כמה מקבלים על איחור במסירת דירה מקבלן ?

דוגמא לפסק דין בנושא כמה מקבלים על איחור במסירת דירה מקבלן: א. בעלי הדין ועיקר טענותיהם 1. התובעים, בני זוג התקשרו ביום 29.6.05 עם הנתבעות בהסכם מכר (להלן: "ההסכם") לרכישת דירה בפתח-תקוה (להלן: "הדירה"). 2. לטענת התובעים בכתב תביעתם, התגלעו בדירה ליקויים ופגמים רבים אשר עלות תיקונם הסתכמה לסך 24,101 ₪ על פי אומדן שקבע מומחה מטעם התובעים. 3. כמו כן הלינו התובעים על איחור במסירת הדירה מעבר למועדים שנקבעו בהסכם. התובעים טענו כי על הנתבעות לפצותם בגין האיחור במסירה בסכום של 14,000 ₪. 4. בנפרד ובמובחן טענו התובעים כי הנתבעות לא סיפקו להם אריחים חליפיים ובכך יצרו נזק צפוי בשל הצורך ברכישת אריחים חלופיים ו/או החלפת הריצוף. בגין פריט נזק זה עתרו התובעים לפיצויים בסך 10,000 ₪. 5. כמו כן עתרו התובעים לחייב את הנתבעות בפיצויים בגין עוגמת נפש, טרחה מיוחדת ומניעת הנאה (להלן יחדיו: "פיצוי בגין נזק בלתי ממוני") וזאת בסכום של 25,000 ₪. 6. התובעים העמידו את תביעתם על סך 51,000 ₪. 7. הנתבעת 1 (להלן: "מעוז דניאל") טענה בכתב ההגנה שהגישה כי עסקינן בתביעה מוגזמת ומנופחת ולעיצומו של עניין טענה: 7.1 כי הליקויים עליהם מלינים התובעים תוקנו כבר כדבעי ועובדה זו אושרה על ידי התובעים. 7.2 כי פיצתה את התובעים בגין האיחור הקל שחל במסירת הדירה. 7.3 כי אין כל אמת בגירסת התובעים לגבי מחסור באריחים חליפיים ומכל מקום אין להצדיק פיצוי בסכום כה גבוה בשל חסרונם של מספר אריחים. 7.4 כי אין כל בסיס לתביעת הפיצויים בגין הנזק הבלתי ממוני וכי הבסיס להערכת הנזק האמור אינו ברור. 7.5 הנתבעת 2 (להלן: "קרן פייר") טענה בכתב הגנתה כי הינה חברה יזמית אשר חברה למעוז דניאל וכי האחרונה פעלה כקבלן הבניה ומשכך נושאת באחריות לליקויי הבניה. 7.6 קרן פייר טענה כי מעוז דניאל פיצתה את התובעים בגין איחור קל במסירה ואין כל בסיס לתביעותיהם הנוספות של התובעים בסוגיה זו. ב. מומחה מטעם בית המשפט 1. בית המשפט מינה את אינג' שמחה פלדמן כמומחה מטעמו (להלן: "המומחה"). 2. בחוות דעתו מיום 21.4.10 שניתנה בעקבות סקירת הליקויים בדירה, התייחס המומחה לכל אחד מסעיפי הליקויים באופן ענייני ופרטני ובסופו של יום קבע כי סך כל עלות תיקון הליקויים שמצא בדירה מסתכמת לסך של 3,600 ₪ בתוספת מע"מ (במחירי ביצוע לתובעים) וכי ניתן להתגורר בדירה משך תקופת התיקונים שהוערכה על ידי המומחה ב-3 ימים. ג. הסכמה דיונית 1. בישיבת יום 6.6.10 הגיעו בעלי הדין להסכמה דיונית כדלקמן: הנתבעת תתקן את הליקויים בהתאם לחוות דעת המומחה. בית המשפט יכריע בשאלה שתיוותר דהיינו סוגיית האיחור במסירה ולעניין זה נקבעו עובדות מוסכמות כדלקמן: (1) במסגרת החשבון הסופי הופחת סך 10,000 ₪ בגין האיחור במסירה. (2) על פי ההסכם נקבע מועד המסירה ליום 1.8.06 ובפועל נמסרה החזקה ביום 12.3.07. (3) הפיצוי החודשי שנקבע בהסכם הינו סך 700 דולר בגין כל חודש איחור. 2. כמו כן הוסכם כי בעלי הדין יהיו רשאים לטעון לעניין עוגמת הנפש וההוצאות. 3. להסכמה ניתן תוקף של החלטה ביום 6.6.10 (להלן: "ההחלטה הדיונית"). 4. בישיבת יום 11.12.11 הודיע ב"כ התובעים כי בוצעו בדירה תיקונים וכי נותרו ליקויים קלים ומשכך נותרו במחלוקת הסוגיות בדבר איחור במסירה, הימנעות אספקת אריחים חלופיים ועוגמת נפש. 5. ב"כ הנתבעות טען כי לדידו המחלוקת שנותרה מתייחסת אך ורק לשתי סוגיות, קרי, האיחור במסירה ועוגמת הנפש, שכן המומחה לא מצא לנכון לקבוע פיצוי כלשהוא בגין האריחים החלופיים. 6. הוריתי ביום 11.12.11 לבעלי הדין לסכם את טענותיהם בתוך המועדים שנקצבו (עמ' 10 לפרוטוקול). ד. דיון והכרעה סיכומי בעלי הדין הוגשו, הגיעה עת ההכרעה. 1. ליקויי בניה 1.1 בסיכום טענותיהם טענו התובעים כי גם לאחר שהנתבעות ביצעו תיקונים, נותרו עדיין ליקויים ובכללם ליקויי רטיבות. ב"כ התובעים אף ראה לנכון לצרף לסיכומיו צילומים המעידים לדעתו על הליקויים שנותרו. 1.2 אני רואה לדחות את טענת התובעים באשר לליקויים. בא כוחם טען בישיבת יום 11.12.11 כי נותרו ליקויים קלים שלא מצדיקים בחינה נוספת מצד המומחה והודיע כי הוא משאיר עניין זה לשיקול דעת בית המשפט. 1.3 ב"כ הנתבעות לעומת זאת טענו כי תיקוני הליקויים בוצעו והושלמו באופן שלא נותרה באופן שלא נותר מחלוקת בסוגיה זאת (עמ' 9 לפרוטוקול הנ"ל). 1.4 יתר על כן וזה העיקר בעיני - הניסיון "להגניב" לסיכומי התובעים תמונות המוכיחות כי לטעמם קיימים ליקויים אינו ראוי בלשון המעטה. (ראו: ע"א 759/81 דליה ברש נ. גד ירדני מה גם שאין בפני כל ראיות באשר למועד ביצוע הצילומים, המקום בו צולמו ועלות התיקונים של הליקויים המשתקפים בתצלומים. 1.5 אני דוחה איפוא את טענת התובעים בסוגיה זו. 2. העדר אריחים חליפיים 2.1 התובעים טענו בסיכומיהם כי הנתבעת עשתה שימוש באריחים החלופיים וכי "נכון להיום" אין בידי התובעים אריחים חלופיים כמתחייב מן התקן. 2.2 בנתנו דעתו לסוגיית האריחים החלופיים קבע המומחה בחוות דעתו בפיסקה 4.00 בעמ' 7: "בביקורת מצאתי כי קיימים אריחים רזרביים בשטח מסתור הכביסה. כמו כן התובע מסר לי כי נעשה שימוש במספר אריחים במידות 60/60 שהוחלפו עקב הצורך בביצוע תיקונים באזור חדר הדיור". חוות דעת זו שנערכה לאחר שהליקויים תוקנו בעין, סותרת לכאורה את גירסת התובעים ואלו לא ביקשו כי המומחה ייחקר בסוגיה זו. 2.3 לא למותר לציין, כי הטענה בדבר החוסר באריחים לא נכללה במסגרת סוגיות המחלוקת שנותרה בין בעלי הדין בהתאם להחלטה הדיונית. 2.4 על כך אוסיף כי המומחה קבע בחוות דעתו כי חדרי הדירה חופו בפרקט ומשכך גוברת התמיהה מה הניע את התובעים לחזור ולהעלות על סדר היום טענה בדבר חוסר באריחים. 2.5 מעבר לדרוש אוסיף כי התובעים לא פירטו בסיכומיהם תחשיב כלשהוא לביסוס תביעתם בסך 10,000 ₪ בגין רכיב נזק זה (פיסקה 7 לסיכומי התובעים). 2.6 על יסוד האמור עד כאן ולאור הנטען בסעיף 4 לסיכומי מעוז דניאל, אני דוחה את תביעתם של התובעים בגין פריט נזק זה. 3. איחור במסירה 3.1 מכח ההחלטה הדיונית הוסכם כי אכן חל איחור של 7.5 חודשים במסירת הדירה לתובעים. התובעים טענו כי בחישוב ממוצע של סכום הפיצוי שנקבע בערכים דולרים (4 ₪ לדולר) הם זכאים לפיצוי נוסף בסך 14,000 ₪ (סעיף 8 לסיכומי התובעים). 3.2 מעוז דניאל הופנתה להוראות סעיף 4.4 להסכם לפיו: "איחור של עד 90 יום במסירת הממכר...מכל סיבה שהיא, לא תהווה הפרת חוזה ולא יקנה לקונה כל זכות לפיצויים או לעיכוב בתשלומים". כמו כן טענו מעוז דניאל כי לאור הנאמר בסעיף 4.5 להסכם, דחייה מוצדקת בתאריך המסירה לא תזכה את הקונה בכל פיצוי מכל מין וסוג שהוא. 3.3 לעניין זה הוסיפה מעוז דניאל כי המשק בישראל היה משותק במהלך חודש אוגוסט 2006 בשל אירועי מלחמת לבנון השנייה, ומשכך, ובהערכה כוללת, היו הנתבעות רשאיות לדחות את מועד המסירה בארבעה חודשים ללא תשלום פיצויים. 3.4 סוגיית חישוב הפיצויים בהקשר לאיחור במסירה עלתה על מדוכת הדיון חדשות לבקרים, בהקשרים שונים ובכללם טענה כגון זו שמועלית על ידי מעוז דניאל באשר לפטור מחובת פיצויים בגין 90 יום. ב-ע"א 10944/02 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ. אוחנה נקבע: "המשיבים הסכימו במפורש שלא לקבל פיצויים בגין תשעים ימי האיחור הראשונים ועל כן אין הם יכולים לדרוש כעת פיצוי כזה. כאשר יש הוראה מפורשת בהסכם יש לנהוג על פיה...יש לפצות את המשיבים על איחור שלאחר תשעים ימי האיחור הראשונים". נמצאנו למדים איפוא כי מכלל תקופת האיחור יש לנכות 3 חודשים אשר בגינם פטורות הנתבעות מתשלום פיצויים. 3.5 עם זאת אין בידי לקבל את טענתה האחרת של מעוז דניאל שעניינה פטור מתשלום פיצויים בגין חודש אוגוסט 2006. טענתן של מעוז דניאל בדבר "שיתוק המשק" במהלך חודש אוגוסט 2006 לא בוססה בפני בראיות כלשהן ואין לומר כי קיימת בנמצא "ידיעה שיפוטית" בסוגיה זו. 3.6 אני פוסק איפוא כי על הנתבעות לפצות את התובעים בגין 4.5 חודשי איחור במסירה בסכום של 2,800 ₪ לחודש ובסך הכל סך של 12,600 ₪. בהחלטה הדיונית נקבע כי הופחת סך של כ-10,000 ₪ בגין איחור במסירה. 3.7 מעוז דניאל טענה בסיכומיה כי שילמו לתובעים בגין האיחור במסירה סכום כולל בסך 12.514 ₪ (סעיפים 11-13 לסיכומי מעוז דניאל) התובעים לא כפרו בגירסה זו ומשכך, אני פוסק כי נותרה יתרה בסך של 86 ₪ לחובת הנתבעת בגין פריט זה. 4. פיצוי בגין נזק בלתי ממוני 4.1 בסיכומי טענותיהם טענו התובעים לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני בסכום כולל של 20,000 ₪. הנתבעות אשר כפרו בזכאותם של התובעים לפיצוי בגין רכיב זה, טענו כי חוות דעת המומחה מלמדת כי טענות התובעים בגין הליקויים היו מופרכות וכי בסופו של יום השלימו הנתבעות את מלאכת התיקון של כל הליקויים וכי בנסיבות אלו אין לפסוק לתובעים סכום כלשהוא בגין רכיב זה (סעיפים 14-29 לסיכומי מעוז דניאל). 4.2 ההלכה המשפטית בסוגיית חישוב הפיצויים בגין הנזק הבלתי ממוני, בגין ליקויי בניה גובשה ב-ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל נ. שיכון ופיתוח בע"מ שם נפסק: "בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה ילקחו בחשבון בין היתר טיב הנכס בו נפלו הליקויים, האם מדובר בדירת מגורים במבנה עסקי או אחר, מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום, התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו, עלות התיקונים ועוד". שקלול תבחינים אלו באמות מידה סבירות ויישומן לנסיבות התובענה שבפני, אינו מאפשר אלא פסיקת פיצויים בסכום זעום יחסית לתובעים. ניתן אמנם להעריך כי מחד גיסא רווחתם והנאתם של התובעים מן הדירה נפגעה במקצת בשל הליקויים כמו גם במהלך תיקונם, אולם מאידך מלמדים ממצאי המומחה כי מריבית הליקויים היו זניחים עלות תיקונם נמוכה ותיקונם לא הצריך פינוי התובעים מן הדירה. אני פוסק לתובעים בגין רכיב זה פיצוי בסך 2,000 ₪ בלבד. 5. סוף דבר אני דוחה את התביעה ברובה הגדול למעט חיובן של הנתבעות בתשלום יתרת סכום הפיצויים בגין האיחור במסירה בסך 86 ₪ וכן בפיצויים בסך 2,500 ₪ בגין הנזק בלתי ממוני. לחיובים אלו יווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. עם זאת נחה דעתי כי תביעת התובעים כפי שהוגשה מלכתחילה היתה מוגזמת, וכי סיכומיהם חרגו ממסגרת ההחלטה הדיונית. משכך אני רואה לחייב את התובעים לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בסכום של 2,000 ₪. אין צו בהוצאות לגבי נתבעת 2, אשר לא הגישה סיכומים מטעמה. החיובים שנקבעו בפסק הדין ניתנים לקיזוז. הודעה זכות ערעור. איחור במסירת דירהמסירת דירה / איחור במסירת דירהשאלות משפטיותמקרקעיןקבלן