מכתב הודעה על פיטורים שנשלח על ידי העובד

1. התובע, שימש כמשגיח כשרות בנתבע בשנים מ- 9/01 עד 5/05. לטענתו הנתבע נמנע מלשלם לו את זכויותיו וכן סיים העסקתו מבלי ששילם לו פיצויי פיטורים. בתביעתו טוען התובע לתשלום עבור שעות נוספות, פדיון חופשה שנתית, הפרשה לפנסיה, הודעה מקודמת, פיצויי פיטורים ופיצוי על פיטורים שלא כדין. מנגד טענה הנתבע כי התובע פוטר כדין לאחר שבאופן שיטתי נעדר מהעבודה דבר אשר גרם לנתבע נזקים. הנתבע טען כי נחתם ביניהם הסכם פשרה לסילוק כל תביעותיו כנגדה ובשל כך מושתק התובע מלטעון בתביעה כנגדה. בנוסף טוען הנתבע כי שילם לתובע את מלוא שכרו וזכויותיו במהלך העסקתו וכן בהסכם הפשרה אליו הגיעו. 2. עיקר העובדות הרלבנטיות כפי שהן עלו מכתבי הטענות, התצהירים והמסמכים אשר צורפו אליהם. א. התובע הועסק ע"י שותפות א.ב. שיווק כמשגיח כשרות מטעם המועצה הדתית נס ציונה מיום 5.9.01 ועד לסוף 4/04. הנתבע הינה עסק לשיווק בשר (אטליז). ב. בחודש 2/04 התובע לא עבד בנתבע. ג. בין התובע לנתבע נכרת הסכם בתחילת העסקתו לפיה התובע יועסק בשכר חודשי נטו של -.4,200 ₪ וכן דמי נסיעות ודמי הבראה בחלוקה חודשית. התובע התחייב לעבוד 6 ימים בשבוע, 8 שעות ביום ובשישי עד השעה 12:00. ד. הנתבע מחויב להעסיק משגיח כשרות בעסק בהתאם להנחיות הרבנות הראשית בנס ציונה, אשר היא זו המחליטה מי יהיה משגיח הכשרות בבית העסק. ה. בין הצדדים היו מחלוקות באשר להעדרויות התובע מעבודתו בנתבע וכן בשנת 2003 הוחתם התובע על הסכם אשר הסדיר בשנית את תנאי העסקתו, לרבות שעות עבודתו, שכרו ותפקידיו (נספח נ/4). ו. הצדדים חלוקים באשר להתנהלות התובע בחודשי עבודתו האחרונים ונסיבות סיום העסקתו. ז. למרות האמור, אין חולק כי במהלך חופשת פסח 2005 הפסיק התובע להתייצב בנתבע. ביום 1.5.05 עת הגיע התובע לעבודה הודע שהופסקה עבודתו. ח. התובע שלח ביום 5.5.05 מכתב דרישה שכותרתו "פיטורים וגמר חשבון" ובחקירתו בפני העיד כי מסמך זה נערך ע"י נציג ההסתדרות (נ/5). במכתב זה מפרט התובע באמצעות נציגו שורה של זכויות המגיעות לו עפ"י דין לטענתו. ט. לאחר קבלת המכתב נעתר הנתבע לנהל מו"מ לסיום המחלוקת בינו לבין התובע וביום 19.6.05 חתמו הצדדים על הסכם פשרה שכותרתו "גמר חשבון" (נ/6). המסמך מפרט את תנאי העסקתו של התובע, טענות התובע כנגד הנתבע וכן טענת הנתבע כנגד התובע בעניין תנאי העסקתו, זכויותיו וסיום העסקתו ובסעיף 11 למסמך זה נכתב כך: "א. המעסיק ישלם לעובד סך של -.4,000 ₪ בגמר חשבון הכולל גם משכורת אפריל 2005, בגין 5 ימי עבודה וגמר חשבון דמי הבראה. ב. ככל שלעובד לא תהיינה טענות או תביעות נוספות, מוותר המעסיק על החזר ימי חפש ששולמו על ידו ביתר לעובד. ג. חתימת הצדדים על מסמך זה מהווה אישור והסכמה שאין לאף אחד טענות או תביעות מכל סוג שהוא". 