התובעת, מהנדסת תוכנה שהועסקה ע"י הנתבעות שהן חברות הזנק לפיתוח תוכנה, התפטרה מעבודתה בסמוך לסיומה של חופשת לידה, וזאת לצורך טיפול בילדה. התובעת טוענת לזכותה להפרשי פיצויי פיטורים, שעות נוספות, פדיון חופשה, הפרשי שכר והחזר שווי רכב. כן היא תובעת פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. ברקע הדברים כוונתן של הנתבעות לפטרה במהלך הריונה, שישה חודשים לאחר תחילת עבודתה אצלן. הנתבעות הגישו לממונה על עבודת נשים בקשה לקבלת היתר לפטרה, אך הבקשה נדחתה. בנוסף לרכיבי התביעה שפורטו מעלה, התובעת מבקשת החזר שכר טירחת עורכת דינה שייצגה אותה בהליך בפני הממונה על עבודת נשים שבו זכתה, ופיצויים על עוגמת נפש והפחתת רמת מקצועיותה שנגרמו עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתה שהתרחשה מרגע היוודע לנתבעות דבר הריונה, ועד להתפטרותה. בכתב ההגנה נטען כי דין התביעה להידחות, שכן התובעת לא עמדה במשימות וביעדים שנקבעו לה לאורך כל תקופת עבודתה בחברה, תוך ניצול ציני ולא הוגן של ההגנה שהוענקה לה, לטענת הנתבעות בטעות, מפני פיטורים. כמו כן כולל כתב ההגנה הכחשה והתייחסות פרטנית לכל אחד מרכיבי התביעה. להשלמת התמונה יצויין כי התביעה הוגשה במקור אף נגד נתבעת שלישית, שהוצגה כמעסיקה במשותף של התובעת, אך לאחר שהוברר כי מדובר בחברה שהייתה לקוח של החברה, היא נמחקה בהסכמה מכתב התביעה. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם הנתבעות הוגשו תצהירים של מר אודי משה, מנכ"ל משותף של הנתבעות (להלן: "מר משה"), ושל מר בנימין (להלן: "מר בנימין") ששימש ראש צוות פיתוח אצל הנתבעות במרבית התקופה בה הועסקה התובעת. העובדות הרלוונטיות 5. התובעת הינה מתכנתת בעלת תואר ראשון בהנדסת תוכנה, שהחלה לעבוד בשירות הנתבעות, כמעסיקותיה במשותף, ביום 4/12/05. זאת, לאחר שביום 28/11/05 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת 1 הסכם העסקה (נספח א' לכתב התביעה). 6. הנתבעות הודיעו לתובעת על פיטוריה ביום 12/6/06. במעמד זה הודיעה התובעת למנהליה כי היא בהריון. הנתבעות החליטו להשיב את התובעת לעבודה ביום 17/6/06, לאחר פגישה שנערכה בין הצדדים ומכתב דרישה ששלחה אליהם באת כוחה של התובעת (נספח ב' לכתב התביעה). 7. הנתבעת 2 פנתה ביום 27/6/06 אל הממונה על עבודת נשים בכדי לקבל את הסכמתה לפיטורי התובעת. ביום 20/8/06 הודיעה הממונה על החלטתה שלא ליתן היתר לפיטורים (נספח ה' לתצהיר התובעת).להלן תמצית נימוקיה: א. התובעת הועסקה פחות משנה, כשהעילה לפיטוריה היתה אי שביעות רצון. לטענת המעביד, תפוקתה הייתה דלה ואיכות עבודה ירודה מתחילת העסקתה. לטענת המעביד, הוער לתובעת על כך ב- 20/4/06, והוא החליט לפטרה ב- 18/5/06. בפועל התובעת לא פוטרה במועד זה, כי הייתה בחופשת מחלה עד ליום 4/6/06. התובעת הכחישה את טענות המעביד. ב. נמצא כי טענת המעביד ביחס לרצון לפטר את התובעת טרם יציאתה לחופשת מחלה, או עם חזרתה, אינה עולה בקנה אחד עם העובדה, שהיא לא פוטרה במועד חזרתה מחופשת המחלה, אלא מעל שבוע ממועד חזרתה (והמעביד לא התייחס לנקודה זו בתגובתו). ג. טוען המעביד כי התובעת הוזהרה בדבר הצורך לשפר תיפקודה כבר ב- 20/4/06. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם גירסתו לפיה כבר בתחילת מאי פירסם מודעה באינטרנט להחלפתה. כמו כן, המעביד לא הציג מסמכים בדבר פרסום המודעה באינטרנט, ובכך לא הרים את נטל ההוכחה כי חיפש לתובעת מחליפה בטרם הודיע לה על פיטוריה. ד. לאור כל האמור הממונה לא השתכנעה כי במקרה הזה הפיטורים היוו פתרון "בלתו אין" ולפיכך סירבה ליתן היתר לפיטורים. 8. באשר לסיבות להתדרדרות מערכת היחסים בין הצדדים בתקופה שהחלה בביטול הפיטורים, עוד קודם לפניה לממונה לקבלת היתר, ועד ליציאתה של התובעת לחופשת לידה, קיימת בין הצדדים מחלוקת עמוקה. התובעת טוענת כי בתקופה זו התעמרו בה הנתבעות והרעו את תנאי עבודתה בדרכים שונות ומשונות, הכל במטרה להניסה ולגרום לה להתפטר. הנתבעות מכחישות בתוקף, וטוענות שהתובעת ניצלה את ה"חסינות" מפיטורים שניתנה לה על ידי הממונה כדי להתחמק כמעט באופן מוחלט ממילוי המטלות שהוטלו עליה כעובדת בתקופה זו. 9. התובעת ילדה ביום 19/12/06, ויצאה לחופשת לידה. עם סיום החופשה, התובעת הודיעה ביום 22/3/07 על התפטרותה לצורך טיפול בילד. אף בעניין התנהלות הצדדים בסמוך לסיום חופשת הלידה, ונסיבות ההתפטרות, נתגלעו מחלוקות בין הצדדים. 10. בעקבות התפטרותה הפנתה התובעת לנתבעות דרישה לקבלת פיצויי פיטורים ודרישות כספיות נוספות. הנתבעות השיבו במכתב בו הודו בזכאות התובעת לחלק מן הסכומים שנדרשו, אך הודיעו כי יעבירו הסכומים הנ"ל רק לאחר שתחתום על כתב ויתור על תביעות נוספות. התובעת לא הסכימה לחתום. ביום 22/5/07 שילמו הנתבעות לתובעת סך 16,091 ₪, בין היתר כפיצויי פיטורים. 11. בהעדר הסכמה בין הצדדים הוגשה ביום 7/6/07 התביעה בתיק זה. דיון והכרעה האם מהווה החלטת הממונה מעשה בית דין 12. חלק משמעותי ממסכת הראיות שהציגו בפנינו הצדדים נגעה ליחסי העבודה בין הצדדים למן תחילת עבודת התובעת ועד למועד פיטוריה, שבוטלו לאחר הודעתה לנתבעות שהיא בהריון. התובעת הציגה ראיות בתמיכה לגירסתה לפיה יחסי העבודה בין הצדדים בתקופה זו היו יותר מתקינים. מנגד, טענו הנתבעות כי בחלוף זמן לא רב מתחילת עבודתה הסתבר כי התובעת אינה עומדת בציפיות שתלו ממנה, ואף הובהר לה בשיחה שנערכה כי ללא שיפור משמעותי בתפקודה והתנהלות לא יהא מנוס מפיטוריה. כל זאת, ללא קשר להריונה, ועוד קודם שהנתבעות בכלל ידעו על דבר הריונה. 13. בהקשר זה, התובעת העלתה טענת סף, ולפיה הנתבעות מושתקות מלטעון טענות בקשר לתקופת עבודתה עד לפיטוריה שבוטלו, ככל שאלה נידונו והוכרעו בהליך שהתקיים בפני הממונה. זאת, בהינתן שהנתבעות לא ערערו על ההחלטה שלא להתיר להם לפטר את התובעת. משלא הגישו הנתבעות ערעור, טוענת התובעת כי נוצר "מעשה בית דין" ו/או "השתק פלוגתא" המונע מהן להעלות בהליך כאן טענות עובדתיות שכבר נקבעו ממצאים לגביהם על ידי הממונה, ובאופן ספציפי לטעון כי לא היה קשר בין פיטורי התובעת לבין הריונה. 