1. בפתח הדברים אודיע, כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, כי החלטתי לזכות את הנאשמת מהעבירות המיוחסות לה בכתב האישום. 2. רקע - כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום בגין העסקה של עובד זר שלא כדין עבירה על סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) ו- 1יג לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991 (להלן: "החוק" ו/או "חוק עובדים זרים"). בהתאם לאמור בכתב האישום, הנאשמת ניהלה משק חקלאי בכפר יחזקאל (להלן:"המשק"), וביום 03.09.03 נצפה ע"י מפקחים מטעם המאשימה עובד זר בעל דרכון תאילנדי (להלן:"העובד הזר") שעסק בניקיון (הוברר בדיעבד שהעובד הועסק בחליבה וטיפול בעזים). על פי הנטען בכתב האישום הנאשמת העסיקה בפועל את העובד שלא על פי היתר להעסקת עובדים זרים. עם תום הבאת ראיות המאשימה, ביקש ב"כ הנאשמת, כי בית הדין יקבע כי אין להשיב לאשמה, וכי הוכח שהנאשמת לא העסיקה את העובד בפועל, והיא שמשה לכל היותר כמנהלת המשק החקלאי, וכן כי הוכח שמר אבינועם ברקין, בעלה, הוא זה אשר העסיק את העובד בפועל, הוא זה אשר חתם חוזה ההעסקה עם העובד, תלוש השכר היה על שמו, האשרה שניתנה לפני ואחרי הביקורת מטעם המפקח הייתה על שמו ועל כן אין מקום להותיר על כנו כתב אישום שבו מאשימים את הנאשמת בקשר להעסקה של עובד זר, ויש לזכות אותה כבר בשלב זה. בהחלטה שניתנה, קבע בית הדין כי לאור ההלכה הפסוקה, עצם העובדה שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בפועל בין העובד הזר לבין הנאשמת , והוא לא ביצע עבודה בשירותה - אין בה כדי לחייב , כבר בשלב האמור של הדיון, זיכוייה של הנאשמת בעבירות בהם הואשמה. עוד נקבע, שאין בדברים אלה כדי להוות קביעה לפיה הוכח כי נתקיימו היסודות הדרושים להוכחת ביצוע העבירות ע"י הנאשמת, אולם די בראיות שהוצגו, כדי לדחות את טענת "אין להשיב לאשמה". 3. לאחר שנשמעה גם עדותה של הנאשמת, ולאור מכלול החומר שהוצג בפני בית הדין ניתן לקבוע כי התקיימו העובדות שדלקמן - א. במשק השייך לנאשמת ולבעלה הועסק העובד הזר מושא כתב האישום. העובד הועסק בהתאם לאשרה שניתנה על שם בעלה של הנאשמת, מר אבינועם ברקין, אשר הסתיימה ביום 31/03/03. ב. הנאשמת ובעלה ביקשו לחדש את האשרה של העובד, ושוגרה אליהם הזמנה להגיע לשם כך למשרד הפנים ביום 28/07/03, אלא שמאחר והזימון הגיע רק בו ביום אשר יועד לשם ביקורם במשרד - לא יכלו להתייצב בשל התחייבויות קודמות, והם ביקשו לדחות התייצבות זו (ראו מ/4). ג. הביקורת במישקם של הנאשמת ובעלה, בעקבותיה הוגש כתב האישום, התקיימה ביום 03/09/03. לא נמצאו פגמים במגורים שהועמדו לרשות העובד או בתנאי שכרו והתשלומים ששולמו לו, אולם נמצא כי נכון לאותו מועד טרם חודשה האשרה לעניין העסקתו. ד. ביום 09/09/03 הוארך תוקף האשרה של העובד הזר עד ליום 31/12/03. ביום 22/03/04 הוארך תוקף האשרה של העובד עד ליום 31/12/04. ביום 19/01/05 הוארך תוקף האשרה של העובד עד ליום 31/12/05. (וראו - מ/1, תע"צ של הגב' זהבה קדוש). ה. במכתב ששוגר למאשימה מאת הנאשמת, לאחר שהודע לה דבר ההחלטה להטיל עליה את הקנס המנהלי (סומן מ/10) ציינה הנאשמת שבעת הרלבנטית הייתה בעיה כלל ארצית , וכאשר התקשרה למשרד הפנים נאמר לה שהבעיה ידועה, והם מפגרים בזימון לחידוש האשרות , וישוגר זימון לעניין זה בהמשך. ו. בישיבה שהתקיימה בפני בית הדין ביום 06/06/11, הודיעו באי כוח הצדדים בהסכמה כי אין חולק שהתקופה שבין היתר אליה מתייחס כתב האישום נופלת להגדרת "תקופה נסלחת". בנסיבות אלה הודע כי המאשימה תשקול האם היא עומדת על כתב האישום, ובהמשך אכן הודיעה כי היא עומדת עליו. מעדות עד המאשימה, המפקח מר הינו, שבעת הרלבנטית היה ראש צוות אכיפה בתמ"ת (ונכון למועד עדותו בפני בית הדין היה מנהל יחידת האכיפה) עולה כי מידי שנה נוצר מצב בו המשרד אינו מספיק לחדש היתרים של עובדים זרים לשנה הבאה, ואז נעשית הארכה גורפת של ההיתרים הקיימים של השנה החולפת על מנת שיוצאו היתרים חדשים. ההארכה הגורפת היא למספר חודשים, לעיתים עד סוף חודש אפריל (כעולה מנ/1) (להלן ולעיל:" התקופה הנסלחת"). אמנם המפקח לא ידע לומר מתי תמה התקופה הנסלחת בשנת 2003, אולם אישר שעובר למועד בו נערכה הביקורת במשק וגם לאחר אותו מועד - היה היתר תקף להעסקת העובד הזר. 4. לאור העובדות שפורטו לעיל, ביקש ב"כ המאשימה לקבוע כי די בכך שהוכח כי ביום 03/09/03 הועסק העובד הזר במשק שבבעלות הנאשמת ובעלה, ונכון לאותו מועד לא היה היתר העסקה בתוקף - כדי להרשיע בעבירה מושא כתב האישום. ב"כ הנאשמת, מצידו, הודיע כי לא יטען טענות מהותיות לעניין השאלה האם יש לראות בנאשמת מעסיקתו של העובד הזר, חרף העובדה שנוכח המסמכים שהוצגו בתיק מעסיקו הפורמלי היה בעלה של הנאשמת, כאמור גם על שמו ניתן ההיתר. יחד עם זאת ביקש ב"כ הנאשמת לקבוע כי יש לזכות אותה הן בטענת הגנה מן הצדק, והן בטענת זוטי דברים, בין ביחד ובין לחילופין. לגישתו - מרגע שהוסדרה האשרה של העובד הזר - היה על המאשימה לסגור תיק זה, שכן לא התקיים כל אינטרס ציבורי בהרשעתה של הנאשמת, ועסקינן במעשה קל ערך. ב"כ הנאשמת הוסיף וטען, כי לא הוכח בעניינה היסוד הנפשי, ולא הוכחו כוונה פלילית ומודעות פלילית מצידה. 5. "התקופה הנסלחת" - מעיון בפסקי הדין שיצאו תחת ידי בתי הדין לעבודה, ניתן לראות כי מעת לעת עולה סוגיית התקופה הנסלחת, ונפקותה ביחס למתן אשרות והיתרי העסקה לעובדים זרים בעיתוי כזה או אחר. כך, למשל, התייחס בית הדין האזורי בתל אביב לעניין זה באומרו כך - ""טענתה העיקרית של הנאשמת היא כי הביקורת נערכה במהלך "תקופה נסלחת" במסגרתה לא מתבצעת אכיפה בתחום ההיתרים לעובדים זרים בענף החקלאות,".."מעדותו של אדלשטיין עולה כי גורמי האכיפה ערים לבעייתיות בהנפקת היתרים בתחילתה של שנה אזרחית ומשכך, שלושת החודשים הראשנים של השנה מהווים "תקופה נסלחת" וזאת בהתייחס לעובדים המועסקים אצל בעל ההיתר המקורי, בניגוד לעובדים "מנוידים" שאינם מועסקים אצל מעסיקם המקורי." תפ (ת"א) 559-08 מדינת ישראל - משרד התמ"ת נ' קיבוץ גבעת חיים מאוחד (ניתן ביום 23/03/11, כב' השופטת עציון). ראו גם תפ (ב"ש) 1319/08 מדינת ישראל - משרד התעשייה המסחר והתעסוקה נ' נפתלי ניסן ובניו בע"מ (2008)(ניתן ביום 12/12/10, כב' השופט סופר), שם הועלתה טענת הגנה מן הצדק על בסיס טענה לפיה העבירה שיוחסה לנאשמת בוצעה במהלך התקופה הנסלחת. בנוסף, ראו פסק דינה של כב' השופטת איצקוביץ, בהעז (נצ') 1008/09 מדינת ישראל - משרד התעשייה המסחר והתעסוקה נ' רימס בע"מ (ניתן ביום 09/03/12) - באותו העניין חזרה בה המאשימה מהאישומים כנגד מעסיק בפועל שנמצא כי ההיתר שניתן לעובדים שהועסקו בעבורו לא היה בתוקף בתקופה הנסלחת, וזוכתה חברת כוח האדם שהעסיקה באופן פורמלי את אותם העובדים באותה התקופה. באותו הקשר, מוצאת אני לנכון להידרש לרקע עובדתי שתואר בפסק דין שניתן ביום 22/03/09 ע"י כב' השופט ארמון בתפ' נצ' 1008/08,מדינת ישראל נ' יעקוב שלמון, אשר גם בו נדונו אי סדרים בשירות התעסוקה ובמשרד הפנים באותה התקופה הנדונה בעניין שבפנינו, ונפקותם על אי קיומם של אשרה או היתר להעסקת עובד זר, ושם סופר כי במשרד הפנים התקיימו עיצומים החל מחודש אוגוסט 2001 ועד לחודש מרס 2002, ועוד נאמרו הדברים הבאים - "האנדרלמוסיה ששררה בענייני רישום העובדים הזרים, הגיעה לדיון גם בועדה לבעיית עובדים זרים של הכנסת. בישיבת הועדה מיום 17/6/03, אשר אמנם יוחדה לבעיית העובדים הזרים בענף הבניה, נאמרו גם דברים שהם רלוונטיים לענייננו, ואצטט כאן חלק מהם. שר התמ"ת (דאז) מר אהוד אולמרט, אמר באותה ישיבה, בין השאר, את הדברים הבאים: "... הגעתי לנושא הזה לפני כחודש וחצי, כשהיינו צריכים להחליט לגבי השאלה ... מה אנו עושים לגבי שירות התעסוקה. כשהגעתי לענין התברר שהוא שובת חצי שנה ולא מוציא היתרים, ויש בעיה איך אנו מיישבים זאת ... אנו לא יכולים בגלל בעיות יחסי עבודה, לחדש את ההיתרים. יש חשש שאנשים יהיו במצב שאנו בפועל נותנים לו גושפנקא של שהות בלתי חוקית. ... נקבעה גם המסגרת של מספר העובדים בעבודות קבלניות בבניה ומספר העובדים בחקלאות ... עובדי שירות התעסוקה הכריזו כבר לפני חודשים ארוכים על עיצומים ... כי למינהלת לעובדים זרים הם מתנגדים והם לא היו מוכנים להשלים עם קיומה. ... הם לא היו מוכנים לשתף פעולה. ... הבלאגן שקיים בענין הזה בלתי נסבל ... יש שינויים שאנו רוצים לעשות וגורמים במשק הציבורי שלא מוכנים לכך מטילים עיצומים וגוררים אותנו לאנדרלמוסיות לא קטנות. זה קרה לנו גם עכשיו עם השביתה הכגללית ... בעיה זו נמשכת הרבה זמן. כתוצאה מכך, אי אפשר היה להוציא את ההיתרים. כתוצאה מכך, נוצרו חלק מהפלונטרים. אין ויכוח על כך. ...".   לאחר מכן, דיבר מר אפרים כהן, ראש מנהלת עובדים זרים במשרד התמ"ת, ואמר, בין השאר, כך: "... כתוצאה מהתהליך הבירוקרטי בשירות המדינה, לא הוצאו היתרים ב-2002 ... התהליך הבירוקרטי הזה גרם לכך שבאמת לא הוצאו היתרים חוקיים ... ... כשאני כעובד מדינה נותן היתר, זה שטר ... צריך לכבד אותו. ... אנו צריכים למצוא דרך ... למצוא נוסחה מתאימה איך לתת מענה לאזרח שמקבל אישור מדינה למכסת עובדים זרים. אם יש לו עובדים לא חוקיים , צריך לעשות את ההסדרה החוקית כדי להעביר אותם ולהחתים את הדרכון. מר גדז' ראש מנהל האוכלוסין נערך עכשיו על מנת להחתים את האשרות בדרכונים ולהוציא כרטיס מגנטי לכל עובד כדי לעשות פעם אחת סדר. היום, הייתי אומר בוודאות מוחלטת, שאין כמעט עובדים זרים שנמצא בידם איזה שהוא סידור שהוא חוקי במדינת ישראל. שירות התעסוקה היה בעיצומים, ומאריכים אוטומטית. ... לחקלאים הארכנו אוטומטית. ... לכן אין ברירה וצריך לעשות סדר במערכת הזו." ...   מכאן, שכאשר נציגי המאשימה (נציגי הרשות המבצעת) הופיעו ליתן דין וחשבון בפני הרשות המחוקקת המפקחת עליהם, הם ידעו היטב כי המצב בתחום ההיתרים לעובדים הזרים (כולל בענף החקלאות), הוא מצב של "בלאגן ... בלתי נסבל", כניסוחו של מי שהיה אז שר התמ"ת, אהוד אולמרט". עיננו הרואות, אם כן, שבתקופה מושא כתב האישום שררו אי סדר ואי בהירות, בלשון המעטה, בכל הנוגע למתן היתרים להעסקת עובדים זרים והארכתם. 6. מטרותיה של החקיקה לעניין עובדים זרים - זה, אולי, המקום, להפנות לדברים הנכוחים שנאמרו בהלכה הפסוקה על מטרותיה של החקיקה בעניין העסקת עובדים זרים - "על תכלית החוק להעסקת עובדים זרים ניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק ולתיקונים לחוק. 4. בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח 2032 מיום 31.1.1991, ע' 130) נאמר: "התופעה של העסקת עובדים זרים ללא היתר הולכת ומתפשטת ופוגעת קשה במאמצים להקטין את ממדי האבטלה בארץ. עובדים זרים המועסקים ללא היתר לפי חוק הכניסה לישראל וללא היתר משירות התעסוקה מועסקים בתנאי שכר משפילים, ללא תנאים סוציאליים, ולעתים רבות בתנאי תעסוקה בלתי אנושיים. הצעת החוק נועדה להתמודד עם תופעה זו על ידי קביעת עונשים מרתיעים לגבי המעסיקים עובדים זרים שלא כדין, לרבות קבלני כוח אדם ומתווכי עבודה למיניהם, ומצד שני לחזק את העבודה המאורגנת בישראל". 5. ובדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון עובדים זרים (תיקון מס' 2), תש"ס - 1999, שהיתה כלולה בה"ח ההסדרים במשק מדינת ישראל (תיקוני חקיקה השגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית שנת התקציב 2000), התש"ס - 1999 (ה"ח 2824 תש"ס ע' 99) נאמר: "תופעת העובדים הזרים והגידול במספר העובדים המועסקים בלא היתר, היקפה, ממדיה, השלכותיה החברתיות והכלכליות, השפעתם על מצב התעסוקה במשק ועלותה הכלכלית הפכו לנושא מרכזי בסדר היום הציבורי המחייב תיקון אשר יהא בו כדי לתת מענה הולם הן להיבטים של מתן ההיתר ותנאיו למעסיקים והן להבטחת תנאי עבודה הוגנים וסבירים לעובד הזר". 6. החומרה שבה רואה המחוקק העסקת עובד זר ללא היתר באה לידי ביטוי גם בהחמרה משמעותית של הענישה על העבירה של העסקת עובדים זרים ללא היתר. ראו: חוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים)(תיקון מס' 2) התש"ס - 2000, נכלל בחוק ההסדרים במשק מדינת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2000), התש"ס - 2000 (ס"ח 1724, תש"ס, ע' 66). 7. מהאמור לעיל עולה כי לחוק העסקת עובדים זרים שתי מטרות: האחת - מניעה וצמצום העסקת עובדים זרים ללא היתר; השניה - הבטחת תנאי העסקה הולמים לעובדים הזרים במובן הרחב: דהיינו תשלום שכר הולם והוגן, מתן תנאי מגורים הולמים, הבטחת טיפול רפואי ועוד. יש לציין, כי לאיסור על העסקת עובדים זרים ללא היתר אין משמעות טכנית בלבד. מתן ההיתרים, על פי צרכי המשק, אמור להבטיח כי העסקת עובדים זרים לא תבוא על חשבון העסקתם של עובדים ישראלים ולא תגדיל את ממדי האבטלה במשק". (ראו, תפ' (תא) 1072, מדינת ישראל נ' שוסטר משה, ניתן ביום 10/04/03 ע"י כב' השופטת לאה גליקסמן-כוכבי. הדגשים אינם במקור ו.ש.). 7. "הגנת זוטי דברים" - סעיף 34 יז. לחוק העונשין קובע כדלקמן: " לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך." וראו דברי כב' השופט א' א' לוי בעפ 7829/03 מדינת ישראל נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ פד"י ס (2) 120 - " מדברים אלה אנו למדים את שכבר אמרנו, היינו מטרתו של סעיף זה הייתה להעניק לבית המשפט את הסמכות להוציא מגדר האחריות הפלילית מעשים שעומדים בקריטריונים הטכניים להתקיימותה של עבירה, אך אינם עוברים את רף הפליליות הנדרש, מבחינה מהותית, לשם הרשעה. פרשנותו של הסייג ואמות המידה ליישומו 25. בגוף סעיף 34יז לחוק העונשין מפורטים ארבעה תנאים מצטברים ליישומו ואלה הם: "...טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי...". בחינתו של מעשה לאור התנאים הללו אמורה להוביל למסקנה אם במעשה קל ערך עסקינן. ניסוחו הכללי של הסעיף מעלה את השאלה בדבר המשקל הסגולי של כל אחד מהתנאים, וכיצד לערוך את השקלול הסופי ביניהם. נראה שלא ניתן לקבוע מראש את המשקל המדויק שיש לייחס לכל תנאי, שכן לכל מקרה הנסיבות המיוחדות לו. עם זאת הגישה הרווחת היא כי משקלו של התנאי האחרון, בדבר האינטרס הציבורי, רב מזה של השאר (י' קדמי על הדין בפלילים - חוק העונשין (כרך א) [29], בעמ' 556)".. ף ייפול בתחומיו של המשפט הפלילי" (שם [12], בעמ' 388). הנה כי כן, אף על פי שהסייג בדבר "זוטי דברים" אינו מונה רשימה של מקרים הבאים בגדרו, הרי שהמגמה העולה מן הפסיקה היא שיש להחילו בזהירות תוך בחינת נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בבואו לבחון מעשה שנתמלאו בו כל יסודות העבירה ישאל בית המשפט את עצמו אם מעשה העבירה הצמיח מידה מזערית של סכנה לציבור. תשובה שלילית תחייב את המסקנה שהשפעתו של המעשה על החברה היא כה מזערית, עד שאין זה ראוי להכתים את מבצעו בהרשעה בפלילים. לשיטתי, מגמה זו ראויה היא". על פי ההלכה הפסוקה, אם כן, השיקולים שיש לבחון לעניין הגנה זו הנם טיבו הקונקרטי של המעשה והאינטרס הציבורי, וההגנה תתקבל רק באותם מקרים בהם אין במעשה עצמו מידה מינימלית של סכנה לערך החברתי המוגן ואין הוא הולם מבחינה עניינית את המושג של עבירה פלילית. לא ניתן לערוך מראש רשימה סגורה ומפורטת של המקרים הראויים להיכנס בד' אמותיה של הגנה זו, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. (וראו גם, ע"פ 807/99 מדינת ישראל נ' חיים עזיזיאן, פ"ד נג (5) 761) ; העז (ת"א) 1700-08 מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' י.ש. עזרא בע"מ ניתן ביום 29/12/11, כב השופט לובוצקי ; ת פ (י-ם) 315/08 משרד התמ"ת נ' אורי יוחנן יצחקי, ניתן ביום 10/01/10, כב' השופטת שטיין; תפ'(נצרת) 1015/06 משרד התמ"ת נ' בלק סטיר (הרצליה)(1995) בע"מ, ניתן ביום 29/01/07 כב' השופטת איצקוביץ). 8. מן הכלל אל הפרט - בענייננו, מצאתי כי נוכח מכלול נסיבות העניין, במצטבר, התקיימו התנאים ליישומה של הגנת זוטי דברים. ראשית - מדובר בעובד שניתן היתר להעסקתו הן לפני המועד מושא כתב האישום והן לאחריו. לפיכך, עסקינן בהארכת תוקפו של היתר שהיה קיים עד לאותו רגע בו פקע ושב והתקיים החל מאותו רגע בו חודש. זאת, להבדיל מהיתר חדש שטרם נולד נכון למועד שבו מיוחסת לנאשם העבירה, וגם להבדיל ממקרה של עובד שניתן היתר למעסיק אחר להעסיקו והוא נויד . שנית - הרושם העולה מהחומר שהוצג בפנינו, לרבות הראיות שהוצגו מצד המאשימה, הוא שהנאשמת סברה שהיא מצויה בגדר התקופה הנסלחת, או לפחות בגדר תקופה שתהיה נסלחת, נוכח העובדה שרק בחודש יולי 2003 קיבלה זימון להגיע להסדרת ההיתר, ורושם זה מתחזק לנוכח האנדרלמוסיה ששררה באותה תקופה בכל הנוגע למתן היתרים, כעולה מהתיאורים שהובאו לעיל מתוך פסק הדין בעניין שלמון. ואם בכך לא די - הרי באי כוח הצדדים עצמם, ובא כוח המאשימה בגדר האמור - סבור מתוך טעות, בדיעבד, שהמעשה מושא כתב האישום נעשה בתקופה הנסלחת, וכך הצהירו לפרוטוקול.. ואם ב"ארזים" אלה נפלה שלהבת, מה לה, למאשימה, כי תלין על החקלאית ( וליתר דיוק - אשת החקלאי שסייעה לו בניהול המשק) - על כי סברה שתעמוד בהוראות החוק והנהלים הרלבנטיים? שלישית - משברור כי בעובד שנכנס לישראל כדין ביום 04/08/02, והועסק, בתחילתו של יום ובסופו של יום - בהתאם להיתר שהוארך עד ליום 31/12/05 - כדין, ומשאין חולק שלא קופחו זכויותיו ע"י מעבידיו והוענקו לו כל התנאים המתחייבים על פי הדין - הרי שאין כל פגיעה באינטרסים שבאה לשרת החקיקה הנוגעת לעובדים זרים - כפי שהובאו ופורטו לעיל. מוצאת אני, אם כן, כי העובדה שהנאשמת, כאשתו של המעביד שקיבל את ההיתר להעסקת העובד הזר , וסייעה לו לטפל בהיתרים להעסקתו וחידושם, לא גרמה לכך שההיתר יהיה בתוקף בתקופה שעובר להארכת תוקפו - אינה הולמת מבחינה עניינית ומהותית את המושג של עבירה פלילית. נוכח האמור לעיל - מצאתי שנוכח הגנת זוטי הדברים יש לזכות את הנאשמת מהעבירות המיוחסות לה בכתב האישום. 9. טענת הגנה מן הצדק - משמצאתי שיש לזכות את הנאשמת מכוח הגנת זוטי דברים, אינני מוצאת לנכון להידרש בהרחבה לשאלה האם התקיימו התנאים לזיכויה גם מכוח ההגנה מן הצדק. " ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך כלל יידרש הנאשם להראות, שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו. עם זאת אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס, לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא, למשל, לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל עיקר אך המחייבות ומבססות בבירור את המסקנה, כי במקרה הנתון לא ניתן יהיה להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר"... (עפ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ ,פד"י נט (6) 776) "..גם בית הדין הארצי לעבודה בעניין פ(ארצי) 1003/00 הנדימן נ' משרד העבודה והרווחה (פד"ע לח 262), קבע כי נדרשים "התנהגות שערורייתית" "דיכוי" "רדיפה" ו"התעמרות" כבסיס ליישום תורת ההגנה מן הצדק. על הטוען לאכיפה פסולה להביא ראיות או למצער ראשית ראיה לטענה זו, ונקבע כי על בית הדין להפעיל הגנה זו במשורה . אומר כי סבורני שעסקינן, בהיבט של ההגנה מן הצדק, במקרה גבולי, בו מחד גיסא אין לומר שמדובר בהתעמרות או רדיפה, אולם מאידך - הדעת אינה נוחה מההתעקשות שלא להסכים לבקשת הנאשמת לחזור להליך המנהלי בנסיבותיו המצטברות של המקרה דנן, אשר העמידה על המשך קיומו של ההליך הפלילי כנגד הנאשמת בקיומן - פוגעת בתחושת הצדק וההגינות. 10. כפי שצויין בפתח פסק הדין החלטתי לזכות את הנאשמת.   מאחר והצדדים ביקשו בהסכמה כי הכרעת הדין לא תושמע בפניהם - יש לשגרה להם בדואר. 11. זכות ערעור על הכרעת דין זו היא תוך 45 ימים מיום המצאתה לצד המערער. העסקה שלא כדין (שבחי"ם ועובדים זרים)