1. בפנינו תביעה מר X ( להלן:"X") כנגד הנתבעים ,לתשלום הפרשי שכר לחודשים אוקטובר ונובמבר 2008 , חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין הליך שימוע שלא כדין, הלנת שכר, תשלום חלף ביטוח מנהלים, חופשה ופיצויים בגין עוגמת נפש. 2. X עבד מספר שנים בחברת מילטוב בתחום מכירת מכונות וציוד למטבחים מוסדיים. נתבעת 1 חברת שרפשטיין (להלן: הנתבעת) רכשה את פעילותה של חברת מילטוב וביום 1.6.08 עבר X לעבוד בנתבעת. בין X לנתבעת נכרת הסכם העסקה. נתבעים 2 ו3 הינם בעלי המניות של הנתבעת 1. 3. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לזכויות המגיעות לX לתקופת העסקתו וסיומה. X טען כי קופחו זכויותיו, כפי שפורט בסעיף 1 לעיל, וכי הושקעו על ידו מאמצים רבים לקידומה של הנתבעת, לרבות כספים שהוציא מכיסו הפרטי. לאחר כחמישה חודשי עבודה פוטר לטענתו במפתיע על ידי הנתבעים ללא כל התראה מראש. X טען כי לא רק שהנתבעים ניצלו את הידע שברשותו ללא תשלום אלא אף גרמו לפגיעה בשמו הטוב. 4. הנתבעים טענו כי אין בסיס לתביעתו של X. בין הנתבעת לX נכרת הסכם עבודה והוא שהסדיר את יחסי העבודה בניהם. הנתבעים טענו כי פעלו בהתאם להסכם ושילמו את מלוא חובותיהם כלפי X. הנתבעים הוסיפו כי לא היה כל מקום לצירופם של נתבעים 2 ו3 באשר אין בינם לבין X כל יריבות, חוזה העבודה הוא בין X לנתבעת 1 בלבד. דיון והכרעה הליך הפיטורים 5. X טען בפנינו כי פוטר ללא הודעה מוקדמת וללא הליך שימוע. לטענת X ביום 31.10.08 זומן לשיחה במשרדי הנתבעת ובה נאמר לו כי הנתבעים מעוניינים לשנות את הסכם העסקתו. לטענתו ביום 4.11.08 חזר לנתבעת עם הסכם העבודה החדש שניתן לו, אלא שאז במפתיע פוטר. X טען כי מכתב הפיטורים הנושא את התאריך 30.10.08 נמסר לידיו רק ביום 4.11.08. לטענת הנתבעים X פוטר ביום 30.10.08 בתוך תקופת הניסיון שהוגדרה בחוזה, ולאחר חמישה חודשי העסקה. הנתבעת טענה כי אכן הציעה לX אפשרות לעבוד כ"פרי לנסר" והוא ביקש שהות לחשוב על העניין. 6. לאחר שעיינו בטענת הצדדים ובעדויות, העדפנו את גרסתו של X לעניין הליך הפיטורים. X העיד כי פוטר בשיחה מיום 4.11.12 בפירוט (סעיפים 20-22 לתצהירו) ואילו הנתבעים כתבו בתצהירם "אין חולק כי X פוטר מעבודתו ביום 30.10.08". למעט מכתב הפיטורים לא צרפו הנתבעים כל מסמך לתמוך בטענתם, לא סיכום שיחה או גמר חשבון, או כל מסמך תומך אחר, וזאת למרות שפיטרו את X בטרם סיום חוזה העבודה. בנוסף, כבר בכתב התביעה טען X כי מכתב הפיטורים נמסר לידו רק ביום 4.11.08, והנתבעים לא התייחסו לטענה זו ולא מסרו גרסתם בשאלה מתי נמסר המכתב לX. מששמעו הנתבעים את גרסתו של X היה עליהם להתייחס לכך ולתת עמדתם. נוכח האמור הרי שעל הנתבעת לשלם לXתמורת הודעה מוקדמת, והשאלה היא מהו גובה תשלום הודעה המוקדמת שעליה לשלם לו 5 ימים על פי הקבוע בדין או כתביעת X חודש הודעה מראש. בנוסף X