1. התובעת הגישה תביעה לדמי לידה, למוסד לביטוח לאומי, לאחר שילדה ביום 9.7.08 .   2. התובעת עבדה כשכירה בחברת X (להלן החברה), אשר בבעלות אביה, תקופה של שנה ותשעה חודשים בסה"כ- מיום 1.10.06 ועד 8.7.08- היום בו ילדה ויצאה לחופשת לידה. 3. מ- 1.10.06 עד 2/08 בסה"כ 17 חודשים,שמשה התובעת כמנהלת משרד ובין היתר הייתה אחראית על חישוב שכר העובדים בחברה,חישוב כמויות זכוכית ותמחור הזמנת לקוחות, ושכרה החודשי היה 4,000 ₪ .מ-1.3.08 עד 8.7.08 - בסה"כ 4 חודשים , ללא כל שינוי בתפקידה , שכרה החודשי הועלה ל- 6,000 ₪ . 4. במסגרת חקירה שערך הנתבע במהלך חופשת הלידה של התובעת, סיפרה התובעת לחוקר מטעם הנתבע שהגיע לביתה, כי היא "מסייעת קצת מהבית" לעסק המשפחתי "למשל משכורות אני עושה בבית מביאים לי את כרטיסיות העבודה של העובדים ואני מכינה אותם, זה לוקח לי יום בערך. אני גם עושה חישוב כמויות ומחירים של הזכוכית כשזה גם יום יומיים ועדכון חשבונות לקוחות . כחודש אני מסייעת לו בערך בין 3-4 ימים כעזרה לעסק משפחתי. אני לא יכולה להתנתק ..." (נ/2). 5. בהחלטתו קבע המוסד לביטוח לאומי, כי שכרה החודשי של התובעת, לצורך חישוב תשלום דמי לידה הינו 4000 ₪ לחודש,לאחר שבמסגרת חקירתה הסתבר לנתבע שהתובעת עבדה במהלך חופשת הלידה באופן חלקי, ובהתאם לכך שולמו לתובעת דמי הלידה לפי הכנסתה שקדמה להעלאה בשכרה, בהסתמך על סעיף 56 לחוק הביטוח הלאומי. על החלטה זו ערערה התובעת בתביעה שלפנינו.   6. לטענת התובעת, היות ומדובר בעסק משפחתי, במהלך חופשת הלידה שלה, מרצונה החופשי, התנדבה לסייע ללא כל תמורה כספית למעסיקה שהוא אביה, לטענתה תרומתה הייתה רק "בחישוב המשכורות בתחילת החודש, ובבדיקת עבודתן של הפקידות שעושות את עבודתי,כל אלו נעשים ללא תמורה כספית ומישום שמדובר בעסק של אבי...", לפיכך לטענתה, היא זכאית לדמי לידה בהתאם להכנסתה מעבודה בארבעת החודשים שקדמו למועד הלידה, כאשר שכרה החודשי האמיתי, היה בסך 6000 ש"ח לחודש (ברוטו). להלן עיקר טענות הצדדים: 7. לטענת התובעת, עבודתה במהלך חופשת הלידה, הייתה שולית ואין בה כדי לענות על הגדרת "עבודה שלא במשק ביתה" כמתחייב בחוק. לטענתה היא לא עבדה מחוץ למשק ביתה במהלך תקופת חופשת הלידה, ולכן לא היה כל בסיס להפחתת דמי הלידה להם היא זכאית. התובעת הוסיפה כי, לאחר שחזרה מחופשת הלידה המשיכה לקבל את אותו השכר, מה שמעיד על העלאת שכר אמיתית, וכי אין מדובר בפיקציה, שכן תנאי העסקתה הוכחו באמצעות תלושי השכר אשר הוצגו לבית הדין. לטענתה, סוכם עם מעסיקה שהוא אביה, שהעלאת שכרה תתבצע בתום שנת עבודתה הראשונה, אולם, למרות בקשותיה, ומאחר ואביה ניכנס להוצאות גדולות בעסק בשל מעבר העסק למקום אחר, העלאת השכר נדחתה בחמישה חודשים לאחר המועד המוסכם. 