דוגמא לפסק דין בנושא תנאי פרישה מהמשטרה: 1. התובע פוטר משירותו במשטרת ישראל בשנת 1999 ותביעתו לפנינו היא למענק פרישה, הפרשי גימלה ופדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים. בנוסף, עתר התובע לגילוי תיקיו האישיים במשטרה ושורת מסמכים ספציפיים, בנושא פיטוריו מהשירות ותנאי פרישתו. 2. רקע עובדתי א. התובע, יליד 1957, שירת בזרועות הביטחון כ-21 שנים, מתוכן כ-15 שנים במשטרת ישראל. בתפקידו האחרון התובע שימש כמ"מ ראש מפלג ביחידה הארצית לחקירת פשעים בינלאומיים (יאחב"ל), בדרגת רב פקד. ב. התובע פוטר מהמשטרה ביום 16.12.99 בהתאם להוראות סעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן - פקודת המשטרה), בעקבות חקירה שנפתחה נגדו על ידי המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים, בחשד לביצוע עברות שוחד ושיבוש הליכי חקירה בקשר לאיש העסקים עופר נמרודי. ג. ביום 7.2.00, התקבלה החלטה לפיה תשולם לתובע גמלת ביניים בשיעור 32.25% ממשכורתו הקובעת ולא ישולם לו מענק. ההחלטה התקבלה בהתאם להוראות סעיפים 76(ב) ו - 77(ב) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל - 1970 (להלן - חוק הגמלאות). ד. לאחר פיטורי התובע, הוגש כנגדו כתב אישום בגין ביצוע עברות שוחד, מרמה והפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט. ה. התובע הורשע בעבירות של מרמה והפרת אמונים ובשיבוש הליכי משפט. התובע זוכה מעבירת השוחד. התובע נדון לעונש מאסר בן 18 חודשים וכן הוטל עליו קנס (ת"פ (ת"א) 6721/00). ו. ערעור שהגיש התובע לבית המשפט המחוזי התקבל רק בנושא גזר הדין: ערכאת הערעור ביטלה את הקנס שהושת על התובע (ע"פ (ת"א) 71363/05 סילברמן נ' מדינת ישראל (27.3.07)). בקשת רשות ערעור שהגיש התובע נדחתה (רע"פ 3484/07, נספח ז' לתצהיר התובע). ז. התובע ריצה מאסר בפועל מיום 17.4.07 עד יום 9.3.08. ח. במהלך שהותו של התובע במאסר נשללה ממנו הגמלה. בעקבות פניית בני משפחתו, הורה החשב הכללי במשרד האוצר לקצוב את גמלתו של התובע ולהעמידה על 24.22%, בהתאם לסעיף 62(א) לחוק הגמלאות. ט. ביום 15.7.08, התקבלה החלטה סופית בדבר זכאותו של התובע לגמלה ולמענק. הוחלט שהתובע יקבל קצבה מלאה (43% ממשכורתו הקובעת) ומענק הפרישה נשלל ממנו (נספח י' לתצהיר התובע; סעיפים 5-6 לתצהיר הנתבעת). 3. מטעם התובע התייצבו להעיד תת ניצב בדימוס, אברהם זולטר (להלן - זולטר) ותת גונדר בדימוס, יהודה שי (להלן - שי). מטעם הנתבעת העידה גב' עדה בראל, ראש חוליית פרישה ושחרורים במחלקת שכר חשבות משטרת ישראל (להלן - בראל). עדותה היתה רק בנושא תשלום הפרשי הגמלה. להלן נדון ברכיב התביעה אחד לאחד. המסגרת הנורמטיבית לשלילת קצבה ומענק 4. סעיף 15 לחוק הגמלאות קובע מי הם העובדים בשירות המדינה הזכאים לקצבת פרישה על פי החוק. בסעיף 76 לחוק הגמלאות, העוסק בהחלת הוראותיו על שוטרים וסוהרים, נקבעו ההוראות הבאות - "(א) סעיף 15 ייקרא כאילו במקום פסקאות (2) עד (4) בא: (2) מי שפוטר לאחר חמש שנות שירות מסיבת מצב בריאות לקוי וכן מי שפוטר מסיבה אחרת לאחר עשר שנות שירות כשהוא בגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק א' בתוספת השניה, או יותר ולא נשללה ממנו זכות לגמלה לפי החלטה של המפקח הכללי של המשטרה." (ב) המפקח הכללי של המשטרה לא יתן החלטה כאמור בסעיף 15(2) אלא באישור שר המשטרה