תביעה על הסגת גבול

דוגמא לפסק דין בנושא עוולת הסגת גבול: בפני תביעה נזיקית המבוססת על עוולת הסגת גבול נגד הנתבעים 1-3 לפיה הסיגו גבול חלקתו של התובע ששטחה 2,255 מ"ר בגוש 19476 חלקה 161 מאדמות כפר חורפיש (להלן: "חלקה 161"). עפ"י הנטען בכתב התביעה המתוקן, התובע הינו הבעלים הרשום ובעל מלוא הזכויות בחלקה 161 ואילו הנתבע מס' 1 הינו בעל הזכויות המקורי של חלקת אדמה סמוכה בגודל 1,486 מ"ר מאדמות חורפיש, הידועה בשם חלקה 162, אשר חלקה הצפוני גובל עם חלקה הדרומי של חלקה 161 (להלן: "חלקה 162"); נטען כי הנתבע מס' 1 העביר בחודש 05/09 את זכויותיו בחלקה 162 לשני בניו - הנתבעים מס' 2 ו-3; חלקה 161 אינה כפופה בזיקת הנאה כלשהי לחלקה 162 ואילו הזכויות בחלקות הסמוכות שמספרן 17 ו- 163 (להלן: "חלקה 17", "חלקה 163", בהתאמה), רשומות על שם חברת הימנותא בע"מ (להלן: "הימנותא"). התובע טוען כי במסגרת תפקידו כראש מועצה מקומית חורפיש וכיו"ר פורום ראשי המועצות הדרוזיות והצ'רקסיות בישראל, יצא בחודש מאי 2009 למאבק ציבורי, ועקב צרכי המאבק נאלץ לשהות תקופה ממושכת באוהל מחאה מול משרד ראש הממשלה בירושלים; הנתבעים מס' 1-2 ניצלו את העדרו והתעסקותו בעניינים ציבוריים ופלשו באמצעות ציוד מכני כבד לחלקה 161, הכשירו גישה ומרחב דרך לחלקה 162, הכול בתוך התוואי של חלקה 17 וסביבתה, שמו מילוי בשטח ניכר בחלקה, תוך פלישה לחלקה 161 ברוחב ניכר של כ- 7 מ' ויותר, הקימו גדרות, והכול ללא כל זכות או היתר שבדין; משנודע על כך לתובע בירושלים, הוא שלח מודד מוסמך אשר ערך תשריט חלוקה ותיעד את המצב בשטח (צורף כנספח ב' לכתב התביעה); עוד נטען, כי התובע מתכנן מזה שנים הקמת עסק תיירותי בחלקה 161 ואף הגיש תכנית מפורטת מס' גנ/16926 למוסדות התכנון אשר נמצאת בשלבים מתקדמים של רישוי. מעשי הנתבעים 1+2 הרסו את הסביבה הטבעית של חלקה 161 וגרמו בכך לתובע נזק בלתי הפיך. לאור זאת, עותר התובע לסעדים הבאים: לצוות על הנתבעים 1-3 בצו קבוע להימנע מכל הסגת גבול ו/או פלישה ו/או שימוש ללא היתר בחלקה 161 בין בעצמם ובין מי מטעמם. לצוות על הנתבעים 1-3 לפנות את חומר המילוי ו/או הבולדרים ו/או הפסולת שהניחו בחלקה 161 ו/או לפצות את התובע בסכום של 28,875 ₪ בגין נזק זה עפ"י הצעת מחיר שצורפה כנספח יג' לכתב התביעה. לצוות על הנתבעים 1-3 להרוס את הגדרות שבנו בחלקה 161 ועל חשבונם ו/או לפצות את התובע על הנזק ברכיב זה. לצוות על הנתבעים 1-3 לפצות את התובע בגין הנזק הבלתי הפיך שנגרם לסביבה הטבעית של חלקה 161 בסכום של 50,000 ₪ עפ"י חוות דעת אדריכלית נוף שצורפה לכתב התביעה כנספח יד'. לצוות על הנתבעים 1-3 לפצות את התובע בגין כל הוצאה שהוציא לצורך הליך זה ובכלל זה שכר טרחת המודד ושכר טרחת שמאי. מנגד טוענים הנתבעים 1-3 כי הנתבע מס' 1 ביצע עבודות הכשרת דרך בחודש 01/09 (ולא בחודש 05/09) בחלקה 17 המגיעה לחלקה 162, ועבודות אלה לא פגעו כלל בחלקתו של התובע; מדובר בדרך שהייתה קיימת עשרות שנים ושימשה מעבר דרך לחלקות השונות הסמוכות לחלקה 17 והנתבע מס' 1 רק הכשיר אותה מחדש; הנתבעים לא פלשו לחלקה 161 ולא הקימו בה גדר כלשהי; מאז הכשרת הדרך בחודש 01/09, הנתבע מס' 1 עשה בה שימוש, נכנס ויצא מחלקה 162, הציב רשת תיל על גבול חלקה 162, הכין תוכנית מדידה ותוכנית מפורטת לצורך שינוי יעוד חלקה 162 למגורים, השקיע כספים רבים ושינה עקב כך את מצבו לרעה; תביעה זו לא הייתה באה אל העולם אלמלא פנה נתבע מס' 2 לתובע, בהיותו ראש מ.מ. חורפיש, וביקש את חתימתו על התוכנית המפורטת שהכין נתבע מס' 2 לשינוי יעוד חלקתו מייעוד חקלאי למגורים, תוכנית שהתובע התנגד לה בתוקף בשל טענתו כי תוכנית זו תפגע קשות בתוכניותיו העתידיות להקמת עסק תיירותי בחלקה 161, ואין לתביעה זו כל קשר לעבודות שבוצעו ע"י נתבע מס' 1 בחודש 01/09 שכן עבודות אלה לא פגעו כלל כאמור בחלקה 161; הנתבעים 1-3 מכחישים את הנזקים הנטענים לרבות ממצאי חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה. הימנותא הגישה כתב הגנתה במסגרתו טענה כי היא חברת בת של קרן הקיימת לישראל והיא צורפה לכתב התביעה המתוקן כנתבעת פורמאלית בלבד. הימנותא מכחישה את כל הנטען בכתב התביעה המתוקן מחוסר ידיעה, ומשאירה את ההכרעה בתביעה לגופה לשיקול דעת בית המשפט. יצוין כי במהלך ניהול ההליך רכש התובע את כל זכויות הנתבע בדר מערוף (שהיה נתבע מס' 3) בחלקה 162, והתביעה נגדו נמחקה בהסכמת הצדדים עפ"י החלטה מיום 11.1.11. כמו כן, במסגרת אותה החלטה נקבע כי הימנותה תהיה פטורה מהופעה לדיונים נוכח הצהרתה כי לא תיטול חלק במחלוקת שבין התובע ונתבעים 1 ו-2. בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום. מטעם התביעה העידו חמישה עדים: עורכת חוות הדעת מטעם התובע (סומנה ת/1) - אדריכלית הנוף גב' רבקה מן; המהנדס מר נימר פיקרי - עורך תשריט החלוקה (צורף כנספח ב' לכתב התביעה); מהנדס מ.מ חורפיש - מר מוחסן שנאן; קבלן עבודות בניה - מר סלימאן פארס; והתובע עצמו. מטעם ההגנה העידו בעלי הדין - הנתבעים מס' 1 ו- 2 בלבד. הוגשו סיכומים בכתב והתיק הובא בפני לצורך הכרעה. הסוגיות הטעונות הכרעה האם התובע הוכיח כי הנתבעים 1 ו- 2 או מי מטעמם הסיגו את גבול חלקה 161 שבבעלותו שלא כדין? אם התשובה לשאלה א' לעיל חיובית - מה הם הסעדים להם זכאי התובע עקב כך? אין חולק כי התובע הינו הבעלים הרשום על מלוא הזכויות בחלקה 161 (ראו: נסח רישום שצורף כנספח א' לתצהיר עדות ראשית התובע). עפ"י גרסת התובע, כאשר נודע לו לראשונה על הסגת הגבול לחלקתו (בחודש מאי 2009) הוא שלח מודד מוסמך אשר הגיע לחלקתו ותיעד את המצב “as made” (ראו: סעיפים 8-10 לתצהיר עדות ראשית התובע והמצוין ע"ג תשריט החלוקה מיום 30.5.09, צורף כנספח ב' לכתב התביעה וסומן כמוצג ת/2). עיון ב- ת/2 מלמד כי עפ"י הנטען הסגת הגבול מצד מי מהנתבעים מתבטאת בהקמת גדר רשת לכל אורך חלקה 161 (מצפון לדרום). כמו כן, צוין ב- ת/2 בקו מקווקו בעט כחול (היוצר משולש שבסיסו ברוחב 7 מ' וקודקודו צמוד לגבול שבין חלקה 17 לחלקה 161), שטח המהווה הרחבת רצועת האדמה (חלקה 17) הקיימת שבין החלקות 161 ו- 