זוהי תביעה לתשלום שכר עבודה, גמול שעות נוספות, פדיון חופשה, דמי נסיעות ופיצוי בגין עוגמת נפש. רקע עובדתי וטיעוני הצדדים 1. הנתבע היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה מנהל וזכיין חנות סניף ירושלים של רשת הפרחים Flowers 4 me אשר הייתה ממוקמת ברח' אגריפס 40 בעיר (להלן: "החנות"). 2. התובע הועסק על ידי הנתבע בחנות כעובד כללי החל מיום 7.5.06 ועד ליום 15.8.06 מועד בו נסגרה החנות וחדלה מלפעול. קודם לכן עבד התובע בסניפיה השונים של הרשת כעובד החברה עצמה וזאת החל מחודש ינואר 2006. 3. במסגרת עבודתו אצל הנתבע השתכר התובע סך 24 ₪ לשעה. 4. לטענת התובע משך כל תקופת עבודתו בסניף ירושלים (3.5 חודשים) לא שולמו לו שכר עבודה, גמול בעד עבודתו בשעות נוספות, החזרי הוצאות נסיעה והוא אף לא קיבל פדיון חופשה. התובע טוען כי פנה לנתבע חזור ושוב בדרישה לקבל את הזכויות המגיעות לו, אך זה לא נענה לבקשותיו. 5. יש לציין כי התביעה הוגשה במקור הן כנגד הנתבע והן כנגד רשת Flowers 4 me אולם בהתאם להחלטת בית הדין מיום 27.12.12 נמחקה הנתבעת מן התביעה וזו המשיכה להתנהל כנגד הנתבע בלבד. 6. בכתב ההגנה טוען הנתבע כי התובע היה עובד של רשת חנויות הפרחים כאשר בתקופה הנטענת הוצב לעבוד בסניף ירושלים אשר היה בבעלותו. הנתבע אינו מכחיש כי התחייב כלפי הרשת לשאת בתשלום שכר עבודה ודמי הנסיעות של התובע (סעיף 25 לכתב ההגנה), אלא שלטענתו קיבל התובע שכר מלא בגין תקופת עבודתו בחנות לרבות דמי נסיעה כחוק. עוד לטענתו התובע עבד 7.5 שעות (30 דקות הפסקת אוכל), 5 ימים בשבוע וביום ו' 5 שעות עבודה וכלל לא ביצע עבודה בשעות נוספות. דיון והכרעה 7. בהתאם לפסיקה, טענת המעביד כי שילם לעובד שכר ותשלומים אחרים שהגיעו לו בקשר לעבודתו או לסיום עבודתו היא במהותה טענת "פרעתי" והנטל להוכיח אותה מוטל על המעביד [דב"ע (ארצי) נד/188 - 3 חליל אחסן מוחסן נ' מרכז מוסדות זוועהיל (27.10.1992) (להלן - עניין חליל אחסן מוחסן); דב"ע (ארצי) נד/19 - 3 פרחי השרון סדרס חיים בע"מ נ' יוסף גאנם ואח' (19.12.1994); בר"ע (ארצי) 20311-05-10 אופוס שירותי כ"א בע"מ נ' חנה מהדרי (17.10.2010)]. במקרה שבפנינו הוצג תלוש שכר אחד בלבד לחודש מאי 2006 . אכן, בהתאם לפסיקה, תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם, ועל המבקש לסתור את תוכנם מוטל נטל הראייה [עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ נ' סלוצקי שי (25.11.2008); דב"ע (ארצי) נה/193 - 3 חנן זומרפלד נ' מלון זוהר בע"מ (1.5.1996); דב"ע (ארצי) מז/146 - 3 יוסף חוג'ירת נ' שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 19 (1988)]. במה דברים אמורים? תלוש השכר מהווה ראייה לנכונות הנתונים המפורטים בו, כגון: שיעור שכרו של העובד בחודש מסוים; מהות רכיבי השכר ששולמו לעובד (גמול שעות נוספות, נסיעות וכו'); ניצול ומאזן ימי חופשה; ניצול ומאזן ימי מחלה, ועוד. אולם, תלושי השכר אינם מהווים ראייה לכך שהתשלומים המפורטים בהם שולמו בפועל לעובד. לעניין זה קבע בית דין זה בעניין הוכחת העברת כספים לקרן הפנסיה כי "אין די בתלושי השכר כדי להרים את נטל ההוכחה. תלוש משכורת כלשעצמו אינו מעיד על העברת הכספים בפועל לקרן הפנסיה. כלל הראיה הטובה ביותר