קניית אוטובוס ישן - תביעה

מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא קניית אוטובוס ישן - תביעה: כללי: 1. לפניי תביעה כספית לתשלום פיצויים בסך 303,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעת, לטענתה, בשל רכישת אוטובוס מסוג מרצדס מ.ר. 97-909-00 שנית ייצור 1998 (להלן - האוטובוס), בנסיבות שיפורטו להלן. 2. התביעה הוגשה נגד שלוש חברות שונות אשר היו מעורבות, לפי הנטען, בשלבים שונים של מהלך הרכישה של האוטובוס: הנתבעת 1, חברת אוטו חן בע"מ (להלן - הנתבעת), אשר על הטענות בעניינה אעמוד בהמשך; הנתבעת 3, מטיילי אירוס ירוחם (להלן - אירוס ירוחם), אשר על שמה רשום האוטובוס שקנתה התובעת; הנתבעת 2, חברת גראנד אוקיאנוס טורס בע"מ (להלן - אוקיאנוס), ממנה רכשה התובעת את האוטובוס. 3. אירוס ירוחם ואוקיאנוס לא הגישו כתבי הגנה. התובעת ביקשה כי יינתן נגדן פסק-דין בהיעדר הגנה. ביום 14.2.11 ניתן פסק-דין בעניינן של נתבעות אלו על-ידי כב' הסגן נשיא יוסף בן-חמו, בו נמחקה התביעה נגד אירוס ירוחם, בהיעדר עילה, וזאת אף שלא הוגש כתב הגנה. ביחס לאוקניאס ניתן פסק-דין המורה על ביטול העיסקה בינה לבין התובעת ועל חיובה בתשלום סך 208,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות. הרקע העובדתי: הרקע העובדתי הרלוונטי שקדם להתרחשות נשוא התביעה, מקיף את גלגוליו של האוטובוס, עד לרכישתו על-ידי התובעת, ובחלקו הוא איננו שנוי במחלוקת, כמפורט להלן. 5. הבעלים הרשום של האוטובוס היתה (ועודנה) אירוס ירוחם. הנתבעת רכשה את האוטובוס מאירוס ירוחם, כאשר לטענתה הדבר נעשה כחלק מהסדר תשלום חובות של אירוס ירוחם כלפיה. האוטובוס נותר רשום על-שם אירוס ירוחם, וזאת בשל עיקולים שרבצו עליו בגין חובות של אירוס ירוחם לנושים שונים. 6. הנתבעת מכרה את האוטובוס לאוקיאנוס. בעת הרכישה היה האוטובוס כאמור רשום על שם אירוס ירוחם, ורבצו עליו עיקולים. לטענת הנתבעת, אשר לא נסתרה, אוקיאנוס ידעה על מצב זה והיא עיכבה בידיה סך של 50,000 ₪ מתוך התמורה החוזית המוסכמת בינה לבין הנתבעת. ביום 29.3.09 רכשה התובעת את האוטובוס מאוקיאנוס. תמורת האוטובוס שילמה התובעת סך 137,000 ₪ לא כולל מע"מ, לפי חשבונית שצורפה לתצהיר מטעמה. על נסיבות הרכישה והאירועים שקדמו לה חלוקים הצדדים, כפי שיפורט להלן. התביעה דנן היא לתשלום הנזקים שנגרמו לתובעת בעטיה של רכישת האוטובוס הנ"ל, משהוא נותר רשום על שם אירוס ירוחם ומעוקל להבטחת חובותיה. המחלוקת בין הצדדים ותמצית טענות הצדדים: 9. טענתה המרכזית של התובעת הינה, כי בטרם רכשה את האוטובוס מאוקיאנוס, פנה מנהלה, מר פהים זיאדאת (להלן - זיאדאת) אל הנתבעת באמצעות מנהלה של האחרונה, מר עזרא בליליוס (להלן - בליליוס), לצורך הסדרת הסרת העיקולים שרבצו על האוטובוס והסדרת רישומו. לטענתה, בליליוס התחייב כי תמורת תשלום של 50,000 ₪, יתרת חובה של אוקיאנוס לנתבעת בגין רכישת האוטובוס, תועבר הבעלות על האוטובוס לתובעת. התובעת פנתה לצורך העניין לאדם בשם שלום צוברי, שהינו מתווך בתחום האוטובוסים (להלן - צוברי), והפקידה בידיו של הסכום האמור, כדי שיועבר לידי הנתבעת בכפוף להעברת הבעלות על שם התובעת. התובעת, כך נטען, הסתמכה על הבטחתו של בליליוס, בשים לב למוניטין שלו בתחום, ורכשה את האוטובוס מאוקיאנוס בעבור תשלום בסך 137,000 ₪ (לא כולל מע"מ). לטענת התובעת, חרף התחייבותו של בליליוס, לא הועברה הבעלות באוטובוס. עוד טוענת התובעת כי ניסתה להסיר בכוחות עצמה את העיקולים הרובצים על האוטובוס, ולצורך כך אף שילמה לאחד מנושיה של אירוס ירוחם סך של 10,000 ₪, ברם לא עלה בידה להסיר את העיקול על האוטובוס לזכות המוסד לביטוח לאומי, נוכח גובהו של החוב שהינו מעל ל- 3 מיליון ₪. 10. לטענת התובעת, היא רכשה את האוטובוס מאוקיאנוס רק לאחר שניתנה לה הבטחתו של בליליוס להסדרת רישומו על שמה כנגד תשלום מצידה בסך 50,000 ₪, וכי לולא הבטחה זו לא היתה רוכשת את האוטובוס. משלא הועברה הבעלות על שמה, נאלצה לבטל את מכירת האוטובוס לצד שלישי - חברת אלסאנור מאזור יו"ש, ואף לשלם לה פיצויים בגין ביטול העסקה. כיום האוטובוס עומד בחצריה ללא כל שימוש ונגרמים לה נזקים בשל השבתתו. 11. התובעת טוענת כי כתוצאה ממעשי/מחדלי הנתבעת, נגרמו לה נזקים כספיים הכוללים את עלות רכישת האוטובוס על-ידה מאוקיאנוס בסך 137,000 ₪; תיקונים שביצעה באוטובוס בסכום של 50,000 ₪; השבתת האוטובוס למשך 6 חודשים שגרמה לה הפסד בסך 90,000 ₪; נזק בגין הוצאות והתרוצצות בסך 5000 ₪; פיצוי לחברת אלסאנור בסך 15,000 ₪; שכ"ט ששולם למתווך צוברי בסך 6000 ₪ ותשלום לנושה של אירוס ירוחם לצורך הסרת עיקול על האוטובוס בסך 10,000 ₪. סה"כ הפיצוי הנתבע עומד על 303,000 ₪. 12. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת. לטענתה, בשלב מסויים לאחר שאוקיאנוס רכשה ממנה את האוטובוס (וזאת בידיעתה כי הוא מעוקל ורשום על שם אירוס ירוחם), פנה אליה המתווך צוברי ומסר כי אוקיינוס מעוניינת למכור את האוטובוס לידי צד שלישי, מבלי שמסר כלל את פרטי הקונה, וכי אוקיינוס מבקשת את מסמך העברת הבעלות החתום על ידי אירוס ירוחם. נמסר למתווך שללא תשלום יתרת התמורה בסך 50,000 ₪ לא תקבל אוקיינוס את תעודת העברת הבעלות. בסופו של דבר מסר המתווך כי הופקד בידיו בנאמנות סך 50,000 ₪, וכי סכום זה יועבר לנתבעת, היה ותצליח להעביר את הזכויות על שמה או על שם אוקיינוס. 13. לטענת הנתבעת, לא היה לה כל קשר עם הקונה שבדיעבד הסתבר לה כי הינו התובעת, וכי היא לא התחייבה כל התחייבות בנוגע להסרת העיקולים, ואין לה כל קשר חוזי או אחר מול התובעת. בסיכומי הנתבעת אף הועלתה הטענה, כי ככל שתתקבל טענת התובעת בדבר התחייבות שניתנה לה, הרי שהיתה זו התחייבות אישית של בליליוס, ולא של הנתבעת. 14. באשר לנזקים הנטענים על ידי התובעת, טוענת הנתבעת כי אין כל אסמכתא לטענה כי התובעת השקיעה 50,000 ₪, בגין תיקון ושיפוץ האוטובוס; כמו כן אין כל אסמכתא כי התובעת שילמה פיצוי לחברת אלסאנור או כל סכום אחר; אין גם אסמכתא לתשלום דמי תיווך למתווך שלום צוברי וגם אין כל אסמכתא בדבר הטענה לנזק בסך 5,000 ₪ בגין הוצאות התרוצצות.בנוסף טוענת הנתבעת, כי אין התובעת יכולה לדרוש החזרת כל התמורה ששולמה בגין האוטובוס ולהמשיך להחזיק בו,לכל היותר, אם בכלל, יכולה היא להשיב את האוטובוס לאוקיינוס ולקבל ממנה את החזר התמורה. דיון והכרעה: 15. בפתח הדברים יצויין, כי התובעת לא חידדה בכתב התביעה או בסיכומיה את העילה המשפטית בגינה נתבעים הפיצויים בענייננו. מטענותיה עולה עם זאת, כי תביעתה מייסדת עצמה על הטענה בדבר מתן התחייבות מצד הנתבעת להעברת האוטובוס על שמה של התובעת, התחייבות אשר הופרה וגרמה לה נזקים (ראו סעיף 12 לסיכומי הנתבעת). ההכרעה בענייננו תבחן איפוא בהתאם לטענות אלה, המצויות במישור ההסכמי, ואין מקום לבחון עילות אחרות, כגון עילות נזיקיות, שלא נטענו וממילא לא הוכחו. המחלוקת העובדתית: 16. יצויין תחילה, כי אין מחלוקת, שבעת שרכשה את האוטובוס, ידעה התובעת כי הוא אינו רשום על שם אוקיאינוס (המוכרת) ואף לא על שם הנתבעת, אלא על שם אירוס ירוחם. כמו-כן ידעה התובעת, כי האוטובוס מעוקל; זיאדאת נשאל בעדותו, האם ידע על העיקולים בטרם רכש את האוטובוס והשיב, כי לפני הרכישה הוא בדק את רישיון הרכב וראה, כי הרכב משועבד ומעוקל (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 9-12). גם צוברי העיד, כי לפני שנפגש עם בליליוס הוא בדק את מצב העיקולים הרובצים על האטובוס וכי היו עיקולים לטובת המוסד לביטוח לאומי, לטובת מע"מ וכן במסגרת הוצאה לפועל (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 23-25) הוא אף ידע, כי חובות אלו הם של אירוס ירוחם ולא של הנתבעת (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 1-7). 17. כמפורט לעיל, בין הצדדים מחלוקת עובדתית ביחס למגעים שהתקיימו בין נציגי התובעת למנהל הנתבעת ביחס לאוטובוס, והאם גובשה הסכמה ביניהם, לפיה תועבר הבעלות באוטובוס על שם התובעת בכפוף לתשלום סך 50,000 ₪ לנתבעת, בגין יתרת חובה של אוקיאנוס לנתבעת עבור רכישת האוטובוס. 18. לעניין זה העידו מטעם התובעת מנהלה, זיאדאת, והמתווך צוברי. בתצהיר העדות הראשית של זיאדאת נאמר, כי בליליוס הבטיח לו, כי בתמורה לתשלום 50,000 ₪ הוא יסיר את העיקולים הרובצים על האוטובוס והבעלות תועבר על שם התובעת, התחייבות שבגינה התקשר עם אוקיינוס ברכישת האוטובוס. לאחר מכן פנה למתווך צוברי והפקיד בידו את הסכום האמור, לצורך תשלום לנתבעת. 