מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא תביעה אזרחית נגררת לפלילים על מרמה: בפני תובענה שהוגשה על-ידי מפרק אגודה שיתופית להשבת הסך של 132,231 ₪ שנגזלו, לטענתו, מקופת האגודה על-ידי הנתבע, בעילות של גזל, תרמית ועשיית עושר שלא במשפט. רקע עובדתי 1. התובע משמש כמפרק מפעיל של האגודה השיתופית "שער אפרים - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ" (בפירוק), מתוקף צו מינוי מיום 26.4.04, לאחר שהאגודה נקלעה לחובות בהיקף של כ- 100,000,000 ₪ (נספח 1 לכתב התביעה) (להלן: התובע ו/או האגודה בהתאמה). 2. הנתבע סיפק שירותי הנהלת חשבונות לאגודה בתקופה הרלוונטית עובר לפירוקה. 3. ביום 4.2.08 הורשע הנתבע על-ידי ביהמ"ש המחוזי, מפי כב' השופט צבי גורפינקל, בת.פ. 40178/05, בביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובמתן משכורת פיקטיבית לבתו בסך של 57,000 ₪. פסק-דין זה הינו חלוט (להלן: ההליך הפלילי). טענות התובע 4. התובע מבסס את תביעתו על סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, הקובע כי המסקנות וממצאים של פסק דין חלוט שניתן בהליך הפלילי, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם. לטענת התובע, משנקבע בפסק דין פלילי חלוט כי הנתבע העביר לבתו משכורת פיקטיבית במרמה מכספי האגודה, שלא כדין, בסך של 57,000 ש"ח, מחוייב הנתבע להשיב את כספים אלו לקופת האגודה. 5. עוד טוען התובע כי יש לדחות את טענת הנתבע לפיה כל הכספים הועברו בפועל לבתו. זאת לנוכח הוראת סעיף 11 לפקודת הנזיקין הקובעת כי מעוולים במשותף חייבים ביחד ולחוד וניתנים להיתבע ביחד ולחוד. 6. על יסוד האמור מבקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום סך של 57,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.99, מועד השיק הראשון שהופקד לטובת בתו של הנתבע. טענות הנתבע 7. יש לדחות את התביעה בגין התישנות. 8. הנתבע אינו מכחיש את הטענה כי בתו קיבלה סכום של 57,000 ₪, כפי שניתן להיווכח מהשיקים נ/2 אשר משוכים לפקודתה מהאגודה. אולם, לגירסתו, סכום זה נפרע על-ידי בתו במסגרת התחשבנות שנערכה בינה לבין התובע באופן שהוא קוזז מיתרת זכות שנזקפה לזכותה ואשר נובעת מאותה עסקה, כמתחייב לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. 9. הנתבע מוסיף וטוען כי גם אם נראה בו ובבתו "מעוולים במשותף" שהוציאו שלא כדין סכום של 57,000 ₪ מקופת האגודה, הרי שפירעונו על-ידי אחד המעוולים מונעת את התביעה של אותו החזר מהמעוול השני. 10. עוד הוא טוען כי הוא זכאי לקזז כנגד הסכום הנתבע כספים שהאגודה חייבת לו בגין שכרו וכן כספים שהיא חייבת לו בגין הוצאות ששילם במקומה מכוח ערבותו. הנתבע מלין בהקשר זה כי זכאותו זו טרם נבדקה על-ידי התובע, כאמור בהחלטת רשם האגודות, ולכן לשיטתו לא ניתן לחייבו בתשלום הסכום הנתבע עובר לעריכת התחשבנות. לטענת הנתבע הוא לא נחקר על טענה זו, המפורטת בתצהירו, ועל כן יש לקבל את עדותו כאמיתה שלא נסתרה. 