השאלה הניצבת במוקד הדיון שלפנינו הינה, האם הנתבע הפר את חובות האמון, הנאמנות ותום הלב אשר הוא חב כלפי התובעות באופן המקים לתובעות סעד של השבת כספים ששולמו לו וכן פיצוי בגין הפרת חובות שחב עובד כלפי מעבידו? הצדדים לתביעה התובעת 1 (להלן: LDI"") הינה סוכנות משנה, אשר תחום עיסוקה הוא ייצוג בעלי מותגים בינלאומיים בישראל ותיווך בינם לבין זכיינים מקומיים. מהמועד בו נכרת הסכם בין LDI לבין בעל מותג, חברות ועסקים בישראל המבקשים להשתמש באותו מותג במוצריהם, יכולים לעשות זאת אך ורק בתיווכה של LDI. התובעת 2 (להלן: "DTR") הינה חברת בת של LDI והתובעת 3 (להלן: "GSS") הינה חברה הקשורה ל-LDI. DTR ו-GSS עוסקות בתחום ייצור, פיתוח, שיווק ומכירת מוצרים של מותגים בינלאומיים, בתור "זכייניות", משמע, בינן לבין בעלי המותגים נחתמים, בתיווכן של סוכנויות המשנה, הסכמי זכיינות אשר מכוחם ניתנת להם הזכות לעסוק ביצור ומכירה של מוצרים ממותגים. הנתבע שימש החל מחודש מרץ 2002 בתפקיד מנהל השיווק והמכירות של DTR ו-GSS זאת, עד התפטרותו אשר נכנסה לתוקף ביום 31/8/2005. העובדות הצריכות להכרעה הנתבע החל את עבודתו בשנת 2002 לאחר תקופה ארוכה בתפקידים שיווקיים שונים, בין היתר בחברת אדידס. ביום 9/12/04 חתם הנתבע על הסכם עבודה עם DTR ו- GSS [להלן: "הסכם העבודה" -ת/1] בו התחייב כי: "4.2 בתקופת ההסכם לא יהיה חכמון רשאי לעסוק, ביו במישרין ובין בעקיפין, בכל עיסוק, משלח יד, עבודה, מסחר או עסק אשר יקנו לו שכר, טובת הנאה או תמורה מכל סוג שהוא, אלא אם קיבל את אישור החברה על כך מראש ובכתב" בנוסף, סעיף 6 להסכם העבודה הטיל על הנתבע חובת שמירת סודיות מידע שהגיע אליו במסגרת עבודתו ושאינו נחלת הכלל, ולתקופה של שנה לאחריה, ובכלל זה נקבע כי "הסכמי זיכיון ורישיון, מחירי רכישה ומכירה, שמות ופרטים של לקוחות ושמות ופרטים של ספקים, מהווה מידע סודי של החברה". כמו כן, נקבעה תניית אי תחרות לתקופה של שנה לאחר תום תקופת ההעסקה לפיה התחייב הנתבע לא לעסוק בשום עיסוק ולא לתת שירות העלול להעמידו ביחסי תחרות ישירה או בניגוד אינטרסים עם מעסיקתו וכן לא לעסוק במכירת מוצרים הנושאים מותגי ילדים ו/או של החברות הבינלאומיות ו/או בזכיינות מותגים כאמור. בהסכם העבודה הוגדר מעמדו של הנתבע כ"קבלן עצמאי" אשר יעניק שירותים בתפקיד מנהל שיווק ומכירות. בפועל, אין מחלוקת כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד כאשר חלק משכרו של הנתבע שולם בתלושי שכר וחלק שולם כנגד חשבונית מס והתובעות נשאו בעלויות התנאים הנלווים שקיבל הנתבע אשר כללו רכב וטלפון נייד. בחודש 6/2005 התפטר הנתבע מעבודתו. יחסי העבודה הסתיימו ביום 31/8/2005 כפי שעולה ממסמך "סיום עבודה משותפת" [להלן: "הסכם סיום ההתקשרות"- ת/2] , עליו חתם גם מר יוסי פוקס, מנכ"ל החברות DTR ו- GSS [להלן: "מר פוקס"]. במסגרת הסכם סיום ההתקשרות נקבע, בין היתר, הסדר אי תחרות לפיו: "4.1 במשך תקופה של 18 חודשים לא תעסוק במישרין ובעקיפין, בין כעובד, בין כעצמאי ובין כבעל עסק, בעסק המתחרה עם החברה או החברות הבינלאומיות אותן החברה מייצגת בכל הקשור למוצרים ממותגים אשר מתחרים עם המותגים שהחברה מוכרת. מותגים בינלאומיים בלבד. 4.2 במשך תקופה של 12 חודשים ממועד סיום מתן שירותיך לחברה לא תפנה ללקוחות החברה בהצעה עסקית ו/או לא תתקשר עימם בפעילות עסקית שיש בה כדי להתחרות באופן כלשהו בפעילות החברה. למרות האמור לעיל, עמוס יהיה רשאי לפנות ללקוחות החברה עבור מוצרים אותם לא מכרה החברה ללקוחותיה" (המשפט המודגש בקו הוסף בכתב יד ולצידו מופיעה חתימתו של מר חכמון- ח.ט). בנוסף, בסעיף 5 להסכם סיום ההתקשרות נקבע כי התובעות ישלמו לנתבע סך 35,000 ₪ לסילוק התחייבויותיהן כלפיו. בחודש 9/2005 החל הנתבע לפעול באמצעות עסק בשם "בר עידן" [שמות ילדיו של הנתבע] אשר הוקם מאוחר יותר על ידו כחברה BAR Idan M.I.C Ltd ], להלן: "בר עידן"]. באמצעות העסק שהוקם, פעל הנתבע ליבוא מוצרים שונים, לא ממותגים, מן המזרח הרחוק. בתקופת עבודתו של הנתבע ב DTR ו- GSS הכיר הנתבע את מר אבי אלדר ז"ל [להלן: "מר אלדר"] ומר שי נשר [להלן: "מר נשר"] אשר היו אנשי עסקים בעלי תחומי עיסוק מגוונים. לאחר סיום עבודתו, יצר הנתבע קשר עם מר אלדר בנושא יבוא מוצרי מזון מסין ואף קיים עמו במהלך חודש 12/2005 נסיעת עסקים משותפת לסין. בראשית שנת 2006 הקימו מר אלדר ומר נשר את חברת BLI אשר הינה סוכנות משנה העוסקת בהתקשרות עם בעלי מותגים לצורך ייצוגם בשוק הישראלי, בדומה ל-LDI ואשר מתחרה בה. לאחר הקמתה של BLI, שני בעלי מותגים אשר יוצגו על ידי LDIעברו להתקשר עם BLI : תאגיד MGA-Entertainment Inc [להלן: "MGA"], אשר הינו, בין השאר, בעל הזכויות הקנייניות במותג הבובות Bratz וכן חברת Marvel Entertainment [להלן: "Marvel"]. לאחר התקשרותה של BLI עם MGA החל הנתבע בחודש מרץ 2006 את עבודתו כמנכ"ל BLI. הליכים משפטיים קודמים שבין הצדדים ביום 7/8/06 הגישו התובעות תביעה כספית כנגד הנתבע, מר נשר, מר אלדר,BLI ובר עידן [עב (ת"א) 8227/06 LDI Licensing Dynamic International Ltd נ' עמוס חכמון, להלן: "התביעה הראשונה"]. בנוסף, הוגשו על ידי התובעות שתי בקשות, האחת- למתן צווי מניעה זמניים, והשנייה - למינוי כונס נכסים. ביום 7/8/2006 הוגשה בש"א (ת"א) 7558/06, בה התבקש בית הדין ליתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד אשר יאסור על הנתבעים בתביעה הראשונה להתקשר עם בעלת המותגים Marvel ועם לקוחות וספקים המנויים ברשימה סודית אשר הוגשה לבית הדין במעטפה סגורה [להלן: "הבקשה להגבלת חופש העיסוק"]. ביום 5/10/06 דחה מותב בראשות כב' השופטת גילצר את הבקשה למתן צו מניעה זמני מן הטעם שלא נמצאה כל ראייה המעידה על קיומו של סוד מסחרי השייך לתובעות. בקשת רשות ערעור שהגישו התובעות על ההחלטה, נדחתה על ידי בית הדין הארצי [בר"ע (ארצי) 761/06 GSS - Global Sourcing Solutions Ltd נ' עמוס חכמון (12.11.06)]. ביום 20/8/2006 הוגשה בש"א (ת"א) 7810/06, בה התבקש בית הדין למנות, במעמד צד אחד, כונס נכסים לפי סעיפים 16-17 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, לשם תפיסת נכסים אשר הוחזקו אצל הנתבע, בר עידן ו-BLI, ואשר הופקו תוך ביצוע עוולה מסחרית או שימשו לביצועה ומהווים ראיות אשר קיים חשש סביר להעלמתן. ביום 21/8/2006 דחתה כב' השופטת אפרתי (כתוארה אז) במעמד צד אחד את הבקשה. בקשת רשות ערעור שהגישו התובעות על ההחלטה נתקבלה וביום 4/9/2006 נתן בית הדין הארצי צו למינוי כונס נכסים. ביום 7/9/2006 בוצע הליך כינוס הנכסים על ידי עו"ד משה בר אשר מונה ככונס הנכסים [להלן: "הכונס"] לביצוע הצו במשרדי BLI ובר עידן וכן בביתו של הנתבע. דוח ראשוני של כונס הנכסים הוגש לבית הדין ביום 17/9/06. כמו כן, בנוסף לחומר שנתפס על ידי הכונס העביר הנתבע מחשב נייד וכוננים קשיחים, אשר לא נתפסו במסגרת הליך הכינוס, וזאת בהתאם להחלטת בית הדין. ביום 29/11/2006 קיבלה כב' השופטת אפרתי את בקשת התובעות והותירה את צו הכינוס על כנו תוך שהיא מורה, בין היתר, על העברת מלוא החפצים והמסמכים שנתפסו על ידי הכונס לידי התובעות. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין הארצי [ע"ע(ארצי) 219/07 עמוס חכמון נ' LDI-Licensing Dynamics International Ltd (22.9.08), להלן: "ערעור על צו הכינוס"]. ביום 22/9/08 קיבל בית הדין הארצי את הערעור וביטל את צו הכינוס וזאת מן הטעם שלא הוכח קיומו של סוד מסחרי, אשר הוא תנאי מקדמי למתן הצו. בעקבות ביטולו של הצו הושבו לנתבע כל הראיות אשר נתפסו על ידי הכונס. התובעות מחקו את התביעה הראשונה שהוגשה וביום 21/2/07 הגישו התובעות כנגד הנתבע את התובענה שבפנינו. ואלה, בתמצית, טענות התובעות בתובענה - במהלך תקופת עבודתו, ובסמוך לאחר התפטרותו [בתקופת ההודעה המוקדמת] ביצע הנתבע שורה של מעשים בהם הפר את התחייבויותיו בהסכם העבודה ואת חובות האמון והנאמנות. מעשיו של הנתבע כללו התקשרות עם מר אלדר ומר נשר, לקוחות התובעות, אשר הובילה להתפטרותו של הנתבע ולהקמת BLI, עסק מתחרה ל- LDI. הנתבע גזל מהתובעות את בעלי המותגים, הלקוחות, הספקים והמידע הסודי שרכש בתקופת עבודתו וכתוצאה ממעשיו, הפסיקו להתקשר עם התובעות גורמים עסקיים. בהתפטרותו של הנתבע ובהקמתה של BLI הפר הנתבע את הסכם סיום ההתקשרות אשר נחתם עמו, במסגרתו התחייב על שמירת סודיות ואי תחרות, התחייבות רחבה יותר מזו שהתחייב בהסכם העבודה כנגד קבלת תמורה מיוחדת בסך 35,000 ₪. במהלך תקופת העסקתו, הנתבע קשר, מאחורי גבן של התובעות וללא אישורן, קשרים עסקיים עם ספק שעבד עמן בסין המכונה "YETCO" [להלן: "יטקו"] ואשר הקשר עמו מהווה סוד מסחרי אסטרטגי בפעילות התובעות. התובע פעל לביסוס תשתית לגזילת הספק מהתובעות, כפי שאכן קרה בפועל. הנתבע הפר את חובת הנאמנות אשר הוא חב כלפי התובעות בשעה שמסר למר אלדר, עוד בתקופת עבודתו, את זהותו של הספק יטקו ואיש הקשר שדובר אנגלית, המכונה "ג'ף" [להלן: "ג'ף"]. במהלך עבודתו פעל הנתבע בניגוד עניינים. הנתבע ייצר עבור חברת GO-UNDER, אחת מלקוחות התובעות, מוצרים המתחרים במוצרי התובעות באמצעות ג'ף. בנוסף, הנתבע יצר קשר עם חברת מקדונלדס לצורך קידום ענייניו האישיים. הנתבע הפר את התחייבותו לשמירת סודיות ואי תחרות כלפי שלושת התובעות שכן, בעוד שהנתבע הועסק פורמאלית על ידי DTR ו-GSS, הרי בפועל הועסק הנתבע על ידי שלשת התובעות במעין העסקה במשותף והתחייב בשמירה על סודיות ואי תחרות כלפי כולן. לאחר התפטרותו גזל הנתבע מדיה מגנטית ומסמכים אשר רוכז בהם מידע ששימש את הנתבע בעבודתו וזאת לנוכח העובדה כי השיב את המחשב הנייד שהועמד לרשותו ללא קבצים הנוגעים לענייני עבודה וכן העלים מחברת [שכונתה "תנ"ך] ובה רוכזו כרטיסי הביקור ופרטי הספקים מחו"ל. התובעות עותרות להשבת הסכומים ששולמו לנתבע עם התפטרותו בחודש 8/2005 מכוח ההסכם לסיום ההתקשרות, וביניהם: עמלות מכירה, 50% מעלות גגון שמש וכן סך 35,000 ₪ אשר שולמו לו כנגד התחייבותו לשמירת סודיות ואי תחרות. בנוסף, על הנתבע להשיב סכומים שונים ששולמו לו החל מחודש 3/2005, עת חשף את פרטי יטקו בפני מר אלדר והחל לפעול בניגוד ענייניים ותוך הפרת התחייבויותיו ועד לסיום עבודתו בחודש 8/2005 וביניהם, משכורות אשר שולמו בתלושי השכר וכן "דמי ניהול" אשר שולמו כנגד חשבוניות מס וכן סכומים ששולמו בגין הרכב והטלפון הנייד שהועמדו לשימושו. על הנתבע להשיב לתובעות סכומים בהם נשאו לאחר סיום יחסי עובד מעביד ובין היתר, תשלום לחברת הליסינג לחודש 9/2005 בגין הרכב וכן תשלום בגין הטלפון הנייד לחודשים 9-12/2005. בנוסף, התובעות עותרות לפיצוי בגין הפרת חובותיו של הנתבע כעובד בסך 50,000 ₪. ואלה, בתמצית, טענות הנתבע בתובענה - המניע האמיתי מאחורי התביעה, הוא ניסיונן של התובעות למנוע מ- BLI להתחרות ב LDI ועל כן, דין תביעתן להידחות. לחילופין, יש לסלק את התביעה על הסף מטעמים של שיהוי, ויתור, מניעות ותום לב באשר התובעות ידעו על התקשרותו של תאגיד MGA עם BLI מראשית שנת 2006 ואף על פי כן בחרו להגיש תביעתן בשיהוי ניכר ובחלוף שנה וחצי מהיוודע העובדות הנ"ל. לגופו של עניין, לטענת הנתבע, הקשר בינו למר נשר ומר אלדר נוצר בתקופת עבודתו ב- DTR ו-GSS בעת עבודתם המשותפת. הן במהלך תקופת עבודתו והן עם סיומה, לא היה כל קשר פסול בינו לבין למר נשר ולמר אלדר. הנתבע החליט לסיים את העסקתו ב- DTR ו-GSS לנוכח הפרת ההבטחה למנותו לסמנכ"ל. החל מחודש 6/05 הנתבע לא התייצב לעבודה כאשר יחסי העבודה הסתיימו באופן סופי בסוף חודש 8/05. עם סיום עבודתו, החל הנתבע לפעול באמצעות בר עידן ועסק ביבוא מוצרים שונים, לא ממותגים, מן המזרח הרחוק. חברת BLI, אשר הוקמה בראשית שנת 2006 על ידי מר אלדר ומר נשר, היא סוכנות משנה אשר מתחרה ב- LDI. הנתבע מונה למנכ"ל BLI בחודש 3/2006. בתקופת עבודתו, הנתבע שימש כמנהל המכירות והשיווק של DTR ו-GSS.במסגרת תפקידו, הנתבע יצר, שיווק ומכר מוצרים ממותגים, ומעולם לא עסק בתחומי עיסוקה של LDI. בנוסף, כפי שנכתב מפורשות בהסכם העבודה, הנתבע היה כפוף למר פוקס, אשר שימש בתקופת עבודתו של הנתבע כמנכ"ל DTR ו- GSS ורק לאחר סיום העסקתו של הנתבע מונה מר פוקס למנכ"ל LDI. נוכח כל האמור, הרי שהנתבע לא הפר את התחייבויותיו כלפי DTR ו-GSS. הנתבע הכיר את הספק יטקו מתקופת עבודתו בחברת ביגוד אל- שרד, בה הועסק טרם עבודתו ב DTR ו-GSS. יטקו הינו יצרן מוכר המציג עצמו בתערוכות שונות ועובד עם חברות ישראליות שונות, ומשכך אין הקשר עמו מהווה סוד מסחרי לשום דבר ועניין. הנתבע קישר בין מר אלדר ליטקו וזאת על מנת לסייע למר אלדר ביבוא בירה מסין, תחום שהתובעות לא עסקו בו. קשריו של הנתבע עם חברת GO-UNDER בתקופת עבודתו ב-DTR ו-GSS היו ידועים למר פוקס. התובעות הרוויחו מקשרים אלו באשר הנתבע סייע לבעל החברה [להלן: "מר סיימון"] דבר אשר הוביל להתקשרותה עם DTR ו-GSS בהסכם ליבוא מוצרים ממותגים, מכוחו גרפו עמלות רבות. באשר לקשריו של הנתבע עם מקדונלדס, הרי שאלו היו בענייני עבודתו של הנתבע בתובעות. רק מספר חודשים לאחר סיום עבודתו, החל הנתבע לפעול לקידום ענייניו כעצמאי. עם סיום עבודתו, השיב הנתבע את המחשב הנייד אשר שימש אותו ואשר היה מסונכרן עם השרת שבמשרדי DTR ו-GSS מבלי למחוק דבר. באשר למחברת שנעלמה, לטענת הנתבע המדובר בדברי כזב באשר הוא מעולם לא לקח דבר מהתובעות. הסכומים ששולמו לנתבע עם התפטרותו בחודש 8/2005 מכוח ההסכם לסיום התקשרות, שולמו בגין עבודה שביצע ואינם מהווים כל תמורה מיוחדת. תשלומים אלו שולמו בחסר מבלי לכסות את כל שזכאי לו הנתבע. הנתבע ביקש להעביר את קו הטלפון הנייד על שמו ומר פוקס עיכב את העברת הבעלות. בדומה, הנתבע