1. האם יש להכיר בפגימה בליבו של התובע כתאונת עבודה - זו השאלה אשר הובאה לפתחנו. 2. התשתית העובדתית שנקבעה בהסכמה בין הצדדים היתה כדלקמן: התובע יליד 1942, עובד כעו"ד ועבודתו מלווה במתח ועצבים. ביום 13.7.06 התרגז התובע במהלך שיחת טלפון עם לקוח. השיחה התנהלה בטונים גבוהים ובכעס גדול ונמשכה למעלה מחצי שעה כאשר לקראת סופה החל התובע להרגיש רע. חברו לעבודה שמע את הצעקות מחדרו, נכנס אליו, ניסה להרגיעו והגיש לו כוס מים. בתום השיחה לא חש התובע בטוב ולכן נסע הביתה ולמחרת אושפז. מערכת היחסים בין התובע לאותו לקוח היתה בעייתית מאוד ונמשכה כשנה וחצי קודם לאירוע (מיום 13.7.06) והיתה מלווה בצעקות והתרגזויות מאחר והלקוח היה אדם עקשן וקשה ותגובותיו גרמו לתובע לכעס ולעליית לחץ הדם. התובע מציין שהארוע ביום 13.7.06 היה חריג לעומת עבודתו וההתרגזויות הקודמות עם אותו לקוח מאחר ומדובר בהצטברות של הכעסים. 3. בית הדין מינה מומחה רפואי - פרופ' וולדר מרקוביץ (להלן - המומחה הראשון) על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין הארוע לבין הפגימה ממנה סובל התובע. המומחה השיב לשאלות בית הדין כדלקמן: א. לשאלה - מהי הפגימה הרפואית המדויקת ממנה סובל התובע, השיב המומחה כי התובע אושפז ביום 14.7.06 בבית החולים עם אבחנה של אנגינה פקטוריס לא יציבה. המומחה הסביר כי מדובר במחלה של הצירות משמעותית בעורקים הכליליים הגורמת לחוסר אספקת דם של שריר הלב. המומחה אף הסביר כי אנגינה פקטוריס יכולה להיות יציבה או בלתי יציבה, כאשר במצבה היציב המחלה נגרמת ע"י רובד טרשתי יציב באחד או יותר מהעורקים הכליליים והיא מתבטאת בדר"כ בכאבים אופייניים בחזה בעת מאמץ. המומחה ציין כי התובע סבל כנראה מאנגינה פקטוריס יציבה בשלושת החודשים שקדמו לאירוע. באשר לאנגינה פקטוריס לא יציבה, הסביר המומחה, הרי שזו נגרמת בשל רובד טרשתי לא יציב עם הופעת קריש דם הגורם לסתימה חולפת בעורק כלילי כאשר הכאבים בחזה מופיעים גם במנוחה. כמו כן הסביר המומחה כי אוטם בשריר הלב נגרם בשל רובד טרשתי לא יציב עם הופעת קריש דם הגורם לסתימה בעורק כלילי, כאשר ההבדל בין אוטם לבין אנגינה לא יציבה הינו - שבאוטם הסתימה איננה משתחררת - באופן הגורם לנמק בשריר הלב עם נזק קבוע לשריר. לעומת זאת, באנגינה פקטוריס לא יציבה אין נזק קבוע לשריר הלב. המומחה ציין כי על פי המסמכים הרפואיים, בעת האשפוז לא היתה עדות לנמק בשריר הלב של התובע ולכן, מדובר באנגינה פקטוריס לא יציבה ולא באוטם שריר הלב. כן ציין, כי בצנתור הלב התגלתה מחלה משמעותית בשלושת העורקים הראשיים של הלב ובנוסף בעורק השמאלי הראשי. מחלה שהתבטאה בהיווצרות רבדים טרשיים שהתפתחו משך השנים בהשפעת גורמי הסיכון שהיו לתובע. המומחה הוסיף וכתב כי ההיצרות בעורקים היא שגרמה בהמשך לכאבים מסוג אנגינה פקטוריס יציבה ולאחר מכן לאנגינה פקטוריס לא יציבה. ב. אשר לשאלה האם קיים קשר סיבתי בין הארוע