לפנינו תובענה מטעם התובעת להכיר בפטירתו של בעלה, מר X ז"ל (המנוח) כתוצאה מפגיעה בעבודה ולקבוע כי היא זכאית לקצבת תלויים. המל"ל דחה את תביעת התובעת לתשלום קצבת תלויים במכתבו מיום 9.12.2007. ביום 14.7.2010 התקיים דיון הוכחות בפני בית הדין. הצדדים הסכימו על חלק מהעובדות ואף הסכימו על מינוי מומחה מטעם בית הדין בתחום הריאות אשר יחווה דעתו לעניין הקשר בין מחלתו של המנוח בגינה הוכרה לו פגיעה בעבודה לבין פטירתו. במסגרת הדיון נחקרו עדי התובע. לאחר מכן, הגישו הצדדים סיכומים לעניין החלק העובדתי וביום 28.6.2011 ניתנה החלטה במסגרתה נקבעו העובדות הרלוונטיות על ידי בית הדין. העובדות אשר נקבעו בתיק בהתאם להחלטה מיום 28.6.2011: התובעת היא אלמנתו של גדעון X שנפטר ביום 12.2.2006. המנוח הוכר כנכה על ידי המל"ל בגין פגיעה בדרכי נשימה ואף קיבל 10% נכות יציביים. המנוח - גדעון X ז"ל נולד בשנת 1944 ו עבד בחברת החשמל שנים רבות. המנוח הוכר כנפגע עבודה - מחלת מקצוע, בשל חשיפה לחומרים כולל אסבסט ונקבעה לו נכות בשיעור 10% בשל החשיפה לפי פריט נכות 5(1)(א)-(ב) לצמיתות, על ידי הוועדה מיום 1.1.2000 (ראה פרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 17.2.2004). בסעיף האבחנות, בסעיף 29 לפרוטוקול - כתוב חשיפה לאסבסט ותגובותיות יתר של דרכי הנשימה. הוועדה קבעה למנוח 0% נכות פסיכיאטרית בגין אבחנה "מצב נוירוטי קל סובייקטיבי על רקע מחלה אורגנית ללא מעקב פסיכיאטרי או פסיכולוגי". בתאריך 12.2.2006 - המנוח החל את עבודתו כרגיל בבוקר. בסביבות השעה 08.15 המנוח אכל ארוחת בוקר בחדר האוכל של חב' החשמל, ולאחר מכן חזר לחדרו. בסביבות 09.00 בבוקר, זמן קצר לאחר שהמנוח חזר לחדרו בסיום ארוחת הבוקר, שמע חבר לעבודה נחירות מחדרו של המנוח. החבר היה מופתע כי היה זה זמן קצר לאחר שחזרו מחדר האוכל וכן היתה זו הפעם הראשונה שנשמעו נחירות מחדרו של המנוח בשעות העבודה. עם זאת, המנוח היה מתלונן על עייפות ואף סיפר לאותו חבר כי הוא היה נרדם בכל מיני סיטואציות. החבר לעבודה ניגש לחדרו של המנוח, הציץ וראה שראשו של המנוח שמוט וסבר שהוא ישן, אך הוא לא רצה להעירו על מנת שלא להביכו. לאחר זמן נוסף ניגש לחדרו של המנוח עובד אחר של חב' החשמל וראה את המנוח כאשר ראשו שמוט וצבע פניו צהוב. העובד קרא לו בשמו, בדק לו דופק בצוואר ולא היה. החבר לעבודה הזמין אמבולנס של מד"א וקרא למודי המנהל שביחד איתו החלו לבצע החייאה במנוח וככל הנראה אף קראו לרופא מטעם חב' חשמל. אין מחלוקת כי הקריאה למד"א היתה ב-09.57 ומיד יצא אמבולנס ממד"א והגיע ב-10.11. בין המועד שבו קראו למד"א ובטרם הגיע מד"א, הגיע רופא מטעם חב' החשמל, אשר הגיע עם ציוד החייאה וניסה להחיות את המנוח ללא הצלחה. על פי עדותה של אשת המנוח, המנוח היה נחנק מידי פעם ומחרחר בשל בעיות הנשימה ואף היה נחנק תוך שנתו ומתעורר בין פעמיים ל-4 פעמים בחודש. לפעמים הוא לקח משאף ושאף בטרם חזר לישון. בכל פעם שהמנוח הצטנן או היה חולה, ההשפעה