השיב את הרכב מיד עם תום יחסי עובד מעביד בינו לבין DTR ו-GSS . הנתבע מעולם לא הפר את התחייבויותיו כלפי התובעות, משכך, דין תביעתן להשבת סכומים ששולמו לו החל מחודש 3/2005 ועד לסיום עבודתו בחודש 8/2005, וכן לפיצוי בגין הפרת חובותיו כעובד להידחות. בדיון ההוכחות שנערך בפנינו ביום 12.12.11, העיד מר פוקס מטעם התובעות והנתבע. דיון והכרעה התובעות טוענות כי במהלך תקופת עבודתו ובסמוך לאחר התפטרותו [בתקופת ההודעה המוקדמת] ביצע הנתבע שורה של מעשים המהווים הפרת אמונים המזכים אותן בהשבת הכספים ששולמו לו בין החודשים 3/2005-8/2005 ובפיצוי בגין מעשיו. תחילה נדון במעשיו הנטענים של הנתבע והאם יש בהם כדי הפרת התחייבויותיו כלפי התובעות וככל שהתשובה לשאלה זו תהיה חיובית- נידרש לשאלת הסעדים המגיעים לתובעות. נקדים ונבהיר כבר עתה, כי לאור ההליכים הקודמים אשר התנהלו בין הצדדים, התובעות אינן טוענות לקיומן של סודות מסחריים ו/או לאיסור תחרות והגבלת חופש עיסוקו של הנתבע. טענותיהן מתמצות בהפרת חובותיו של הנתבע כעובד ובכלל זה, ביצוע מעשים שיש בהם משום הפרת משמעת חמורה והפרת אמונים אשר מקימות להן סעדים שונים כפי שפורט לעיל. בטרם נבחן את טענות התובעות, נדון ב"דו"ח ראשוני על ביצוע צו כינוס" [להלן: "דוח הכונס"- ת/3] אשר צורף על ידי התובעות. כאמור לעיל, בית הדין הארצי ביטל את צו הכינוס והורה להשיב את כל החומר שנתפס לנתבע וליתר המשיבים באותו הליך מן הטעם כי לא הוכח קיומו של סוד מסחרי אשר הוא תנאי מקדמי למתן הצו. בית הדין הארצי מנה שורה של פגמים אשר נפלו בהליך כינוס הנכסים ובין היתר, מינוי כונס אשר היה בקשרים עם בא כוח התובעות, אי מינוי בעל מקצוע מיומן וכן ביצוע החיפוש במחשב על ידי אדם שהיה בקשרים קודמים עם התובעות. בעקבות ביטול הצו הושבו לנתבע כל הראיות אשר נתפסו על ידי הכונס. הנשיא (בדימוס) אדלר בדעת מיעוט סבר, כי לאור הפגמים יש להורות על הוצאת הראיות מתיק בית הדין [סעיף 41 לערעור על צו הכונס]. לטענת הנתבע דוח הכונס אינו קביל משצו הכינוס בוטל על ידי בית הדין הארצי, ולחילופין משקלו אפסי. לטענת התובעות, בית הדין הארצי הורה על השבת החומר שנתפס בידי הכונס לנתבע וליתר המשיבים באותו הליך, אך לא קבע כי יש להוציא את דוח הכונס מתיק בית הדין. עוד טוענות התובעות כי כך או כך אין למנוע הצגת ראיות גם אם אלו הושגו בהליך פגום. במהלך דיון ההוכחות התרנו את חקירתו של הנתבע על המסמכים שנתגלו במסגרת הצו ושפורטו בדוח הכונס. המגמה הכללית בפסיקה בשנים האחרונות הינה העברת מרכז הכובד משאלת הקבילות לשאלת המשקל [ע"ע (ארצי) 423/99 מדינת ישראל נ' ישראל אגוזי (28/12/05)], תוך מתן שיקול דעת לערכאה השיפוטית באשר למשקל שיש ליתן לראיות שבפניה, במטרה לרדת לחקר האמת [דנא 7818/00 יוסף אהרן נ' אמנון אהרוני (22/3/05) ; (ע"א 703/86 ברנשטיין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מג (4) 529 (1989)]. לפיכך, אנו מקבלות את דוח הכונס כקביל, אך קובעות כי בנסיבות העניין משקלו נמוך ביותר עד אפסי. התובעות מבקשות ללמוד מדוח הכונס על כך שהנתבע שקד על הקמת עסק מתחרה בתובעות בעת עבודתו וזאת מציון פגישות בין הנתבע למר אלדר בתקופת ההודעה המוקדמת. בנוסף, מבקשות הן ללמוד כי הנתבע קיים קשרים עם מקדונלדס למטרת עסקיו הפרטיים עוד בחדש פברואר 2005, בעת שהיה עובד התובעות. בהחלטה בבקשה להגבלת חופש העיסוק, התייחס המותב בראשות כב' השופטת גילצר לדוח הכונס וזאת בטרם בוטל צו הכינוס: "בראשית הדברים נציין כי מבלי שנחקר כונס הנכסים על תוכן הרשימה או מבלי שחזינו במסמכים עצמם, הרשימה על תוכנה הינם עדות שמיעה... עוד נוסיף כי תוכן הראיות אינו ידוע לנו, כל שמופיע הוא תיאור של כל ראיה וראיה". דברים אלו מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי צו הכינוס בוטל. ערות אנו לכך, כי קביעה זו הייתה בהחלטה בצו מניעה זמני. יחד עם זאת, משלא הובאו בפנינו ראיות על תוכן דוח הכונס ומשהנתבע כפר ו/או נתן הסבר למידע אשר כתוב בדוח כפי שיפורט להלן לגבי כל אחד מהנושאים, הרי שאנו סבורות כי אין בממצאים אשר פורטו בדוח הכונס בכדי לסייע לתובעות להרים את נטל ההוכחה ואין לנו אלא לאמץ דברים אלו גם בהליך שלפנינו. טענה מקדמית נוספת הינה טענת הנתבע לפיה LDI מעולם לא הייתה מעסיקתו ולפיכך אין ל- LDI כל עילה כנגד הנתבע, ודין תביעתה להידחות על הסף. הסכם העבודה נכרת עם DTR ו-GSS בלבד, וכך גם הסכם סיום ההתקשרות. במהלך כל תקופת עבודתו, הנתבע לא עסק בתחומי עיסוקה של LDI בה הועסקה מנהלת שיווק בפני עצמה. לפיכך טוען הנתבע, כי גם אם התפטר על מנת להתחרות ב-LDI באמצעות BLI כטענת התובעות, אין בכך בכדי להפר את חובת האמונים שהוא חב כלפי DTR ו-GSS . אין בידינו לקבל טענה זאת. אמנם הצדדים להסכם העבודה הינם DTR ו-GSS [ת/1] והנתבע לא עסק בתחומי עיסוקה של LDI, יחד עם זאת, המדובר בחברות קשורות, וכפי שהעיד מר פוקס: "כל שלושת החברות באותה תקופה היה עסק של כ- 10 אנשים שעובדים בארבעה חדרים. ולכן כולם עסקו בהכל" [פרוטוקול, עמ' 3 ש' 28-29]. לא קיבלנו את עדות הנתבע בעניין זה: "אני בזמנו לא ידעתי מה היא [הכוונה ל- LDI- ח.ט] עושה או לא עושה. לא התעסקתי בזה ואיני יודע איך היא עשתה. אני יודע שבאופן אוטומטי כמעט היא מכרה זכיונות לתובעת 2 ו-3. לא הייתי מעורב מעולם בחוזים בין תובעת 1 כנציגה של מרבל לתובעת 2" [פרוטוקול, עמ' 13 ש' 16-18]. לפיכך, ככל שיוכח כי הנתבע, אשר היה עובד בכיר ב-DTR ו-GSS חתר תחת LDI, הרי שיהיה בכך כדי לקבוע כי הנתבע הפר את חובת האמונים כנגד כל אחת מהתובעות. האם הנתבע הפר את חובות ההגינות, הנאמנות ותום הלב כלפי התובעות? המסגרת הנורמטיבית חובת ההגינות וחובת תום הלב עומדות בבסיסם של יחסי העבודה, כפי שנפסק בבית הדין הארצי לעבודה בע"ע (ארצי) 189/03 גירית בע"מ נ' מרדכי אביב (18.12.03) [להלן: "פרשת גירית]": "בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, כמו גם מלומדי משפט בכתביהם, עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו. חובת הנאמנות, חובת תום הלב, וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, מהוות את התשתית ליחסי עבודה הוגנים. העובד והמעביד אינם יריבים הניצבים משני עברי המתרס וחובתם ההדדית היא שלא להימצא בניגוד אינטרסים...יש לתת משקל הולם לשיקולים של אמון, הגינות, תום לב ומסחר הוגן. הפרת חובות אלה על ידי המשיבים, יש בה משום פגיעה ממשית באינטרס הציבורי ובתקנת הציבור שאין להתירה. באשר, תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל"סוס טרויאני" אשר בא בחצריו של מעסיקו ויצא ממנו ונתח בידו.." חובות אלו החלות על עובד הן חובות עצמאיות שקיומן אינו תלוי בתניה מפורשת בין הצדדים, קל וחומר שעה שמדובר בעובד בכיר עליו חלות חובות אמון ונאמנות מוגברות כלפי מעסיקו [ע"ע (ארצי) 62/08 לבל דוד נ' חברת הדקה ה-90 בע"מ (27.12.09), להלן: "עניין לבל"]. החובות שלא להימצא בניגוד עניינים ולנהוג בתום לב במסגרת יחסי עבודה, טומנות בחובן את החובה שלא להעביר מידע סודי השייך למעסיק לגורמים חיצוניים, ככל שהמעסיק לא התיר זאת. בע"ע (ארצי) 2912-11-10 מנחם מן נ' ספיר ספרינט בע"מ (14.11.11) [להלן: "עניין ספרינט"] פסק בית הדין הארצי כי גם שימוש במידע שאינו מגיע לכדי "סוד מסחרי", אך מהווה "מידע קונפידינציאלי" של המעסיק, עשוי להיחשב, במקרים המתאימים, כהפרה של חובות האמון ותום הלב [ראו גם ע"א (ארצי) 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, פ"ד נא (3) (1997)]. בנוסף, הרי שעובד אשר במהלך עבודתו אצל המעסיק קושר קשרים עם לקוחות המעסיק וזאת במטרה להעבירם לעסק חדש אשר הוא עתיד להקים לאחר הפסקת עבודתו מפר את חובת האמון אותה חב כלפי מעבידו [פרשת גירית]. יובהר, כי לטענתן של התובעות, הנתבע פעל תוך כדי עבודתו לקידומה של חברה מתחרה ופעל בניגוד עניינים תוך שימוש במידע שרכש בתקופת עבודתו בתובעות, כאשר אין חולק, כי התנהגות מסוג זה, ככל שהתובעות ישכילו להוכיחה, יש בה משום הפרה של חובות האמון, ההגינות ותום הלב . אלא שנקדים ונאמר כי התובעות לא השכילו להוכיח כן. נסיבות התפטרותו של הנתבע במהלך חודש 6/2005 הודיע הנתבע על התפטרותו מעבודתו ב-DTR ו-GSS אשר נכנסה לתקפה ביום 31/8/05. לטענת התובעות, הנתבע התפטר על מנת להקים עסק מתחרה בתובעות וזאת לאחר שקשר קשרים עסקיים עם לקוחות התובעות, מר אלדר ומר נשר, ואשר החל לפעול למענו כבר בתקופת עבודתו. לטענתן, מעשיו של הנתבע בסמוך להתפטרותו, מלמדים כי כבר בתקופת העסקתו תכנן הנתבע להקים עסק עצמאי תוך גזילת לקוחות התובעות ותוך שימוש במידע הסודי שרכש בתקופת עבודתו. התובעות מבקשות לסמוך את טענותיהן על דוח הכונס בו צוין בסעיף 20 כי "מבדיקת המחשב של מזכירת המשרד, טל, עולה כי במהלך יולי- אוגוסט 2005 נערכו פגישות בין המשיב חכמון למשיבים האחרים". לטענתן, דוח זה מעיד בבירור כי הנתבע נפגש עם מר נשר ומר אלדר במהלך החודשים 7-8/05, בעת עבודתו בתובעות וזאת למטרת הקמת עסק מתחרה. לטענת הנתבע, הוא התפטר מעבודתו ב- DTR ו- GSS לאחר שהתובעות הפרו את התחייבותן בחוזה העבודה לבחון את מינויו לסמנכ"ל במהלך שנת 2005 [סעיף 7.9-ת/1]. הנתבע פנה למר פוקס אשר השיב לו כי מר נדב פלטי, אשר החזיק במניות התובעות ושימש בדירקטוריון [להלן: "מר פלטי"] לא אישר את מינויו לסמנכ"ל, בעוד שבפגישה שנערכה בין הנתבע למר פלטי הכחיש האחרון כי נעשתה אליו פניה בנושא מינויו של הנתבע. הנתבע צירף תכתובת מייל ממנה עולה כי הנתבע קבע להיפגש עם מר פלטי ביום 5/4/05 בשעה 18:00 "לרגל סגירת 3 שנים בחברה" [נ/1 לתצהיר הנתבע]. הנתבע העיד כי לאחר פגישתו עם מר פלטי הוא פנה למר פוקס אשר לא סיפק לו הסבר מניח את הדעת ובלשונו: "ש. אתה עשית איתו בירור. ת. כן, באותה פגישה. אמרתי לו פוקס תקשיב, זה מה שנדב אמר לי. הוא חייך ואמר לי זאת התשובה שלו? אמרתי שכן. הודעתי לו שאני הולך לעזוב" [פרוטוקול, עמ' 15 ש' 15-17]. מר פוקס הכחיש בתחילת עדותו כי הנתבע הודיע שהוא מתפטר עקב הפרת ההבטחה למנותו לסמנכ"ל, אך בהמשך הודה כי "היה ענין שהוא אמר לי על הסמנכליות שלו" בלשונו, והוסיף, כי הוא לא ייחס לאי מינוי של הנתבע לסמנכ"ל את עיקר התפטרותו וזאת לאור אי סמיכות הזמנים בין שני האירועים, באשר הנתבע פנה למר פלטי ב-3/2005 ואילו הודיע על התפטרותו ב-6/2005 [פרוטוקול, עמ' 4 ש' 28-30]. מר פוקס העיד כי מר פלטי כלל לא היה מעורב באי מינויו של הנתבע לסמנכ"ל, ותלה את אי מינויו בעובדה כי הוסכם שנושא זה יבחן במהלך שנת 2005 ומשהנתבע פנה במהלך חודש מאי 2005, "שאולי בקושי גומרים את הרבעון הראשון של 2005" כלשונו, הרי שלא היה מקום לדון בבקשתו [פרוטוקול, עמ' 4 ש' 22-27]. עולה אפוא, כי בקשתו של הנתבע כלל לא זכתה להתייחסות מצד התובעות. כך, בין אם מר פוקס לא אמר אמת לנתבע ובין אם הוא לא מצא מקום לדון בה באשר למועד בו הועלתה, הרי שלטעמנו, משסוכם בין הצדדים כי מינויו של הנתבע יבחן במהלך שנת 2005 ומשהנתבע פנה למר פוקס במאי, הרי שהיה על מר פוקס לדון בבקשתו לגופה ו/או לחילופין ליתן הסבר מניח את הדעת באשר לאי דיון בבקשתו. אנו מעדיפות את גרסת הנתבע לפיה נוכח הפרת ההתחייבות כלפיו ומשהתחוור לו כי מר פוקס לא אמר אמת באשר למינויו כסמנכ"ל, החליט הנתבע לעזוב את עבודתו ולנסות לעבוד כעצמאי: "לי אישית כשהבנתי שמר פוקס שיקר לי כשהוא אמר שהדירקטוריון דחה את הבקשה שלי זו היתה הפתעה גמורה. פוקס מעולם לא שיקר לי. מעולם..." וכן "גם אם נדב שיקר זה מקום שאיני לא רוצה להיות בו" ובהמשך "זה היה מאד עקרוני לי. והחלטתי לעזוב" [פרוטוקול, עמ' 15 ש' 12-14; 21-24]. התובעות לא עמדו בנטל ההוכחה באשר לטענתן כי הנתבע התפטר במטרה להקים עסק מתחרה בתובעות לאחר שרקם קשרים עסקיים עם מר אלדר לצורך הקמת עסק כאמור. הנתבע העיד כי החל לעבוד עם מר אלדר ומר נשר ב- BLI בחודש 3/06, קרי, כ-7 חודשים לאחר סיום יחסי עובד מעביד בינו לבין התובעות [פרוטוקול, עמ' 21 ש' 1-7]. לטענת הנתבע, עם סיום עבודתו הוא הקים את בר עידן, באמצעותו עסק ביבוא מוצרים שונים, לא ממותגים, מן המזרח הרחוק וכי זהו בסיס הקשר שנוצר בינו לבין מר אלדר אשר הנתבע ניסה לעניינו ביבוא מוצרי מזון מסין, על רקע היותו מסעדן מוביל וידוע. הנתבע טען כי הפגישות בינו לבין מר אלדר ומר נשר בתקופת עבודתו עד חודש 5/05 היו בענייני עבודתו ב-DTR ו-GSS והכחיש כי נפגש עם מר אלדר ומר נשר ב 7-8/05. לטענתו, הפגישה הראשונה עם מר אלדר לאחר סיום עבודתו בתובעות התקיימה לאחר חזרתו מסין בתחילת חודש 10/05 [סעיף 127 לתצהיר הנתבע, פרוטוקול עמ' 21 ש' 13-20]. הנתבע העיד ועדותו לא נסתרה, כי במהלך שהותו בסין בחודש 9/05 הוא ביקר בתערוכת מזון ולאחר חזרתו הוא נפגש עם מר אלדר במטרה לעניין אותו בייבוא מוצרי מזון מסין ואף קיים עמו בחודש 12/05 נסיעת עסקים משותפת לסין במטרה לבדוק אפשרויות ייבוא שונות [פרוטוקול, עמ' 21 ש' 25-28]. מר פוקס אף הודה בעדותו כי הנתבע שוחח עמו באשר לכוונתו לייבא מוצרים שונים מהמזרח עם סיום עבודתו [פרוטוקול, עמ' 8 ש' 26-27], כך שאין מדובר בפעילות חתרנית תוך כדי עבודתו. התובעות לא צירפו ראיות המוכיחות כי הנתבע פעל בסמוך לסיום עבודתו להקמת חברת BLI ו/או עסק אחר המתחרה בתובעות. כל שהונח בפנינו הוא דוח הכונס לפיו נקבעו פגישות כביכול בין הנתבע למר נשר ומר אלדר. הנתבע הכחיש פגישות אלו. התובעות לא הוכיחו כי הנתבע אכן נפגש עם השניים בסמוך להתפטרותו ומה הייתה מטרת פגישות אלו. כבר קבענו כי משקל דוח הכונס בעניין זה הוא קלוש ולפיכך אנו קובעות כי התובעות לא הוכיחו קיומן של פגישות בין הנתבע למר אלדר ומר נשר לצורך הקמת עסק מתחרה. לא