הפלוגתא בה נחלקו הצדדים הינה האם התובעת הינה אוחזת כשורה בשיקים מושא התובענה, חרף אי הצגתם לפירעון קודם להגשת הבקשה לביצועם. השאלה המצריכה הכרעה הינה, האם אי מילוי חובת הצגת השיקים לפירעון מהווה מחסום בפני בירור התביעה השטרית? דוגמא לפסק דין בנושא אי הצגת שיק לפירעון: דברי פתיחה בפני שתי תביעות, אשר נדונו במאוחד, כלהלן: תחילתו של ההליך בתיק הראשון תא"מ 11680-01-09, בבקשה שהוגשה בתיק הוצל"פ שמספרו 09-08365-08-7 לביצוען של 8 המחאות, כל אחת בסך 5,500 ₪, ובסה"כ 44,000 ₪ (קרן), המשוכות על חשבון הנתבעת מס' 2 (להלן: "חברת עיסא בע"מ") בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ לפקודת הנתבעת מס' 1 (להלן: "חברת סולר ושמנים בע"מ"), ואשר הוסבו לבנק הפועלים בע"מ (להלן: "התובעת" או "הבנק"). חברת עיסא בע"מ הגישה התנגדות לביצוע השיקים הנ"ל, ולאחר שהתקיים דיון בבקשה בפני כב' הרשמת (כתוארה אז) ג'. ג'בארין-כליפה, ניתנה לנתבעות רשות להתגונן בהסכמת התובעת, והתובענה הועברה לדיון בביהמ"ש בסדר דין מהיר. ההליך השני תא"מ 15415-05-11, עניינו תביעה כספית ע"ס 49,000 ₪ שהגישה חברת עיסא בע"מ ובמסגרתה עתרה לחיוב הבנק בהשבת כספים שנגבו, לטענתה, מחשבונה ביתר. בקליפת האגוז ייאמר, כי בתביעה הנ"ל נטען כי חיוב חשבונה של חברת עיסא בע"מ באמצעות הוראת קבע נועד להחליף את פירעונם של ההמחאות מושא התובענה הראשונה אשר ניתנו לבנק לכיסוי הלוואה שנטלה חברת סולר ושומנים בע"מ מן הבנק. עיקר טענות הצדדים אין חולק, כי ביום 02.09.07 העמיד הבנק העמיד לרשות חברת סולר ושמנים בע"מ הלוואה, כאשר השיקים שבדנן הופקדו בחשבון שניהלה האחרונה בבנק לצורך פירעון חלקי של תשלומי ההלוואה הנ"ל ע"ס 430 אלף שקלים (קרן). אין גם חולק, כי מר הישאם אבו עאבד (ביחד עם אחר) (להלן: "הישאם"), חתם כערב להלוואה שנטלה חברת סולר ושמנים בע"מ מהבנק. לכתב התביעה צורף כתב התחייבות להלוואה וכתב ערבות (נספח א') המפרטים את סכום ההלוואה, מטרתה, מועד הפירעון, שיעור הריבית, סכום הערבות והיקף הערבות של שני הערבים לה ואף צורף טופס גילוי מידע לערב המכיל פרטים אלה. כבר כאן יצוין, כי מעיון במסמכים אלה נמצא, כי כבר במעמד החתימה על כתב הערבות הובא לידיעתם של הערבים כי החוב של חברת סולר ושמנים בע"מ "לא נפרע". כפי שיפורט בהמשך, הישאם חויב בהיותו ערב במסגרת הליך נוסף שהגיש הבנק נגדו ונגד חברת סולר ושמנים בע"מ (ת"א 15441-11-08) בטענה, כי הישאם חב בגין מלוא סכום הערבות ולא מחציתה, כפי שטען. לטענת התובעת, בתאריך 20.12.07, חתמה חברת עיסא בע"מ על הרשאה לחיוב חשבונה בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, לצורך כיסוי התשלום החודשי של ההלוואה בסך 10,000 ₪. כבר במעמד זה הוסכם בין הצדדים כי השיקים שטרם נפרעו, ישמשו בטוחה לכיסוי תשלומי ההלוואה העתידיים, כך שבמידה וההרשאות יכובדו- לא יוצגו השיקים לפירעון. נטען כי לאחר מספר חודשים בהם כובדה ההרשאה לחיוב החשבון, החל בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, כלפיו ניתנה ההרשאה, להחזיר את דרישת החיוב על פי ההרשאה. התובעת טוענת, כי לאור הסכמת הצדדים לפיה השיקים שבדנן ישמשו בטוחה לפירעון יתרת תשלומי ההלוואה, ומאחר ויתרה זו טרם נפרעה במלואה לבנק, הרי שהתובעת הינה אוחזת כשורה בשיקים שנותרו כערובה לפירעון ההלוואה, וככזו היא זכאית לפירעונם. מנגד טוענות הנתבעות, כי בין הישאם לבין הבנק נערך הסכם לפיו נמסרו לאחרון 12 שיקים על חשבון חוב המגיע להישאם מחברת סולר ושמנים בע"מ, כאשר ארבעה שיקים ראשונים (כולם עם תאריכי פירעון בשנת 2007) ע"ס כולל של 22,000 ₪, נפרעו וכובדו. נטען, כי הוסכם בין הישאם לבין נציג הבנק, מר מאיר שטרית, כי לאחר פירעון 4 השיקים הראשונים מהחוב הנ"ל, יתחלף פירעון השיקים שנותרו בתשלום ע"י הוראת קבע מחשבון החברה בבנק מרכנתיל. עוד הוסכם, כי לאחר פירעון כל סכומי השיקים, 8 במספר ע"ס כולל של 44,000 ₪, באמצעות הוראת הקבע, כאמור, יוחזרו השיקים הנותרים לידיו של הישאם. עוד טוענות הנתבעות, כי באמצעות הוראת הקבע שולמו לבנק סכומי כסף ע"ס 96,000 ₪, באופן העולה על סכום השיקים הכולל. לטענתן, הישאם פנה לבנק על מנת לקבל לידיו בחזרה את יתרת השיקים, אך נדחה באמתלה כי השיקים אבדו. לאחר מכן, הופתעו הנתבעות לגלות, כי הבנק טוען לקיומו של חוב עקב אי פירעון השיקים ונוקט בהליכי הוצל"פ כנגדן. הישאם הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעות ובו טוען, כי הנתבעות פרעו את מלוא החוב הנטען וכי חשבונה של חברת עיסא בע"מ המנוהל בבנק מרכנתיל חויב לטובת בנק הפועלים בתשלום חודשי ע"ס 10,000 ₪ לתקופה שבין חודש 11/2007 ועד לחודש 07/2008. נגד חברת סולר ושמנים בע"מ והישאם, הערב לחובותיה, נפתח הליך משפטי נוסף ע"י בנק הפועלים, בתאריך 04.01.09, במסגרת תא"ק 15441-11-08 (שלום עפולה), בגין יתרת ההלוואה לאחר שמיאנה החברה הנ"ל לכסות את תשלומי ההלוואה ממקורות אחרים ואשר עמדה עד למועד פתיחת ההליך הנ"ל ע"ס 349,003 ₪. לטובת הבנק ניתן פסק דין ע"ס 430,000 ₪ ביום 07.12.09 (ת/3), לאחר שבקשת רשות להתגונן שהגישו הנתבעים נדחתה, והמחייב את חברת סולר ושמנים בע"מ והישאם (מכוח ערבותו) לשלם את יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת. במסגרת הגנתן סמכו הנתבעות את עיקר יהבן על טענה עיקרית, ולפיה טרם התגבשה עילת תביעה שטרית כנגדן, מאחר והשיקים שבדנן מעולם לא הוצגו לפירעון. לטענתן, התובעת לא הציגה את השטרות מושא ההליך לפירעון, קודם שהוגשו לביצוע בתיק ההוצל"פ, ועל כן טרם נתגבשה עילת תביעה שטרית כנגדן. התובעת אינה מכחישה זאת, אך בפיה טענות שונות ועיקרן בכך שהנתבעות גילו את דעתן באופן חד-משמעי כי אין בכוונתן לשלם את תמורת השיקים או לפרוע אותם, קרי התביעה השטרית בה עסקינן מתבססת על ההפרה הצפויה בגין השיקים שבדנן אשר כלל לא הוצגו לפירעון. בסוגיה זו, לרבות טענות הצדדים בהרחבת יתר, אדון להלן. דיון ומסקנות הפלוגתא הראשונה בה נחלקו הצדדים הינה האם התובעת הינה אוחזת כשורה בשיקים מושא התובענה, חרף אי הצגתם לפירעון קודם