קראו את הקטע הנבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות להלן בנושא קשר בין התקף לב לשירות במשטרה: 1. המערער, יליד 1957, התגייס לשירות במשטרת ישראל בשנת 1979 ושירת כשוטר במגוון תפקידי שטח ומטה בין התאריכים 15.10.79-01.12.86 ולאחר מכן בין התאריכים 18.09.89 עד שחרורו ב-2009. בתאריך 14.3.07 הגיש תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט 1959 (נוסח משולב) (להלן: "החוק"), בשל התקף לב בו לקה, ובתאריך 28.10.07 הודיע קצין התגמולים למערער על דחיית תביעתו, מהנימוק שלא נמצא קשר בין התקף הלב בו לקה ובין האירוע מיום 11.1.07, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק, ומכאן הערעור נשוא פסק דין זה. 2. בתצהירו מיום 24.12.08, שהוגש כתמיכה לערעורו, סיפר המערער, שהתגייס לשירות במשטרת ישראל בשנת 1979 מבלי שסבל מכל בעיות רפואיות, ובכלל זה בעיות לב. לדבריו, במהלך שירותו במשטרה מילא תפקידים שונים. בשנת 2002 מונה לתפקיד מפקד שיטור קהילתי בתחנת עכו ועבודתו בוצעה לרוב בין השעה 07:30 בבוקר לבין השעה 17:00 אחה"צ, כשמדי פעם נדרש לבצע משמרות "מתואמות", בין השעה 16:00 אחה"צ לבין השעה 01:00 בלילה, וזאת לפחות פעמיים בשבוע. לדבריו, ביום 7.1.2007, פנה למפקדו דאז, רפ"ק גבי דוד, בבקשה לקבל למחרת היום יום חופש לצורך ליווי בנו לניתוח שעבר באותה עת. רפ"ק גבי דוד סירב לאשר למערער חופשה בטענה שגם הוא לא ליווה את ילדיו לניתוחים ומאחר ולטעמו אין צורך בכך. לאור תשובתו זו של רפ"ק גבי דוד פרץ בין השניים ויכוח, שבסופו אושר למערער יום פגרה על חשבון יום שישי, בתנאי שביום שישי יתגבר המערער מבצע חיפושים במזבלה בחצור הגלילית בפרשת תאיר רדה ז"ל. המערער טען שחש כעס ורוגז רב באותו אירוע על חוסר ההתחשבות בו. 3. ביום 9.1.2007, בשעה 06:30 בבוקר, נשלח המערער, כאמור, לבצע חיפושים באירוע של תאיר רדה ז"ל. ביום 10.1.2007 בערב, נודע למערער מפי רס"מ יונה פילגוד, עוזרתו של רפ"ק גבי דוד, שהחליט כי על המערער לתגבר למחרת היום את תחנת עכו במהלך משמרת לילה, בין השעה 22:00 בערב לבין השעה 07:00 בבוקר. ביום 11.1.2007 פנו אל המערער פעם נוספת בהודעה טלפונית, שעליו להתייצב למשמרת בשעה 18:00 ולא בשעה 22:00 ושיהא עליו לעבוד עד השעה 07:00 בבוקר. לדבריו, בעקבות הודעה זו, שבאה לאחר מספר ימים שבמהלכם "זכה" ליחס משפיל מצד רפ"ק גבי דוד, הוצף בתחושת עלבון וחש מתוח וחסר אונים. 4. עוד הצהיר המערער, שבשיחה שנערכה, כהמשך ישיר לנ"ל, בינו ובין רפ"ק גבי דוד, שאל אותו המערער מדוע החליט לשבצו במשמרת לילה, ומדוע משק"ים אחרים, הנחשבים מוגבלים רפואית (כמו המערער), לא יוצאים לתגבורים, ותשובתו של רפ"ק גבי דוד הייתה, לטענת המערער: "הם מיוחסים ואתה לא". עוד נטען, שתשובתו זו של רפ"ק גבי דוד הובילה לויכוח סוער ונוקב ביניהם, ובמהלך אותה שיחה היה המערער נתון לסערת רגשות עזה ביותר ולדחק נפשי אקוטי וחריג, שהחמירו לאחר שרפ"ק גבי דוד טרק את הטלפון בפניו. מיד לאחר האירוע התקשר המערער לרס"מ יונה פילגוד ופרק בפניה את תסכולו הרב, ובתום שיחה זו חש המערער ברע, בכאבים בחזה עם הקרנה לכתף וליד שמאל. כאבים אלה ייחס המערער לנכותו האורטופדית המוכרת ע"י משרד הביטחון והמשטרה (שברים ביד שמאל), ולכן לא פנה מיד לקבלת טיפול. 