ואם פוטר השוטר לרגל עבירה, לרבות עבירת משמעת, שעבר בתקופת שירותו, ובנסיבות הענין יש בעבירה משום קלון או משום פגיעה חמורה בחובותיו כשוטר." סעיף 77 (ב) לחוק הגמלאות עניינו שלילת מענק משוטר והוא הרלוונטי לענייננו - "פוטר שוטר בנסיבות שבהן ניתן היה לשלול ממנו את זכותו לגימלה מכוח סעיף 76(ב), אך לא השתמשו בסמכות זו, רשאי המפקח הכללי של המשטרה, באישור שר המשטרה, להחליט שלא ישולם לו המענק לפי סעיף זה, כולו או מקצתו." לתובע טענות הן לגבי תשלום הפרשי גמלה והן לגבי ההחלטה לשלול את המענק. נדון בכל אחד מהנושאים (גמלה או מענק) בנפרד. זכאות להפרשי גמלה 5. ההחלטה הסופית על תשלום מלוא הגמלה לתובע התקבלה ביום 15.7.08. על פי עדותה של בראל (סעיף 7 לתצהירה), רק בגמלת חודש אוגוסט 2009 שולמו לתובע הפרשי גמלה לתקופה שמחודש ינואר 2002 ועד חודש יוני 2008, למעט התקופה בה שהה במאסר. עדות זו לא נסתרה בחקירתה הנגדית של העדה. היא אף נתמכת בתלושי שכר שצורפו לתצהירה. לפיכך, התביעה לתשלום קרן הפרשי גמלה, נדחית. 6. למרות האמור לעיל, איננו סבורים כי דין התביעה ברכיב זה להידחות בכללותה. לא שמענו הסבר מניח את הדעת לעיכוב בין מועד ביצוע תשלום הפרשי הגמלה (8/09) לבין המועדים אליהם התייחסו הפרשים אלה (ר' עדות בראל בעמוד 2 לפרוטוקול, שורות 18-20). בנוסף, מעדות בראל עולה כי שולמו לתובע רק הפרשי הצמדה לגמלה ולא שולמה ריבית בגין האיחור בתשלום (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 16- "אנו משלמים רק הצמדה" ור' גם בעמוד 4, שורה 11 - "אני רואה שיש הצמדה"). 7. לדעתנו, נוכח חלוף הזמן המשמעותי בין מועד הזכאות המקורי ובין ההחלטה הסופית שהתקבלה בעניינו של התובע וכן לאור העיכוב בין קבלת ההחלטה הסופית וביצוע התשלום בפועל, על הנתבעת לשלם לתובע ריבית בגין העיכוב, וזאת מעבר להפרשי הצמדה ששולמו לתובע. חוק הגמלאות אינו כולל הוראות בנושא תשלומי גמלה רטרואקטיביים ואין בו התייחסות לסוגיית הפיצוי בגין איחור בתשלום הגמלה. "כלל הוא כי הפרשי הצמדה וריבית נועדו לשמור על ערכו הריאלי של הכסף שעוכב ולפצות את הנושה על השימוש שעשה החייב בו, ואין בפסיקתם משום 'ענישת' הצד החייב'. הם מהווים תרגום חוב שמועד פירעונו חל בעבר למושגי שווי הכסף בעת פירעונו. ככלל, ההצמדה והריבית נועדו להשיג מטרות נבדלות ונפרדות. 'ההצמדה נועדה לשמור על ערכו הריאלי של הכסף' ו'דמי השימוש בכסף היא הריבית'. לפיכך ו'בהעדר נימוקים מיוחדים יש לפסוק ריבית על סכומים המגיעים לבעל דין עבור העבר' בנוסף להצמדה; ו'רק במקרים יוצאים מן הכלל ובנסיבות מיוחדות שיצדיקו זאת ימנע בית המשפט מלעשות שימוש מלא בשיקול-דעתו' הנתון לו מכוח הדין לפסוק ריבית והצמדה..." (ההדגשה הוספה - ד.ו.; ע"ע (ארצי) 456/06 אוניברסיטת תל אביב - אלישע, (16.6.08), פסקה 9 לפסק הדין והאסמכתאות שם). לאור האמור, אנו סבורים כי התובע זכאי לתשלום הפרשי ריבית בגין הפרשי הגמלה ששולמו לידיו למפרע, כפי שנתבע - ממועד הזכאות ועד למועד התשלום בפועל. ההחלטה בדבר שלילת המענק 8. להלן תמצית טענות התובע בנושא ההחלטה לשלול ממנו את המענק - א. על פי חוק הגמלאות ופקודות המטה הארצי (מטא"ר), אין סמכות להורות על תשלום קצבה מלאה ושלילת המענק. ב. ההחלטה התקבלה שלא בסמכות, מאחר שהשר קבע את שלילת המענק, בעוד שעל פי חוק הגמלאות, הסמכות נתונה למפכ"ל והשר הוא רק גורם מאשר. ג. ההחלטה נסמכה על תשתית עובדתית שגויה, לפיה התובע "בגד באמון הארגון שבו שירת", אולם התובע מעולם לא הודה במעשים שיוחסו לו ואף זוכה מעבירת השוחד. ד. ההחלטה בדבר שלילת המענק נגועה בהפליה, מאחר שמעורבים אחרים ב"פרשת נמרודי", לא נפגעו כמוהו בתנאי הפרישה שלהם. בעניין זה, התובע הוסיף והפנה לפסקי דין בהם נדונו ערעורים על בית הדין למשמעת של שירות המדינה ולמקרים בהם על אף עבירות חמורות, לא נפגעו הגמלה והמענק. ה. הרכב הועדה לגמלה פסול מאחר שהוא כולל בעלי תפקידים אשר היו מעורבים בפיטוריו, ומכל מקום היא אינה מוסמכת להמליץ בנושא שלילת מענק. 9. לטענת הנתבעת, המענק נשלל כדין, בהתחשב בעבירות בהן התובע הורשע, המבטאות הפרה חמורה של חובותיו כשוטר וכקצין. על פי סעיף 77(ב) לחוק הגמלאות, ניתן לשלול את המענק, גם אם לא נשללה הגמלה. העובדה שהתובע זוכה מעבירת השוחד אינה משנה מחומרת מעשיו. בנוסף, הועדה לגמלה לשוטר אשר פוטר בשל עבירה הורכבה בהתאם לפקודות מטא"ר. לא הוכח ניגוד עניינים או משוא פנים. שאלת הפסקת העבודה ושאלת הזכויות הנובעות מפיטורים אלה הן שתי שאלות נפרדות. המלצת הועדה מלמדת כי חבריה התחשבו בתובע ולא נקטו בסנקציה חריפה של שלילת הגמלה. התובע לא הופלה לרעה לעומת אחרים. התובע הפנה למקרים בהם חומרת העבירות היתה נמוכה מאשר בעניינו. רק התובע הורשע בשיבוש הליכי משפט בהיותו קצין משטרה בשירות בפועל. 10. בטרם נדרש לטענות הצדדים בנושא המענק, נתאר את אופן קבלת ההחלטה העומדת לדיון - שלילת המענק. א. כאמור, על פי סעיף 77(ב) לחוק הגמלאות, כאשר שוטר פוטר בנסיבות בהן ניתן היה לשלול ממנו את זכותו לגימלה מכוח סעיף 76(ב), אך לא השתמשו בסמכות זו, רשאי המפקח הכללי של המשטרה, באישור שר המשטרה, להחליט שלא ישולם לו המענק, כולו או מקצתו. בסעיף 8(א) לפקודת המטה הארצי מיום 7.7.08 (להלן - פקודת מטא"ר), נקבע: "לצורך קבלת ההחלטה של המפקח הכללי, אם לשלול קצבה ומענק או חלק מהם, על פי סעיף 11 לפקודת מטא"ר זו, המפקח הכללי ייעזר בהמלצה של 'וועדה לגמלה למי שפוטר בשל עבירה' (להלן: 'הוועדה'). הועדה תמליץ בפני המפקח הכללי, אחת מהמלצות אלה: (1) לשלול את הקצבה ולשלול את המענק. (2) לשלול חלק מן הקצבה ולשלול חלק מן המענק. (3) לשלול חלק מן הקצבה או לשלול חלק מן המענק. (4) לא לשלול את הקצבה ולא לשלול את המענק." (להלן תכונה הועדה לגמלה למי שפוטר בשל עבירה, בשם "הועדה"). ב. ביום 31.3.08 התכנסה הועדה לדון בעניינו של התובע, בנוכחות התובע ואשתו, אשר אף טענו בפניה. בסיכומו של דיון, הועדה המליצה כך (נספח ב' לכתב ההגנה) - "הועדה התייחסה במסגרת שיקוליה לחומרת העבירה בה הורשע, המהווה בגידה באמון שבגד קצין מצטיין בארגון בו הוא משרת. אלמלא פרשנות הייעוץ המשפטי לפיה אין לפגוע גם בקצבה וגם במענק, היתה הועדה ממליצה לפגוע גם בקצבה עצמה. לאור האמור ממליצה הועדה לאשר מלוא קצבתו ללא מענק." ג. ביום 2.4.08 שלח מפכ"ל המשטרה, רב ניצב דודי כהן, מכתב אל השר לביטחון פנים, מר אבי דיכטר, וזו לשונו (נספח ג' לכתב ההגנה) - "1. הקצין הנדון, יליד 1957, גוייס ביום 1.4.1984, שירת עד לפיטוריו ביום 16.12.99 כקצין חקירות ביאחב"ל. 2. הקצין פוטר בעקבות הודאתו בעבירות שיש עימן קלון. הקצין הודה כי קיים קשרים עם עופר נמרודי ועם סנ"צ (גימ) ששון וכי מסר מידע שהגיע אליו מתוקף תפקידו, כי דיווח דיווח שקרי למפקדיו, כי הכשיל פעולות חקירה וכי ניסה לקבל טובות הנאה מנמרודי. חומרה יתירה יוחסה לביצוען ע"י קצין בתפקידו ובמעמדו, ביחידה בה שירת, תוך ניצול מעמדו המיוחד והמידע שהגיע אליו בתוקף כך, והנזק שנגרם לתדמית המשטרה. 3. לאחר גילגולים רבים בבתי משפט, הורשע הקצין, בסופו של יום, בעבירות של מרמה והפרת אמונים ושיבוש הליכי חקירה, וזוכה מעבירת השוחד. עונשו הועמד בערעור על 24 חודשי מאסר, מתוכם 18 לריצוי בפועל. רע"פ שהגיש לביהמ"ש העליון נדחתה. 4. טיב שירות: הערכות טובות עד טובות מאוד, קודם לדרגת רפ"ק כקצין מצטיין. בעברו שתי הערות מפקד בגין תיקים ישנים. 5. הנדון פוטר בהיותו בן 42 לאחר 15 שנות שירות. בשים לב לגילו וויתקו היה זכאי לגימלה אלמלא פוטר בנסיבות אלו. 6. הועדה לגמלה שקלה עניינו והביאה בפניי המלצותיה. הועדה המליצה לאשר לשוטר לשעבר מלוא קצבתו ללא מענק. במסגרת שיקוליה התייחסה הועדה לחומרת העבירה בה הורשע, המהווה בגידה בארגון שבגד קצין מצטיין בארגון בו הוא משרת. אלמלא פרשנות הייעוץ המשפטי לפיה אין לפגוע גם בקצבה וגם במענק, הדגישה בפני הועדה כי היתה ממליצה לפגוע גם בקצבה עצמה. 7. המלצות הוועדה מקובלות עליי, מנימוקיה. 8. מועבר לאישורך מכח סעיף 77 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970." ד. ביום 16.6.08 אישר השר לבטחון פנים את החלטת המפכ"ל בעניין (נספח ד' לכתב ההגנה). ה. ביום 15.7.08 קיבל התובע הודעה ממפכ"ל המשטרה כי הוחלט לשלם לו את מלוא הגמלה ולשלול ממנו את מלוא המענק (נספח י' לתצהיר התובע). ו. בעקבות פניה נוספת של התובע אל המפכ"ל, נשלח אליו ביום 26.11.08 מכתב מנומק בנוגע להחלטה הסופית שהתקבלה בעניינו וזו לשונו (נספח טו' לתצהיר התובע): "הנדון: החלטה בנושא הגמלה פנייתך למפכ"ל מיום 15.10.08 ר' אמ"ש מילא את ידי להשיבך כדלקמן: הועדה לגמלה אשר התכנסה בעניינך ביום 31.3.08 העבירה את המלצתה למפכ"ל, והחלטתו הועברה לאישור השר לבט"פ. ככלל, החלטות בנושא פיצויים וגמלה, מתקבלות על בסיס מספר פרמטרים, שעיקרם הם חומרת העבירה, טיב שרות ומצב רווחתי. יובהר כי הפרמטר 'חומרת העבירה' מקבל משקל מכריע בהחלטות בנושא זה, והוא שעמד בבסיס ההחלטה גם בעניינך. אין כאן המקום להרחיב ולפרט את מידת חומרת מעשיך, שכן הדברים הובהרו בקביעות ביהמ"ש המחוזי אשר דן בעניינך, אולם אלה הם שהטו את הכף בהחלטה על שלילת מענק הפרישה, לו היית זכאי אלמלא פרשת בנסיבות המפורטות. בכבוד רב, עו"ד הילה אורלב, פקד קמ"ד אמצעים מנהליים" 11. על פי ההלכה הפסוקה, בית הדין לא ימהר להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות. בנושא גמלאות שוטרים כבר נפסק - "מסגרת סמכותו של בית-הדין לעבודה בערעור על החלטת המפכ"ל לפי חוק הגמלאות (וכן על החלטות הממונה על תשלום הגמלאות ונציב שירות המדינה) פורטה בדב"ע לא/1- 7[5], בע' 229, וכן בדב"ע לט/10- 7[6], בע' 361בו אמר בית-דין זה 'שבית-הדין אמנם אינו נחפז להחליף את שיקול דעתו של נציב שירות המדינה בשיקולו הוא, 'אך לא יהסס גם להחליפו, אם יהיה סבור כי יש להחליפו''". (ההדגשה שלי - ד.ו.; דב"ע תשן/7-10 מויאל - המפקח הכללי של משטרת ישראל, פד"ע כב 143, 149 (1990)). כפי שיפורט להלן, איננו סבורים כי בהחלטה לשלול מהתובע את המענק נפלה טעות המצדיקה ביטול ההחלטה וקבלת החלטה אחרת, במקום שיקול הדעת שהופעל בעניינו על ידי הרשות. 