164 ו/או "גלישת" חומר מילוי שנעשה בו שימוש בעת עבודות הכשרת חלקה 17 לשטח חלקה 161. יש לציין כי עפ"י גרסת ההגנה, הנתבע מס' 1 מודה כי ביצע בחודש 01/09 עבודות של הכשרה מחדש של הדרך המגיעה אל חלקתו והשקיע לשם כך את מיטב כספו (ראו: סעיפים 20 ו- 25 לכתב ההגנה). עפ"י הנטען רצועת האדמה שבין חלקה 164 לחלקה 161 שרוחבה נע בין כ-3 מ' ל- 5 מ' (לערך), המהווה חלק מחלקה 17 שבבעלות הימנותא, הממוקמת צפונית - מערבית לחלקה 162, משמשת כדרך מעבר לחלקות הסמוכות לה מזה עשרות שנים והנתבע מס' 1 בסה"כ הכשיר אותה מחדש. על אף האמור, ובהתחשב בעובדה שמיקום ביצוע עבודות ה"הכשרה מחדש" גובל לכל אורך הדרך בצידה המערבי של חלקה 161, דבר שיש בו כדי להסביר לכאורה אפשרות של גלישת חומר מילוי ופסולת לחלקה 161, לא מצאו הנתבעים לנכון לצרף תוכניות ביצוע מפורטות, תשריטים, תוכניות מדידה, וכל אסמכתא אחרת שיש בה כדי לפרט את טיב העבודות שבוצעו והיקפן, ולתמוך בטענתם כי עבודות ההכשרה שבוצעו על ידם לא פגעו או גרמו כל נזק לחלקה 161, ולא ידעו להסביר במהלך חקירתם הנגדית מדוע לא עשו כן. מחדל זה יש לזקוף לחובתם. עוד יש להוסיף כי עפ"י מכתבו של מנהל מחלקת הפיקוח בהימנותא, מר משה מזרחי מיום 7.9.09, צורף כנספח בלתי מסומן לתצהיר עדות ראשית התובע וסומן כמוצג ת/7, חלקה 17 אינה מהווה דרך ואין ממנה זכויות מעבר לחלקות גובלות, דבר הסותר לכאורה את גרסת ההגנה כאמור. כאן המקום לציין כי התובע צירף לתצהיר עדותו הראשית תשריט חלוקה מיום 13.6.09 המתבסס על תשריט החלוקה שנערך ע"י המהנדס פיקרי וסומן ת/2 (צורף כנספח יב' לתצהיר עדות ראשית התובע, להלן: "נספח יב'), אך תשריט זה כולל שינויים והערות בכתב יד לגבי שטח הסגת הגבול הנטען לתוך שטח חלקה 161. בתחילת חקירתו הנגדית של המודד פיקרי התנגד ב"כ הנתבעים להגשת ת/2 בטענה כי התובע בחר לצרף לתצהיר עדותו הראשית את נספח יב' עליו בוצעו שינויים. ב"כ התובעים ביקש להגיש את תשריט החלוקה המקורי (ת/2) כראיה מטעמו בטענה כי השינויים בכתב יד על גבי נספח יב' לא נערכו ע"י המודד פיקרי. ניתנה החלטה המתירה לקבל את ת/2 כראיה מטעם התביעה תוך שמירת זכותו של ב"כ הנתבעים לחקור את המודד פיקרי על ת/2 ונספח יב' (שני תשריטי החלוקה). במהלך חקירתו הנגדית נשאל המודד פיקרי לגבי העובדה כי גדר הרשת המופיעה במוצג ת/2 בצידה המזרחי של חלקה 161 אינה מופיעה כלל בנספח יב' עליו לכאורה הוא חתום (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 2- 16): "ש. אני רואה שבתשריט הקודם הייתה גדר מהצד המזרחי ובתשריט המאוחר אין גדר. ת. הגדר בכלל לא רלבנטית. ש. שמענו שהוספת את גדר הרשת והראיתי לך שבתשריט הקודם הופיע התשריט ובתשריט המאוחר אין גדר רשת. איך אתה מסביר זאת? ת. הגדר אינה רלבנטית. היא בכלל בין חלקה 161 ל- 163. היא לא קשורה לחלקה 162. אין סתירה. ש. אני מראה לך תשריט מדידה שסומן יב' וצורף לתצהיר התובע. הסימונים על גבי התשריט, אלו לא סימונים שלך, נכון? ת. נכון. ש. נתבקשת על ידי התובע למדוד מבחינת שטחים ומבחינת גבולות את מה שמשורטט על גבי תשריט המדידה מיום 13/6 מבחינת חומר המילוי? ת. לא. אני סימנתי גבולות וערכתי מפה. ש. לגבי תשריט המדידה מיום 30/5. כתוב שם בפינה 161 "מילוי" ויש שם קו מקוטע. שם אין גדר רשת. ת. נכון. (ההדגשות אינן במקור ג'.