5. המערער המשיך וטען, שבמהלך משמרת ביום 11.1.2007 הוא המשיך לסבול מכאבים בחזה עם הקרנה לכתף וליד שמאל, על כן שוחרר מהמשמרת בשעה 05:00 בבוקר במקום בשעה 07:00. ביום שישי 12.1.07 במהלך מפגש חברים, סיפר המערער על הריב עם מפקדו וכי הינו סובל מכאבים בחזה עם הקרנה לכתף ויד שמאל, וביום 16.1.2007 לא יכול המערער לשאת עוד את כאביו ולכן נשאר לנוח בבית ולא יצא לעבודה. בבוקר יום 17.1.2007 התכונן המערער לצאת לעבודה, לבש את מדי המשטרה, שתה קפה ויצא לדרך, ולאחר נסיעה קצרה שב לביתו היות וחש לחץ בבטן וצורך לעשות צרכים. במהלך שהותו בחדר השירותים בבית חש כאבים עזים בשתי הכתפיים, נעמד ואז חש זרמים והרגשת נימול בקצות האצבעות של הידיים, התיישב בחדר המגורים, קרא לאשתו ואמר לה שאינו מרגיש טוב, חש בזיעה קרה, הקיא, על כן אשתו הזעיקה אמבולנס של מד"א והמערער הובהל לחדר המיון של בית החולים לגליל המערבי נהריה, שם אובחן אוטם בשריר הלב. המערער עבר דום לב ובעקבותיו החייאה באמצעות מכות חשמל, ולאחר מכן עבר צינתור והרחבה של העורק הקדמי תוך השתלת סטנט. המערער טען שקודם להתקף הלב שעבר, לא סבל המערער מבעיות לב כלשהן. 6. לדברי המערער עצמו, הוויכוח נשוא התביעה אירע ביום 11.1.07, ואילו התקף הלב אירע ביום 17.1.07 - הפרש זמנים ארוך מעין זה מקשה על קביעת קיומו של קשר סיבתי בין השניים, עד כדי ניתוקו - הוויכוח לא היה חריג, אלא דבר שבשגרה, המתעד מערכת יחסים בין מפקד ופקוד, במיוחד לאור העובדה שהמערער נהג להתווכח על משמרות ותגבורים, לא רק במקרה הנוכחי. המערער עצמו אמר בעדותו בפניי (פרוטוקול מיום 17.5.112 מעמ' 13 שורה 27 עד עמ' 14 שורה 4): "ש. זו לא פעם ראשונה שהתווכחת על משמרת או תגבור? ת. נכון. ש. על מה עוד התווכחת לפני האירוע הזה, על משמרות ותגבורים ודברים כאלה? ת. לא. הוויכוחים עם גבי דוד היו על כך שהיה לי משנת 2002 מאחר ואני נכסה צה"ל, בעיות אורטופדיות, רופא משטרתי כתב שאסור לי לבצע עבודה מבצעית והוא בכוח היה מוציא אותי לעבודות של תגבורים ומשמרות ... האישור של הרופא המשטרתי היה לי כל הזמן. כל הזמן הוא התעלם מהאישורים למרות שאמרתי לו שאפנה הלאה. לא היו ויכוחים כל הזמן. לא הייתה לי ברירה ואני יצאתי. היה לי ויכוח איתו על הרגע הזה אבל יצאתי." 7. מטעם המערער הוגשו תצהירים לתמיכה בערעור- בתצהיר גב' עליזה אוחנה, מזכירתו של רפ"ק גבי דוד, מיום 8.1.09, היא חזרה על דברים שנאמרו על ידי המערער בתצהירו, לפיהם רפ"ק גבי דוד לא אישר למערער לצאת ליום חופש בשל הניתוח של בנו, אמר לו שהוא לא היה לוקח חופש אם היה במצב דומה ואף בקש ממנו לצאת לתגבור, דבר שהכעיס מאוד את המערער. 8. בעדותה בפניי אמרה את הדברים הבאים (פרוטוקול מיום 17.5.12, עמ' 17 שורות 13-19, 26-27): "ש. עדים אחרים העידו שמערכת היחסים ביניהם היתה עכורה. את כמזכירתו יודעת? ת. לא יודעת מה היתה מערכת היחסים, אבל אצלנו מקובל אם יש תגבורים וזה לא מוצא חן, אז מתווכחים. זה תפקיד תובעני. במקרה הזה זה היה יוצא דופן כי היה לו מקרה מיוחד עם הבן שלו ולא נתנו לו לצאת. .... ש. את יודעת אם היו לו ויכוחים עם מפקדים אחרים למיקי לפני או אחרי כן? ת. לא יודעת. זה שגרה" 9. תצהיר נוסף שהוגש כתמיכה לערעור הינו מיום 8.1.09, של השוטר עמוס לב רן, בו הוא חזר על דברים שנאמרו על ידי המערער בתצהירו. לדבריו, נכח בחדר בזמן שרפ"ק גבי דוד סירב לבקשת המערער לקחת יום חופש על מנת ללוות את בנו לניתוח ובנוסף סיפר שהשיחה ביניהם עברה לטונים גבוהים, תוך שניכר במערער שהוא התרגש והתרגז. 10. באי כוח הצדדים הפנו לדבריו של עד זה בעדותו בפניי, כשבאי כוח המערער טענו, שיש ללמוד מדבריו על העומס והפעילות האינטנסיבית לה נחשף המערער באותו שבוע במהלכו התקיימה המריבה ומנגד ב"כ המשיב טענה, שמדבריו עולה כי הוא היה עד לוויכוחים רבים בין גבי דוד לבין המערער, וכי האירוע נשוא הערעור הוא רק "קצה חוט", כדבריו, למערכת יחסים עכורה (פרוטוקול מיום 17.5.12, עמ' 15 החל משורה 13): "ש. אתה יודע על ויכוחים נוספים עם גבי? ת. אני הייתי עד ושמעתי על הרבה מאוד ויכוחים. המזכר והתצהיר שלי הם קצה חוט של מערכת יחסים שלא שררה בה אהבה גדולה בין מיקי לגבי. העניינים גם הוקצנו באותו שבוע על רקע פעילות מאוד אינטנסיבית של המשרד בסיוע לרצח של תאיר ראדה ז"ל באותו שבוע.גם באספקט של שוטר, אני הייתי במשמרת של תגבור בסיוע לרצח, שלחו אותנו להמון שעות לבדוק אתר פינוי אשפה בראש פינה שם היה חשד שהיו שרידים של אותו רצח. זאת לא עבודה סטנדרטית. לא הייתי מאז במשהו כזה עם שמש קופחת עם הראש וחיטוט בגלי אשפה שהביאו טרטור עם מגפי רפתנים עם כפפות על הידיים המון שעות זה היה התפקיד שעשיתי באותו השבוע והתפלאתי שמצאתי את מיקי באותו שבוע עושה את התפקיד הזה. ש. אתה מתאר מערכת יחסים עכורה בין מיקי לגבי ואומר שזה לא היה הויכוח היחיד שהיה להם על משמרות? ת. לא. ת. באיזו שנה החלו הוויכוחים ביניהם? ת. לאורך כל ההיכרות שלי את העבודה במשרד ואת מיקי, ממיקי ממתי שאני זכרתי אותו היו לו הגבלות רפואיות והוא הראה לי ושיתף אותי בהן, לגבי היו דרישות ולחץ לספק כח אדם ועבודה מצד פיקוח בתחנה. ת. הוא היחיד שהתווכח על משמרות ותגבורים? ת. בוודאי שלא. אצלו זה היה מאוד בולט משום שמיקי עשה עבודה מכל הלב ולקח ללב גם דברים שנראו לו עוול" 11. תצהיר נוסף שהוגש כתמיכה לערעור הינו תצהירה של השוטרת יונה פילגוט מיום 8.1.09, שגם היא חזרה על דברים שנאמרו על ידי המערער, לפיהם ביום 10.1.07 התקשרה למערער להודיע לו שלמחרת היום עליו לתגבר את