להגשת הבקשה לביצועם. השאלה המצריכה הכרעה הינה, האם אי מילוי חובת הצגת השיקים לפירעון מהווה מחסום בפני בירור התביעה השטרית? הפלוגתא השנייה הינה האם יש לקבל את טענת ההגנה של הנתבעות, לפיה החוב נפרע במלואו. לסוגיה זו יש להידרש במידה וייפסק, כי התובעת מילאה את חובת ההצגה לפירעון כראוי. הפלוגתא השלישית עוסקת בתביעה שכנגד שהוגשה ע"י חברת עיסא בע"מ ובנוגעת לשאלה האם זכאית חברת עיסא בע"מ להשבת סכומים, שלטענתה, נגבו ממנה ע"י הבנק ביתר. אחר שעיינתי במסמכים שבפניי, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות ואחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בסיכומים, אני מגיעה למסקנה כי דין שתי התביעות שבמאוחד להידחות, כפי שיפורט להלן. חובת ההצגה לפירעון התובעת טוענת, כי הנתבעות גילו את דעתן באופן חד משמעי כי אין בכוונתן לשלם את תמורת השיקים או לפרוע אותם, כך שהתביעה השטרית בה עסקינן מתבססת על "ההפרה הצפויה" בגין השיקים שבדנן שלא הוצגו לפירעון כלל ועיקר. מנגד, טוענות הנתבעות כי מאחר והשיקים נשוא תיק זה לא הופקדו על ידי הבנק- התובעת- לא נשלחו לבנק של הנתבעות ואף לא חוללו, אזי לבנק הפועלים אין כל עילה שטרית כנגד הנתבעות ואין הוא זכאי לתבוע את האחרונות מכוח שטרות אלה. לטענתן, תביעת הבנק הוגשה בעילה שטרית בלבד מבלי שתצורף לבקשה לביצוע שטר כל הודעת חילוט מטעם הבנק ומבלי שהשיקים יוצגו לפירעון כדין, והעובדה כי עומדת לתובעת עילה חוזית מכוח ההסכמים או ההתחייבויות שבין הצדדים, אינה מצדיקה הגשת התביעה בעילה אחרת (שטרית) שאינה עומדת לתובעת. לעומתן, טוען הבנק כי נוכח ההסכמה שבין הצדדים, לפיה השיקים נשוא התיק ישמשו בטוחה לפירעון יתרת תשלומי ההלוואה, ומאחר ויתרת ההלוואה לא סולקה ובגין כך הגיש הבנק תביעה כספית לביהמ"ש, הרי שהתובעת הינה אוחזת כשורה בשיקים שנותרו כערובה לפירעון ההלוואה והיא זכאית לדרוש את פירעונם. הבנק הפנה לדרישת התשלום אשר נשלחה לנתבעת במכתב ששוגר אליה על-פי הנטען ביום 23.11.08, ובגדרו עתר הבנק לתשלום תמורת השיקים שבדנן, אחרת יינקטו כנגדה הליכים משפטיים. נטען כי הנתבעות לא נענו לדרישת התשלום הנ"ל, ולכן על פי סעיף 44ט' לפקודת השטרות, די במכתב רשום מאת הבנק לחייבים שבא תחת הצגת השיקים לפירעון. לטענת הבנק, הנתבעות לא הכחישו קבלת המכתב הנ"ל בתצהיריהן ובמעמד הדיון שהתקיים ביום 18.10.09 טענו הנתבעות כי ממילא אינן חייבות כספים לבנק. בהצהרה זו גילו הנתבעות -כך נטען - כי אין בכוונתן לכבד את השיקים נשוא התיק דנן ואף לא היו מכבדות אותם לו היו שיקים אלה מוצגים לפירעון. במחלוקת זו עדיפה בעיניי עמדת הנתבעות ואבהיר. דיני השטרות מקנים לאוחז של שטר חזקות מסוימות ובמקרים מסוימים עדיפות על פני היחסים שבין הצדדים הקרובים לשטר. אולם, על מנת ליהנות מחזקות המוענקות לאוחז לפי דיני השטרות, הבאות כדי לשמור על סחרותם של השטרות במסגרת חיי המסחר השוטפים, קבעה פקודת השטרות [נוסח משולב] (להלן: "הפקודה") תנאים מסוימים אותם יש למלא ובהם גם חובת ההצגה לפירעון. סימן ה' לפקודת השטרות קובע את חובותיו הכלליות של אוחז. סעיף 44(א) לפקודה קובע את חובת ההצגה לפירעון. סעיף זה קובע, כי "בכפוף להוראות הפקודה, צריך להציג שטר לפרעון כראוי; לא הציגוהו כאמור, המושך והמסב מופטרים". עמד על כך י' זוסמן בספרו "דיני שטרות" [מהדורה חמישית, בעמוד 229] באומרו כי : "סעיף 44 (א) מחייב את האוחז 'להציג שטר לפירעון כראוי', ואם לא הציגו, המושך והמסבים מופטרים. סעיף 44 אף מגדיר הצגה כראוי מהי; הצגה לא נעשתה כראוי אלא אם נעשתה במקום הנכון, בזמן הנכון ובצורה הנכונה. שטר שלא נפרע, לאחר הצגה שלא כראוי, אינו מחולל באי פרעון, וזכות החזרה על מושך והמסיבים לא קמה לאוחז עקב הצגה שכזאת (סעיף 46(א)(1) לפקודה). מאחר שאין המושך והמסיבים חבים אלא לאחר הצגה כראוי, ההצגה היא חלק עיקרי מעילת התביעה נגדם, ואוחז שלא פירש בכתב התביעה שלו שהשטר הוצג, לא הראה עילת תביעה נגד המושך או מסב השטר". עוד נקבע בסעיף 44(ט) לפקודה שכותרתו "הצגה על ידי בנק בדואר רשום", כי "מקום שאוחז השטר הוא בנק, יראו את ההצגה עשויה כראוי, אם נמסרה בדואר רשום הודעה מאת הבנק הדורשת את פרעון השטר במשרד הבנק". לסעיף זה כאמור, הפנה ב"כ הנתבעות בסיכומיו וטען כי בנסיבות העניין שלפנינו תנאי זה כלל לא נתקיים. סעיף 45 לפקודת השטרות קובע הוראות בדבר הצדק לאיחור בהצגה ולאי הצגה לפירעון ואת המקרים בהם האוחז יהיה פטור מהצגה לפירעון. אולם קובע הסעיף הנ"ל, כי אף אם היה יסוד סביר להאמין שהשיק יחולל, משמע לא יכובד, אין בכך כדי לפטור את האוחז מהצגה לפירעון. ס"ק (ב) קובע מקרים בהם מופטרים אוחז מהצגה לפירעון. ס"ק (ב)(1) קובע במפורש, כי "מקום שאי אפשר לבצע הצגה כדרוש בפקודה אף לאחר שקידה סבירה; העובדה שיש לאוחז יסוד להניח שהשטר יחולל כשיוצג, אינה פוטרת מן החובה להציגו". כלומר, אין לראות באוחז כמי שרשאי לדרוש את פירעונו של שטר, אלא אם הציג אותו לפירעון על פי הוראות הפקודה: בס"ק ב (3) "כלפי המושך- משום שהנמשך או הקבל אינו מחויב בינו לבין המושך, לקבל עליו את השטר או לפרעו ואין למושך כל יסוד להניח שהשטר ייפרע כשיוצג"; ובס"ק ב (5) "מקום שויתרו על הצגה, בפירוש או מכללא". סעיף 45 לפקודה המצוטט למעלה, צפה והתייחס במפורש לאפשרות בה יודע האוחז או שיש לו לפחות יסוד להניח, כי גם אם יציג את השטר לפירעון, השטר יחולל. למרות זאת, נקבע בפקודה כי גם במקרה כזה חייב האוחז להציג את השטר לפירעון ואם לא, מופטרים המושך והמסב מחובתם על פי השטר. לעניין זה יפים דבריו של המלומד דוד בר אופיר בספרו "הוצאה לפועל הליכים והלכות" (חלק שני): "שיק שנאחז בידי תובע אינו יוצר כשלעצמו כל עילה לתובענה. וכל עוד השיק לא הוצג בבנק הנמשך וחולל על ידו, או שהאוחז הופטר מחובת הצגתו, אין השיק מחולל. וכל עוד לא חולל השיק, לא קמה לאוחז זכות חזרה על המושך. הצגת השיק בפני הבנק הנמשך או העובדות הפוטרות מחובת ההצגה, יוצרות תשתית המעמידה עילת תביעה נגד מושך השיק, וללא פרטים אלה לוקה כתב התביעה בחסר. המבקש ביצוע שטר חייב לפרט בבקשתו, בין השאר, את העובדות המשמשות עילה לבקשה (ע"א 211/73 שורפה נ' וקסלר, פ"ד כ"ו (1) 512; בש"א (עפ') 774/05 דחלה גימל נ' ביאטרה". בע"א (ת"א) 1477/06 סאיג אברהם נ' דוד ורדי (פורסם במאגרים משפטיים) נפסק ע"י כב' השופט ד"ר ק' ורדי, כי : "לטעמי, במצב דברים זה, שהיה ברור שהשיק יחולל אם יופקד בבנק, והמשיב הודה בכך והציע חלופות למערער- הוא ויתר למעשה בהתנהגותו, ומכללא, על הצגת השיק שלא היה בכך כל תועלת וטעם, כך שמתקיים פטור מהצגה לפירעון של השיק לפי סעיף 45(ב)(5) לפקודת השטרות, והבנק לא היה מחויב לפרוע את השיק ולא היה צורך בהצגתו לפירעון (ע"א 330/69 דואק נ' טואשי, פ"ד כ"ג(2) 815).. כל זמן שהחשבון מוגבל לא ניתן למשוך ממנו שיקים, ומשכך לא היה חובה על הבנק הנמשך, ביחסים בינו לבין החברה, לפרוע את השיקים, ולא היה לחברה כל יסוד להניח כי השקים יפרעו אם יוצגו במהלך תקופת ההגבלה, זאת לפי סעיף 45(ב)(3)(5) לפקודת השטרות שפוטרת במצב כזה את האוחז (המערער) מחובת הצגה של השיק לפירעון". (ראו גם: רע"א 1887/08 מאיד דוד נ' אברהם סאיג (07.08.08); ע"א 42148-08-10 גרשמן נ' עינרם החברה לבניין ועסקים בע"מ (23.10.11)). בנידון דידן, אין חולק כי 8 השיקים מושא התובענה כלל לא הוצגו לפירעון. בטופס בקשה לביצוע שטר, נמצא סעיף ו(4) העוסק בהצגה לפירעון, וכלשונו : "4. השיק/השטרות הוצג לפרעון כדין/לא היתה חובה להציגו הואיל ו-...". התובעת השאירה סעיף זה ריק ולא הצביעה בו על הטעם בדבר אי הצגת השיקים לפירעון, אם בכלל. היום- התובעת סומכת את ידה על שני נדבכים : האחד משלוח מכתב בתאריך 23.11.08 בו דרשה מהנתבעות לשלם את תמורת שמונת השיקים נשוא התביעה, ולא- יינקטו הליכים משפטיים כנגדן לגביית החוב (סעיפים 11 ו-12 לתצהירו של וקנין דוד מטעם הבנק); הנדבך השני- מתבסס על טענת הנתבעות במסגרת הליך זה, לפיה אינן חייבות לבנק כספים קרי- אין כוונתן לכבד את השיקים נשוא התביעה וכי אף אם היו מוצגים השיקים לפירעון, לא היו מכובדים (התובעת הפנתה לאמור בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 18.10.09); ראו: סעיף 13 לתצהירו של דוד וקנין. בהקשר זה, העיד מר מאיר שטרית, המצהיר מטעם הבנק, כלהלן: "ש. 8 השיקים שלא נפרעו, הופקדו על ידכם. ת. חלק הופקדו וחזרו. לא יודע כמה שיקים. ש. חלק הופקדו וכובדו. ת. חלק הופקדו וכובדו וחלק לא כובדו וחלק לא הוצג. ש. אתה יכול להציג לנו איזה שיקים לא כובדו. ת. הם קיימים בבנק. אם הייתי מתבקש היה אפשר להביא אותם. מן הסתם הם בתיק ההוצל"פ" (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 10-15). עד התביעה, וקנין דוד, אף הוא העיד כי השיקים מושא התובענה לא הוצגו לפירעון, וכלשונו: "ש. הבנק הגיע עם הנתבעות להסכמה מסוימת, מה אתה יודע על הסכמה זו. ת. אני יודע שהנתבע הביא שיקים כדי שיבוא כבטוחה לאשראי שהיה. ש. כמה שיקים. ת. בוודאות אני לא זוכר, זה מופיע בכתב התביעה. יש 8 שעדיין לא הופקדו. הכל כתוב. ש. 8 השיקים לא הופקדו. ת. 8 השיקים האלה לא הוצגו לפירעון, עד כמה שידוע לי". (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 11-16). עיינתי היטב במכתב הדרישה ששוגר ע"י הבנק מיום 23.11.08 ודעתי שונה מדעת ב"כ התובעת, בהקשר זה. כפי שכבר צוין, התובעת סומכת את יתדותיה על הוראת סעיף 44(ט) לפקודה בדבר הפטר מחובת הגשת השיקים לפירעון. יחד עם זאת, לא מצאה התובעת לנכון לצרף אישור בדבר משלוח המכתב הנ"ל בדואר רשום, זאת חרף הכיתוב שעל גביו ולפיו נשלח המכתב לחברת עיסא בע"מ בדואר רשום. אף האמור במכתב עצמו אין בו כדי להושיע לגרסתה של התובעת, שכן בסעיף 2 נכתב כי "מרשי הציג את השיקים הנ"ל לפירעון בבנק דיסקונט בע"מ, סניף 093 יפיע, אולם בנק זה סרב לכבדם". בניגוד לטענת התובעת, הנתבעות הכחישו קבלת מכתב זה בתגובתן מיום 23.05.10 להודעה ששלח התובע, ובה נכתב בריש גלי בסעיף 6 כי "המכתב מטעם ב"כ התובע לא הומצא מעולם לנתבעות והמצאת מכתב לנתבעות איננו תחליף לגיטימי להודעת חילול ולאי כיבוד השיקים ע"י הבנק". הנה כי כן, לא הוכח כי התובעת שלחה את מכתב הדרישה מיום 23.11.08 בדואר רשום, כדרישת פקודת השטרות, ואף לא הוכח כי מכתב זה נתקבל בידי הנתבעות, על מנת לפטור את התובעת מחובת הצגת השקים לפירעון. הנתבעות הכחישו קבלת המכתב הנ"ל, כבר מתחילתו של ההליך עוד בטרם הוגשו תצהירי העדות הראשית בתיק, ומשכך שומה היה על התובעת להציג אישור משלוח המכתב הנ"ל בדואר רשום, דבר שלא נעשה בענייננו. יתרה מכך, האמור במכתב אשר נטען כי נשלח ע"י התובעת לחברת עיסא בע"מ אף סותר את טענתה היום, ולפיה השיקים שבדנן לא הוצגו לפירעון. חרף חשיבות הסוגיה וטענתן של הנתבעות לאורך כל ההליך בדבר אי הצגת השיקים לפירעון, לא מצאה התובעת לנכון לחקור מי מעדי ההגנה מטעם הנתבעות בנושא משלוח מכתב הדרישה וקבלתו, או למצער לזמן את העדים הרלוונטיים להוכחת משלוח הדואר האמור. לא מצאתי הצדק לטענת התובעת, לפיה גרסת הנתבעות שאינן חייבות כספים לבנק מלמדת על כוונה שלא לכבד את השיקים דנן. במקרה בו עסקינן, הודו עדי התביעה מפורשות כי השיקים שבדנן כלל לא הוצגו לפירעון. טענתו של הבנק, כי נשלח מכתב דרישה בדואר רשום הפוטר אותו מחובת ההצגה גם היא לא הוכחה, כדבעי. אם היה הבנק מציג בפניי אישור בדבר משלוח דואר רשום היה ניתן להוכיח יסוד זה בנקל. יצוין כי עמדת הבנק, לפיה גרסת הנתבעות שאינן חייבות מאומה לבנק מעידה, כשלעצמה, על חוסר כוונה לפרוע את השיקים גם אם היו מוצגים, אינה מעניקה לבנק פטור מחובת הצגת השיקים לפירעון. אמנם, בסעיף 45(ב)(3) לפקודה נקבע כי בנסיבות מסוימות, עשוי לקום פטור מהצגת שטר לפירעון ("מקום שהנמשך או הקבל אינו מחויב, בינו לבין המושך, לקבל עליו את השטר או לפרעו") וכך גם לפי סעיף 45(ב)(5) לפקודה ("מקום שויתרו על הצגה, במפורש או מכללא"), אולם התובעת לא הוכיחה קיומן של נסיבות אלה במקרה שלפנינו. משהתברר שהשיקים מושא התובענה כלל לא הוצגו לפירעון, הרי שבכך לא קיימה התובעת את חובתה על פי הפקודה, ולפיכך לא קמה לה עילת תביעה שטרית כלפי הנתבעות. היעדרה של עילה שטרית בנסיבות אלו, הובהר לתובעת זה מכבר בהחלטה מיום 30.08.10, בה עמדתי על כך שכתב התביעה דנן הוגש בעילה שטרית בלבד ואין בו עילה חוזית המבוססת על עסקת היסוד. חרף האמור, הודיעה התובעת כי היא אינה חפצה בתיקון כתב התביעה ושיקוליה עמה. בכך נטלה התובעת על עצמה סיכון שמא יידחו טענותיה בדבר אי הצגת השיקים לפירעון. להבדיל מהמקרים שהוכרו בפסיקה למתן פטור מהצגה, בענייננו אין מדובר במצב של וודאות שהשיקים לא ייפרעו ולא שוכנעתי כי עסקינן במקרה שהפסיקה הכירה בו כמצב הפוטר מחובת ההצגה של ההמחאות לפירעון. כאשר עילת התביעה היחידה של התובעת הינה העילה השטרית, וכאשר מתברר שעילה זו לא עומדת לה, די בכך כדי להביאני לדחיית התביעה. על יסוד כל המבואר למעלה, מסקנתי היא כי בנסיבות העניין לא התקיימו התנאים המנויים בפקודת השטרות לקיומו של פטור מהצגה לפירעון של השיקים דנן. לכן, אין לראות בבנק כמי שמילא את חובותיו על פי סימן ה' לפקודת השטרות. לא הוכח, כי המושך ויתר בדרך כלשהי, בין במפורש ובין מכללא, על ההצגה לפירעון ולא הוכח כי נשלח מכתב בדואר רשום, כדרישת הפקודה. לאור הטעמים הללו, דין התביעה להידחות. תביעת חברת עיסא בע"מ מכאן נעבור לבחינת התביעה שהגישה חברת עיסא בע"מ כנגד הבנק בגין חיוב חשבונה ביתר. למקרא עדויות הצדדים ועיון בחומר הראיות שהוצג בפניי לא יכולה להיות כל מחלוקת, כי הבנק העמיד לרשות חברת סולר ושמנים בע"מ הלוואה ע"ס 430 אלף שקלים (קרן). כן אין חולק, כי נפסק לטובת הבנק סך של 353,494 ₪ (סכום של 349,000 ₪ מהם קרן והשאר הוצאות) המהווים יתרת ההלוואה שלא סולקה (ראו: מוצג ת/3). הבנק ציין בתצהיר גילוי המסמכים מטעמו, כי בחזקתו "תדפיס היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה" נכון ליום 17.11.2008. בפועל, מסמך זה כלל לא צורף על ידי הבנק, ומשכך לא הוצגה בפניי תשתית ראייתית מספקת בדבר יתרת ההלוואה שטרם סולקה, מעבר לחישוב אריתמטי פשוט של הסכומים שלמעלה. על-פי הפסיקה, הפקדה של שיק לביטחון בבנק הינה מעצם טיבה מסירה על תנאי, באופן שהבנק רשאי להיפרע מתוך השיק רק אם התגבש חוב שלא סולק, ונתקיימו התנאים המקימים לבנק זכות להיפרע את החוב מן השיק המשמש בטוחה לחוב זה (ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה, פ"ד לח (4) 281; ע"א (ת"א) 924/97 בנק אוצר החייל בע"מ נ' בוימסטר (11.01.1999)). בע"א 494/63 אדיר נ' עירית חולון, פ"ד י"ח (2) 463, 472 נפסק כי אוחז שטר שנתן עבורו ערך בתום לב, והמקבל תשלום על פיו מבלי שיש לו סיבה לדעת שהמשלם משלם מתוך טעות, אינו חב בהשבת הכסף, אף על פי שהמשלם שילם בחשבו בטעות שהוא חב בעשיית התשלום. האוחז יחויב בהשבת הכסף אם הציג מצג שווא שגרם לאותה טעות, או שבשעת התשלום חשד, או היה יכול לדעת אודות טעות המשלם, או שנודע לו אחרי קבלת התשלום אודות טעות המשלם ולא הודיע למשלם בעוד מועד, ובכך מנע השגת ההשבה מצד שלישי. חברת עיסא בע"מ צירפה פלט של חיוב החשבון שלה בבנק מרכנתיל. אין חולק, כי בחודש 8/2008 הפסיק בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ לכבד את הרשאת החיוב שניתנה לטובת בנק הפועלים, זאת בעקבות הודעה שנמסרה לו מחברת סולר ושמנים בע"מ. עוד אין חולק, כי לבנק הפועלים נמסרו 12 המחאות, כל אחת ע"ס 5,500 ₪, ובסה"כ 66,000 ₪, מתוכן נפרעו 4 המחאות שזמני פירעונם בחודשים ספטמבר 2007 - דצמבר 2007; ובסך כולל של 22,000 ₪, ואילו 8 ההמחאות הנותרות לא הופקדו כלל ובגינן נפתח ההליך המשפטי שבדנן (ההמחאות הנותרות מתייחסות לחודשים ינואר 2008 ועד אוגוסט 2008 ברצף; סה"כ 44,000). לפי הראיות שבפניי נמצא, כי עד למועד זה התקבלה הרשאה לחיוב חשבונה של חברת עיסא בע"מ בבנק מרכנתיל והתקבלו סכומים בין החודשים ינואר 2008 עד יולי 2008, סה"כ 8 תשלומים חודשיים ע"ס 10,000 ₪ כל אחד, ובסך כולל של 92,972 ₪. בנוסף, אין חולק כי לטובת התובעת ניתן פס"ד המזכה אותה בסכום של 349,000 ₪ קרן (ובסה"כ 353,494 ₪ כולל הוצאות) על חשבון יתרת ההלוואה. יוצא, אפוא, שבנק הפועלים קיבל סך של 442 אלף שקלים בגין פירעון ההלוואה. מאחר שאין בפניי תדפיס בדבר חוב ההלוואה הבלתי מסולקת לא ניתן לקבוע ממצאים ומסמרות בעניין זה. באותה מידה, לא הוכח בפניי כי הבנק המשיך לחייב את חשבונה של חברת עיסא בע"מ בבנק מרכנתיל מעבר לסכומים המוסכמים בין הצדדים, ועד לחודש 08/2008 היה הבנק רשאי מכוח ההרשאה שניתנה עבורו לחייב את חשבונה של חברת עיסא בע"מ בבנק מרכנתיל. כך גם לא הוכח, כי הבנק המשיך את החיוב לאחר מועד זה, כאשר שני הצדדים העידו בפניי כי החל מחודש זה הופסקה ההרשאה שניתנה לטובת הבנק. ערבותו של הישאם ניתנה על מלוא סכום החוב מכוח ההלוואה, והיא אינה מצומצמת לסכומים בהם נוקב הישאם בתצהירו (קרי 44 אלף שקלים). לא שוכנעתי וגם לא הוכח בפניי, כי מדובר בהתנהגות בחוסר תום לב ובמטרה להפר את ההסכמים בעל-פה אליהם הגיעו הצדדים. יתרה מזו, הישאם העיד כי הייתה רשלנות מצד רו"ח של חברת עיסא בע"מ וזה האחרון לא זומן למתן עדות בבית המשפט (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 24-31). יוצא, אפוא, כי חברת עיסא בע"מ לא הוכיחה בפניי כי הבנק גבה סכומים ביתר. אמנם, בתחילת הדרך הגבייה בוצעה באמצעות שיקים, אך לאחר מכן הושגה הסכמה בין הצדדים- בעל פה- לפיה ניתנה לבנק הרשאה לחיוב חשבונה של חברת עיסא בע"מ שהתנהל בבנק מרכנתיל על סך של 10,000 ₪ כל חודש, דבר שכלל את התשלום החודשי של ההלוואה, וכן את החלק לו התחייב הישאם ובגינו נמסרו השיקים מושא התובענה. ככל שהיה הפרש כלשהו בסכומים, אם בכלל, כאשר אין בפניי ראיה בדבר גובה חוב ההלוואה שנותרה, ובשים לב להיקפן של הראיות שבתיק, אין בידי להגיע לסכומים המדויקים שנגבו בפועל מחברת עיסא בע"מ. מכיוון שמדובר בטענת השבה אשר הנטל להוכחתה מוטל על שכמי הנתבעת, חברת עיסא בע"מ, אין מנוס מדחיית תביעתה. סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, הנני דוחה את שתי התביעות דנן. כפועל יוצא מכך, אני מורה על סגירת תיק הוצל"פ שמספרו 09-08365-08-7. לאור התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו . שיקים