לגרסת התובעת בשנים 2007-2008 חתם הנתבע על הסכמי התקשרות במסגרתם רכש הנתבע מכשירי סלולר עבור מספר מנויים שברשותו והתחייב לשלם עבור כל מכשיר ב- 36 תשלומים ואף הצטרף למסלולי חיוב שונים בכל מנוי. דוגמא לפסק דין בנושא תביעה של פלאפון נגד לקוח: 1. בפניי תביעה כספית שהוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבע. תחילתה של התובענה בתובענה על סכום קצוב בסך של 12968.53 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. התנגדות שהוגשה בתיק התקבלה והתיק הועבר להליך של סדר דין מהיר. 2. התובעת הינה חברה רשומה בישראל העוסקת בשיווק, מכירה והתקנה של מכשירי רדיו- טלפון (פלאפון) במתן שירותי רדיו טלפון סלולרי למנויה. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע היה לקוח של התובעת כבר משנת 2002 ומאותה העת התקשר עימה בהסכמים נוספים. 3. לטענת התובעת במסגרת הסכמי ההתקשרות בין הצדדים התחייב הנתבע כי במידה ויפר התחייבויותיו יועמד לפרעון החוב השוטף, יתרות התשלום עבור הציוד וכן יחויב בעמלת יציאה. 4. לגרסת התובעת בשנים 2007-2008 חתם הנתבע על הסכמי התקשרות במסגרתם רכש הנתבע מכשירי סלולר עבור מספר מנויים שברשותו והתחייב לשלם עבור כל מכשיר ב- 36 תשלומים ואף הצטרף למסלולי חיוב שונים בכל מנוי. לטענתה, לשם פרעון החיובים השונים מסר לה הנתבע כרטיס אשראי מסוג לאומי קארד על מנת שיחוייב בהוראת קבע ובמהלך כל התקופה ספקה לו שירותיה וחרף זאת חזר הנתבע חדשות לבקרים והטיח בנציגיה איומים, גידופים וצעקות. לשיטתה, מעולם לא הוחלט על ניתוק הנתבע משירות לקוחות ואף משחשו נציגיה כי הנתבע מבקש לעבור לחברה מתחרה פעלה לשימור הנתבע אצלה במסגרת "שימור לקוחות" ואף ניתן לנתבע פיצוי. כן נטען שלאחר שפנה הנתבע לתובעת ביום 14/12/2009 הוסבר לו שקיים מוקד מיוחד המטפל בו ושם הוסבר לו שלא ניתן להקפיא קווים כבקשתו. חרף זאת נטען שביום 22/12/2008 כאשר הוצגו דרישות תשלום עבור שימושים בשירותיה, לא כובדו הוראות הקבע בשל ביטול התשלום על ידי הנתבע ומשכך, העמידה התובעת את יתרת חובו של הנתבע לפירעון מיידי. 5. הנתבע שטח טענותיו בבקשת הרשות להתגונן שהגיש ואף הגיש בקשות לתיקון כתבי טענותיו אולם משהגיש בקשת רשות להתגונן ולא הגיש תצהירים נוספים, אדרש לבקשתו זו ככתב הגנה בתיק. לטענת הנתבע, המדובר בתביעה שהוגשה על מנת לעוות הדין בתיק תביעה קטנה שהגיש כנגד התובעת. לטענתו אין להידרש לתביעה זו כל עוד תלויה ועומדת בפני בי המשפט התביעה הקטנה שהגיש. לגרסתו, עתר כי בית המשפט יכריע כי הדרישה לדמי יציאה מצד התובעת מהווה גזל ועושק ואף טען כי נותק לאלתר משירות לקוחות של התובעת לאור התביעה הקטנה שהגיש כנגדה. לטענתו, התובעת היא שהפרה את הסכם ההתקשרות באמצעות ניתוקו משירות הלקוחות כפי שנאמר לו על ידי נציג התובעת, מר אלון ברזילי, אשר דיבר אליו בזלזול ואף המליץ לו לבטל את אמצעי התשלום ואמר לו שלא יתקשר יותר לקבל שירות מהתובעת. כן נטען שביום 30/12/2008 העבירה התובעת דרישה לחברת האשראי לחיוב על סך של 10,386.64 סכום הכולל 27 הוראות קבע כאשר מדובר בדרישה שנעשתה ביום 30/12/2008 23 יום לפני שנותק משירותיה של התובעת. 6. דיון בשים לב לכך שמדובר בתביעה בסדר דין מהיר ובהתאם להוראות תקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי. כהערה מקדימה אציין שהתובעת טענה שדין טענות ההגנה להידחות לאלתר שכן בנסיבות העניין קיים מעשה בי-דין בעניינם של הצדדים נוכח התביעה הקטנה שהוגשה על ידי הנתבע לבית משפט לתביעות קטנות, בה טען הנתבע את אותן הטענות שנטענו כעת במסגרת טענות ההגנה וזו נדחתה. אלא שחרף טענה זו, אין לקבל טענות התובעת לעניין. אומנם הנתבע הגיש כנגד התובעת תביעה קטנה שמספרה 1130/08 וזו נדחתה בהחלטת כבוד השופט רום מיום 31/5/2012. עם זאת, קבע כבוד השופט רום בפסק דינו בתביעה הקטנה, כי התובע (הוא הנתבע בתביעה שבפניי) יוכל להעלות את כל הסתייגויותיו בגין הכספים הנתבעים ממנו בתיק ההוצאה פועל, במסגרת ההליך שבפניי. לפיכך, אין בעובדה שנדחתה תביעת הנתבע בתיק התביעה הקטנה בכדי להוות מעשה בי-דין משאפשר בית משפט של תביעות קטנות לנתבע לשטוח טענותיו במסגרת ההליך דנן ודין טענה זו להידחות. משכך, אדרש לטענות הצדדים לגופן. התובעת טענה בסיכומיה כי הנתבע לא הכחיש חובו. מנגד טען הנתבע כי התובעת היא שהפרה הסכמיה עימו ומשכך לא שילם חובו. אין מחלוקת שבנסיבות העניין הופר ההסכם בין הצדדים אולם המחלוקת הינה מי הצד שהפר ההסכם. 7. כאמור, טען הנתבע שפנה לתובעת וביקש ממנה שירות אך נאמר לו כי נותק משירות הלקוחות ומר ברזילי, נציג התובעת שהובהר לו כי רק הוא מטפל בענייניו הודיע לו שלא יפנה אל התובעת עוד ואף צרח עליו בטלפון שלא יעז להתקשר לתובעת ויגיש כמה תביעות שהוא רוצה כנגדה. חרף טענותיו אלו של הנתבע לא מצאה לנכון התובעת להעיד את מר ברזילי ללא כל הסבר מניח הדעת. מי שהעיד בפניי היה מר עוז קם מיכאלי, נציג המחלקה לטיפול משפטי אצל התובעת, אשר אין באפשרותו להעיד בעניין טענות הנתבע בנוגע לנסיבות שהובילו אותו להפסיק ההתקשרות עם התובעת. ההלכה לעניין זה ידועה ומוכרת ולפיה הימנעותו של התובע מהבאת עדים רלוונטים, ללא הסבר סביר, מקימה חזקה שאילו זומנו העדים הנוספים, הייתה עדותם פועלת נגד התובע ראו ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ (1990) פד"י מ"ד (4) 595. 8. כך גם בהתייחס לטענות הנתבע לפיהן השיחות בינו לבין מר ברזילי הוקלטו, טענה זו לא נסתרה אולם הקלטות לא הוצגו בפניי. לעניין הימנעות מהבאת ראיות נקבע גם נקבע בע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ: "להימנעות מהצגת ראיות והבאת עדים קיים גם משקל ראייתי בלתי מבוטל, ולעניין זה יפים הדברים שנקבעו על ידי השופט ס' ג'ובראן בע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ ([ 27.7.2008) להלן: עניין שוורץ): לעיתים הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות מעין זו בהיעדר הסבר אמין וסביר- פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובנסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא היתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו, ניתן משקל ראייתי לראיה שלא הובאה". 9. בענין הנדון, לא הוצג בפניי כל הסבר מניח הדעת לעובדה שלא התייצב מר ברזילי או שלא הוצגה ההקלטה הנטענת ומשכך, עדיפה בעיני גרסת הנתבע באשר להתנהלות מול התובעת ושיחתו עם מר ברזילי והשאלה שעל בית המשפט לבחון כעת היא מה משמעות העובדה שהתובעת סרבה לתת שירותים לנתבע ואף הודיעה לנתבע לבל יפנה אליה עוד והזמינה אותו להגיש תביעות כנגדה. התובעת לא התייחסה כלל לטענות אלו של הנתבע וטענה כי מדובר בטענות סתמיות אלא שאין דעתי כדעתה. הנתבע העיד לעניין זה כי: "ביום 9/12 מר אלון ברזילי אמר לי שאני מסולק מחברת פלאפון ובאותו יום אני סגרתי את המכשירים ושמתי אותם במגירה" (עמוד 6 לפרוטוקול שורות, 5-6). כאמור, מר ברזילי לא מסר גרסתו לעניין ומשכך, משהודיעה התובעת לנתבע כי סולק ממשרדיה הרי שהיא בטלה באמצעות נציגיה את ההסכם שנערך בין הצדדים ולכן ההסכם הופר על ידי התובעת ולא על ידי הנתבע. יתרה מזאת, אף בהתאם ללוחות הזמנים הרי שהנתבע סולק ממשרדי התובעת ביום 9/12/2012 ורק ביום 22/12/2008 חזרה הוראת הקבע של הנתבע. משכך, אין בעובדה שחזרו החיובים לאחר שנאמר לנתבע כי הוא מסולק מהתובעת בכדי לקבוע שהנתבע הוא שהפר ההסכם. 10. עם זאת ובהתאם להוראות סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 משבוטל החוזה חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה ואם ההשבה בלתי אפשרית או בלתי סבירה לשלם לו את שוויו של מה שקיבל. בעניין הנדון וחרף טענות הנתבע, לא הכחיש הוא כי רכש מכשירים מאת התובעת בהתאם להסכמים שערך עימה, אולם טרם שילם תמורתם. כך גם לא טען שביקש להשיב לה את המכשירים משבוטל ההסכם וזאת חרף הוראות הדין, אלא העיד כי שם אותם אצלו במגירה. כך גם עומדת בעינה הטענה לפיה הנתבע לא שילם לתובעת מלוא החוב בגין שיחות שביצע, מה גם שהנתבע לא טען כל טענה לעניין זה. אשר ליתר טענות הנתבע ובכלל זה הטענה בדבר מועד החיוב לא מצאתי כי יש בהן ממש לנוכח הסברי התובעת והראיות שהוצגו בפניי. משכך, אני קובעת שעל הנתבע לשלם לתובעת את עלות המכשירים אשר טרם שולמה וכן עליו לשלם לה עבור השיחות שבוצעו על ידו בטרם נותק המכשיר. בנסיבות אלו אני קובעת שעל הנתבע לשלם לתובעת כדלקמן: סך של 614.22 ₪ בגין חשבונית לתקופה שבין 8/11/2008-7/12/2008 שכן בתקופה זו אין מחלוקת שהתובע עשה שימוש מלא במכשירים שברשותו. בהתייחס לתקופה שבין 8/12/208-7/1/2009 מצאתי מקום לחייב הנתבע גם כן במלוא הסכום, שכן הגם שקבעתי כי בוטל ההסכם, לנוכח העובדה שהצדדים לא פעלו לביטולו והמשיכו לנהוג בהתאם להוראות עד ליום 22/1/2009 הרי שעל הנתבע לשלם מלוא הסכום לתקופה זו, דהיינו בסך של 553.78 ₪. לא כך בנוגע לחשבונית שמספרה 2105356916 הכוללת תשלום עבור דמי יציאה וכן תשלום חודשי קבוע. בהתייחס לדמי היציאה לנוכח התוצאה אליה הגעתי, לפיה התובעת בטלה ההסכם, לא מצאתי מקום לחייב הנתבע כלל בדמי יציאה אף לא בסכום המינימלי הקבוע בדין. כך גם ביחס לחשבוניות שמספריהן 210575922, 2105745922, 2106802774 - 2107036139, לא מצאתי מקום לחייב הנתבע בתשלומן שכן מדובר בחשבוניות הכוללות עמלת יציאה וחיובים עבור תשלום חודשי קבוע ואי תשלום שובר לאחר מועד ביטול ההסכם על ידי התובע ולכן, הנתבע אינו נדרש לשאת בתשלומים אלו. התובעת עתרה לתשלום בגין יתרת החוב עבור המכשירים שסופקו לנתבע, בעניין הנדון אין מחלוקת כי הנתבע לא סיים לשלם עבור המכשירים ואף לא השיבם לרשות התובעת ומשכך, עליו לשאת ביתרת התשלומים עבור כל מכשיר שסופק לו ואני קובעת שהנתבע ישלם לתובעת את הסכום הנתבע עבור יתרת תשלום בגין המכשירים בסך כולל של 4035.48 ₪. 11. סוף דבר לנוכח האמור לעיל, אני קובעת שהתביעה מתקבלת בחלקה ומשכך, ישלם הנתבע לתובעת סך כולל של 5203.48 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. כן יישא הנתבע בשכר טרחה והוצאות התובעת בסך כולל של 2000 ₪ בצירוף אגרת משפט.הפרת חוזהחוזהפלאפוןסלולר (תביעות)