טוען כי על הנתבעים לפצותו משפוטר בהעדר שימוע. אין חולק כי בין X לנתבעת הסכם ההעסקה היה לחצי שנת ניסיון. אין גם חולק כי אף X ידע כי בתום 6 חודשים עשוי הוא למצוא עצמו מסיים את תפקידו בנתבעת. על כן בנסיבות אלו לא מצאנו כי על הנתבעת היה לערוך לX שימוע טרם סיום עבודתו, ובשל כך אף אין לפצותו על העדר שימוע כתביעתו. באשר להודעה מוקדמת, הסכם ההעסקה שותק לענין תקופת ההודעה המוקדמת ועל כן זכאות התובע להודעה מוקדמת של 5 ימי עבודה בלבד, אשר שווים הוא 2648 ₪. על כן על הנתבעת לשלם לX את יתרת השכר בניכוי הסכום שקיבל מהנתבעת ( 1390 ₪), היינו סך ברוטו של 1258 ₪.סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. שכר העבודה ופיצויי הלנה 7. X טען כי הנתבעת קיזזה לו סכומים שונים ממשכורת חודש אוקטובר ולא שילמה את שכרו עבור הימים המועטים שעבד בחודש נובמבר. עוד טען X כי את יתרת משכורת חודש אוקטובר בסך 1,686 ש"ח העבירה לו הנתבעת בהמחאה "למוטב בלבד" כך שלא הייתה באפשרותו למשוך המחאה בשל היותו חייב המוגבל באמצעים. X טען כי הנתבעת ידעה כי אין באפשרותו למשוך את השיק ואף על פי כן העביר לו שיק זה. X פירט את הקיזוזים שביצעה הנתבעת במשכורת חודש אוקטובר: "חיוב אי החזרת מפתח מקורי לרכב (חיוב ע' אוויס) 1,800- חיוב אי החזרת מכשיר סלולרי (חיוב ע' סלקום) 2,694-, חיוב בגין שרותי איתור ואיסוף רכב בשל שימוש ללא רשות וסירוב להחזרת הרכב (חיוב ע' חברת סילב) 1,800- ₪" (נספח י"ד לכתב התביעה, וסעיפים 27 ו30 לתצהיר) בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את טענותיו של X בהכחשה כללית וגורפת (סעיף 68 לכתב ההגנה) ולא התייחסה לכך ספציפית בתצהירה. 8. לאחר שעיינו בראיות שהוצגו בפנינו הגענו למסקנה כי אכן נפגע שכרו של X. X ביסס את טענתו כי קוזזו לו סכומים ממשכורת אוקטובר. נתבע 3 מר אסף שרפשטיין אישר זאת בחקירתו הנגדית. "ש. מפנה אותך לנספח יד' לכתב התביעה משכורת חודש אוקטובר הפחתת. ת. לאור מה שאתה מראה לי נכון הסכום זה עבור משכורת אוקטובר". (פרוטוקול עמ' 4 ש' 30-31) בהתאם לתנאים שנקבעו בפסיקה הניכויים שביצעה הנתבעת אינם 'חוב קצוב שאינו שנוי במחלוקת' ולכן אסורים בניכוי. (ראו: 33791-11-10 נובכוב נ' פלסט, עמ' 5, ניתן ביום 24.5.12). בנוסף באשר לשיק שנכתב עבור שכר אוקטובר , אנו מקבלים את גרסתו של X כי השיק נכתב באופן שלא איפשר את הפקדתו. חומר הראיות הצביע על כך שהנתבעת לא שילמה את שכרו של X בדרך של מתן שיק למוטב בלבד עד לחודש אוקטובר (ראו פרוטוקול עמ' 4 ש' 5-16), דבר המחזק את טענתו כי הנתבעת ידעה כי אין באפשרותו להפקיד שיקים 'למוטב בלבד'. על כך יש להוסיף כי הנתבעת לא הציגה בפנינו ראיה כלשהי ששכר חודש אוקטובר נמשך מחשבונה. דעתנו היא כי לו שילמה הנתבעת שכר עבודה כלשהו עבור חודש אוקטובר היה באפשרותה להמציא לבית הדין בנקל ראיה לדבר בדמות דף עו"ש או כל מסמך המצביע על משיכת הכסף. משלא עשתה כן הנתבעת אנו מקבלים את גרסת X כי שכר חודש אוקטובר לרבות הסכום של 1,686 ₪ לא שולם לו. נוכח האמור על הנתבעת לשלם לX את שכר חודש אוקטובר שלא שולם בסך של 11,650 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.11.08. 