1. התובעת עבדה כשבע שנים בצהרון בהוד השרון, עד חודש יולי 2008. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא האם התובעת פוטרה או התפטרה. 2. הרקע העובדתי - א. התובעת עבדה בצהרונים משנת 2000 ועד סיום עבודתה בקיץ 2008, עם הפסקה בת שנה אחת בין ספטמבר 2001 לאוגוסט 2002. ב. הנתבע מנהל עסק בשם "מכון דע את" יחד עם אשתו, הגב' דליה X. על פי הנטען בכתב ההגנה, מדובר בשם עסק ועל כן המעסיק הוא הנתבע מס' 1 אשר למען הנוחות יכונה מכאן ואילך - הנתבע. ג. התובעת עבדה בחלקיות משרה ובשכר שעתי. ד. בשנה האחרונה לעבודתה התובעת שימשה כאחראית צהרון בעיר הוד השרון. ה. בין הצדדים נחתם בכל שנה חוזה לשנת הלימודים. החוזה לשנת הלימודים האחרונה בה התובעת עבדה, אשר החלה בספטמבר 2007, צורף כנספח א' לתצהיר התובעת (להלן - החוזה). לפי החוזה, העבודה היא עד יום 30.6.2008, אולם בסעיף 12ג לחוזה נרשם: "העובד מתחייב לעבוד בחודש יולי מהשעה 7:30 ויקבל שכרו בהתאם למס' שעות העבודה בפועל." בסעיף 13 לחוזה נקבע (ההדגשות כאן ובהמשך, במקור - ד.ו.)- "נאלץ העובד להיעדר מהעבודה מסיבה אישית הידועה לו מראש עליו לקבל רשות מוקדמת לכך מאת מנהל המכון." ו. שכרה האחרון של התובעת עמד על 28 ₪ לשעה. ז. ביום 22.6.08 הנתבע מסר לתובעת מכתב בנוסח הבא - "1. בהמשך לשיחתנו, הנני להזכירך כי הינך משובצת לעבודה בין התאריכים 01.07.08 ועד 29.07.08, בהתאם לחוזה ההעסקה החתום עימך לשנת תשס"ח. 'שינוי בהיקף המשרה או בשעות העבודה המתחייבות, מותנה באישור המנהל בלבד'. 2. עובדת שלא תגיע לעבודתה עפ"י שיבוצה בפעילות קיץ בחודש יולי, אי הגעתה לעבודה יהווה הפרה בוטה של ההסכם, העלול גרום נזק בלתי הפיך ויהא עליה לקחת בחשבון את כל ההשלכות הנובעות מהנזק שייגרם. 3. עובדת, שבכוונתה להפר הסכם זה, מחובתה להעביר, במיידית, הודעה בכתב, למשרדנו ולא יאוחר מתאריך 23.6.08." ח. ביום 24.6.08 התובעת שלחה לנתבע בפקס מכתב בזו הלשון - הנדון: אי אישור קבלת חופשה אני לוביטין יפה פניתי לבקש חופשה עקב אירוע משפחתי בפריס. לפני כחודש ו1/2 פניתי למשרד לקבלת חופשה. היתה המזכירה "אלינור" בקשה לבוא למשרד ולפנות לדליה. באתי באותו שבוע למשרד ודליה לא היתה במשרד. שוב פניתי למזכירה הענין דחוף ולפני שקניתי את כרטיס הטיסה. ניסיתי מספר פעמים להתקשר לטלפון של דליה ולא נענתי ולא היתה שום תשובה חזרה. ואף אחד לא פנה אלי ולא התייחס לבקשתי. כל פעם שהתקשרתי לאלינור הזכרתי את עניין החופשה. ולא התייחסו. כרטיס הטיסה נקנה ומחובתי האישית להגיע לאירוע המשפחתי. לטיפולך. יפה לוביטין" ט. התובעת טסה לצרפת ביום 2.7.08 ושבה ביום 16.7.08. י. ביום 20.7.08 נמסר לתובעת מכתב בנוסח הבא (נספח ג' לתצהיר התובעת, עדות התובעת בעמוד 10 לפרוטוקול, שורה 17)- "30 ביוני 2008 לכל מאן דבעי! הגב לוביטין יפה ת.