12. הסמכות לשלול את המענק אינה קבועה בפקודות מטא"ר, אלא בהוראת סעיף 77(ב) לחוק הגמלאות. משההחלטה התקבלה על ידי המפכ"ל, על פי סמכותו שבחוק, העובדה שבפקודות מטא"ר לא צוינה במפורש האפשרות לתשלום גמלה מלאה ושלילת המענק, אינה מעלה או מורידה. ברי כי הוראות החוק גוברות על פקודות מטא"ר שהותקנו על ידי מפכ"ל המשטרה המהווה לכל היותר, תקנת משנה (סעיף 9 לפקודת המשטרה). בנוסף, המלצות הועדה מהוות אך כלי עזר למפכ"ל המשטרה, המוסמך לקבל החלטה בעניין, בהתאם לשיקול דעתו ובכפוף להוראות החוק. 13. אשר לתוכנה של המלצת הועדה - זו מבוססת על הרשעתו של התובע בעבירות שהן חמורות ביותר, בהתחשב בכך שהן בוצעו על ידי קצין משטרה בכיר. גם אם התובע לא הודה במעשים המיוחסים לו, כפי שטען בסיכומיו, על פי הכרעת הדין בעניינו, הוא הורשע בשיבוש חקירת משטרה ביחידה בה שירת ובעבירה של מרמה והפרת אמונים. איננו רואים פסול במינוח החריף שבו הועדה נקטה - ועדה המורכבת מאנשי משטרה, אשר פרשו את מעשיו של התובע אשר הביאו להרשעתו, כ"בגידה בארגון". 14. בנוסף, איננו סבורים כי נפל פגם בהחלטת המפכ"ל, מבחינת תוכנה או התשתית עליה נסמכה. התובע עצמו טען בפני הועדה: "אני מודה שטעיתי ושגיתי, לכל אורך הדרך הודיתי בכך, מהרגע הראשון הודיתי. המחלוקת שלי: מה השגיאה ומה המחיר." (פרוטוקול ועדת הגימלה מיום 31.3.08, נספח ב' לכתב ההגנה ור' גם עדותו בבית הדיןן בעמוד 8 לפרוטוקול, שורות 3-6: "למעט עבירת השוחד, בכל שאר העובדות אני הודיתי מהיות הראשון עד האחרון. ... אני מעולם לא אז ולא לכל ההליך ועד היום לא חזרתי בי ואני אומר גם היום שהמעשים שעשיתי לא היו בסדר והודיתי בכולם."). כלומר, האמירה במכתב מיום 2.4.08, לפיה התובע פוטר בעקבות הודאתו, אינה משוללת יסוד. כמו כן, המפכ"ל תיאר את מעשיו של התובע, לגביהם אין חולק, ציין כי התובע זוכה מעבירת השוחד וכן ציין את איכות שירותו בעבר. היינו, המפכ"ל שקל את מכלול הנסיבות ואין לאמר שהסתמך על עובדות חלקיות או לא נכונות. 15. אשר לטענה כי ההחלטה בנושא המענק התקבלה על ידי השר, בחריגה מסמכות - זו אינה עולה מהמסמכים שהוצגו. במכתבו של מפכ"ל המשטרה, מיום 15.7.08 (נספח י' לתצהיר התובע) נכתב: "הנדון: גימלה סופית 1. בתוקף הסמכות הנתונה לי עפ"י סעיף 76(ב) לחוק שרות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 ובאישור השר לבטחון פנים, החלטתי כהחלטה סופית כדלקמן: א. להעמיד את גובה קצבתך על 43% ממשכורתך הקובעת. ב. עפ"י החלטת השר לבט"פ מיום 16.6.08 נשלל מענק פרישה." מהתכתובת שהוצגה עולה כי החלטת השר התקבלה בהתאם להמלצת המפכ"ל וכי אין במינוח בו נקט המפכ"ל בסעיף ב' למכתבו מיום 15.7.08 כדי לשנות עובדה זו. בנוסף, ברי כי מי שהפעיל את הסמכות הוא המפכ"ל, על פי הסמכות שנקבעה בחוק, ולא השר. הדבר אף מתיישב עם המסכת העובדתית שפורטה לעיל: הועדה התכנסה בעניינו של התובע, העבירה למפכ"ל את המלצותיה והוא העביר בסופו של יום את החלטתו לאמץ את המלצות הועדה, אל השר הממונה, אשר אישר את ההחלטה. 16. הרכב הועדה - על פי פקודות מטא"ר (סעיף 8(ב)), הרכב הועדה הוא כדלקמן: בראש הועדה עומד ראש אמ"ש או סגנו וחבריה הקבועים הם היועץ המשפטי או נציגו, ראש מחלקת משמעת או נציגו, ראש מחלקת פרט או נציגו ומפקד השופטר שפוטר שהוא קצין, ואם נבצר ממנו להתייצב - קצין אחר מן היחידה בה שירת השוטר טרם פיטוריו. כאשר הרכב הועדה נקבע בפקודות מטא"ר, כך שאין חלופה לכינוסה בהרכב אחר, ובנסיבות העניין התובע לא הוכיח כי חברי הועדה היו נגועים במשוא פנים בנושא זכויותיו הכספיות, ובמיוחד נוכח העובדה כי חלפו מספר שנים בין ההחלטה על הפיטורים להחלטה על הגמלה והמענק, כך שלא היתה זהות פרסונלית בין חברי הועדה שהיו מעורבים בהחלטה על פיטורי התובע בשנת 1999 לבין חברי הועדה שהתכנסה בעניינו ביום 31.3.08 (פרוטוקול הועדה נספח ב' לכתב ההגנה; נספחים יח' ו-כא' לתצהיר התובע), לא מצאנו כי נפל פגם בהרכב הועדה. 17. לא מצאנו כי ההחלטה בעניינו של התובע נגועה בהפליה או חוסר מידתיות המצדיקות את ביטולה. א. התובע מסתמך על קביעות בדעת המיעוט בבית המשפט המחוזי אשר דן בערעור שהגיש על הרשעתו ועל העונש שהוטל עליו. מדובר בדעת מיעוט העוסקת בעונש שהושת על התובע ואינה כוללת דיון בזכויות הכספיות של המעורבים ב"פרשת נמרודי" (בעניין זה ר' סעיפים 85-87 לפסק דינו של כב' השופט המר וכן ר' פסק דינה של כב' השופטת שיצר). ב. עניינו של התובע שונה מעניינם של מעורבים נוספים ב"פרשת נמרודי", בין אלה שאליהם הפנה בתצהירו ובין אלה שהעידו בפנינו. ההבדל המרכזי בעניינו הוא העובדה כי מעשי התובע נעשו בהיותו קצין משטרה, בעת שהתנהלה חקירה משטרתית ביחידה בה שירת. חלק מהמעורבים עליהם התובע הצביע הם אנשי שב"ס שמעורבותם בפרשה היתה לאחר שנמרודי הורשע ובהיותו במאסר. מעורבותו של קצין משטרה בכיר בחקירה מתנהלת, שונה וחמורה בעינינו מהמקרים עליהם התובע הצביע. בנוסף, הרשעותיהם היו על בסיס הודאתם במסגרת עסקת טיעון וחלקן אף התקבלו על רקע נסיבות אישיות כאלה ואחרות (ר' גזר הדין בעניין שי - נספח יט' לתצהיר התובע). זאת ועוד, על פי עדותו של זולטר, הוא הורשע בעבירה של "גילוי בהפרת חובה" בגין התנהלותו באחת מהחקירות שניהל (ת"פ (ת"א) 8236/00 - הכרעת דין מיום 29.6.04). הרשעתו בוטלה והוטלו עליו עבודת שירות למען הציבור בהיקף של 200 שעות (החלטה מיום 14.10.04). כלומר, גם מבחינת חומרת העבירה בה הוא הורשע וגם מבחינת חומרת העונש שהוטל עליו, איננו סבורים שניתן לגזור גזירה שווה לעניינו של התובע. ג. אשר לפסקי הדין המשמעתיים אליהם התובע הפנה בסיכומיו - בעניין זה מקובלות עלינו טענות הנתבעת בנושא, כפי שפורטו בהרחבה בסיכומיה, לרבות הטענה כי שיקול הדעת המופעל על ידי מפכ"ל המשטרה עצמאי ואינו כפוף להחלטות בית הדין למשמעת ועל כן אין בסיס להשוואה בין השניים. בנוסף, במקרים העולים מהפסיקה אליה הפנה התובע, מדובר במעשים חמורים אך שונים באופיים מן העבירות בהן התובע הורשע, ובמקרים בהם הושת מאסר בפועל, הוא היה קצר מזה שהושת על התובע. 18. לסיכום האמור בחלק זה של פסק הדין, נדחית התביעה למענק. 19. פדיון ימי מחלה על פי ההלכה הפסוקה, "הזכות לפדיון ימי מחלה ולפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים אינה מוסדרת בחוק, אלא, היא זכות חוזית ... בכל מקרה, עובד הטוען, כי הוא זכאי לגרירה של ימי מחלה בלתי מנוצלים לצורך פדיונם, עליו הנטל להוכיח את המקור ההסכמי המקנה לו זכות כזו." (ע"ע (ארצי) 126/09 צברי - מדינת ישראל, (2.5.11)). התובע נשאל בנושא תביעתו לפדיון ימי מחלה, אך לא נימק על יסוד איזו הוראה נורמטיבית נתבע הפדיון (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 