11. בנוסף טוען הנתבע כי פסק הדין בהליך הפלילי אינו מקים מעשה בית דין לחיוב כפול שלו ושל בתו. התיישנות 12. לטענת הנתבע, התרמית בה הורשע התייחסה להנפקת תלושי השכר הפיקטיביים, והיה על התובע לדעת על מעשים אלו עוד בשנת 2003 , אשר שימש כנאמן של האגודה השיתופית במטרה להגיע להסדר נושים. לטענת הנתבע, מבדיקת תביעת החוב שהגישה בתו לתובע בשנת 2003 ולנוכח בדיקת מסמכי האגודה ניתן היה "בשקידה ראויה" לגלות את העובדות המהוות את עילת התובענה דנן. הנתבע מפנה להוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות וטוען כי יש לדחות את התביעה בגין התיישנות. 13. התובע, מצידו, טוען כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות בהתאם לסעיף 7 לחוק ההתיישנות המתייחס באופן קונקרטי לנסיבות של תרמית. התובע מפנה לאמור ב שאוליאן שם נקבע כי הידיעה הנדרשת לעניין סעיף 7 הינה ממשית וסובייקטיבית הניתנת להוכחה בראיות. בהסתמך על הלכה זו גורס התובע כי המועד הראשון בו ידע באופן ממשי על העובדות המקימות את עילת התביעה הוא המועד בו הוגש כתב האישום נגד הנתבע, קרי ביום 9.6.05. 14. סעיף 7 לחוק ההתיישנות חל את כל סוגי התביעות בנושאי מרמה, והוא אינו מוגבל לעילות שיסודן בעוולת התרמית כמשמעה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], יהא אשר יהא המקור המשפטי הקובע את סיווגן. כך נקבע על ידי השופט י' אנגלרד בע"א 4958/99 עין גב - קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נה(2), 11 (פורסם במאגרים המשפטיים ניתן ביום 21.12.00), עמ' 23: "אני גורס כי הוראת סעיף 7 לחוק ההתיישנות מקיפה את כל סוגי התביעות בנושאי מירמה. [...] השווה בעניין זה את דבריו של חברי השופט מצא בע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ [10], בעמ' 869: "תחולתו של סעיף זה [סעיף 7 לחוק ההתיישנות - י' א'] איננה מוגבלת לעילות שיסודן בעוולת התרמית, כמשמעה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אלא משתרעת על כלל עילות תרמית ואונאה, ויהא אשר יהא המקור המשפטי הקובע את סיווגן: נזיקי, חוזי, מינהלי, או אחר". [...] האיזון שערך המחוקק בסוגיית המירמה וההונאה מתאים גם למירמה הנוגעת להליכים משפטיים בתחום האזרחי". עילת התביעה שבפני הינה תרמית ועל כן בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק ההתיישנות, מירוץ ההתיישנות החל עם היוודע דבר המירמה. בעניין זה יש להפנות לאמור, בע"א 657/87 מידל אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ, פ"ד מג(4), 861, 870 (1989), שם נקבע כי כריכת המועד לתחילת ההתיישנות 'ביום שבו נודעה לתובע התרמית או האונאה' מלמדת על כוונת המחוקק לידיעה שהיווצרותה בפועל מהווה עובדה ממשית "משמע, שבעצם זמינותה של הידיעה על התרמית, ידיעה שהתובע התרשל בהשגתה, לא סגי". זאת בעוד שעל התובע המבקש להסתמך על סעיף 8 לחוק מוטלת החובה להוכיח, שהעובדות נעלמו ממנו מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה בידו למנוע סיבות אלו. נוכח שוני זה בפערי ההוכחה הנדרשים קבע ביהמ"ש העליון כי "מקום שסעיף 7 חל - סעיף 8 איננו יכול לחול". 