ז. ... הועסקה במכון "דע את" בצהרון בהוד השרון מתאריך 2/9/07 ועד 30/60/8. הגב' לוביטין יפה סירבה לעבוד בחודש יולי 08 בהתאם לחוזה ההעסקה העונתי שלה שעליו חתומה. לא נותרו לזכותה ימי חופשה. היקף משרתה של הגב' לוביטין יפה הינו 2.75 שעות X 5 ימים בשבוע." הנתבע העיד בתצהירו כי התאריך הרשום על גבי מכתב זה שגוי וכי המכתב הודפס בחודש יולי (סעיף 19 לתצהירו). מהעדויות עולה כי מדובר בנוסח סטנדרטי של מכתב הנמסר לעובדות לצורך הגשת תביעה לדמי אבטלה למוסד לביטוח לאומי (עדות התובעת בעמוד 7 לפרוטוקול, שורה 30 עד עמוד 8, שורה 5 וכן שם בשורות 25-32, עדות הנתבע בעמוד 14, שורות 23-29; עדות הגב' X בעמוד 18, שורות 15-20). 3. לטענת התובעת, היא הודיעה מראש על הצורך לטוס לצרפת, לאירוע משפחתי, כנציגת המשפחה בארץ. היא ניסתה מספר רב של פעמים להפגש עם אשתו של הנתבע, אולם זו לא ענתה לה לטלפונים ולא הגיעה לפגישה שנקבעה עמה. בלית ברירה, טסה לחו"ל ומיד עם שובה, המתין לה מכתב הפסקת עבודה. גרסת הנתבע היא שהתובעת ידעה מראש כי עליה לעבוד במהלך חודש יולי. אשתו הודיעה על כך לכלל העובדות עוד במהלך חודש אפריל 2008 ואף נשלחה תזכורת נוספת במהלך חודש יוני 2008. רק בסוף חודש יוני התובעת הודיעה שאינה מתכוונת לעבוד שבועיים בחודש יולי, למרות שהיתה משובצת לעבודה. בנסיבות אלה, יש לראות את התובעת כמי שהתפטרה מעבודתה. 4. כאמור, השאלה המרכזית היא האם יש לראות בתובעת כמי שפוטרה או כמי שהתפטרה מעבודתה. לאחר ששקלנו את העדויות שנשמעו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לראות בתובעת כמי שפעלה בניגוד להוראות המעביד, אך אין מדובר בהתפטרות, אלא בפיטורים. נסביר את מסקנתנו: על פי הפסיקה, "המשותף לשניים - פיטורים והתפטרות - הוא בכוונה ברורה וחד משמעית להביא את היחסים החוזיים יחסי עובד- מעביד לידי סיום. השוני בין השניים הוא בצד ליחסים החוזיים הפועל כך וזאת כוונתו: המעביד או העובד." (דב"ע ל/ 3-1 זמל - דואיב, פד"ע א 18 (1970); דב"ע נא/ 3-1 מפעלי ים המלח בע"מ - שיינין, פד"ע כב 271 (1990); ע"ע (ארצי) 184/03 עין בר מפעלי אפיה בעינת - יוסף (8.6.06)). לאור האמור, עלינו לבחון את הראיות על מנת לחלץ מהן מיהו הצד שהביא במעשיו להפסקת יחסי העבודה בין הצדדים. 