4. השאלה המקדמית אותה העלה הנתבע בתיק זה היא בקשתו לדחיה על הסף בשל הסכם הפשרה שנערך בין הצדדים ביום 19.5.05, אשר הסדיר לטענתו את מלוא המחלוקות שהיו בין הצדדים בתשלום של -.4,000 ₪ וכי יש לראות במסמך זה כתב ויתור וסילוק. הנתבע טען כי התובע מושתק ומנוע היה מלהגיש תביעתו לבית-הדין בשל חתימתו על מסמך זה נ/5 וזו בטענה כי סעיף 11ג' להסכם זה קובע כי "לאיש מהצדדים אין טענות זה כנגד זה". מאידך, טען התובע כי מסמך זה מעגן הסכמות חלקיות. התובע טען כי סעיף 11ב' הקודם לסעיף 11ג' מאפשר לתובע להעלות טענות כנגד הנתבע, ברם במקרה זה הנתבע יהיה רשאי להעלות טענותיו לתשלום יתר של ימי חופשה. בנוסף נטען ע"י התובע כי אין לראות בנוסח הסכמה זו בכתב ויתור וסילוק כמשמעו בפסיקה ולא חלים על מסמך זה דיני השתק ומניעות ועל כן יש לדון בתביעת התובע לגופה. 5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין זה וכן בחנתי את המסמך ועדות התובע, אני סבורה כי הגם שעלה בבהירות, הן מהמסמך והן מעדות התובע כי כוונת הצדדים הייתה לסיים את חילוקי הדעות ביניהם. אין המסמך כפי שנוסח ואין בהסכמות כפי שנכתבו כדי להוות כתב ויתור וסילוק כקבוע בפסיקה. למרות הצהרת התובע בחקירתו כי קרא את נוסח ההסכם וכי היה מודע לחתימתו, אין היא עומדת בתנאים הנדרשים לראות בהסכם זה כתב ויתור וסילוק, המונע מהתובע להביא תביעתו כנגד הנתבע. לכן טענה זו של הנתבע נדחית. 6. למרות האמור, אין בדחיית טענה זו כדי לאיין את התרשמותי כי התובע הבין על מה חתם, הבין את הצהרותיו בסמוך למועד סיום העסקתו ובפרט הודה והסכים לעובדות כי הוא זה אשר לא התייצב לעבודה בפסח 2005. אדון להלן בתביעות התובע: 7. מארג יחסי העבודה בין התובע לנתבע מושתת על הנחיות המועצה הדתית למתן שירותי דת אותם מספקת המועצה הדתית בנושא כשרות לבתי עסק שונים. על בתי העסק להעסיק משגיחי כשרות כאשר במשולש היחסים קובעת הרבנות הראשית מי יהיה משגיח הכשרות באותו המקום ואילו העסק הוא זה אשר מעסיק את משגיח הכשרות ומשלם לו שכר מדי חודש, הגם שהוא ידה הארוכה של הרבנות הראשית. כפי שפרט הנתבע בסיכומיו באשר למצב הנורמטיבי בהעסקת משגיחי כשרות ובחינת השאלה מי המעסיק שלהם, המועצה הדתית היא זו המפקחת על עבודתם. השאלה מיהו המוסמך לפטרם הרבנות או מקום העבודה טרם הוכרע והכל תלוי באופי מעמדו ואופן העסקתו של המשגיח בבית העסק. היו מקרים בהם הוכח כי המועצה הדתית הייתה זו אשר קבעה את התנאים להעסקת העובד ואף קבעה מי יועסק בבית העסק ובאיזה אופן ובמקרים אלו כאשר הוכח כי המועצה הדתית היא הייתה המעסיק הדבר נקבע כך. יוצא איפוא, כי המצב התעסוקתי במשולש היחסים יוצר דילמות הן לעובד והן למעסיק ועל כן אבחן להלן, האם הנתבע היה זה אשר העסיק את התובע. 8. בעניין זה טען הנתבע כי הוא היה מנוע מלפטר את התובע וככל שהיה עושה כן היה נפגע מלקבל תעודת כשרות. אין בידי לקבל טענה זו. עלה מהמסמכים כי עם התובע נחתמו שני מסמכים המסכמים את תנאי העסקה. במסמך הראשון עליו חתום התובע משנת 2001, מסמך הקרוי "הודעה לעובד - תנאי עבודה" סוכמה המשכורת בסך של -.4,200 ₪, נסיעות -.220 ₪ ותשלום חודשי על חשבון דמי הבראה -.128 ₪. נרשם במפורש כי כל הסכומים הינם ברוטו, שהתובע יעבוד 8 שעות, שני הצדדים חתומים על מסמך זה. המסמך השני הינו הסכם בין הצדדים משנת 2003, לאחר שהתגלעו חילוקי דעות בקשר לתנאי העבודה בין הצדדים ובו הוסכמו שעות העבודה, אופן עבודת התובע בעסק וכן התשלום שיקבל התובע בסך -.4,500 ₪ ברוטו כולל הבראה ונסיעות. התובע אף הסכים במסמך זה כי במידה ולא יוכל להגיע לבית העסק ישלח מחליף במקומו בשל הצורך בהוראת הרבנות להחזיק באופן קבוע משגיח כשרות במקום. עולה איפוא כי במקרה זה יחסי העבודה בין התובע לנתבע הוסדרו באופן מפורש ואין כל ספק כי התובע היה עובד של הנתבע לכל דבר ועניין וטענת הנתבע כי נאלץ להעסיק אותו בהוראת הרבנות הראשית, אינה אוחזת מים. 9. התביעה פיצויי פיטורים התובע טען כי ביום 1.5.05 סרב מנהל הנתבע לאפשר לו להכנס למקום העבודה וגירש אותו ממקום העבודה. הסיבה לפיטורים היתה כי התובע מאחר באופן קבוע, אולם בפועל טוען התובע כי הסיבה האמיתית לפיטוריו היתה כי הנתבע לא נזקק יותר לשירותי משגיח בשל קבלת שר מוכשר. התובע בעניין זה טוען כי לא קיבל מכתב פיטורים במועד פיטוריו, לא קיבל הודעה מוקדמת ולא נערך לו כל שימוע. מנגד טען הנתבע כי התובע במהלך חול המועד פסח, ללא הסכמת הנתבע לא התייצב לעבודה, המשיך להגיע באיחור לעבודה והתייצב על פי שיקול דעתו ובשל כך ראה אותו הנתבע כמי שהתפטר בהתנהגותו זו. הנתבע טען כי לגיבוי גרסתו זו מצוי מסמך גמר החשבון עליו חתום התובע בו הוא מצהיר את נסיבות סיום העבודה. בחקירת התובע עלה כי אכן התובע אחר פעמים רבות בבקרים בשל תפילות הבוקר וכן יצא להפסקות לתפילות מנחה. התובע גם עשה דין לעצמו ולא התייצב לעבודה בחול המועד פסח. דברים אלה מהווים עילה לפיטורי התובע ע"י הנתבע ועל הנתבע היה לפעול למצוא משגיח כשרות אחר חלף התובע. למרות זאת, ובניגוד לאמור לעיל, הנתבע בחר לראות בתובע מתפטר שכן לטענתו הוא הפר את ההסכם, לא דאג למחליף ועשוי היה לסכן את הנתבע בסגירת העסק בשל העדר משגיח כשרות. טענה זו של הנתבע מאששת את טענת התובע כי התובע פוטר ב- 1.5.05 ע"י הנתבע בשל איחוריו ובשל העדרויותיו. ניסיון הנתבע לצבוע בצבעים אחרים את סיום העסקה בכך שהתובע בהתנהגותו בהעדר התייצבות בעבודה התפטר, אינה ראויה. לכל מעסיק לרבות הנתבע קיימת הזכות לפטר עובד כאשר העובד אינו עומד בתנאי העסקתו או מפר אותם. אין מדובר במקרה זה בהעלמות עובד לתקופה ארוכה וחזרתו. התובע במקרה זה נעדר מספר ימים בודדים במהלך חופשת הפסח. הנתבע היה רשאי