פיצויים ללא הוכחת נזק מסירת דירות באיחור

לטענת התובעת, הנתבעת נותרה חייבת לה סך של 163,815 ש"ח בגין אספקת חומרי בניין ואינסטלציה. הנתבעת גם הפרה הפרה יסודית את החוזים בכך שמסרה את הדירות באיחור ומבלי שהשלימה את התחייבויותיה על פי המפרט והחוזים. בהפרות יסודיות אלה נגרמו לתובעת נזקים בגינם היא זכאית לפיצויים ללא הוכחת נזק.

מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא פיצויים ללא הוכחת נזק מסירת דירות באיחור:

א. עובדות
1. התובעת, דור וצורי בע"מ (להלן: "התובעת"), חברה רשומה כדין, מנהלת עסק לחומרי בנין ואינסטלציה. הנתבעת, חברת ע' שלרום בע"מ (להלן: "הנתבעת"), היא חברה קבלנית לבניית בתים ובנייני מגורים. הנתבע 2, רוני רוזנבאום (להלן: "רוזנבאום"), הוא המנהל והבעלים של הנתבעת.

2. ביום 27.6.2002 התקשרה הנתבעת בהסכם קומבינציה עם בעלי מגרש הידוע כגוש 6712 חלקה 3, הנמצא ברח' בן-גוריון בכפר גנים, פתח תקוה, לצורך הקמת בניין מגורים (להלן: "הפרויקט", נספח 1 לתצהיר הנתבעים). ביצוע הפרויקט ניתן לחברת חי אתגר, בנין ופיתוח בע"מ (להלן: "הקבלן").

3. ביום 30.11.2004 התקשרו התובעת והנתבעת בהסכם מכר לפיו מכרה הנתבעת לתובעת את דירה 21 בפרויקט בסך של 1,451,600 ₪ (להלן: "החוזה הראשון", סעיף 11.1 לחוזה, נספח 2 לתצהיר הנתבעים). למרות האמור בחוזה הראשון, הסכימו הצדדים שסך של 300,000 ש"ח ישולם במזומן ויתרת התמורה בסך של 1,151,600 ₪ תשולם באמצעות קניית חומרי בנין ואינסטלציה מעסקה של התובעת ע"י הקבלן. הסכמת הצדדים באשר לתשלום תמורת הדירה, נוסחה בהסכם עליו חתמו הצדדים והקבלן (להלן: "עסקת הברטר", נספח 3 לתצהיר הנתבעת – נ/5).
4. ביום 7.8.2005 חתמו התובעת והנתבעת על הסכם מכר נוסף לפיו מכרה הנתבעת לתובעת את דירה 17 בפרויקט בסכום של 990,000 ₪ (להלן: "החוזה השני", נספח 4 לתצהיר הנתבעים). מיד לאחר חתימת החוזה השני, חתמו התובעת והנתבעת על הסכם נוסף לפיו גם לגבי דירה זו יחולו עקרונות הברטר, קרי: הקבלן ירכוש חומרי בניין ואינסטלציה מהתובעת ובדרך זו תקוזז התמורה (נ/1).

5. חלק לא מבוטל מטענות התובעת בתביעה ובתצהירים שהוגשו מטעמה, נזנחו בסיכומיה ועל כן, אינני רואה צורך לדון בהן (ת"א (חי') 1011/05 עזבון המנוח עבד אלחלים מחמוד עלי ז"ל ואח' נ' עזבון המנוח מוסא חסן ואח' תק-מח 2010 (2), 4350). פסק הדין יתייחס איפוא למחלוקות המפורטות בסיכומים שהוגשו ע"י הצדדים.

ב. טענות הצדדים
6. לטענת התובעת, הנתבעת נותרה חייבת לה סך של 163,815 ש"ח בגין אספקת חומרי בניין ואינסטלציה. הנתבעת גם הפרה הפרה יסודית את החוזים בכך שמסרה את הדירות באיחור ומבלי שהשלימה את התחייבויותיה על פי המפרט והחוזים. בהפרות יסודיות אלה נגרמו לתובעת נזקים בגינם היא זכאית לפיצויים ללא הוכחת נזק, לפיצויים בגין שכר דירה ולהשבת עלות השלמת העבודות בדירות. בתמיכה לתביעה צורפה חוות דעתו של הנדסאי בנין ושמאות מקרקעין, אילן חשאי, הן לעניין עלות השלמת החוסרים בדירות והן לענין שכר הדירה הראוי ביחס לדירה 21.
התובעת גם טוענת כי יש לחייב את רוזנבאום באופן אישי בשל חתימתו כערב על החוזים, בהיותו אורגן של הנתבעת ומכוח הרמת מסך ההתאגדות (סעיפים 66.1, 66.15 ו-66.16 לכתב התביעה).

7. הנתבעת טענה כי התובעת היא זו שהפרה באופן יסודי את החוזים בכך שעשתה דין לעצמה ופלשה לדירות מבלי שהסדירה את מלוא תשלום התמורה לתובעת. התובעת גם ביצעה שינויים רבים בדירות על דעת עצמה, מבלי שביקשה את הסכמת הנתבעת ובניגוד להסכמי המכר. הנתבעת מודה באיחור במסירת החזקה בדירות, הנובע לטענתה מהתרחשות מלחמת לבנון השניה. בנוסף לכל האמור לעיל, הסתבר גם שהקבלן, ביחד עם התובעת, עשה תרגיל "עוקץ" לנתבעת וסיפק חומרים לאתרי עבודה אחרים ולא לדירות נשוא הפרויקט. בכל מקרה, יש לקזז מכל סכום שיפסק, סכומים אותם חייבת הנתבעת בגין הפרת החוזים על ידה, כמפורט בסעיף 41 לכתב ההגנה.
רוזנבאום איננו חתום כערב על הסכמי המכר, ועל כן אין לחייבו באופן אישי.

ג. חוות דעת מומחה בית המשפט
8. הנתבעת לא צרפה חוות דעת מטעמה ולאחר דיון שהתקיים ביום 29.12.2009, מינה בית המשפט את המהנדס יעקב כהן כמומחה מטעמו (להלן: "המומחה") וקבע כי על המומחה ליתן חוות דעת באשר לעלות השלמת העבודות בדירות וקביעת דמי השכירות הראויים ביחס לדירה 21.

9. המומחה ביקר בדירות בנוכחות הצדדים ובאי כוחם ביום 21.2.2010 ונתן חוות דעת לפיה סך עלויות השלמת עבודות גמר בשתי הדירות עומד על 79,100 ₪: עלות ההשלמה לדירה 17 היא 22,436 ₪, ולדירה 21 56,617 ₪.
שכר הדירה הראוי עבור דירה 21 הינו 6,000 ש"ח לחודש, אך במידה וייקבע שדמי השכירות מתיחסים לתחילת שנת 2008, יש להעמיד את שכר הדירה על 5,220 ₪ (תשובה לשאלות הבהרה מיום 6.6.2010).
המומחה לא זומן להחקר על חוות דעתו.

ד. דיון
מסירת הדירות באיחור
10. על פי סעיף 6.1 לחוזה הראשון, הנתבעת התחייבה למסור את דירה 21 לא יאוחר מ-24 חודשים מיום 30.11.2004.
על פי סעיף 6.1 לחוזה השני מסירת דירה 17 תעשה תוך 10 חודשים מיום 7.8.2005, קרי עד 7.6.2006.
מנהל התובעת, אלפונסו חסון (להלן: "חסון"), העיד בחקירתו הנגדית שהנתבעת הודיעה לו שדירה 21, דירתו שלו, היתה מוכנה למסירה ב-16.1.2008. דירה 17, דירת אחותו, נמסרה באפריל 2007.
רוזנבאום הסכים שהדירות נמסרו באיחור, זנח את טענותיו באשר לאיחור במסירה בגין "כוח עליון" או בשל שינויים שעשתה התובעת בדירות. גירסתו היא שהאיחור נבע ממחלוקות כספיות ופלישת חסון ואחותו לדירות מבלי שהתנהל פרוטוקול מסירה מסודר (נספחים 12, 13 לנ/5).
11. אני מעדיפה את גירסת חסון ודוחה את גירסת רוזנבאום כי העיכוב במסירת הדירות נבע מהפרה יסודית של החוזים ע"י התובעים, בשל אי תשלום התמורה עבור הדירות. רוזנבאום הסתפק במכתב אחד ששלח ביום 27.3.2008 ביחס לדירה 21, אשר נאמר בו רק: "טרם הוסדרו הנושאים הכספיים". אין פירוט במכתב איזו מחלוקת כספית ישנה ואף לא צויין שהנתבעת רואה ב"מחלוקת" הפרה יסודית של החוזה, המקנה לה זכות לביטולו או לפיצויים בגין הפרתו (חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, להלן: "החוק"). הצדדים התקשרו בעסקת ברטר ועל כן סביר להניח שאילו היו מחלוקות אמיתיות, הנתבעת היתה מפרטת אותן במכתבה ובוודאי שלא היתה מסתפקת במכתב אחד בלבד. כאמור, ביחס לדירה 17, לא הוצא אפילו מכתב אחד.

12. אני גם דוחה את גירסתו של רוזנבאום שחסון ואחותו פלשו לדירות. רוזנבאום מסתמך על תלונה שהגיש למשטרה ביום 25.3.2008, דא עקא, שתלונה זו היא בגין איומים. אם אכן פלשו חסון ואחותו לדירות, מדוע רוזנבאום לא עשה דבר וחצי דבר כדי לפנותם? גם אם לא נוהל פרוטוקול מסירה מסודר, עדיין רוזנבאום, בהתנהגותו הסכים לאיכלוס הדירות ע"י התובעת. עדיפה עלי גירסתו של חסון שהכניסה לדירות נעשתה בידיעת הנתבעת ובהסכמתה.

13. עוד אוסיף שרוזנבאום אישר שהסתכסך עם הקבלן, אשר נטש את האתר, ועל כן נאלץ להתקשר עם קבלן אחר בשם טים (נ/8). נראה שזו אחת הסיבות לעיכוב במסירת הדירות.

14. נוכח האמור לעיל, אני דוחה את טענות הנתבעת כי התובעת היא זו שהפרה את החוזים בהפרה יסודית, וקובעת כי הנתבעת הפרה את החוזים בהפרה יסודית.


פיצויים ללא הוכחת נזק
15. על פי סעיף 17.3 לחוזה הראשון, ו-17.3 לחוזה השני, זכאית התובעת לפיצויים מוסכמים, ללא הוכחת נזק. לעיתים לבימ"ש יש שיקול דעת להפחית את שיעור הפיצוי המוסכם, וזאת כאשר אין כל יחס סביר בין שיעורו ובין הנזק שניתן היה לראותו מראש. הנתבעת לא טענה, ובוודאי שלא הוכיחה, שיש מקום להפחתת הפיצוי ומכאן שאין לשקול הפחתתו (ע"א 630/84 רחמים בוקובזה נ' חיים רוזליו לט(2) 584).

16. נוכח האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי מוסכם בסך של 99,500 ש"ח בגין איחור במסירת דירה 21, וסך של 79,600 ש"ח בגין איחור במסירת דירה 17, ובסך הכל 179,100 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.


פיצויים בגין שכר דירה
17. על פי סעיף 15(ב) לחוק, ניתנת לצד הנפגע הברירה לתבוע את הפיצוי המוסכם ולהיות מוגבל בו ללא הוכחת נזק, או לתבוע פיצויים בלתי מוגבלים על נזק שעליו להוכיחו. מקום בו נתבעים יחדיו פיצוי מוסכם ופיצוי לא מוסכם, רואים בכך משום תביעות חלופיות (ע"א 628/87 יוסף חורי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ מו(1) 115; ת"א (חי') 11867/00 זהבה אזולאי נ' צילה שוורץ ( 6.8.2003), פרופ' ג' שלו, דיני חוזים, (דין תש"ן) עמ' 599).
18. משבחרה התובעת לתבוע פיצוי מוסכם, רואים אותה כמוותרת על זכותה לתבוע בגין נזקיה האחרים, קרי: שכר הדירה ועל כן, אני דוחה את תביעתה בראש נזק זה.