5. נפתח ונציין כי גרסת התובעת כי ביקשה זמן רב מראש לצאת לחופשה בחודש יולי 2008 אינה נתמכת באף ראיה חיצונית אובייקטיבית. המסמך היחיד ששלחה לנתבע היה מיום 24.6.08, לאחר שכבר נאמר לה ואף נכתב, כי בחודש יולי יתקיים צהרון במתכונת קייטנה בהוד השרון ועל כן אין אישור לחופשות בחודש זה. מטעם הנתבע העידו אשתו, שעובדת יחד עימו בעסק ואף המזכירה. כולם נחקרו בחקירה נגדית על האמור בתצהיריהם, אולם גרסתם לפיה התובעת הודיעה לנתבע כי היא טסה לחו"ל ולא ביקשה רשות להיעדר מהעבודה, לא נסתרה. ר' לעניין זה עדות הנתבע בעמוד 15 לפרוטוקול, שורות 15-19; עדות הגב' חגבי, בעמוד 19 לפרוטוקול, שורות 22-23; ועדות הגב' נהרי בעמוד 21 לפרוטוקול, שורות 11-26. אף גרסת התובעת, לפיה ביקשה פגישה עם הגב' X, לא הוכחה. הגב' נהרי העידה שלא זכור לה עניין זה וכי אם היתה פגישה, היתה יודעת על כך מעצם תפקידה כמזכירה במשרדי המכון (עמוד 21 לפרוטוקול, שורה 26). בנוסף, לא נסתרו עדויות הנתבעים אשר כולם העידו כי נושא העבודה בחודש יולי 2008 בעיר הוד השרון הודגש מספר רב של פעמים לעובדי הנתבע. המסקנה מן האמור לעיל היא שהתובעת הודיעה שהיא תצא לחופשה במהלך חודש יולי 2008, למרות שהוסבר מספר רב של פעמים במהלך השנה, כי בעיר הוד השרון בשנת 2008 יתקיים צהרון במתכונת קייטנה בחודש יולי, ועל כן החופשה אינה מאושרת. 6. הנתבעים הפנו לנוסח חוזה עבודה משנת 2006 שבו צוין במפורש כי "העובד מתחייב לעבוד בחודש יולי במידה ויופעל צהרון או קייטנה ויקבל שכרו בהתאם למספר שעות העבודה בפועל." נוסח זה אינו מופיע בחוזה העבודה שנחתם עם התובעת לשנת העבודה האחרונה. ברם איננו סבורים כי הבדל זה מעלה או מוריד, לאור העדויות הברורות שנושא העבודה בחודש יולי 2008 הודגש במספר הזדמנויות בפני העובדים. ר' למשל עדות הגב' X בעמוד 17 לפרוטוקול, שורות 22-27 - "ש. לקראת כל קייטנה כינסת את העובדים והודעת להם על חובתם בחופשת הקיץ. כמה כנסים עשיתם את זה במשך השנה? ת. 4. אחד לפני תחילת שנת הלימודים עם תזכורת, אחד לפני סוכות לצורך רענון נהלים לימים הארוכים, אחד לפני פסח לפני הימים הארוכים עם רענון, כל הזמן הזכרתי שעובדים ביולי, ולפני כשבוע - שבועיים לפני יולי, אם יש קייטנות אנחנו מדברים עליהם, במקרה זה היה צהרון וישבנו ונתנו הדרכה, וכולם ידעו." נזכיר כי התובעת שימשה כאחראית צהרון, ואין זה סביר בעינינו כי לא ידעה על הצורך לעבוד בחודש יולי. 7. למרות האמור לעיל, איננו מקבלים את גרסת הנתבע לפיה התובעת התפטרה מהעבודה. כאמור, על פי הראיות, התובעת עשתה דין לעצמה ונסעה לחופשה בת שבועיים, למרות שלא קיבלה אישור לכך. כאשר חזרה, התייצבה במשרדי הנתבע על מנת לקבל את מכתב הפסקת העבודה לצורך הגשת תביעה לדמי אבטלה. בהתחשב בכך שמדי שנה התובעת עבדה עד ה - 30.6 והעסקתה חודשה משנה לשנה, אין לראות בה כמי שהתפטרה מהעבודה, רק משום שנעדרה מהעבודה ללא אישור. בנסיבות העסקה אלה, בהן החוזה קצוב לשנת לימודים והוא מתחדש משנה לשנה, כאשר התובעת הועסקה כך ברציפות לכל הפחות משנת 2002, היתה לתובעת ציפיה לגיטימית להמשיך להיות מועסקת גם בשנה הבאה. 8. אנו מקבלים את טענת הנתבע