הונחה בפנינו תשתית עובדתית וראייתית ממנה ניתן ללמוד כי הנתבע חתר תחת התובעות ועשה שימוש במידע אשר הגיע אליו בתקופת עבודתו ו/או פעל בניגוד עניינים בסמוך להתפטרותו. למעלה מהצורך נוסיף, כי הפגישות הנטענות התקיימו לכאורה לאחר התפטרותו של הנתבע, בתקופת ההודעה המוקדמת. לטענת הנתבע, עבודתו הסתיימה בסוף חודש 5/05. למן מועד זה, משך תקופת ההודעה המוקדמת, לא התייצב הנתבע לעבודה, ובלשונו: "ש. אתה טוען שהפסקת לעבוד בפועל במאי? ת. נכון. אני רוצה לחדד. מה- 1.6.05 ועד היום לא דרכתי במשרדי התובעת 2 מעולם. פגישות שנעשו עם פוקס אם בנושא סיום העבודה או הסכם העבודה נעשו בבית קפה סמוך. ש. למה לא דרכת במשרדים. ת. כי לא נדרשתי. ובהמשך: בשיחה שבה הודעתי למר פוקס שאני מתכוון לעזוב סוכם שעד סוף החודש הכוונה לסוף מאי אני אעביר לשולי את כל מה שהיא צריכה לטפל. ובמסגרת שלושת החודשים שבהם קיבלתי שכר ולא קיבלתי שכר אני מלווה את כל הפרויקטים הפתוח מול הספקים בחו"ל" [פרוטוקול, עמ' 18 ש' 21-26; עמ' 19 ש' 9-11]. בעדותו הודה מר פוקס כי הנתבע לא ביצע את עבודתו כרגיל וכי במהלך חודשים יוני, יולי אוגוסט הגיע הנתבע פעמיים שלש [פרוטוקול 12.12.11 עמ' 6 ש' 17-19; עמ' 7 ש' 6-7]. מהחומר שבפנינו עולה כי החודשים 6-8/05 היוו תקופת הודעה מוקדמת בה הנתבע פעל לסיים את ענייני העבודה. בד בבד פעל על מנת לחפש לו מקור פרנסה חלופי ולהקים עסק ליבוא מוצרים. כבר נפסק כי תכליתה של תקופת ההודעה המוקדמת הוא "לאפשר לעובד לחפש מקום עבודה חדש ולא להיפלט לשוק העבודה על אתר" [ע"ע (ארצי) 1363/02 דינה חזין נ' תנופה (5.11.06)]. אין חולק כי בתחילה עסק הנתבע במוצרים לא ממותגים ובנסיעתו לסין בחודש 9/2005 בחן אפשרויות אחדות לרבות בתחום המזון, תחום שעניין בו את מר אלדר ומר נשר. אין כל טענה כי התחרה בתובעות בפעילויות אלו. התובעות מבקשות ללמוד מעניין לבל ומעניין ספרינט כי התובע הפר את חובת הנאמנות כלפיהן אלא שאין הנדון דומה לראיה. בעניין לבל המדובר היה במנכ"ל החברה אשר פעל בתקופת ההודעה המוקדמת להקמת עסק מתחרה במעסיק ואשר ביצע תוך כדי עבודתו פעולות תשתית להקמתו. בדומה, בעניין ספרינט המדובר היה בעובד בכיר שפעל תוך כדי עבודתו להקמתה של חברה מתחרה במעסיק. בנוסף, מבקשות התובעות לטעון כי מפגשיו של הנתבע עם לקוחותיהן מאחורי גבן מהווים הפרת חובת אמונים כפי שנפסק בקג (ת"א) 2146/07 עציוני אריה נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (10/11/10). אלא, ששם המדובר היה בפעילותם של עובדים בתקופת ההודעה המוקדמת בשירותיה של חברה מתחרה במקביל למילוי תפקידם כעובדים אצל מעסיקם. בענייננו, התובעות לא הוכיחו כי במהלך העבודה שקד הנתבע על הקמת עסק מתחרה בתובעות. כל שהוכח הוא כי הנתבע פעל בתקופת ההודעה המוקדמת להקמת עסק לצורך יבוא מוצרים מהמזרח. הנתבע אף סיפר על כך למר פוקס אשר הודה בכך בחקירתו הנגדית. יש להדגיש כי הנתבע עסק בתחום השיווק עוד טרם עבודתו בתובעות ולכן בניסיון להקמת עסק בתחום זה כשלעצמו אין משום הפרת חובת אמונים, זאת כל עוד אין המדובר בעסק מתחרה אשר הניסיון להקמתו נעשה תוך כדי עבודתו בתובעות. זאת כאמור לא הוכח. התובעות מבקשות ללמוד על הפרת חובת האמונים ותום הלב של הנתבע גם מהאירועים הבאים: חשיפת פרטי הספק יטקו בפני מר אלדר; פרשת האפוד הזוהר; ייצור מוצרים לחברת GO-UNDER; התקשרות עם מקדולנלדס; גזילת מדיה מגנטית ומסמכים. נתייחס לטענות אלו לפי סדרן. חשיפת פרטי הספק יטקו - אין חולק כי בחודש 3/2005 מסר הנתבע את פרטי הספק יטקו ואת פרטיו של ג'ף וזאת לאור בקשתו של מר אלדר ורצונו לייבא בירות סיניות לישראל וכפי שעולה מתכתובות המייל בין הנתבע למר אלדר אשר נערכו בין החודשים 3-5/05 ושצורפו כ- ת/4 לתצהירו של מר פוקס. לטענת התובעות, בחשיפת פרטיו של הספק יטקו למר אלדר, הפר הנתבע את התחייבותו בסעיף 6 להסכם העבודה לשמירת סודיות ופעל בניגוד עניינים כאשר העדיף את הקשר העסקי והאישי שלו עם מר אלדר חלף טובתן של התובעות. בעשותו כן, הניח הנתבע את התשתית העסקית עם מר אלדר אשר בעקבותיה הוקמה חברת BLI. עוד טוענות התובעות, כי בסמוך לחשיפת פרטיו של יטקו, ביקש הנתבע להיפגש עם מר פלטי וזאת על מנת לתרץ את התפטרותו באי מינויו לסמנכ"ל כטשטוש והטעייה למניע האמיתי להתפטרותו- הקמת עסק מתחרה בתובעות כאמור. הנתבע העיד כי אין במסירת פרטי הספק דבר שיכול היה לגרום נזק לתובעות. לטענתו, המדובר היה ב"טובה נאיבית ותום לב" וכי הוא לא חשב שהוא צריך לקבל על כך אישור. ובהמשך: "אלדר הוא לא מתחרה של תובעת 2. הוא היה לקוח זה נכון אבל לא מתחרה. הוא לא ביקש את יטקו כספק. אלא רק להשיג נתונים של איש קשר לחברת בירה בסין" .... "אבי התעסק בעיקר ורק במזון מסעדנות" [פרוטוקול, עמ' 20 ש' 20-25 ; 31] לטענת הנתבע, הוא לא קיבל כל תמורה בגין מסירת פרטי הספק למר אלדר: "ש. גם אתה וגם ג'ף לא גזרת שום קופון על התיווך" ת. אפילו לא כוס מים. כלום. אפס. זה לא עלה אפילו על הפרק. האינפורמציה של המעסיק הקודם שלי לא הייתה של ספק בירות" [פרוטוקול, עמ' 21 ש' 15-17] בעדותו, הודה מר פוקס כי הוא לא יודע אם הנתבע הרוויח ממסירת פרטיו של ג'ף למר אלדר [פרוטוקול, עמ' 8 ש' 13-22]. לא שוכנענו מחומר הראיות כי צמחה לנתבע כל טובת הנאה לרבות, קשירת קשר לעסקים עתידיים עם מר אלדר כתוצאה ממסירת פרטים אלו. כמו כן, התובעות לא הוכיחו כי מר אלדר עשה שימוש בפרטים אלו לצרכים עסקיים מעבר לייבוא בירה וכי נגרם להם נזק עקב חשיפת המידע. לא הוכח כי במסירת פרטי הספק יטקו הניח הנתבע תשתית להקמת עסק מתחרה בתובעות. הנתבע העיד כי בין מסירת פרטי הספק למר אלדר לבין עבודתו ב- BLI לא היה דבר וכי הוא החל את עבודתו ב-BLI בחודש 3/06, 7 חודשים לאחר סיום העסקתו בתובעות כאמור [פרוטוקול, עמ' 21 ש' 1-7]. שוכנענו כי הנתבע מסר את פרטי הספק למר אלדר בתום לב, ללא קבלת תמורה לצורך יבוא בירות סיניות, תחום שמר פוקס הודה כי התובעות לא התעסקו בו [פרוטוקול, עמ' 7 ש' 15-16]. בעניין זה נקבע על יד המותב בראשות כב' השופטת גילצר בבקשה להגבלת חופש העיסוק: התרשמותנו מהתכתובת הינה כי פנייתו של המשיב 4 בסיועו של המשיב 1 ל"ג'ף" נעשתה בתום לב ובקשר למוצר שהמבקשות כלל אינן משווקות. התרשמותנו הינה כי מדובר בתכתובת תמימה שאינה קשורה לעיסוקן של המבקשות. אם לא היה די בכך עולה בליבנו חשש כבד כי מדובר בראיות אשר הושגו בדרך שאינה חוקית העולה כדי פגיעה בפרטיות כמשמעה בחוק הגנת הפרטיות התשמ"א - 1981. לא מצאנו ממש בטענתן של התובעות לפיה הקשר עם יטקו מהווה נכס אסטרטגי ובחשיפתו הפר הנתבע את חובת הנאמנות. הנתבע הכיר את יטקו עוד בתקופת עבודתו באל שרד ולא שוכנענו כי יש בחשיפתו לצורכי יבוא בירה סינית כדי להוות הפרת אמונים. פרשת האפוד הזוהר - לטענת התובעות, במהלך תקופת עבודתו, ניהל הנתבע