דורש הצגת אישור מקרן הפנסיה על העברת הכספים או כל מסמך אחר המעיד על תשלומם. המבקשת [המעבידה] לא המציאה הוכחה זו, ולכן לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת התשלום לקרן הפנסיה" [בר"ע (ארצי) 29175-07-12 ניצנים חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ נ' טקלה פנטה (14.11.2012)]. ככל שמדובר בהוכחת תשלום שכר, על המעביד להציג הוכחה לביצוע התשלום בפועל - מסמך המעיד על העברה בנקאית, המחאה שנמסרה לעובד, אישור חתום על ידי העובד, וכיו"ב. (ראה ע"ע (ארצי) 42463- 09-11 גד גולן ( יואב ברמץ נ' נגריית שירן בע"מ ( 18.3.13)). 9. עוד הוסיף בית הדין הארצי כי משקל הראיה שבהגשתה מרים המעביד את נטל הראייה תלוי בנסיבות המקרה. כך, אם מדובר במקום עבודה שהוא חברה בע"מ או עסק, החייב בניהול ספרי חשבונות ולו הנהלת חשבונות מסודרת, והשכר משולם לעובד באמצעות המחאה או העברה לחשבון הבנק של העובד, ככלל על המעסיק להציג מסמך המעיד על תשלום השכר בפועל, ובהעדר הסבר משכנע לאי הצגת המסמך לא ירים את נטל הראיה המוטל עליו. לעומת זאת, עת מדובר בהעסקת עובד במשק בית, שלא לצורך עסקו או משלח ידו של המעסיק, כאשר על פי הנוהג השכר משולם במזומן, כגון במקרה של עוזרת בית המקבלת את שכרה מדי שבוע במזומן, עשוי המעסיק להרים את נטל הראייה המוטל עליו גם בהיעדר מסמכים בכתב. 10. במקרה הנדון מדובר בעסק אשר לו צריכה להיות הנהלת חשבונות מסודרת. חרף זאת נטען כי דפוס העבודה של הנתבע היה תשלום במזומן (ראה סיכומי הנתבע). בין כך ובין כך הנתבע לא הציג כל מסמך להוכחת ביצוע תשלומי שכר העבודה בפועל ואף לא נתן הסבר לאי הצגת מסמכים (הנתבע אף העיד כי אינו זוכר כמה שילם לתובע בחודש מאי וכי הוא זוכר רק שהוציא את התלוש - עמ' 10 לפרוט' ש' 27-28), ולכן לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו. 11. תמיכה נוספת לכך ששכר העבודה לא שולם לתובע מצאתי ב"מכתב הוכחה להלוואת כספים" אשר נחתם על ידי הצדדים במסגרת הלוואה שנטל הנתבע מאת התובע. במכתב זה נכתב מפורשות כי בנוסף לסכום ההלוואה מתחייב הנתבע לשלם לתובע משכורת בגין עבודתו בחנות החל מיום 7.5.06 לפי שכר של 24 ₪ נטו לשעה (לא כולל נסיעות) והכל עד ליום 31.8.06. (נספח ג' לתצהיר התובע). זאת לראיה כי במסגרת העבודה השוטפת לא שולם השכר ככל הנראה בשל קשיים תזרימיים של הנתבע. במאמר המוסגר יצויין, כי במסגרת אותו מכתב התחייב הנתבע שאם סכום החוב לא יוחזר לתובע, ימושכן רכבו לטובת התובע. הנתבע טען כי עצם העובדה שהרכב לא מומש מעידה כי הכספים הוחזרו לתובע. התובע מצידו טען כי חרף הפצרותיו בנתבע לא רשם האחרון משכון על הרכב לטובת התובע. בעניין זה הצדק עם התובע ובהעדרו של שטר משכון אין לתובע כל תועלת בהסכם ההלוואה. מכל מקום העדר פעילות מטעם התובע על פי הסכם זה, אין בו כדי להעיד על כך שקיבל את הסכומים שאותם הוא תובע. 12. התובע טען כי לא קיבל גמול בעד עבודתו בשעות נוספות. התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שהועבד בפועל, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב (דב"ע לב/3-32 מרלן פרומוביץ נ' ישראל בר-אדון, פד"ע ד 39; דב"ע נז/3-7 נחום לבון נ' מ.ת.