9. משעה שהפנה X את הנתבעת בכתב התביעה לכך שלא שולם לו שכר עבודתו, הרי שבנקודת זמן זו היה על הנתבעת לשלם לו את שכרו. הנתבעת כלל לא טרחה לברר את טענת X כי אין באפשרותו להפקיד את חלק השכר שהסכימה לשלם הנתבעת. נוכח האמור מצאנו כי בנסיבות המקרה יש מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה גלובלים בסכום של 10,000 ₪. חופשה וחלף ביטוח מנהלים 10. X טען כי הוא זכאי לחמישה ימי חופשה, בסך של 2,647 ₪. וכן כי בהתאם לסעיף 8.3 לחוזה העסקתו היה על הנתבעת להעביר סכום חודשי של 1,549 ₪ ובסה"כ סכום של 7,747 ₪ למשך תקופת העסקתו חלף ביטוח מנהלים. בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את טענותיו של X בהכחשה כללית וגורפת (סעיף 68 לכתב ההגנה). בתצהיר מטעם הנתבעים לא הייתה כל התייחסות לרכיבים אלו. בחוזה העבודה שבין הצדדים נכתב בסעיף 6.2 "X יקבל דמי מחלה, ימי חופשה ודמי הבראה כקבוע בחוק" בסעיף 8.3 נכתב "השכר אינו כולל חלף ביטוח מנהלים" בכולל 8.33% בגין פיצויים ו 5% בגין תגמולים שיועברו לידיו הנאמנות של עו"ד מני בן מאיר מרח' דיזינגוף 50 תל אביב כנגד חשבונית". בהעדר התייחסות עניינית של הנתבעים אנו מקבלים את תחשיבו של X. וקובעים כי על הנתבעת לשלם סך של 2,647 בגין דמי חופשה. באשר לרכיב חלף ביטוח מנהלים אישר X כי קיבל 2,915 ₪ מהנתבעת (בפרוטוקול דיון קדם המשפט מיום 12.4.11) ועל כן הנתבעת תשלים לX את יתרת הסכום בסך 4,832 ₪. עמלות מכירה והוצאות נלוות לעבודה 12. X טוען כי על הנתבעת לשלם לו עמלות עבור המכירות שביצע. אנו דוחים טענה זו משתי סיבות. הראשונה , היות ובכתב התביעה לא נטענה טענה זו, ועל כן זוהי הרחבת חזית אסורה. השנייה ,היות ובמסגרת הסכם העבודה לא נזכר דבר באשר לתשלום עמלות או אחוזים מהיקף מכירותיו של X. אנו אף דוחים את טענת X כי על הנתבעת לשלם עבור מחשב נייד ומודם שנאלץ לקנות לצורך עבודתו, מהטעם שX לא הוכיח את הצורך לכך ולא כל שכן אף לא הוכיח כי הנתבעת התחייבה לקנות מחשב ומודם. נוסיף כי בסעיף 6 להסכם העבודה עוגנו תנאי השכר של X לרבות ההטבות להם הוא זכאי. לדוגמא נכתב בסעיף כי X זכאי לטלפון סלולארי (שאכן ניתן לו). לא הוזכר בהסכם דבר בעניין מחשב נייד או מודם. גם תביעתו של X לסך של 318 ₪ אשר לטענתו קוזז משכרו בגין נסיעות בכביש 6 (תצהיר X סעיף 15) דינה להידחות, מאחר וX לא הוכיח את קיזוז הסכום, את הצורך לנסוע בכביש 6 ואת התחייבותה של הנתבעת לשאת בעלות זאת. פיצויי בגין עוגמת נפש לX והתנהגות בחוסר תום לב 13. X טען כי במשך כל תקופת עבודתו הוא ספג יחס משפיל וכי הנתבעים עשו הכול על מנת להכשילו בעבודתו. X טוען כי הנתבעים ניצלו את הידע שלו בתחום מכונות המזון, תחום שלא היה לנתבעים ידע קודם בו, ולאחר שהשיגו את מבוקשם פיטרו אותו. X הוסיף כי הנתבעת גזלה את לקוחותיו מבלי ששילמה כל תמורה על כך. עוד טען X כי התנהלות הנתבעים גרמה לו לנזק כלכלי ונפשי עצום. 14. אנו דוחים את תביעתו של X בעניין עוגמת הנפש. אכן בכל סיום מערכת יחסי עבודה נגרמת עוגמת נפש לצדדים , אך לא התרשמנו כי בעניינו נגרמה לX עוגמת נפש מעבר לעוגמת הנפש הרגילה. הסכם העבודה שבין הצדדים ציין במפורש כי תקופת העבודה היא לתקופה של 6 חודשים ולצורכי ניסיון. בנוסף, לא עלה בידיו של X להוכיח כי הנתבעת התנהגה בחוסר תום לב שיש להשית בגינו פיצוי נוסף. אכן הנתבעת לא שילמה את מלוא התחייבויותיה בהתאם להסכם העבודה, אלא שרכיבים אלו נפסקו לטובת X בפסק דין זה ואין מקום לתוספת פיצוי בגינם. אחריותם של נתבעים 2 ו- 3 13. X צרף לכתב התביעה את הנתבעים 2 ו3 שהם בעלי מניות בנתבעת. הנתבעים טענו כי בין X לנתבעים 2 ו3 אין כל יריבות היות והנתבעת היא מעסיקתו של X ולא הנתבעים 2 ו3 שבינם לבין X אין יחסי עובד מעביד. 14. לאחר שבחנו את מכלול הראיות שהגיש X בתיק מצאנו כי X לא הצליח לבסס עילה כנגד הנתבעים 2 ו3. הסכם העבודה שצרף X נחתם בין X לבין הנתבעת. X לא הראה כל סיבה מדוע יש לחרוג מעקרון הישות המשפטית הנפרדת ולייחס פעולות שונות שתוארו על ידו דווקא לנתבעים 2 ו3 ולא לנתבעת. משגרר X את הנתבעים 2 ו- 3 לתביעה אישית כנגדם ללא כל צורך ולניהול הליך סרק, אנו פוסקים כי עלX לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות ניהול הליך זה בסך 2500 ₪. הוצאות 15. בתיק זה הגיש X בקשות רבות ומרובות שנדחו על ידי בית הדין. הנתבעים בקשו כי בית הדין יפסוק על כך הוצאות לטובתם ואף ניתנה החלטה על חיובו בהוצאות בסך של 1500 ₪ וכן ניתנה החלטה כי שאלת החיוב בהוצאות של התובע תיקבע בסיומו של ההליך. על כן לאחר שבחנו את התנהלות התובע מחד , אולם מאידך לאור קביעותיו באשר לזכויות המגיעות לתובע וכן פסיקתינו להלנת שכר, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע על הצורך ניהול ההליך לשם קבלת זכויותיו בסך 6,000 ₪. סוף דבר הנתבעת תשלם לX את הסכומים הבאים: א. דמי הודעה מוקדמת - 940 ₪. ב. תשלום שכר עבודה עבור חודש אוקטובר 10,260 ₪ . ג. פיצויי הלנה בסך 10,000 ₪ . ד. דמי חופשה בסך 2,647 ₪ . ה. חלף ביטוח מנהלים בסך 4,832 ₪ . כל הסכומים הנקובים לעיל , ישולמו בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לצדדים וישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט שנפסקו לעיל בסך 6,000 ₪ ותקזז מסכום זה את ההוצאות שנפסקו לטובת הנתבעים , היינו סך של 5,000. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מהמצאתו לצדדים. פיטורים