1. התובעת עבדה כארבע שנים אצל הנתבעת, עד שיצאה לחופשת לידה, שהוארכה לחל"ת, ממנו לא שבה. עם סיום עבודתה, שוחררו לזכות התובעת סכומים שהופקדו בפוליסת ביטוח מנהלים על חשבון פיצויי פיטורים. המחלוקת המרכזית בין הצדדים היא מה היו נסיבות סיום עבודתה של התובעת והאם היא זכאית לסכומים שונים בגין תקופת עבודתה (תמורת עבודה בשעות נוספות והחזר נסיעות). 2. הרקע העובדתי א. התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת ביום 30.5.2004. ב. סמוך לתחילת העבודה, הצדדים חתמו על חוזה מיום 28.4.04 - נספח א' לכתב התביעה המתוקן (להלן - החוזה). על פי החוזה, התובעת היתה אמורה לעבוד בסניף הנתבעת בחברת מוטורולה, שעות עבודתה נקבעו מ 9:00 עד 17:00, שכר הברוטו נקבע ל - 9,000 ₪, בסעיף "נסיעות", נרשם: "חניה - במוטורולה". כמו כן נקבע שהתובעת תהיה זכאית למשכורת 13, חופשה וביטוח מנהלים, בתנאים שונים שאינם רלוונטיים לענייננו. ג. על אף שמלכתחילה התובעת היתה אמורה להיות מוצבת בחברת מוטורולה, בפועל היא הוצבה בחברת ורינט ושם עבדה עד צאתה לחופשת לידה. ד. התובעת ילדה ביום 7.11.07. התובעת האריכה את חופשת הלידה ושהתה בחל"ת עד סוף חוד שאפריל 2008. למעשה, מעת שיצאה לחופשת הלידה, לא שבה לעבודה בפועל. ה. לקראת חזרתה לעבודה מחופשת הלידה, התובעת ביקשה לעבוד בהיקף עבודה מצומצם יותר מזה שעבדה לפני שילדה. ו. במהלך חופשת הלידה, בין הצדדים נערכו מספר שיחות בנושא חזרתה של התובעת לעבודה. לתובעת נמסר שלא תוכל לעבוד בהיקף משרה אחר בחברת ורינט והציעו לה מספר מקומות אחרים לעבוד בהם. הצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי מקום העבודה בפועל שבו התובעת תוצב לאחר שובה מחופשה הלידה. ז. ביום 18.5.08 התובעת החלה לעבוד בחברת "אופיר טורס". ח. ביום 27.5.08 נשלח לתובעת מכתב בו נרשם, בין השאר: "בהמשך להודעתך על התפטרותך מיום 27.5.08, הריני לאשר כי עבדת בחברה מיום 1.6.04 ועד ליום 8.2.08 (סיום חופשה לידה)." (נספח ג' לכתב התביעה המתוקן). ט. באותו יום, התובעת שלחה הודעת דוא"ל לנתבעת, בה כתבה, בין השאר: "כפי שסוכם בשיחת הטלפון שלי עם דני באום מיום 13 במאי 2008, דיזנהויז מסיימים את עבודתי בחברה ואקבל פיצויים כדין מפוטרת...". 3. תמצית טענות התובעת א. ביום 1.5.08 חופשת הלידה הסתיימה והיא היתה מוכנה לחזור לעבודה, אולם הנתבעת לא נתנה לה הזדמנות לשוב לתפקידה ואף לא דאגה לשבצה בעבודה דומה אחרת. בנסיבות אלה התובעת הוכיחה כי היא פוטרה מעבודתה סמוך לתום החל"ת לו היתה זכאית על פי חוק. על כן התובעת זכאית, לשיטתה, לפיצוי בגין אבדן השתכרות למשך חודשיים, שהם התקופה האסורה בפיטורים, לפי סעיף 9(ג)(1א) לחוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954 (להלן - חוק עבודת נשים), וכן פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ותמורת הודעה מוקדמת. ב. התובעת זכאית להפרשי פיצויי פיטורים מאחר שיש לכלול בשכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים את הרכיבים הבאים: משכורת 13, שעות נוספות גלובליות, נסיעות, תמריץ סיטונאות ובונוס נוסעים. ג. התובעת אף זכאית לתמורת עבודה בשעות נוספות ולהחזר נסיעות, מאחר שלא שולמו לה. יש לראות ברכיבים שולמו לה כשעות נוספות גלובליות וכהחזר נסיעות כרכיבים פיקטיביים שהחליפו את רכיב משכורת 13. 