מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה נגד האגף להערכת תארים: התביעה שבפנינו הוגשה כנגד סירובו של הגף להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל שליד משרד החינוך (להלן: "הגף להערכת תארים"), ליתן לתובעת אישור שקילות לתואר האקדמי בישראל, דבר שהיה מקנה לה זכאות לתוספות דירוג ושכר. יצויין, כי התובעת, יחד עם עותרים רבים אחרים, פנתה בעתירה לבג"צ (בג"ץ 6993/05 ועתירות נוספות). באותה עתירה, עליה יורחב בהמשך, נקבע ע"י בג"ץ כי יש לערוך בחינה פרטנית של כל מקרה לגופו, היינו לערוך שימוע לכל מי שטוען לזכאות לתואר. הפלוגתא הצריכה הכרעה היא האם על פי כללי המשפט המנהלי נפל פגם בהחלטת הגף להערכת תארים אשר דחה בקשת התובעת להכיר בשקילות התואר לצרכי דירוג ושכר. לטענת המדינה, החלטות הגף להערכת תארים בדבר דחיית בקשותיה של התובעת להערכת תוארה כשקול לתואר ישראלי ניתנו כדין, מטעמים פרטניים ולאחר שנערך לתובעת שימוע בהתאם לדרישות פסק הדין שניתן על ידי בג"צ 3379/03 אביבה מוסטקי ואח' נ' פרקליטות המדינה ואח', פ"ד נח (3) 865 (להלן: "הבג"צ הראשון"). לבית הדין הוגשו תביעות שונות המתבססות על אותו רקע כמו המקרה דנן. בענין 3048-01-09 סאלח קבלאן נ' מדינת ישראל, מיום 26.1.2012, פירטה בהרחבה כב' השופטת פריימן את הרקע לתביעה, כדלקמן - . הרקע לתביעה - "פרשת לטביה" במשרד החינוך פועל הגף להערכת תארים מחו"ל, אשר על פי המוסכם במסגרת יחסי העבודה במגזר הציבורי מעריך את שקילות התואר מחו"ל לתואר אקדמי מקביל הנהוג בישראל, וזאת לצורך דירוג השכר של העובד וזכאותו לקבלת תוספות שכר והטבות המגיעות לבעלי תואר אקדמי על פי הסכמי העבודה. שלוחת אוניברסיטת לטביה פעלה בישראל כנציגות של אוניברסיטה זרה החל משנת 1996. האישור שניתן לה היה ללימודי תואר ראשון ושני במנהל עסקים, בחינוך ובמדעי התנהגות, וזאת על פי אישור פעולה שניתן לה על ידי המועצה להשכלה גבוהה. בפועל, העניקה אוניברסיטת לטביה, באמצעות נציגותה בישראל, תואר ראשון ושני במנהל עסקים ותואר ראשון ושני בחינוך. על פי המידע שבידי משרד החינוך ממקורות שונים (חקירת המשטרה, תיקי התלמיד שהוצאו מחברת "מודום", הבוגרים עצמם) תואר שנלמד באמצעות נציגות אוניברסיטת לטביה בישראל כלל מספר קבוע של קורסים וכן עבודת גמר. כל קורס נמשך שבועות ספורים ובסופו נדרש כל תלמיד להגיש עבודה קצרה או לעמוד במבחן אמריקאי (מבחן רב ברירה). המטלה המרכזית שנדרשה מכל תלמיד הייתה הכנתה של "עבודת גמר" או "תזה". עבודה זו הקיפה כמה עשרות עמודים והיא כללה פרקים תיאורטיים ובדרך כלל גם עבודת מחקר מעשית, במסגרתה הופעלה שיטת מחקר כלשהי (בדרך כלל נערך סקר שנוהל באמצעות שאלונים) ונבדקה שאלת מחקר תוך ניתוח הממצאים. עבודת הגמר הוכנה בעברית אולם תקציר שלה תורגם לאנגלית לצורך בדיקתה על ידי הסגל הלטבי, ומעת לעת היו מגיעים לישראל מרצים מן הסגל האקדמי של אוניברסיטת לטביה על מנת לערוך לבוגרים מבחן "הגנה". במסגרת הליך זה, נדרש כל בוגר "להגן" על העבודה באמצעות שקפים ולענות על שאלות המרצים. הגשתה של עבודה והגנה עליה היוו תנאי הכרחי לקבלת התואר בכל מסלולי הלימוד, והיא היוותה את הפרויקט הלימודי המשמעותי. החל מחודש יוני 2001 הוקפא הטיפול בבקשות לאישור שקילות אשר הוגשו לגף להערכת תארים על ידי בוגרי נציגות אוניברסיטת לטביה וזאת בשל חקירת משטרה שנפתחה בנושא פעילותה של נציגות אוניברסיטת לטביה. על פי הנחיית פרקליטות המדינה שניתנה על דעת נציבות שירות המדינה, הוקפאו בדיקות הזכאות לקבלת אישורי שקילות עד לסיומה של חקירת המשטרה והתבהרות התמונה. בעקבות החלטת ההקפאה, הוגשו כנגדה שלוש עתירות לבג"צ על ידי בוגרי הנציגות שהם שוטרים, אנשי שב"ס ואנשי צבא קבע . בית המשפט העליון פסק כי אין מקום להתערב בהחלטת המדינה, אולם קצב מועד לקבלת החלטה סופית באשר למעמדו של "התואר הלטבי" לצורכי השכר. במקביל, התקדמה חקירת המשטרה, והיא הביאה בסופו של יום להעמדה לדין של עובדי ציבור רבים, אשר הואשמו בקבלת התואר במרמה. כמו כן, הוגשו כתבי אישום נגד חלק מראשי הנציגות בישראל ומפעיליה. מנכ"ל חברת "מודום" מפעילת הנציגות בישראל הועמד לדין פלילי והורשע בעבירות שוחד ומרמה. בעקבות חקירת המשטרה, נתקבלה על ידי הרשויות המוסמכות החלטה גורפת לפיה לא ניתן להכיר ב"תואר הלטבי" כשקול לתואר אקדמי ישראלי לצורכי שכר. על החלטה זו הוגשה שורה של עתירות לבג"צ. בית המשפט העליון ביטל את ההחלטה, וקבע כי מוטלת על המדינה חובה לערוך שימוע פרטני לכל בוגר לפני קבלת החלטה בנוגע אליו [בג"ץ 3379/03 מוסטקי ואח' נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865; (להלן: בג"ץ מוסטקי הראשון). על רקע החלטת בג"צ מוסטקי הראשון, הוחלט על ידי היועץ המשפטי לממשלה על עריכת הליכים פרטניים לבחינת שקילותם של התארים שהוענקו על ידי אוניברסיטת לטביה לתואר אקדמי ישראלי לצורך דירוג ושכר. במסגרת ההליכים הפרטניים נאסף מידע לגבי כל בוגר הן באמצעות איתור תיק הבוגר בארכיב של חברת "מודום" (ככל שהתיק נמצא) והן באמצעות שאלונים מפורטים שנשלחו לבוגרים. לאחר הליכי האיסוף, נערך לכל בוגר ראיון אישי במהלכו הוא נשאל על לימודיו ועל עבודת הגמר אותה הגיש כתנאי לקבלת התואר. באותו ראיון, ניתנה לכל בוגר האפשרות להתייחס לממצאים שנתגלו נגדו, ככל שנתגלו, ולהפריך את החשד כי תוארו נרכש בדרך לא כשרה, ככל שעלה חשד כזה. כן ניתנה לכל בוגר האפשרות לומר כל דבר אחר מטעמו. הליכים פרטניים קוימו לגבי כ-4,000 איש. לגבי כשליש מהם הוחלט כי אין להיענות לבקשתם לאישור שקילות, בשל חשדות שונים הנוגעים לעבודות הגמר שהגישו. על ההחלטה לקיים הליכים פרטניים הוגשו עתירות נוספות לבג"ץ בבג"ץ 4756/05 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה (להלן - "בג"ץ מוסטקי השני", ניתן ביום 27.5.07), בטענה שהיא בלתי סבירה, בלתי מידתית, נגועה בשיקולים זרים ועומדת בניגוד לפסק הדין בבג"ץ מוסטקי הראשון. עוד נטען כי המתכונת שבה נערכו הראיונות האישיים נשאה אופי של בחינת בקיאות ולא של שימוע, וכן הועלו טענות כנגד דחיית בקשות בוגרים לאישור שקילות בנימוק של חוסר בקיאות, תוך ציון העובדה שהלימודים התקיימו זמן רב לפני השימוע ועל כן לא ניתן היה לצפות כי המרואיינים יוכיחו בקיאות בחומר. בג"ץ דחה את העתירות וקבע כי ההליכים הפרטניים מתנהלים כיום באופן ראוי, וכי ההשגות שהגישו בוגרים נבחנו בכובד ראש ובלב פתוח, ולא על מנת לצאת ידי חובה (וראה גם ההחלטה בג"ץ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה מיום 11.1.05). בפסק דין שניתן לאחרונה, גם הוא בעניין אוניברסיטת לטביה, נדונה שאלת אופן ניהול ההליכים הפרטניים וכך נקבע: "קיומם של ראיונות במתכונת הכוללת שאלות בנוגע לחומר הלימודים עמדה בפני בית המשפט במסגרת העתירה נגד ההליכים הפרטניים ואותה טענה עצמה הועלתה על ידי העותרים שם, אך בית המשפט קבע כי 'ההליך נשוא העתירה מתנהל כיום באופן ראוי' וכי 'לא עלה בידי העותרים להצביע על פגם בהליכים בהם נקטו המשיבים' ... משלא הצביעו העותרים... על טעמים מיוחדים המצדיקים קיום ביקורת שיפוטית נוספת לגבי מתכונתם של ההליכים הפרטניים, אין מקום לחזור ולהידרש לטענות אלה." (בג"ץ 973/08 סימה בן שמעון נ' משרד החינוך, ניתן ביום 15.9.09, בסעיף 12 לפסק הדין). [ראה עב (ת"א) 1647/08 נאטור חלמייה נ' מדינת ישראל משרד החינוך וכן סעיפים 27-49 לכתב ההגנה). ואלה העובדות המוסכמות במקרה שבפנינו, כפי שנקבעו בדיון מיום 13/5/2012: התובעת הינה עובדת של משרד החינוך ומורה בבית ספר יסודי וחטיבת ביניים. בשנת 1999 נרשמה התובעת ללימודים בשלוחת אוניברסיטת לטביה בארץ. משרד החינוך אף השתתף בשכר הלימוד של התובעת. מאחר שעלו חשדות לגבי מהימנות הלימודים באוניברסיטת לטביה ונפתחה חקירת משטרה - סמוך לחודש יוני 2001, הוקפא הטיפול בבקשות לאישור שקילות שהוגשו לעניין לטביה. בעקבות החלטת בג"ץ בעניין מוסטקי, אשר קבעה כי על המדינה לערוך בחינה פרטנית ולערוך שימוע לכל אחד ממגישי הבקשות, ולא לפסול על הסף בקשות להכרת שקילות לימודים מלטביה, נערך לתובעת שימוע בתאריך 11/1/2005 (להלן:"השימוע"). בתאריך 12/1/2005 הגישה התובעת פנייה פרטנית לנתבעת להשלמת טענותיה. לאחר השימוע וקבלת השלמת הטענות, הודע לתובעת בתאריך 22/1/2006 שבקשתה להערכת שקילות לימודים נדחית מהטעמים הבאים: בראיון לא נתנה תשובות מספקות על מושגי יסוד בתואר. מהראיון עלה העדר הכרות בסיסית עם הקורסים שלמדה. עלה חשד שלא היא כתבה את עבודת הגמר. לא יכלה לספק תשובות לעניין עבודת הגמר. בתאריך 28/7/07 פנתה התובעת באמצעות בא כוחה בבקשה לשקול מחדש את החלטת הדחייה. בהמשך לכך, בתאריך 19/8/07 השיב משרד החינוך כי תיק בקשתה של התובעת כבר נבחן על ידו מספר פעמים. בכל מקרה, הנתבעת דחתה את בקשתה לאישור שקילות תואר או לזימונה לראיון נוסף. תמצית טענות התובעת התובעת סיימה את לימודיה וכל הדרישות האקדמיות לקבלת התואר בשנת 2002 והוענק לה תואר אקדמי. התובעת טענה כי יש לחייב את הנתבעת להכיר בתואר האקדמי שרכשה, ולקבוע כי היא זכאית להפרשי שכר. לטענת התובעת, היא החלה ללמוד באוניברסיטת לטביה בשנת 1999 לצורך קבלת תואר ראשון בחינוך, בין היתר בציפייה להטבות שכר משמעותיות. התובעת השקיעה את כל מרצה בלימודים, שילמה שכר לימוד מלא לאוניברסיטה, הכינה את כל העבודות והמטלות שהוטלו עליה. התובעת הסתמכה על מצג שנוצר ע"י הנתבעת, לפיו התואר שיוענק ע"י אוניברסיטת לטביה מוכר על ידו. לטענת התובעת, בקשתה לאישור שקילות תואר, נדחתה שלא בצדק. במהלך השימוע, שהתקיים בתאריך 11/1/2005, נשכחו מהתובעת פרטים מתקופת הלימודים, מאחר שהשימוע בוצע שלוש שנים לאחר סיום לימודיה, כאשר בינתיים היא ילדה תאומים, ובעלה עבר התקף לב. כמו כן, תחום עיסוקה בפועל של התובעת שונה מהתחום בו ערכה את עבודת התיזה שלה, כך שהדבר מסביר מדוע נשכחו ממנה פרטים מעבודת התיזה. התובעת טענה כי השימוע נעשה לה באווירה עוינת, תחת לחץ והיה ניסיון ברור להכשילה. תמצית טענות המדינה המדינה טוענת כי לא נפל כל פגם בהחלטה שנתקבלה על ידי הגף. בקשת התובעת לאישור שקילות נדחתה לאחר שנבחנה באופן פרטני, בהתאם להליכי בדיקה שננקטו ביחס לבוגרי לטביה ואשר תקינותם אושרה בבג"ץ. השגותיה של התובעת נבחנו בכובד ראש תוך עיון חוזר בתמליל הראיון שנערך לה וחרף הנטען בהם לא מצא הגף לשנות מהחלטתו לדחות את בקשת התובעת. במהלך השימוע לא ידעה התובעת לתת תשובות מספקות אודות מושגי יסוד העומדים ביסודם של לימודיה לתואר ראשון. כמו כן, התובעת לא הראתה ולו היכרות בסיסית עם הקורסים אותם לטענתה למדה במסגרת התואר בגינו ביקשה את אישור השקילות. קיים חשד כי עבודת הגמר אשר הוגשה בשם התובעת ומהווה את אחד התנאים לזכאות לתואר, לא הוכנה על ידה. עיון בעבודה ובתשובותיה של התובעת בראיון העלה כי התובעת לא יכולה הייתה ליתן הסברים מניחים את הדעת בדבר השערות המחקר, תהליך הכנת העבודה, עיבוד החומר, המקורות שמהווים בסיס לעבודה, אופן ביצוע המחקר לרבות הממצאים והמסקנות העולים ממנו. לאור האמור לעיל, בקשת התובעת לאישור שקילות תואר נדחתה לאחר שנבחנה באופן פרטני בהתאם להליכי בדיקה שננקטו ביחס לבוגרי לטביה ואשר תקינותם אושרה בבג"ץ. לא נפל כל פגם בהליך השימוע שנערך לתובעת ואין כל עילה להתערב בהחלטת הגף להערכת תארים בעניינו. מה גם, שהתובעת לא טענה לפגם בהליך השימוע, מייד או בסמוך לאחר מכן. השגותיה של התובעת, לרבות טיעונה המשלים, נבחנו בכובד ראש תוך עיון חוזר בתמליל השימוע שנערך לה וחרף הנטען בהם לא מצא הגף לשנות מהחלטתו לדחות את בקשת התובעת. הנתבעת מעולם לא יצרה מצג כאילו לימודים פיקטיביים, אשר אין בהם ממש, יקנו הטבות ולכן אין כל רלוונטיות לתהליכים הנפשיים והאחרים שעברו על התובעת. הנתבעת פעלה בהתאם לסמכותה, בהתאם להנחיות בית המשפט הגבוה לצדק ומטעמים ענייניים בלבד ולפיכך, אין יסוד לדרישת התובעת לביטול ההחלטה. דיון והכרעה התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה. מטעם הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית הגב' ציפי ויינברג - המשמשת כמנהלת הגף להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל במשרד החינוך החל מחודש פברואר 2008. בהתאם להחלטת בית הדין מתאריך 30/10/2011, ובהתאם להסכמת הצדדים על הכרעה בתיק על סמך סיכומים, ויתרו הצדדים על הליך ההוכחות בתיק. בהתאם להלכה - החלטת הגף מסורה לבחינתנו על פי כללי המשפט המנהלי. על פי כללים אלו, אין בית הדין שם שיקול דעתו חלף שיקול דעת הרשות המוסמכת אלא עלינו לבחון האם נפלו פגמים בקבלת ההחלטה המצדיקים התערבותנו. מקום בו הופעל שיקול הדעת של הרשות כדין, תעמוד החלטת הרשות בעינה גם אם סבורים אנו כי ההחלטה אשר התקבלה אינה ההחלטה הטובה ביותר (ראו: הר - זהב, המשפט המנהלי הישראלי, ירושלים (תשנ"ז) ע' 435). כאמור לעיל, ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ קבע, כי ההליכים הפרטניים שמקיים הגף להערכת תארים הינם ראויים, תקינים ואופן הפעלתם הינו סביר ומידתי ואף ניכר שהגף להערכת תארים השקיע מאמצים רבים על מנת להגיע לתוצאות ראויות כלפי כל הצדדים. בנוסף, צוין בבג"ץ בן שמעון כי כמדיניות לא יטה בית המשפט להתערב בשיקול דעתו המקצועי של הגף באשר לאישור שקילות תואר: "שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות אם לאו הוא שיקול דעת מקצועי על פי טיבו. כך בדרך כלל וכך בייחוד בפרשה דנן. לפיכך יטה בית המשפט כעניין שבמדיניות שלא להתערב בשיקול הדעת שהפעיל המשיב לגבי כל בקשה ובקשה וימנע מלהחליפו בשיקול דעתו שלו, אלא אם כן קיימת עילה מנהלית להתערבות כזו" (פסקה 13 לפסק הדין). עוד נקבע בבג"ץ בן שמעון, ודברים אלו יפים לענייננו, כי אין פסול בהצגת שאלות מחומר הלימודים במהלך השימוע: "קיומם של ראיונות במתכונת הכוללת שאלות בנוגע לחומר הלימודים עמדה בפני בית המשפט במסגרת העתירה נגד ההליכים הפרטניים ואותה טענה עצמה הועלת על ידי העותרים שם, אך בית המשפט קבע כי 'ההליך נשוא העתירה מתנהל כיום באופן ראוי' וכי 'לא עלה בידי העותרים להצביע על פגם בהליכים בהם נקטו המשיבים' ... משלא הצביעו העותרים... על טעמים מיוחדים המצדיקים קיום ביקורת שיפוטית נוספת לגבי מתכונתם של ההליכים הפרטניים, אין מקום לחזור ולהידרש לטענות אלה" (סעיף 12 לפסק הדין). לאור קביעה מפורשת זו יש לדחות את טענות התובעת המכוונות כנגד קיום השימוע והשאלות שנשאלה במסגרתו זמן רב לאחר סיום לימודיה כחלק מההליכים הפרטניים שהיה על הנתבעת לנקוט. אשר לטענת התובעת, שהועלתה לראשונה בסיכומיה, בענין קיפוחה בשל אי הזמנתה לראיון, נבהיר כי אין בידינו לקבלה מכמה סיבות. ראשית, טענה זו לא הוזכרה, לא בכתב התביעה ולא בתצהיר, ולכן אין להתיר טענה חדשה במסגרת הסיכומים. שנית, התובעת הגישה בקשה לנתבעת להגשת טיעון משלים לראיון. הנתבעת נעתה לבקשתה, ואכן התובעת הגישה טיעון משלים ביום 12/1/05. כך, שלתובעת ניתנה ההזדמנות לטעון את טענותיה במלואן. לאור האמור לעיל, ומאחר שלתובעת ניתנה ההזדמנות המלאה להגיש טיעון משלים לאחר השימוע, הרי שגם אין בידינו לקבל את טענתה כי היתב בלחץ ומתח בזמן השימוע, אשר פגעו ביכולתה להשיב על השאלות. זאת, מאחר שגם לאחר שהגישה טיעון משלים, אותו כתבה "באין מפריע", לא היה בכך די על מנת לקבל את בקשתה לאישור שקילות התואר. בעניין טענת התובעת, כי בקשת התובעת לאישור שקילות תואר נדחתה בגלל חשד, בלבד, הרי שאין בידינו לקבל טענה זו. עיון בתמליל השימוע שנערך לתובעת ביום 11/1/05, מעלה כי היא נשאלה שאלות בקיאות אודות התואר, לרבות על קורסים שלקחה בהם חלק ועבודות אותן הגישה במסגרת התואר. מתמליל הראיון שהוצג בפנינו עולה, כי התובעת לא ידעה להסביר מושגי יסוד בסיסיים עליהם למדה במהלך התואר והעבודות שהגישה, מושגים שקשה לקבל שבעל תואר ראשון בחינוך אינו יודע להסבירם. לדוגמא, התובעת נדרשה לעמוד על מושגי יסוד שנלמדו במסגרת התואר כגון: "הוראה בין תחומית", " כיתה הטרוגנית והומוגנית", "הערכה חלופית", "הכחשה", אך לא ידעה להשיב. "יונית: במהלך הלימודים שלך נתקלת בנושא של הוראה בינתחומית? מרואיין: כן אני לא זוכרת. יונית: וכיתה הטרוגנית והומוגנית? מרואיין: כן כן. יונית: את יכולה לנסות להגדיר? מרואיין: זה כאילו מבחינתי אני לא זוכרת מה היה אבל את זה למדתי כן." (עמ' 5, ש' 14-19). ובהמשך - "יונית: והערכה חלופית? מרואיין: זה לא אני לא זוכרת. אולי. אני לא זוכרת אני לא יכולה להגיד כן או לא זה 5 שנים לא זוכרת". (עמ' 5, ש' 22-24). וכן - כשנשאלה מה זה "הכחשה", הפטירה "עכשיו אני לא זוכרת". (עמ' 7 ש' 8): התובעת טענה כי למדה 40 קורסים במסגרת התואר. אולם, כשנשאלה מי היו המרצים, השיבה: "אבל הרוב היה מרואן מסאלחה. אבל יש עוד מישהו אחד או שניים אבל אני לא זוכרת את השמות שלהם. דוקטורים וזה." (עמ' 3, ש' 15-16). התובעת נדרשה להפגין התמצאות בעבודת הגמר שהוגשה על ידה. "יונית:איך עשית את העיבודים הסטטיסטיים בעבודה שלך? מרואיין: נעזרתי עם המנחה. יונית: אבל איך עשית אותם? יונית: היה לי כמו שאלון, שאלון דימוי עצמי שנתנו לילדים האלה בהתחלה. יונית: לא. איזו תוכנה השתמשת כדי לעשות את העיבודים האלה? מרואיין: תוכנת המחשב אני התעזרתי במרוואן מסלאחה הוא עזר לי כאילו הסביר לי איך לעשות את זה ועושים. יונית: מה הוא הסביר לך גם במחשב איך לעשות את הטבלאות? מרואיין: לא, הוא הסביר לנו לא רק לי לכל הקבוצה שהיתה איתי איך לעשות אם מישהו עושה עבודה שיש בה טבלאות איך לעשות טבלה. יונית: אז איך עושים? את זוכרת לספר לי איך עשית? מרואיין: לא, לא זוכרת, לא זוכרת זו עבודה שהיתה מזמן ו...". (עמ' 6, ש' 23 עד עמ' 7, ש' 2). התובעת נשאלה לעניין השפה בה התקיימה ה"הגנה" על עבודת הגמר שלה, והשיבה כי ההגנה היתה בשפה העברית (עמ' 6, ש' 1). אולם, על אף שהשימוע נערך בשפה העברית, כשנשאלה, "מה היו השערות המחקר שלך?", השיבה - "תראי, אני רוצה לראות, אני פשוט לא מבינה המילים כאילו." (עמ' 7, ש' 9-10). תשובותיה של התובעת, מעלות ספק רב האם היא זו אשר ביצעה את העבודה, בקיאה במטרותיה, ובדרך עריכת המחקר. התובעת לא ידעה להשיב נכונה על שאלה בסיסית לכל בעל תעודת תואר ראשון בחינוך. "יונית: מי היה אריקסון? מרואיין: זה סופר שיש לו ספרים." (עמ' 8, ש' 5-6). ממכלול הנתונים אשר עמדו בפני הגף להערכת תארים ומתשובותיו של התובעת בראיון הגיעה הנתבעת למסקנה כי התובעת לא עמדה בדרישות הסטנדרטיות הנדרשות מבוגר האוניברסיטה לקבלת אישור שקילות לתואר. הננו סבורים, כי החלטת הגף בעניין זה אינה חורגת ממתחם הסבירות. מהאמור לעיל עולה, כי הנתבעת ביססה את החלטתו על סמך תשובותיה של התובעת במהלך השימוע, ולא רק על סמך חשד, כטענתה. בהתייחס לטענת התובעת כי נימוק הדחייה אותו מציינת הגב' וינברג בתצהירה כבסיס לדחיית בקשת התובעת, מהווה נימוק דחייה חדש, המהווה הרחבת חזית אסורה, הרי שאין בידינו לקבל טענה זו. הנימוק המופיע בסעיף 56.א. לתצהירה של הגב' וינברג- "לא עלה בידי התובעת ליתן תשובות מספקות אודות מושגי יסוד העומדים ביסודם של לימודיה לתואר ראשון" הוצג לתובעת במכתב הנתבעת לתובעת מיום 15/1/06. במכתב הנ"ל נכתב מפורשות כי "שמיעת ההקלטה מעלה בבירור כי לא סיפקת לגף את המידע הנחוץ לצורך הליך שקילות התואר, כיוון שלא היו בפיך תשובות מספקות באשר ל ..... מושגי יסוד בסיסיים כגון קבוצה הומוגנית, הטרוגנית....". אשר לטענה כי היו פגמים בעריכת השימוע, הרי שאין בידינו לקבל טענה זו. התובעת לא העלתה טענה זו מייד לאחר השימוע, ואף לא במסגרת ההזדמנות שניתנה לה להשלמת הטיעון. רק במכתב מבא כוחה מתאריך 28/7/07, כשנה וחצי לאחר השימוע, הועלתה טענה זו לראשונה. אין לקבל את טענת התובעת לפיה עברו מספר שנים מאז סיימה לימודיה, והיא אינה זוכרת. התובעת למדה משך כשלוש שנים לתואר ראשון בחינוך ואין לקבל את העובדה שהיא איננה זוכרת כלל או יודעת להסביר מושגים עליהם שקדה, אם אכן כטענתה היא הכינה את עבודותיה ונכחה בקורסים. לסיכום, לאחר עיון בחומר שהוצג בפנינו ובטיעוני הצדדים סבורים אנו כי שיקול הדעת שהפעיל הגף להערכת תארים והחלטותיו בעניין התובעת היו סבירות ומידתיות. משכך, קובעים אנו כי אין מקום להתערבותנו בהחלטת הגף להערכת תארים בעניינה של התובעת ודין התביעה - להידחות. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ תוך 30 יום. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.השכלה גבוהההכרה בתואר / שקילות לתואר