעת התובע - הן לאור העובדה כי התביעה הינה תביעה נזיקית או בעילה של עשיית עושר ולא במשפט שלבית הדין אין סמכות לדון בה והן לאור העובדה כי התובע אינו זכאי לפיצוי שנתבע על ידו על פי הוראות הסכם הניידות. אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. חוזהרכבמחיר מחירון רכבפיצוייםניידות