15. תנאי סף להחלת סעיף 7 לחוק ההתיישנות הינו כי טענת התרמית "תהיה עילת התביעה עצמה" (ע"א 630/90 רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, פ"ד מה(5), 365, 371 (1991)). לשם כך, על התובע להציג תשתית עובדתית המבססת לכאורה את טענת התרמית. עיון בכתב התביעה מלמד כי התובע מייחס לנתבע ביצוע מעשי תרמית כלפי האגודה. כך על-פי הנטען, גזל הנתבע את כספי האגודה תוך יצירת מצג כוזב כאילו בתו עובדת בשורות האגודה. על סמך עובדות נטענות אלו עותר התובע לחיוב הנתבע בתשלום הסכום שנגרע מקופת האגודה בסך 57,000 ₪ בעקבות ביצוע מעשי התרמית (ראו סעיפים 15, 16 לכתב התביעה). 16. נקודת הזמן הראשונה לתחילת מירוץ ההתיישנות, לה טוען הנתבע, היא מועד מינויו של התובע כנאמן האגודה בחודש יוני 2003, לאחר שזו נקלעה לחדלות פרעון. בעניין זה העיד מטעם הנתבע מר אסף נמרוד, ששימש בתקופה הרלוונטית כיועץ המשפטי של האגודה, כי התובע מונה כנאמן על מנת לנסות לגבש הסדר נושים ובמסגרת ההליכים שהתנהלו בביהמ"ש המחוזי התחייב להגיש תביעות נגד חברי האגודה "ואחרים" שנטלו כספים שלא כדין מקופת האגודה. בעדותו התבקש מר נמרוד להבהיר מהי אותה ידיעה שהוא מייחס לתובע ככל בנוגע לחוב הנתבע לאגודה, ולדבריו התובע "לא פירט בתגובה לכב' השופטת אלשייך שמי [כך במקור], אבל השמות היו ידועים. [...] היו רשימות ברורות הן של אנשים שקיבלו מגרשים והן אנשים שקיבלו כספים שלטענת עו"ד ארז לא הגיע להם לקבל את הכספים האלה" (עמ' 16, 18, 21 לפרוטוקול). עדותו של מר נמרוד לא שיכנעה אותי כי היתה לתובע ידיעה ממשית על מעשה התרמית. 17. בהתייחס לטענה זו נשאל התובע בחקירתו מתי נחשף לראשונה לרשימת החייבים של האגודה, ועל כך השיב בכלליות בין השנים "2004, 2005". משהתבקש למקד את תשובתו לחוב שנזקף לנתבע השיב כי נודע לו על "החוב של הרשקו" רק בשנת 2005 עם הגשת כתב האישום (עמ' 15 לפרוטוקול). גירסתו של התובע לפיה בתקופה בה שימש כנאמן לצורך השגת הסדר נושים לא ידע על הכספים שניתנו לבת הנתבע שלא כדין מקופת האגודה, וממילא שלא היתה לו ידיעה ממשית על מעשי המרמה של הנתבע מהימנה עלי. גירסה זו לא אויינה בעדותו של מר נמרוד. 18. ניתן לייחס לתובע ידיעה ממשית וסובייקטיבית על העברת הכספים לבתו של הנתבע כרמית מקופת האגודה, רק בסמוך למועד דחיית תביעת החוב הראשונה של הגב' כרמית הרשקו. הגב' הרשקו הגישה תביעת חוב בשנת 2004 ובחודש יולי 2005 דחה התובע את התביעה ובין היתר קבע כי "בהתאם לבדיקות שערך הח"מ עולה כי לכאורה הגיעו לידיך 57,000 ש"ח מכספי האגודה שלא כדין וזאת ע"י שכר פיקטיבי (ראי עמ' 18-19 לכתב אישום אשר הוגש ע"י פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה" (נספח 8 לתצהיר התובע). אמירה זו התובע מתיישבת עם עדותו בביהמ"ש כי החוב של הנתבע נודע לו רק לאחר הגשת כתב האישום. 