תחנת עכו במהלך משמרת לילה, וביום חמישי 11.1.07, התקשר אליה המערער, צעק, וביקש ממנה להעבירו לגבי דוד, כשהוא מקלל ומאיים שאם יראה את גבי הוא ייתן לו מכות. לדבריה, ביום 14.1.07, ראתה את המערער והוא נראה רע מאוד. 12. תצהיר נוסף שהוגש כתמיכה לערעור הינו תצהירו של השוטר אמנון לוי מיום 8.1.09, שסיפר שבתאריך 11.1.07, בעת משמרת לילה בסיור עכו, בהיותו ראש המשמרת, המערער הגיע למשמרת לתגבר את מערך הסיור, הבחין שהמערער אדום בפניו ובמתח רב. לשאלתו מה קרה, השיב לו המערער שרב עם גבי דוד בהקשר לסיפוחו לאותה משמרת. בהמשך המשמרת פנה אליו המערער ואמר שהוא לא חש בטוב, ומשכך שיחרר אותו מוקדם. 13. כל התצהירים והעדים שהעידו בפניי אישרו את קיומו של ויכוח בין המערער ובין גבי דוד. השאלה היא, אם יש בוויכוח זה כדי להוות חריג, והתשובה לכך היא שלילית. גבי דוד הגיש תצהיר ואף העיד בפניי. בעדותו בפניי לא זכר העד את האירועים הנטענים, כאשר ב"כ המערער טען שבכך מתחמק מר דוד מאחריותו לאירועים, ואילו ב"כ המשיב טענה, שהדבר מעיד על זניחות האירועים והיותם דבר שבשגרה. בחקירתו הנגדית אישר מר דוד שהמערער, כמו שוטרים אחרים, נהג להתווכח בענייני תגבורים, (עמוד 24, שורות 4-6, שורות 20-21, שורות 30-32): "ש. האם היו לך ולמיקי ויכוחים בשגרה בתקופת השירות שלו? ת. כן. בנושא תגבורים. היו הרבה מקרים כאלה" 14. מומחה המערער, פרופ' אליעזר קפלינסקי, מומחה בקרדיולוגיה, הגיש לעיוננו 2 חוות דעת רפואיות, חוו"ד מיום 11.3.07 וחוו"ד משלימה מיום 6.12.09. בסיכום חוות דעתו מיום 11.3.07, פרופ' קפלינסקי קבע ש "לאור תיאור מהלך המחלה כפי שנתקבל ממר גרינוולד יש לקבל כי התקף הלב התפתח בעקבות ששה ימים בהם סבל מהתקפים של תעוקה בלתי יציבה כאשר זו נגרמה על ידי אירועי ה- 11/7/07. בכך הופך התקף הלב כאירוע שנגרם עקב תנאי שירותו של מר גרינוולד" (עמ' 5 לחווה"ד תחת פרק הסיכום). 15. באי כוח המערער הפנו לדבריו של פרופ' קפלינסקי בחוות דעתו בפרק ה"רקע" (עמ' 4 לחווה"ד פיסקה שנייה): "הספרות הרפואית קבלה זה מכבר כי המנגנון הגורם לערעור פתאומי ביציבותו של הרובד הטרשתי יש והוא קשור בגירוי פתאומי וחזק של מערכת העצבים הסימפטתית. זאת עקב מאמץ גופני חריג בעוצמתו ו/או עומס נפשי בעל עוצמה וממדים חריגים. ... על פי כל שנאמר לעיל ברור כי ארוע בעל עוצמה נפשית ו/או גופנית חריגה עלול לגרום הן להתפתחות תעוקה בלתי יציבה והן להתפתחות אוטם בשריר הלב" 16. באי כוח המערער ציינו שבחוות דעתו מיום 6.12.09 כתב פרופ' קפלינסקי שגורמי סיכון מהווים את הרקע והסיבה להתפתחות טרשת עורקים. בחוות דעתו מיום 11.3.07 בפרק ה"מחלה", קבע כי המערער אכן לקה בטרשת עורקים, מחלה זו החלה שנים רבות בטרם לקה בהתקף הלב, אולם הסביר כי המחלה היתה יציבה כל השנים ולא נתנה אותותיה כלל, וכלשונו (עמ' 5 לחווה"ד תחת פרק המחלה): " מר גרינוולד לקה במחלת טרשת העורקים. זו פגעה בשניים מהעורקים