השלמת עבודות גמר בדירות – חוות דעת המומחה
19. לטענת הנתבעת התובעת פלשה לדירות, בעשותה כן לא נערכה מסירה מסודרת, לרבות "רשימת חוסרים" ועל כן, אין היא אחראית במידה ונמצאו כאלה. עדותו של חסון גם נמצאה מלאה סתירות ופירכות באשר ל"חוסרים". בחקירתו הנגדית אישר שהאמור בתצהירו איננו אמת וכי דירתו היתה ראויה למגורים, כך גם ניתן לראות מהתמונות שהוצגו לו. חסון לא צרף, ולו קבלה אחת, ביחס לכלים סניטריים שרכש, ובוודאי שאיננו יכול להעיד לגבי "חוסרים" בדירת אחותו אשר נמנעה מליתן תצהיר מטעמה.

20. עוד טוענת הנתבעת, שאין גם לסמוך על חוות דעתו של המומחה, אשר ניתנה כשנתיים לאחר כניסת התובעת לדירות. בידי המומחה לא היתה כל ראיה אשר היה בה כדי להעיד על קיומם של פריטים כאלה או אחרים, אשר היו בדירות במועד הכניסה אליהם. המומחה רק התייחס לחוות דעתו של מומחה התובעת וביצע הערכה של עלות העבודות, בהנחה שאכן היה צורך לבצען, מבלי שבדק אם למעשה בוצעו ע"י התובעת. בכל מקרה, שינויים בדירות יש לבצע באמצעות הנתבעת, ואם בוצעו שינויים ע"י התובעת, הרי שאין לה אלא להלין על עצמה.

21. בשורה של פסקי דין הדגיש בית המשפט את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט (ע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו ( – 28.11.2007). המומחה הוא ידו הארוכה של בית המשפט, ניטרלי, בעל ידע, ניסיון ומוניטין בתחום מקצועיותו ועל כן הנטיה היא לאמץ את ממצאיו, אלא אם קיימים נימוקים כבדי משקל להימנע מכך (ע"א 3398/05 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' חיים מיומה ( – 15.7.2007); ת"א 3652/03 ראשל"צ (דרור עמי) נ' צמרת גן גינות הכפר ( 8.8.2009). הצדדים ויתרו על חקירת המומחה ועל כן נקודת המוצא היא שהם אינם חולקים על ממצאיו (ת"א מחוזי 1727/02 דויד לי מאסי נ' בנק דיסקונט בע"מ ( – 2.10.2005); ת"א (חיפה) 948/98 שלמה ודפנה גיגי נ' פנורמה צפון, חברה לבניה בע"מ ( – 7.1.2009).

22. על פי חוות הדעת, הצדדים התכנסו בליווית באי כוחם והמומחה. רוזנבאום אישר בחקירתו הנגדית ששטח בפני המומחה את טענותיו (נ/9). עיון בחוות הדעת מלמד גם שטענתה היחידה של הנתבעת היתה כי היא זכאית לקזז סכומים בגין עבודות נוספות שביצעה, וכן עבור הפחתות מהמפרט. המומחה התחשב בטענותיה ולאחר ששקל, קבע את ממצאיו אשר כאמור, לא נסתרו או הופרכו בכל צורה שהיא.

23. נוכח האמור לעיל, אני מאמצת את קביעת המומחה בחוות הדעת ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 79,100 ₪.



יתרת התשלום בסך 163,815 ₪ - על פי דו"ח הנה"ח
24. רוזנבאום אישר בעדותו שלפי הנהלת החשבונות שלו הוא נמצא ביתרת חובה. אלא שאף לגבי סכום זו, כמו גם לגבי שאר הסכומים, טוענת הנתבעת שעומדת לה טענת קיזוז, אליה אתייחס בהמשך.

טענת קיזוז
25. בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת נטען באופן כללי שהנתבעת נפלה ל"תרגיל עוקץ", שהתובעת והקבלן המבצע היו שותפים לו ומבדיקה שערך מפקח מטעם התובעת, הסתבר שחומרי גלם שונים הועברו לפרויקטים אחרים של הקבלן המבצע ושל פרויקט משותף של הקבלן המבצע והתובעת (סעיף 10 לכתב ההגנה).
בסעיף 41 לכתב ההגנה פורטה טענת הקיזוז של הנתבעת המתייחסת לסכומים הקשורים להפרת החוזים ע"י התובעת, וביצוע עבודות נוספות על ידה, כאשר סך של 164,846 ₪ נתבע בגין תשלום יתרת התמורה המגיעה לנתבעת על פי הסכמי המכר. בתצהירים שהוגשו ע"י הנתבעת ישנה "הרחבת חזית" ו"שינוי חזית" לאמור בתביעה, אלא שהתובעת הסכימה לשינוי החזית (ע"א 6799/02 יוזלרי משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ – סניף בורסת היהלומים נ"ח(2) 145; ע"א 546/04 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית ( – 20.8.2009), ועל כן, השאלה היא האם הנתבעת עמדה בנטל להוכיח את טענת הקיזוז שהעלתה (ע"א 2196/93 מכבסת שלג החרמון (בפירוק) נ' סלע חברה לביטוח בע"מ נ(3) 744, 746; ע"א (חי') 129/08 עזבון יהודה השמשוני ז"ל נ' עיריית חיפה 2010 ( – 10.3.2010). אקדים את המאוחר ואומר שהנתבעת לא עמדה בנטל זה.

26. הנתבעת לא הוכיחה כי שילמה פעמיים עבור הסחורה (פעם לקבלן ופעם על דרך קיזוז יתרת התמורה עבור הדירות בהתאם לעסקת הברטר). הנתבעת גם לא הוכיחה שפנתה לקבלן, בכל שלב שהוא, מחתה על משיכת סחורה לאתרים אחרים וכי מעשיו מנוגדים להסכמת הצדדים על פי עסקת הברטר. הנתבעת, אשר לטענתה גילתה את "תרגיל העוקץ" בסוף שנת 2005, לא הגישה תביעה כנגד הקבלן, ואף בתביעה שלפני לא שלחה הודעת צד ג' כלפיו.

27. הנתבעת גם נמנעה מלזמן את הקבלן למתן עדות. כידוע, הכלל הוא שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהינה בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היא היתה פועלת כנגדו (ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר בע"מ מ"ד(4) 602).

28. הנתבעת הסתפקה במשלוח מכתב אחד מיום 27.3.2008 לתובעת. הודעת קיזוז לא נשלחה ותמוה יותר מכך, שלא הוגשה תביעה כלפי התובעת מאז שלשיטתה (שנת 2005) נודע לה דבר "הגניבה". לא סביר בעיני שהנתבעת מחלה לתובעת על סכום של למעלה מ-1 מיליון ₪ ובחרה להעלות את טענת הקיזוז שלה רק במסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעמה.

29. הנתבעת גם לא הוכיחה שהיה קשר עסקי, מעבר למכירת חומרי הבניין, בין התובעת והקבלן ובוודאי שלא הוכחה הטענה שהתובעת והקבלן עשו יד אחת כדי להערים עליה או שתכננו בצורה כלשהי "לעקוץ" אותה. עדותו של חסון בענין זה היתה חד משמעית בחקירתו הראשית והנגדית ולא מצאתי סיבה שלא לקבלה.

30. עיון בחוזים ובעדותו של חסון (סעיף 10 לת/1) מלמד על כך שהצדדים אינם חלוקים כי בזמן חתימת החוזה התכוונו שהחומרים שהקבלן יקנה יהיו עבור הדירות נשוא הפרויקט, כך גם עולה מהגיונם של דברים. על כן, השאלה היא, האם הנתבעת הסכימה, על דרך ההתנהגות, לשנות את החוזים באופן שהקיזוז יתבצע גם לגבי סחורה שמשך הקבלן לאתרים אחרים?

31. חוזה, מטבע יצירתו, משקף את מערכת ההסכמה בין הצדדים נכון ליום כריתתו, אך במהלכו יתכנו שינויים אשר אינם נובעים בהכרח מחלוף הזמן. כאשר מדובר בשינוי חוזה כתוב על דרך התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, מן הדין שהתנהגות הצדדים תשקף את גמירות הדעת לסטות מהוראותיו. המסקנה שהוראה חוזית שונתה או בוטלה צריך שתהיה מושתתת על בסיס מוצק כאשר קיומו של דפוס התנהגות מתמשך, במובחן מהתנהגות אקראית, יכול לבסס את המסקנה שהצדדים התכוונו שלא לקיים את החוזה כפי שהוסכם מלכתחילה (ע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ מז(4) 35). מכאן שהתנהגות הצדדים לאחר חתימת החוזה מהווה כלי פרשני מהמעלה הראשונה (ע"א 376/76 פקיד השומה, ירושלים נ' אריזנדה לא(1) 436, 441; ע"א 439/85 חברת הרשפינקל ובנו בע"מ נ' גולדשטיין מב(1) 286, 292; ע"א 49/06 שניר תעשיות צמר-גפן רפואי בע"מ נ' עיריית כפר סבא ( – 10.6.08); אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך רביעי (2001) 467 – 469; פרופ' גבריאלה שלו, דיני חוזים (דין, תש"ן) 285, 286).
יש להוסיף שצד לחוזה יכול גם לוותר על זכות חוזית שהיתה לו, ואף ויתור כזה יכול שייעשה על דרך ההתנהגות. גם כאן, כמובן, הויתור צריך להיות לאורך זמן, כך שהצד השני פעל ויסתמך על כך (ע"א 5630/90 צבי תדמור נ' ישפאר, חברה אלקטרונית למסחר בע"מ מז(2) 517).

32. ומן הכלל אל הפרט: ריכוז החשבוניות ותעודות המשלוח (נ/4) מאשר את טענת הנתבעת שחומרים נשלחו לאתרים אחרים של הקבלן ואף את טענותיו האחרות באשר לסכומים שנרשמו עוד לפני חתימת הצדדים על החוזים. חסון העיד בחקירתו הראשית והנגדית שרוזנבאום, שהיה בעבר שותף של הקבלן, ידע על משיכת הסחורה על ידו לאתרים אחרים, וחלק ממנה גם נשלח לביתו הפרטי ולביתו של שותף נוסף בנתבעת. רוזנבאום אישר את העובדה שהיה בעבר שותף של הקבלן וכי נטל על עצמו חלק מחובותיו ועל כן, יתכן בהחלט שבמסגרת היחסים ביניהם, הסכים למשיכת הסחורה גם לאתרים אחרים. בעסקת הברטר המשולשת (ביחס לדירה 21), נרשם מפורשות שהקיזוזים בין הקבלן ליזם (הנתבעת) אינם מעניינו של הקונה (התובעת) וכל ההתחשבנות ביניהם, ככל שקיימת, לא תהווה טענה כנגד הקונה. אמנם, הסכם משולש נוסף לא נחתם, אך אין חולק שעקרונות הברטר כולם חלים גם לגבי דירה 17. האמור לעיל, תומך במסקנה שבין הקבלן לרוזנבאום היו התחשבנויות וקיזוזים אשר אינם מעניינה של התובעת. יתרה מכך; לא סביר בעיני שרוזנבאום במשך תקופה ארוכה לא ידע ולא עקב (בין ע"י קבלת הודעות מייל ובין כאשר פקד את משרדי התובעת) אחרי החשבוניות שהוצאו באופן מסודר, כאשר היה ער לעובדה שהסכומים המופיעים בהם מקוזזים מהתמורה עבור הדירות שמכר לתובעת. מהאמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא שרוזנבאום הסכים לשנות את הוראות החוזה כפי שהוסכם מלכתחילה.

33. ניתן אף לומר שהתנהגותו של רוזנבאום לאורך השנים מלמדת על הסכמתו למשיכת סחורה לאתרים אחרים של הקבלן ועל ויתור על זכות חוזית שהיתה לו. התובעת, אשר אין חולק שיצאה סחורה ממרכולתה, היתה יכולה לסמוך על הסכמתו של רוזנבאום בענין זה, ואיננה צריכה לצאת ניזוקה מקשריו של רוזנבאום עם הקבלן.

34. נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת ומחייבת אותה לשלם את יתרת החוב לתובעת בסך 163,815 ש"ח.

ערבות אישית
35. אני דוחה את טענת התובעת כי ניתן לחייב את רוזנבאום באופן אישי מכוח הוראות חוק המכר (דירות (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה-1974). טענה זו לא נטענה בכתבי הטענות ואף לא בא זכרה בתצהיר עדותו הראשית של חסון. על כן, לא מצאתי להתייחס לטענות הנתבעת בעניין זה בסיכומיה. התובעת זנחה את טענותיה ביחס לערבותו האישית של רוזנבאום וטענות הקשורות להרמת מסך או לחבותו מכוח היותו אורגן של החברה ומשכך, כאמור, אין מקום לחייב את רוזנבאום באופן אישי.

סוף דבר
36. אני דוחה את התביעה כנגד רוזנבאום ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 422,015 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל ובצירוף הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד בשיעור 20%.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת דירת מגורים

  2. צו כניסה לדירה

  3. נזק לגגון בדירה

  4. עורך דין הסכם דירה

  5. תביעה על צביעת דירה

  6. שימוש בדירה ללא רשות

  7. שטח דירה קטן מהמובטח

  8. החזקה בדירה ללא רשות

  9. כניסה לדירה ללא רשות

  10. רישום דירה על שם קטין

  11. ויתור על זכויות בדירה

  12. התחזות לבעלים של דירה

  13. ביטול רשות לגור בדירה

  14. זיכוי מעבירת פיצול דירה

  15. הגדרת דירת מגורים מזכה

  16. נזקים במהלך הובלת דירה

  17. הצעה אמיתית לרכישת דירה

  18. הכרה בדירת מגורים יחידה

  19. הצהרת זכאות זכויות בדירה

  20. זכות בלתי הדירה במקרקעין

  21. רשות בלתי הדירה במקרקעין

  22. אישור זכויות לקניית דירה

  23. תביעה להצהרת בעלות בדירה

  24. מכירת דירה עם חריגות בניה

  25. חובת ציון שטח הרצפה בדירה

  26. ביטול קניית דירה על הנייר

  27. הלוואה לקניית דירה מהמוכר

  28. הסתרת בעיית טרמיטים בדירה

  29. הגדרת הדירות כ"דירות מדרון"

  30. פיצול דירה ל-5 יחידות דיור

  31. הודעה על העברת החזקה בדירה

  32. אי הכרה בדירת מגורים מזכה

  33. קניית דירה בפלורידה - תביעה

  34. עיכוב של שנתיים במסירת דירה

  35. התחייבות לרישום זכויות בדירה

  36. התיישנות רישום בעלות על דירה

  37. זכויות בחלל שנוצר מתחת לדירה

  38. כניסה בכוח לדירה ע''י מעקלים

  39. מס מכירת דירה בין קרובי משפחה

  40. בקשה להרחבת דירת מגורים במקרקעין

  41. הסתרת חריגות בניה בדירה מהקונה

  42. סיוע לרכישת דירה לפי מספר אחים

  43. העברת תכולת דירה מארה''ב לישראל

  44. ביטול קניית דירה בגין איחור במסירה

  45. סעיף 49 א - מכירת דירת מגורים מזכה

  46. פיצוי בגין ניהול מו''מ לקניית דירה

  47. פטור לדירת מגורים מזכה - זכות אישית

  48. חוסר התאמה בין שטח הדירה למה שהובטח

  49. תוספת סיוע לזכאים שלא הצליחו לרכוש דירה

  50. העברת בעלות פיקטיבית של דירה מבעל לאישה

  51. צו מבית המשפט למכירת דירה במכירה פומבית

  52. פיצויים ללא הוכחת נזק מסירת דירות באיחור

  53. דרישת תשלום שלא כדין ביום קבלת המפתח לדירה

  54. נדחתה תביעה להצהרה לזכאות להירשם כבעל דירה

  55. האם צנרת מקרר נחשבת לאינסטלציה של הדירה ?

  56. איחור במסירת דירות בגלל בניית קומות נוספות

  57. עד לאיזה רום משתרעת זכותו של הדייר בשטח שהוצמד ?

  58. בקשה למפקח על המקרקעין לאפשר מכירת דירת מגורים

  59. טענה כי התובעים אפשרו להם להתגורר בדירה ללא תשלום

  60. לטענת התובע, הדירה נצבעה בצבע "מזעזע – כחול מטאלי"

  61. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון