המערער נפגע פגיעה רב מערכתית, בראשו, בפנים, בחזה, בבטן, בגב, בכתף ימין ובגפיים תחתונות, טופל בבית חולים העמק ושוחרר ממנו ביום 27/06/08. בהמשך קיבל טיפולים פיזיותרפיים. דוגמא לפסק דין בנושא פגיעה רב מערכתית בתאונת דרכים: ההליך בבית משפט קמא המערער הגיש תביעה לפי חוק הפלת"ד בפני בית משפט קמא בגין תאונת דרכים בה נפגע ביום 22/06/08. במישור האחריות קבע בית משפט קמא כי המערער נפגע הן כתוצאה מפגיעת רכב וולבו בו נהג המשיב 1 (להלן: "באסם") אשר גרר נגרר, והן בשל הימצאותו מחוץ לרכב השברולט שנהגו הוא המשיב 2 (להלן: "משה"), אשר חנה ואליו מחוברת עגלת חץ, הימצאות ה"קשורה בטבורה לשימוש בהם". כל כלי הרכב הנ"ל, לרבות עגלת החץ והנגרר, מבוטחים היו בביטוח נזקי גוף אצל המשיבה 3, (להלן: "כלל"). כן קבע בית משפט קמא כי מדובר בתאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה, שכן היא אירעה בין היתר, כתוצאה משימוש של המערער ברכב של המעביד שלו (עגלת החץ שנגררה על ידי רכב השברולט). האחריות לתאונה הוטלה אהדדי על המשיבים 1 ו- 2 כנהגי הרכבים הנ"ל, ועל המשיבה 3 כמי שביטחה את השימוש באותם רכבים. במישור הנזק קבע בית משפט קמא את הקביעות הבאות: המערער נפגע פגיעה רב מערכתית, בראשו, בפנים, בחזה, בבטן, בגב, בכתף ימין ובגפיים תחתונות. המערער טופל בבית חולים העמק ושוחרר ממנו ביום 27/06/08. בהמשך קיבל טיפולים פיזיותרפיים. המל"ל קבע למערער נכויות כדלקמן: מיום 21/09/08 עד ליום 31/03/09 - 100 אחוזי נכות זמנית. מיום 01/04/09 - לצמיתות, 20 אחוזי נכות, לפי ס' 48 (2) (ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956, בשל אי יציבות אחורית - קדמית עם התעקמות הברך השמאלית תחת משקל הגוף וכן 10 אחוז לפי ס' 42 (1) (ד) (1) לתקנות הנ"ל, בשל שבר בעצם הבריח הימנית עם התפתחות של דלדול שריר המסובב (סך הכל משוקלל 28 אחוז). כמו כן הפעילה הועדה הרפואית של המל"ל את תקנה 15 והגדילה את נכותו הרפואית של המערער עד לשיעור של 42 אחוז לצמיתות, החל מיום 01/04/09. באשר לבסיס חישוב אובדן השכר וכושר ההשתכרות של המערער, קבע בית משפט קמא כי מדובר במי שהיה ילד בעייתי בעת לימודיו, לא התמיד בלמידה, הסתבך בפלילים בהמשך, אין לו תעודת בגרות, עבד לאחר שחרורו מצה"ל בטבריה כשנה בדייג ושיפוצים, לאחר מכן משך כשנה נוספת כמאבטח במועדונים בת"א ולאחר מכן החל להשתלם בקורס טבחות מטעם לשכת הרווחה, אך לא סיים את הקורס הנ"ל. כן נקבע כי בחודש 05/2007 עבד בתור עוזר צבע והשתכר בממוצע סך של 4,003 ₪ ברוטו. בית משפט קמא קבע את הסך הנ"ל, 4,003 ₪, כהכנסתו החודשית של המערער עובר לתאונה (בשערוך למועד פסק הדין, 4,430 ₪). צוין כי סכום זה אינו חייב במס. באשר לנכות הרפואית והתפקודית בעבר ובעתיד, ציין בית משפט קמא כי המערער עבר לאחר התאונה טיפול שיקומי במסגרת המל"ל וכן הכשרה מקצועית אותה סיים בחודש 05/2010 (קורס כלבנות בקיבוץ אפיקים) וקיבל תעודה. המערער גם הופנה להשמה בוררת. לאחר אותה הכשרה, עבד המערער כעובד כללי ובאופן זמני בלבד למשך 