בפנינו תביעתם של התובעת ובנה התובע לתשלום פיצויי פיטורים מן הנתבעת, כשאיריו של המנוח (להלן - המנוח), בגין תקופת עבודתו של המנוח במסעדה המנוהלת על ידי הנתבעת החל משנת 1977 ועד מועד פטירתו בחודש 12/01 על בסיס משכורת קובעת בגובה 25,000 ₪ ברוטו.  לחילופין עותרים התובעים לתשלום פיצויי פיטורים בגין התקופה שהחל משנת 1982, בלבד. מנגד לטענת הנתבעת, למנוח לא היתה קיימת זכאות לפיצויי פיטורים במועד פטירתו ואף אם היתה קיימת זכאות זו - התובעים אינם שארי המנוח ואינם זכאים לפיצויי פיטורים, עקב פטירת המנוח.   העובדות להלן העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תיק זה: 1.         הנתבעת הינה חברה בעירבון מוגבל, המנהלת מסעדה בשם מסעדת סטאר ברח' המגינים בחיפה (להלן - המסעדה). הנתבעת התאגדה כחברה בע"מ ביום 5.6.94. בעלי הנתבעת הם האחים מר X X ומונדר X, המחזיקים כל אחד במחצית ממניות החברה. מר X X משמש גם כמנהל הנתבעת. ודוק, אין חולק בין הצדדים כי עד להקמת הנתבעת, נוהלה המסעדה על ידי אביהם של X ומונדר X, מר יוסף X. 2.         המנוח  הינו אחיו של יוסף X (דודם של האחים X ומונדר X) והועסק במסעדה על ידי אחיו יוסף X כטבח, כפוף למחלוקת בין הצדדים בדבר מועד תחילת עבודתו המדויק של המנוח במסעדה, ושאלת קיומו של רצף העסקה בין תקופת עבודתו במסעדה אצל אחיו לבין תקופת עבודתו במסעדה אצל הנתבעת, ורצף העסקתו על ליום 12.12.01 כפי שיבואר להלן. 3.         ביום 12.12.01 תוך כדי עבודתו במסעדה, כאשר יצא לרחוב התמוטט המנוח באמצע הרחוב ונפטר. 4. המנוח היה  נשוי בעברו לאשה בכפר ריינה ומנישואים אלה נולדו לו שישה ילדים, אלא שבהמשך התגרש המנוח מאשתו. 5. התובעת הינה עקרת בית, ומקבלת לטענתה קצבת נכות כללית מהמל"ל בסך של 2,000 ₪ לחודש.          לטענת התובעת היא הידועה בציבור של המנוח, וחיה עימו כבת זוג במשך כ-25 שנה ונולדו להם 3 ילדים: שי, שירי ושחר - הוא התובע יליד 28.2.86, אשר במועד פטירת המנוח היה קטין. 6.     התובעת הוכרה כיורשת של המנוח על ידי בית המשפט לענייני משפחה, ועל פי צו הירושה (ראה: נספח א לתצהיר התובעת) זכאית התובעת למחצית מירושת המנוח. כמו כן זכאים על פי צו זה, כל אחד מתשעת ילדיו של המנוח ובכללם התובע ושני אחיו שי ושירי, ל- 1/18 מהירושה. כמו כן פסק בית המשפט לענייני משפחה לתובעים מזונות מן העיזבון (ראה: נספח ב לתצהיר התובעת) סכום חד פעמי לתובעת בסך של 30,000 ₪ ולתובע בסך של 24,000 ₪. בית המשפט לא פסק לתובעים מזונות עתידיים בשל היכולת לממש את נכסי הירושה.  התובעת הוגדרה  בצו הירושה ובפסק הדין למזונות כידועה בציבור של המנוח והתובע הוגדר כבנו של המנוח. 7.  לציין, כי במקור הוגשה התביעה ביום 18/4/04 כנגד מר יוסף X ומר ג'ואד X, אחיו של המנוח בטענה כי הם היו בעלי המסעדה ומעסיקיו של המנוח במשך כל תקופת עבודתו. בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים הנ"ל נטען כי למר ג'ואד X לא היה כל קשר למסעדה והוא מעולם לא היה מעסיקו של המנוח. בכל הנוגע לנתבע מר יוסף X, אישר הלה, כי שימש כמעסיקו של המנוח פרק זמן משנת 1977 ועד שנת 1994 עם הפסקות במהלכן עבר המנוח לעבוד כעצמאי. מכל מקום, לטענתו, הוא הפסיק להפעיל את המסעדה בשנת 1994 ושילם למנוח את מלוא זכויותיו בגין פיצויי פיטורים לתקופת עבודתו אצלו, ועל כן דין התביעה כנגדו להדחות. בדיון שהתקיים ביום 28/6/04 בפני עו"ד גלם מהמנ"ת, סוכם בין הצדדים כי הנתבע ימציא לב"כ התובעים את כל תלושי שכרו של המנוח משנת 94' ועד לסיום עבודתו. משהומצאו תלושי השכר כמבוקש והתברר כי אמנם מעבידתו האחרונה של התובע היתה הנתבעת, עתרה ב"כ התובעים (ראה: בש"א 2588/04) לתיקון כתב התביעה על ידי החלפת הנתבעים המקוריים בנתבעת שבנדון. הנתבעת לא התנגדה למבוקש והגישה כתב הגנה מטעמה ועל כן אושר התיקון. המחלוקות להלן עיקרי המחלוקות שבין הצדדים בשאלת זכאותם של התובעים לפיצויי פיטורים: 8.  לטענת התובעים המנוח הועסק ברצף במסעדה החל משנת 1978 ועד ליום פטירתו ביום 12.12.01, ועל כן עם פטירתו קמה להם הזכות כשאיריו לפיצויי פיטורים בגין מלוא תקופת עבודתו במסעדה. לטענת הנתבעת מנגד, המנוח התפטר מעבודתו במסעדה ביום 1.2.00 משום שפנה למוסד לביטוח לאומי לקבל קיצבת נכות וחזר לעבוד בה רק בחודש נובמבר 2001, היינו הספיק לעבוד חודש אחד בלבד לפני מותו ועל כן לא התגבשה זכותו לפיצויי פיטורים כלל ועיקר. 9.  לא זו אף זו. הצדדים חלוקים ביניהם אף בשאלה, האם התגבשה למנוח זכות לפיצויי פיטורים גם בגין תקופת עבודתו אצל יוסף X, קודם להקמת הנתבעת או שמא כטענת הנתבעת, התובע החל את עבודתו כעובד חדש בנתבעת בשנת 1994 ובכל מקרה קיבל את מלוא פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו אצל מר יוסף X שעד לשנת 94', כעולה מהסכם שנחתם בין הצדדים בחודש יוני 94'. לא למותר לציין, כי לעניין התקופה שקדמה לשנת 94' חלוקים הצדדים ביניהם בשאלת מועד התחלת עבודתו של המנוח במסעדה ורציפותה. 10.   מעבר למחלוקת לעניין רצף תקופת עבודתו של המנוח, חלוקים הצדדים ביניהם גם בשאלת משכורתו הקובעת של המנוח. 11. ואם בכל האמור לעיל לא סגי, הרי שכאמור הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת מעמדם של התובעים לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים כשארי המנוח, עת לטענת הנתבעת, התובעים לא הוכיחו כי הם עונים הגדרת שאירים לצורך הזכאות לפיצויי פיטורים, לפי סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים. דיון והכרעה   12.        מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת, של התובע ושל בנה הבכור של התובעת - שי. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של  X X - מנהל הנתבעת, מר פראג' נג'אר, מר אלון בלמס - בעל עסק שכן לנתבעת, מר עיסאם דיאב, מר שאהר X, מר מאהר X, מר מאגד X- אחיו של המנוח, ושל מר איבראהים X - בנו של המנוח מנישואיו. המצהירים פראג' נג'אר, עיסאם דיאב, שאהר X, ומאהר X  לא הופיעו לחקירה על תצהיריהם  ועל כן תצהיריהם הוצאו מן התיק. 13. על האמור לעיל מן הראוי להוסיף, כי בשלב שלאחר תום פרשת הראיות ולאחר שכבר הוגשו סיכומים על ידי התובעים, פנו התובעים בבקשה לצירוף ראיה נוספת (ראה: בש"א 1631/07), היא מכתב הנחזה להיות מכתבו של מר יוסף X אל ב"כ התובעים מיום 19/7/04 הדן בתשלומים ששילם לכאורה למנוח על חשבון פיצויי פיטורים בשנת 2001. לטענת ב"כ התובעים בבקשתה, יש בתוכנו של מסמך זה, כדי לסתור את גרסת הנתבעת לפיה שולמו למנוח כביכול מלוא פיצויי הפיטורים בגין תקופת עבודתו אצל יוסף X עד לשנת 94'. לבקשה צורף תצהירה של ב"כ התובעים לפיו המסמך אותר על ידה רק בשלב שלאחר השלמת הסיכומים ומכאן הבקשה להציגו באותו שלב, בהיותו מסמך מהותי למחלוקת שבין הצדדים בתיק זה. 14. לאחר שניתנה לנתבעת ההזדמנות להגיב על הבקשה, הוחלט להיעתר לבקשה חרף התנגדות הנתבעת, וניתנו הוראות לגבי הגשת עדויות מטעם הנתבעת לגבי אותה ראיה. בעקבות כך ביקשה הנתבעת לזמן לעדות בבית הדין  את מר יוסף X, את עו"ד סלימאן סלימאן שייצג את מר X בכתב התביעה המקורי, את עו"ד מיטל זילברמן ממשרד ב"כ התובעים ואת עו"ד יונינה בלומנפלד - ב"כ התובעים. בהחלטת בית הדין מיום 6.7.07 נקבע כי העדים מטעם הנתבעת יגישו תצהירי עדות ראשית, כי עו"ד בלומנפלד תחקר על תצהירה בחקירה נגדית ובהמשך נקבע כי עו"ד זילברמן תוזמן לעדות מטעם הנתבעת באמצעות בית הדין, והתיק נקבע לישיבה נוספת לחקירת המצהירים והעדה בעניין הראיה הנוספת. וכך, מטעם הנתבעת הוגש בשלב זה תצהירו של מר יוסף X. דא עקא, שלמרבה הצער ועוד בטרם היה סיפק להגיש את תצהירו של עו"ד סלימאן, הודיענו ב"כ הנתבעת על פטירתו של  עו"ד סלימאן ז"ל. משכך, בשתי הישיבות שיוחדו להשלמת חקירת העידם והמצהירים לעניין הראיה הנוספת, נחקרו בפנינו בחקירה נגדית המצהירים מטעם הצדדים, עו"ד יונינה בלומנפלד ומר יוסף X, וכן העידה בחקירה ראשית ובחקירה נגדית - עו"ד מיטל זילברמן. ההוראות הנורמטיביות 15. בטרם נפנה לדון במחלוקות העובדתיות שנפלו בין הצדדים, להלן ההוראות הנורמטיביות מתוך חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) הרלוונטיות למחלוקת בתיק זה. כך, ובכל הנוגע לפיצויי פיטורים עקב פטירת עובד, קובע סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים כדלקמן: "נפטר עובד, ישלם המעביד לשאיריו פיצויים כאילו פיטר אותו. "שאירים" לענין זה - בן זוג של העובד בשעת פטירתו, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו, וילד של העובד שהוא בגדר תלוי במבוטח לענין גימלאות לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, ובאין