הכליליים- הקדמי והימני. מחלה זו החלה שנים רבות טרם לקה מר גרינוולד בהתקף הלב... ייחודה של המחלה היא בנטייתה להיות יציבה לאורך שנים רבות. התקף הלב אירוע ואובחן ב- 17.1.07. עם זאת מציין מר גרינוולד כי כאבי חזה עם הקרנה ליד שמאל החלו ביום 11.7.07. ונמשכו מידי יום בחומרה משתנה עד אשר הוחמרו מאוד בבוקרו של ה 17.1.07 ... לפיכך ניתן לקבוע כי התהליך שהסתיים בהתקף הלב התחיל ב- 11.1.07 ונמשך שהוא נותן סימניו לסירוגין עד שהפך להתקף לב של ממש ב- 17.1.07.." 17. בנוגע לקשר הסיבתי בין הויכוח החריף מיום 11.1.07 לבין התקף הלב בו לקה המערער קבע פרופ' קפלינסקי (עמ' 5 לחווה"ד תחת פרק אירועי העבודה והקשר הסיבתי): "מר גרינוולד מתאר ויכוח קשה עם האחראים עליו ביום 11.1.07. הפרשה גרמה לו רוגז רב ובצמוד לויכוח התפתחו המיחושים בחזה שנמשכו לסירוגין מידי יום עד אשר אושפז. מתקבלת איפוא תמונה ברורה של אירוע נפשי חריג שגרם לערעור יציבותו של הרובד הטרשתי בעורק הקדמי.... מהלך עניינים זה קושר סיבתית את הויכוח הקשה של 11.1.07 להתקף הלב של ה- 17.1.07 כאשר התעוקה הבלתי יציבה מהווה את הגשר." 18. מטעם המשיב הוגשו 2 חוות דעת שנכתבו ע"י ד"ר שלמה עמיקם, מומחה למחלות לב, האחת מיום 5.10.07 והשנייה מיום 27.1.10. בחוות דעתו מיום 27.1.10 קבע (עמ' 4 לחווה"ד) "5. המערער היה בחזקת "שור מועד" ללקות באוטם שריר הלב בגלל גורמי הסיכון הקונסטיטוציונליים שקיננו בו (עישון כבד, יתר לחץ דם וסיפור משפחתי) והוא היה בסיכון גבוה ללקות באוטם גם ללא התערבות כלשהי של גורם חיצוני. 6. לאור כל זאת, אין קשר סיבתי בין תנאי שירותו במשטרה לבין ההתקף בו לקה ב-17.1.07, בשעות הבוקר בדרכו לעבודה" 19. אצל המערער קיננו גורמי סיכון: עישון כבד ביותר (עד שתי קופסאות ליום) במשך 30 שנה טרם ההתקף, יתר לחץ דם שטופל תרופתית, אב שלקה בהתקף לב בגיל 55. מומחה המערער, פרופ' קפלינסקי, לא נתן לגורמי הסיכון משקל, וכדבריו "עצם הצורך וההתעמקות בקיומם או באי קיומם של גורמי הסיכון הינו למעשה מיותר" (עמ' 2 לחוות דעתו המשלימה מיום 6.12.09). התעלמות מעין זו מחלישה את קביעתו אודות קיומו של קשר סיבתי בין האירועים ומצבו הרפואי של המערער. 20. מעבר לנושא גורמי הסיכון, קיים הפרש זמנים בין הויכוח והאירוע בו לקה המערער, כפי שפירטנו לעיל - שישה ימים: גם אם היינו מגיעים למסקנה שהמדובר באירוע חריג, הרי שלפי הספרות המקצועית נדרש קיומו של דחק חריג בעוצמתו ליצירת הקשר בין אוטם שריר הלב שתקף את המערער ובין הוויכוח אותו ניהל עם מפקדו 6 ימים קודם לכן. נדרשת סמיכות זמנים בת שעה-שעתיים לכל היותר כדי שישתכלל קשר סיבתי, והמערער עצמו טען שהוא היה בבית בתאריך 16.1.07, כלומר יום שלם לפני ההתקף. לנושא סמיכות הזמנים התייחסנו בפסק דין קודם שלנו, בתיק ע"נ 31/08 חטב גד נ' קצין התגמולים (עמ' 7, פיסקה 15): "...בנוגע לסמיכות הזמנים, נקבע עוד לפני שני עשורים בתיק ע"א 5555/92 עזבון המנוח בסון ז"ל נ' קצין התגמולים, תק-על 94(2), 2347, כי: 'העמדה הרפואית המקובלת היום הינה כי מתח נפשי והתרגזות יכולים להיחשב כגורם לאוטם שריר הלב רק אם האירוע מתרחש תוך דקות או שעות מעטות אחרי ההתרגזות'. זו ההלכה המחייבת עד עצם היום הזה." קביעתנו בתיק הנ"ל תקפה גם לתיק זה. במשך אותם שישה ימים אין כל תיעוד רפואי היכול לאשר תעוקה כלשהי, עד ליום האירוע בו לקה המערער, וכפי שנכתב ע"י מומחה המשיב, ד"ר עמיקם, בחוות דעתו מיום 27.10.10 (עמ' 2 לחווה"ד, פסקה 2): "...אין כל סימוכין בסיכום המחלה מבי"ח שהמערער כלל סבל ממיחושים כלשהם בימים שקדמו ליום הופעת האוטם ב-17.1.07. בד"כ נהוג לכתוב במקרים שכלו: "מזה 6 ימים כאבים בחזה בעלי אופי אנגינוטי, באים הולכים לסירוגין ואילו הבוקר (17.1.07) הכאב בחזה גבר ולא חלף ולכן פנה לבי"ח". זו דוגמא למשפט שאכן מאשר את ההמשכיות ומשמש כ"חוט השני" המחבר בין אירוע כלשהו לבין התקף לב. במקרה הנוכחי אין הערה או סימן כלשהו בסיכום - המחלה מבי"ח אשר מצביע על כך שלמערער היו סימפטומים לפני ה-17.1.07, הוא היום שבו לקה באוטם החריף". 21. לדברי מומחה המשיב, בחוות דעתו מיום 27.10.10, אין זה סביר שהמערער יסבול מכאבים כפי שהוא טוען להם ולא יפנה לקבלת טיפול, זאת במיוחד לאור התיעוד הרב הקיים בתיק אודות פניות שונות של המערער לרופאים לאורך השנים. כך, למשל, פנה המערער לרופא, כאשר סבל מכאבים ביד שמאל בשנת 2005. (מסמכים 377 ו-378 בתיק הרפואי). וכך נכתב בחוות דעתו (חוות דעתו מיום 27.10.10, עמ' 4, פיסקה 4): "בתקופת ששת הימים הללו, שלכאורה אליבא דפרופ' קפלינסקי הוא היה במצב של "תעוקה בלתי יציבה", שהיא תסמונת קלינית כללית חמורה, המערער לא פנה כלל לקבלת טיפול רפואי כלשהו, וזה עומד בניגוד גמור לאופיו ולהיסטוריה הרפואית שלו בכתובים, שמראה ביקורים רבים לאורך השנים אצל רופאים. אני שולל לחלוטין שהוא סבל בתקופה הנדונה מ"תעוקת- לב בלתי - יציבה"! " 22. אין כל מסמך המתעד מיחושים כלשהם, כפי שכותב ד"ר עמיקם בחוו"ד מיום 27.10.10 (עמ' 3 לחוו"ד פיסקה רביעית): "יש לציין שבתקופת ששת הימים 11.1.07 עד 17.1.07, המערער לא פנה לרופא או לקבלת עזרה רפואית אחרת ואין כל דוקומנצטיה כלשהי על כך. הסיפור על המיחושים שהיו לו בכתף ובזרוע השמאלית (לפי התצהיר הראשון) שהפכו לכאבים בחזה (בתצהיר השני) וכן מה שכותב פרופ. קפלינסקי לגבי ששת הימים האלה, הם ללא אסמכתא רפואית כלשהי". 23. המערער טען, שהוא לא פנה לרופאים משך אותם 6 ימים מאחר והוא ייחס את כאביו בחזה עם הקרנה לכתף וליד שמאל לנכות המוכרת, שהיא שברים ביד שמאל - טענה מעין זו אין בידנו לקבל, בהיותה בלתי סבירה ובלתי מתקבלת על הדעת. בחקירתו הנגדית בפנינו לא ניתנה ע"י המערער תשובה שיש בה כדי להניח את דעתנו אודות הנ"ל, באומרו (פרוטוקול מיום 17.5.12, עמ' 12 שורות 1-14): "ש. מפנה לסעיף 18 לתצהירך. סבלת או לא סבלת מכאבים בחזה אחרי הויכוח? ת. כן ש. תסכים איתי שלא פנית לקבלת טיפול רפואי עד ליום אשפוזך 17.1.07. ת. מסכים ש. לא ניגשת לקבלת טיפול משום שייחסת את הכאבים לנכות אורטופדית? ת. נכון. אני מוכר כנכה צה"ל ויש לי בעיות אורטופדיות שונות בגב. ביד שמאל במיוחד יש לי שני שברים, שורש כף היד ומרפק. אני הייתי לוקח כדורים והם היו עוזרים לי לשיכוך כאבים. ש. אתה מייחס כאבים חזקים בחזה במשך 6 ימים לשברים ביד שמאל?מה הקשר בין הדברים? ת. בן אדם בגילי לא רוצה לקבל שיש לו התקף לב, הוא עוד לא רופא שידע אם זה או לא התקף לב. מאחר וסבלתי המון זמן מכאבים והייתי מטופל בכדורים, מהשבר ביד שמאל. אני מדבר על כאבים שהיו לי מהחזה עם הקרנה ליד שמאל. ייחסתי את זה לשברים שיש לי ביד". אין אנו מקבלים, כאמור, את הסבריו של המערער אודות סברתו שהכאבים מהם חש בחזה עם הקרנה ליד שמאל קשורים בשברים שהיו לו ביד, זאת על אף שגם אשתו של המערער אישרה הן בתצהירה מיום 8.1.09 והן בעדותה בפנינו, שבעלה ייחס את כאביו בחזה לנכותו המוכרת ביד, ואולם, כאמור, אין אנו מקבלים טיעון זה. 24. תצהיר נוסף שהוגש מטעם המערער, אודות מצבו לאחר הוויכוח, הינו תצהירו של מר איציק הרמן מיום 4.2.10, בו סיפר שביום 12.1.07, במהלך מפגש ליל שישי עם המערער, הבחין שהמערער אדום בפניו ובמתח רב. לשאלתו מה קרה, השיב לו המערער שרב עם גבי דוד ואמר שהוא לא חש בטוב וכי כואב לו באזור החזה וזרוע שמאל תוך כדי שהוא מסמן עם ידו על אזור הכאבים. אנו, כאמור, דוחים את הקשר שבין אוטם שריר הלב בו לקה המערער ובין הוויכוח עם מפקדו שישה ימים קודם לכן. 25. על אף עדויותיהם של עדים רבים אודות הלחצים והסבל מהם סבל המערער משך שישה ימים, הרי שאין כל תיעוד רפואי לכך, זאת על אף שהמערער ידע בעבר לפנות לטיפול בגין עניינים פחותים מכך. 26. שירותו של המערער הינו שירות ארוך, על כן אין תחולה לחזקה של מחלה קונסטיטוציונאלית המופיעה לראשונה בתקופת השירות, וכפי שנקבע בעניין ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' אברהם רוט, פ"ד מ"ה (5) 203, עמ' 214-215, (להלן: "פרשת רוט"): "מקום בו פרצה המחלה הקונסטיטוציונלית לראשונה בעת השירות והתובע הראה קשר סיבתי לשירות, קמה חזקה לטובת התובע כי המחלה נגרמה במלואה עקב השירות, ולא רק הוחמרה על ידו ... על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי לשירות, אולם משהוכיח קיומן של נסיבות מסוימות במהלך השירות, על קצין התגמולים הנטל לסתור קיומו של קשר סיבתי כזה ... כאשר מדובר בשירות ארוך וממושך, אין די בתנאים הכלליים של השירות כדי להעביר את נטל הראיה כאמור. העברתו של נטל זה מוצדקת מקום בו מצביע התובע על אירוע או שרשרת אירועים חריגה ומיוחדת בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה. בהיעדר נסיבות מיוחדות שכאלה בשירות הצבאי, הסמוכות לפרוץ המחלה, שוב אין הצדקה לחזקה הראייתית האמורה". 46. בשירות ארוך על המערער להוכיח אירוע חריג בסמוך לפרוץ המחלה, וכפי שנקבע בפרשת רוט בעמ' 210 : "המבקש להכיר בו כ"נכה" לפי החוק חייב להוכיח, כי מחלתו נגרמה בעת שירותו הצבאי ועקב שירותו (הגדרת "נכות" בסעיף 1 לחוק). כמי שמוציא מחברו, צריך התובע לשכנע את קצין התגמולים, אליו מוגשת התביעה (סעיף 30 לחוק), כי נתקיימו היסודות המזכים את התובע בתגמול לפי החוק.". 47. בשירות ארוך על התובע להוכיח שני גורמים מצטברים בכדי לקשור בין פגימתו ובין שירותו הארוך: אירוע יוצא דופן וסמיכות זמנים בין האירוע הנ"ל ובין פרוץ המחלה. אנו ערים לקביעת בית המשפט בתיק רע"א 8138/07 שמואל פאר נ' קצין התגמולים, תק-על 2011(2), 3542 , 3549 (2011): "המסקנה היא, כאמור, כי יש לקבוע שלצורך הוכחת הקשר הסיבתי-משפטי בין התפרצות מחלה קונסטיטוציונלית לבין השירות, די לתובע אם יוכיח התרחשותו של אירוע חריג ויוצא דופן שאירע לו במהלך שירותו ובקשר עם שירותו, ואין צורך כי אירוע זה יהיה ייחודי לחיים הצבאיים, אלא כי יהיה חריג יחסית לשגרת השירות של אותו חייל. קביעה זו עולה היא מקריאת פסק הדין בעניין אביאן; היא משתלבת בהצדקה שלא להחמיר עם משרתי צה"ל והמשטרה ביחס לעובדים אזרחיים; והיא עונה על הרציונאלים העומדים מאחורי קביעת מבחן "האירוע החריג" כמבחן המצביע על קשר סיבתי-משפטי בין השירות להתפרצות המחלה". במקרה שבפנינו מדובר בוויכוח שבין פקוד למפקד, אך שאין מדובר באירוע חריג ביחס לשירות המשטרתי, אלא באירוע שגרתי שיכול להתרחש הן במשטרה והן בכל מקום עבודה אחר, וכפי שנקבע בתיק ע"א 27159/12/10 (מחוזי- באר שבע) פולונסקי יורי נ' קצין התגמולים: "בראייה זו ובשים לב לעובדות ולנסיבות המאפיינות את עניינו של המערער שבפנינו, אין לומר כי האירועים שחווה המערער, היו בגדר "חריג יחסית לשגרת השירות של אותו חייל". גם אם נאמר, ששוב אין נדרש להוכיח שהאירועים היו ייחודיים לשירות המשטרתי, וכאלה שלא היו יכולים להיות מנת חלקו של המערער בחיים האזרחיים, הרי, הם אינם עומדים בדרישות "החריגות" במסגרת השירות המשטרתי בכלל, וזה של המערער בפרט... גם שיבוץ לסידור עבודה שאינו לרוחו של שוטר, ואפילו נופל הדבר ליום חג, הינו חלק משגרת השירות, דבר של יום יום, והדברים ידועים..." 48. מסקנתנו היא, ששיבוץ לסידור עבודה שאינו לרוחו של החייל או השוטר, מהווה חלק משגרת השירות, ואינו מהווה אירוע חריג ביחס אליו. במיוחד נכון הדבר כאשר מדובר בשוטר שנהג להתווכח עם מפקדיו בעניין שיבוצים, כדבר שבשגרה, כפי שפורט לעיל. 49. לאור כל המפורט לעיל, אנו קובעים כי המערער לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת האמור בערעורו, על כן אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את החלטת קצין התגמולים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. זכות ערעור בשאלה משפטית תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי. המזכירות תמציא למשיב את תיקו הרפואי של המערער.משטרההתקף לב / אוטם שריר הלב