דיווחים כוזבים על שעות עבודה

טען כי התובע ביצע דיווחים כוזבים במערכת דיווח השעות של הנתבעת, ועל יסוד דיווחים אלה נטל כספים מהנתבעת במסווה של שכר לעובדים. בנסיבות אלה, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים וזאת לאור הוראת סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים). מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא דיווחים כוזבים על שעות עבודה: 1. התובע עבד אצל הנתבעות כשש שנים עד שפוטר. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלת נסיבות פיטורי התובע, וממנה נגזרות התביעות לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין, לרבות בשל היעדר שימוע. 2. רקע עובדתי א. הנתבעות הן חברות הרשומות כדין בישראל ועוסקות בהפעלת גן ארועים. ב. התובע עבד אצל הנתבעות מחודש אוגוסט 2002. בשנתיים הראשונות לעבודתו, התובע שימש כמחסנאי אצל הנתבעת מס' 2. בחודש ספטמבר 2004 התובע עבר לעבוד בנתבעת מס' 1 כמנהל תפעול, וזאת עד פיטוריו ביום 20.1.09. ג. בין הצדדים נחתם חוזה עבודה - נ/8. ד. ביום 12.1.09 התובע קיבל מכתב לפיו יעבור לעבוד אצל הנתבעת מס' 2, באותו תפקיד. ה. ביום 20.1.09 נמסר לתובע מכתב פיטורים בנוסח הבא - "הנדון: פיטורין לאלתר לאחרונה התברר לנו, כי מעלת באמון ונטלת כספים לכיסך בעורמה ובגזל. מבדיקה שערכנו עולה, כי החתמת כרטיסי נוכחות של עובדים אשר לא עבדו כלל בחברה, קיבלת את המחאת השכר עבורם ועשית שימוש בכספים לצרכייך האישיים. יש ברשותנו תיעוד רב למעשיך הנ"ל. לאחר שהעמדנו אותך על מעשיך הודית והחזרת מקצת הכספים שנטלת. נוכח האמור, הריני להודיעך כי הינך מפוטר לאלתר תוך שלילת זכויותיך לפיצויי פיטורין ו/או הודעה מוקדמת. הנך מתבקש שלא להגיע למקום העבודה החל מרגע קבלת מכתב זה. אין באמור לעיל כדי למצות את טענותינו כלפיך." 3. לאחר הפיטורים, התובע הגיש את התביעה שבפנינו, לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, שכר אחרון, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פדיון חופשה והבראה, דמי ביטוח לאומי וכן תמורת עבודה בשעות נוספות. סך התביעה הוא 414,128 ₪. הנתבעת מס' 1 הגישה כנגד התובע תביעה שכנגד להשבת 98,301 ש"ח שלטענתה התובע גנב ממנה. ההליך 4. בתיק זה התקיימו שתי ישיבות הוכחות בהן נשמעה עדות התובע וכן עדי הנתבעות: מר ניר לוי, ששימש בתקופה הרלוונטית מנהלת הנתבעת מס' 1 וכן מר יוני כהן שהיה סמנכ"ל הנתבעת מס' 1 באותה תקופה. מטעם התובע הוגש תצהירו של מר יוסי בורוביק, ולאחר שזה לא התייצב לישיבת ההוכחות והתובע ויתר על עדותו, הנתבעות ביקשו לזמנו כעד מטעמן. בסופו של יום, מר בורוביק לא התייצב להחקר על תצהירו ובנסיבות אלה, לא ניתן משקל לאמור בתצהיר זה. מטעם הנתבעות הוגשו תצהיריהם של מר ישראל ישמעני, מר טגנה מיקי מולוגטה ומר גטה אשגראון. אף עדים אלה לא התייצבו להעיד ועל כן גם לתצהיריהם לא ניתן משקל. 5. למרות שהתביעה הוגשה כנגד שתי נתבעות, מאחר שהצדדים התייחסו רק אל הנתבעת מס' 1, שהיא גם המעסיק שפיטר את התובע ואצלה התובע עבד במרבית התקופה ואף בחלק הרלוונטי לסכסוך זה, מכאן ואילך פסק הדין יתייחס רק לנתבעת מס' 1, שתכונה להלן - הנתבעת. תמצית טענות התובע 6. לטענת התובע, הטענות שהופנו כלפיו הן טענות שווא, שהועלו רק על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים ולחמוק מהלוואה שהתובע נתן לנתבעות ובעניין זה התובע מוצא סיוע במצבה הכלכלי הרעוע של הנתבעת. 