19. התובעת זימנה למתן עדות את המתווך צוברי. צוברי העיד כי זיאדאת פנה אליו ואמר לו כי בכוונתו לקנות את האוטובוס מחברת אוקיאנוס, וביקש ממנו לפנות לבליליוס על מנת לבדוק איך אפשר לעשות העברת בעלות של האוטובוס, אשר נמכר לאוקיאנוס על-ידי הנתבעת. לדבריו, בליליוס אמר לו, כי תמורת העברת סך 50,000 ₪ הוא מתחייב "לשחרר את האוטובוס" (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 5-6), וכי "תביא 50,000 ₪ ואני אפתור לך את הבעיה" (עמ' 13, ש' 23). בהתאם לכך, הפקידה התובעת בידיו סך של 50,000 ₪, הוא הודיע על כך לבליליוס אשר אמר לו "מרגע זה אני אדאג שיסיר את השיעבוד" (עמ' 13, ש' 23-24). 20. הנתבעת, מנגד, לא העידה את בליליוס על מנת שישפוך אור על המגעים בין הצדדים. תחת זו הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם גב' איזבל בוגדנוב (להלן - בוגדנוב), מנהלת כספים אצל הנתבעת. העדה העידה, כי צוברי היה במשרדה מספר פעמים בקשר לאוטובוס האמור, ולדבריה אמרה לו שאוקיאנוס, והיא בלבד, צריכה לפנות בעניין זה, ובלשונה: "הוא היה מגיע אלי לחדר וכל הזמן הייתי שואלת איפוא אוקיאנוס, למה אוקיאנוס לא מדובר איתי? מה אתה רוצה ממני?" (עמ' 27, ש' 6-7) ובהמשך - "לא שיתפתי פעולה עם צוברי" (עמ' 27, ש' 9). יצויין כי עדות זו שונה מהאופן בו הוצגו המגעים מול צוברי בתצהיר העדות הראשית של העדה, בו צויין כי נמסר לנתבעת על-ידי המתווך כי אוקיאנוס מבקשת לקבל לידיה את מסמך העברת הבעלות מאירוס ירוחם לנתבעת, וכי נאמר לו שזה יינתן בכפוף לתשלום יתרת התמורה בסך 50,000 ₪. העדה העידה, כי איננה יודעת אם צברי נפגש עם בליליוס (עמ' 27, ש' 17), כי לא היתה נוכחת בכל פגישה או שיחה שכזו וכי אין לה כל מידע אודות תוכן שיחות כאלה (עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 19-24). 20. יוצא, איפוא, כי העד הרלוונטי ביותר למחלוקת העובדתית באשר לטענה בדבר המגעים שהתקיימו בין הצדדים, אשר לגרסת הנתבעת לא כללו כל התחייבות מהסוג הנטען ואף לא נסבו כלל על התובעת שזהותה כמו גם התעניינותה באוטובוס לא היו ידועים לנתבעת, לא העיד מטעם הנתבעת. הנתבעת טענה בסיכומיה, כי הדבר נובע בין היתר מגילו או מצבו הבריאותי של בליליוס, אך לא הוצגו כל נתונים/אישורים בעניין זה. נוכח האמור, יש לייחס לאי העדת בליליוס משמעות ראייתית לחובת הנתבעת, בהתאם להלכה הפסוקה לפיה אי-הבאת עד רלוונטי יוצרת חזקה, כי עדותו הייתה תומכת דווקא בגרסת הצד השני ראו ע"א 3694/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ, פ"ד נה(2) 385, 392; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נגד טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602). 21. נוכח המפורט לעיל, ולאור עדותו של המתווך צוברי, אשר תמכה בעדות התובע באשר למגעים עם בליליוס ולהסכמה כי בליליוס ידאג לעברת הבעלות באוטובוס בכפוף לתשלום יתרת חובה של אוקיאנוס בגין רכישתה בסך 50,000 ₪, יש לקבוע, כי אכן התקיימו מגעים בין הצדדים והושג סיכום מהסוג האמור. עם זאת, יש לבחון מהו תוכן ההסכמה בין הצדדים ומשמעותה המשפטית. לעניין זה, אין בידי לקבל את טענת התובעת, לפיה ניתנה התחייבות להסרת העיקולים ולהעברת הבעלות במובן של התחייבות מוחלטת להשגת תוצאה, להבדיל מהתחייבות לפעול להשגת המטרה האמורה, בגדר חיוב השתדלות (להבחנה בין סוגי החיובים ראו: ע"א 2887/91 גול נ' אוריעל, פורסם במאגרים). ראשית, הדבר איננו נתמך באופן בו פעלה התובעת, כאשר הפקידה את הסך של 50,000 ₪ בידיו של צוברי לצורך העברתם בהמשך לבליליוס, וזאת רק במידה ונושא הבעלות אכן יוסדר. מכאן, שאף לשיטת התובעת, מדובר היה בהתרחשות עתידית שמימושה נתון מלכתחילה בספק. זאת ועוד, התובעת רכשה את האוטובוס מאירוס ירוחם בעבור סך של 137,000 ₪ (לא כולל מע"מ). לטענתה, מדובר בסכום הנמוך ב- 50,000 ₪ ממחיר המחירון. לעניין זה טענה, כי מקור ההנחה במחיר במצבו המכאני של הרכב, וכי ביצעה בו תיקונים בעלות של 50,000 ₪. דא-עקא, שהטענה בדבר התיקונים שבוצעו לא נתמכה בראיות ולא הוכחה. הטענה אף אינה נראית סבירה, שכן סכום כלל ההשקעה הנטענת שביצעה התובעת לרכישת האוטובוס (המחיר ששולם בצירוף סכום התיקונים הנטען והסכום שהופקד בידי צברי אותו היתה מוכנה לשלם כנגד הסדרת רישום הבעלות), הינו גבוה מהסכום שבו מכרה לטענתה את האוטובוס לצד ג', זמן קצר לאחר התקשרותה עם אוקיאנוס (185,000 ₪, סע' 16 לתצהיר זיאדאת). התמונה המצטיירת מהנתונים שבפני הינה, כי התובעת רכשה את האוטובוס מאוקיאנוס ביודעה שרובצים עליו עיקולים ושהוא איננו רשום כלל על שם המוכרת, בעלות מופחתת ובשיעור זהה לסכום המופחת ששילמה אוקיאנוס ברכישת האוטובוס מהנתבעת באותם תנאים. המסקנה המסתברת מהאמור לעיל הינה, כי התובעת לא שילמה מלכתחילה מחיר מלא עבור האוטובוס, אלא מחיר ששיכלל את מרכיב הסיכון הקיים בעסקה, ככל שלא ניתן יהיה להסדיר את נושא העיקולים והרישום, נוכח הנתונים שלעיל שהיו ידועים לה. שנית, מבחינת הגיונם של דברים, הטענה כי הנתבעת לקחה על עצמה התחייבות מוחלטת כי הבעלות על האוטובוס תועבר, הינה מוקשית, שהרי האוטובוס כלל איננו רשום על שמה ואין חולק כי מוטלים עליו עיקולים בגין חובות של גורם שלישי שאיננו הנתבעת (הבעלים הרשום - אירוס ירוחם), וזאת בסכומים גבוהים ביותר (מעל לשלושה מיליון ₪). אף בהנחה כי הנתבעת סברה כי הינה בעלת יכולת להסדיר את הבעיה ולקחה על עצמה לפעול בעניין (ראו לעניין זה אף עדותה של מגדנוב, עמ' 26, ש' 12-16), אין זה סביר להסיק קיומה של התחייבות אבסולוטית מצידה להשגת התוצאה נוכח הנתונים שצויינו לעיל. שלישית, אף מעדותו של צוברי עולה, כי האמירות בענייין זה לא היו חד משמעיות. כך, צוברי העדי כי לאחר שהופנה על-ידי בליליוס לבוגדנוב, נאמר לו כי "אנו מקווים שתוך זמן קצר נפתור את הבעיה ונבקש שתביא לנו את הכסף" (עמ' 10, ש' 10-11). 23. נוכח המפורט לעיל, מסקנתי היא כי ההתחייבות שניתנה על-ידי בליליוס, היתה בגדר חיוב השתדלות לנקוט בצעדים המתאימים להסרת העיקולים ולהסדרת הרישום, ולא חיוב מוחלט להשגת תוצאה זו. עם זאת, מאחר שלא הוצגו כל ראיות מצד הנתבעת באשר לצעדים שננקטו מצידה בעניין הסרת העיקולים והסדרת רישום הבעלות על האוטובוס, ככל שננקטו, לא נסתרה טענת התובעת כי לא נעשה דבר בעניין מצד הנתבעת (סעיף 19 לתצהיר זיאדאת). לפיכך, אצא מנקודת הנחה כי לא קויימה ההתחייבות בעניין, דהינו, לא ננקטו צעדים סבירים בניסיון להסדיר את הסרת העיקולים ורישום הבעלות על האוטובוס, ובהתאם לכך אבחן את טענות התובעת בדבר זכאותה לפיצויים מהנתבעת. 24. לסיכום נקודה זו יצויין, כי בסיכומיה טענה הנתבעת, כי ככל שהיתה התחייבות מצד בליליוס, היתה זו התחייבות אישית, שאיננה מחייבת את הנתבעת. אינני רואה לקבל טענה זו, שהועלתה לראשונה בסיכומים. כאמור, בליליוס לא העיד. מוגדנוב העידה כי בליליוס הוא בעלי הנתבעת. המגעים בין הצדדים וההסכמות בעניין נעשו במשרדי הנתבעת, ובתחום עיסוקיה. בנסיבות אלה אין כל תשתית לקבוע כי מדובר בהתחייבות שהינה אישית, ולא בשם החברה. העובדה כי זיאדאת ציין בתצהירו כי לולא התחייבותו "האישית והגנטלמנית" של בליליוס לא היה מתקשר בעיסקה, איננה משנה את המסקנה בעניין זה, ויש לקרוא אותה בהקשרה על רקע הטענה בדבר מעמדו הרם של בליליוס. התביעה לפיצויים: 25. כאמור לעיל, התובעת מבקשת כי הנתבעת תחוייב לשלם לה פיצויים בגין הפרת התחייבותה. האם זכאית התובעת לפיצויים בנסיבות המפורטות לעיל? סבורני כי התשובה לשאלה זו הינה בשלילה. 26. הזכות לפיצויים בגין הפרת התחייבות חוזית מעוגנת בסעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 (להלן - החוק), הקובע כי: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". על התובע פיצויים בגין הפרה להוכיח את יסודות הסעיף, ובהם יסוד הסיבתיות ויסוד הצפיות, כמו גם קיומו של נזק ושיעורו. 27. מבחינת יסוד הסיבתיות יש להוכיח כי הנזק נגרם כתוצאה מההפרה. התובעת טוענת כי הסתמכה על התחייבות הנתבעת, וכי הפרתה גרמה את הנזקים המפורטים בתביעה. טענה זו לא הוכחה, מהטעמים המפורטים להלן. ראשית, מהראיות עולה כי ההסכמה ביחס לפעילות הנתבעת להסרת עיקולים והסדרת רישום הבעלות של האוטובוס, ותשלום סך 50,000 ₪ על-ידי התובעת ככל שהנושא יוסדר, גובשה בין צברי לבין בליליוס. כך עולה מעדותו של צברי, אשר העיד על פעילותו מול בליליוס ועל ההסכמה בינו לבין בליליוס בעניין (עמ' 10, ש' 7-11; עמ' 13, ש' 23-24). זיאדאת העיד, כי עוד קודם לכן שוחח עם בליליוס אשר אמר לו "תביא 50,000 ₪ תקבל בעלות". העובדה כי זיאדאת פנה, לדבריו, לאחר מכן לצוברי ועירבו בנושא תמורת תשלום שכר-טירחה, וכי צוברי פעל מול בליליוס לגיבוש העסקה, מלמדת, כי באותו שלב, ובטרם כניסת צוברי לתמונה, לא מדובר היה בהסכמה מגובשת. המועד בו קויימו המגעים בין צוברי לבין בליליוס לא הוכח, וצוברי לא נשאל לעניין זה בעדותו הראשית. עם זאת, מעדותו של זיאדאת עולה, כי צוברי העביר לו מסמכים בעת שנפגש עם בליליוס, וזאת בחודש יוני (עמ' 18, ש' 7-8). מהאמור בסיכומי התובעת עולה, כי התשלום לצוברי (אשר כלל את ה- 50,000 המיועדים לנתבעת אם תצליח להסיר את העיקולים, וכן שכ"ט עבורו) הועבר אליו רק החל מיוני 2009 (עמ' 6 לסיכומים). האוטובוס נרכש על-ידי התובעת, לפי העולה מהחשבונית שצורפה מטעמה, ביום 29.3.09. יוצא איפוא, כי התובעת רכשה את האוטובוס מאוקיאנוס עוד בטרם גובשה ההסכמה עם בליליוס, באמצעות צוברי, ובטרם הפקידה בידי צוברי את הסכום שאמור היה להשתלם לנתבעת עם תוסדר סוגיית העיקולים והרישום. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי התובעת הסתמכה על ההסכמה עם הנתבעת בטרם רכשה את האוטובוס. שנית, אף אם היתה מוכחת הסתמכות כאמור, לא הוכח כי הנזקים הנטענים נגרמו בשל הפרת התחייבותה של הנתבעת לפעול להסרת העיקולים והסדרת הרישום. לא הונחה כל תשתית עובדתית לקבוע, כי לו היתה הנתבעת פועלת בהתאם להצהרתה, ומבצעת פעולות סבירות הנדרשות להשגת התכלית האמורה, הדבר היה עולה בידה. לא הובאו כל נתונים שיש בהם כדי להבהיר את התמונה באשר לאפשרויות הריאליות שהיו להסרת העיקולים, ולנוכח הנתונים שהוצגו על-ידי הצדדים, לגביהם לא היתה מחלוקת, כי לפחות אחד העיקולים הוטל בגין חוב למוסד לביטוח לאומי בסכום של מעל 3 מיליון ₪, לא ניתן להסיק באופן סביר מסקנה בדבר קיומה של אפשרות יישימה בעניין זה, אף אם היו נעשים מאמצים סבירים מצד הנתבעת. בהקשר זה אף יצויין כי זיאדאת העיד שהתובעת ניסתה, בכוחות עצמה, להסיר את העיקול האמור, אולם הדבר לא עלה בידה נוכח גובה החוב (סעיף 18 לתצהיר העדות הראשית של זיאדאת). 28. אף מבחינת יסוד הציפיות, סבורני כי הוא איננו מתקיים (וזאת אף אם היתה מוכחת סיבתיות). מהעדויות שנשמעו לא עלה כי במהלך המגעים בין זיאדאת ומטעמו לבליליוס, נאמר לאחרון כי בכוונת התובעת לרכוש את האוטובוס וזאת עוד בטרם יוסרו העיקולים הרובצים עליו ויוסדר נושא רישום הבעלות. בנסיבות אלה, אין לומר כי הוכחה צפיות בפועל, ואף לא ציפיות בכוח שהינה צפיות אובייקטיבית במבחנו של האדם הסביר (ע"א 8556/96 לוביאנקר נ' משרד האוצר, פ"ד נו(5) 289, 298); בנתוני המקרה דנן, אין זה סביר לצפות, כי על סמך התחייבות לפעול להסרת עיקולים הרובצים על רכב ולהסדרת רישומו, מצד מי שאיננו המוכר ואיננו בעל החוב בגינו הוטלו העיקולים, ויש לו רק עניין עקיף בעסקת המכר בשל רצונו בגביית חוב בגין עסקה קודמת ברכב, יירכש הרכב כשהוא מעוקל כאמור ומבלי שהוא רשום על שם המוכר. הצפי הסביר הינו, כי תחילה יוודא הקונה המעוניין כי אכן יוסרו העיקולים ותוסדר הבעלות, ורק לאחר מכן תתבצע הרכישה. כפי שכבר צויין לעיל, בכל הנוגע לתשלום הסך של 50,000 ₪ לנתבעת, כך פעלה גם התובעת. אשר על כן, סבורני כי אף יסוד הציפיות לא מתקיים בענייננו. 29. לאותה מסקנה נגיע, אף אם נבחן את טענות התובעת באספקלריה של דיני ההבטחה וההשתק. לעניין זה נפסק, כי "על הטוען טענת השתק מכוח מצג או הבטחה, להוכיח, כי הוצג לפניו מצג ברור וכי על יסודו פעל ושינה מצבו לרעה וכי היה זה סביר מצידו לפעול כך" (ע"א 5587/93 נחמני נ' נחמני, פ"ד מט(1) 485, 517). כן ראו לעניין זה ג' שלו "הבטחה, השתק ותום לב", משפטים טז (תשמ"ד), 295, 307-308, כדלקמן "יסוד ההבטחה מתייחס להצהרת כוונה לגבי התנהגות עתידית. ההבטחה צריכה להצדיק את ההסתמכות. כלומר, צריכה היא להיות הבטחה שהמבטיח צריך היה לדעת כי תניע את מקבלה למעשה או למחדל. היא גם צריכה להיות ברורה. ומכיוון שמטרת סעיף 90 היא להגן על אינטרס ההסתמכות ברור כי מבחנה הוא מבחן אובייקטיבי, לאמור: האם היה על המבטיח לצפות כי מקבל ההבטחה יסמוך עליה? ההסתמכות מקנה גיבוי מוסרי לתורה כולה. ההבטחה צריכה לגרום להסתמכות בפועל, וגם ההסתמכות, כמו ההבטחה, נמדדת על-פי מבחן אובייקטיבי; צריכה היא להיות סבירה". (ההדגשה צורפה). בענייננו, כפי שפורט לעיל, לא מתקיימים יסודות אלה של הסתמכות, ציפיות וסבירות. 30. לכל האמור לעיל יש להוסיף, וככל שטעיתי במסקנותי שלעיל, כי גם הנזקים הנטענים בתביעה לא הוכחו, וגם מטעם זה דינה להידחות. אשר לפיצוי בגין עלות רכישת האוטובוס, הרי שנוכח העובדה שהאוטובוס נותר בידי התובעת, וזיאדאת אף העיד כי נעשה בו שימוש בעבר והביטוחים בגינו חודשו (עמ' 18, ש' 28-31), ברי כי לא ניתן לפסוק פיצוי לפי המבוקש בכתב התביעה, דהינו - עלות רכישתו על-ידי התובעת. לא הונחה בפני כל תשתית נתונים לפיה ניתן לכמת את הנזק ככל שנגרם בגין רכישת האוטובוס, נוכח נתוניו. אשר לטענה בדבר הוצאה בסך 50,000 ש"ח לשיפוץ האוטובוס, היא לא גובתה בראיות ולא הוכחה. כמו כן, לא צורפה כל אסמכתא לטענה כי התובעת שילמה "קנס" לחברת אלסאנור, בסך 15,000 ₪ בגין החזרת האוטובוס, שבגינו נתבע פיצוי. גם ליתר ראשי הנזק הנטענים - הוצאות בסך 5,000 ₪ ותשלום החוב בהוצל"פ בסך 10,000, לא הוצגו אסמכתאות כלשהן. הטענה להפסד בגין אי-שימוש באוטובוס ל- 3 חודשים לא הוכחה אף היא, לא הוגשה כל חוות דעת או נתונים ממשיים בעניין הפסד בגין אי השימוש באוטובוס, ומכל מקום לא ברור מקור ההפסד הנטען נוכח עדותו של זיאדאת כי בפועל עשה שימוש באוטובוס לאחר רכישתו. גם התביעה לפיצוי בגין שכר-הטרחה ששולם לצוברי דינה להידחות, שכן מדובר בשכר למתווך ששירותיו נשכרו על-ידי התובעת לצורך העסקה, ומבלי שהיתה כל וודאות כי כזו תתגבש בסופו של יום או כי העברת הבעלות תצלח, כך שנתבעת איננה נושאת באחריות לתשלום. 31. אשר על כן, דין התביעה להידחות. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. אוטובוס