14. יאמר מיד, כי לדעתנו, אין צורך בנסיבותיו של תיק זה להכריע בטענה המשפטית לפיה החלטת הממונה עשויה ליצור "מעשה בית דין" ו"השתק פלוגתא" במובן המשפטי של ביטויים אלה. הסיבה לכך היא שהחלטת הממונה בעניינה של התובעת לא כללה הכרעה חד-משמעית במחלוקת העובדתית שבין הצדדים באשר לנסיבות הפיטורים. ההחלטה גם לא קבעה מפורשות כי פיטורי התובעת, שההודעה עליהם נמסרה לתובעת עוד קודם שהודיעה לנתבעות על דבר הריונה, היו קשורים להריון. "השורה התחתונה" של ההחלטה היתה זו: "... משהמעביד לא הרים את נטל ההוכחה בדבר טיעוניו, וגם אם לטענת המעביד, אין קשר בין הפיטורים להריון, לא שוכנעתי כי פיטורי העובדת, דווקא בעת הריונה, הם פיתרון 'בלתו אין', ולפיכך אני מסרבת ליתן היתר לפיטורים". 15. במילים אחרות, הממונה, כמצוות החוק, סירבה להתיר את הפיטורים לאחר שלא השתכנעה באופן חד-משמעי כי אין קשר בין הפיטורים להריון. יחד עם זאת, היא במפורש לא שללה את האפשרות שהפיטורים כלל לא היו קשורים להריון, כטענת הנתבעות. 16. מכאן המסקנה, כי הנתבעות לא היו מנועות מלהעלות טענות באשר לתפקודה של התובעת קודם לפיטוריה, כמובן ככל שמדובר בטענות שיש להן רלוונטיות לצורך המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר לזכויותיה של התובעת לאחר שהתפטרה, בסיום חופשת הלידה. לשאלת עצם זכותה של התובעת לפיצויי פיטורים 17. עובדת המתפטרת על מנת לטפל בילדה, תוך תשעה חדשים מיום שילדה, זכאית לקבלת פיצויי פיטורים מכוח סעיף 7 חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"). 18. במכתב התפטרותה מיום 25/3/07 (נספח ה' לכתב התביעה) הדגישה התובעת כי על אף שהעילה להתפטרותה היא הצורך לטפל בילד, היא מבקשת לציין בפני הנתבעות את יחסן המזלזל, ההתעללות הנפשית והקשיים שהערימו בדרכה מיד לאחר שהודיעו לה על היותה בהריון, ובין היתר: "הורדה במורכבותן של העבודות שהוטלו עליי, נידוי מצוות הפיתוח שבו הועסקתי, דרישה לרישום שעות נוכחות, הכבדה מיותרת על סביבת העבודה (הפניית מסוף המחשב לקיר החדר), איסור הגלישה ברשת האינטרנט (למרות הצורך בכך לצורכי העבודה), איסור האזנה לרדיו ודרישתך לקבל אישורים על כל צעד בו נקטתי, תוך ניכור בסביבה מעיקה ומלחיצה, בתקופה בה לחץ היה גורם מיותר לי ולעובר". 19. מעדותה של התובעת, שלא נסתרה, כמו גם מעדותו של מר בויאן, עולה כי אכן בתקופה שלאחר חזרתה של התובעת לעבודה חל שינוי משמעותי במטלות שהוטלו על התובעת ובדרישות ממנה. הנתבעות עצמן לא הכחישו זאת, וכך העיד בפנינו מר משה בעניין זה ממש: "ש. אחרי שהתקבלה החלטת הממונה, מה עשתה התובעת בחברה? ת. אנחנו נתקענו במצב שאנחנו לא יודעים מה לעשות. ראש הצוות לא חושב שיש לה ערך מוסף, הבאנו מתכנת אחר במקומה, ונאלצנו לחפש מהיקב ומהגורן..." (עמוד 35 לפרוטוקול). בהמשך עדותו אישר מה משה כי התובעת הועברה מצוות הפיתוח שבו הועסקה קודם לכן, כי הוטל עליה להקים אתר אינטרנט שזו היתה מטלה שאף אחד מעובדי החברה לא עסק בה, שהיא הועברה לחדר אחר, כי בחלק מהזמן היא נותקה מהאינטרנט, כי רק ממנה נדרש להחתים שעון נוכחות ועוד (עמודים 35 עד 37 לפרוטוקול). 