3 חודשים. בית משפט קמא קבע כי נכותו הרפואית בשיעור 28 אחוז של המערער אינה משקפת את נכותו התפקודית בהתחשב במכלול נסיבות העניין והעמיד את נכותו התפקודית על 30 אחוז, החל מיום 01/05/10. כן אימץ בית משפט קמא את הנכויות הזמניות שקבע המל"ל עד ליום 30/04/10 ואת הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה לו. באשר לראשי הנזק הספציפיים נפסקו על ידי בית משפט קמא פיצויים כדלקמן: א. נזק לא ממוני - נקבע כי המערער זכאי לפיצוי בגין 6 ימי אשפוז ונכות צמיתה בשיעור 28 אחוז ובסך הכל למועד פסק הדין, 52,915 ₪. ב. הפסד השתכרות בעבר - לתקופה 23/06/08 - 31/03/09 - סך של 43,874 ₪ (אי כושר מלא). לתקופה 01/04/09 - 30/04/10 - סך של 25,575 ₪ (לפי 42% נכות). לתקופה 01/05/10 ועד מועד פסק הדין - סך של 94,424 ₪ (לפי 30% נכות). ג. אובדן כושר השתכרות לעתיד - סך של 366,235 ₪ (לפי 30% נכות מהוון). ד. הפסד פנסיה/תנאים סוציאליים - 18,000 ₪ (בחישוב אומדני). ה. עזרת צד ג' בעבר - 15,000 ₪ (בחישוב אומדני). ו. הוצאות רפואה ונסיעה (עבר ועתיד) - נקבע שאין זכאות ואלה מכוסות על ידי המל"ל. בית משפט קמא אף קבע כי המערער לא הוכיח בראיה טובה פרטי נזק נוספים. סך כל הפיצוי שנפסק למערער למועד פסק הדין - 546,574 ₪. מן הסכום הנ"ל ניכה בית משפט קמא תשלומים תכופים ששולמו למערער על ידי כלל בסך 33,510 ₪ וכן תגמולים ששולמו על ידי המל"ל בסכום כולל של 582,183 ₪ ולאחר ניכוי נמצאה יתרה שלילית בסך 69,119 ₪. נוכח יתרה שלילית זו, קבע בית משפט קמא כי התביעה נבלעת בתשלומים ששולמו למערער. בית משפט קמא גם בחן את זכאות המערער ל- 25 אחוז מסכום הנזק הנ"ל, נוכח הוראת ס' 330 (ג) לחוק הביטוח הלאומי וקבע כי המערער זכאי עקרונית ל- 25 אחוז מסך כל הפיצוי שחושב לעיל, ברם, זכאותו זו עומדת לו במלואה אך ורק מול המשיבים 1 ו- 3, שכן, המשיב 2 נהג ברכב המעביד ועל כן הזכאות הנ"ל אינה עומדת למערער כנגד המשיב 2. בסופו של יום דחה בית משפט קמא את התביעה כנגד המשיב 2, וחייב את המשיבים 1 ו- 3 אהדדי לשלם למערער סך של 128,266 ₪ (שהינם 25 אחוז מסכום הפיצויים הכולל הנ"ל לאחר קיזוז תשלום תכוף), וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. ערעור המערער כפי שעולה מכתב הערעור ומעיקרי הטיעון וכן טיעוני ב"כ המערער בפנינו, מלין המערער הן על בסיס השכר שקבע לו בית משפט קמא, הן על גובה הנכות התפקודית שקבע בית משפט קמא, הן על אובדן השכר שחישב בית משפט קמא לעבר ולעתיד (לרבות בגין אי הוספת ריבית לסכומי אובדן השכר בעבר), הן לגבי שיערוך הנזק הלא ממוני, הן לגבי הפסד פנסיה/תנאים סוציאליים שנקבע לו, הן לגבי עזרת צד ג' בעבר שנפסקה לו, הן על אי פסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעה כלל, הן בגין אי פסיקת פיצוי בגין עזרת צד ג' ומיטיבים לעתיד והן לגבי שיערוך תגמולי המל"ל מיום מתן חוות דעת האקטוארית ועד למועד מתן פסק הדין בבית משפט קמא.. באשר לחישוב 25 אחוז מסכום הפיצוי, טען כי צריך היה לחשבו ביחס לסכום הפיצוי הכללי, כולל