בן-זוג או ילדים כאמור - ילדים והורים שעיקר פרנסתם היתה על הנפטר וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות שנים-עשר חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם היתה על הנפטר". ילד של העובד שהוא בגדר תלוי במבוטח לענין גימלאות לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי מוגדר בסעיף 130 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, כדלקמן:               "(א)   אלה בגדר תלויים במבוטח לענין סימן זה: (1) .... (2)   ילדו כמשמעותו בסעיף 238; (3)   ...." ובסעיף 238 הוגדר "ילד", כ: "ילד" - ילד של המבוטח לרבות נכד שכל פרנסתו על המבוטח, ובלבד שנתקיים בהם אחד מאלה: (1) לא מלאו להם 18 שנים; (2)   לא מלאו להם 20 שנים, ובלבד שעיקר זמנם מוקדש לסיום לימודים במוסד חינוכי על- יסודי או שהם שוחרים במסגרת קדם- צבאית של צבא הגנה לישראל; (3)   לא מלאו להם 22 שנים והם - (א) בשירות סדיר כמשמעותו בחוק שירות בטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, ואולם לא יובא בחשבון, לענין פסקה זו, שירות סדיר העולה על 36 חודשים; (ב)   ...". בכל הנוגע לזכאות לפיצויי פיטורים, קובע סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, כי:   "מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי-פיטורים". סעיף 2 לחוק פיצויי פיטורים, קובע באלו תנאים תחשב עבודת העובד כרצופה לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים לפי סעיף 1 לחוק. וסעיף 2(9) לחוק קובע: "לענין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת - ... ... (9) הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חדשים". 16. לאור הבהרות אלו נפנה להלן לדון ולהכריע במחלוקות שנפלו בין הצדדים ותחילה למחלוקת בין הצדדים בשאלת מעמדם של התובעים לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים עקב פטירת המנוח לפי סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים. מעמדם של התובעים לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים עקב פטירת המנוח לפי סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים. 17.  בכתב התביעה המקורי שהוגש ביום 18/2/04 כנגד יוסף וג'ואד X טענו התובעים כי הם זכאים לפיצויי פיטורים בשל פטירת המנוח לפי סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים, הואיל והתובעת היא הידועה בציבור של המנוח לפי החוק, ממנו יש לה שלושה ילדים, כאשר התובע היה קטין במועד הפטירה. לטענתם בכתב התביעה, המנוח והתובעת חיו כבעל ואשה לכל דבר ועניין במשך 25 שנה ומחייהם המשותפים נולדו להם שלושה ילדים. עוד טענו התובעים, כי המנוח תמך בתובעת ובשלושת ילדיהם המשותפים ודאג לכל צורכיהם ללא יוצא מן הכלל. בכתב ההגנה לתביעה זו, הכחיש יוסף X את טענותיהם אלו של התובעים מ"חוסר ידיעה" והתמקד בטענות הנוגעות לעבודתו של המנוח במסעדה. בכתב התביעה המתוקן שהוגש כנגד הנתבעת חזרו התובעים, על טענותיהם הנ"ל והנתבעת מצידה אף היא הכחישה מ"חוסר ידיעה" את טענותיהם אלו של התובעים, תוך שהיא מתמקדת בהעדר זכאותו של המנוח לפיצויי פיטורים, לאור העדר רצף זכויות. 18.        במסגרת תצהיר עדותה הראשית, טענה התובעת בין היתר: "אני והמנוח עומר X ז"ל שנשא בחייו ת.ז. מס' X (להלן - המנוח) חיינו יחד כידועים בציבור במשך 25 שנה ומחיינו המשותפים נולדו לנו שלושה ילדים כדלקמן: שי X משעלי, שירי X משעלי ושחר X משעלי"(ראה: סעיף 2 לתצהירה). עוד טענה התובעת בסעיף 6 לתצהירה: "בימי חייו של המנוח אנו חיינו כבעל ואשה לכל דבר ועניין, כאשר המנוח שהיה אדם אמיד תמך בי ובשלושת ילדי ודאג לכל צרכינו ללא יוצא מן הכלל" ובסעיף 18 לתצהירה חזרה וטענה כי בימי חייו של המנוח, תמך המנוח בה ובשלושת ילדיהם ודאג לכל מחסורם ללא יוצא מן הכלל, ועל כן לטענתה עם פטירת המנוח ביום 12.12.01 נותרו התובעים בחוסר כל (ראה: סעיף 4 לתצהירה). אי לכך, והואיל והיא הידועה בציבור של המנוח אשר חיה עמו בטרם פטירתו והתובע הוא ילדו הקטין של מנוח, הרי שלטענתה התובעים זכאים לפיצויי פיטורים עקב פטירת המנוח לפי סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים. זאת ועוד, לתצהירה צירפה התובעת את העתק צו הירושה של המנוח אשר ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מיום 5/2/04 (ראה: נספח א' לתצהיר), ואשר על פיו נקבעו יורשיו של המנוח וחלקו היחסי של כל יורש בעיזבון ומעמדו, כדלקמן: "שם היורש מס' ת.ז. הקרבה החלק פרחה משעלי ......... ידועה בציבור 1/2 שי (X) משעלי ......... בן 1/18 שרי (X) משעלי ......... בת 1/18 שחר (X) משעלי ......... בן 1/18 אבראהים X ......... בן 1/18 ניג'ם זהור ......... בת 1/18 עולא X ......... בת 1/18 רואד X ......... בן 1/18 ניהאד X ......... בן 1/18 X X ......... בן 1/18" כמו כן צירפה התובעת לתצהירה את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מיום 14/2/05 (ראה: נספח ב' לתצהיר) בתביעתם של התובעת והתובע למזונות מן העזבון במסגרתו נקבעו לתובעת כידועה בציבור של המנוח, מזונות מן העזבון בסכום חד פעמי של 30,000 ₪ ולתובע בסך של 24,000 ₪. בית המשפט לא פסק לתובעים מזונות עתידיים בשל היכולת לממש את נכסי הירושה.  התובע מצידו הצהיר בתצהירו כי הוא בנם של המנוח ושל התובעת, ובסעיף 4 לתצהירו הצהיר: "כל המשפחה התגוררנו במשך שנים בדירה ברח' הס בחיפה, ואבי היה גר איתנו כל אותה עת". ובסעיף 10 לתצהירו הוסיף: "אבי שילם עבורנו את כל הוצאות הבית, תשלומים בגין רכישת מזון, והייתי מקבל ממנו דמי כיס להוצאותי". על דברים אלו חזר גם אחיו שי בתצהירו. ודוק, הנתבעת מצידה לא טרחה בשום מקום בתצהירי העדים מטעמה להכחיש את טענותיהם אלו של התובעים, או לטעון לקיומן של נסיבות כלשהן השוללות את גרסת התובעים בדבר היות התובעת ידועה בציבור של המנוח שחיה עימו כאשתו או את גרסת התובעים לפיה לתובעת ולמנוח נולדו שלושה ילדים שהתובע הוא הצעיר מביניהם. לא זו אף זו, אלא שבסעיפים 23-21 לתצהירו התייחס המצהיר X X מטעם הנתבעת, אל התובע ואל המצהיר שי מטעם התובעים, כאל בניו של המנוח. בסיכומיה לעומת זאת טענה הנתבעת כי התובעים לא הוכיחו את היסודות של חיי אישות כבעל ואשה וניהול משק בית משותף לעניין סעיף 5(א) לחוק. לטענתה, אין להסתמך על קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה לצורך בחינת זכאותם של התובעים לפי סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים, מה גם שצו הירושה ניתן במעמד צד אחד, תוך ניצול בורות משפחתו של המנוח, לטענתה, בהליכי משפט.   19.        אין בידינו לקבל את טענותיה אלו של הנתבעת בנסיבות המקרה שבנדון, ונבאר טעמינו להלן. אכן, קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה בדבר היותה של התובעת הידועה בציבור של המנוח לעניין ירושה ודמי מזונות של התובעים מן העיזבון כמו גם קביעותיו בדבר היות שלושת ילדיהם המשותפים של המנוח והתובעת, ילדיו של המנוח הזכאים לרשת אותו, אינם בגדר מעשה בית דין לעניין זכאותם של התובעים לפיצויי פיטורים לפי סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים. יחד עם זאת, המדובר בקביעה שיפוטית בעניין זיקתם של התובעים למנוח, זיקה אשר לית מאן דפליג, כי ניתן היה לסתור אותה או למצער לסתור את יסודותיה בכל הנוגע לתחולת סעיף 5(א) לחוק על התובעים. 20.        