מו"מ עם ג'ף בנוגע לייבוא אפוד זוהר שיוצר על ידי יטקו ובכך התחרה בתובעות מאחורי גבן וללא ידיעתו של מר פוקס. לטענתן, יטקו הינו הספק הקבוע שלהן משנת 2001 אשר נבחר בקפידה לאחר מיון, ואשר מחזור העסקאות עימו הסתכם במיליוני דולרים לשנה. התובעות סומכות טענותיהן על תכתובות אי מייל של הנתבע עם ג'ף בתאריכים: 27/7/05, 2/8/05 ו- 4/9/05 באשר לייבוא אפוד זוהר מסין לישראל [ת/5 לתצהירו של מר פוקס]. לטענתן, מספר חודשים קודם טרם פנייתו של הנתבע ליטקו, ניסו התובעות להתקשר עם סונול ושופרסל על מנת לייבא עבורן אפודים זוהרים מחו"ל. הנתבע, מתוקף תפקידו כמנהל מכירות, לקח חלק בניסיון זה שלא צלח. הנתבע הודה כי קיים מו"מ עם ג'ף באשר לייבוא אפוד זוהר כאמור, אך לטענתו המו"מ עמד בתנאים שסוכמו במסמך סיום ההתקשרות: המדובר היה במוצר שאינו ממותג ושהתובעות מעולם לא ייבאו ולא עסקו בו וכן הנתבע עבד עם הספק יטקו טרם עבודתו בDTR ו-GSS כפי שהודה מר פוקס בעדותו [פרוטוקול, עמ' 8 ש' 13-14; 21-22]. נוכח האמור, לא היה כל פסול בהתקשרות עם יטקו שכן נכתב במפורש שלא תחול על הנתבע כל הגבלה בקשר עם חברות וספקים איתם הוא עבד קודם לכן [ת/2 לתצהירו של מר פוקס]. לטענת הנתבע, המוצר הדומה היחיד בו עסק במהלך עבודתו בDTR ו-GSS הינו קונוס מתקפל שמשמש כתחליף למשולש אזהרה של רכב ואשר בסופו של דבר הוחלט שלא לייצר [סעיף 145-146 לתצהיר הנתבע]. הנתבע העיד כי במהלך ההודעה המוקדמת בה שהה בביתו, הוא בדק רעיונות ואפשרויות לעבודה בה תכנן לעסוק מספטמבר וכי לבסוף, לאחר המו"מ הוא כלל לא ייבא את המוצר כאמור [פרוטוקול, 12.12.11 עמ' 20 ש' 3-8]. התובעות לא צירפו כל ראיה התומכת בטענתן כי הנתבע ניהל מו"מ עם שופרסל וסונול בנוגע לייבוא אפוד זוהר כטענתן. בעדותו, כאשר נשאל מר פוקס אם יש ברשותו ראיה על כך, השיב, כי הוא יכול לחפש ולבטח הוא ימצא ראיות על כך שהנתבע ניהל מטעם התובעות מו"מ עם שופרסל וסונול [פרוטוקול, עמ' 9 ש' 3-4, ש' 9-12]. אין בידינו לקבל טענה זו שעה שההליכים נגד הנתבע מתנהלים החל משנת 2006. לטעמנו, היה על התובעות להציג את כל הראיות אשר יש בהן כדי להוכיח את תביעתן כלפי הנתבע. כלל ידוע בפסיקה, כי הימנעות מהבאת ראייה או זימונו לעדות של עד אשר עשויים היו לתרום לגילוי האמת ו/או להוות תימוכין לטענות צד להליך, יש בה בכדי ליצור חזקה לרעת הצד ואף להוות חיזוק למשקל ראיות הצד שכנגד, כך נפסק כי : "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטיים אזרחיים והן במשפטיים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה" [ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760]. אין חולק כי בחודשים 7-8/05, אשר היוו תקופת הודעה מוקדמת ניהל הנתבע מו"מ עם ג'ף בנוגע לייבוא אפוד זוהר, מוצר לא ממותג אשר התובעות לא עסקו בו. זאת, בצירוף העובדה כי הנתבע הכיר את הספק טרם עבודתו בתובעות כמפורט לעיל, הרי שאין במעשיו משום חתירת תחת התובעות ו/או הפרת חובותיו כלפיהן. ייצור מוצרים לחברת GO-UNDER -לטענת התובעות, במהלך תקופת עבודתו, הנתבע עסק ביצור מוצרים המתחרים במוצרי התובעות עבור חברת GO-UNDER באמצעות הספק יטקו. התובעות סומכות טענתן על תכתובת מייל מיום 23.10.05 [ת/6 לתצהירו של מר פוקס] במסגרתה שלחה המעצבת של חברת GO-UNDER לנתבע עיצובים של פיג'מות. עוד עולה מהתכתובת כי בחודש 11/2005 הנתבע ניהל קשרים עם חברת GO-UNDER באשר לייצור חזייה ללא תפרים. לטענת התובעות, מאחר ושלב העיצובים מגיע לאחר מספר חודשים של מו"מ, הרי שהמסקנה מכך היא שהנתבע ניהל את ההזמנות של חברת GO-UNDER מול יטקו בתקופת עבודתו וסמוך לסיומה, במגוון רב של מוצרים, לרבות מוצרים שהתובעות עסקו בהן. לטענת הנתבע, קשריו עם חברת GO-UNDER בתקופת עבודתו היו ידועים למר פוקס. הנתבע סייע למר סיימון ביצירת קשר עם ג'ף ויטקו לצורך ייצור פיג'מות לנשים, תחום שהתובעות לא עסקו בו מעולם. בזכות קשר זה, התקשרה חברת GO-UNDER עם DTR ו- GSSבהסכם ליבוא מוצרים ממותגים אשר התובעות הרוויחו בזכותו עמלות רבות [סעיפים 148.2-148.5 לתצהירו של הנתבע]. הנתבע צירף לתצהיר מייל אותו שלח מר סיימון לנתבע מיום 9.8.06 [נ/6] ובו נכתב כדלקמן: בהמשך לשיחתנו הבהרתי לך שאיני רוצה להיות צד בסכסוך בינך לבין חברת DTR מפני שחברת גו אנדר בקשרים עסקיים מעולים עם חברת DTR ואנו נהנים מתמיכה ועזרה בכל תחום שהוא כמו פיתוח ומהלכי שווק. למרות זאת לא אוכל להתעלם מכמה עובדות לפני כמה שנים שאלתי אותך ואת יוסי [מר פוקס-ח.ט] אם הנכם יכולים להכיר לי ספק טוב לפיג'מות ומסרתם לי יצרן בשם YETCO. כל תהליך העבודה עימו נעשה ישירות וללא התערבותכם. לא קיבלת ממני שום עמלה על כך גם לאחר הפסקת עבודתך.... התובעות לא חקרו את הנתבע על מסמך זה ולא הציגו כל גירסה מטעמן. ולא בכדי. בחקירתו הנגדית העיד מר פוקס כי שוחח עם מר סיימון על המכתב והלה אמר לו ש"לא היה לו נעים ולכן כתב את המכתב" והוסיף כי מעשיו של הנתבע בייצור מוצרים המתחרים למוצרי התובעות גרמו לתקופה בלתי נעימה בינו למר סיימון. יחד עם האמור הודה מר פוקס כי הוא אינו יודע עם הנתבע הרוויח מעסקאות אלו [פרוטוקול עמ' 10 ש' 12-19], וזאת בניגוד לתצהירו בו טען כי הנתבע לקח לעצמו עמלה או התכוון לקחת לעצמו עמלה [סעיף 35 לתצהירו של מר פוקס]. לטענת הנתבע, כל קשריו עם חברת GO-UNDER, להוציא עניין יצור הפיג'מות כמפורט לעיל, בוצעו לאחר סיום עבודתו ב- DTR ו-GSS. מעדותו של הנתבע עולה כי המייל אשר נשלח מטעם חברת GO-UNDER ביום 23/10/05 עסק בטבלת מידות של תחתוני נשים, לא ממותגים, אשר התובעות מעולם לא ייבאו: ת. אני במהלך ספטמבר פגשתי ספק מפעל סיני המייצר הלבשת נשים. כשחזרתי עניינתי את סימון בספק זה. הוא שלח לי את הטבלאות מידות ורצה שאני אראה לו ואכין לו דוגמאות לראות את היכולות של המפעל. ש.זה המייל הראשון שנשלח או שבחרת לגלות לנו במסגרת גילוי מסמכים. ת. אני גיליתי את כל המיילים שהיו לי. זה המיילים שהיו לי. ש.