לפיה המכתב מיום 30.6.08 (נספח ד' לתצהיר התובעת) אינו מכתב פיטורים, אלא מכתב שנמסר לתובעת לשם תביעה למוסד לביטוח לאומי. יחד עם זאת, משהתובעת שבה לעבודה ולא הוצבה לעבודה בפועל ואף לא נאמר לה דבר לגבי שיבוצה בשנת הלימודים הבאה, הגענו למסקנה כי במעשה זה התובעת פוטרה מעבודתה. בהקשר זה אנו מסתמכים, בין השאר, גם על עדות התובעת (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 20-27)- "ש. מתי הודעת שאת חוזרת לעבודה? ת. כשבאתי ב - 20 לחודש? הקייטנה נגמרה ב - 4.8. ש. איך הודעת? בע"פ? ת. כשבאתי למשרד. ש. למי הודעת שאת חוזרת לעבודה? ת. לאלינור המזכירה ש. ומה היא אמרה לך? ת. שהבנות כבר משובצות בקייטנות." 9. מאחר שהגענו למסקנה כי התובעת פוטרה מהעבודה ולא התפטרה, היא זכאית לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. יחד עם זאת, בחישוב פיצוי הפיטורים על ידי התובעת נפלו טעויות. כך, למשל, התובעת כללה בשכר הקובע לפיצויי פיטורים את כל המשכורת ברוטו, לרבות רכיבים שאינם באים בחשבון (כגון הבראה, נסיעות, חופשה, חגים וכדומה). בנוסף, התובעת התעלמה בחישוב תקופת העבודה מהעובדה שלא עבדה במשך חודשיים (יולי ואוגוסט) בכל שנה (סעיפים 5-7 לתצהיר התובעת). על כן, פיצויי הפיטורים להם זכאית התובעת הם 10,817 ₪, על פי החישוב הבא - משכורת קובעת - 2,200 ₪ (הודאת המעביד בסעיף 82 לסיכומיו) X 12 /59 חודשי עבודה בפועל. נציין כי חישוב תקופת העבודה נעשה מחודש ספטמבר 2002, מאחר שלפני כן היה נתק של שנה בין הצדדים. 10. בנוסף, התובעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת בסך 2,200 ₪ (משכורת חודש אחד). 11. מהסכומים לעיל יש לקזז דמי הבראה ששולמו לתובעת ביתר בסך 1,932 ₪ - טענה המפורטת בראיות הנתבע ואשר לא נסתרה על ידי התובעת. אלה יקוזזו מפיצויי הפיטורים, שהם סכום הנושא פיצויי הלנה. 12. בשולי הדברים נציין כי התובעת צמצמה בסיכומיה את התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. בכך זנחה את התביעה ברכיבים הנוספים שנזכרו בכתב התביעה. עוד נציין כי מאחר שלא נתבעו פיצויים מוגדלים ואלה נזכרו לראשונה רק בסיכומי התובעת, ואף זאת ללא כימות, איננו נדרשים לרכיב זה. 13. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך 8,885 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.08 ועד התשלום בפועל. אם סכום זה לא ישולם תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, ישא פיצוי הלנת פיצויי פיטורים מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל; ב. תמורת הודעה מוקדמת בסך 2,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.08 ועד התשלום בפועל. לאור התוצאה - כל צד ישא בהוצאותיו.קטיניםצהרוןפיטורים