סכומי התשלום התכוף. כן טען כי היה על בית משפט קמא לפסוק לו שכר טרחה בנפרד בגין הדיון בשאלת החבות ובנוסף, להוסיף מע"מ בסכום שכר הטרחה שנפסק. תשובת המשיבים לערעור המערער, והערעור שכנגד המשיבים סמכו ידיהם על פסק דינו של בית משפט קמא לעניין חישוב ראשי הנזק והפיצויים שקבע בית משפט קמא ואף טענו כי בית משפט קמא הטיב עם המערער. בערעור שכנגד הלינו המשיבים כנגד קביעת בית משפט קמא לזכאות המערער ל- 25 אחוז מן הפיצוי הנ"ל. לטענתם, משנקבע כי המערער נפגע גם מרכבי מעבידו, אין לו עוד זכאות לפי ס' 330 הנ"ל. לחלופין טענו, כי הואיל שמדובר בתאונה מעורבת לפי ס' 3 (ב) לחוק הפיצויים בה מעורבים היו שלושה רכבים, כאשר שניים מהם (עגלת החץ ורכב השברולט אליו חוברה) הם רכבי מעביד, הרי שהיה על בית משפט קמא לחייב את המשיבים 1 ו- 3 בשליש בלבד מתוך אותם 25 אחוז. לחילופי חילופין טענו, כי יש לחייבם לכל היותר במחצית מתוך אותם 25 אחוזים. תשובת המערער לערעור שכנגד תחילה טען המערער כי סכומי הפיצוי שפסק לו בית משפט קמא הינם נמוכים לאין שיעור וככל שיתקבל ערעורו בעניין זה, הרי שממילא לא תיבלע תביעתו בתגמולי המל"ל וכל הדיון בס' 330 לחוק הבט"ל יתייתר. לגופו של עניין ובהתייחס לטענות המערערים שכנגד, סמך המערער ידיו על קביעת בית משפט קמא לפיה הוא נפגע כהולך רגל. לטענת המערער טעה בית משפט קמא משקבע כי מדובר בתאונה מעורבת. לטענתו, ניתק המערער קשר עם רכב השברולט ועגלת החץ שעמדו בצידי הדרך ועל כן אין לראות רכבים אלה, שהם רכבי המעביד, כמעורבים בתאונה כלל, ואין מקום להחלת ס' 3 (ב) לחוק הפלת"ד שעניינו תאונה מעורבת. לחלופין, טען המערער כי גם אם חל ס' 3 (ב) לחוק הפלת"ד, הרי שנוכח האמור בו ולפיו חייבים כלפיו הנוהגים "ביחד ולחוד", הרי שהוא רשאי להפנות תביעתו כנגד כל אחד מכלי הרכב לפי בחירתו ועל כן אין מקום לקיזוז כלשהו מסך 25 האחוזים הנ"ל בגין רכבי המעביד. באשר לטענה החלופית של המערערים שכנגד לחיובם בשליש מ- 25 אחוז בלבד, טען כי מדובר בטענה סתמית שאין לה אחיזה בדין ובפסיקה. דיון אדון להלן במחלוקות העולות מטענות הצדדים. בסיס השכר לחישוב אובדן ההשתכרות בעניין זה טען המערער כי בית המשפט החמיר עמו, שעה שהעמיד את שכרו על שכר הנמוך משכר המינימום, מבלי שהביא בחשבון את גילו הצעיר ואת היותו בראשית דרכו. לטענתו, הוא השתכר על בסיס יומי כ- 300 ₪ ליום והדבר עולה מתלושי שכרו (מוצג ת/1) וגם את אובדן ההשתכרות צריך היה לחשב על אותו בסיס ולהעמידו על 8,000 ₪ לחודש. עוד טען המערער כי בית משפט קמא התעלם מן העובדה, שהובאה בתצהיר המערער, כי המערער עבד בעבודות נוספות - דייג, וכי בעבודתו של המערער היה לו סיכוי טוב להתקבל כעובד קבוע עם משכורת מלאה, שכן, מדובר היה בעובד בעל מוטיבציה. מנגד טענו המשיבים לעניין זה והיפנו לתלושי השכר ולקביעות בית משפט קמא בנוגע לשנות הלימוד המעטות של המערער והסתבכותו בפלילים, וטענו כי יש לדחות את טענות המערער כנגד פסיקת בית משפט קמא. לאחר עיון ושקילת טיעוני הצדדים, סבורני כי בסיס השכר שקבע בית