להתריע בפניו שאם לא יתייצב הוא יפוטר ועל כן במקרה זה יש לראות בהתנהלות הנתבע כלפי התובע, כפיטורים. אוסיף ואומר כי לא ניתן לראות במסמך גמר החשבון משום השתק לתביעת התובע לפיצויי הפיטורים שכן מסמך זה אינו עומד בתנאי סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים. לאור כל האמור, אני קובעת כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים מהנתבע. על הנתבע לשלם לתובע סך של -.15,297 ₪. בנוסף על האמור כפי שעלה מהעדויות והמסמכים לא ניתנה לתובע הודעה מוקדמת על פיטוריו ועל כן על הנתבע לשלם לתובע תמורת הודעה מוקדמת בסך של -.4,152 ₪ ברוטו. תביעת התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין 10. התובע טוען כי פיטוריו נעשו בשרירות לב ללא הליך שימוע וללא הליך בפני נציג ההסתדרות וכי לא ניתנה סיבה אמיתית המצדיקה פיטוריו וכי הפיטורים נעשו ללא הודעה מוקדמת וללא תשלום פיצויים ובכך נגרם לתובע נזק רב ולבני משפחתו. אכן עלה ממסמך גמר החשבון כמו גם מעדויות הצדדים כי התובע הפסיק עבודתו בנתבע בשל העדרותו החלקית במהלך חודש אפריל ובשל אי עמידתו בהסכם וכן עלה כי לא נעשתה כל שיחה מקדימה בין התובע לנתבע בטרם פיטוריו. זאת ועוד, עלה מהעדויות כי התובע ידע כי לא ניתן לפטרו מבלי שיוזמן משגיח כשרות אחר לנתבע. הפסיקה הרחיבה רבות את החובה המוטלת על מעסיק לערוך שימוע לעובד בטרם פיטוריו וכן ליתן לעובד הודעה מוקדמת על פיטוריו. אין זה חוקי לפטר עובד מבלי ליתן לו הודעה מוקדמת ולהודיעו בבוקר יום העבודה כאשר הוא מתייצב, גם אם נעדר מספר ימים כי הוחלט לסיים את עבודתו וזאת ייעשה מהיום למחר. על כן אכן צודק התובע בטענותיו כי פוטר שלא כדין מבלי שניתנה לו סיבה אמיתית לפיטוריו, מבלי שניתנה לו אפשרות לתקן את צעדיו ובכך נגדע מקור פרנסתו. עוד הוכח כי מכתב הפיטורים ניתן לתובע באיחור של חודשיים ימים רק לאחר שנחתם הסכם גמר החשבון. לאור האמור, אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובע פיצוי על פיטורים שלא כדין בגובה של שלושה חודשי שכר, היינו סך של -.12,456 ₪. 11. התביעה להפרשי שכר התובע טען כי היה זכאי בהתאם להסכם למשכורת נטו של -.4,500 ₪ כולל נסיעה והבראה אולם במהלך השנים הנתבע לא שילם לו סכומים אלה ועל כן עבור כל שנות עבודתו עפ"י טבלה שצירף הוא זכאי להפרשי שכר בסכום של כ- 30,000 ₪. הנתבע טען כי בין הצדדים נערך הסכם מפורש וברור כי מדובר בשכר ברוטו ולא נטו וכי מלוא שכרו של התובע שולם לו לכל תקופת העסקתו. כעולה מהעדויות וגם כעולה מהמסמכים וכן תלושי השכר שקיבל התובע מדי חודש, אין ממש בטענות התובע ויש לקבל את מלוא טענות הנתבע לעניין זה. עם התובע סוכם שכר לשנת 01' של -.4,200 ₪ ברוטו ואליו הוספו רכיבים של הבראה ונסיעות, כך גם נערך בהסכם משנת 03' אשר קבע במפורש כי התובע