20. בסיכומי הנתבעות הושם דגש על הפררוגטיבה של המעביד לשנות ולהתאים את דרך העבודה, לרבות זכותו להעביר עובד מתפקיד לתפקיד, זכותו לשנות את שיטות המעקב אחר שעות העבודה של העובדים ואופן תפקודם. אכן כך, אך אל מול זכות זו, עומדת זכותו של עובד שתפקידו שונה באופן משמעותי, באופן בו שונה תפקידה של התובעת, להתפטר בדין מפוטר (ראו למשל: עע 300165/98 שלמה מויאל נ' נפרו נגב פרוייקטים בע"מ, מיום 8.11.00; עע 1271/00 אמ"י מתו"ם - אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים בע"מ נ' חיים אברהם, פד"ע לט, 587, 593). 21. מכאן שלתובעת קמה זכות לקבלת פיצויי פיטורים הן מכוח סעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים, הקובע את זכותו של הורה להתפטר בדין מפוטר בנסיבות בהן התפטרה התובעת, והן מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, הקובע כי במקרה שבו ההתפטרות נובעת מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים. 22. להשלמת התמונה, נציין שלאחר הגשת תצהירי העדות הראשית, ובטרם התקיים שלב ההוכחות, הוגשה לבית דין זה ע"י הנתבעות ונגד התובעת תביעה (ד"מ 5003/09) להחזר פיצויי הפיטורים ששולמו לתובעת, על פי הנטען "בתואנת שווא" שהיא מתפטרת כדי לטפל בילד, בעוד שבפועל, על פי הנטען, בסמוך לאחר התפטרותה החלה לעבוד במקום עבודה אחר דומה באופיו ובתנאיו למקום עבודתה הקודם. בקשה לאחד את הדיון בשני התיקים נדחתה, לאור השלב המתקדם בו היה מצוי תיק זה. התביעה הנוספת תלויה ועומדת בהמתנה לפסק דין זה. לאור המסקנה אליה הגענו, לפיה לתובעת קמה זכות לקבלת פיצויי פיטורים הן מכוח סעיף 7 והן מכוח סעיף 11(א), דומה כי נכון תעשנה הנתבעות אם תשקולנה למחוק את התביעה שהגישו. זאת, מכיון שאפילו צודקות הן בטענתן כי התובעת לא הייתה זכאית לקבלת פיצויי פיטורים מכוח סעיף 7, מאחר שהחלה לעבוד במקום עבודה חדש בסמוך לאחר התפטרותה, אין בכך כדי להשפיע על עצם זכותה לקבלת פיצויי פיטורים. 23. ברם, לפסיקתנו בדבר זכותה של התובעת לפיצויי פיטורים אין משמעות אופרטיבית, שכן התובעת כבר קיבלה פיצויי פיטורים בגובה 12,441 ₪. בכתב תביעתה היא טוענת אך לזכותה לקבלת הפרש פיצויי פיטורים בסך 609 ₪. משלא מצאנו הסבר כלשהו בכתבי הטענות לדרך שבה חישבה הנתבעת את ההפרש הזה, ובהינתן הכחשתן של הנתבעות בעניין זה, אין לנו אלא לדחות את התביעה ברכיב זה. התביעה לתשלום שעות נוספות 24. את התביעה לתשלום שעות נוספות אנו רואים לקבל במלואה. הנתבעות לא ערכו רישום של שעות עבודת התובעת, למעט דו"ח חלקי ביותר (נספח ח' לתצהיר התובעת), שאף ממנו עולה שהתובעת עבדה מספר רב של שעות נוספות. בשים לב לדו"ח השעות הנוספות שצורף ע"י התובעת ושלא נסתר (נספח ט' לתצהירה), ובהינתן מגמת הפסיקה מן השנים האחרונות להגמיש את כללי הראיה בהוכחת עבודה בשעות נוספות ולהסתפק בהוכחה בדבר "מתכונת העבודה בכללותה" (ראו: עע 212/06 ימית א. בטחון נ' אלי אפרים (לא פורסם), 12.11.08; עע (ארצי) 469/08 דניאל אלמליח נ' הורן את ליבוביץ' (טרם פורסם, 3.5.11), התובעת זכאית לתשלום עבור שעות נוספות על פי התחשיב שערכה. 25. על פי התחשיב, התובעת עבדה כ- 100 שעות נוספות בתקופת עבודתה אצל הנתבעת, שבגינן היא זכאית לסך 5,376 ₪, שהוא מלוא הסכום אותו תבעה בגין רכיב זה. פדיון חופשה 26. התובעת תבעה סך 3,185 ₪ בגין פדיון ימי חופשה. מתוך סכום זה יש להפחית סך 987 ₪ ששולם לה ביום 20.5.07, דהיינו ברכיב זה נותר סך 2,198 ₪. 27. המחלוקת שבין הצדדים לגבי רכיב זה נוגעת בעיקר לשאלה האם קיזוז שלושה ימי חופש שנעשה בגין שלושת הימים שבהם לא עבדה התובעת לאחר פיטוריה, עד להחזרתה לעבודה, נעשה כדין. כמו כן נתגלעה בין הצדדים מחלוקת לגבי יום חופש אחד נוסף שקוזז לפי הטענה בטעות באוקטובר 2006. גם בעניין זה אנו מצדדים בעמדת התובעת, ופוסקים לזכותה את מלוא הסכום אותו תבעה. הפחתת רמת המקצועיות ועוגמת נפש 28. התובעת עתרה לקבלת פיצוי בסך 30,000 ₪ הפחתת רמת המקצועיות ועוגמת נפש. 29. איננו רואים מקום לקבל את התביעה ברכיב זה. אפילו נניח לטובת התובעת שהמטלות שהוטלו עליה בתקופה שלאחר החלטת הממונה ועד ללידה לא קידמו אותה מבחינה מקצועית, הרי שכדי להוכיח פגיעה ממשית ברמת המקצועיות של איש מקצוע חייב תובע לתמוך את הטענה בעדות של מומחה איש המקצוע, וכזו לא הוצגה בפנינו. נהפוך הוא. אין מחלוקת כי בסמוך לאחר התפטרותה מצאה התובעת מקום עבודה חדש במקצועה, והתחילה לעבוד בו בפועל. אם כבר, יש בכך משום ראיה לכך שמקצועיותה של התובעת זכתה אף בשלב זה להכרה (כפי שמודה התובעת עצמה בסעיף 24 לסיכומיה). בדומה, איננו סבורים שיש מקום לפסוק לטובתה פיצוי בגין עוגמת נפש, בהינתן התמונה המורכבת של מערכת היחסים בין הצדדים, משלא התרשמנו שהשינוי במטלות שהוטלו על התובעת בתקופה האחרונה לעבודתה בנתבעות, קודם ללידה, מקורו בהפלייתה עקב הריונה, ובעיקר בהינתן שהתובעת היא זו שבסופו של יום התפטרה מיד בסיום חופשת הלידה, בלא שעשתה נסיון של ממש לשוב לעבודה אצל הנתבעות, ותוך שהיא עוברת לעבוד במקום עבודה אחר בסמוך לאחר מכן. שכר טירחת עורך דין בגין ניהול התיק בפני הממונה 30. התובעת שילמה לעורכת דינה סך 10,500 ₪ כשכר טירחתה עבור טיפולה בהליך שהתקיים בפני הממונה על עבודת נשים, הליך שכאמור לעיל הסתיים בהחלטה שלא להעתיר את פיטוריה. לטענתה, היא זכאית לקבל סכום זה בחזרה מאת הנתבעת. 31. לדעתנו, לצורך הכרעה ברכיב תביעה זה עלינו לשאול את עצמנו ראשית, האם הממונה עצמה היתה מוסמכת לפסוק הוצאות במסגרת ההליך שהתנהל בפניה. על אף שסוגיה זו טרם נדונה למיטב ידיעתנו בפסיקה, עמדתנו היא שהממונה מוסמכת לפסוק הוצאות במסגרת ההליך. לעניין זה יפים, בשינויים המחוייבים, דבריו של כבוד השופט גרוניס בפרשת נמרוד לעניין סמכותו של רשם האגודות השיתופיות לפסוק הוצאות במסגרת הליך המתברר בפניו: "ככל טריבונל שהוקם בדין מוסמך הרשם, אף בהעדר הוראה מפורשת כדין, לפסוק הוצאות כנגד מתדיין לזכותו של המתדיין האחר. כך הורה בית משפט זה לגבי טריבונלים שונים: ועדת ערעור הפועלת לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט-1954 (ע"א 180/71 לביא נ' קצין התגמולים, פ"ד כו(2) 501); ועדת עררים שהוקמה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 (ע"א 605/74) וישניבסקי נ' הרשות המוסמכת, פ"ד כט(1) 711); ועדת ערר הפועלת לפי חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1968 (בר"ם 11612/05 מרכז ע"ש ורה סלומונס נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה כפר סבא (טרם פורסם) (וכן ראו, על"ע 663/90 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מז(3) 397)." בגץ 11361/05 רחל נמרוד נ' רשם האגודות השיתופיות (206) ( 3.4.06). כן ראו את חוות דעתה של הנשיאה ביניש אודות "ההכרה בסמכות הטבועה של טריבונל שיפוטי לפסוק הוצאות בהליך שבפניו", ברמ 11612/05 מרכז ע"ש ורה סלומונס נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה (לא פורסם, 16.1.06). לדוגמא ממשפט העבודה להכרה בסמכותם של גופים מעין שיפוטיים לפסוק הוצאות, ראו פסק דין שניתן בבית דין זה על ידי מותב בראשות השופטת לאה גליקסמן, לפיו מוסמכת ועדת הערר של קרן הפנסיה מבטחים לפסוק הוצאות (עב (ת"א 8781/01 דעי פורטונה נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי (לא פורסם, 31.5.04). 32. התובעת לא ביקשה מהממונה כי תפסוק הוצאות לזכותה (נספח ג' לכתב התביעה), ואף לאחר שניתנה החלטתה לא פנתה אל הממונה שתפסוק לטובתה הוצאות. משכך, לדעתנו הפכה החלטת הממונה, שמקופלת בחובה אף התוצאה לפיה לא נפסקו למי מן הצדדים הוצאות בגדר ההליך, לחלוטה. ודוק, בית דין זה מוסמך לדון, ובמקרים המתאימים אף להתערב, בפסיקת הוצאות במסגרת הליך בפני הממונה. אך זאת, רק במסגרת ערעור על החלטת הממונה המוגש בסמוך לאחר ההחלטה, ולא כמו במקרה שלפנינו, במסגרת תביעה ישירה המוגשת נגד המעביד, תביעה שהוגשה זמן רב (קרוב לשנה) לאחר שניתנה החלטת הממונה. 33. לאור המסקנה אליה הגענו, איננו רואים לנכון במסגרת פסק דין זה לדון במערך השיקולים שעל הממונה להביא בחשבון בטרם תפסוק הוצאות למי מן הצדדים בהליך המתברר בפניה. למעלה מן הנדרש נעיר, שאף לו היה מונח בפנינו ערעור על החלטת הממונה שלא לפסוק הוצאות לתובעת, ספק בעינינו אם היינו מתערבים בהחלטה זו. כידוע, רק במקרים חריגים מתערבת ערכאת ערעור בהחלטות הערכאה הראשונה בעניין הוצאות. בהינתן שהממונה במקרה שלפנינו לא הגיעה להכרעה חד-משמעית במחלוקת העובדתית שבין הצדדים באשר לנסיבות הפיטורים, דהיינו היא לא הגיעה למסקנה ברורה לפיה היה קשר בין הפיטורים להריון, ספק בעינינו אם היינו מתערבים בהחלטה שלא לפסוק הוצאות בהליך. זאת, אף אם היה מונח בפנינו ערעור בנושא זה, וכאמור, ערעור שכזה לא הוגש על ידי התובעת. סוגיית הרכב הצמוד 34. התובעת טוענת שהיתה זכאית לקבלת שווי רכב + דלת לאורך כל תקופת חופשה הלידה, בעלות כוללת של 10,567 ₪. 35. בסעיף 5.4 להסכם העבודה (נספח א') לכתב התביעה, נקבע ש"לרשות העובד יועמד רכב חברה בתקופת עבודתו בחברה....". ודוקו, חופשת לידה הינה תקופה שבה יחסי העבודה בין הצדדים מושעים. בתקופה זו, אין העובדת זכאית לקבלת תמורה עבור עבודתה. זאת, אלא אם הוסכם על כך במפורש, או שקיימת הוראת חוק מפורשת בענין (דוגמת הוראת סעיף 7א לחוק, לפיה ימשיך מעביד לשלם הפרשות לקופת גמל במהלך חופשת לידה). נוסיף כי בהעדר ראיה לסתור, לדעתנו ניתן להניח שתכליתו המרכזית של ההסכם בין הצדדים בעניין הרכב הצמוד הייתה לאפשר לעובדת ניידות מיטבית אל מקום העבודה ובחזרה, וכן במהלך יום העבודה ולצרכי העבודה. כל אלה כמובן שאינם רלוונטיים בתקופת חופשת הלידה. מכאן, שדין תביעת התובעת ברכיב זה להידחות. הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים 36. הגענו למסקנה כי בנסיבות הספציפיות של תיק זה, ובין היתר העובדה שהנתבעות היו במועד הרלוונטי לכתב התביעה חברות קטנות בשלב ההקמה, שהעסיקו מספר קטן של עובדים, אין בעובדה ששתיים מבין שבע המשכורות שקיבלה התובעת שולמו באיחור מזערי (ראו פירוט בכתב התביעה, ממנו עולה שמשכורת אפריל שולמה ב- 11.5, ואילו משכורת מרץ שולמה ב- 12.5) מצדיקה פסיקת פיצויי הלנה. 37. כמו כן, איננו רואים לפסוק לתובעת פיצויי הלנה ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין רכיבי התביעה השונים אותם קיבלתנו, משהגענו למסקנה כי בנושאים השונים היתה מחלוקת כנה ואמיתית בין הצדדים. רכיבי תביעה נוספים 38. השלמת תשלום לביטוח מנהלים -התובעת דרשה הפרש בסך 400 ₪ מבלי ליתן הסבר מספק לסכום זה, ולפיכך אנו דוחים את תביעתה אף ברכיב זה. 39. תשלום שכר בגין עבודה מהבית שבוצעה בפועל בחופשת מחלה - לטענת התובעת עבדה מהבית באישור במשך ארבעה ימים בחודש מאי 2006 ויום אחד בחודש יוני 2006, במועדים בהם היתה בחופשת מחלה שעליה הציגה לנתבעות אישורי מחלה. מהראיות שהוצגו בפנינו לא השתכנענו שהתובעת אכן עבדה בפועל בימים בהם שהתה בבית בחופשת מחלה, וכן לא השתכנענו שניתן לה אישור לעבודה כזו (לא ראינו בחילופי האימייל הקצרים בענייני עבודה בימים אלה משום הוכחה מובהקת לכך). לפיכך, אנו דוחים את התביעה ברכיבים אלה. 40. טופס 106 - לבקשת של התובעת, אנו פוסקים שעל הנתבעת להעביר אליה טופס 106 לשנת העבודה 2006, וזאת בתוך 90 יום ממועד קבלת פסק דין זה. סוף דבר 41. חהנתבעות ישלמו לתובעת: א. 5,376 ₪ תשלום עבור שעות נוספות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.12.06 (יום יציאתה של התובעת לחופשת לידה) ועד ליום התשלום בפועל. ב. 2,198 ₪ תשלום בגין פדיון חופשה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מיום 18.12.06 ועד ליום התשלום בפועל. 42. כן יעבירו הנתבעות לתובעת את טופס 106 לשנת העבודה 2006, וזאת בתוך 90 יום ממועד קבלת פסק דין זה. 43. לאור התוצאה אליה הגענו, לפיה התקבלה התביעה רק בחלקה, ישא כל צד בהוצאותיו. לידההתפטרות לאחר לידהחופשת לידההתפטרות