דוגמא לפסק דין בנושא שחרור מוקדם מהכלא - דחיית בקשה: בפנינו עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים מיום 15.3.12 אשר דחתה בקשתו של העותר לשחרור מוקדם. כללי 1. העותר מרצה עונש מאסר רביעי (אחד מהם ריצה בעבודות שירות) למשך שנתיים ו-8 חודשים בגין הרשעתו בעבירות של הסעה שלא כדין, זיוף רישיון נהיגה ושימוש בו, נהיגה ללא רישיון, בזמן פסילה וללא ביטוח, נושא ת"פ 2214/08 (בימ"ש שלום ברמלה) ות"פ 3528/04 (בימ"ש שלום בראשל"צ). 2. בתיק הראשון הורשע העותר בכך שהתחזה לגיסו, נטל את רישיון הנהיגה שלו ללא ידיעתו וללא הסכמתו, זייף אותו כך שהרישיון נשא את שמו ואת פרטיו של גיסו ולצדם הדביק את תמונתו של העותר. לאחר שחידש את רישיון הנהיגה המזויף וקיבל רישיון זמני על שמו של גיסו הסיע העותר שב"חים כשהוא מחזיק ברישיון הנהיגה המזויף ובעודו מצוי בפסילה מלנהוג. לא זו אף זו, אף בחקירתו, התחזה העותר כגיסו ומסר כתובת בדויה, וכך גם בכתב הערבות עליו חתם. בתיק השני הורשע העותר בכך שגנב רישיון נהיגה על מונית, זייף אותו באותה דרך פעולה כבתיק הראשון, והציג אותו כדי לשכור מונית. העותר נהג במונית ששכר בעזרת רשיון הנהיגה המזויף במשך כחצי שנה, מידי יום ביומו, כאשר אינו מוסמך לנהוג במונית ובהיותו פסול מלנהוג לצמיתות מכוח החלטה של בית המשפט. 3. בעברו של העותר עשרות רבות של הרשעות החל משנות ה- 70, רובן בגין עבירות זיוף, מרמה והתחזות, עבירות רכוש שונות ומגוונות ונהיגה ללא רשיון ובשנת 2006 הוא זכה לשחרור מוקדם ממאסר. במהלך מאסרו, בחודש מרץ 2011, ביצע העותר עבירת משמעת, נשפט לשלילת פריבילגיות והועבר אגף בגין התנהגות בלתי הולמת, לאחר שצעק וקילל את מפקד האגף. הדיון בפני הוועדה והחלטתה 1. ביום 15.3.12 התכנסה הוועדה ובפניה הוגשו תיקו המנהלי של העותר, מסמכי ההליך המשפטי, דו"חות שב"ס ודו"חות גורמי הטיפול כמפורט להלן: (א) טופס ת/903 מיום 25.12.11 ממנו עולה, כי העותר שוהה באגף הקשישים בכלא, ללא בעיות משמעת ומוכר כנכה בטל"א על רקע נפשי. הוא מודה במיוחס לו אך אינו לוקח אחריות על מעשיו. כמו כן הוא נפגש עם נציג רש"א בכלא ונמצא שאינו מתאים לבניית תוכנית רש"א. (ב) חוו"ד רש"א מיום 15.11.11 לפיה העותר טוען שהוכרח לבצע את העבירות כדי להביא פרנסה. ההתרשמות הינה כי הוא אינו ממש מודה בעבירות, סיגל לעצמו התנהלות עבריינית ואינו מתאים לתוכנית פיקוח. (ג) דו"ח מב"ן מיום 28.2.12 לפיו העותר לא הוגדר כחולה נפש ואובחן כסובל ממצבים דכאוניים חוזרים והפרעות אישיות. הוא זקוק להמשך מעקב וטיפול פסיכיאטרי אמבולטורי ולעניין שחרור מוקדם יש להתייחס גם למאפייני אישיותו. (ד) דו"ח סוציאלי מיום 16.11.11 ממנו עולה, כי מדובר באסיר כבן 61 נשוי ולו ארבעה ילדים, מתגורר בבת ים. בנו מעורב בפלילים בגין עבירות סמים. הוא מוכר כנכה ברמה של 100% בבטל"א על רקע נפשי ומטופל במרפאות חוץ בבית חולים אברבנאל. במהלך מאסרו הוא מפוקח פסיכיאטרית ומטופל תרופתית, היה בקשר תמיכתי עם עו"ס האגף על רקע מצבו הנפשי, ואינו משולב בחינוך או תעסוקה מפאת מצבו הבריאותי. הוא מודה במיוחס לו תוך השלכה על גורמים חיצוניים ומתקשה להעמיק במניעים שהובילו אותו לביצוע אותן עבירות פעם נוספת או בכלל. מדובר באדם חולני, רצידיוויסט בתחום עבירות הזיוף, המתקשה לקחת אחריות על מעשיו ועל מצבו. הוא זקוק למעקב וטיפול נפשי תרופתי לאחר שחרורו. הוא לא נמצא מתאים לתכנית שיקום של רש"א ולדבריו הוא נמצא בתהליך בניית תוכנית פרטית. (ה) תוכנית שיקום מטעם העו"ס גב' חיה היכל מיום 12.3.12 לפיה התנהגותו של העותר שקטה והוא נמצא בפיקוח רפואי. משפחתו זכתה לדיור מוזל מטעם משרד השיכון ולאור העובדה שהנטל הכלכלי הוקל, הוא לא יזדקק עוד לבצע עבירות בכדי לכלכל את משפחתו כבעבר. הוא נדחה ע"י רש"א ופנה לקבלת תוכנית שיקום פרטית ומתחייב לעמוד בתנאיה. העותר מכיר בכישלונו בדרך חייו ומתכוון להתגורר עם אשתו בדירה שקיבלו בנצרת עילית, שם גם יטופל בריאותית ונפשית, תחת פיקוח ומעקב של גב' היכל, שמתחייבת לעמוד בקשר עם הרשויות, בפגישה חד שבועית. 2. ב"כ היועמ"ש עמד בפני הוועדה על עברו הפלילי המכביד של העותר ועל כך שהוא מודה במיוחס לו אך משליך אחריות על גורמים חיצוניים. הוא אינו מתאים לתוכנית פיקוח ונרשמו לחובתו עבירות משמעת במהלך המאסר והמשטרה מתנגדת לשחרורו. ב"כ היועמ"ש הפנה לתוכנית השיקום הפרטית ולסתירות ואי הדיוקים שעלו ממנה. דו"ח מב"ן מדבר על כך שיש להתייחס למאפייני אישיותו הבעייתיים של העותר ולעובדה שהוא אינו חולה נפש אך סובל מבעיות פסיכיאטריות וזקוק לטיפול נפשי. 3. ב"כ העותר טען כי העותר מצוי בסבב חופשות והוא סובל מבעיות נפשיות, מטופל ע"י המרפאה, נמצא במעקב, ומב"ן אישר לו חופשות. העותר הודה בביצוע העבירות ולא הוצעה לו תוכנית רש"א מאחר ורש"א לא מפקחים בעיר נצרת. מעשי העבירה שביצע נבעו ממצוקה כלכלית אמיתית שלו ושל משפחתו. בעיותיו הרפואיות החריפו במהלך השנים וגם זה מהווה שיקול לשחררו.גב' היכל תפקח עליו והוא גם יהיה במעקב של רופא משפחה ושל המרפאה לבריאות הנפש בנצרת. 4. העותר טען כי הוא מודה בעבירות, מתחרט עליהן ומעוניין לשוב לחיק משפחתו ולאשתו החולה. 5. הוועדה קבעה, כי מדובר באסיר שכבר שוחרר ע"י ועדת שחרורים ממאסר קודם שנסתיים בשנת 2006, את מרבית הטענות התומכות בשחרורו הוא העלה בפני הוועדה בשנת 2006 ולמרות זאת שב לבצע עבירות לא קלות. תוכנית השיקום הפרטית שהוצגה על ידו אינה עונה על כל הנדרש במקרה שלו. חוו"ד מב"ן איננה ממליצה חד משמעית על שחרורו המוקדם, אלא נכתב בה בין השאר, כי שיתוף הפעולה שלו פורמאלי ללא סימנים פסיכוטיים או אפקטיביים, הוא שולל מחשבות אובדניות או תוקפנות וההתרשמות הינה שאין המלצה חיובית של מב"ן לשחרורו המוקדם. לאור האמור לעיל, ובמיוחד בשל העובדה שמדובר במאסרו הרביעי של העותר, אשר לא למד לקח ממאסרים קודמים, דחתה הוועדה את הבקשה. נימוקי העתירה 1. הוועדה שגתה בהחלטתה בקובעה כי העותר העלה טענות זהות בפני ועדת שחרורים קודמת, בשנת 2006, שנעתרה לבקשתו לשחרור מוקדם שכן במועד המדובר הוא לא השמיע טיעונים בפני הוועדה. 2. מצבו הרפואי של העותר שונה ממצבו הרפואי כששוחרר בשנת 2006, כך גם מקום מגוריו והתוכנית השיקומית. העותר החליט, לצורך שיקומו, לעזוב את מקום מגוריו בבת ים ולעבור להתגורר בנצרת. 3. רש"א קבעה כי העותר אינו מתאים לתוכנית פיקוח רק לאור מצבו הנפשי. 4. העותר לקח אחריות מלאה על העבירות בהן הורשע, שבוצעו בשל מצבו הכלכלי והנפשי. 5. הוועדה שגתה בכך שייחסה חשיבות לאמור בדו"ח הסוציאלי באשר ל"תקרית התרופות" שכן מדובר על תרופות פסיכיאטריות הניתנות לו בדרך קבע ע"י חובש ולא נעשה ניסיון מצידו להבריח תרופות אלא רק רצון ליטול התרופות לחדרו. 6. אין משמעות לעובדה, כי המבקש יתגורר בנצרת ומשרדה של גב' היכל נמצא בתל באביב. 7. הוועדה שגתה בקובעה כי מדובר במאסרו הרביעי של העותר מבלי לבחון את זמן ביצוע העבירות את מהותם ואת משך המאסר. המשקל שניתן לעברו הפלילי של המערער אינו ראוי ונכון. 8. הוועדה שגתה בקובעה, כי חוו"ד מב"ן לא מאשרת את שחרורו של העותר כנימוק לאי שחרורו. העותר לא מוגדר כאסיר שמתחייבת בעניינו חוו"ד חיובית של מב"ן בהתאם לחוק שחרור על תנאי ולפיכך אין לחוו"ד מב"ן כל משמעות בהליך. 9. יש לתת בכורה לניסיון לשיקום העותר וליתן לו הזדמנות לשוב לדרך הישר מאשר לשחררו ללא כל תוכנית ומענה לצרכיו. תגובת המשיבה 1. העותר מרצה תקופת מאסר רביעית בגין אותן עבירות שבגינן ריצה את מאסריו הקודמים. לאחר שזכה לאמון הוועדה בעבר ושוחרר שחרור מוקדם ממאסר בחודש פברואר 2006 הוא חזר לפעילות פלילית והורשע באותן עבירות באוגוסט 2007. בשעתו הוגשה מטעמו תוכנית פרטית של ד"ר דן פיליפ שקבע כי הוא מתפקד באופן נורמטיבי ונראה כי עלה על מסלול של חיים תקינים. 2. מפרוטוקול הוועדה שהתכנסה במאסרו הקודם עולה כי העותר תאר בפניה את מצבו הרפואי הקשה והביע נכונותו להירתם לטיפול נפשי יומיומי כדי להתמודד עם הדיכאון ממנו סבל. נכותו ומצבו הבריאותי לא מנעו ממנו לשוב לפעילות פלילית באותן עבירות ממש. 3. העותר לא השתקם ומתקשה להעמיק במניעים שהובילו אותו לחזור על אותן עבירות, הוא אינו לוקח אחריות מלאה על מעשיו ולכן לא נמצא מתאים לתוכנית רש"א. 4. העותר סיגל לעצמו דרך התנהלות עבריינית החל משנות ה-70 ומאז הוא מתמיד בביצוע עבירות רבות, שונות ומגוונות. דיון והכרעה 1. אנו רואים עין בעין עם הוועדה את מסוכנותו של העותר אם ישוחרר על תנאי שכן הוא חזר לבצע עבירות זיוף ומרמה כאשר הוא מעמיד את ציבור הנהגים והולכי הרגל בסכנה כאשר נהג ברכב ובמונית ובעודו פסול מלנהוג, לאחר שזייף רישיון נהיגה של גיסו והשתמש בו לצורך נהיגה, לרבות נהיגה במונית ששכר. 2. מסוכנותו של העותר נלמדת גם מעברו הפלילי בגין עבירות דומות כפי שעולה מגיליון ההרשעות הקודמות שצורף כנספח ג' לתגובת היועמ"ש והעובדה ששוחרר על תנאי בשנת 2006 לא הרתיעה אותו מלחזור ולבצע את העבירות בשנת 2007. בכך הפר העותר את האמון שנתנה בו ועדת השחרורים כאשר שיחררה אותו על תנאי ממאסר קודם בתוכנית שיקום פרטית של ד"ר פיליפ שצורפה כנספח י' לתגובת היועמ"ש. 3. גם אם העותר עצמו לא טען בפני הוועדה שהורתה על שחרורו המוקדם ממאסרו בשנת 2006, הרי מטיעוני בא כוחו בפני אותה ועדה עולה כי הוא העלה את מצבו הנפשי והרפואי כנימוק לשחרורו המוקדם, לו הסכים ב"כ היועמ"ש ועתה הוא שוב חוזר על אותם נימוקים בפני הוועדה שהחלטתה היא נושא העתירה שבפנינו ומשכך אין תימה שהוועדה לא שחררה אותו שוב מאותם נימוקים, גם אם הבטיח לעבור מבת ים לנצרת עילית. 4. העותר לא הוכיח בפני הוועדה קיומם של סיכויי שיקום אם ישוחרר על תנאי, גם בתנאי התוכנית הטיפולית של גב' היכל וגם אם יוכל להגיע למשרדה בת"א ממקום מגוריו בנצרת עילית. עיון בדו"חות גורמי הטיפול ובחוות דעת רש"א שהיו בפני הוועדה ואשר צורפו לתגובת היועמ"ש מעלה כי העותר אמנם מודה במעשיו אך משליך את סיבות ביצוען על גורמים חיצוניים ומתקשה לקחת אחריות עליהם. אמנם, העותר לא זקוק לחוות דעת מב"ן מאחר ולא הוגדר כחולה נפש אלא כסובל מהפרעת אישיות וממצבים דכאוניים, אך הוועדה לא התעלמה, ובצדק, מחוות דעת מב"ן והתייחסה למאפייני אישיותו של העותר לצורך ההחלטה אם לשחררו על תנאי. 5. מחוות דעת רש"א שצורפה כנספח ה' לעתירה עולה כי היא מצאה שהעותר לא מתאים לתוכנית פיקוח שכן על פי טענתו הוא הוכרח לבצע את העבירות כדי להביא פרנסה, גם בעברו ישנן עבירות דומות, הוא אינו ממש מודה בעבירותיו וסיגל לעצמו התנהגות עבריינית. אין בחוות דעת רש"א כל רמז לטענת ב"כ העותר כאילו היא סירבה להכין עבור העותר תוכנית פיקוח מאחר ואינה מבצעת תוכניות כאלה בנצרת עילית, או בגלל גילו המבוגר ומצבו הנפשי. 6. לאור כל האמור לעיל, החלטת הוועדה נושא העתירה היא החלטה סבירה ומוצדקת, שלקחה בחשבון את כל השיקולים הראויים לצורך שחרורו המוקדם של העותר, אשר לא הוכיח בפניה היעדר מסוכנות וסיכויי שיקום אם ישוחרר על תנאי. משכך, החלטת הועדה נושא העתירה איננה מצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית שכן בית המשפט לא מתערב בהחלטת הוועדה כל עוד איננה חורגת ממתחם הסבירות ומהסמכות ומתחשבת בכל השיקולים הראויים. 7. אנו דוחים את העתירה. בית סוהר / כלאמאסרשחרור מוקדם מהכלא