19. נוכח האמור שוכנעתי כי רק במועד בו נדחתה תביעת החוב של כרמית ידע התובע על התרמית וזהו המועד ממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות. התביעה בחודש מרץ 2011 , כ-6 שנים ממועד בו נולדה עילת התובענה והחל מירוץ ההתיישנות לגביה, ועל כן לא התיישנה. פסק דין פלילי כראיה לכאורה במשפט האזרחי 20. בכתב התביעה עותר התובע להשיב לקופת האגודה כספים אשר הועברו על-ידי הנתבע לבתו כרמית בסך של 57,000 ש"ח. התובע מבסס את התביעה על ממצאי פסק הדין הפלילי החלוט, אשר הרשיע את הנתבע, בין היתר, בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות עבור בתו תוך הצגתה כעובדת האגודה בעוד שבפועל לא עבדה שם. הוראת סעיף 42א(א) לפקודת הראיות קובעת כי "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". הנתבע לא ביקש להביא ראיה לסתור את הממצאים והמסקנות שנפסקו בפסק הדין הפלילי, ולא ניתנה רשות שכזו. לפיכך ממצאי פסק הדין החלוט, המרשיע את הנתבע, מהווים ראיה לכאורה . יחד עם זאת "לפסק הדין הפלילי כשלעצמו משקל סגולי "מיוחד" ...והכלל הוא "שמשקלו בדרך כלל יהא רב ולא בנקל יהפוך השופט האזרחי מסקנותיו על פיהן אם לא הובאה בפניו ראיה חדשה" בין ברשות ובין בזכות" (קדמי על הראיות עמ' 1564). 21. ביום 9.6.05 הוגש כנגד הנתבע ושישה נאשמים נוספים כתב אישום הכולל שבעה פרטי אישום, כאשר לנתבע ייחסה התביעה ביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמכים בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים, ערמה ותחבולה, ועוד. מתיאור עובדות כתב האישום ניתן ללמוד כי בתקופה הרלוונטית סיפק הנתבע שירותי הנהלת חשבונות כעצמאי לאגודה ומתוקף תפקידו שימש גם כחשב האגודה. בכתב האישום נטען כי הנתבע רשם בספרי האגודה את בתו, גב' כרמית הרשקו כעובדת האגודה בעוד שבפועל לא עבדה כלל שם, ובכך ששילם לה שכר עבודה, שלא כדין, עפ"י הפירוט הבא: שנת 1999 - 26,500 ₪; שנת 2000 - 24,500 ₪; שנת 2001 - 6,000 ₪. על יסוד המעשים המתוארים לעיל הואשם הנתבע בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות עבור כרמית בסכום כולל של 57,000 ₪ וב"ניפוח הוצאות" של שכר עבודה פיקטיבי והקטנת הכנסת האגודה, שלא כדין. 22. מהכרעת הדין עולה כי הנתבע הורשע בעבירה של מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה נוכח הפער המשמעותי שבין הראיות האיתנות שהציגה התביעה לחובת הנתבע אל מול גירסת ההגנה של הנתבע שלא נתמכה בראיות (עמ' 217-218 לפסק הדין הפלילי). עוד עולה מהכרעת הדין כי התביעה הציגה הודעות של הנתבע בפני חוקר מס הכנסה משנת 2002 ומשנת 2003 בהן הודה כי כרמית לא עבדה במושב וכי הוא רשם עבורה תלושי משכורת פיקטיביים על מנת לאפשר לה לשלם את החזר המשכנתא מתוך כספי המשכורת, עד שהמגרש ירשם על שמה, וזאת בתקופת לימודיה כסטודנטית למשפטים בין השנים 1999-2001 (ת/7, ת/10) (עמ' 207 לפסק הדין הפלילי). בנוסף הובא בהכרעת הדין ציטוט מהודעת הנתבע במשטרה משנת 2001 בה התחייב להשיב את הכספים שהעביר לבתו על חשבון שכר עבודתו (ת/45). על התחייבות זו חזר הנתבע גם בהודעתו במשטרה משנת 2002 (ת/49) (עמ' 208 לפסק הדין הפלילי). 23. בפסק הדין נקבע כי הנתבע הכין פנקסי חשבונות ורשומות כוזבות בכך שרשם את בתו כרמית כעובדת האגודה בעוד שבפועל לא עבדה שם כלל ובכך קיבל במרמה בעבורה סך של 57,000 ₪ תוך הצגתה כעובדת בעוד שבפועל לא עבדה שם. בחקירתו במשטרה העיד הנתבע כי בתו לא עבדה באגודה השיתופית. בעדותו בפני בית המשפט אשר דן בכתב האישום, שינה הנתבע את גרסתו והעיד כי בתו עבדה בעבור האגודה אך בביתו או במשרדו של מר בן דגן ולא במושב עצמו. עוד העיד כי כאשר הפסיקה לעבוד בדרך זו, המשיך הוא לבצעה את עבודתה ועל כן המשיך להנפיק לה תלושי שכר. בית המשפט דחה עדותו זו הסותרת את עדותו במשטרה ואשר לא היו לה כל תימוכין. בהליך שבפני מעלה הנתבע גרסה עובדתית חדשה לפיה תלושי המשכורת נמשכו על חשבון שכרו האישי (סעיף 2 לתצהירו) גרסה זו סותרת גרסאות קודמות שלו ואין לה כל תימוכין. בדיון ההוכחות העלה הנתבע טענה עובדתית נוספת, לפיה האגודה שילמה לאנשים שרכשו מגרשים במושב את החזרי הלוות המשכנתא, בתקופה בה עיכב מינהל מקרקעי ישראל את עסקת רכישת המגרשים. מר נמרוד מטעם הנתבע העיד כי, בתו של הנתבע קיבלה מהאגודה כספים על חשבון החזר המשכנתא וזאת בהתאם להסדר שהושג בין נוטלי המשכנתאות המשתכנים לבין האגודה לאחר הקפאת ההתקשרויות עם המינהל ועיכוב הקצאת המגרשים כתוצאה מההקפאה. לדבריו, הסדר זה נועד להסדיר את פירעון התשלומים השוטפים של המשתכנים שלקחו משכנתא על-ידי האגודה, עד למועד קבלת המגרש והנתבע ביקש כי תשלום זה יועבר לבתו כרמית בדרך של משכורת, על מנת שלא ייחשב כהכנסה מבלי שניתנה הצהרה למס הכנסה. לתמיכת גירסה זו הוגש העתק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בביהמ"ש השלום בתל אביב ביום 29.6.11 (נ/3) לאחר הדיון הגיש הנתבע רשימה של אותם אנשים אשר לטענתו קיבלו החזרים מהאגודה בגין תשלומי המשכנתא. גם טענה זו יש לדחות וזאת מן הנימוקים הבאים: א. טענה זו כלל לא עלתה במסגרת כתב ההגנה ובתצהירו של הנתבע, ובנוסף הנתבע אינו רשאי להעלות טענות עובדתיות סותרות. ב. לא ניתן ללמוד מרשימה זו כי אכן האגודה שילמה לרוכשים כספים בפועל. ג. לא ניתן ללמוד מרשימה זו מה היקף ההחזרים שהיו מגיעים לגב' הרשקו. ד. בנגוד לנטען על ידי הנתבע, לא מצאתי כל קביעה עובדתית בהכרעת הדין או בגזר הדין הקובעת כי הכספים שולמו לכרמית כפיצוי בגין העיכוב במסירת המגרשים. 24. הנתבע טען כי לא גזל מאומה מכספי האגודה, ואין שום ממצא בהכרעת הדין הקובע קיומו של גזל טענה זו אינה יכולה לעמוד נוכח הקביעות המפורשות בהכרעת הדין כמפורט לעיל. 25. לא מצאתי מקום לקבל את טענות הנתבע וליתן אמון בגירסתו. התמונה שהצטיירה לנגד עיני הייתה של מי שבפיו מיני גירסאות רבות להצדקת מעשי המרמה בהם הורשע, שאחת אינה מתיישבת עם רעותה. על כן, בשים לב לממצאי פסק הדין הפלילי ולאור הרשעתו במעשי מרמה, אני קובעת כי הנתבע מחויב לפצות את התובע בגין כל הסכום שהועבר על ידו לבתו כרמית מכספי האגודה שלא כדין. פירעון החוב על-ידי בתו של הנתבע, כרמית הרשקו במסגרת הסכם הפשרה: 26. אין מחלוקת כי בתו של הנתבע, כרמית הגישה שתי תביעות חוב כנגד האגודה השיתופית. בתביעה הראשונה מיום 27/1/04 נתבע כי יועבר לבעלותה מגרש מס' 126 ובנוסף ישלם לה סך של 102,960 ₪ אשר הועברו לאגודה לתשלום "דמי היוון", ואשר לא הועברו למינהל מקרקעי ישראל. ביום 7/7/05, הודיע התובע לכרמית כי הוא ימליץ עליה בפני המינהל לקבלת המגרש בתנאי שיוחזר לידו הסך של 57,000 ₪ ששולמו לה כשכר פיקטיבי. על החלטה זו הוגש ערעור לרשם האגודות השיתופיות וערר זה נדחה. על החלטת רשם האגודות השיתופיות הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 2605/06). ביום 29/1/07 שב ודן מפרק האגודות השיתופיות בעניין זה וקבע כי במסגרת העתירה לבג"צ פורטו עובדות אשר לא היו בידיעתו. הרשם ציין בהחלטתו זו כי "אם אכן המערערת שילמה עבור רכישת המגרש ממקורותיה, ללא קשר עם אותו סכום בסך- 57,000 ש"הרי שהחלטתי הייתה שונה והייתי מקבל את הערעור ומורה למפרק להגיש תביעה נפרדת נגד המערערת ואביה להחזרת אותם 57,000 לקופת הפירוק". הרשם קבע כי על הצדדים להעביר לו ראיות בעניין הסכומים ששילמה התובעת בעבור המגרש ועם קבלתם ישקול בשנית את החלטתו. בהמשך ביום 19/2/07 קבע הרשם כי כרמית הרשקו שילמה את מחיר המגרש במלואו ועל מפרק האגודה להמליץ בפני המינהל כי המגרש ירשם על שמה. עוד קבע כי על המפרק לדון בתביעת החוב שהוגשה על ידה. 27. ביום 22/7/07 הגישה כרמית הרשקו את התביעה השניה (תביעת חוב מתוקנת) בה ביקשה כי ישולם לה הסך של 250,000 ₪ (דמי היוון ששילמה ביתר, פיצויי בגין הפרת הסכם למתן המלצה, תוספת תשלום לממ"י בגין העיכוב במתן ההמלצה, הפרש דמי חכירה בגין עליית ערך הקרקע. ביום 2/1/08 דחה המפרק את מרבית התביעה וקבע כי יש לשלם לה סך של 40,000 ₪ בגין הפרת הסכם ואובדן ההנאה מהנכס. על החלטה זו הוגש ערעור וביום 2/6/08 חתמו התובע והגב' הרשקו על הסכם פשרה לפיו " הצדדים הגיעו להסכמה, כי כדי לסיים את המחלוקת ביינהם מוסכם כי בנוסף לסכום של 40,000 ₪ אותו אישר המפרק בתביעת החוב המתוקנת שהגישה המערערת, יאושר סכום נוסף של 25,000 ₪ ". הנתבע מפנה לסעיף 3 להסכם הפשרה שם נכתב כי "ביום 7/7/05 דחה המפרק את תביעתה בטענה כי המערערת קיבלה סך של 57,000 ₪ מכספי האגודה שלא כדין וסכום זה עומד לחובתה", וטוען כי הסכום המוסכם שנקבע בהסכם הפשרה כולל גם את הפחתת הסך של 57,000 שעמד לחובתה. עוד הוא טוען כי משניתן אישור התובע למינהל לצורך מסירת המגרש, ברי כי נפרע החוב בסך 57,000 ₪. 28. התובע דוחה את טענת הנתבע; וטוען כי אין לקשור בין תביעת החוב לבין הסכום שנתבע בהליך זה וכי לא הוסכם בינו לבין הגב' הרשקו כי הסכום הנזכר בסעיף 11 להסכם הפשרה הינו "השורה התחתונה" לאחר קיזוז הסך של 57,000 ₪. 29. אני דוחה את טענת הנתבע לפיה קוזז הסכום של 57,000 ₪ במסגרת הסכם הפשרה שנחתם עם הגב' הרשקו מן הנימוקים הבאים: א. מלבד איזכור בסעיף 3 בהסכם הפשרה, לא מצאתי כל ביטוי נוסף שעשוי להעיד על כוונת הצדדים לקשור בין הסכום הנוסף שאושר לכרמית בהסכם לסכום אותו קיבלה שלא כדין מהאגודה. הדעת נותנת, כי לו היה הסכום הנוסף שאושר תוצאת של קיזוז הסך של 57,000 ₪ מהסכום הנטען ששולם על-ידי כרמית, היה הדבר משתקף מהוראות ההסכם, באופו שהיה נקבע במפורש מהו הסכום שאושר לתשלום ומסכום זה יש לקזז את הסך של 57,000 ₪. ב. התובע העיד בתצהירו כי אין כל קשר בין תביעת החוב לתביעת ההשבה והוא הפריד בין שני הדברים לאור החלטתו המפורשת של רשם האגודות השיתופיות מיום 19/2/07 לפיה עליו לבדוק את תביעת החוב בנפרד וללא קשר לחוב הנתבע כלפי האגודה. בחקירתו הנגדית עמד על גירסתוזו והבהיר כי , בתו של הנתבע קיבלה את המגרש לאחר שהוא "הסתדר" איתה "בזה שלא גביתי ממנה את הכסף, וגם לא דרשתי אותו ממנה. [...] ניסיתי לגבות ממנה את הכסף שקיבלה שלא כדין, לא הצלחתי, נאלצתי אחרי שעתרה לבג"צ לתת לה את המגרש מבלי שהיא משלמת את הכסף, ולכן אני פניתי לאבא שלה" (עמ' 11 לפרוטוקול). גרסתו זו לא נסתרה בדרך כלשהיא. ג. הנתבע לא מצא לנכון להעיד את בתו כרמית באשר להוראות הסכם הפשרה ולכוונת הצדדים. כלל נקוט בידי בתי המשפט שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו (רע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר בע"מ, פ"ד מד(4) 595). ד. מר אסף נמרוד העיד כי הגב' הרשקו הביאה לעיונו את הסכם הפשרה והוא אמר לה "תוותרי על היתרה שלא יהו תביעות הדדיות, קחי את המגרש ובזה יסתיים הענין(עמ' 20 לפרוטוקול). מר נמרוד לא שיכנע אותי בעדותו ולא האמנתי לה; עדותו זו אינה מתיישבת לטעמי עם תוכנו של הסכם הפשרה; אם אכן בבסיס ההסכם עמדה הסכמה כי הסך של 57,000 ₪ מקוזז, היה על הצדדים לציין כי התשלום מסיים את כל המחלוקות. העובדה כי הצדדים לא הזכירו את פעולת הקיזוז במפורש, ולא כתבו כי ההסכם מסיים את כל המחלוקות מביאה למסקנה כי אין לקבל את עדותו של מר נמרוד. סתירה נוספת לעדות זו אני מוצאת במכתבו של עו"ד בר לב מיום 11/1/12 (ת/1) אשר ייצג את הגב' הרשקו במו"מ מול הנתבע, והוא במכתב זה אינו סבור כי נערכה פעולת קיזוז במסגרת הסכם הפשרה. בהקשר זה יצויין כי עדותו של מר נמרוד לפיה הוא ייעץ לעו"ד בר-לב שניהל את המשא ומתן בעניינה של כרמית, סותרת את מכתבו של עו"ד בר לב שם נכתב במפורש כי בתו של הנתבע היא שניהלה את המשא ומתן עם התובע. קיזוז הסכום הנתבע אל מול הוראות הסכם הפשרה 30. בהסכם הפשרה נקבע כי אושר לגב' הרשקו תשלום של 65,000 ₪. . התובע הודה בחקירתו כי תביעת חוב בסך 65,000 ₪ טרם שולמה לגב' הרשקו עד למועד מתן עדותו (עמ' 14 לפרוטוקול). הנתבע טוען כי יש לקזז את הסכום הנתבע מול הסכום שאושר בהסכם הפשרה. גם טענה זו יש לדחות מן הנימוקים הבאים: א. הנתבע לא הציג את הסכמת הגב' הרשקו לקיזוז הנטען על ידו. כספים אלו שייכים לגב' הרשקו והוא אינו רשאי להשתמש בהם ללא הסכמתה המפורשת. ב. בהתאם לסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, ניתן לקזז חיובים בהליכי חדלות פירעון בתנאי שהחיובים נוצרו "במהלך העסקים הרגיל". גם אם היה הנתבע מציג את הסכמת בתו לקיזוז ספק בעיני אם ניתן היה לעשות כן שכן , קבלת כספים במרמה אינה מהווה מהלך עסקים רגיל. מסקנה זו מתבקשת גם מתוקף תקנת הציבור המחייבת שלא לתת עדיפות לאדם שמעל בכספי האגודה על פני הנושים האחרים (ראה האמור בע"א 2146/06 אריה ברק נ' עו"ד ברוך אבוקרט - מפרק (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 18.11.10)). קיזוז הסכום הנתבע מול סכומים המגיעים לתובע לטענתו 31. הנתבע טוען כי האגודה חייבת לו סך של 85,000 ₪ בגין שכר עבודה שלא שולם לו וסך של 1,364,226 ₪ בגין עבודה מיוחדת שביצע בעבור האגודה השיתופית בהליכים שהתנהלו מול המשקם. התובע הגיש תביעת חוב בגין סכומים אלו, התובע דחה את תביעת החוב וערעור שהוגש על החלטה זו נדחה על ידי רשם האגודות השיתופיות. בטענה זו קיים מעשה בית דין ועל כן יש לדחות את טענת הנתבע. 32. הנתבע מוסיף וטוען כי הוא זכאי לקזז מהחוב הנטען את ההוצאות שהוציא עבור האגודה, בעת שפרע במקומה את התשלומים השוטפים של ההלוואות שנטלו המשתכנים וחברי האגודה במטרה לגייס כספים להשלמת פרוייקט פיתוח המושב.הנתבע מפנה בעניין זה להחלטת רשם האגודות השיתופיות בערעור שהוגש לפיה ניתנה הסכמת המפרק להחזיר לנתבע את כח התשלומים ששילם בעבור האגודה השיתופית מכוח ערבותו לחיוביה וזאת בכפוף להמצאת מסמכים המוכיחים תשלומים אלו (סעיפים 7 ו- 16 להחלטה). 33. אני מקבלת את טענת התובע כי התובע מחויב להסכמה זו ועל כן ניתן היה לקזז מהסכום הנתבע כל סכום אשר שולם על ידי הנתבע מכוח ערבותו לחובות האגודה. יחד עם זאת הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח אלו סכומים שולמו על ידו. הנתבע לא צירף אסמכתאות בעניין ואפילו בתצהירו לא נקב בסכומים ששולמו ובמועדי התשלום. במסגרת ההליך הפלילי טען הנתבע כי הכספים שהופקדו בחשבונו הפרטי היו של האגודה לאחר שביצע את פעולות הסליקה בעקבות הקפאת חשבונות האגודה. לתמיכת הטענה הגיש כראיה פלט מחשבונו הפרטי, ספחי הפקדה, שוברי הפקדה של הבנקים וצילומי כרטסת הנהלת חשבונות. מסמכים אלו לא הוגשו בהליך שבפני. הנתבע לא פירט כדבעי טענה עובדתית זו וכך לא הוכיח את זכאותו לקבלת כספים כלשהם מהאגודה או את היקפה, וטענתו בעניין זה נותרה לאקונית ללא כל פירוט עובדתי או תמיכה ראייתית. 34. בנסיבות אלו לא ניתן לקבל את טענת הקיזוז ותרופתו של הנתבע הינה בהגשת פניה מסודרת לתובע בצירוף האסמכתאות הנדרשות, או בהגשת תביעה נפרדת. סוף דבר 35. הנתבע ישלם לקופת הפירוק את חובו לאגודה בסך של 132,231 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 36. בנוסף ישא הנתבע בהוצאות המשפט של התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, ובתוספת שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. משפט פליליתביעה אזרחית נגררת לפליליםמרמהתביעה אזרחית