7. עוד נטען שהנתבעות לא הוכיחו את טענותיהן לפיהן התובע לקח כספים שלא כדין. לא הוכח שהתובע הודה במעשיו, אין זה נכון שרק לתובע היתה גישה לסיסמה לשינוי שעון הנוכחות על ידי טביעת אצבע ועל כן קרסה גרסת הנתבעת כי התובע ביצע שינויים בדוחות נוכחות של עובדים. בנוסף, נטען שתדפיסי חשבון הבנק שהתובע הציג מעידים על התנהלות כשרה וללא דופי. 8. מאחר שהתובע פוטר ללא שימוע, בעת ששהה חלה בביתו, הוא זכאי לפיצויים גם בשל האופן שבו פוטר. 9. הנתבעת אף לא שילמה לתובע את שכרו האחרון. 10. התובע עבד בשעות נוספות, החתים כרטיס נוכחות ועל כן הוא זכאי לתמורת עבודה בשעות נוספות. רכיב שעות נוספות גלובליות ששולם לתובע הוא פרי פיצול מלאותי של השכר ועל כן יש להתעלם ממנו. 11. התובע זכאי לפדיון חופשה ופדיון הבראה שלא שולמו לו וכן לתשלום לביטוח לאומי. תמצית טענות הנתבעת 12. התובע ביצע דיווחים כוזבים במערכת דיווח השעות של הנתבעת, ועל יסוד דיווחים אלה נטל כספים מהנתבעת במסווה של שכר לעובדים. בנסיבות אלה, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים וזאת לאור הוראת סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים). 13. תפקידו של התובע כמנהל תפעול היה במשרת אמון ובמסגרת זו הוא ניהל את צוות עובדי האחזקה של גן הארועים. התובע היה האחראי בלעדית לגיוס העובדים, פיקוח על שעות העבודה של העובדים והוא זה שמסר את הנתונים להכנת שכרם. המשכורות שולמו באמצעות שיקים סחירים (לא נרשם עליהם "למוטב בלבד"), התובע קיבל את ההמחאות והיה אמור לחלק אותם לעובדים, אך במקום זאת הפקיד את השיקים בחשבון הבנק שלו. עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי מאחר שלתובע היתה הרשאה להזין טביעות אצבע של עובדים חדשים במערכת וכן לעשות פעולות שונות בנושא התייצבות העובדים לעבודה, התובע ביצע שינויים כאלה שלא כדין. בכך יצר מצג לפיו העובדים עבדו והם זכאים לשכר, כאשר את השיקים הוא נטל לעצמו. נושא זה התגלה לנתבעת לאחר שבעקבות חשדות שהתעוררו אצלה, החלה לשלם את המשכורות בשיקים שנרשם עליהם "למוטב בלבד", או אז התברר כי ישנם עובדים שלא התייצבו לקחת את השיקים ולכאורה לא עבדו אצלה. בסופו של יום השיקים אותרו בכספת שהיתה באחריות התובע. 14. התובע הודה במעשיו ואף הסכים להחזיר חלק מהסכומים. התובע לא נתן כל הסבר הגיוני לעובדה שהסכים לשלם לנתבעת סכום נכבד של 35,000 ₪ והדבר מחזק את טענתה כי מדובר בהסכמה על רקע העובדה שהתובע נתפס בקלקלתו. 15. התובע הציג גרסה עובדתית חדשה בחקירתו הנגדית ויש לדחות אותה, לפיה העובדים ביקשו ממנו להפקיד את משכורתם בחשבון הבנק שלו וכנגד זאת התובע נתן להם מזומן. מדובר בעדות כבושה. בנוסף, אם היה ממש בגרסה זו, היה לכך ביטוי בחשבונות הבנק של התובע, אך לא כך הדבר. משאין ראיה לכך שהתובע נתן את המשכורות לעובדים במזומן, יש לדחות טענה זו. 16. יש אף לדחות את טענת התובע לפיה הוא הסיע את העובדים וזו הסיבה לכך ששעות העבודה שלו, במקרים רבים, זהות לשעות העבודה של העובדים שלא נטלו את השיקים שלהם. זאת מאחר שבאותם מקרים, עולה מדוחות הנוכחות ששעות העבודה דווחו ידנית וזאת יכול היה להתבצע רק על ידי התובע. מעבר לכך, הנתבעת מפעילה שרות הסעות לעובדיה כך שכלל לא היה צורך שהתובע יסיע עובדים. 17. לאור כל הראיות, חשדות הנתבעת היו מוצקים ולמרות זאת היא ערכה לתובע שימוע במשרדיה, בו התובע הודה במעשיו והסכים להחזיר לנתבעת את הכספים שגנב. בנסיבות אלה, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים או תמורת הודעה מוקדמת. פיטוריו היו כדין ועל כן אינו זכאי לכל פיצוי בגין הפיטורים. 18. התובע אף אינו זכאי לתמורת עבודה בשעות נוספות. הן מאחר שקיבל מדי חודש תוספת שעות נוספות גלובליות, הן מאחר שדוחות הנוכחות ששונו על ידי התובע אינם יכולים לשמש ראיה בתביעה לתמורת עבודה בשעות נוספות. 19. התובע אינו זכאי לפדיון חופשה מאחר שהודה בחקירתו הנגדית שיצא לחופשה. 20. התובע אינו זכאי לפדיון הבראה מאחר שדמי הבראה שולמו לו בדצמבר 2007. לחילופין, נטען שהוא זכאי לכל היותר ל - 14 ימי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו. 21. להלן יידונו טענות הצדדים, על פי רכיבי התביעה. נסיבות פיטורי התובע 22. מעדותו של התובע עולה כי הוא היה מנהל התפעול בגן הארועים ובתפקיד זה היה אחראי על גיוס עובדי אחזקה ונקיון לגן הארועים ולפיקוח על שעות העבודה שלהם (עמוד 5 לפרוטוקול, החל משורה 3, עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 5-11). התובע גם היה זה שחילק את המשכורות לעובדים אלה, אשר שולמו בשיקים (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 14-19). על פי רוב, מדובר היה בנערים בגילאי 15-17 (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 7-8). התובע העיד שהשיקים היו מונחים בכספת שלתובע היה את הקוד שלה והם היו נגישים לתובע (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 17-19). מדובר בשיקים שסחירותם לא הוגבלה ולא נרשמו עליהם המילים "למוטב בלבד" (עמוד 9, שורות 14-15, עמוד 10, שורות 25-27). 23. גרסתו של התובע שהעובדים נואשו מלקבל את המשכורות שלהם ועל כן לא הגיעו לקחת את השיקים ואלה נותרו בכספת אינה הגיונית והיא אף אינה מתיישבת עם מכתב הדרישה בשם אחד העובדים, שפנה לעו"ד בעניינו (נספח 2 לתצהיר ניר לוי). נציין כי בעקבות מכתב זה התעוררו חשדותיה של הנתבעת (עמוד 28 לפרוטוקול, שורות 11-14). 24. בחקירה הנגדית התובע העיד שקיבל הוראה לעכב את תשלומי המשכורת ועל כן השיקים נותרו בכספת (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 1-13). מדובר בגרסה חדשה שעלתה לראשונה בחקירה נגדית, ואין בה הגיון, מאחר שהשיקים כבר הונפקו על ידי הנתבעת, על כן אין סיבה שלא למסור אותם לעובדים. 25. התובע העיד שיכול היה לשנות את הדיווחים בשעון הנוכחות, למרות שמדובר במערכת המבוססת על טביעות אצבע (עמוד 14 לפרוטוקול, שורה 16 עד עמוד 15, שורה 7), ר' בעמוד 7, שורה 16 - "אני יכול לעשות את טביעת האצבע שלהם." עוד עולה מעדות התובע כי כמנהל תפעול יכול היה לחתום על דוחות נוכחות ידניים - "אם אני רשמתי אותם כי הם לא הצליחו להחתים או שכחו להחתים אז הכנסתי אותם ידני" (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 7-8). במקרה כזה, בדוח הממוחשב, היתה מופיעה כוכבית ליד רישום השעות, כסימן לכך שנעשה תיקון ידני (עמוד 18 לפרוטוקול, שורה 6). 26. בחקירתו הנגדית התברר לראשונה כי התובע נהג להפקיד שיקים שהוצאו לעובדי האחזקה בגן הארועים, בחשבון הבנק הפרטי שלו. כאשר נתבקש לספק הסבר לכך, טען שמדובר בעובדים שלא היו להם חשבונות בנק (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 8-23 ור' גם בעמוד 11 ואילך). לגרסתו של התובע, הוא פדה את השיקים עבור העובדים (עמד 11 לפרוטוקול, שורות 11-22). עוד טען כי לא ייתכן מצב שבו הופקד בחשבון הבנק שלו שיק מבלי שתהיה משיכת מזומן כנגד ההפקדה (עמוד 11 שורה 26 עד עמוד 12, שורה 3). לגרסה זו, שמעוררת יותר מתמיהה, כיצד זה מנהל תפעול נוטל לעצמו שיקים של עובדים ופועל כמעין "מסלקה פרטית", אין כל תימוכין בתדפיסי חשבון הבנק של התובע. נהפוך הוא - הנתונים העולים מתדפיסי חשבון הבנק תומכים דווקא בגרסת הנתבעת לפיה התובע הפקיד שיקים שנועדו לעובדים אחרים שלה (שלא ברור כלל אם אכן עבדו אצלה בפועל), ואלה הופקדו בחשבון הבנק של התובע. 27. תדפיסי חשבון הבנק של התובע הוגשו לאחר שהתובע נחקר על תצהירו (נ/9). להלן הנתונים המדגמיים העולים מתדפיסי חשבון הבנק של התובע (נזכיר שעל פי תלושי השכר שהוצגו, השכר נטו של התובע בשלהי שנת 2008 עמד על 6,667 ₪). סך הפקדות בשיקים סך משיכות מזומן דצמבר 2006 19,497 4,280 ינואר 2007 13,694 8720 פברואר 2007 17,706 5360 מרץ 2007 18,228 8740 אפריל 2007 15,544 5000 מאי 2008 47,042 15,200 יוני 2008 38,937 26,800 יולי 2008 52,993 18,600 ר' בעניין זה גם תחשיב הנתבעת - נ/10. 28. לאמור לעיל יש להוסיף כי מהראיות שהנתבעת הציגה, הוצאו משכורות לעובדים שככל הנראה לא עבדו עוד אצל הנתבעת, כולם עובדי אחזקה, שהתובע היה אחראי על העסקתם. כך, למשל, במכתב דרישה בגין עובד בשם גטה אשגראון, נטען כי הוא עבד עד יום 31.2.08, בעוד שהנתבעת הציגה דו"ח נוכחות של אותו עובד, מחודש אפריל 2008 (נ/7). על רבים מדוחות הנוכחות הממוחשבים שהוצגו, נעשו תיקונים ידניים (המסומנים בכוכבית). נסיונו של התובע להטיל את האשם לכך על עובדים אחרים בנתבעת אינו משכנע, לאחר שברור מעדותו כי הוא זה שהיה אחראי על העובדים ויכול היה לערוך את דוחות הנוכחות. בדומה, גם הטענה שהסיע את העובדים, כהסבר לכך שישנו דמיון או זהות בין שעות העבודה שלו ובין שעות העבודה של עובדי אחזקה, אינה משכנעת, בשים לב לכלל עדותו. התובע טען באותו נושא (הזהות בשעות העבודה שלו ושל עובדי האחזקה שלא לקחו את שכרם), הן שהסיע אותם והן שאין תמיד קורלציה בין שעות העבודה. בעניין זה מקובלת עלי עדותו של מר ניר לוי שהעיד (עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 7-11)- "התובע, אין ספק שהוא ביצע את התרמית לאורך זמן ובידו היה הכוח. שרון יכול להגיע לשעון טביעת אצבע ולבצע טביעת אבצע של עובד מסויים, הוא יכול היה לשנות זאת עם הכוכבית, היתה לו גישה לכל המרכיבים של המערכת בטביעות האצבע. לא לצפות שהוא יחתים את העובדים ב - 100% כניסה ויציאה אותו דבר בדיוק. גם לגנוב צריך שכל." מכל מקום, גם אם עדות התובע היתה משכנעת וניתן היה לקבל חלק אחד מהסבריו המאוחרים, למשל שהסיע עובדים, שאדם אחר שינה את דוחות הנוכחות או שהעובדים עצמם ביקשו ממנו להפקיד את שיק המשכורת בחשבונו, בסופו של יום, אין הסבר כיצד שיקים של עובדים של הנתבעת הופקדו בחשבון הבנק של התובע וחשבונו נותר ביתרת זכות (כלומר, הכספים ככל הנראה מעולם לא הועברו לעובדי הנתבעת). 29. לסיכום האמור לעיל, מתקבלת גרסת הנתבעת לפיה התובע שינה דוחות נוכחות באופן שהנתבעת הנפיקה שיקים של שכר ותלושים לעובדים שלא עבדו אצלה והתובע הפקיד את השיקים בחשבון הבנק שלו. מסקנה זו עולה מעדותו של התובע ומתדפיסי חשבון הבנק שלו. בנוסף, הגרסאות השונות שהתובע נתן בחקירתו בנגדית למעשים המיוחסים לו, לא זו בלבד שאינן משכנעות, אלא שהן אינן הגיוניות, אין להן בסיס בראיות ויש בהן להציג את התובע כמי שאינו דובר אמת. כך, למשל, הטענה שפיטורי התובע נעשו על מנת שהנתבעת תתחמק מהחזר הלוואה שהתובע נתן לה, בסך 100,000 ₪, עלתה לראשונה בתצהיר עדות ראשית של התובע. לא הוצג הסכם הלוואה, אין כל הסבר כיצד התובע, מנהל תפעול בגן ארועים, במצב כלכלי סביר ותו לא (כפי העולה ממצב חשבון הבנק שלו), העמיד הלוואה בסכום נכבד למעסיקתו. אמנם הוצגו שיקים של הנתבעת, לפקודת התובע, על סך 10,000 ש"ח כל אחד, אך לא הוברר הרקע למתן השיקים ועל רקע הערכת כלל עדותו הפתלתלה של התובע, טענתו לגבי הלוואה שנתן לנתבעת לא הוכחה. בשולי הדברים יוער שניתן להבין מעדותו של ניר לוי, כי בין התובע ובין בעלי הנתבעת היה קשר קודם ארוך שנים ("... הוא חבר ילדות של אחי ואנו לא רצינו לפגוע בו. היו שיקולים רבים במקרה שלו. מכירים אותו באופן אישי מגיל מאד צעיר. מגיל 10" (עמוד 23 לפרוטוקול, שורות 6-7). על רקע עדות זו, ייתכן שאם היתה הלוואה (ואין כל ראיה שתעיד על קיומה), היא ניתנה על רקע זה וללא קשר ליחסי העבודה בין הצדדים. ייתכן גם שעל רקע זה קיים הסבר אחר לשיקים של הנתבעת שהתובע הציג. 30. זאת ועוד, מתקבלת גרסת הנתבעת (שהתובע הכחיש) כי התובע הודה במעשים ואף הסכים להחזיר את הסכומים שנטל ממנה. בעניין זה יש להדגיש שלאור עדותו הפתלתלה של התובע ומגוון הגרסאות שנשמעו מפיו ביחס לאישומים כנגדו, כלל עדותו אינה מעוררת אמון. גרסת הנתבעת כי התובע עומת עם החשדות כנגדו והוא לא הכחיש אותם, אלא אף הסכים להחזיר את הסכומים שנטל, לא נסתרה. הדברים נאמרו בעדותו של ניר לוי (עמוד 22 לפרוטוקול, שורות 5-20) וכן על ידי מר יוני כהן (עמוד 40 לפרוטוקול, שורות 5-6) - "בשיחה שלי עם התובע הוא בא ואמר שהוא עשה שטויות ושהוא רוצה לגמור את זה בשקט. הכוונה על כל ההשלכות המופיעות בתיק שלך." ור' גם בעדותו של מר ניר לוי (עמוד 27 לפרוטוקול, שורות 9-11)- "קודם כל התובע הודה בחשדות באותו רגע, הוא אפילו לא חשב. שפתיו התייבשו כשהוא שמע את זה. הראייה לכך שהוא הביא 35,000 ₪ במזומן. אם אני חייב לו כסף למה הוא הביא כסף?" 31. הוראות החוק הרלוונטיות לעניינו, הינן סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים וסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א - 2001 (להלן - חוק הודעה מוקדמת). בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים נקבע: "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". בסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת נקבע - "הוראות סעיפים 2 עד 7 לא יחולו - (2) על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי." 32. נטל ההוכחה כי נתקיימו נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מוטל על המעסיק (דב"ע ל/6- 3שמואלי - שרייר, פד"ע א 69 (1970); דב"ע שן/119- 3 עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי, פד"ע כב 303 (1990)). בנוסף, כאשר נטענת נגד העובד טענה כי ביצע מעשה בעל אופי פלילי, נדרשת מידת הוכחה מוגברת, מעבר למידת ההוכחה הרגילה הנדרשת בהליך אזרחי (דב"ע (ארצי) נה/ 3-60 חמיד - הלמן, ( 5.7.95); ע"ע (ארצי) 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, ( 25.4.06) והאסמכתאות שם). עוד נפסק כי "הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי 'שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר' (עע 1126/00 מלון עציון בע"מ - אביעזר שרוני, ניתן ביום 22.10.02); באשר 'הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש' [דב"ע לא/3-3 רים בע"מ - נסים יוסף, פד"ע ב' 215, 219]. התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו 'מהתנהלותו הפסולה של העובד' [עע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ,30.10.06]." (ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ - צ'רניאקוב, ( 31.5.07)). 33. לאור המסקנה בדבר הסיבה לפיטורי התובע, מתעוררת השאלה האם יש לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים, או להפחיתם ובאיזה שיעור. בע"ע (ארצי) 214/06 שהוזכר לעיל, נפסק: "בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים, ייתן דעתו לתכלית החוק ויאזן בין השיקולים הנדרשים לעניין בנסיבות המקרה, לרבות השיקולים להלן - השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המועצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא - אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה בצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו." 34. לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה, בשים לב להלכה הפסוקה המפורטת לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה זה יש להורות על שלילת פיצויי הפיטורים לתובע. להלן הנימוקים לכך: התובע מעל באמונה של הנתבעת, ניצל לרעה את האמון שניתן בו וביצע שורה של מעשים שבסופו של יום הביאו לכך שהוציא כספים שלא כדין מהנתבעת. מדובר במעשים חמורים במיוחד. בנוסף, התובע סירב להודות כי נפל רבב במעשיו. לכך יש להוסיף כי אין מדובר במקרה חד פעמי או בסכום כסף נמוך שהתובע שלשל לכיסו. מדובר בהתנהגות שיטתית שנמשכה תקופה ארוכה. כמו כן, התובע אדם צעיר ולא מצאתי שמתקיימות בו נסיבות אישיות שמצדיקות שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים. למעשה, עומדת לזכות התובע רק העובדה שעבד אצל הנתבעות כשש שנים. ברם נוכח חומרת המעשים, עובדה זו לבדה אינה מצדיקה שלילה חלקית בלבד של פיצויי הפיטורים. 35. משהגעתי למסקנה כי התובע אכן ביצע את המעשים המיוחסים לו, אין מקום לפסוק לו תמורת הודעה מוקדמת (השוו: דב"ע מב/ 3-32 מזריב - ליבליף, פד"ע יד 258 (1983)). 36. כאמור, התקבלה גרסת הנתבעת כי התובע עומת עם החשדות והודה במעשים המיוחסים לו. משכך, אין בסיס לטענה שלא התקיים שימוע בעניינו. בנושא זה יש להוסיף, כי על פי עדותו של יוני כהן, מר יוסי בורוביק, שהיה אמור להיות עד מטעם התובע ולא התייצב, נכח באותה פגישת בירור. כלומר מדובר בעד שיכול היה לתמוך בגרסת התובע לגבי אי קיום שימוע. במובן זה, העובדה שלא התייצב פועלת לחובת התובע. בנסיבות אלה, ניתן לומר כי התקיימה מטרתו של השימוע, מבחינה מהותית, היינו לאפשר לעובד להתמודד עם הטענות שיש למעביד כנגדו (ע"ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ - שמיר, ( 13.1.11)). בנסיבות אלה, התובע אינו זכאי לפיצויי בגין פיטורים שלא כדין. 37. לסיכום הדיון בנושא פיטורי התובע, הוכח כי התובע פוטר על רקע חשדות שאומתו, כי הוא מדווח דיווחי שקר על נוכחות עובדים ומשלשל את השכר בגין אותם דיווחים פיקטיביים, לכיסו. בנסיבות אלה, התביעה לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין, נדחית. 38. התביעה שכנגד מתקבלת, מאחר שהיא מבוססת על אותן טענות עובדתיות אשר נבחנו לעיל בנושא שלילת פיצויי הפיטורים לתובע. בנוסף, הפירוט שעל בסיסו חושב סכום התביעה שכנגד הובא בתצהירו של מר ניר לוי (סעיף 38 לתצהיר) והוא לא נשאל לגביו בחקירתו הנגדית. כלומר הוא לא נסתר. גם אין התייחסות בסיכומי התובע לתביעה שכנגד. התביעה לתמורת עבודה בשעות נוספות 39. משנקבע לעיל שהתובע שינה את דוחות הנוכחות, לא ניתן להסתמך על האמור בדוחות אלה כראיה בתמיכה לתביעה ברכיב זה. זאת ועוד, אין חולק כי לתובע שולמה תוספת "שעות נוספות גלובליות". בחוזה העבודה (נ/8) נקבע כי בתמורה לעבודתו התובע יקבל 3,906 ₪ נטו ועוד 1,594 ₪ "ש.נ. גלובליות". אין מניעה על פי הדין כי מעביד ישלם לעובד תוספת גלובליות בגין עבודה בשעות נוספות ובלבד שאין בכך גריעה מזכויותיו על פי החקיקה הקוגנטית (דב"ע מד/ 3-34 אלון - בנק ישראל, פד"ע טז 76 (1984); דב"ע נו/ 224 - 3 רושו - כרמל מערכות מיכלים בע"מ, עבודה ארצי, כרך כט(1)97 (1996)). בנסיבות אלה, לאור לשון החוזה ומאחר שצדדים נהגו על פיו משך כל תקופת העבודה, מוטל על התובע להראות כי מדובר היה בסעיף פיקטיבי וכי הלכה למעשה לא עבד בשעות נוספות. התובע לא עמד בנטל זה, שהרי גם לשיטתו, הוא עבד בשעות נוספות ועל יסוד טענה זו נתבעו הפרשי שכר. 40. נותרו לדיון התביעות לתשלום שכר אחרון, פדיון חופשה, פדיון הבראה וכן תשלום "ביטוח לאומי". א. שכר אחרון - משלא הוצגה ראיה בדבר תשלום השכר האחרון, התביעה ברכיב זה מתקבלת באופן חלקי, היינו לשכר ללא תמורת עבודה בשעות נוספות (ר' בסעיף 39 בפסק הדין לעיל). התובע זכאי לשכר עבודה בגין חודש ינואר 2009 בסך 6,522 ₪. ב. פדיון חופשה - על פי הדין, הנטל להוכחת ניצול ימי חופשה על ידי העובד ותשלום תמורתם מונח על כתפי המעביד, היינו הנתבעת (דב"ע לא / 3-22 ציק ליפוט - קסטנר, פד"ע ג 215 (1972)). הנתבעת לא הציגה נתונים כלשהם לגבי ניצול ימי חופשה על ידי התובע. בעניין זה לא ניתן להסתפק בעדות כללית של עובד שאישר שיצא מעת לעת לחופשה (כפי שהנתבעת טענה), לפיכך התביעה ברכיב זה מתקבלת, בהתאם לסכום שנתבע ולא נסתר- 12,532 ₪. ג. פדיון הבראה - מאחר שהנתבעת שילמה לתובע דמי הבראה בדצמבר 2007 ועל פי הדין ניתן לשלם פדיון הבראה רק בגין שתי שנות העבודה האחרונות, התובע זכאי לפדיון הבראה רק בגין שנת העבודה האחרונה, על פי חישובי הנתבעת, היינו 2,720 ₪. ד. התביעה לתשלום "ביטוח לאומי" - מנספח יא' לתצהיר התובע עולה כי לא שולמו בגינו דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי, בגין תקופות בהן היה עובד של הנתבעות. לפיכך, מאחר שעל המעביד להעביר את דמי הביטוח ומאישור המוסד לביטוח לאומי עולה שלא עשה כן, התביעה ברכיב זה מתקבלת באופן חלקי, רק ביחס לחוב מחודשים בהם התובע עבד אצל הנתבעות (כלומר, ללא החוב בגין חודש אפריל 2009). על כן על הנתבעת לשלם לתובע ברכיב זה 2,944 ₪. 41. הסכומים להם התובע זכאי יקוזזו מהסכום שיפסק לזכות הנתבעת בתביעה שכנגד. 42. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. 73,583 ₪ בגין נטילת כספים שלא כדין מהנתבעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.09 ועד התשלום בפועל; ב. הוצאות הנתבעת, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 12,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל. שעות עבודה ומנוחה