8. הנתבע טען בסיכומיו, כי העובדה שבזמן חופשת הלידה, התובעת ביצעה עבודה חלקית עבור העסק של אביה, ולא הועסקה עובדת מחליפה באותה העת, מצביעה על חוסר נחיצות בתפקיד, אותו מילאה התובעת, וכל שכן לא הייתה כל הצדקה ממשית ואמיתית להעלאת שכרה בשיעור של 50% שככול הנראה הייתה העלאה פקטיבית ארבעה חודשים לפני מועד לידתה, על מנת לזכות בדמי לידה גבוהים . עוד טוען הנתבע, כי לא הוכח על ידי התובעת ששולם לה בפועל שכר ע"ס 6000 ₪ , שכן התובעת לא הציגה תדפיסי בנק להוכחת גרסה זו. 9. בנידון דידן, נשאלות שתי שאלות , האחת- האם רשאי היה הנתבע להפחית מגובה דמי הלידה של התובעת מהטעם שבמהלך חופשת הלידה עבדה התובעת "שלא במשק ביתה". השניה- האם העלאת שכרה של התובעת בארבעת החודשים שקדמו ללידה הייתה אמיתית וריאלית, או שמא העלאת שכרה של התובעת, מ-4000 ₪ בחודש ל-6000 ₪ בחודש הייתה פיקטיבית, על מנת לזכות בדמי לידה גבוהים יותר. דיון והכרעה 10. סעיף 49 (א) לחוק הביטוח הלאומי התשי"ד - 1953 (להלן-החוק), קובע:   "המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת במשלח ידה".   ס' 56(1) לחוק קובע כי: "המוסד רשאי לשלול את הזכות לדמי לידה, כולם או מקצתם, אם קרה אחד מאלה: (1) בתוך הזמן שבעדו משתלמים דמי לידה עבדה המבוטחת שלא במשק ביתה".   בסעיף זה, העניק המחוקק לנתבע, סמכות לשלול דמי לידה במלואם או בחלקם, בכפוף לשיקול דעתו.   11. לעניין שיקול הדעת שעל המוסד להפעיל בהקשר לסעיף זה לחוק, נפסק: "לגבי סמכות אשר חוק הביטוח הלאומי העניק למוסד לביטוח לאומי ואשר כרוכה בהפעלת שיקול דעת, ההלכה היא כי "בית דין זה איננו שם עצמו במקום פקיד התביעות, אלא שוקל את שאלת סבירותה של אי-הפעלת הסמכות" (דב"ע שמ/0-128 המוסד לביטוח לאומי -חיטרון, פד"ע י"ד, 287, 291). כמו כן, נפסק בנושא זה כי "בדרך כלל, אמנם לא יעמיד בית הדין שיקוליו הוא במקום שיקולי הרשות, אך יחזיר הענין לרשות, תוך מתן הנחיות לעניין השיקולים הרלבנטיים" (דב"ע לח/0-6, אנגל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט', 353, 364)". (ראה: דב"ע נב/13-0 לאה מירון נ' המ.ל.ל פד"ע כד 82).   12. כאמור,עובדת שעבדה בחופשת לידה אינה מאבדת אוטומטית את הזכאות לדמי לידה אלא לנתבע יש שקול דעת האם לשלול וכמה. על הנתבע כרשות מנהלית להפעיל אפוא שיקול דעת. הפעלת שקול הדעת צריכה לעמוד באמות המידה הרגילות של החלטה מנהלית ובין היתר סבירות ומדתיות.   13. באשר לטענת הנתבע, כי התובעת עבדה במהלך חופשת הלידה- מסרה התובעת שתי גרסאות שונות. לחוקר מטעם הנתבע סיפרה התובעת בחלוף חודשיים לאחר הלידה, כי אין עובדת שמחליפה אותה בתקופת היעדרותה לרגל חופשת הלידה, וכי היא מסייעת לעסק של אביה מביתה, בהכנת כרטיסי העבודה להנהלת חשבונות- שלוקח לה בערך יום , חישוב כמויות ומחירים של זכוכית בין יום ליומיים, וכן היא מסייעת בעדכון חשבונות לקוחות ובסה"כ בחודש היא מסייעת לעסק המשפחתי בין 3-4 ימים (ראה נ/2). לעומת זאת, במסגרת תצהירה ועדותה, טענה התובעת כי הסיוע בעבודה במהלך חופשת הלידה היה רק דרך הטלפון "התקשרו אלי הפקידות שעבדו איתי והתייעצו במספר נושאים וכי מדובר בשיחות טלפון בודדות" , והדבר נעשה רק בחודש הראשון של חופשת הלידה, לאחר מכן לא היו זקוקים לעזרתה. וכי עם צאתה לחופשת לידה ,הועסקה עובדת מחליפה העונה לשם "מרקו אזולאי אורלי", אשר עבדה בעסק המשפחתי בחודשים 7-8 בלבד. 14. לדידנו, יש ליתן משקל רב, לדברי התובעת בגרסתה הראשונה אשר ניתנה באופן חופשי וספונטאני, שכן הלכה פסוקה היא, כי בית הדין רשאי להעדיף דברים שנאמרו בהודעה לחוקר מטעם הנתבע, על פני גרסה שנמסרה במועד מאוחר יותר, וזאת מאחר וההודעה הינה גרסה ראשונית שנגבתה, כאשר התובעת לא היתה מודעת עדיין לתוצאות המשפטיות של דבריה, בעוד שגרסה מאוחרת יותר הינה לא אחת גרסה משופרת ש"שופצה" לצורך הדיון המשפטי (ראה: דב"ע מח/ 42- 0 ורטנסקי מיכאל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 471; דב"ע מט/ 95- 0 כרמלה אוגוסטין שאער נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 457). ענייננו הרואות כי על פי גרסתה הראשונה של התובעת ,היא פעלה לטובת העסק של אביה גם במהלך חופשת הלידה ולא ניתן לראות בפעולותיה כעזרה משפחתית בלבד, אלא עבודה, שהיתה חיונית לניהול וקיום העסק אשר הסתכמה לכל הפחות על פי גרסת התובעת עד למועד מסירת גרסתה לחוקר הנתבע ב- 8 ימים בסה"כ . 15. לאור האמור עד כה, נראה כי , אכן רשאי היה הנתבע לשלול הזכות לדמי לידה. אך בטרם נבחן את סבירות החלטת הנתבע ביחס לשיעור השלילה, עלינו לענות על השאלה, האם כטענת הנתבע, העלאת שכרה של התובעת בארבעת החודשים שקדמו ללידה מ-4000 ₪ בחודש ל-6000 ₪ בחודש הייתה פיקטיבית, על מנת לזכות בדמי לידה גבוהים יותר. 16. בית הדין הארצי לעבודה פסק לא אחת, כי כאשר עסקינן בסעיף ביטוח שבו שכרו של המבוטח משמש בסיס לתשלום הגמלה, יש חשיבות רבה לקביעה אמיתית של שכרו, "לחשיבות זו מטרה כפולה, מחד דרוש שהגמלה, הבאה להחליף הכנסה שפסקה, תתבסס על השכר שקיבל המבוטח למעשה. מאידך, כדי למנוע ניצול לרעה של הוראות החוק, על פקיד התביעות לברר את נכונותו של השכר ואם הוא לא מושתת על נתונים בלתי נכונים" (דבע נב/ 0-140 אודט ברכה נ' המל"ל, פדע כד 524). 17. כל שכן, במקרה בו שכר המבוטחת הועלה בצורה ניכרת בתקופת ההריון, מבלי שהיקף העבודה או מהות התפקיד השתנה, רשאי פקיד התביעות לבחון אם חלק מהתשלום למבוטחת הינו שכר רגיל או תשלום פיקטיבי. (דב"ע נא/6-0 שוורץ נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ג 202). הדבר מקבל משנה תוקף, במקרה של קרבה משפחתית בין המבוטחת לבין בעלי החברה בה הועסקה, רשאי פקיד התביעות לבחון את גובה השכר בקפידת יתר. (דב"ע לג/108-0 המוסד לביטוח לאומי נ' כץ, פד"ע ה 31; דב"ע מח/41-0 גלנדאור נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 98). 18. פקיד התביעות רשאי לבחון אם ההכנסה לה טוענת המבוטחת, האם היא הכנסתה האמיתית, והאם אין מדובר למעשה בפיקציה (ראה דב"ע נא/6 - 0 דורית שוורץ - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע כג' 202). "במקרים של העסקת קרוב משפחה תתכנה העלאות פיקטיביות של שכר לפני מועד הזכאות לגמלה. כך, כאשר הועלה שכרה של אישה בהריון חודשים ספורים לפני הלידה, חזקה שהמטרה היא להשיג דמי לידה גבוהים, שלא כדין". (עב"ל 20182/97 המל"ל - גרוסקופף , פ"ד לד (1999) 97). 19. מכל מקום, על הטוען לגימלה עליו החובה להוכיח מהו השכר הרגיל שצריך לשמש בסיס לתשלומה. (דב"ע מא/155-0 המוסד נ' שולמית פיקהולץ, פד"ע יא עמ' 47). 20. בענייננו, העלאת שכרה של התובעת בשיעור של - 50% , ארבעה חודשים לפני מועד הלידה, ומבלי שיהיה שינוי כלשהו בהיקף או מהות המשרה, מעוררת תמיהה. על כן יש לבדוק במשנה זהירות האם מדובר בהעלאת שכר אמיתית או שמא פקטיבית. 21. התובעת שימשה כמנהלת משרד ובין היתר עסקה בהנהלת חשבונות,הכנת משכורות, עבודה עם ספקים,חישוב כמויות זכוכית, עדכון חשבונות לקוחות הדפסות וקבלת טלפונים. החל מיום 1.6.06 ועד 2/08 שכרה החודשי היה בסך 4000 ₪ ברוטו, ולאחר מכן, החל מחודש 3/08 - ארבעה חודשים לפני הלידה, שכרה הוכפל ב-150%, והיא החלה להשתכר 6000 ₪ ברוטו, עד ליציאתה לחופשת לידה ב-9.7.08, וזאת לטענתה בשל סיכום עם אביה מעסיקה, ששכרה יועלה בחלוף שנת עבודה ראשונה. אולם לגרסתה, ההעלאה בשכרה לא בוצעה במועד המוסכם, לאחר שקיבלה בהבנה את הסבריו של אביה בעל החברה, שהעסק נקלע להוצאות גדולות דווקא באותה תקופה, ולכן הסכימה לדחיית ההעלאה בשכרה, מאחר והמדובר בעסק של אביה . 22. התובעת מודה שלא היה הבדל בהיקף העבודה לאחר ההעלאה בשכרה,ולא במהות תפקידה. להוכחת הטענה ששכרה הועלה באופן משמעותי ביותר, צורפו תלושי שכר של התובעת לתיק.מאידך, לא הוכח כי השכר נטו שנרשם בתלושים אכן שולם לתובעת. לטענת התובעת שכרה שולם לה במזומן. התובעת העידה שלעיתים הייתה משתמשת בחלק מהשכר שקיבלה, ואת היתרה הפקידה בבנק, אך לרוב היתה מפקידה את כל המשכורת בחשבון הבנק שלה (עמ' 8 שורה 23 לפ'). התובעת נשאלה: מדוע לא צירפה את תדפיסי הבנק של ההפקדות? תשובתה: "נתתי את התדפיסים לבא כוחי". בא כוחה של התובעת הסביר לבית הדין :"לא צירפנו את התדפיסים כי מדובר בחשבון משותף עם בעלה של התובעת ,שגם הוא עבד אצל אביה וגם הוא קיבל את השכר במזומן ,וניסינו כל דרך איך אפשר לראות את ההפקדות" (עמ' 8 שורה 29 לפ'). ברם, הסבר זה מעורר תמיהה גם לאור הסכומים שבהם מדובר, וגם לאור גרסת התובעת לפיה -לרוב הייתה מפקידה את כל המשכורת בבנק-, שהרי אם כך, ניתן היה להוכיח בנקל את גרסתה לעניין שיעור השתכרותה האמיתי, בהצגת תדפיסי החשבון בנק . למעשה, התובעת לא הוכיחה כי סכום שכר הנטו שנקוב בתלושי השכר, שולם לה בפועל, ומאחר ועסקינן בגובה שכר המשמש כבסיס לתשלום הגמלה, יש חשיבות רבה לגובה השכר שקבלה התובעת בפועל מאז ששכרה הועלה ב-50% . 23. התשובה לשאלה, אם השכר המשמש בסיס לגמלה הוא בגדר "אמת" או "פיקציה", תינתן לעיתים על פי ראיה חותכת,ולעיתים יהיה צורך בבחינת מכלול העובדות הנוגעות לעניין (ראה: דב"ע נב/0-140 אודטה ברכה נ המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 523, 526). משלא עלה בידי התובעת להוכיח כי קיימת התאמה מלאה בין שיעור השתכרותה כפי שמופיע בתלושי השכר,מאז שהועלה שכרה באופן משמעותי לכאורה, לבין ההפקדות בפועל לבנק, ומשלא נטען ואף לא הוכח, שוני בהיקף המשרה או בתפקיד אותו מלאה התובעת, לאחר ההעלאה לכאורה, כאשר מדובר בעובדת ששכרה הועלה באופן ניכר רק ארבעה חודשים לפני מועד הלידה המשוער, כאשר הבעלים של החברה בה היא עובדת הוא אביה , נוכח כל האמור לעיל, קובעים אנו כי, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את טענותיה, כי אכן בפועל הייתה עלייה של 50% בשכרה בארבעת החודשים שקדמו ליום הלידה, וההעלאה בשכרה הייתה ריאלית וסבירה, ולא כדי להשיג דמי לידה גבוהים. 24. באשר למועד העלאת שכרה, טענה התובעת,כי בהתאם לסיכום עם אביה , הייתה אמורה לקבל העלאה משמעותית במשכורת לאחר שנת עבודה אחת, קרי בחודש 10/07. בפועל שכרה הועלה רק 6 חודשים לאחר המועד הנטען בחודש 3/08, (ארבעה חודשים לפני מועד הלידה המשוער), וזאת לטענתה בשל הוצאות רבות שהיו לעסק באותה התקופה,בגין מעבר למקום חדש, על כן היא הסכימה שהעלאה במשכורתה תדחה. במסגרת עדותה הסבירה התובעת כי :"הוצאה פתאומית של 3,000,000 ₪ או 4,000,000 ₪ זה לא פשוט,ומכיון שזה אבי היה לי טוב לתרום לעסק ,הסכמתי לעיכוב בהעלאה" התובעת לא טרחה להציג ולו ראשית ראיה באשר למצבו הכלכלי של העסק בתקופה לה היא טוענת, ואף מעלה תמיהה להעלאת שכר כה משמעותית של התובעת, מספר חודשים בודדים לאחר שהעסק לכאורה היה במצב כלכלי קשה.  25. משנקבע כי נטל ההוכחה באשר לגובה השכר מוטל על כתפי התובעת, הרי שאנו מוצאים לנכון לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי שולם לה שכר עבודה בסך 6000 ₪ . 26. לפיכך ולאור כל אמור לעיל במצטבר, אנו קובעים, כי הסכום הנקוב בתלושי השכר של התובעת ארבעה חודשים לפני שילדה, אינו משקף את שכרה הרגיל וכי העלאת השכר,גם אם הייתה -דבר שלא הוכח, נעשתה על מנת ליהנות מדמי לידה גבוהים יותר. נוכח האמור, נמצאנו למדים כי, החלטת הנתבע בעניינה של התובעת עומדת במבחן הסבירות והמידתיות. 27. נוכח תוצאת פסה"ד, הננו מורים לנתבע להחזיר לתובעת את דמי הביטוח אשר שולמו על ידה ביתר , בחודשים הרלבנטיים (3/2008 עד 6/2008). 28. התביעה נדחית ללא צו להוצאות. 29. לצדדים הזכות לערער על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין . לידהדמי לידהשכירים