יקבל -.4,500 ₪ כולל דמי הבראה ונסיעות. הנתבע שילם לתובע שכר עפ"י ההסכמים ובשל כך רכיב זה של התביעה נדחה. 12. תביעה לשעות נוספות התובע טען כי במהלך תקופת העסקתו הועסק פעמים רבות שעות ארוכות ולכן הינו זכאי לתשלום הפרשי שעות נוספות לכל תקופת העסקתו. התובע בתצהירו לא צירף דיווחי שעות ולא הוכיח טענתו זו שנעשתה כהערכה בלבד וללא מסגרת עבודה קבועה. יתרה מכך, עלה מההסכמים שעות העבודה של התובע וכי התובע אף יצא במהלך שעות עבודתו להפסקות תפילה המפחיתות את שעות העבודה אשר ביצע בפועל. נטל ההוכחה לביצוע שעות נוספות כנטען ע"י התובע מוטל על התובע והתובע לא הרים נטל זה, לא במסמכים ולא בעדויות ובשל כך אף רכיב זה של התביעה נדחה. 13. תביעת התובע לתשלום הפרש חופשה התובע טוען כי שולמו לו 8 ימי חופשה בלבד בחודש 4/03 וכי הוא זכאי ל- 42 ימי חופשה נוספים בתשלום. מנגד הנתבע טענה כי שילמה לתובע דמי חופשה ביתר במהלך כל השנים כאשר בפועל התובע נעדר רבות מעבודתו והציגה מאזן חופשה לפיו התובע קיבל ביתר 29.33 ימי חופשה. טענה זו של הנתבע אף עלתה במסגרת מסמך גמר חשבון והתובע אף הסכים מראש כי ככל שתוגש תביעה על ידו בכל נושא שהוא יהיה רשאי הנתבע לטעון טענותיו בעניין תשלום ביתר ימי חופשה. הנתבע טען לעניין זה כי מכל סכום שלא ייפסק לטובת התובע ככל שייפסק, הנתבע זכאית לקבל מהתובע החזר בגובה של -.4,927 ₪ עבור יתרת חופשתו השלילית. נטל ההוכחה באשר לניצול ימי חופשה מוטל על המעסיק. הנתבע הוכיח בפני ביה"ד כי שילם לתובע ימי חופשה ביתר ועל כן נדחית תביעת התובע לתשלום ימי חופשה ומאידך מתקבלת טענת הנתבע לקיזוז עבור תשלום ימי חופשה ביתר ומכל סכום שייפסק במסגרת פסק דין זה יקזז הנתבע את הסך של -.4,927 ₪ אשר שולם ביתר לתובע. 14. טענה נוספת אותה העלה התובע היא זכאותו לתשלומי הפרשה לפנסיה. התובע לא הציג בפני את הבסיס הנורמטיבי לתביעתו זו. התובע הועסק בחנות לממכר בשר שלא חל עליה כל הסכם קיבוצי. אין כל הסכם קיבוצי החל על עובדי משגיחי כשרות במסגרת הסכמות שבין המדינה למעסיקים ובשל כך אין כל בסיס נורמטיבי לדרישת התובע לתשלום הפרשה לפנסיה ועל כן תביעה זו נדחית. סוף דבר 15. לאור כל קביעותי דלעיל, הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: א. תשלום פיצויי פיטורים בסך של -.15,297 ₪. ב. הודעה מוקדמת סך של -.4,152 ₪. ג. פיצוי על פיטורים שלא כדין סך של -.12,456 ₪. מהסכומים הנ"ל יקזז הנתבע את סכום חופשה ששולמה ביתר בסך של 4,927 ₪ כך שבפועל על הנתבע יהיה לשלם לתובע סך כולל של -.26,978 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל, וישולם בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבע. כמו כן לאור תוצאות פסק דין זה ישלם הנתבע לתובע השתתפות בהוצאות ניהול תביעתו בסך של -.3,000 ₪. מסמכיםפיטורים