בעבודה לבין המחלה במועד שבאה, השיב המומחה כי קיימת סבירות גבוהה כי המעבר ממצב של אנגינה יציבה למצב לא יציב היתה אקראית ולא קשורה לעבודה. המומחה נימק מסקנה זו ע"י ניתוח מספר גורמים רלבנטיים ובמיוחד מצב ליבו של התובע עובר לאירוע וכן קרבת הזמן בין הארוע בעבודה לבין הופעת הארוע של אנגינה לא יציבה. המומחה הסביר כי מצבו הלבבי של התובע עובר לאירוע היה קשה. שכן התובע סבל ממחלה קשה ומפושטת של העורקים הכליליים עובר לאירוע הקשורה כולה לסיכון של התובע, המחלה היתה קיימת על פי המסמכים עוד משנת 2002, כאשר יש להניח כי הכאבים בחזה שהיו לתובע בשלושת החודשים שקדמו לאירוע היו מסוג אנגינה יציבה. אשר לסיכוי להתפתחות אקראית של אנגינה לא יציבה, כתב המומחה כי חולים רבים הסובלים ממחלה כלילית מפושטת מפתחים לעיתים קרובות ארועים של אנגינה לא יציבה כאשר ברוב המקרים אין לכך קשר לאירוע חריג. עם זאת, הוסיף המומחה וכתב כי ארוע חריג על בסיס מחלה כלילית קיימת יכול לגרום לאירוע של אנגינה לא יציבה ולאוטם, כאשר במקרה דנן היה לתובע סיכוי גבוה לפתח אנגינה לא יציבה. אשר לקרבת הזמן, כתב המומחה כי קרבה זו חשובה כדי לקבוע אם יש קשר סיבתי, וכי סבירותו של קשר זה עולה אם פרק הזמן שבין הארוע החריג לבין הופעת המחלה, הינו פחות משעה. המומחה ציין כי במקרה זה שעת תחילתה של האנגינה הבלתי יציבה, לא ברורה. שכן, הארוע הלבבי יכול להתחיל בהרגשה לא טובה של החולה ובדר"כ בכאבי חזה כאשר במקרה זה התובע לא חש בטוב עם תום הוויכוח ויש קושי לדעת אם תלונה זו מצביעה על תחילת ארוע של אנגינה לא יציבה. המומחה הפנה לדוח חדר המיון ולמכתב השחרור מהמחלקה לכירורגית חזה בו צוין כי הכאבים שהובילו לאשפוז ביום 14.7.06 התחילו "אתמול בלילה בעקבות מאמץ" וכי הוא [המומחה] לא מצא בחומר הרפואי תעוד בדבר החמרה בתלונות הקשורה לאירוע, להוציא תעודה רפואית מחודש 11/06 שנכתבה זמן ניכר לאחר הארוע. ג. לשאלה האם ניתן לומר כי הארוע החיש את בואה של המחלה כך שאלמלא הארוע בעבודה יתכן שבואה של המחלה היה נדחה למועד מאוחר יותר כלשהו או שכלל לא היתה מופיעה, השיב המומחה בשלילה ובמילים: "כנראה שלא". ד. לשאלה האם השפעת הארוע על הופעת המחלה בעת שהופיעה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, השיב המומחה בחיוב, אף כי ציין כי לא ניתן לשלול בצורה מוחלטת את האפשרות שהארוע בעבודה החיש את בוא הארוע של אנגינה לא יציבה. 5. לאור חוות דעת זו ניתנה ע"י בית הדין החלטה נוספת, בעקבות בקשה להצגת שאלות הבהרה ולאחר שהתובע הפנה את בית הדין לגרסה המפורטת בתצהיר אודות שעת התרחשותו של הארוע, לפיה התבקש המומחה להשיב בשנית על השאלות שנשאל במסגרת ההחלטה מיום 15.1.09. זאת, על בסיס הקביעה העובדתית לפיה, שיחת הטלפון שקיים עם לקוחו כאמור התקיימה בשעות אחר הצהריים של יום 13.7.06. 6. בחוות הדעת הנוספת שמסר המומחה הראשון הוא השיב שוב לשאלות בית הדין כאשר החלקים הרלבנטיים מתוך תשובות אלה, שהתיחסו למשמעות של הוספת תשתית עובדתית ביחס לשעת הארוע, היו כדלקמן: המומחה השיב כי הסבירות לכך שההרגשה הרעה של התובע בסיום השיחה הטלפונית עם הלקוח ביום 13.7.07 בשעות אחה"צ סימנה את תחילתו של ארוע אנגינה לא יציבה, הינה נמוכה. כמו כן הוסיף כי על סמך התעוד הרפואי אשר בידיו נראה כי תחילת הארוע של אנגינה לא יציבה היה יותר משעה שעתיים מסיום הארוע החריג בעבודה. על יסוד זאת חזר המומחה על עמדותיו ביחס להעדר קשר סיבתי בין הארוע בעבודה לבין הופעת הפגימה הלבבית. 7. בהמלצת בית הדין ועל בסיס הסכמת הצדדים מונה מומחה רפואי נוסף - פרופ' אנדרי קרן על מנת שיחווה אף הוא את דעתו לענין הקשר הסיבתי שבין הפגימה הלבבית לבין הארוע (להלן - המומחה השני). במסגרת חוות דעתו התיחס המומחה השני לשאלת הקשר הסיבתי כדלקמן: "התובע החל לסבול מתעוקת לב טרייה ובלתי יציבה הולכת וגוברת לפני ובמהלך הארוע החריג בעבודתו על רקע של מחלת לב כלילית מוכחת אשר התפתחה בעורקיו על רקע גורמי הסיכון שקיננו בו [גיל 64, עודף משקל, היפר-ליפידמיה, סוכרת וכנראה יתר לחץ דם] וללא קשר לאירוע החריג בעבודתו. הארוע החריג בעבודה יכול היה לגרום לעליה חולפת בדופק ובלחץ הדם כתוצאה מתחושת לחץ ועצבנות ואף יכול היה לגרום להופעת מחושים בחזה מהם סבל בשלושת החודשים שקדמו לאירוע בעבודה. הארוע החריג בעבודה, אם כן, גרם להופעת כאבים בחזה על רקע מחלתו הקשה והמפושטת בכל עורקי הלב ועל רקע מצבו הבלתי יציב של תעוקה הולכת וגוברת במהלך החודשים עובר לאירוע בעבודה. הכאבים היו דומים לאלה שהיו לו גם לפני כן, אשר חלפו מבלי לגרום לנזק לליבו. מאחר ובעת אשפוזו לא היתה עליה באנזימים או דינמיקה אלקטרו-קרדיוגרפית. לפיכך לא קיים קשר זמני וסיבתי בין הארוע החריג בעבודתו של התובע להופעת התעוקה הטריה... לאירוע החריג בעבודה לא היתה כל תרומה להופעת המחלה הכלילית המפושטת אשר גרמה לתעוקה במאמץ ולתעוקה הולכת וגוברת בשלושת החודשים שקדמו לאירוע החריג בעבודתו. אין קשר סיבתי בין התעוקה ההולכת וגוברת [תעוקה בלתי יציבה] לאירוע החריג בעבודתו של התובע." המומחה השני הוסיף וציין כי לאירוע בעבודה היתה השפעה רגעית אשר התבטאה בצורת כאבים חולפים בחזה, כאבים מהם סבל התובע גם לפני הארוע החריג בעבודתו וללא קשר אליו. 8. אשר לדעתנו יאמר - כי סבורים אנו שיש לדחות את התביעה משלא מצאנו מקום לסטות מחוות דעת המומחים שהתיחסו לשאלת הקשר הסיבתי, כאשר משתי חווה"ד עולה למעשה כי אין קשר סיבתי בין הארוע בעבודה לבין הפגימה בליבו של התובע. בפסיקה נקבע כידוע כי חוות דעת של מומחה רפואי אשר מינה בדין הינה בעלת משקל מיוחד ויש לראות בה "אורים ותומים" וכי בית הדין לא יסטה ממנה אלא אם קיימות הצדקות לעשות כן. הצדקות שאינן מתקיימות במקרה זה. 9. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. 10.התחום הנפשילחץ / מתח בעבודהלחץ נפשי / מתח נפשי