הראשונה היתה חוסר נשימה. בשלב כלשהו - עשה המנוח צנתור (בהתאם למסמכים הרפואיים). מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו בהחלטתנו מיום 31.10.2011 מונה ד"ר ורסנו, מומחה בתחום הריאות לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בעניין הקשר הסיבתי בין הפטירה של המנוח ביום 12.2.2006 לבין פגיעתו בעבודה אשר הוכרה על ידי המל"ל. לאחר מתן ההחלטה בעניין מינוי מומחה בתחום הריאות הגישה ב"כ התובעת בקשה כי ימונה במקום זה מומחה בתחום הקרדיולוגי וביום 20.2.2011 ניתנה החלטת בית הדין כי אין מקום להיעתר לבקשה ואולם, תופנה למומחה שאלה האם לדעתו יש צורך למנות מומחה נוסף בתחום הקרדיולוגי, ועל כן ניתנה החלטה נוספת ביום 20.12.2011 בעניין זה. ביום 12.1.2012 ניתנה חוות דעתו של המומחה. המומחה קבע, כי בהעדר נתיחה שלאחר המוות לא ניתן לקבוע את סיבת מותו הפתאומי והבלתי צפוי של המנוח ואולם מוות פתאומי כפי שתואר אינו מתאים למוות מסיבה של מחלה ריאתית כרונית לא קשה, אלא למוות על רקע קרדיו ואסקולרי. המומחה אף הוסיף כי אחוזי הנכות אשר נקבעו למנוח בגין הפגיעה בעבודה היו בשל "אסבסטוזיס" וכי "מוות בשל אסבסטוזיס מתרחש לאחר שנים של מחלה ריאתית קשה מלווה בנכות נשימתית קשה, הקטנת קשה בנפחי ריאה, ירידה קשה בחמצון הדם גם במנוחה. זה לא היה המצב בנפטר", וכן "כן ניתן לקבוע שמצבו הריאתי הקשור לחשיפה התעסוקתית בוודאי אינו מסביר את מותו". המומחה אף הוסיף כי לדעתו הוא אינו סבור שחוות דעת קרדיולוג תוסיף למקרה הזה. בתאריך 16.1.2012 ניתנה על ידנו החלטה לפיה צד מן הצדדים המבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, יגיש בקשה בעניין. ב"כ התובעת ביקשה להעביר שאלות הבהרה וביום 2.4.2012 ניתנה החלטה במסגרתה הועברו למומחה חלק משאלות ההבהרה. ביום 9.4.2012 ניתנה חוות דעתו של המומחה לעניין שאלות ההבהרה. בחוות דעתו קבע המומחה, כי "סביר כי סיבת המוות הינה קרדיו סקולרית ואירוע לבבי עם הפרעות קצב קטלניות עומד במקום גבוה ברשימה (של סיבות שבגינן נפטר המנוח - א.ש.ב), אולי אף כראשון בסבירותו". כן קבע המומחה, כי ה"נחירות" שאותם השמיע המנוח סמוך למועד פטירתו אינם מלמדים על חנק שכן "כל אדם גוסס, ללא קשר לסיבה, ברגעיו האחרונים מתקשה בנשימה ותוך זמן קצר גם מפסיק לנשום". ביום 17.4.2012 ניתנה החלטה לעניין סיכומים וביום 23.4.2012 הוגשה בקשה מטעם התובעת למינוי מומחה נוסף קרדיולוג. ביום 13.6.2012 ניתנה החלטת בית הדין אשר דחתה את הבקשה מאחר ואין טעם למנות מומחה קרדיולוג כאשר אין אפילו טענה של אירוע חריג אשר גרם לאירוע לב. טענות הצדדים בסיכומיהם לאחר קבלת חוות דעת המומחה בסיכומי התובעת אשר הוגשו ביום 19.6.2012 נטען, כי נטענו שתי עילות לעניין פטירתו של המנוח. האחת - שהפטירה קשורה למחלת המקצוע שהוכרה - אסטמה והשנייה - שהפטירה היא עקב אי מתן עזרה רפואית במקום העבודה. התובעת המציאה חוות דעת של פרופ' רובין לעניין הקשר הסיבתי בין