דא עקא וכפי שיבואר להלן, לא רק שקביעה זו לא נסתרה במסגרת ההליך שבנדון בראיות כלשהן מטעם הנתבעת או בחקירת התובעים והמצהיר מטעמם, אלא שבסופו של יום שוכנענו כי ניסיונה של הנתבעת והעדים מטעמה לכפור במעמדה זה של התובעת ושל ילדיה, הינה בגדר היתממות לשמה, ונבאר. ראשית יודגש, כי מעבר לכך שהמצהירים מטעם הנתבעת לא טענו לכל נסיבה או אירוע שיש בהם כדי לסתור או לגרוע מטענות התובעים כאמור לעיל, אלא שגם לאחר חקירה נגדית ממושכת של התובעת, לא עלה בידי הנתבעת לסתור את גרסת התובעת ובניה, לפיה התובעת היתה הידועה בציבור של המנוח, כי התגוררה עם המנוח וילדיהם המשותפים בדירה ברח' הס לרבות בסמוך למותו, וכי פרנסתם היתה על המנוח. כל שעלה בידי הנתבעת להוכיח מתוך חקירת התובעת היה שבשנת 97' נפרדו התובעת והמנוח לפרק זמן של ארבעה או חמישה חודשים במהלכם הגישה התובעת תביעה כנגד המנוח לבית המשפט לענייני משפחה לתשלום מזונות בתיק תמ"ש 54700/97 בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (ראה: עדות התובעת: בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 14/2/06 ש': 19-16 והחלטות ופסק דין בתיק תמ"ש 54700/97 הנ"ל, אשר הוגשו על ידי ב"כ הנתבעת וסומנו מוצג נ/1), וכי לאחר שהמנוח חויב התשלום מזונות בסך של 5,000 ₪ לחודש חזרו השניים לחיות ביחד ומאז לא נפרדו (ראה: עדות התובעת: בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 14/2/06 ש': 19-18 ופסק הדין מיום 22/7/98 בהעדר הגנה בתיק תמ"ש 54700/97 הנ"ל). נסיבה זו, לא רק שאין בה כדי לסתור את טענת התובעת וילדיה בדבר מגורים משותפים כמשפחה לכל דבר ועניין, לרבות בעת פטירתו של המנוח, אלא שאם בכלל יש בה כדי לתמוך בכך שמדובר בבני זוג שחיו כבעל ואשה עם ילדיהם המשותפים, עוד לפני שנת 97'. לא זו אף זו, אף נסיונותיה של הנתבעת להראות במסגרת חקירתם הנגדית של התובעים, כי המנוח לא התגורר באופן שוטף עם התובעת, לא צלחו. וכך, התובעים מצידם העידו כי הפעמים הבודדות בהם לא ישן המנוח עם התובעת בביתם, היו פעמים ספורות ורק בעת שהתרחשה מריבה בין השניים. כך, התובע העיד כי כאשר המנוח נעדר מהבית עקב חילוקי דיעות עם התובעת, הוא היה הולך לישון מעל המסעדה וכי הוא עצמו היה מצטרף אליו (ראה: דעותו בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 14/2/06 ש' 11-7), וכך גם העידה התובעת (ראה עדותה בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 14/2/06 ש': 20-19). דווקא עדותם זו של התובעים, לפיה היו אמנם מקרים בהם המנוח היה הולך לישון "מעל המסעדה", הרשימה אותנו בכנותה, עת העידו נכוחה על הדברים ולא ניסו להתחמק מלהשיב לשאלות שהוצגו להם. 21. אלא שבכך לא סגי, שכן בסופו של יום וחרף ניסיונותיהם של עדי הנתבעת להתכחש לקיומם של התובעת וילדיהם המשותפים של התובעת והמנוח, שוכנענו כי גם עדי הנתבעת היו מודעים היטב לקיומם של התובעת וילדיה ולחייהם המשותפים של התובעת והמנוח. כך למשל המצהיר X X, העיד בסעיף 21 לתצהירו: "הנני מצהיר כי האמור בתצהירים של בני המנוח אשר הוגשו לבית הדין הנכבד הם תצהירים שקריים שאין להם בסיס" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.).   בסעיף 22 לתצהירו הצהיר: "הנני מצהיר כי המצהיר שחר משעלי, בתצהירו אומר דברים שאינם נכונים, שכן אנו ניהלנו במסעדה, מסעדה ולא גן ילדים, ולא מפגש חברים, אף עובד אינו מביא את ילדיו למסעדה בתדירות של "כמעט מדי יום ביומו".... (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.).   ובסעיף 23 הצהיר: "הנני מצהיר כי האמור בתצהירו של מר שי משעלי כי אבא שלו עבד אצל הנתבעת בתקופה שבין שנת 2000 עד שנת 2001, וכי הוא המצהיר הסיע את אביו לעבודה במסעדה, הוא שקר גס. המנוח מעולם לא עבד אצל הנתבעת באותה תקופה..." (ההדגשות הוספו - א.ר.ק.). הנה כי כן, בתצהירו אשר ניתן בתשובה לתצהירי התובעים, התייחס מר X X אל התובע ואחיו כבני המנוח. דא עקא שבניגוד לעולה מתצהירו, בחקירתו הנגדית בפנינו, הכחיש את דבר היותם של השניים ילדיו של המנוח, אך לא ידע להסביר את הסתירה בין האמור בתצהירו לבין גרסתו בעדותו בפנינו. כך, כאשר נשאל: "ש.      האם אתה מכיר את התובעת? ת.         כן. ש.        האם אתה יודע שיש לה שלושה ילדים מהמנוח? ת.         איזה ילדים. לשאלת בית הדין האם אני יודע שהתובע מס' 2 והעדים שהופיעו בדיון מר שחר משעלי ומר שי משעלי הם ילדים של התובעת מהמנוח, אני משיב שמאיפה אני יודע שהם הילדים של המנוח" (ראה: בעמ 14 לפרוטוקול מיום 27/6/06 ש' 17-12). בהמשך כאשר נשאל: "ש.      אני מפנה אותך לסעיפים 21, 22 ו- 23 לתצהירך ושואלת איך ההתייחסות בסעיפים אלו לילדיו של המנוח מן התובעת מתיישבת עם תשובתך לעיל?" השיב: ת.         אני לא יודע מי הם הילדים שלו" (ראה: בעמ 14 לפרוטוקול מיום 27/6/06 ש' 23-21). תשובות אלו בהצטברן נשמעו לנו מיתממות ולא עוררו בנו אמון בלשון המעטה. מכל מקום, כאשר נשאל העד בהמשך עדותו: "ש.      האם אתה יודע שלמנוח הייתה אישה בחיפה?" השיב: "ת. אני יודע שהוא גר עם מישהי בחיפה אני לא יודע אם זו אשתו או לא אשתו. לשאלתך, יכול להיות שכשהוא נפטר הוא גר עם אותה אישה ויכול להיות שהוא ישן איתה בתקופות שישן בחיפה. ש.        האם אתה יודע שלמנוח היו שלושה ילדים עם האישה הזו? ת.         אמרתי לך שאני לא יודע אם אלה הילדים שלו אבל ידוע לי שהיו לו שלושה מאותה אישה בחיפה" (ראה: בעמ' 18 לפרוטוקול מיום 27/6/06 ש' 22-16). גם העד מאג'ד X, העיד שהיו למנוח יחסים אישיים עם התובעת, אם כי סייג את עדותו כדלקמן: "ש.       האם נכון שאת התובעת שיושבת כאן אתה מכיר? ת.         הכרתי אותה בתור אישה שיש למנוח יחסים איתה אבל זה רק בהתחלה בשנות ה- 80 ומשהו, אבל לי לא היה דיבורים איתה" (ראה: בעמ 19 לפרוטוקול מיום 27/6/06 ש' 18-16). העד בלמס מטעם הנתבעת גם הוא העיד כי היתה למנוח אשה בחיפה והיו לו שלושה ילדים ממנה: "לשאלתך, כמה זמן הכרתי את המנוח אני משיב שכמה שנים. ש.        האם ידעת שיש לו אישה ושלושה ילדים בחיפה? ת.         כן הוא סיפר לי. ש.        האם נכון שהוא גר עם אותה אישה בחיפה? ת.         זה אני לא יודע" (ראה: בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 4/12/06 ש' 29-25). לציין כי בנו הבכור של המנוח מנישואיו לתושבת כבר ריינה - אברהים X, בחר להתעלם לחלוטין מקיומם של ילדי המנוח ושל התובעת בעדותו בפנינו, גם כאשר הוצגו לו תמונות ישנות, אשר באחת מהן נראים ילדי המנוח וילד נוסף הדומה לו להפליא, הגם שאישר כי הוא מזהה את דודו ענאן אם אותם ילדים בתמונה (ראה עדותו: בעמ' 5 לפרוטוקול מיום 4/12/06 ש': 14-2 ומוצג ת/1). 22.  ערים אנו לכך שמערכת היחסים שבין המנוח לתובעת והולדת ילדים מחוץ למסגרת הנישואים, לא בהכרח שהסבה קורת רוח לבני משפחתו של המנוח, אך בחירתם של עדי הנתבעת להתעלם מקיומה של התובעת וילדיה, הגם שאישרו כי למנוח היתה מערכת יחסים עם "אשה" ממנה יש לו "שלושה ילדים", לא עשתה עלינו רושם מהימן בלשון המעטה, בפרט כך ובהינתן כי במסגרת תצהירי עדות ראשית מטעמם לא טענו עדי הנתבעת דבר לעניין זה. הוא הדין, אף לעניין עדותם הכבושה של העדים X ואבראהים X מטעם הנתבעת, שהועלתה לראשונה בחקירתם הנגדית, לפיה המנוח התגורר כביכול בכפר ריינה, עדות שלא רק שאינה עולה בקנה אחד עם עדותם לעיל, אלא שהיא כשלעצמה לא עוררה בנו כל אמון. 23.  סיכומם של דברים. לאור כל המבואר לעיל, עדיפה בעינינו גירסת התובעת וילדיה לפיה התובעת והמנוח חיו יחד כבני זוג לכל דבר ועניין במשך 25 שנה ונולדו להם שלושה ילדים עימם התגוררו בדירה ברח' הס כאשר המנוח דאג לפרנסתם, על פני נסיונות העדים מטעם הנתבעת להתכחש לקיומה של התובעת וילדיהם המשותפים של המנוח והתובעת. הגם שאין בקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, כדי לחייב את בית הדין לעניין הוראותיו של סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים, נראה שלא בכדי הוכרה התובעת כידועה בציבור של המנוח על ידי בית המשפט לענייני משפחה, ואף אנו שוכנענו לעניין תחולתו של סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים, כי התובעת עונה על הגדרת הידועה בציבור של המנוח בשעת פטירתו אשר התגוררה עמו לרבות בשעת פטירתו, לעניין זכאותה לפיו סעיף 5 (א) לחוק פיצויי פיטורים. 24.  זאת ועוד, לאור קביעותינו לעיל לפיהן המנוח והתובעת התגוררו ביחד עם ילדיהם כמשפחה לכל דבר ועניין והמנוח היה זה שדאג לפרנסתם, ובהינתן כי התובע הוא יליד 28.2.86, אין זאת אלא שבמועד פטירתו של המנוח ודוק, אף במועד הגשת התביעה ענה התובע על הגדרת ילדו של המבוטח כאמור בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי וכפועל יוצא מכך על הגדרת ילדו של העובד לפי סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים. 25. אי לכך, ולאור כל המבואר לעיל עד כה, אנו קובעים שככל שקמה למנוח זכות לפיצויי פיטורים, הרי שהתובעים עונים על הגדרת שאירים שבסעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים, הזכאים לפיצויי פיטורים עקב פטירתו. משזו קביעתנו, נפנה להלן לבחינת השאלה האם אמנם התגבשה למנוח זכות לפיצויי פיטורים מאת הנתבעת, במועד פטירתו. רציפות תקופת עבודתו של המנוח   26. כאמור, לטענת הנתבעת המנוח התפטר מעבודתו במסעדה בחודש 2/00 ושב לעבודה רק בחודש 11/01, כך שנותק רצף העבודה שבין התקופה שקדמה לחודש 2/00 לבין התקופה שלאחר חודש 11/01 במהלכה הספיק התובע לעבוד חודש אחד בלבד שאין בו כדי להקים זכות לפיצויי פיטורים. לטענת הנתבעת בכתב הגנתה, ביום 1.2.00 הפסיק המנוח לעבוד במסעדה מרצונו משום שפנה למוסד לביטוח לאומי לקבל קצבה וכאמור רק בחודש נובמבר 2001 ביקש לחזור לעבודה. לראיה, מפנה הנתבעת לכך שבגין מלוא התקופה שהחל מחודש 2/00 ועד 11/01 לא הופקו לתובע תלושי שכר. לעניין זה צירפה הנתבעת לתצהיר מנהלה - מר X X, תלושי שכר של המנוח החל מחודש 1/99 ועד 1/00 ותלוש שכר של חודש 11/01. כמו כן צורפו לתצהירו העתקי טופסי 106 בגין שנים 2001-1994 מהם עולה כי בתקופה שהחל מחודש פברואר 2000 ועד לחודש אוקטובר 2001 לא הופקו עבור המנוח תלושי שכר, ואישור שנערך על ידי רואה החשבון של החברה - מר מועלם ג'וני בו הוא מאשר כי אלו כל תלושי השכר שהונפקו למנוח. לטענת התובעים מנגד, המנוח עבד במסעדה ברציפות עד ליום פטירתו ביום 12.12.01. את חסרון התלושים לתקופה זו תולים התובעים בכך שלא דווח על עבודת המנוח בתקופה זו, לאור התביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי באותה תקופה לקבלת קצבת נכות, הגם שהמשיך לעבוד כרגיל במסעדה. 27.  ודוק, בכל הנוגע לכך שבתקופה זו הגיש המנוח תביעה למל"ל לגימלת נכות, לא היה חולק בין הצדדים, כעולה מכתב ההגנה של הנתבעת. כמו כן העיד לעניין זה העד אבראהים X מטעם הנתבעים - בנו הבכור של המנוח: "ש.       האם אתה זוכר מתי אביך הפסיק לעבוד? ת.         בתחילת שנת 2000. ש.        למה הוא הפסיק לעבוד? ת.         כי הוא רצה ללכת לביטוח לאומי, הוא רצה ללכת לקבל גמלת נכות, נמאס לו מהעבודה" (ראה עדותו: בעמ' 5 לפרוטוקול מיום 4/12/06 ש' 31-28). וכן ראה לעניין זה עדותו של העד בלמס מטעם הנתבעת (בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 4/12/06 ש' 15-14). דא עקא שהעדים מטעם הנתבעת טענו בעדותם בפנינו, כי הם עצמם לא הבחינו בכל מגבלה בריאותית של המנוח. כך, העד X X העיד: ש.        מה הייתה הנכות של המנוח? ת.         אני לא יודע אם הייתה לו נכות לא הייתה לו נכות. ש.        האם אתה הבחנת במגבלה כלשהי שלו? ת.         לא הייתה לו מגבלה" (ראה עדותו: בעמ' 14 לפרוטוקול מיום 27/6/06 ש' 27-24).             גם העד בלמס מטעם הנתבעת העיד: ש.        האם הוא סיפר לך אי פעם מה הבעיות הבריאותיות שלו? ת.         לא. הוא רק אמר לי שהוא רוצה לקבל נכות מהמל"ל" (ראה: בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 4/12/06 ש' 15-14).   ודוק, כאשר נשאל העד X X - מעסיקו של המנוח האם הוא חתם למנוח על טופסי התביעה למל"ל בגין נכות השיב כי אינו זוכר (ראה עדותו: בעמ' 17 לפרוטוקול מיום 27/6/06 ש' 9-8).   מכל מקום, והגם שלא היה חולק בין הצדדים כי המנוח הגיש תביעה לגימלת נכות למל"ל בתקופה זו, לא הוכח ולא נטען בפנינו כי תביעתו זו של המנוח אושרה על ידי המל"ל. 28. בדוננו בשאלת רציפות הזכויות לעניין פיצויי פיטורים, יש לפנות להוראות חוק פיצויי פיטורים. כאמור, לעניין זה קובע סעיף 2 לחוק, באלו תנאים תחשב עבודת העובד כרצופה לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים לפי סעיף 1 לחוק, וסעיף 2(9) קובע: "לענין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת - ... ... (9) הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חדשים". הנה כי כן, המחוקק מבחין בין הפסקה ארעית בעבודה שאינה מפסיקה את יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ואינה קוטעת את רצף הזכויות, לבין הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאו אז, רק הפסקה העולה על שלושה חדשים קוטעת את רצף הזכויות. 29. הואיל ופרק הזמן בו לא הופקו לתובע תלושי שכר עולה על שלושה חודשים, השאלה הטעונה הכרעה לעניין רצף הזכויות של המנוח לפיצויי פיטורים, היא האם עסקינן בענייננו בנסיבות שבהן הופסקו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, או שמא המדובר בהפסקה ארעית בעבודה שאינה מפסיקה את יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ואינה קוטעת את רצף הזכויות. הנתבעת אשר טוענת כי התובע התפטר מעבודתו בתחילת שנת 2000, לא הציגה כל אסמתכא לתמיכה בגירסה זו, כגון, גמר חשבון או כל מסמך אחר ממנו ניתן ללמוד על התפטרות המנוח מעבודתו באותו מועד. לא זו אף זו. לטענת עדי הנתבעת, המנוח עבד במטבח ועל הגריל הצמוד למטבח (ראה עדותו של X X: בעמ' 16 לפרוטוקול מיום 27/6/06 ש' 2). דא עקא שהנתבעת לא טענה ומקל וחומר שלא הוכיחה כי לאחר שהתובע התפטר לשיטתה מעבודתו במסעדה, הובא או הוצב עובד אחר להחליף את המנוח בעבודתו במטבח ועל הגריל. 30. כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. [ראה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651 , 658; ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה( 1) 736; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4)595, 603- 602 ]. בענייננו הימנעותה של הנתבעת מלהציג כל אסמכתא לביסוס אקט ההתפטרות הנטען, המנעותה מלהעיד עדים ודוק אף המנעותה מטענה כי בעקבות התפטרות התובע הועסק עובד אחר במקומו, ללא כל הסבר מניח את הדעת בנקודה מהותית זו, מטה את הכף לעבר המסקנה כי לא היה אקט של ניתוק יחסי עובד ומעביד בדרך של התפטרות מצד המנוח. 31. משכך הם פני הדברים, אין בידינו לקבוע כי יחסי העבודה בין הצדדים נותקו בתחילת שנת 2000 ועל כן אין בידינו לקבוע כי חל נתק ברצף זכויותיו של המנוח לפיצויי פיטורים. אלא שבכך לא סגי, שכן גם אם נצא מתוך הנחה כי למצער התקיימה בענייננו החלופה הראשונה לסעיף 2(9) לחוק בדבר הפסקת עבודה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד, עדיין חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה, האם בתקופה זו בה לא דווח על עבודת המנוח, אמנם הפסיק המנוח לעבוד במסעדה כטענת הנתבעת, או שמא כטענת התובעים הוא המשיך בעבודתו במסעדה, גם במשך תקופה זו. אי לכך, נפנה להלן לדון במחלוקת זו שבין הצדדים. 32. וכך, באשר לשאלה, האם למרות העובדה שלא הופקו למנוח תלושי שכר בתלושי שכר, עבד המנוח בפעל במסעדה, טענו התובעים והמצהיר מטעמם בתצהיריהם כי במשך כל אותה תקופה המשיך המנוח בעבודתו בנתבעת. בחקירתו הנגדית בפנינו על תצהירו העיד התובע לגבי שנת 2000, כי הרבה לבקר במסעדה בשעה שאביו עבד בה: "לשאלתך, הלימודים בבית הספר החלו בשעה 07:00 בבוקר עד 12:00 או 13:00. לשאלתך, לא היו לי פעילות נוספות שקשורות ללימודים אחרי השעות האלה, כשהייתי מסיים את בית הספר הייתי נוסע לאבא שלי, רוב הפעמים, אני מעריך שממוצע של שלוש פעמים בשבוע, כל שבוע. לשאלתך, אני מעריך שמינימום פעמיים בשבוע הייתי מגיע אליו כל שבוע והיו גם שבועות שהייתי מגיע כל יום. לשאלתך, אני הייתי מגיע ברגל מבית הספר למסעדה. לשאלתך, הייתי הולך לחברים לפעמים אבל אחרי שהייתי במסעדה, הייתי קשור מאד לאבא שלי" ישן(ראה עדותו: בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 14/2/06 ש' 23-16). עוד העיד התובע כי לעיתים נשאר עם המנוח עד שהמנוח סיים את עבודתו: "לשאלתך, בשנת 2000 הייתי בבית ספר בוסמת שנמצא בצמוד לרח' בלפור בהדר, אז הייתי תלמיד כיתה ט'. לשאלתך, הייתי מגיע למסעדה, הייתי אוכל שם, יושב עם אבא שלי, מביא לכולם לשתות, רואה טלוויזיה, אני מעריך שהייתי נשאר במסעדה עד שעה 17:00 בערך, הייתי נשאר שם שלוש או ארבע שעות, לפעמים הייתי נשאר עד שהוא מסיים את העבודה, שזה עד השעה 19:00 ועולה איתו הביתה" ישן(ראה עדותו: בעמ' 7 לפרוטוקול לפרוטוקול מיום 14/2/06 ש' 27-23).   אף שי אחיו של התובע העיד על עבודתו של המנוח במסעדה בתקופה זו: "ש.      באיזה תדירות הגעת למסעדה החל מחודש ינואר 2000?                ת.         זה לא היה קבוע. לגבי התדירות שבאתי לאסוף את אבי מהעבודה אני מעריך שמדובר פעם עד פעמיים בחודש. לגבי התדירות שבאתי לבקר במסעדה אני מעריך שבערך פעם בשבוע. לשאלתך, מתי ביקרתי במסעדה שתיארתי קודם שבאתי פעם בשבוע אני משיב שבשעות הבוקר, אני הייתי מבקר כשהייתי חוזר לבסיס מחופשה ואני הייתי צריך לחזור בשעות מאוחרות יחסית, לא הייתי מבקר במסעדה אחרי שהייתי באפטר, בדרך כלל. לשאלתך, לגבי השעות שבהם אספתי את אבי, מדובר בשעות הערב, אני לא יכול לנקוב בשעה מדויקת כי הוא לא סיים לעבוד בשעה ספציפית. לשאלתך, אם הוא התקשר אלי לבוא לאסוף אותו אני משיב שכן. לשאלתך, לא הייתי לוקח עוד אנשים איתנו ובדרך כלל גם הייתי יושב איתו במסעדה ומחכה עד שהוא יחליט שהוא יכול ללכת"(ראה עדותו: בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 14/2/06 ש' 21 עד עמ' 9 ש' 2). 33. ודוק, מתוך הרשימה הלא מבוטלת של מצהירים מטעם הנתבעת שהיו אמורים להעיד על הפסקת עבודתו של המנוח בתקופה זו, נותרו בפנינו בפנינו בסופו של יום רק המצהירים מר X X ומר אלון בלמס מטעם הנתבעת שהעידו לעניין זה. על האמור לעיל נוסיף, כי גם לשיטת הנתבעת בסיכומיה, אמנם הוכחה שהותו הרבה של המנוח במסעדה בתקופה זו, אלא שלטענתה אין בכך כדי להוכיח שאמנם המנוח עבד במסעדה בתקופה זו. לטענתה בסיכומיה, נוכחותו של המנוח בנתבעת סיפקה לו את מחסורו ואך טבעי כי אדם ירצה להיות בקרב אוהביו ומשפחתו בתקופה זו. 34.  אין בידינו לקבל את הסברה זה של הנתבעת ונבאר. להזכיר, לשיטת עדי הנתבעת לא ניכרה כל נכות על המנוח שהיה בה כדי למנוע את עבודתו. יתרה מכך, לא היה חולק כי לא אושרה למנוח קיצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי ואף לא נטען כי אושרה לו קיצבת אבטלה, או כי בתקופה זו עבד במקום אחר. וכך, על רקע נסיבות אלו נותרנו עם גרסת בניו של המנוח מטעם התובעים אשר עמדו על טענתם בחקירתם הנגדית, כי גם במהלך כל תקופה זו המשיך המנוח לעבוד במסעדה למול גרסתו של X X מטעם הנתבעת, אשר טען כי בתקופה זו לא עבד המנוח במסעדה. בנסיבות אלו של עדות מול עדות, יש חשיבות לעדותו של העד אלון בלמס מטעם הנתבעת, שאינו נמנה על בני משפחת הנתבעת, אלא הוא בעל קיוסק בסמוך למסעדה. וכך, העיד העד בלמס בתצהירו כי הוא אוכל באופן קבוע במסעדה ונוכח בה כמעט מדי יום מאז שהקים את הקיוסק בשנת 1998 (ראה: סעיף 5 לתצהירו). בסעיף 8 לתצהירו הצהיר עד זה באלו המילים: "בתחילת שנת 2000 (תאריך מדויק לא זכור לי) לא ראיתי את המנוח עובד במסעדה. באותה תקופה פגשתי אותו בקיוסק שלי ושאלתי אותו למה הוא לא עובד והוא אמר לי כי הוא התפטר מהעבודה בגלל שהוא לא יכול עוד לעבוד מבחינה בריאותית וכי הוא פנה לביטוח לאומי על מנת לקבל קיצבת נכות." דא עקא, שכאשר נשאל עד זה בחקירתו הנגדית לגבי נוכחותו של המנוח במסעדה, השיב: "ש.      אם אני מבינה אותך נכון גם כאשר המנוח הפסיק לעבוד במסעדה הוא המשיך להגיע למסעדה, האם נכון? ת.         כן. " (ראה עדותו בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 4/12/06  ש' 13-11). והוסיף בחקירה חוזרת: "לשאלתך, באיזה תדירות הגיע המנוח למסעדה לאחר שהפסיק לעבוד, אני משיב שלא כל יום אבל הוא היה מגיע"(ראה עדותו: בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 4/12/06  ש' 20-19). לאור עדותו זו של העד, מצאנו את האמור בסעיף 8 לתצהירו, לפיו שאל את המנוח לפשר היעדרותו מן העבודה כאשר פגש בו אצלו בקיוסק, תמוהה ומאולצת, אם לשיטתו הוא עצמו המשיך לפגוש במנוח במסעדה עצמה.  35. סיכומם של דברים. בנסיבות בהן אין חולק כי במשך כמעט שנתיים, המנוח אינו מקבל קיצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, אינו מקבל קיצבת אבטלה, ואינו עובד במקום אחר, אך מרבה לשהות במסעדה, עדותו התמוהה של העד בלבס, מטה את הכף לעבר העדפת עדותם של בני המנוח מטעם התובעים לפיה גם בתקופה זו המשיך המנוח בעבודתו במסעדה. נסיבות אלו בהצטרפן לכך שכאמור לא הובאה כל ראיה שבשליטת הנתבעת להראות כי במקום המנוח הובא עובד אחר להחליפו במסעדה כמבואר לעיל, מובילות למסקנה כי הגם שבתקופה זו לא דווח על עבודת המנוח, המשיך המנוח לעבוד בפעל במסעדה. 36. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אנו קובעים כי הוכח להנחת דעתנו, שלא רק שלא חל נתק ברצף הזכויות של המנוח לעניין פיצויי פיטורים, אלא שבפעל המשיך המנוח בעבודתו במסעדה במהלך התקופה שהחל מחודש פברואר 2000 עד לחודש נובמבר 2001. משזו קביעתנו נפנה להלן לדון בשאלת רצף זכויותיו של המנוח לפיצויי פיטורים, בין תקופת עבודתו במסעדה אצל הנתבעת לבין תקופת עבודתו במסעדה אצל מר יוסף X. רצף הזכויות לפיצויי פיטורים בגין התקופה שקדמה להקמת הנתבעת   37.        לעניין זה טוענים התובעים כי לאור הוראות חוק פיצויי פיטורים, ובהינתן כי המנוח המשיך לעבוד באותו מקום עבודה, חלה רציפות זכויות בין תקופת עבודתו אצל יוסף X לבין תקופת עבודתו אצל הנתבעת, לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים. מנגד לטענת הנתבעת בכתב הגנתה, יש לראות את מועד הקמת הנתבעת כמועד תחילת עבודתו של  המנוח, או בלשונו של המצהיר X X: "החברה קיבלה את המנוח כעובד רגיל חדש מבלי שום התחייבות לשאת בפיצויי הפיטורים שלו" (ראה: סעיף 8 לתצהירו). 38.        אין בידינו לקבל את טענתה זו של הנתבעת, ונבאר. כעולה מרשימת המוסכמות שהוגשה על ידי הצדדים, לא היה חולק ביניהם, כי במשך כל תקופת עבודתו, הן על ידי יוסף X והן על ידי הנתבעת, הועסק המנוח באותו מקום עבודה. זאת ועוד, כעולה מעדותו של העד X X, על אף חילופי הבעלות על המסעדה המסעדה המשיכה לפעול ברצף במשך כל שנת 94' (ראה עדותו: בעמ' 13 לפרוטוקול מיום 27/6/06  ש' 18). לא זו אף זו, לדבריו, בחודש יוני 1994 עבד המנוח במסעדה אצל אביו יוסף X (ראה עדותו: בעמ' 13 לפרוטוקול מיום 27/6/06  ש' 24), וכאמור לא היה חולק כי התחיל את עבודתו אצל הנתבעת ב-1/7/94, ללמדך כי אף לשיטת הנתבעת, המנוח הועסק ברציפות באותו מקום עבודה. לעניין זה קובע כאמור סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, כי:   "מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי-פיטורים".(ההדגשות הוספו - א.ר.ק.). הנה כי כן רצף הזכויות לפי חוק פיצויי פיטורים אינו מתבסס על זהות המעביד כי אם נובע מזיקת העובד למקום העבודה. וכך, נקבע לעניין זה, בין היתר בפסיקה:  "לעניין זכויות במשפט העבודה המגן ובמשפט העבודה הקיבוצי - יש לראות את 'המפעל' את 'מקום העבודה' לא רק בנושא של "בעלות" אלא גם כנשוא של "זכויות", כך שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו מפעל..." [ראה: דב"ע שם/91-3 יעל נוסבאום נ' עירית גבעתיים, פד"ע יב', 194; דב"ע מו/8-3 דלויה - בלזכה, פד"ע יח' 48; ע"א 415/90 חיים (ויטאלי) מזרחי ואח' נ' יהודה פלפלי, פד"י מו(4), עמ' 601].   הרעיון העומד מאחורי הוראות חוק פיצויי פיטורים והוראות דומות נוספות בחקיקת המגן הוא "שקיימת זיקה בין העובד לבין "מקום העבודה". זיקה זו היא מרכזית ומשמעותית ביחסי העבודה ומחייבת הגנה. המחוקק הבטיח כי זכויותיו על-פי חוק של עובד יישמרו גם כאשר הוא עובר ממעביד למעביד באותו מקום עבודה"   יתרה מכך: "...הוראות החוק בדבר רציפות הזכויות אינן נשענות על קיומו של חוזה עבודה בין העובד לבין המעביד החדש אלא על המשכה של העבודה באותו מקום עבודה, למרות חילופי המעבידים. במידה והמשיך העובד לעבוד באותו מקום עבודה נשמרות זכויותיו ואין הוא צריך להוכיח לשם כך כי נוצר חוזה עבודה חדש בינו לבין המעביד החדש או שהוסכם במפורש על שמירת הזכויות" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). [ראה: ע"א 415/90 לעיל]. כפעל יוצא מכך, מוטלת מכח סעיף 1(א) לחוק, חובת תשלום פיצויי הפיטורים על המעביד האחרון באותו מקום עבודה. סעיף זה, משקף את העיקרון לפיו זכויות מסוימות של עובדים, על-פי החוק, נקבעות ומחושבות על-פי העבודה או תקופת העבודה, לא רק אצל אותו המעביד, אלא 'באותו מקום עבודה' או בקשר למקום העבודה [ראה: דב"ע נד/4-3 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י - התעשייה האוירית לישראל בע"מ ו-רמת"א בע"מ, פד"ע כט, עמ' 601, ופסקי הדין הנזכרים שם; דב"ע מב/132-3 "להבים" עבודות שרברבות בע"מ - משה פרנסה, פד"ע יד, עמ' 264]. 39.        הנה כי כן, משאין חולק בין הצדדים כי המנוח הועסק ברצף באותו מקום עבודה, העובדה שמעבידיו התחלפו, אין בה בפני עצמה, כדי לנתק את רצף זכויותיו לעניין חוק פיצויי פיטורים, כאשר החובה לתשלום פיצויי פיטורים היא על המעביד האחרון בגין מלוא תקופת העבודה באותו מקום עבודה. ואמנם, בסיכומיה זנחה הנתבעת את הטענה כי עסקינן במקום עבודה חדש אשר בעטיו נותק רצף עבודתו של המנוח, וטוב שכך. דא עקא שלטענת הנתבעת, המנוח אינו זכאי לפיצויי הפיטורים בגין התקופה שקדמה למועד העברת המסעדה לידי הנתבעת, מן הטעם שבגין תקופה זו, קיבל המנוח את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו ממעבידו הקודם מר יוסף X. וכך, לטענת הנתבעת בשנת 1994 העביר יוסף X את המסעדה לילדיו שהקימו את הנתבעת. לטענת הנתבעת כעולה מתצהירו של מאג'ד X - אחיו של המנוח, ביום 31.6.94 נפגשו המנוח ואחיו מאג'ד ויוסף וכן בנו של המנוח איבראהים, בביתו של מאג'ד וחתמו על הסכם על פיו המנוח קיבל את כל הזכויות הכספיות שלו בגין עבודתו לתקופה 1982- 1994 . להוכחת טענתה  זו צירפה הנתבעת לתצהירו של איבראהים X, בנו של המנוח, הסכם בשפה הערבית. להסכם זה צורף תרגום לעברית מאושר על יד עו"ד נסרין דאוד, כדלקמן:   "הסכם פיטורין בגין תקופת עבודה 31/6/1994  אנו החתומים מטה, מצהירים בזאת כי: בנוגע לתקופת העבודה של מר עומר X X אצל אחיו מר יוסף X X משנת 1982 ועד שנת 1994, מר עומר מכריז / מצהיר בזאת בפני כולם כי קיבל את כל זכויותיו הכספיות ואין לו שום דרישות נוספות כלפי אחיו בנוגע לתקופת עבודתו הנ"ל. כאשר חתימתו על הסכם זה לצד חתימותיהם של שאר העדים מעידה על נכונות הצהרתו הנ"ל. הסכם זה נחתם בביתו של אחיו, מר מאגיד X X, אשר הסכם זה נערך על ידו והעיד על נכונותו. X לציין, כי לא היה חולק בין הצדדים לגבי נכונות התרגום כפוף להכחשת התובעים את האותנטיות של המסמך, למעט לגבי ארבעת המילים הראשונות למסמך (ראה דברי ב"כ התובעים: בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 14/2/06 ש' 20-18). ודוק, בעדותה בפנינו אישרה עו"ד נסרין דאוד כי הנוסח המדוייק של אותן מילים הוא: "אנו משתתפים בחתימה על הסכם זה" (ראה עדותה: בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 14/2/06 ש' 28). על האמור לעיל מן הראוי להוסיף כי אף בכתב ההגנה מטעמה, טענה הנתבעת כי: "המנוח קיבל את פיצויי הפיטורין המגיעים לו לגבי תקופת עבודתו אצל המעביד הקודם בצורות שונות למרות שזה לא הגיע לו." 40. מנגד, טוענים התובעים כי אין המדובר בהסכם אותנטי שנכתב בזמן אמת, אלא במסמך שהוכן בדיעבד לצורך התביעה שבפנינו. לטענתם, הנתבעת לא טרחה להציג את ההסכם המקורי, כך שלא ניתן יהיה לבדוק האם אמנם המדובר בחתימה של המנוח. לא זו אף זו, לטענם ראיה נוספת לכך שאין המדובר בהסכם מקורי, היא ציון תאריך שגוי, היינו 31/6/94. תמיהה נוספת מעלים התובעים מתייחסת לנוסח תצהירו של מאג'ד X, עת ציין בסעיף 5 לתצהירו כי: "יוסף רצה לסגור את הזכויות הכספיות של אבא שלי." על כך תמהים התובעים מה עניינן של זכויות של אביו של מג'ד X לתשלום פיצויי פיטורים למנוח, ואם אכן סוכמו עניינים אלה מדוע אינם נזכרים בגוף ההסכם. מכל מקום, ובמעבר לחוסר ההגיון שבקיום פגישה לילית בהשתתפות כל בני המשפחה על מנת לשלם למנוח את זכויותיו, טוענים התובעים כי אף אם היה מדובר בהסכם אותנטי הרי שהנתבעת לא הביאה כל ראיה על ביצוע אותו הסכם בפועל, כאשר העד מטעמה שהעיד על ההסכם והפגישה לא ידע מה שולם למנוח וכמה והאם שולמו לו זכויותיו הסוציאליות, מה גם שאף אם היה הסכם זה אמיתי הרי שהוא אינו עונה על דרישות סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים כפי שנקבעו בפסיקה על מנת שיהווה הסכם פשרה וסילוק  לעניין פיצויי פיטורים.  41. נפנה להלן לדון במחלוקת זו שבין הצדדים ותחילה להוראות הדין הרלוונטיות. סעיף 29 לחוק פיצוי פיטורים, קובע בכל הנוגע להודאת סילוק לעניין פיצויי פיטורים, כדלקמן: "פשרה לענין פיצויי פיטורים והודאת סילוק לא יהא להם תוקף, אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהם במפורש שהם לגבי פיצויי הפיטורים."   המגמה במשפט העבודה היא לצמצם את המקרים החוסמים דרכה של תביעה בדרך של הסתמכות על כתב ויתור וסילוק. רק בנסיבות חריגות, לאחר בדיקה קפדנית בדבר תוכנו ונסיבותיו של כתב הויתור, יינתן תוקף למסמך ויתור, אם עולה בבירור כי העובד היה מודע לזכויותיו, והסכים להתפשר עליהן בשעת סיומם של יחסי העבודה - רק אז יינתן תוקף להסכמת הצדדים, כפי שהיא עולה מכתב הויתור [ראה: דב"ע 98/ 10-2 קנטי - דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ, עבודה ארצי כרך לב(3) 161]. מגמה זו מוצאת את ביטויה בפרט ובמיוחד בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים עת מחייב החוק, שההסכם ייערך בכתב ושייאמר בו במפורש, שהוא לגבי פיצויי פיטורים [ראה: ע"א 11/84 אשר רבינוביץ נ' שלב בע"מ פד מ(4) 533]. לצורך ההכרעה בשאלת נפקות כתב ויתור וסילוק אשר נחתם על-ידי עובד, קבע בית-הדין הארצי בדב"ע נב 217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי  חתימה - הבנק הבינלאומי  לישראל בע"מ פד"ע כז 3, כדלקמן: "על מנת להכריע אם יש נפקות לכתבי הוויתור שנחתמו על ידי מערערים היה על בית  הדין לברר אם מתמלאים התנאים הבאים:  (1) הזכויות עליהן ויתר היו ידועות לו. תנאי זה מתמלא אם העובד חתם על כתב      הוויתור לאחר הגשת כתב התביעה, שכן ידע על קיומה (לטענתו) של עילת התביעה. (2) נמסר למערער לפני חתימתו על כתב הסילוק חשבון ברור ומובן של הסכומים שקיבל ו/או הפוליסות שהועברו לו; (3) כתב הסילוק ברור וחד-משמעי". 42.        בענייננו מבקשת הנתבעת מאיתנו לקבוע כי התובע קיבל את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו בגין תקופת עבודתו שעד לחודש יוני 1994, על יסוד כתב הויתור הנ"ל מיום 31.6.94. אף מבלי להדרש לשאלת האותנטיות של המסמך, ברי על פניו כי מסמך זה אינו עומד בתנאי החוק והפסיקה להכרה בו כראיה לסילוק חוב פיצויי פיטורים. כך, מעבר לכותרת "הסכם פיטורין בגין תקופת עבודה 31/6/1994", שהיא כשלעצמה אינה ברורה, אין כל ציון בגוף המסמך כי המנוח קיבל את מלוא זכויותיו בגין פיצויי פיטורים, כדרישת סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים. אין כל ציון במסמך או במסמך נילווה לו של חשבון ברור ומובן של הסכומים שקיבל המנוח, וכפעל יוצא מן האמור לעיל, המסמך המתיימר להוות כתב סילוק רחוק מלהיות ברור וחד-משמעי. במילים אחרות, אין במסמך זה כשלעצמו כדי להוות כתב ויתור ואף אין בו כדי להוות ראיה לתשלום פיצויי פיטורים, לא כלפי עובד המתדיין על זכויותיו בפני ערכאה שיפוטית ומקל וחומר שלא כלפי עובד שנפטר ואשר אינו יכול למסור את גרסתו בפני בית הדין. 43.  אלא שבכך לא סגי, והעיקר לענייננו הוא שמעבר להצגת המסמך (אשר לגבי תוקפו המשפטי קבענו לעיל), לא הוכיחה ואף לא החלה הנתבעת להוכיח כי בפעל שולם למנוח סכום כלשהו בגין פיצויי פיטורים לתקופת עבודתו שעד לחודש 6/94. כך, העד מאג'ד X מטעם הנתבעת אשר העיד על עצמו כי נכח במעמד אותה פגישה, העיד לגבי סוגית התשלום בחקירתו בחקירתו הנגדית בפנינו: "ש.      האם ראית את המנוח מקבל כסף מיוסף? ת.         לא. לא אמרתי שראיתי. ש.        האם אתה יודע כמה כסף הוא קיבל? ת.         עבור מה? ש.        עבור הזכויות הכספיות בקשר לתקופת עבודתו עד שנת 94? ת.         אני לא יודע וגם לא שאלתי"(ראה עדותו: בעמ' 18 לפרוטוקול מיום 27/6/06 ש' 17-12).   ודוק, נכון לאותו שלב, לא טרחה הנתבעת לזמן לעדות את מר יוסף X, הוא מעסיקו של המנוח נכון לאותה עת, אשר לכאורה ועל פי המסמך היה אחראי לתשלום זכויותיו של המנוח. 44. משכך הם פני הדברים, ואף מבלי להידרש לשאלת האותנטיות של המסמך - אין בידינו לקבוע כי בנסיבות המקרה שבנדון, ועל יסוד הראיות שהוצגו בפנינו עד לאותו שלב הוכיחה הנתבעת את טענתה כי שולמו לתובע מלוא פיצויי הפיטורים בגין התקופה שעד לחודש 6/94. אלא שכאמור, בינתיים נפל דבר, ולאחר הגשת סיכומי התובעים בתיק, הוגשה בקשה מטעם התובעים להגשת ראיה נוספת, היא מכתב הנחזה להיות מכתבו של מר יוסף X אל ב"כ התובעים מיום 19/7/04 כדלקמן: "הנדון: תיק עב 603/04 פריחה משעלי - X יוסף. הנני ממציא לכב': א. אישור לגבי סיום תקופת  עבודה. ב. תלושי שכר לשנים 1996, 1997, 1998, 1999, 2000. לגבי השנים 1994 ו- 1995 המחשב לא נותן אישורים לאור הזמן הרב שעבר. ג. לבקשת המנוח עומר, שילמתי על חשבון פיצויי הפיטורין אשר הגיעו לו את הסכומים, כמפורט להלן: 1. סכום של 8,100 ₪ בשלושה שיקים שמספרם: 0131, 0132, 0133 כל אחד ע"ס 2,700 ₪ זמן פרעונם: 5/10/01, 5/11/01, 5/12/01.  2. לחברת החשמל סך 6,697.78 ₪ - אישור המצורף.  3. סכום של 5,000 ₪ לבנו רואד בשלושה שיקים שמספרם: 0062, 0663, 0064 השניים הראשונים כל אחד על סך 1,700 ₪ והאחרון 1,600 ₪.               ד. בנוסף לכל שילמתי הוצאות ודמי קבורה סכום העולה על 10,000 ₪              ה. לידיעתך. בכבוד רב, (-) X יוסף". 45. לטענת ב"כ התובעים, תוכנו של מסמך זה, לפיו לכאורה שילם יוסף X סכומים למנוח על חשבון פיצויי פיטורים במהלך שנת 2001 סותר מניה וביה את ההסכם הנטען מיום 31.6.94 אשר על פיו שולמו למנוח מלוא פיצויי הפיטורים נכון לאותו מועד. לא זו אף זו, אלא שלטענתה גם הסכומים כנטען במסמך זה לא שולמו למנוח בגין פיצויי פיטורים. באשר לשאלה מדוע לא הוגש מסמך זה ביחד עם שאר ראיות התובעים, אלא רק לאחר תום פרשת הראיות, טענה ב"כ התובעים, כי בתחילת ההליכים טיפלה בתיק עורכת דין אחרת ממשרדה, שאינה עובדת עוד במשרדה. לטענתה, בעת הכנת הסיכומים התפרק הקלסר שבו נשמרו מסמכי התיק, ולאחר סיום כתיבת הסיכומים ותוך כדי איסוף המסמכים על מנת להעבירם למזכירות הבחינה לראשונה בניילונית בה נמצא מסמך זה, ועל כן באותו שלב הגישה את הבקשה להוספת הראיה. 