מ. תעשיה ומלאכה בע"מ, פד"ע לב 584). התובע צירף לתביעתו רישומים שניהל לטענתו, לעניין שעות עבודתו לרבות עבודתו בשעות הנוספות לחודשים 5/08-8/08 ובהסתמך עליהם הגיש תחשיבו. הנתבע מנגד לא הציג תחשיב נגדי אלא הציג רישומים ופתקים אקראיים שנכתבו על ידי התובע ונשמרו על ידי עובדת אחרת שעבדה בחנות וצורפו לתצהיר שהוגש מטעמה ואשר לטענתו מוכיחים כי התובע לא עבד בשעות נוספות. עובדת זו גב' מרינה גונצ'ארוב נחקרה בחקירה נגדית במהלך ישיבת ההוכחות. 13. אלא שעיון ברישומים אלה מוכיח ההיפך. מדובר ברישומים שאינם רציפים ואינם סדורים ואינם מתייחסים לכל ימי העבודה של התובע. השוואת השעות המופיעות על גבי הרישומים שהגיש הנתבע לאלה שצירף התובע לתצהירו מעלה כי הם תואמים זה לזה ולפיכך הגעתי למסקנה, כי יש ליתן אימון ברישומי התובע ובסיכומיו החשבונאיים. אשר על כן אני מקבל את תביעת התובע לתשלום שכר עבודה לרבות שעות נוספות. בהתאם לכך בגין רכיבים אלו ישלם הנתבע לתובע סך של 16,794 ₪. הנתבע ביקש להסתמך על אותם פתקים שנכתבו בידי התובע (ואשר צורפו לתצהירו של הנתבע) בדבר סכומים שנטל לעצמו התובע מקופת החנות כהוכחה לכך שיש לקזז מהסכומים בהם הוא חייב את אותם כספים שנטל התובע. אולם עיון בתחשיב התובע מלמד כי לקח בחשבון את אותם סכומים (סה"כ 1906 ₪) וכבר קיזז אותם מסכום חובו של הנתבע כלפיו. (ראה עמ' 2 לתחשיב התובע- נספח ב' לתצהירו). 14. דמי נסיעות - הנתבע טען כי שילם לתובע דמי נסיעות מלאים כחוק, אולם לא הביא כל ראיה להוכחת התשלום. במסגרת עדותו אישר התובע כי קיבל דמי נסיעות עבור חודש יולי. לפיכך זכאי התובע לתשלום נסיעות עבור החודשים מאי, יוני ומחצית חודש אוגוסט - סה"כ 57 ימי עבודה. בהתאם לסעיף 2 לצו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה - 2004 שהיה בתוקף בתקופת עבודתו של התובע, שיעור החזר הוצאות הנסיעה מיום 1.7.2004 יהיה 21.14 ₪ ליום עבודה. לפיכך זכאי התובע להחזר הוצאות נסיעה בגובה 1,205 ובכפוף למגבלת הסכום הנתבע ל- 1,140 ש"ח. 15. פדיון חופשה - נטל ההוכחה בכל הנוגע לניצול חופשה על ידי העובד ומכסת החופשה הצבורה לזכותו מוטל על המעסיק (דב"ע לא/3-22 ציק ליפוט נ' חיים קסטנר, פד"ע ג' 215). במקרה דנן, הנתבע לא המציא פנקס חופשה או כל ראיה אחרת להוכיח ניצול ימי חופשה על ידי התובע. סעיף 3 (ג)(2) לחוק חופשה שנתית קובע כי אם העובד עבד בחלק של השנה ופחות מ-240 ימים בפועל - יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים המגיעים לעובד שעבד שנה (14 יום ברוטו), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 240. בהתאם לחישוב זה זכאי התובע לפדיון בגין 4 ימי חופשה, בסך כולל של 645 ₪ (לפי החישוב הקבוע בסעיף 10(ב)(2) לחוק). סיכום 16. הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: שכר עבודה וגמול שעות נוספות 16,794 ₪. החזר הוצאות נסיעה 1,140 ₪. פדיון חופשה 645 ₪. סה"כ 18,579 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 31.8.06 ועד התשלום המלא בפועל. הסכום ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. אין אני מחייב את הנתבע בפיצויי הלנת שכר הואיל ושוכנעתי בחילוקי דיעות של ממש בין הצדדים באשר לשאלות שבמחלוקת. הנתבע ישא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. משכורת