4. תמצית טענות הנתבעת א. התובעת ביקשה לשנות את שעות עבודתה לאחר שילדה, אולם לא ניתן היה להיעתר לבקשתה. נעשו נסיונות לשבץ את התובעת במקומות עבודה אחרים, אולם התובעת סרבה לכל ההצעות. בנסיבות אלה, התובעת היא שהתפטרה מעבודתה. לתובעת לא היתה זכות קנויה שיהיה שינוי בשעות העבודה והעובדה שהנתבעת ניסתה לבוא לקראת התובעת, אך לא הצליחה בכך, לא צריכה להישקל לחובתה. ב. משכורת 13 שולמה לתובעת עד תחילת שנת 2005. משתשלום התוספת בוטל לכלל העובדים, והתובעת המשיכה לעבוד עד שנת 2008, היא אינה זכאית לתשלום כלשהו בגין רכיב זה או להכללתו בפיצויי הפיטורים ששולמו לה שלוש שנים לאחר מכן. ג. יש לדחות את הטענה לפיה תשלום שעות נוספות גלובליות ונסיעות נעשה בצורה מלאכותית והחליף את תשלום רכיב משכורת 13. ראשית, אף לשיטתה של התובעת, היא עבדה בשעות נוספות. שנית, בתחילת העבודה, מימון החניה בורינט בא על חשבון החזר נסיעות ומשנת 2005 התובעת קיבלה דמי נסיעות. בכל מקרה, מדובר בהחזר הוצאות על פי הדין ולא ברכיב פיקטיבי. ד. יש אף לדחות את התביעה לשעות נוספות מאחר שהתובעת עבדה בשעות נוספות מעת לעת וקיבלה בגין כך רכיב "שעות נוספות גלובליות". טענות התובעת ביחס לרכיב תביעה זה סותרות את הטענות ביחס לרכיב "שעות נוספות גלובליות", לגביו טענה כי הוא פיקטיבי. נסיבות הפסקת העבודה 5. אין חולק כי התובעת יצאה לחופשת לידה בתחילת חודש נובמבר 2007, וזו הוארכה עד סוף חודש אפריל 2008. התובעת סומכת את טיעוניה על הוראת סעיף 9(ג) (1א) לחוק עבודת נשים, בו נקבע - "לא יפטר מעביד עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום חופשת הלידה או לאחר תום ימי ההיעדרות, כאמור בפסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה; השר לא יתיר פיטורים לפי פסקה זו אלא אם כן שוכנע כי מתקיימים כל אלה: (א) הפיטורים אינם בקשר ללידה, לחופשת הלידה או להיעדרות כאמור; (ב) עסקו של המעביד חדל לפעול או שהמעביד הוכרז כפושט רגל לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ואם הוא תאגיד - ניתן צו פירוק לפי פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983; לענין זה, "חדל לפעול" - כהגדרתו בסעיף 9ב". (לפירוט שינויי החקיקה בסעיף זה ומטרת הסעיף, ר' ע"ע (ארצי) 627/06 מורי - מ.ד.פ. ילו בע"מ, ( 16.3.08)). 6. כאמור, לצורך תחולת סעיף החוק הנ"ל, יש ראשית לקבוע כי התובעת פוטרה. לשם כך יש לפנות לבחינת הראיות. אין חולק שהתובעת היתה אמורה לשוב לעבודה בתחילת חודש מאי 2008 וכי לקראת החזרה לעבודה, הנתבעת הציעה לתובעת מספר מקומות שיבוץ. מתעוררת השאלה מדוע נדרש למצוא לתובעת שיבוץ חדש ומדוע לא יכלה לשוב למשרתה שלפני חופשת הלידה - בורינט. התשובה לכך, כפי שעולה מהראיות, היא שהתובעת ביקשה עוד לפני שיצאה לחופשת הלידה, לשנות את שעות העבודה שלה, לאחר שתשוב מחופשת הלידה. לטענת התובעת, מדובר היה בסיכום מוקדם בינה ובין הממונה הישירה שלה בשלוחת ורינט, שתחזור לעבוד במתכונת "משרת אם." מהראיות עולה כי גם אם היה "סיכום מקומי", עם הממונה הישירה של התובעת, זה לא אושר על ידי הנתבעת. לגבי הסיכום לקיצור שעות העבודה, יש לציין כי מלבד עדות התובעת, אין כל ראיה חיצונית אובייקטיבית שתתמוך בטענה זו ואין כל תרשומת או פניה בכתב מזמן אמת שיתמכו בגרסה זו. כך או כך, התובעת העידה בחקירתה הנגדית, כי מר דני באום, האחראי עליה (ומי שחתום על חוזה העבודה של התובעת, היינו מוסמך לאשר תנאי עבודה בנתבעת), הודיע לה כי בקשתה לשנות את שעות העבודה אינה מקובלת על הלקוח - ורינט, ועל כן היא אינה מאושרת (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 9-14, ור' גם בעדות הגב' אלוני סייג, עדת הנתבעת בעמוד 13 לפרוטוקול, שורות 12-13). 7. בעקבות זאת, נעשה נסיון לשבץ את התובעת במשרדי הנתבעת ברחוב המלאכה בתל אביב, בתע"א ליד שדה התעופה וכן בסניף ברחובות - פעם אחת כעובדת בסניף ופעם שניה - כעובדת של סניף רמת השרון המוצבת בסניף רחובות (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 22 עד עמוד 6, שורה 2). להצעה האחרונה, לעבוד בסניף רחובות כעובדת של סניף רמת השרון, התובעת סרבה בנימוק שהיא "בשלבים של לסגור עם מקום עבודה" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 8). הנה כי כן, מהראיות עולה כי למרות שהנתבעת לא יכלה להיעתר לבקשת התובעת לשבצה בשעות עבודה אחרות/ מקוצרות בורינט, היא העלתה מספר אפשרויות לשיבוצה של התובעת לאחר שובה מחופשת הלידה, אך הצדדים לא הגיעו לעמק השווה בנושא זה. 8. על פי גרסת התובעת, הודעת הפיטורים נמסרה לה ביום 13.5.08 על ידי מר באום (סעיף 16 לתצהיר התובעת). בחקירתה הנגדית התובעת העידה שביום 16.5 לערך דחתה את ההצעה להיות מוצבת בסניף רחובות כעובדת סניף רמת השרון. אין זה סביר כי תוך שלושה ימים מהודעת הפיטורים, לכאורה, התובעת מצאה מקום עבודה חדש. העובדה שהתובעת החלה לעבוד במקום עבודה חדש פחות משלושה שבועות לאחר המועד שבו היתה אמורה לחזור לעבודה, תומכת בגרסת הנתבעת כי התובעת התפטרה מעבודתה ולא פוטרה. מה עוד, שעדות התובעת לפיה הודעת הפיטורים נמסרה לה ביום 13.5.08 אינה מתיישבת עם עדותה לפיה האישור לעבוד ברחובות כעובדת סניף רמת השרון נודע לה ביום 18.5.08 (לאחר שקיבלה את הודעת הפיטורים; ר' עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 6). אין הגיון בכך שהנתבעת תציע לתובעת שיבוץ נוסף, אם זו פיטרה את התובעת מספר ימים קודם לכן. 9. בשולי הדברים יש לציין כי ההתכתבות בין הצדדים, מיום 27.5.08 אינה מעלה או מורידה מאחר שכל צד השתמש בנוסח התומך בגרסתו. 10. לאור המסקנה כי התובעת התפטרה ולא פוטרה מעבודתה, נדחית התביעה ברכיבים הבאים - תמורת הודעה מוקדמת, פיצויי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין אבדן השתכרות בתקופה האסורה לפיטורים על פי הדין. מכאן יש לפנות לבחינת טענות התובעת בנושא רכיבי השכר. 11. לטענת התובעת, תשלום משכורת 13 הוחלף באופן מלאכותי ברכיבים "נסיעות" ו"שעות נוספות גלובליות" ומכל מקום מדובר ברכיב פיקטיבי שיש לראות בו חלק מהשכר. עדת הנתבעת, גב' אלוני סייג, הסבירה את השינוי במבנה השכר של התובעת. לפי עדותה, מדובר בשינוי מדיניות כללי בעקבות מיזוג של הנתבעת עם חברה אחרת. כלומר, ביטול רכיב "משכורת 13" ותשלום שנ"ג נעשה כמהלך כולל בחברה (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 21-23, 25-26 וכן בעמוד 17 לפרוטוקול, שורות 22-24, 28-31). העדה חזרה על ההסבר מספר פעמים באופן עקבי וההסבר שניתן הוא הגיוני ומתיישב עם השינויים שיכולים לחול במקום העבודה ובמדיניות תגמול העובדים. 12. טענות התובעת בנושא הפרשי פיצויי הפיטורים אף אינן מתיישבות עם הראיות הנוספות. כך, למשל, הטענה לגבי הפיקטיביות של רכיב שעות נוספות גלובליות אינה מתיישבת עם התביעה להפרשי שכר בגין שעות נוספות. אם התובעת עבדה בשעות נוספות, אין מקום למסקנה כי רכיב שנ"ג הוא רכיב פיקטיבי. ההסבר שנתה גב' אלוני סייג בנושא תשלום השעות הנוספות הגלובלי הוא מהימן, עקבי והגיוני (עמוד 16 לפרוטוקול, שורה 31 עד עמוד 17, שורה 12 וכן בשורות 28-31). 13. לטענת התובעת, משכורת 13 בוטלה והוחלפה בתשלום שנ"ג ונסיעות באופן מלאכותי, והדבר נלמד מכך שמדובר באותם סכומים ששולמו לה וכל שהשתנה בתלוש הוא הכינוי של תוספת השכר. טענה זו אינה מתיישבת עם תלושי השכר. מהתלושים עולה שמשכורת 13 שולמה עד חודש פברואר 2005 ולאחר מכן שולמו לתובעת החזר נסיעות ורכיב שנ"ג. החל מחודש אוקטובר 2005 החזר הנסיעות עלה ל - 400 ₪ בחודש, בחודש נובמבר ל - 600 ₪ ולאחר מכן ירד ל - 311 ₪. לעומת זאת, רכיב שנ"ג שעמד בתחילה על סך 350 ₪, עלה ל - 750 ₪ בחודש ינואר 2006. גובה הסכומים סותר את טענת התובעת לפיה מדובר באותו תשלום שפוצל בין שני רכיבים שונים. 14. זאת ועוד, מאחר שרכיב משכורת 13 שולם רק עד שנת 2005 ואילו התובעת המשיכה לעבוד עוד שלוש שנים לאחר מכן, חל הכלל שנקבע בדב"ע נה/ 3-86 גולן- אי. אל. די. בע"מ, פד"ע כז 270 (1994), לפיו עיכוב ארוך ובלתי סביר במחאה של העובד כנגד שינוי בתנאי העבודה, מצביע על הסכמתו לשינוי. כלומר, מדובר בשינוי החוזה בהתנהגות. 15. מעבר לכך, על פי ההלכה הפסוקה, משכורת 13 אינה רכיב בחישוב פיצויי פיטורים. ר' הנפסק בדב"ע נב/ 3-24 מזרחי - קרור ירושלים בע"מ, פד"ע כה 417 (1993) המפנה לדב"ע לב/ 3-1 מרגלית - בנק איגוד בע"מ, פד"ע ד 7. 16. לאור עדותה המהימנה של גב' אלוני סייג בנושא השעות הנוספות הגלובליות, ומשאף הנתבעת לא הכחישה כי התובעת עבדה מעת לעת בשעות נוספות, אין מקום לכלול רכיב זה בחישוב פיצויי הפיטורים. 17. התובעת הוסיפה וטענה כי יש לכלול בחישוב פיצויי הפיטורים גם את הרכיבים: "תמריץ סיטונאות" ו"בונוס נוסעים". על פי הדין, הכלל הוא כי "תוספת" לא תובא בחשבון בשכר הקובע לעניין פיצוי פיטורים, וכי על הטוען כי אינה בגדר "תוספת", אלא בגדר שכר לכל דבר ועניין, מוטל הנטל להוכיח טענתו (ע"ע (ארצי) 124/98 אהרונוביץ - ערוגות מושב עובדים ( 10.6.2002); בג"ץ 6080/94 גפני נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא (4) 308 (1997); ע"ע (ארצי) 463/08 רחמים- האגודה לתרבות הדיור, ( 6.3.2010)). על פי עדותה המהימנה של הגב אלוני סייג, מדובר ברכיבים ששולמו בגין ביצועים לפי תוכנית שיווק ותמריצים שנקבעה מעת לעת ועל כן אינם חלק מהשכר ואינם מובאים בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים (סעיף 26 לתצהירה). העדה לא נחקרה בחקירה נגדית על הסבר זה. לעומת זאת, התובעת אישרה בחקירתה הנגדית, גם אם בלשון רפה או בתשובות מגומגמות, את עדות זו ("היו תמריצים אבל זה לא משהו שזכור לי בצורה ברורה...כנראה שזה היה מכירה של בתי מלון...אני לא זוכרת מה היה בכל שנה בדיוק..."; עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 3-26). 18. מכאן לתביעה לתמורת עבודה בשעות נוספות. דין התביעה ברכיב זה להידחות משני טעמים. ראשית, על פי עדותה של התובעת (סעיף 3 לתצהירה ור' גם סעיפי 49 - 50 לתצהירה), היא היתה אמורה לעבוד 40 שעות ובפועל עבדה 43 שעות שבועיות. כלומר, אין מדובר בשעות נוספות על פי החוק, אלא בשעות עודפות, שבגינן אין זכאות לתוספת שכר לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 (לאבחנה בין השניים ר' למשל ע"ע (ארצי) 395/09 ביטון - בית דינה מעון הורים, ( 25.5.11). שנית, התביעה ברכיב זה מתעלמת מתשלום רכיב שעות נוספות גלובליות והתובעת אף כוללת בחישוב השכר השעתי רכיבים לגביהם נדחתה טענתה כי מדובר ב"רכיבי שכר פיקטיביים". דגית ויסמן 19. התביעה להחזר הוצאות נסיעה - התביעה ברכיב זה צומצמה בסיכומי התובעת לתקופה שמתחילת העבודה ועד דצמבר 2005. גרסת הנתבעת כי מימון חניה בפועל בורינט בא במקום תשלום החזר הוצאות הנסיעה נתמכת בחוזה העבודה מיום 28.4.04, בו נרשם - "נסיעות - חניה במוטורולה". (אין חולק שגם בורינט היתה לתובעת חניה, עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 9-10, עמוד 9, שורות 25-26). היינו, מימון החניה בא במקום החזר הוצאות נסיעות. נעיר כי מאחר שבמרבית התקופה, החזר הנסיעות לשיטתה של התובעת, עמד על 196 ₪, על פני הדברים, שווי החניה עלה על החזר הנסיעות לתקופה זו. 20. סוף דבר - התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל. חזרה לעבודהחופשה ללא תשלום