משפט קמא, בהתחשב בכלל נתוניו של המערער, בכל הנוגע לחישובי אובדן השכר עד ליום פסק הדין, אינו מצריך התערבותנו. שכן, קביעות בית משפט קמא מבוססות היטב בחומר הראיות שהוצג בפניו. סבורני שאין כך הדבר באשר להערכת כושר השתכרותו של המערער לעתיד ובעניין זה אין מנוס מהתערבותנו. לטעמי, לא נתן בית משפט קמא משקל מספק לעובדה כי מדובר בבחור צעיר הנמצא אך בתחילת חייו הבוגרים. המערער היה בן כ- 25 במועד התאונה והיה בתחילת דרכו בשוק העבודה. הוא אכן עבד באופן חלקי ומזדמן, אך מכך אין להסיק כי לא יהיה ביכולתו לרכוש הכשרה תעסוקתית בעתיד ולהגדיל את כושר השתכרותו. בעניין זה יצוין, כי להערכת בית משפט קמא אין יתרון כלשהו על פני הערכתנו. סבורני כי נכון יהיה לחשב את אובדן כושר השתכרותו של המערער לעתיד על בסיס כושר השתכרות בסך 6,000 ₪ למועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא. הנכות התפקודית בעניין זה הפנה ב"כ המערער לפגיעותיו הפיזיות של המערער ולעובדה כי מדובר בעובד כפיים שיכולותיו מתמצות בתחום המעשי. לטענתו, עולה הדבר אף מפרוטוקול ועדת הרשות לעניין תקנה 15 של המל"ל. לטענתו יש להעמיד את הנכות התפקודית של המערער על 60 אחוז לפחות, ולחלופין, להעמידה על 42 אחוז כפי שקבע המל"ל. מנגד טענו המשיבים בעניין זה, כי המערער לא איבד את כושר עבודתו כלל, עבר שיקום תעסוקתי והוכשר כמאלף כלבים ואף יכל לעבוד בשכר עובר לתאונה, היינו לא היה מקום לקבוע נכות תפקודית גבוהה מזו הרפואית. לאחר עיון ושקילה, סבורני שאין להתערב בעניין זה. מחד, בהתחשב בהיותו של המערער עובד כפיים, יש אכן משמעות תפקודית מסוימת לנכות בה לקה, אבל מאידך, בהתחשב בגילו הצעיר וכושר הסתגלותו, סבורני כי הנכות התפקודית שקבע בית משפט קמא למערער, על אף העמדתה ברף מעט נמוך, אינה מצדיקה התערבותנו. שיעור אי הכושר הזמני בעבר המערער מלין בעניין זה כנגד חישוב אובדן השכר לעבר לפי נכות חלקית של 42 אחוז בין המועדים 01/04/09 - 30/04/10 (13 חודשים) וכן לפי נכות חלקית של 30 אחוזים מיום 01/05/10 ועד למועד מתן פסק הדין. המשיבים כאמור סומכים ידיהם על פסק דינו של בית משפט קמא. בית משפט קמא ביסס קביעותיו לגבי אי הכושר הזמני מיום התאונה ועד ליום 30/04/12 על נכויותיו הזמנית והקבועה (כולל תקנה 15) של התובע כפי שנקבעו במל"ל. מדובר בקביעה סבירה שאין להתערב בה. גם באשר לתקופה החל מיום 01/05/12 קיימת לדעתי הצדקה להפחתת שיעור הנכות ביחס לתקופה הקודמת לה, שכן במועד זה המערער סיים קורס הכשרה מקצועית. נתקיימה על כן הצדקה להפחתת הנכות הזמנית והעמדתה על שיעור נכותו הצמיתה של המערער, היא סבירה. אי הוספת ריבית לחישוב עיון וחישוב הסכומים שחישב בית משפט קמא מלמד אכן כי נכונה הטענה שלא הוספה לסכומים ריבית מאמצע התקופה בסופו של חישוב, על אף שבית משפט קמא ציין בפסק דינו שיש להוסיפה. הטענה מתקבלת על כן. החישוב המתוקן של אובדן השכר וכושר ההשתכרות נוכח קביעותיי לעיל, יש לחשב את אובדן השכר של המערער בעבר ולעתיד כדלקמן: א. מיום התאונה ועד ליום 31/03/09 - 4,430 X 100% X 281 יום = 41,494 ₪. 30 יום בתוספת ריבית מאמצע התקופה (07/11/08) עד למועד פסק הדין בבית משפט קמא (23/11/11) בסך 6,224 ₪ ובסך הכל 47,718 ₪. ב. מיום 01/04/09 ועד ליום 30/04/10 - 4,430 X 42% X 13 חודשים = 24,187 ₪. בתוספת ריבית כאמור בסך 2,519 ₪ ובסך הכל למועד פסק הדין בבית משפט קמא, 26,706 ₪. ג. מיום 01/05/10 ועד למועד מתן פסק הדין קמא - 4,430 X 30% X 18.5 חודשים=24,586₪. בתוספת ריבית כאמור בסך 820 ₪ ובסך הכל למועד פסק הדין בבית משפט קמא, 25,406 ₪. ד. מיום מתן פסק הדין בבית משפט קמא ולעתיד - 6,000 X 30% X 275.5718 = 496,028 ₪. סך הכל אובדן שכר והשתכרות בעבר ולעתיד - 595,858 ₪. שיערוך סכומי הנזק הלא ממוני. שיערוך הסכומים הנ"ל על ידי בתכנת המשערכת מים התאונה כאשר בסיס השיערוך הינו הפרשי הצמדה וריבית צמודה לפי 28 אחוזי נכות ו -6 ימי אישפוז נותן את הסכום אותו קבע בית משפט קמא, 52,915 ₪. שיערוך סכומי הגימלאות שנתקבלו מהמל"ל שיערוך סכומי חוות הדעת האקטוארית באותו אופן כנ"ל מיום מתן חוות הדעת האקטוארית, 9.3.11 ועד למועד מתן פסק הדין נותן את הסך 581,146 ₪. אובדן פנסיה/תנאים סוציאליים נוכח הגדלת סכום הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד, בכ- 36 אחוזים, יש על דרך האומדן להגדיל את הסכום שפסק בית משפט קמא בראש נזק זה באופן גלובלי ובהתאמה בשיעור הנ"ל ולהעמידו על 24,380 ₪. יתר הטענות נשוא הערעור ביתר ראשי הנזק בהם דן בית משפט קמא, לא מצאתי שיש בסיס להתערבותינו. המערער לא הוכיח בפני בית משפט קמא כי יזדקק לעזרת צד ג' בעתיד. יש לזכור כי הוא חזר לתפקוד, גם אם לא מלא לחלוטין, מדובר בתפקוד המאפשר לו אף לעבוד פיזית ולהשתכר. כמו כן, קביעת בית משפט קמא כי מדובר בתאונה המהווה תאונת עבודה אשר הוצאותיה הרפואיות, לרבות ניידות, מכוסות על ידי המל"ל, היא קביעה שבדין שאין להתערב בה. באשר לעזרת צד ג' בעבר, זו לא הוכחה בפני בית משפט קמא וקביעת בית משפט קמא נוכח מכלול הנתונים והעובדות שנקבעו על ידו, היא סבירה ואין להתערב בה. כמו כן לטענה כי יש לפסוק שכר טרחת עו"ד בנפרד בגין הדיון בשאלת האחריות, אין כל בסיס והיא נדחית. סך הנזק שנגרם למערער למועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא, 23/11/11, הינו: א. בגין אובדן שכר בעבר וכושר השתכרות בעתיד - 595,858₪. ב. בגין אובדן פנסיה/תנאים סוציאליים - 24,380₪. ג. בגין נזק לא ממוני - 52,915 ₪. ד. בגין עזרת צד ג' בעבר - 15,000 ₪. סך הכל 658,153 ₪. לתחולת ס' 330 לחוק הבט"ל אימתי זכאי יהיה נפגע בתאונה בה מעורבים היו מספר כלי רכב, ביניהם רכב המעביד, לפיצויים בהתאם לסעיף 330 לחוק הבט"ל ובאיזה שיעור? במקרה דנן, נקבע ע"י בית משפט קמא כי רכב החץ נגרר על ידי רכב השברולט ושניהם היו בבעלות המעביד ואילו הוולבו והעגלה הנגררת אחריו לא היו רכבי מעביד. מקרה דומה למדי נדון בע"א 1856/08, 1881/08 הדר חברה לביטוח בע"מ נ. גד אליהו ואח' בבית המשפט העליון (להלן: "פרשת "הדר" "). באותו מקרה קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בתאונה בה מעורבים היו שני כלי רכב שאחד מהם (אשר בוטח ע"י חברת הביטוח אליהו) היה רכב המעביד והאחר (אשר בוטח ע"י חברת הביטוח הדר) שאינו רכב המעביד. לעניין שיעור הזכאות לפי ס' 330 קבע כב' המשנה לנשיאה, הש' ריבלין כדלקמן: "...לעניין זכאותו של הנפגע ל-25% מן הפיצויים יש מקום לבצע תיקון בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי, ולחייב את הדר בתשלום 12.5% מן הפיצויים בלבד, כפי שיוסבר להלן. זכאותו זו של הנפגע פועלת, כאמור, כלפי הדר בלבד, שכן אליהו היא מבטחת מעבידתו של הנפגע ". כן נקבע שם ביחס לתחולת הזכאות לפי ס' 330 הנ"ל: "... ומכאן לשאלת היחס בין זכאות זו לבין זכאותו של הנפגע ליתרת הפיצויים, בגובה ההפרש שבין הפיצויים לבין תשלומי המוסד לביטוח לאומי. לעניין זה יש להבחין בין שני מצבים אפשריים. מצב אפשרי אחד הוא כי יתרת הפיצויים (ההפרש בין הגמלאות לבין הפיצויים) עולה על 12.5% מן הפיצויים, שלהן זכאי הנפגע מאת הדר (הצד השלישי). במקרה כזה, זכאי הנפגע ליתרת הפיצויים בלבד. זכאותו זו פועלת כלפי הדר ואליהו ביחד ולחוד, ובינן לבין עצמן, יישאו הן באחריות לגבי אותה יתרה בחלקים שווים. מצב שני אשר אפשר כי יתקיים, הוא כי יתרת הפיצויים נמוכה מ-12.5% מן הפיצויים אבל לא "נבלעה" כליל בתגמולי הביטוח הלאומי. במצב כזה יהא הנפגע זכאי ל-12.5% מן הפיצויים מאת הדר בלבד ". בענינינו חל המצב השני המנוי לעיל. שכן, יתרת הפיצויים (ההפרש בין הגמלאות לבין הפיצויים) אינה עולה על 12.5% מן הפיצויים לפי החישוב להלן: סך הפיצויים - 658,153 ₪. תגמולי המל"ל - 581,146 ₪. יתרת הפיצויים (לאחר קיזוז תגמולי המל"ל) - 77,007 ₪. 12.5% מתוך יתרת הפיצויים הינם - 82,269 ₪. הנה כי כן, יתרת הפיצויים אינה עולה על 12.5% מסך הפיצוי, אמנם, אך גם אינה נבלעת כליל בתגמולי המל"ל. בנסיבות אלה ולפי שנקבע בפרשת הדר הנ"ל, זכאי המערער ל- 12.5 אחוז מן הפיצויים, ממבטחת הרכבים המעורבים שאינם רכבי המעביד (במקרה דנן, חברת כלל). מן הפיצוי הנ"ל, יש לקזז תשלומים תכופים אשר שולמו כבר למערער בסך של 33,510 ₪. היתרה לתשלום לאחר קיזוז התשלום התכוף עמדה ביום מתן פסק דינו של בית משפט קמא על סך של 48,759 ₪. סיכומו של דבר אמליץ לחבריי על כן לדחות את ערעורו של המערער ולקבל את הערעור שכנגד כמפורט לעיל ולקבוע כדלקמן: יתרת סכום הפיצויים לתשלום למועד פסק דינו של בית משפט קמא, 23/11/11, תועמד על סך של 48,759 ₪. על הסכומים הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13 אחוז ומע"מ כדין. הסכומים הנ"ל ישולמו למערער על ידי חברת כלל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא, 23/11/11, ועד התשלום בפועל. נוכח דחיית הערעור וקבלת הערעור שכנגד, לא יהיה צו להוצאות בגין ההתדיינות בשתי הערכאות. יונתן אברהם, שופט כב' סגן הנשיא א' אברהם: אני מסכים. אברהם אברהם, שופטאב"ד כב' השופט ד' צרפתי: אני מסכים. דני צרפתי, שופט הוחלט אפוא פה אחד כאמור בחוות דעתו של כב' השופט א' אברהם.תאונת דרכיםערעור