הפטירה לאי מתן עזרה רפואית מיידית. ד"ר ורסנו המומחה מטעם בית הדין שלל קשר סיבתי בין הפגיעה במחלת המקצוע לבין הפטירה אך הסכים שהמוות נגרם מאירוע לבבי עם הפרעות קצב קטלניות וזאת על אף שאינו קרדיולוג. עיכוב/איחור/השהייה של טיפול רפואי במקום עבודה כאשר בעתיים העובד נפטר נחשבים גם הם כפגיעה בעבודה, כאשר ה"עיכוב/איחור/השהייה מהווים אירוע חריג". ב"כ התובעת הפנתה למספר פסקי דין התומכים לדעתה בטענה זו. בסיכומי הנתבע מיום 16.7.2012 הסכים הנתבע, כי אחת מעילות התביעה הינה אי מתן עזרה רפואית במקום העבודה ואולם, בעדויות שהובאו מטעם התובעת עולה, כי אין שחר לטענה העובדתית בעניין זה, שכן מהראיות שהועלו בתיק עולה שהטענה נסתרה והמנוח קיבל עזרה מיידית. דיון והכרעה למעשה מסיכומי הצדדים עולה, כי לאור חוות הדעת של המומחה בתחום הריאות, לא נטענת יותר הטענה, כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה ממחלת המקצוע בה חלה. הטענה העיקרית של התובעת בשלב זה היא כי המנוח נפטר מאירוע לב, כאשר העיכוב/איחור/השהייה במתן הטיפול הרפואי מהווים אירוע חריג. אין בידינו לקבל טענה זו של התובעת. מהפן העובדתי עולה, כי ככל הנראה חלפה כשעה בין השלב שבו המנוח חזר לחדרו לאחר ארוחת הבוקר ועד אשר נמצא בחדרו והוזעק טיפול רפואי. תחילה נציין, כי אנו סבורים שחלוף הזמן אינו מלמד על "אי מתן עזרה רפואית", ניסוח אשר מרמז על כך שהמעסיק ידע על מצבו של המנוח אך לא יכול לסייע לו בשל נסיבות אובייקטיביות, כפי שהיה לדוגמא בעניין שטרנפלד רחל אליו היפנתה ב"כ התובעת. בענייננו, המעסיק לא ידע על מצבו של המנוח ואף לא יכול לדעת וכאשר המנוח נצפה עם ראש שמוט ופנים צהובות, הוזמן אמבולנס לאלתר ואף הגיע רופא עם ציוד החייאה אשר ניסה להחיות את המנוח. אשר על כן - אנו סבורים, שבמקרה דנן, מהבחינה העובדתית, לא מתקיים מצב של "אי מתן עזרה רפואית". גם מהפן המשפטי - אין אנו יכולים לקבל את טענת ב"כ התובעת כי עיכוב/איחור/השהייה במתן טיפול רפואי מהווה אירוע חריג. נסיבות פסק דין בעניין של שטרנפלד אליו מפנה ב"כ התובעת שונות מאוד ממקרה דנן וגם, כפי שנקבע בו, מדובר בנסיבות מיוחדות מאוד. גם בעניין חליל סילמן עטוואה לא נקבע את אשר טוענת ב"כ התובעת. למעשה, בית הדין לא מצא ולו פסק דין אחד אשר קובע כי איחור במתן טיפול רפואי משול לאירוע חריג, ואיננו סבורים שטענה זו נכונה מבחינה משפטית. אנו סבורים שאי מתן טיפול רפואי מהווה לכל היותר מחדל, אך לא מהווה "אירוע" ועל כן לא ניתן לקבל את טענות ב"כ התובעת בעניין זה. לאור האמור לעיל - אנו סבורים כי במקרה זה לא הוכח כי למנוח ארע אירוע חריג ועל כן - טענת התובעת כי יש להכיר באירוע הלב כפגיעה בעבודה - דינה להדחות. כמו כן, מחוות דעת המומחה עולה, כי אין קשר בין הפגיעה בעבודה של המנוח בתחום הריאות אשר הוכרה כמחלת מקצוע לבין מותו. אשר על כן - דין התביעה להדחות. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין. רפואהאלמנות / אלמניםריאות