27-31) - "אני תובע פדיון ימי מחלה בראש וראשונה על סמך הכרתי שהייתי במערכת, על סמך שיחות עם אנשים, אין לי חומר מעולם לא הייתי בכ"א אבל התגייסתי ב-84 אם הם עזבו את החיל עם ימי מחלה. אין לי לא ניירת ולא ידיעה.... אני יודע בוודאות, ראיתי תלושי משכורת שלהם. אין לי ניירות. אני יכול להמציא. אני לא יכול להצהיר על נוהל שמזכה אותי בפדיון ימי מחלה. " נוכח עדות זו, בשים לב לכך שטענת הנתבעת לפיה פדיון ימי מחלה משולם לשוטרים הפורשים בגיל 55 ומעלה - נתון שלא התקיים אצל התובע, לא נסתרה, התביעה ברכיב זה נדחית. 20. עיון בתיקים האישיים א. לטענת התובע, הוא ביקש לעיין בתיקו האישי וכן בתיק הקצין שלו, הנתבעת אפשרה לו לעיין בתיק האישי אולם סירבה לאפשר לו לצלם את מרבית המסמכים. התובע עתר לאפשר לו עיון והעתקת מלוא המסמכים המצויים בתיקיו האישיים, לרבות מסמכים ספציפיים בהם נקב. הנתבעת טענה באופן כללי כי מרבית המסמכים הם חסויים, מאחר שהם מהווים תכתובת פנימית, אותה אין חובה לגלות. ב. הצדדים לא הציגו בפנינו את הנהלים החלים על משטרת ישראל בנוגע לעיון בתיק האישי של שוטר. מהתנהגות הנתבעת בפועל עולה כי אין מניעה לעיון בתיק האישי או העתקה ממנו, למעט הצגת תכתובות פנימיות או מניעה אחרת על פי הדין, למשל סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע, התשנ"ט - 1999. בהקשר זה, הנתבעת טענה שהתובע אינו זכאי לקבל תכתובות פנימיות או חוות דעת פנימיות שנערכו קודם לקבלת ההחלטות בעניינו. ג. טענת הנתבעת כי אין לתובע זכות קנויה לעיין בתיקו האישי אינה מקובלת עלינו. תיקו האישי של עובד או שוטר כולל מסמכים שונים, הערכות ותכתובות שעוסקות בעבודתו ובשירותו. אין זה סביר בעינינו כי העובד עצמו - הנוגע בדבר, לא יהיה רשאי לעיין בתיק הכולל מסמכים הנוגעים אליו ישירות. בעניין זה נזכיר, כי על פי הוראות התקשי"ר, לעובד המדינה זכות לעיין בתיקו האישי (נסמן 93.125). ביחס לעובדי המדינה נקבע בתקשי"ר כי "לכל עובד (לרבות עובד שפרש מהעבודה) זכות עיון בתיק האישי ... אין העובד חייב לציין את הטעם לבקשתו". גם אם הן אינן חלות על התובע, ודאי שיש בהן להצביע על הכלל החל על המדינה ועובדיה או המשרתים בה. בנוסף, ניתן להבין מהעובדה שחלק מהמסמכים נמסרו לתובע ואף התאפשר לו עיון בתיקיו, כי אין מניעה עקרונית להיעתר לבקשת התובע. לעניין זה נעיר, כי משמדובר בתיקיו האישיים, העובדה שהבקשה לא הועלתה במסגרת בקשה לגילוי מסמכים אינה מעלה או מורידה וראוי היה שהנתבעת תאפשר לתובע עיון בתיקיו. ד. לפיכך, אנו סבורים כי יש להיעתר לבקשת התובע בחלק זה של תביעתו, בכפוף לסייגים המפורטים בתקשי"ר, היינו, לא יוצגו לעיון התובע מסמכים אשר - "1. העיון בהם עלול לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה או בביטחון הציבור; 2. העיון בהם עלול לפגוע בתפקוד התקין של הרשות הציבורית למילוי תפקידה על-פי דין; 3. קיים בהם מידע על מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב; 4. הם מכילים חומר על דיונים פנימיים או על הניהול הפנימי של הרשות הציבורית, לרבות חוות דעת, תחקיר פנימי, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, וכן תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי הרשות הציבורית ויועציהם לבין עצמם; 5. הם מכילים מידע על אכיפת החוק, לרבות גילוי שיטות ונוהלי חקירה, שגילויים עלול לפגוע בהליכי אכיפה ויישום תקין של החוק, או מידע המאפשר לגלות את קיומו או זהותו של מקור מידע חסוי, הנוגע לאכיפת החוק; 6. הם מכילים נתונים על אישיותו של אדם אחר, מעמדו האישי, צנעת אישיותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו, שגילויים מהווה פגיעה בפרטיות, לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, אלא אם כן הגילוי הותר על-פי חוק; 7. הם מכילים מידע סודי מקצועי בעל ערך כלכלי שגילויו עלול לפגוע בערכו; 8. הם מכילים מידע הנוגע לעניינים המסחריים או המקצועיים הקשורים לעסקיהם של אנשים או גופים, שגילויו עלול לפגוע באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי; 9. הם מכילים מידע כלכלי או עסקי או אחר שהגיע לידי הרשות הציבורית שלא מכוח חובה חוקית, שאי-גילויו היה תנאי למסירתו, או שגילויו עלול לפגוע בהמשך קבלת המידע; 10. הם כוללים מידע בניגוד לחסיון הקבוע בדין, כולל בהלכה פסוקה, אלא אם כן החסיון נועד לטובתו של אותו עובד." (נסמן 93.125 לתקשי"ר) ה. אשר לבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים - לדעתנו, הכלל ביחס למסמכים הספציפיים צריך להיות זהה לכלל שנוסח לעיל ביחס לעיון בתיקים האישיים. כאמור, הנתבעת לא התייחסה לכל מסמך ומסמך, אלא טענה טענה כללית לפיה התובע לא הצביע על מקור נורמטיבי לעיון במסמכים המסויימים והוא אינו זכאי לקבל תכתובות פנימיות או חוות דעת פנימיות שנערכו קודם לקבלת ההחלטה בעניינו. אנו סבורים כי טענה כללית לחיסיון אינה יכולה לעמוד ללא הנמקה עניינית. אם הנתבעת מחזיקה תכתובות פנימיות, אין חובה להעבירן לידי התובע, אולם זו אינה בקשתו. להלן נתייחס למסמכים אותם ביקש התובע - (1) דף עבודה לקראת התכנסות הועדה לגימלה מיום 31.3.08 - מדובר בתרשומת פנימית אותה הרשות אינה חייבת לגלות. (2) פרוטוקול הועדה לגימלה מיום 31.3.08 - המסמך צורף לכתב ההגנה באופן חלקי בלבד, ומאחר שלא נטען כי שאר חלקי המסמך חסויים, על הנתבעת לגלות את המסמך המלא. (3) נימוקי המפכ"ל בעניין ההחלטה הזמנית על שלילת המענק מהתובע מיום 7.2.00 - אם קיים מסמך כאמור, שאינו מהווה התכתבות פנימית או התייעצות פנימית, יש לגלותו. (4) אישור השר לביטחון פנים לפיטורי התובע וכן חוות הדעת שעמדו לפניו בעת אישורו - אם מסמך כאמור קיים (אישור השר לפיטורים), יש לגלותו, לרבות חוות הדעת שהוצגו לו ושעמדו בסיס ההחלטה. (5) מכתב המפכ"ל אל השר לביטחון פנים מיום 8.11.99 ונספחיו - אם מכתב כאמור קיים, על הנתבעת לגלותו לתובע. (6) מסמכים או מכתבים מיום 9.11.99 ו-15.11.99, אשר הופנו לשר לביטחון פנים בעניין קיום הדרישה בדבר אישור השר - אם מסמכים אלה קיימים והם אינם בבחינת התכתבויות פנימיות, על הנתבעת לגלותם. 21. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי כמפורט להלן: א. הנתבעת תשלם לתובע הפרשי ריבית בגין הפרשי גימלה ששולמו לידיו למפרע, ממועד הזכאות ועד למועד התשלום בפועל. ב. הנתבעת תעביר לעיונו של התובע המסמכים במפורט בסעיף 20 לפסק הדין וזאת תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין. ג. בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהתביעה התקבלה רק באופן חלקי, הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך 4,500 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק.משטרהפרישה