46. מנגד לטענת הנתבעת, כעולה מתצהירו של יוסף X שהוגש לראשונה בשלב זה, הצהיר יוסף X כי הוא לא כתב מכתב זה ולא חתם עליו. לתצהירו צירף יוסף X, מסמכים שונים החתומים על ידו בהם מופיע חתימתו שהיא שונה מחתימתו על הראיה הנוספת. עוד טען בתצהירו כי הוא לא שלח ולא מסר את המכתב לב"כ התובעים ואף אחד אחר לא מסרו או שלחו בשמו. מכל מקום, ולגוף המסמך טען בתצהירו, כי הסכומים המפורטים בגוף המסמך שולמו על ידו, וכי האישור והנספחים הנזכרים בסעיפים א' ו-ב' למכתב נמסרו על ידו לב"כ התובעים בשנים 2003-2002 ועוד בטרם הוגשה בכלל התביעה לבית הדין וכי הנתונים שבסעיפים ג(1) עד ג(3) ו-ד' למסמך נמסרו על ידו לב"כ התובעים בשנים 2003-2002 ועוד בטרם הוגשה בכלל התביעה לבית הדין. 47. במסגרת חקירתו הנגדית בפנינו, אישר יוסף כי 6 שוברי הצ'קים שנזכרו במכתב (הוגשו וסומנו כמוצג ת/2) הם אמנם שלו (ראה עדותו: בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 20/12/07 ש' 21-20). כמו כן אישר העד כי שלח את שוברי הצ'קים האלה לב"כ התובעים וגם את חשבוניות החשמל שנזכרו במכתב (הוגשו וסומנו כמוצג ת/3), אך לגבי נסיבות שליחתם העיד כי אלו הומצאו לב"כ התובעים בגין התביעות בבית משפט לענייני משפחה: "כשהם תבעו אותי בחודש הראשון אחרי שהוא מת בבית הדין לענייני משפחה, התחילה להגיד העו"ד יונינה תביא ותביא אז ב- 2002 שלחתי לה את השיקים של הבן שלו (שבכלל לא מגיע לו), שלחתי לה שאני מימנתי לשני ילדים שלו ... ש.        אני מציגה לך שתי חשבוניות של חברת החשמל ושואלת האם לזה כוונתך? ת.         כן. אני שילמתי מהויזה שלי ושלחתי לעורכת דין" (ראה עדותו: בעמ' 11 לפרוטוקול מיום 20/12/07 ש' 12 ואילך).   ודוק, בחקירת ב"כ התובעים בפנינו, הוצג בפניה מכתב ששלחה ליוסף X בשנת 2002, טרם הגשת התביעה לבית הדין לעבודה. ב"כ התובעים אישרה בחקירתה הנגדית בפנינו כי שלחה את אותו מכתב (ראה עדותה: בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 20/11/07 ש' 19-17), ואולם לאור התנגדות ב"כ התובעים להגשת המכתב אשר הוכתר בכותרת "מבלי לפגוע בזכויות" לתיק, ומטעמים אתיים לא עמד ב"כ הנתבעת על הגשת המכתב עצמו, הגם שבהחלטת בית הדין צוין כי המדובר במכתב דרישה שתואם את כתב התביעה שהוגש בתיק זה (ראה: בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 20/11/07 ש' 25-22). 48. לאור המבואר לעיל עד כה, ניתן לסכם כי אין חולק בין הצדדים כי 6 שוברי הצ'קים: 0131 ע"ס 2,700 ₪ זמן פרעון 5/10/01, 0132 ע"ס 2,700 ₪ זמן פרעון 5/11/01, 0133 ע"ס 2,700 ₪ זמן פרעון 5/12/01, 0062 ע"ס 1,700 ₪ זמן פרעון 10/9/03, 0063 ע"ס 1,700 ₪ זמן פרעון 10/10/03 ו- 0064 ע"ס 1,600 ₪ זמן פרעון 10/11/03 (ראה: מוצג ת/2) וחשבוניות לחברת החשמל (ראה: מוצג ת/3), אכן נשלחו לב"כ התובעים על ידי מר יוסף X, כפוף למחלוקת ביניהם בשאלה האם נשלחו עוד בשנת 2002/3 כטענת מר X, או שמא נשלחו במצורף למכתב נשוא המחלוקת מחודש 7/94. מכל מקום, וגם אם אותם מסמכים נשלחו לראשונה בשנת 2002/3, ברי לאור מכתבה של ב"כ התובעים משנת 2002 אליו הפנה ב"כ הנתבעת עצמו, כי מסמכים אלו נשלחו בהמשך למכתב שעניינו בתביעה שבנדון. מנגד, לא ניתן להתעלם מכך שעל גבי כל ששת השיקים מצוין בשפה העברית ובשפה הערבית השם "רואד X" (בנו של המנוח) הגם שלכאורה על פי הציון בסעיף ג (1) למכתב שלושת השיקים משנת 2001 יוחסו לכאורה לתשלום על חשבון פיצויי פיטורים למנוח. 49. להזכיר, מלכתחילה מטרת הגשת הראיה הנוספת נועדה על מנת לסתור את גרסת הנתבעת לפיה נכון לחודש 6/94 שולמו למנוח מלוא פיצויי הפיטורים בגין תקופת עבודתו עד לחודש זה, ואולם, מקום שבו מכחיש מר יוסף X עצמו את הטענה כי סכומים אלו שולמו למנוח על חשבון פיצויי פיטורים, ומקום בו הציון על גבי השיקים כפי שנרשם בזמן אמת מצביע על כך שהשיקים שולמו לבנו של המנוח ולא למנוח - הרי שגם אם צוין באותו מכתב מיום 19/7/04 כי שיקים אלו שולמו על חשבון פיצויי פיטורים למנוח - ברי כי אין ממש בטענה זו, שכאמור, ממילא מוכחשת על ידי מר יוסף X. לא למותר יהיה לציין, כי אף עיתוי התשלום ביום 5/10/01 (בצירוף שני שיקים נדחים) אינו תואם לשום מועד הרלוונטי לאיזה מן האירועים בתקופות העסקתו של התובע נשוא תביעה זו. 50. משזו קביעתנו, איננו נדרשים לקבוע ממצאים בשאלה מי כתב את המכתב מיום 19/7/04, כיצד הגיע לידי ב"כ התובעים ומדוע אותר בשלב מאוחר של ההליכים, וזאת גם אם לצדדים עניין שנעשה כן. לא זו אף זו, משהגענו בסופו של יום למסקנה כי הנתבעת לא הוכיחה כי שולמו למנוח פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו אצל מר יוסף X, ממילא אין במסמך זה, כדי להעלות או להוריד. 51. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל בפרק זה, אנו קובעים, כי הוכח להנחת דעתנו כי המנוח עבד באותו מקום עבודה ברצף ורק מעבידיו התחלפו. משלא הוכח בפנינו כי בגין תקופת עבודתו של המנוח אצל יוסף X שולמו לתובע פיצויי פיטורים, אין זאת אלא שעל פי סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים קיים רצף העסקה בין תקופת עבודתו של המנוח אצל יוסף X לבין תקופת עבודתו אצל הנתבעת, ומעבידו האחרון של המנוח - הנתבעת, חייבת בקרות אירוע המזכה בפיצויי פיטורים בתשלום פיצויי פיטורים בגין מלוא התקופה בה הועסק המנוח באותו מקום עבודה. משזו קביעתנו ובהינתן קביעתנו לעיל, לפיה לא נותק רצף זכויותיו של המנוח לעניין פיצויי פיטורים במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת - אין זאת אלא שעם פטירת המנוח ביום 12/12/01 קמה חובה על הנתבעת לשלם פיצויי פיטורים לשאריו של המנוח כהגדרתם בסעיף 5 (א) לחוק פיצויי פיטורים בגין מלוא תקופת עבודתו של המנוח באותו מקום עבודה - היינו במסעדה. משאלו קביעותינו, נפנה להלן לדון במחלוקת הנוספת הנטושה בין הצדדים, היינו בשאלת שיעורם של פיצויי הפיטורים. שיעורם של פיצויי הפיטורים 52.  סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי שיעורם של פיצויי הפיטורים הוא שכר חודש אחד לכל שנת עבודה בעובד במשכורת אצל מעביד, או באותו מקום עבודה. תקנה 4 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן - התקנות), קובעת, כי השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי-פיטורים בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי יהיה: "שכרו האחרון של העובד". הנה כי כן ועל מנת לפסוק לתובעים סכום קצוב בגין פיצויי פיטורים, שומה עלינו לקבוע מה היה גובה שכרו האחרון של המנוח, ומה היה משך תקופת עבודתו של המנוח במסעדה. דא עקא, שכמו בשאר העניינים נשוא תובענה זו, גם בשתי סוגיות אלו חלוקים הצדדים ביניהם מן הקצה אל הקצה. אי לכך, נפנה להלן לדון במחלוקות הנוגעות לגובה שכרו של המנוח ומשך תקופת עבודתו של המנוח במסעדה. גובה שכרו האחרון של המנוח 53.  בכתב התביעה המקורי שהוגש ביום 18/2/04 כנגד יוסף וג'ואד X טענו התובעים כי משכורתו של המנוח אינה ידועה להם, אולם הערכתם היא כי המנוח השתכר סך של 15,000 ₪, וכי ידוע להם שמשכורתו היתה גבוהה שכן הוא חי עם התובעים וילדיו ברמת חיים גבוהה מאוד. אי לכך עתרו התובעים בכתב התביעה המקורי לתשלום הסך של 600,000 ₪ פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודה של 40 שנה. בכתב ההגנה לתביעה זו, טען יוסף X כי שכרו של המנוח עמד על "גבולות משכורת המינימום". בכתב התביעה המתוקן שהוגש כנגד הנתבעת טענו התובעים, לאחר שהומצאו להם תלושי שכרו של התובע בנתבעת, כי הנתבעת אמנם הפיקה למנוח תלושי שכר על משכורת של כ-3,300 ₪ נטו לחודש, אולם לטענתם הנתבעת שילמה למנוח משכורת נוספת לא מוצהרת בסך של 10,000 ₪ במזומן. התובעים חזרו על טענתם כי ידוע להם שמשכורתו של המנוח היתה גבוהה שכן הוא חי עם התובעים ועם ילדיו ברמת חיים גבוהה מאוד והשתכר סכומי כסף ניכרים. אי לכך, במסגרת כתב התביעה המתוקן עתרו התובעים לתשלום הסך של 500,000 ₪ פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודה של 30 שנה. הנתבעת מצידה הכחישה בכתב הגנתה את טענות התובעים ככל שהדברים נוגעים לתקופת עבודתו של המנוח אצלה וטענה כי שכרו של המנוח עמד על השכר הנקוב בתלושים שהפיקה עבורו. 54.        במסגרת תצהיר עדותה הראשית חזרה התובעת על טענותיה בכתב התביעה המתוקן לפיהן מעבר למשכורת המוצהרת שילמה הנתבעת למנוח משכורת נוספת לא מוצהרת בסך של 10,000 ₪ במזומן, וכי לאור רמת החיים בה חי המנוח עם התובעים וילדיו ברי כי השתכר סכומי כסף ניכרים. לטענתה, המנוח דאג לכל מחסורם של התובעים לרבות שכר לימוד באוניברסיטה לבת שירי ובנוסף לכך אף בנה בניין מגורים בן 3 קומות בכפר ריינה ובו שלוש דירות בהן מתגוררים ילדיו מנישואיו ומשפחותיהם, דבר המצביע לטענתם על השתכרותו הגבוהה, שאינה עולה בקנה אחד עם שכר המינימום במשק. אי לכך במסגרת סיכומיהם עתרו התובעים לחיוב הנתבעת בתשלום הסך של 600,000 ₪ פיצויי פיטורים למשך כל תקופת עבודתו של המנוח במסעדה, מחושבים לפי משכורת חודשית קובעת של כ-15,000 ₪ נטו המהווים כ-25,000 ₪ ברוטו לחודש. 