נ) עולה מחקירתו הנגדית של המודד פיקרי כי השינויים וההערות בכתב יד על גבי נספח יב' המתייחסים להיקף הסגת הגבול הנטענת בחלקה 161, המהווים הרחבה ניכרת ביחס למהות הסגת הגבול הנטענת לפי ת/2, לא נערכו על ידו ועל סמך ביקורו בשטח (כפי הנראה הוספו בכתב יד על גבי צילום תשריט החלוקה המקורי, ת/2, ע"י אדריכלית הנוף רבקה מן שאף חתמה בחתימה וחותמת על נספח יב', בנסיבות שלא הובררו דיין במהלך המשפט). כמו כן, לעניין גדר הרשת המופיעה בתשריט החלוקה המקורי ת/2 הובהר על ידו כי אינה ממוקמת בפועל במיקום המצוין על גבי תשריט החלוקה ת/2 אלא בין חלקות 161 לחלקה 163 (כפי הנראה כוונת המודד פיקרי היא שגדר הרשת הוקמה בפועל בין גבולות חלקה 161 לחלקה 63 הממוקמת מזרחית לחלקה 161 ולא לחלקה מס' 163). האמור לעיל, ובעיקר עדותו של המודד פיקרי לפיה ערך מפה וסימן גבולות בתשריט החלוקה ת/2 יש בהם כדי לפגוע באותנטיות ובמשקלו הראייתי של ת/2 כראיה מספקת להוכחת טענת התובע לעניין מהות והיקף הסגת הגבול הנטענת ע"י מי מהנתבעים לשטח חלקתו. עם זאת, עולה מחומר הראיות כי הנתבע מס' 2 היה מעוניין לקדם הליך של שינוי יעוד חלקה 161 מייעוד חקלאי לייעוד למגורים ולצורך כך, בין היתר, הזמין תוכנית מפורטת (צורפה כנספח בלתי מסומן לתצהיר עדות ראשית הנתבע מס' 2) וכן תשריט ותרשים סביבה מהמודד המוסמך יוסף עלי אשר נערך ביום 31.7.09 (סומן כמוצג ת/6) ממנו עולה כי דרך המעבר בחלקה 17 (בחלק המסומן בת/2 בקו מקווקו היוצר משולש שבמרכזו המילה "מילוי") אכן הורחבה תוך הסגת גבול ו"על חשבון" נגיסה משטח חלקה 161. ניתן לראות זאת בת/6 בקטע הרלבנטי המסומן בקו מקווקו שחור היוצר מעין צורה של "כנף ציפור" המצוי כולו בתוך שטח חלקה 161. כ"כ האמור בחוות הדעת של האדריכלית רבקה מן (ת/1), אשר ביקרה בשטח ביום 17.8.09, תומך במסקנה כי במהלך עבודות ההכשרה שביצע נתבע מס' 1 ב"אזור המפגש" של חלקה 162/חלקה 17/חלקה 161 במסגרתו במהלך הגבהת מפלס הקרקע והרחבת חלק מהדרך, גלש חומר מילוי ופסולת לתוך שטח חלקה 161 וכיסה את סלעי דולומיט וצמחיה הממוקמים בחלק הדרום מערבי של חלקה 161: "לאחרונה, נעשו עבודות עפר, מילוי ותימוך בחלקה 162 וברצועת חלקה 17, מפלס הקרקע הועלה בכ- 3 מ', נתמך ע"י סלעים ושפכי עפר שגלשו לתוך חלקתו של מר סאלח פארס". גם המצוין בנספח כ"ה לתצהיר עדות ראשית נתבע מס' 2 (סומן כמוצג ת/3) שנערך ביום 21.12.10 ע"י מהנדס מ.מ. חורפיש, מר מוחסן שנאן, לפיו ועדות התכנון כיום אינן מאשרות תוכניות ברוחב דרך של פחות מ- 10 מ' ועם זוויות של 90 מעלות, כפי שהופיעה בתוכנית מפורטת (ללא מספר) המתייחסת לחלקה 162 שקידם נתבע מס' 2 שעניינה שינוי יעוד חלקה 162 למגורים, יש בו כדי להסביר לכאורה את "המוטיבציה" של הנתבעים "להכשיר מחדש" את רצועת הקרקע בחלקה 17 הממוקמת בין חלקה 161 לחלקה 164, תוך נשיאה בלעדית בעלויות הכספיות (למרות שלכאורה ולטענתם רצועת אדמה זו מהווה מעבר דרך המשמשת את כל בעלי החלקות הסמוכות ובעיקר שהבעלות על הקרקע היא של הימנותא), תוך הרחבה של רוחב רצועת הקרקע הקיימת של חלקה 17 הסמוכה לחלקה 162, על חשבון פלישה לשטח חלקה 161. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי לא ראה את הנתבעים פולשים לחלקתו ושמים בשטחה חומר מילוי (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 13-14) וכי הדבר נודע לו באמצעות שכנו עאטף חיר אל דין אשר סיפר לו שהנתבע מס' 1 ומשפחתו נכנסו לחלקת התובע וביצעו עבודות והוא אף ניסה למנוע זאת מהם (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 19-22). יש לציין כי גרסה זו של התובע סותרת את גרסתו בכתבי טענותיו ובתצהיר עדותו הראשית, שם טען כי הפלישה לחלקתו נודעה לו עת שהה באוהל המאבק בירושלים, ואילו במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש העיד כי בעת ביקור של משרד התיירות ומשרדי הממשלה בישוב חורפיש הוא עלה עם הסיור לתצפית על היישוב חורפיש וכשרצה להראות להם את חלקתו לא זיהה אותה עקב "העצים והסלעים" (פרוטוקול עמ' 15 שורות 16-18). התובע אף נמנע מזימונו של שכנו עאטף לעדות בביהמ"ש ומחדל זה פועל לחובתו. עם זאת, לטעמי, אין בכך, כדי לשנות את המסקנה דלעיל לפיה התובע הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי כי הנתבעים או מי מטעמם פלשו לשטח חלקתו שלא כדין, בכל הנוגע לשטח המסומן בת/2 בקו מקווקו שבמרכזו המילה "מילוי". עוד יש להוסיף כי במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע מס' 2 הוא חזר על האמור בסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית לפיו המילוי והפסולת אשר התובע טוען כי גלשו לשטח חלקתו בעקבות הסגת גבול של הנתבעים היו קודם בחלקתו של התובע בכל הגבול המערבי של החלקה, דהיינו לפני עבודות ההכשרה שביצע אביו (פרוטוקול עמוד 21 שורות 4-5), אם כי הודה שבמסגרת עבודות ההכשרה שביצע אביו הוא השתמש בחומר מילוי (פרוטוקול עמ' 21 שורות 6-9). כמו כן, במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע מס' 1 הוא נשאל לגבי חומר המילוי והפסולת שהיה קיים בחלקת התובע טרם עבודות ההכשרה שביצע בחלקה 162 ובחלקה 17 והשיב (עמוד 23 לפרוטוקול שורות 1-2): "התובע קנה את החלקה לפני 15 שנה. וכל כפר חורפיש זרק פסולת בחלקה שלו. גם בחלקה שלי. אני פיניתי את שלי". גרסאות אלה של הנתבעים הינם בבחינת הרחבה/שינוי חזית ואין מקום לקבלן שכן בכתב הגנתם לא נטען על ידם כי פסולת וחומר מילוי היו בשטח חלקה 161, טרם עבודות ההכשרה שביצע נתבע מס' 1 בחודש 01/09 אלא כל שנטען הוא כי עבודות ההכשרה שביצע נתבע מס' 1 בחלקתו ובחלקה 17 לא פגעו ולא גרמו נזק כלשהו לחלקתו של התובע (סעיפים 24 סיפא ו- 27-28 לכתב ההגנה). רק בתצהיר עדותם הראשית נטען על ידם לראשונה כי פסולת וחומר מילוי היו בשטח חלקת התובע טרם עבודות ההכשרה. מעבר לכך, הנתבעים נמנעו מלזמן לעדות ולו תושב אחד מכפר חורפיש לתמיכה בטענה זו והדבר פועל לחובתם. סיכומו של דבר, שוכנעתי כי הנתבעים ו/או מי מטעמם ביצעו עבודות הכשרה של קרקע שבבעלותם ובבעלות הימנותא (רצועת הקרקע שבין חלקה 161 לחלקה 164, המהווה חלק מחלקה 17 שבבעלות הימנותא), תוך שפלשו שלא כדין לכיוון מזרח לתוך שטח חלקה 161 לשם הרחבת הרוחב הקיים של רצועת אדמה זו ו/או הרחבת הגישה לחלקה 162 שבבעלותם ובכך הסיגו את גבול חלקתו של התובע. לצורך הוכחת הנזק שנגרם לחלקה 161 עקב הסגת הגבול של הנתבעים הגיש התובע חוות דעת אדריכלית (ת/1) ממנה עולה לכאורה כי הנזק שנגרם לחלקתו של התובע מבחינה סביבתית (פגיעה בערכי טבע) הוא בלתי הפיך ולא ניתן לכמתו בכסף ובפועל כימות הנזק נעשה על בסיס חישוב עלויות פינוי ידניות של הפסולת מחלקה 161 העולים בערך כפול מהעלות המצוינת בהצעת המחיר של הקבלן פארס מיום 23.6.09 (סומנה ת/4). חוות דעת זו אינה מקובלת עלי מהנימוקים הבאים: ראשית, חוות דעת זו אינה ערוכה לפי פקודת הראיות לעניין פירוט תחומי מומחיותו והשכלתו של עורך חוות הדעת ובעיקר אינה כוללת את הצהרת עורכה; שנית, כימות הנזק בחוות הדעת נעשה בין היתר על בסיס תשריט החלוקה שערך המודד פיקרי (ת/2) אשר על גביו נעשו שינויים מהותיים בשטח הסגת הגבול הנטענת ע"י האדריכלית מן שאיננה מוסמכת במדידות ובקביעת גבולות ו/או אינה בעלת מומחיות בתחום של הערכת נזקים (שמאות), באופן המשמיט את הקרקע תחת ממצאי חוות הדעת כולה; שלישית, הצעת המחיר של הקבלן פארס היא סתמית ולא ברור כי היא מתייחסת לחלקתו של התובע או מופנית אליו. כמו כן היא אינה מפרטת ולו את מס' שעות/ימים שידרשו לצורך ביצוע עבודות הפינוי ואת כמויות הפסולת שבתחום חלקתו של התובע שהיוותה את הבסיס להצעת המחיר ואת המחיר ליחידה (עלות מחיר פינוי לכל טון פסולת); רביעית, הנחת המוצא של האדריכלית מן בכימות הנזק הוא נספח יב' (צורפה כנספח לחוות הדעת) שם הודגם שטח נרחב בחלקתו של התובע המכוסה בפסולת ובחומר מילוי גם בצד הדרומי וגם בצד המערבי של החלקה, שחלקו אף הודק לצורך הרחבת הדרך, בעוד שעפ"י חומר הראיות נקבע כי התובע הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת פלישה לחלקתו מצד הנתבעים רק לגבי המשולש שבמרכזו המילה "מילוי". בנסיבות אלה נראה נכון וצודק לפסוק סכום גלובאלי על דרך האומדנא אותו אני מעריך בסך 15,000 ₪. סיכום: אשר על כן - אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים 1+2 כדלקמן: להימנע מכל הסגת גבול ו/או פלישה ו/או שימוש בחלקה 161 בין בעצמם ובין מי מטעמם. לשלם לתובע פיצויים בסך 15,000 ₪. לשלם לתובע החזר הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪. לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסך 4,000 ₪ כולל מע"מ. כל החיובים הם נכון להיום, ואשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה, אחרת יישאו ריבית והצמדה כחוק החלו מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הסגת גבול