חזרת מסין ולא העברת לו שום חומר ופתאום מעבירים טבלאות. ת. לא היה צריך להעביר חומר יש קטלוגים. [פרוטוקול, עמ' 23 ש' 3-11]. מחומר הראיות שבפנינו השתכנענו כי גרסתו של הנתבע מהימנה ועקבית. לפי גרסה זו אשר לא נסתרה, קשריו של הנתבע עם חברת GO-UNDER בתקופת עבודתו היו בקשר לייבוא פיג'מות ונעשו בידיעתו של מר פוקס, ללא מעורבות הנתבע וללא קבלת תמורה . קשריו של הנתבע עם חברת GO-UNDER באשר לייצור מוצרים נשוא התביעה, החלו לאחר ניתוק יחסיו עם התובעות. הנתבע העיד כי בעת ביקורו בסין, בחודש 9/05 איתר לראשונה את המפעל אשר ייצר חזיות ללא תפר ובעקבות כך פנה למר סיימון לעניין אותו במידע האמור. מר סיימון העביר לנתבע סקיצות לצורך העברתן למפעל הייצור על מנת לבדוק את היכולות של המפעל. הראיות עליהן מבקשות התובעות להצביע מעידות בבירור שהקשר החל לאחר תום תקופת עבודתו של הנתבע. סברתן, כי הקשר החל בעת עבודתו של הנתבע אינה מבוססת ומהווה השערה בלבד, דבר שהוכחש על ידי הנתבע מכל וכל ולא הוכח על ידי התובעות. אין בידינו לקבל את טענות התובעות לפיהן מעשיו של הנתבע גרמו לאי נעימות עם חברת GO-UNDER שכן כפי שעוד עולה ממכתבו של מר סיימון, הרי ש- DTR וחברת GO-UNDER "בקשרים עסקיים מעולים" דבר העומד בסתירה לטענתן כי הנתבע חתר תחתן וגרם להן נזקים. התקשרות עם מקדונלדס - לטענת התובעות, הנתבע קיים קשרים עסקיים עם מקדונלדס למטרת קידום ענייניו הפרטיים בעת עבודתו בתובעות. התובעות מבקשות להסתמך על דוח הכונס בו מתוארות שתי התכתבויות: האחת, התכתבות בין הנתבע [באמצעות חברת בר עידן] למקדונלדס מחודש 8/05 אשר מתייחסת להתכתבות מחודש 2/05, והשנייה מסמך קוד התנהגות והעסקה של מקדונלדס לספקים אשר נשלח לנתבע בחודש 6/05 [סעיף 26 לדוח הכונס- ת/3]. לטענת הנתבע, קשריו עם מקדונלדס החלו בתקופת עבודתו בחברת אדידס. לדידו, בתקופת עבודתו בתובעות כל ענייניו עם מקדונלדס היו בקשר לעבודה זו ואילו לאחר סיום עבודתו החל הנתבע לפעול לחידוש קשרים אלו. בנוסף, הרי שבדוח הכונס מופיע כי ההתכתבות מחודש 8/05 נעשתה באמצעות חברת בר עידן דבר שאיננו אפשרי משום שחברת בר עידן הוקמה בחודש 10/05. בעניין דוח הכונס העיד הנתבע: ש. איך נהיה שבחודש פברואר 2005 עוד לפני השיחה שלך עם נדב אתה כבר מקבל מחירים ויש לך מגעים עם מקדונלדס. ת. איפה ראית את זה? ש.בדוח הכונס. ת. אני לא ראיתי את זה וזה לא נכון. היו לי מגעים עם מקדונלדס במסגרת עבודתי בתובעת. ובהמשך: ש. מתי היתה ההזמנה הזו. ת. סוף 2005 או תחילת 2006 .... קוד ההתנהגות של מקדונלדס שנשלח בר עידן בע"מ שנשלח ב- 10.11.05, הוא הקדמה לתחילת עבודה עם החברה הזו" [פרוטוקול, עמ' 15 ש' 29-31 ; עמ' 16 ש' 1-2 ; עמ' 17 ש' 14-15; 21-22] הנתבע צירף לתצהירו מייל מחודש 11/05 ממנו עולה כי קוד ההתנהגות נשלח אליו ביום 10/11/05 [נ/7 לתצהיר הנתבע]. לטעמנו, התובעות לא הוכיחו כי בתקופת עבודתו היה קשר פסול כביכול בין הנתבע למקדונלדס. אין בהתכתבויות עליהן מבקשות התובעות להצביע כדי ללמד דבר מלבד הוכחת התקשרות כלשהי בין הנתבע למקדונלדס. אין בכך כדי להעיד על מהות ההתקשרות ו/או ללמד כי הנתבע הפר את חובותיו כלפי התובעות, מה גם כי למעט התכתבות אחת, כביכול, הרי שיתר ההתכתבויות נעשו לאחר סיום עבודתו בתובעות. לאור האמור הרי שאנו קובעות כי אין בקשריו של הנתבע עם חברת מקדונלדס משום הפרת חובותיו כלפי התובעות. גזילת מדיה מגנטית ומסמכים - לטענת התובעות עם סיום עבודתו התבקש הנתבע להשיב את המחשב הנייד שהועמד לרשותו אך חרף בקשות חוזרות ונשנות התמהמה הנתבע והשיב לבסוף את המחשב הנייד מספר שבועות לאחר סיום עבודתו כאשר הוא ריק מתוכן העוסק בענייני עבודה. בנוסף, עם סיום עבודתו נעלמה ממשרדי התובעות מחברת [אשר כונתה "התנ"ך"] ובה רוכזו כרטיסי הביקור ופרטי הספקים בחו"ל ואינפורמציה נוספת לגביהם. לטענתן, הנתבע הפר את חובותיו בהסכם העבודה לשמירת סודיות ולהשבת כל המסמכים השייכים לתובעות עם סיום יחסי עובד מעביד [סעיפים 4 ו- 7.1 להסכם]. לטענת הנתבע הוא החזיר את המחשב הנייד ביום האחרון לקשריו עם התובעות וכפי שסוכם ב- 1/9/05. כל טענה לגבי מחיקת קבצים מהמחשב הנייד הינה משוללת יסוד באשר הנתבע לא מחק דבר מה גם שהמחשב הנייד היה מסונכרן באופן מלא עם השרת במשרדי DTR ו-GSS. מר פוקס העיד כי: "ש. אתם התכתבתם לא מעט עם סיום עבודתו... ואני שואל אותך למה אתה לא אומר להחזיר את כל הדברים. ת. מדובר רק על הטלפון ולא על אוטו ולא על התנ"ך. [פרוטוקול, עמ' 12 ש' 8-12] לדידנו, התובעות לא הרימו את נטל ההוכחה בדבר גזילת מדיה ומסמכים על ידי הנתבע . התובעות השליכו יהבן על קביעותיו של בית הדין הארצי בערעור על צו הכונס בו נקבע, בין היתר, כי ביום בו נודע לנתבע, בגלל טעות של מזכירות בית הדין, על צו כינוס הנכסים, נמחקו קבצים רבים ממחשבו של הנתבע וכן ממחשבה של מזכירתו. בית הדין הארצי קבע, כי יש בכך ראיה לכאורה, כי הנתבע פעל כדי להשמיד או להסתיר ראיות עם היוודע לו דבר הכינוס [סעיף 38 לערעור על צו הכינוס]. מאידך, נקבע באותו עניין קודם לכן, כי "אין בפנינו מידע על תוכן החומר שנמחק, ולא ידוע האם המדובר בחומר הקשור לסכסוך מושא ההליך שבין הצדדים" [שם, סעיף9] יוער כי הליך כינוס הנכסים בוצע ב-8/06, כשנה לאחר סיום יחסי עובד מעביד בין הנתבע לתובעות, בתקופה שבה הנתבע הועסק כמנכ"ל BLI עסק שהוא מתחרה בתובעות. כבר נקבע בערעור על צו הכינוס, כי נפלו פגמים בהליך הכינוס ולפיכך בוטל הצו. לפיכך, גם אם נמחקו קבצים לא הוכח כי יש בהם כדי להוכיח כי הנתבע הפר אמונים ופעל תחת התובעות בעת עבודתו, ולא כי המדובר בקבצים אשר הנתבע חשש לגלות לתובעות מטעמי תחרות. התקשרות בין BLI ל-MGA ו- Marvel בכתב התביעה טענו התובעות כי לאחר הקמתה של BLI גרמו הנתבע, מר אלדר ומר נשר לכך שבעלי המותגים הגדולים אשר היו לקוחות התובעות הפסיקו את התקשרותם עם התובעות ועברו להתקשר עם BLI. התובעות לא פירטו באלו גורמים מדובר, אך מכתבי הטענות של הנתבע עולה כי המדובר בתאגיד MGA ו- Marvel. לטענת הנתבע, תאגיד MGA ו- Marvel הפסיקו את התקשרותם עם LDI ועברו להתקשר עם BLI במסגרת תחרות עסקית ולגיטימית. תמצית גרסתו באשר להשתלשלות האירועים, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתצהירו [נ/4- סעיפים 97-120], הינה כי במהלך שנת 2005 הכיר מר אלדר את מר Isaac Larian, הבעלים והמנכ"ל של MGA [להלן: "מר לריאן"] במסגרת אירוע בו הביע באוזניו את חוסר שביעות רצונו מ- LDI. לאחר מספר חודשים הציע מר לריאן למר אלדר להתקשר עימו ולייצגו. בעקבות הצעתו של מר לריאן הקימו מר אלדר ומר נשר את חברת BLI, אשר הפכה להיות סוכנות המשנה של MGA. בחודש 3/2006 הנתבע מונה למנכ"ל BLI. כתוצאה משביעות רצונה של MGA ולנוכח העובדה כי מר לריאן הינו חבר של מר אבי ארד, הבעלים של Marvel , תאגיד Marvel עבר להתקשר עם BLI. כביסוס לטענותיו, צרף הנתבע תכתובות מייל בין מר אלדר למר לריאן ו- Marvel [נספחים ג' ו-ד' לכתב ההגנה]. הנתבע לא נחקר על כך והתובעות לא הציגו כל גרסה מטעמן להשתלשלות האירועים. התובעות זנחו טענה זו בסיכומן, ולפיכך הטענה כי יש בהתנהלות זאת כדי להוות הפרת אמונים נדחית. אי השבת הטלפון הנייד והרכב לטענת התובעות, בהסכם סיום ההתקשרות סוכם כי התובעות יעבירו לנתבע את הבעלות על מכשיר הטלפון הנייד שהיה בשימושו בכפוף לחתימתו על כל טופס שיידרש לצורך זה [סעיף 8 להסכם סיום ההתקשרות]. לטענתן, הנתבע לא חתם על טפסים להעברת קו הטלפון וכתוצאה מכך נאלצו התובעות לשאת בתשלום חשבונות הטלפון של הנתבע לאחר סיום עבודתו. לטענת הנתבע, התובעות הן אלו אשר עיכבו את העברת קו הטלפון על שמו. הנתבע צירף תכתובות מייל מהן ניתן ללמוד כי הנתבע אכן ביקש כי קו הטלפון יועבר על שמו וכי מר פוקס עיכב העברה זו [נ/10, נ/11]. בחקירתו הנגדית נשאל מר פוקס מדוע לא פנה לתובע בבקשה להשבת הדברים השייכים לתובעות. מר פוקס העיד כי המדובר היה רק על הטלפון ובהמשך: ת. עמוס בזמנו רצה שהטלפון יעבור אליו בגלל המספר והסכמתי. אבל הבנק שלו לא חתם על הוראת קבע. וזה התשובה שלי. לא ניתן להעביר... אם אני כל כך רע למה לא ביטלתי הטלפון בנובמבר כשהוא לא חתם על הוראת קבע. לגבי הרכב יכול להיות, אני לא חיפשתי לריב. ש. הוצאת מיילים ת. לא זוכר" [פרוטוקול, עמ' 12 ש' 14-19] אנו סבורות כי גם אם מר פוקס התמהמה בהעברת קו הטלפון על שמו של הנתבע, הרי שאין התובעות צריכות לשאת בתשלום חשבונותיו של הנתבע לאחר סיום יחסי עובד מעביד בחודשים 9-12/05. משהנתבע לא הכחיש כי התובעות שילמו את חשבונות הטלפון הנייד וכן לא הכחיש את פירוט הסכומים אשר צורפו על ידי התובעות כ-ת/9, הרי שאנו קובעות כי על הנתבע להשיב לתובעות את הסכומים אשר שולמו בגין הטלפון נייד לחודשים 9-12/05 בסך 3,288 ₪. באשר לטענות התובעות כי הנתבע לא השיב את הרכב שהועמד לשימושו והתובעות נאלצו לשאת בעלות הליסינג לחודש 9/2005 , הרי שלטענת הנתבע הוא החזיר את הרכב ביום 1/9105 כפי שסוכם עימו, דבר אשר עולה בקנה אחד עם עדותו של מר פוקס אשר הודה כי לא דרש מהנתבע להשיב את הרכב אלא רק את הטלפון הנייד. לאור האמור, הרי שאנו דוחות את תביעתן של התובעות להשבת הסכום ששולם בגין הרכב לחודש 9/2005. השבת הסכומים ששולמו לנתבע בחוזה סיום ההתקשרות לטענת התובעות, עובר לסיום העסקתו, נחתם עם הנתבע לאחר מו"מ שנמשך כחודש וחצי הסכם סיום התקשרות, בו התחייב הנתבע התחייבות מיוחדת ורחבה יותר מהסכם העבודה לשמירת סודותיהן המסחריים ואי תחרות. בתמורה להתחייבותו סוכם כי התובעות ישלמו לנתבע סך 35,000 ₪ [סעיף 21 לתצהיר של מר פוקס]. במסגרת הסכם סיום ההתקשרות נכללו סכומים נוספים: עמלות מכירה בסך 18,000 ₪ בגין הזמנות שנחתמו והיו מצויות בשלבי ביצוע וכן סך 3,500 ₪ כהשתתפות ב- 50% מעלות גגון שמש. לטענתן, אילו מעשיו של הנתבע היו מתגלים טרם החתימה על ההסכם, הרי שהתובעות לא היו מסכימות לשלם לנתבע סכומים אלו. לטענת הנתבע, הסכומים הנ"ל שולמו בגין עבודה שביצע, כחלק מעמלת המכירות לשנת 2005, שכן במעמד החתימה היו כבר ההזמנות והמכירות סגורות לשנת 2005 ואינם מהווים כל תמורה מיוחדת. תשלומים אלו שולמו בחסר מבלי לכסות את כל שזכאי לו הנתבע. הנתבע הכחיש כי נוהל עימו מו"מ וטען כי מר פוקס ניסח את הסכם סיום ההתקשרות ואף עיכב את חתימתו וזאת כדי למנוע מהנתבע כספים שהגיעו לו על פי דין [סעיף 85 לתצהירו של הנתבע]. בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל מר פוקס בשל מה שולמו לנתבע סך 35,000 ₪, לא ציין כי המדובר היה בתמורה מיוחדת ובלשונו: "ת. כתוב... כל טענה שהוא יכול להעלות. ש. לא כתוב התחייבות של עמוס אלא התחייבות של החברה כלפיו. ת. כיון שאת כל פיצויי הפיטורים שילמנו לא היתה כוונה לפיצויי פיטורים. ש. אבל אתה מדבר על התחייבויות החברה כלפיו. איזה התחייבויות. ת. כל חוזה שמשלמים כסף כתוב שלא תהיה טענה או תביעות נוספות. ש. אתה לא יודע לפרט מעבר. ת. לא" [פרוטוקול, עמ' 5 ש' 14-23]. אנו סבורות כי התובעות לא הוכיחו כי סך 35,000 ₪ שולמו לנתבע בגין התחייבויותיו לשמירת סודיות ואי תחרות. סעיף 5 להסכם סיום העבודה קובע: "בנוסף לשכר שישולם לך עד למועד סיום העסקתך ביום 15.8.05, ובין היתר לאור התחיבויותך כאמור לעיל במכתבי זה, ועל אף שאת שירותיך סיפקת לחברה בהתאם להסכם שנחתם עימך בעבר כקבלן עצמאי, מוסכם כי החברה תשלם לך, סך מוסכם נוסף וסופי של 35,000 ש"ח בתוספת מע"מ כנגד חשבונית מס כדין, ומוסכם בינינו כי הסך הנ"ל מהווה סילוק סופי ומוחלט של כל התחייבויות החברה כלפיך, והינך מצהיר ומתחייב כי בכפוף לתשלום הסך הנ"ל אין לך ולא יהיו לך והינך מוותר על כל דרישות ו/או תביעות כספיות נוספות מהחברה (ובכלל זאת לא יהיו לך טענות בדבר יחסי עובד ומעביד בינך לבין החברה ו/או פיצויי פיטורין וכל זכות אחרת המגיעה לך, אם מגיעה, בגין העסקתך ו/או בגין סיום העסקתך ו/או מתן השירותים ו/או הפסקתם לחברה)". כלומר הגם שברישא של הסעיף מצוין כי התשלום הוא בין היתר לאור התחייבויות הנתבע בהסכם, הרי שמקריאת הסעיף בכללותו, לרבות עדותו של מר פוקס עולה כי התובעות רצו "לכסות" עצמן בגין כל תביעה אפשרית של הנתבע כלפיהן ובמיוחד מתביעה הנובעת מקיום יחסי עבודה לאור העובדה כי התובע הוגדר בהסכם העבודה כ"קבלן עצמאי". אין מדובר בתמורה להתחייבות הנתבע אלא תמורה לוויתורו של הנתבע כלפי התובעות על טענות אפשריות. זאת ועוד, לדידנו, אין בתשלום סך 35,000 ₪, המהווה תשלום שכר של כחודש וחצי, בכדי להוות תמורה סבירה להצדקת התחייבות לאי תחרות למשך שנה שלמה. דברים אלו עולים בקנה אחד עם דברי הנשיא (בדימוס) אדלר בערעור על צו הכינוס: "אין בידי לקבל את טענת המשיבות, לפיה שולם למר חכמון סכום של 35,000 ש"ח בתמורה לאי תחרות למשך שנה שלמה. שכרו החודשי המדויק של מר חכמון נתון במחלוקת בין הצדדים, אך בכל מקרה, המדובר בסכום אשר שווה ערך לחודש שכר אחד, או לכל היותר שני חודשי שכר. אין בסכום זה כדי להוות תמורה סבירה כדי להצדיק התחייבות לאי תחרות למשך תקופה ארוכה של שנה או שנה וחצי" כמו כן, שוכנענו כי יתרת הסכומים ששולמו לנתבע בסך 18,000 ₪ וסך 3,500 ₪ היו בגין עבודה שביצע, ומכל מקום הרי שהתובעות לא הוכיחו כי סכומים אלו לא הגיעו לנתבע ובשל מה עליו להשיבם. לאור כל האמור הרי שאנו דוחות את תביעתן של התובעות להשבת הסכומים ששולמו במסגרת הסכם סיום ההתקשרות. התוצאה אפוא, כי נדחות תביעות התובעות כדלקמן: התביעה להשבת הסכומים ששולמו לנתבע מחודש 3/2005 ועד 8/2005. התביעה להשבת הסכומים ששולמו לנתבע מכח ההסכם לסיום ההתקשרות. התביעה להשבת הסכום ששולם לחברת הליסינג בגין הרכב. התביעה לפיצוי בגין הפרת חובות הנתבע כעובד. מתקבלת תביעת התובעות להשבת התשלום ששולם לחברת הסלולר בגין חודשים 9-12/2005 בסך 3,288 ₪. הנתבע ישלם לתובעות סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/2006 ועד ליום התשלום בפועל. בנסיבות העניין משרוב התביעה נדחתה, ישלמו התובעות לנתבע שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪. התובעות רשאיות לקזז מסכום זה את הסך של 3,288 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין שעל התובע להשיב לנתבעות. התובעות ישלמו לנתבע את הסכום האמור תוך 30 יום מהיום שיומצא להן פסק הדין שאלמלא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. זכות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מהמצאתו לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. עסק מתחרההתפטרותסעיף הגבלת תחרות / מניעת תחרות