55. מנגד, המצהיר X X מטעם הנתבעת, הצהיר בתצהירו כי בכל תקופת עבודתו של המנוח אצל הנתבעת, קיבל המנוח את משכורתו בהמחאה בלבד אשר שולמה לו בהתאם לתלושי השכר שהופקו לו . המצהיר מטעם הנתבעת הבהיר כי הנתבעת מעולם לא שילמה למנוח כל שכר נוסף במזומן, וכי הנטען על ידי התובעים הינו שקר וכזב. לתצהירו של X X צורפו העתקי תלושי שכר של המנוח החל מחודש 1/99 ואילך. מעיון בתלושים ובטופסי 106 עולה כי המנוח השתכר משכורת חודשית שבגבולות שכר המינימום במשק במשך תקופת עבודתו בנתבעת, כאשר משכורתו האחרונה נכון לחודש נובמבר 2001 עמדה על הסך של 4,578 ₪ ברוטו. עוד טען המצהיר מטעם הנתבעת, כי המנוח היה במצב כלכלי קשה, כאשר ששת ילדיו מנישואיו שהו בפנימיה הקולטת ילדים במצוקה משנת 93' ועד לשנת 2001. לעניין זה צירף המצהיר לתצהירו אישור של פנימית אבו דאוד לפיה ששת הילדים הנקובים באישור אכן שהו באותה פנימיה בשנים הרלוונטיות. כמו כן טען המצהיר כי בתקופות מסוימות קיבל המנוח אף הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. 56. בבואנו לפסוק סכום קצוב בגין פיצויי פיטורים, שומה על התובעים להוכיח את גובה משכורתו הקובעת האחרונה של מנוח לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. דא עקא שבסוף כל הסופות, מלבד הצהרתם של התובעים כי חיו ברמת חיים גבוהה לא הוצגו בפנינו נתונים על רמת חיים גבוהה לא ביחס לכלכלה, הוצאות ביגוד בילויים וכדו'. התובעת העידה כי השניים לא נסעו לחו"ל בגלל מצב בריאותה אך מנגד לא טענה לא כל שכן שלא הוכיחה בילויים בארץ, במסעדות בתי מלון וכדו'. התובעת העידה כי במשך 25 שנה יצא המנוח שלוש פעמים בלבד לחופש (ראה עדותה  בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 14/2/06 ש' 7-6).   ובאשר לבנית הבית בכפר ריינה, העיד X X בחקירתו הנגדית בפנינו, כי: "ש.      איך המנוח בנה בית כזה עם המשכורת לפי תלושי המשכורת שצירפת? ת.         הוא לקח משכנתא, ואת המגרש הוא לקח בירושה והבן שלו הגדול עזר לו בחצי מהבניה וגם דוד שלי מאגד שהוא קבלן בניין עזר לו"(ראה עדותו: בעמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 27/6/06 ש' 3-1).   גירסתו זו לא נסתרה והתובעת עצמה העידה כי לא ידעה על כך שהמנוח קיבל בירושה את המגרש (ראה עדותה: בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 14/2/06 ש' 7). מכל מקום לא היה חולק כי המנוח והתובעת התגוררו בדירת שיקמונה בשכר דירה נמוך בסך של 172 ₪ לחודש (ראה עדות התובעת: בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 14/2/06 ש' 30-27). לא זו אף זו מעדות התובע, נמצאנו למדים כי הרכב ששימש את המנוח היה בכל מקרה רכב של המסעדה שהוחלף מעת לעת (ראה עדותו: בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 14/2/06 ש' 28 עד עמ' 8 ש' 2), כפי שאמנם העיד X X בחקירתו הנגידת בפנינו (ראה: בעמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 27/6/06 ש' 28-26). ובאשר לסברת התובעים בסיכומיהם, לפיה לא ייתכן שבית המשפט לענייני משפחה היה פוסק לתובעים בשנת 97' מזונות בגובה 5,000 ₪, אילו השתכר המנוח משכורת מינימום, הרי שלעניין זה לא נעלם מעינינו כי המדובר בפסק דין שניתן בהעדר כתב הגנה, ובכל מקרה לא מומש בסופו של יום.   מכל מקום, התובעת עצמה העידה בחקירתה הנגדית בפנינו, כי היא עצמה לא האמינה למנוח לגבי גובה השתכרותו:             "כל פעם הוא סיפר לי שהוא מרוויח 15,000 או 20,000 או 13,000, ואני ביקשתי, אם הוא עובד שכיר, לראות את תלוש המשכורת שלו אבל הוא לא הראה לי. ש.        מה גרם להאמין שזה הסכום אם הוא לא רצה להראות לך תלושים? ת.         לא האמנתי לו, כי כל פעם הוא אמר סכום אחר, ופתאום גיליתי שהוא בונה בית, אני חשבתי שהוא מרוויח יותר כי בונה שם אימפריה" (ראה: בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 14/2/06 ש' 5-1) (ההדגשות הוספו - א.ר.ק.).   57. סיכומם של דברים בסוגיה זו. עניינו של הליך זה איננו בחשיפת מקורות הכנסותיו של המנוח עובר לפטירתו, אלא בקביעת סכום קצוב המשקף את גובה משכורתו הקובעת האחרונה של המנוח מעבודתו נשוא התביעה לפיצויי פיטורים. בסוף כל הסופות ולאחר הליך הוכחות ממושך, כל שהונח בפנינו לצורך קביעת סכום זה, הוא ריכוז משכורותיו של המנוח בגין תקופת עבודתו בנתבעת. כעולה מריכוז משכורותיו אלו של המנוח, משכורתו החודשית האחרונה של המנוח בנתבעת עמדה על סך של 4,578 ₪ ברוטו ועל כן אנו קובעים כי הוכח בפנינו שמשכורתו הקובעת האחרונה של המנוח של 4,578 ₪ ברוטו. משך תקופת עבודתו של המנוח במסעדה. 58.  בכתב התביעה המקורי שהוגש ביום 18/2/04 כנגד יוסף וג'ואד X טענו התובעים כי המנוח הועסק במסעדה במשך "כ-40 שנה". בכתב ההגנה לתביעה זו, טען יוסף X כי שימש כמעסיקו של המנוח פרק זמן משנת 1977 ועד שנת 1994 עם הפסקות במהלכן עבר המנוח לעבוד כעצמאי. בכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 18/10/04 כנגד הנתבעת טענו התובעים כי המנוח הועסק במסעדה במשך "כ-30 שנה", הגם שהודו בסעיף 9 לכתב התביעה המתוקן כי תאריך מדוייק לתחילת עבודתו של המנוח, אינו ידוע להם. ודוק, לאור טענתה כי המנוח היה עובדה רק החל משנת 1994 הכחישה הנתבעת בכתב ההגנה מטעמה את מועד תחילת העבודה הנטען על ידי התובעים, מחוסר ידיעה. 59. במסגרת סיכומיהם טוענים התובעים, כי יש לקבוע את שנת 1977 כמועד תחילת עבודתו של המנוח במסעדה וזאת בהסתמך על הודאתו של יוסף X בכתב ההגנה שהגיש. לחילופין, טוענים התובעים, כי יש לראות את מועד תחילת עבודתו של המנוח אצל המעביד הקודם כשנת 1982 לאור הציון בהסכם משנת 1994, עליו נסמכת הנתבעת עצמה. מנגד טוענת הנתבעת כי אין תחולה לכתב ההגנה המקורי על ההליכים שבפנינו, משהוגש כתב הגנה מתוקן על ידי הנתבעת, ועל כן, אין ליחס לדבריו של מר יוסף X בכתב ההגנה שהוגש מטעמו, כל נפקות לעניין הליך זה. לטענתה, ובכפוף להכחשתה את עצם הזכות לפיצויי פיטורים, הרי שלכל המוקדם תחילת עבודתו של המנוח הרלוונטית לתביעה זו היא שנת 1982 כעולה מן ההסכם מיום 31/6/94. 60. בבואנו לפסוק סכום קצוב בגין פיצויי פיטורים, שומה על התובעים להוכיח את משך תקופת עבודתו של המנוח, לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. התובעים הודו כי אינם יודעים מהו מועד תחילת עבודתו המדויק של המנוח. להזכיר, אף הנתבעת מצידה הודתה כי אינה יודעת מהו מועד תחילת עבודתו המדויק של המנוח במסעדה. 61. ודוק, בסוגיה זו לא הובאו בפנינו כל אסמכתאות או ראשית ראיה אחרת למועד תחילת עבודתו של המנוח במסעדה, למעט כאמור אמירתו של יוסף X בכתב ההגנה המקורי שהוגש מטעמו. דא עקא שבניגוד לסברת התובעים, אין בידינו לקבל אמירה זו כהודאת בעל דין מטעם הנתבעת. הנתבעת ומר יוסף X, הינם שני בעלי דין שונים ועל כן אין לייחס לנתבעת הודאת בעל דין בכל הנוגע לכתב טענות שהוגש על ידי בעל דין אחר. לא זו אף זו. להזכיר, בכתב ההגנה שהגיש טרח יוסף X להדגיש כי המנוח לא עבד ברצף בתוקפה זו אלא בהפסקות במהלכן אף עסק כעצמאי. 62. משכך הם פני הדברים, ובהעדר כל ראיה אחרת מטעם מי מהצדדים, כל שבפנינו הוא אותה הודאת בעל דין מטעם הנתבעת, בתיק זה, אשר עומדת על האותנטיות של המסמך מיום 31.6.94 לפיו אישר המנוח כי תקופת עבודתו אצל אחיו השתרעה על פני השנים 1982 עד 1994. אי לכך, ועל יסוד הודאת הנתבעת במסגרת הליך זה, אנו קובעים כי כל שהוכח בפנינו הוא תקופת עבודה במסעדה שהחל משנת 1982, כנתבע לחלופין על ידי התובעים. ודוק, בעדר כל ראיה אחרת אין לנו אלא לקבוע את מועד תחילת ההעסקה כחודש ינואר 1982. 63. סיכומו של פרק זה. משקבענו כאמור כי משכורתו הקובעת האחרונה של המנוח עמדה על הסך של 4,578 ₪ ברוטו לחודש, ומשקבענו כי מועד תחילת עבודתו של המנוח במסעדה לצורך חישוב פיצויי פיטורים הוא חודש ינואר 1982, אין זאת אלא כי משך תקופת העבודה לצורך חישוב פיצויי הפיטורים עומד על 239.4 חודשים החל מחודש ינואר 1982 ועד ליום 12.12.01. אי לכך סכום פיצויי הפיטורים שנצבר לזכות המנוח נכון למועד פטירתו עומד על הסך של 91,331 ₪ על פי החישוב שלהלן: 4,578 ₪ משכורת קובעת X 239.4 חודשים = 91,331 ₪. 12 64. סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל בפסק דיננו, התביעה מתקבלת בחלקה בלבד, ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך הכולל של 91,331 ₪ פיצויי פיטורים, עקב פטירת המנוח. הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13/12/01 ועד לתשלום המלא בפעל. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעים בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ לתשלום בתוך 30 מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבהית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים