זהו ערעור על החלטת המשיב לדחות את תביעת המערערת לגמלת שאירים. להלן עובדות המקרה: 1. המערערת נישאה למר X ז"ל (להלן - המנוח) בתאריך 17.6.73, ונולדו להם 3 ילדים. 2. המנוח שירת כקצין בקבע, ולאחר שחרורו עבד בחברת רפא"ל עד למועד פרישתו ביום 31.1.04. 3. לאחר פרישתו עבד המנוח תקופה קצרה במוסך בקיבוץ מורן, ובחודש 12/04 או בסמוך לכך עבר המנוח להתגורר בתאילנד בניסיון למצוא מקורות פרנסה חדשים, לרבות אפשרות להקמת עסק לשיווק תוסף דלק בתחום האנרגיה. 4. בתאריך 26.5.05 הגישה המערערת תביעה לשלום בית ובקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ לביה"ד הרבני בחיפה, במסגרתם טענה המערערת כי מאז נסע המנוח לתאילנד נהג עם שובו לארץ להודיע לה על בואו ולהתגורר עימה בדירתם בקרית ביאליק. אולם, משנודע למערערת כי בחודש 4/05 שב המנוח לארץ ולא יצר עימה או עם ילדיהם קשר, חששה כי יש למנוח אישה אחרת וכי בכוונתו לסיים את ענייניו הממוניים בארץ ולעזוב לצמיתות. המערערת טענה כי אין היא מעוניינת להתגרש מהמנוח, אלא מבקשת כי עם שובו לארץ יחזור להתגורר עימה ולקיים חיי שלום בית תקינים. 5. בית הדין הרבני הורה על עיכוב יציאתו מהארץ של המנוח. 6. בתאריך 4.9.05 הגישה המערערת תביעה בענייני רכוש לביהמ"ש לענייני משפחה בקריות (תמ"ש 5142-09/05), בבקשה לפס"ד הצהרתי הקובע כי כל שנצבר ע"י בני הזוג במהלך חייהם המשותפים שייך בחלקים שווים לבני הזוג. 7. המנוח נפטר בתאונת רכבת בתאריך 12.6.06. 8. בתאריך 2.7.06 הגישה המערערת תביעה למשיב לגמלת שאירים. בתאריך 10.5.07 דחה המשיב את תביעת המערערת בטענה כי התקיימה פרידה של קבע בינה לבין המנוח בהתאם לסעיף 38(ג) לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), התש"ל - 1970 (להלן - חוק הגימלאות). לטענת המשיב מהחומר שהועבר לרשותו המערערת לא גרה עם המנוח במהלך 3 השנים שקדמו לפטירתו, ולא ניהלה עימו משק בית משותף. לאור האמור, הוגש הערעור לבית הדין. 9. ראוי לציין כי בתיק הנ"ל הוגשה בקשה לעיכוב הליכים ע"י גב' רנטיפה מונטריפו, אזרחית תאילנד, אשר טענה כי הייתה ידועתו בציבור של המנוח וקיימה עימו משק בית משותף החל משנת 2004. גב' מונטריפו הגישה למשיב תביעה לגמלת שאירים מתוקף מעמדה כידועה בציבור. המשיב דחה את תביעתה של גב' מונטפירו בשל התיישנות. גב' מונטפירו הגישה ערעור על החלטת המשיב (ראה תיק קג 13920-01-10). עם זאת, לאור העובדה כי המנוח התגורר בתאילנד רק בשנתיים האחרונות לחייו, ועל כן גב' מונטפירו אינה עונה על הקריטריונים הקבועים בסעיף 28 לחוק הגימלאות, ביקשה גב' מונטפירו למחוק את הערעור שהגישה, ואת בקשתה להצטרף להליך הנ"ל והיא נמחקה מהערעור. טענות המערערת - 10. בין בני הזוג היה קשר חם וזוגי לאורך כל תקופת נישואיהם. בני הזוג נסעו ובילו יחד בחופשות בארץ ובחו"ל, וחופשתם המשותפת האחרונה הייתה בחודש 10/04 באילת. 11. בני הזוג התגוררו יחד בדירתם ברח' חרמון בקרית ביאליק. המנוח לא התגורר בבית הוריו. בשל היחסים העכורים ששררו בין המערערת לבין הוריו של המנוח הם ניסו ליצור מצג על פיו החדר הנוסף בביתם שימש כחדרו של המנוח, אולם לא כך היו פני הדברים ובחדר הנוסף גידלו הוריו של המנוח את נינם, אבי משה. 12. המנוח חזר לביתם המשותף של בני הזוג גם במהלך עבודתו בקיבוץ מורן, ולעיתים רחוקות בשל עומס עבודה נותר לישון בקיבוץ. 13. כשהמנוח הגיע לארץ מתאילנד הוא ישן בדירת המגורים המשותפת. 14. המערערת הייתה תלויה במנוח כלכלית. המנוח שילם את הוצאות הבית, לרבות ארנונה, טלפון, חשמל. המנוח נדרש להמשיך ולשלם את הוצאות אחזקת הבית ומזונות בסך של 800 ₪ לחודש, עפ"י החלטת ביה"ד הרבני מיום 25.1.06. 15. בני הזוג ניהלו חשבון בנק משותף. 16. הפירוד הפיזי של בני הזוג היה בשל נסיבות אובייקטיביות כלכליות. המנוח נסע לחו"ל בחיפוש אחר דרכים להרוויח כסף ולשקם את המערך הכלכלי של המשפחה. נסיעתו של המנוח לתאילנד נעשתה לאחר התייעצות ובהסכמתה המלאה של המערערת. 17. ההסכמה מצד המערערת לנסיעת המנוח לתאילנד הופרה כאשר הבינה שהוא מבזבז כספים מבלי שהשקעותיו תישאנה פרי, והמערערת חששה לעתידה הכלכלי ורצתה שיחזור הביתה. כמו כן, בחודש 4/05 המנוח שב לארץ ולא יצר קשר עם המערערת ו/או עם ילדיהם, לפיכך חששה כי הוא פגש אישה אחרת וכי בכוונתו לעזוב את הארץ לצמיתות. על כן, החלה בהליכים בביה"ד הרבני לשלום בית. 18. תביעתה של המערערת לשלום בית מעידה על רצונה לחיים משותפים עם המנוח. 19. המשיב לא עמד בנטל הראיה להוכיח פרידה של קבע בין המערערת לבין המנוח ערב פטירתו. טענות המשיב - 20. בני הזוג היו בהליך פירוד שרק הלך והתעצם עם השנים. תחילה חיו בחדרים נפרדים, לאחר מכן עבר המנוח לגור בקיבוץ מורן ולאחר מס' חודשים עזב לתאילנד. במהלך שהותו בתאילנד מיעט המנוח לבקר בארץ. כשנה וחצי לפני פטירתו הגיע הנתק בין הצדדים לשיאו, והם פתחו בהליך גירושין. 21. המנוח והמערערת לא חיו תחת קורת גג אחת משך שלוש שנים עובר לפטירתו, והנתק הרגשי ביניהם החל שנים רבות קודם לכן. 22. ביהמ"ש לענייני משפחה קבע כי מועד איזון המשאבים הינו 30.8.05, כשנה לפני פטירת המנוח. מועד האיזון הינו המועד ממנו יחול פירוד הלכת השיתוף בין הצדדים, המוקדם למועד הגירושין. על כן, מיום 30.8.05, לכל המאוחר, יש לראות במערערת ובמנוח כמי שנפרדו פרידה של קבע, ודינה של המערערת לעניין חוק הגימלאות כדין גרושה. 23. המנוח והמערערת לא ניהלו משק בית משותף גם מהבחינה הכלכלית. תשלום מזונות מכוח פסק דין, אין בו בכדי להעיד על ניהול משק בית משותף. תשלום ההוצאות של הבית ככל שנעשו, הוא תמיכה שנכפתה על המנוח עפ"י החלטת ביה"ד הרבני. 24. עדות נוספת לפרידה בין בני הזוג היא העובדה שהמנוח קיים קשר זוגי עם גב' מונטריפו. לאור האמור לעיל אנו קובעות כדלקמן: 25. סעיף 38 (ג) לחוק הגמלאות קובע כלהלן: "אדם שנפרד מאשתו פרידה של קבע, דינה לענין חוק זה כדין גרושה, אף אם לא השאיר אחריו אישה אחרת". 26. על בית הדין לקבוע האם מדובר בפרידה ארעית או בפרידה של קבע (ע"ע 183/99 סנדה אהרון נ' הממונה על תשלום הגמלאות, פד"ע לד' 364). נקבע, כי "פרידה של קבע" משמעה, כי הקרע שנוצר בין בני הזוג הינו בבחינת ניתוק "מוחלט וגמור", שניתן היה לצפות, כי יתמשך. (ראה - דב"ע לה / 3-9, הגר צחורי - תלמה קלופפר ואח', פד"ע ו' 169; דב"ע לד / 1-7 שושנה אשכנזי - הממונה על תשלום הגמלאות, פד"ע ה' 341). בדב"ע נב/ 0-69 אביבה ליאון נ' המל"ל ניתן ביום 10.8.92 נקבע לעניין זה כי - "הסימן העיקרי של קיום מצב של פירוד בין בני זוג הוא שהם אינם גרים במשותף, באופן מלא או חלקי, או באופן זמני ומשתנה או מתמשך. העובדה שבני הזוג אינם גרים במשותף באופן מלא ומתמשך מצביעה על קיום פירוד אשר יכולה להיות לו תוצאה משפטית לעניין שלילת זכויות האלמנה לקצבת שאירים. מה שאין כן כאשר בני הזוג אינם גרים במשותף באופן חלקי או באופן זמני ומשתנה." (הדגשות אינן במקור) בדב"ע לד/ 1-7 אשכנזי נ' הממונה על תשלום הגמלאות, פד"ע ה 341 נקבע כי בפרידה של קבע "אין חשיבות מכרעת לאורך הזמן שחלף, אך רבה חשיבותה של כוונת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי חיצוני בסימנים אלה או אחרים שבהתנהגותם". (הדגשות אינן במקור). 27. בפסק דין סנדה אהרון הנ"ל נקבע כי נקודת המוצא להכרעה הינה מטרתו של חוק הגימלאות, שהוא מדיני הביטחון הסוציאלי, ותכליתו להבטיח, בין היתר, את זכויותיהם של שאירי המנוח. "בתוך כך יש לתת את הדעת לכובד משקלה של המסקנה המתקבלת העשויה לשלול את זכויותיה של האלמנה לקצבה" . כמו כן, בית הדין הארצי קבע בפסק דין סנדה אהרון, את המבחנים להכרעה בשאלה - האם מדובר בפרידה של קבע, כדלקמן - "המבחנים שאמורים להדריכנו בבחינת השאלה אם מדובר ב"פרידה של קבע" (כאשר אין מדובר ברשימה סגורה אלא במבחני עזר תוך כדי בחינת מכלול הנסיבות), הינם: בני הזוג אינם גרים במשותף באופן מלא או חלקי, באופן זמני ומשתנה או מתמשך; אורך הזמן שחלף בניתוק הקשר בין הבעל לאשתו; האם התגוררו תחת קורת גג אחת, או בנפרד; האם הייתה הפרידה - ולא רק המגורים - זמנית או מתמשכת; האם היה הפירוד מאונס בשל סיבות אובייקטיביות (כגון מחלה או אישפוז בבית חולים), או אם היה הפירוד בשל צו הרחקה של בית משפט או על פי רצונו של אחד הצדדים, או של שניהם כאחד; האם התגורר כל אחד מבני הזוג דרך קבע עם אחר; כוונת הצדדים לפירוד או לחיים במשותף, או למה שביניהם, כפי שבאה לידי ביטוי בהתנהגותם, במסמכים ובראיות". 28. המועד הקובע בו יש לבחון את מצב הפרוד בין המערערת והמנוח הינו במועד פטירתו ובסמוך לו, ומקום שקיים ספק בדבר מעמדה של האישה כ"אלמנה", פועל הספק לטובתה, והנטל להוכיח, כי בני הזוג היו נפרדים "פרידה של קבע" מוטל על המשיב. 29. מן הכלל אל הפרט - אימו של המנוח, גב' משה זיסלה ז"ל, העידה בביה"ד כי המנוח גר בביתה במשך 15 שנה לפני מותו, עת הגיש בקשה לגירושין, וכי בביתה יש 6 חדרים. עוד העידה גב' זיסלה כי גידלה בביתה את הנין, מר אבי משה, מגיל קטן. כמו כן, גב' זיסלה העידה כי היא לא בקשר עם המערערת מהיום שהתחתנה עם המנוח, ואף לא עם ילדיהם, מאחר והם "כמו אמא שלהם". חרף טענתה של גב' זיסלה כי המנוח גר אצלה במשך 15 שנה לפני מותו וכי בין השנים 2000 - 2003 לא הייתה כל מערכת יחסים בין המנוח לבין המערערת, "הוא שנא אותה", כדבריה, לא ידעה גב' זיסלה להסביר את התמונות שהוצגו בפניה מהתקופה הנ"ל בה נראו המנוח והמערערת מחובקים בחופשות אליהם נסעו, ו/או את העובדה כי המערערת חתמה למנוח ערבות על הלוואות שלקח בשנת 2003. (ראה פרוטוקול דיון מיום 28.7.09 עמ' 17-18, 20-22, 28). 30. מר לסלי מנשה, סוכן ביטוח במקצועו, אשר גר בשכנות להורי המנוח, העיד כי בביתם של הורי המנוח 3 חדרים. כמו כן, העיד מר מנשה כי מדי בוקר נהג להיכנס לביתם של הורי המנוח על מנת לשאול לשלומם, וכי למנוח היה שם חדר ובו כל חפציו. יחד עם זאת, משנשאל מר מנשה כיצד ידע שמדובר בחפציו של המנוח השיב - "בדו"ח סוקר הופיע מחשב - ואני לא מאמין שהוריו ידעו להשתמש במחשב." מר מנשה הוסיף כי הוא מכיר את מר אבי משה, הנין של הורי המנוח, ויודע כי גר תקופה מסוימת בביתם. מר מנשה העיד כי ייתכן והמחשב בביתם של הורי המנוח היה שייך לאבי, והוא לא יודע לומר אם החפצים שראה בחדר היו שייכים לאבי או למנוח. (ראה פרוטוקול דיון מיום 6.9.10 עמ' 48-49). 31. מר בן דב אריה, שכן נוסף של הורי המנוח, העיד כי המנוח התגורר בבית הוריו במשך כ- 5-6 שנים לפני מותו, וכי בתקופה בה הוא התגורר בביתם, לא גר שם אדם נוסף. לאחר מכן, הוסיף מר אריה כי: "היה שם גם את הנין, אבל אני לא יודע אם הוא התגורר שם. הוא עזר מאוד לסבתא רבה שלו. כשמוני לא היה נמצא שם הוא היה שם." (ראה פרוטוקול דיון מיום 6.9.10 עמ' 51-52). 32. קיימת סתירה בין העדויות הנ"ל של אימו של המנוח ושכניה באשר למס' החדרים בביתם של הורי המנוח, ובאשר לתקופה בה המנוח התגורר, כביכול, בביתם. כמו כן, העובדה כי גב' זיסלה לא ידעה להסביר את הקשר הרגשי והכלכלי בין המנוח והמערערת, בתקופה בה היא טוענת כי לא הייתה כל מערכת יחסים בין הצדדים וכי המנוח שנא, כדבריה, את המערערת, מטילה ספק רב באמינות עדותה. 33. בין גב' זיסלה ז"ל לבין המערערת וילדיה התקיימה מערכת יחסים עכורה מאוד, וביטוי מובהק לכך היא העובדה כי גב' זיסלה לא זיהתה את נכדה ו/או את המערערת בתמונה שהציגו בפניה. נראה כי הנתק המוחלט בין גב' זיסלה למשפחת המנוח, ומערכת היחסים העכורה ביניהם העיבה והשפיעה באופן מהותי על עדותה בביה"ד. לאור האמור, אנו קובעים כי עדותה של גב' זיסלה ז"ל אינה מהימנה עלינו. 34. באשר לעדותם של מר מנשה ומר אריה - מר מנשה לא ידע לומר בוודאות כי אכן המנוח התגורר בבית הוריו וכי החפצים שראה, לטענתו, בחדר, אכן היו שייכים למנוח ולא לנין, מר אבי משה, אשר אין כל מחלוקת בין הצדדים, כי הוא אכן גדל בבית הוריו של המנוח מגיל מאוד צעיר. כמו כן, אם אכן כטענת, מר מנשה, המנוח התגורר בבית הוריו, הרי שלא ברור, אם כן, מדוע, כטענת מר מנשה, הרגיש צורך להגיע מדי בוקר לביתם של הורי המנוח, מפאת גילם, על מנת לוודא שהם בסדר. מר אריה, שטען ליחסי שכנות טובים עם הורי המנוח, לא ידע לומר בוודאות אם הנין, מר אבי משה התגורר בביתם של הורי המנוח, ועל אף שההליכים המשפטיים בין המנוח לבין המערערת החלו רק בחודש 5/05, טען כי המנוח סיפר לו שהוא נמצא בהליכי גירושין כבר כמה שנים, "שנתיים שלוש לפני שהוא נפטר". אשר על כן, הסתירות ואי הבהירות, בלשון המעטה (!), בעדויותיהם של מר מנשה ומר אריה מטילות ספק רב באמינותם. 35. יתרה מזאת, המנוח עצמו כתב בבקשה לביטול הליכים לביה"ד הרבני בתאריך 3.6.05 כי, הוא מתגורר עם המערערת בביתם המשותף מזה 32 שנה. במכתבו של המנוח לבאת כוחו מיום 3.2.06 הוא מציין כי - "הבנתי את טעותי בכתיבת כתב ההגנה לבית הדין הרבני, לפני שנכנסת תמונה, אולם את יודעת כי כתבתי תמונת מצב אמיתית..." 36. אשר על כן, אנו קובעים כי מהעדויות והראיות בתיק הנ"ל עולה כי, עד למועד נסיעתו של המנוח לתאילנד בתאריך 26.11.04, הוא התגורר עם המערערת בביתם המשותף מזה למעלה מ- 30 שנה ברח' חרמון בקרית ביאליק. 37. מפלט כניסות ויציאות של המנוח ממשרד הפנים עולה כי יצא מהארץ בתאריך 26.11.04 וחזר בתאריך 1.4.05. בחודש 4/05 כאשר כאמור, שב התובע לראשונה מתאילנד, הוא לא יצר קשר עם המערערת ו/או ילדיו. העובדה כי המנוח לא הודיע למערערת כי שב לארץ בחודש 4/05 העלתה חששות בליבה כי ייתכן ויש לו קשר עם אישה אחרת וכי בכוונתו לסיים את ענייניו הממוניים בארץ ולעזוב לתקופה ממושכת. לפיכך, החליטה המערערת לנקוט בהליכים משפטיים, והגישה תביעה לשלום בית, בקשה להשלמת מזונות ובקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ בתאריך 26.5.05 לביה"ד הרבני, וכן, כתב תביעה בענייני רכוש ובקשה למתן צווי עיקול לביהמ"ש לענייני משפחה בתאריך 4.9.05. 38. אף אם ניתן לראות בעובדה שהמנוח שב לארץ למס' ימים, לאחר שהייה ארוכה של כחצי שנה בתאילנד, בהיחבא, מבלי ליידע על כך את המערערת וילדיו, חששותיה של המערערת כתוצאה מכך והייעוץ המשפטי שככל הנראה קיבלה, כנסיבות אובייקטיביות בהן לא נותר לה אלא לנקוט בהליכים משפטיים כמפורט לעיל, על מנת להבטיח את בטחונה הכלכלי ולוודא כי המנוח ישוב להתגורר בביתם המשותף, הרי שאין בכך בכדי לשנות מהעובדה כי ממועד פתיחת ההליכים והוצאת הצווים כנגד המנוח, החלה מערכת היחסים בין הצדדים להתדרדר. 39. הטיבה לתאר את מערכת היחסים בין המנוח לבין המערערת בשלב זה בתם, גב' פז סלע מירב, אשר העידה כדלקמן - "אבא שלי, בשנת 2004, בנובמבר, זו היתה הפעם האחרונה שהוא נסע והוא היה אמור לשוב שבועיים אחרי והוא כל הזמן האריך את השהות שלו שם ועברו חודשים ופעם אחרי שהוא הגיע, באפריל 2005, ואז הוא לא סיפר שהוא הגיע...הלך והתערער הבטחון כי היא ראתה שאבא החל לפזר כספים בהשקעות נוספות ואיפשהו היא פחדה שיש נשים אחרות ... הקש ששבר את גב הגמל היה החזרה של אבא לארץ באפריל 2005 למספר ימים, כאשר לא ידענו מכך... אז החל כדור השלג למעשה...אני חושבת שאמא נאלצה לקחת עורך דין ולהתחיל לפעול בכל מיני דרכים אחרות שגם הובילו לצו עיכוב יציאה מהארץ. ... ש. כשאת מדברת על קשר חם וזוגי - את כוללת את השנתיים, שלוש האחרונות? ת. כן, למעט התקופה הממש אחרונה לאחר שהוא חזר לארץ - באפריל 2005. עד אז הקשר היה חם. ש. אז משנת 2005 הקשר כבר לא חם וזוגי? ת. כשנכנסים למקומות כאלה, כמו בית דין רבני או כדור שלג, אני לא יכולה לקרוא לזה קשר חם וזוגי כי היה פה ריחוק..." (ראה פרוטוקול מיום 6.9.10 עמ' 45-46, הדגשות אינן במקור). 40. מפלט כניסות ויציאות של המנוח ממשרד הפנים עולה כי לאחר שהייתו בארץ למס' ימים בחודש 4/05 כאמור, הוא שב לארץ בחודשים 1/06 ו- 5/06 לצורך דיונים שהתקיימו בביה"ד הרבני. 41. היינו, המנוח עזב את הארץ בחודש 11/04, ועל אף שסוכם בינו לבין המערערת כי ישוב לאחר כשבועיים, האריך את שהותו בתאילנד למשך כחצי שנה, ושב לארץ למס' ימים בחודש 4/05, על מנת לבקר את אביו החולה, וזאת מבלי ליידע על כך את המערערת וילדיו. לאחר מכן, שב לתאילנד ועם פתיחת ההליכים המשפטיים שנקטה המערערת כנגדו, התדרדרה מערכת היחסים בין הצדדים, כך שהמנוח שב לארץ פעמיים בלבד, וזאת רק על מנת להתייצב לדיונים שנקבעו בביה"ד הרבני. 42. ההתדרדרות והקרע שנוצרו ביחסיהם של המנוח והמערערת באים לידי ביטוי במכתבו של המנוח לבאת כוחו מיום 3.2.06, בו מפורט רצונו וכוונתו לסיום נישואיו למערערת, כדלקמן - "אדוה די...פשוט מישהו צריך לקום ולהגיד די...הרי כל בר דעת היה רואה ומבין כי כל התנהלותה בשנתיים שלוש האחרונות והשינויים הרבים שהיא חתרה ויישמה, כוונתם לא שלום בית!!!!!!כי כוונתה לאורך כל הדרך זה כסף, כסף, ולא מעניין אותה כלום. ... מאז שירדנה החלה בהליך חד צדדי שיקרי נגדי הפגנתי נפש אצילה, שילמתי הוצאות הבית כי בני הצעיר אביעד גר אז בבית, דבר שראיתי בו מחויבות ואחריות של אישית, ועל כך אני משלם היום את המחיר!!!!!! ... נכון לרגע זה אני, מושפל, "מוכה" ומאוים לאורך כל התקופה, ובנוסף עכשיו מורחק מביתי ע"י טרור מילולי בצרחות, קללות, גידופים... אין לי כל כוונה להמשיך לשתוק ולתת לה להתנהל בצורה האמורה... לאור המצב הקשה שנוצר, וההתנהלות הבלתי נסבלת של ירדנה אשר שינתה את כל פרצופה ותדמיתה בניתוחים פלסטיים, אשר יצרו דמות אחרת לחלוטין, דמות "משונה" והרסנית, אשר שברה, הרסה ורמסה את עברה וסביבתה, מתבקש מבית הדין להחליט על גט מידי, כי אין זאת האישה שנשאתי, וכלל איני מכיר אותה." 43. תשלום הוצאות הבית ומזונות למערערת מכוח החלטת ביה"ד הרבני מיום 25.1.06 אין בו בכדי להעיד על קשר כלכלי בין הצדדים, וצודקת ב"כ המשיב בטענתה כי, תמיכתו הכלכלית של המנוח במערערת הינה תוצאה ישירה של ההליכים המשפטיים שנקטה כנגדו המערערת, ואינה מעידה על ניהול משק בית משותף. 44. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אנו קובעות כי מהראיות והעדויות בתיק הנ"ל עולה שבני הזוג לא גרו במשותף באופן מלא ומתמשך החל מחודש 11/04, וכי הפירוד ביניהם נוצר לאור רצונם של שני הצדדים, או לפחות לפי רצונו של המנוח, כפי שזה בא לידי ביטוי בהתנהגותו ובמסמכים שהומצאו לביה"ד. הנתק שנוצר בין המערערת לבין המנוח היה מוחלט, וניתן היה לצפות שיתמשך ויגיע לכדי אקט של גירושין. 45. לפיכך, אנו קובעות כי המנוח והמערערת נפרדו "פרידה של קבע", בהתאם לסעיף 38(ג) לחוק הגימלאות. לאור האמור לעיל - התביעה נדחית בזאת. 46. כל צד ישא בהוצאותיו.אלמנות / אלמניםקצבת שארים