דוגמא לפסק דין בנושא פגיעה נפשית עקב חבלת ראש: מבוא: תביעה לפיצוי על נזק גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 (להלן: "החוק") לאדם שפגיעתו העיקרית נפשית לרקע חבלת ראש. אין מחלוקת סביב החבות, אלא סביב גובה הנזק. א. רקע עובדתי ונתונים להקלת החישוב : התובע, יליד 16.6.1967, ניזוק בתאונת דרכים, ביום 12.11.06 כשנהג באופנוע (להלן: "הרכב") ופגע בהולך רגל. הוא נפל, נחבל גם בראשו ופונה כשהוא מחוסר הכרה, ומונשם, לחדר המיון בביה"ח איכילוב שבו אבחנו גם, חבלת ראש, דמם אפידוראלי קטן תוך גולגולתי, וקונטוזיה טמפורלית ימנית. הוא נזקק גם להנשמה מלאכותית. לאחר התאונה, אושפז ל-78 ימים לפי הפירוט הבא: א. מה-12.11.06 ל-27.11.06, כלומר ל-16 יום, אושפז במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי בתל אביב. ב. מיום 27.11.06 ועד ליום 17.12.06, כלומר ל-20 יום, אושפז במרכז הרפואי רעות (נספחים 5-19 לתצהיר התובע). ג. מיום 10.6.07 ועד יום 11.10.07 שהה 42 פעם באשפוז יום במרכז הרפואי רעות. ד. ביום 17.12.07 אושפז ליום אחד (נספח 5-47 לתצהירו). במרכז הרפואי רעות הוא טופל בתחום הקוגניטיבי כי התלונן גם על הפרעה בזיכרון ובריכוז, ועל אימפולסיביות ודיכאון זאת בנוסף לתלונות על התעייפות מהירה, ועל קשיים בשינה (ראו בחוו"ד פר' מלמד). תביעתו לפיצוי לפי החוק, הוגשה כנגד מבטחת השימוש ברכב לפי פוליסת ביטוח החובה. בהמשך, הגיש גם תביעה לנכות כללית למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המ.ל.ל") אך נדחה, משנמצא שאינו זכאי לקצבה (ראו בתעודת עובד ציבור מהמ.ל.ל מיום 29.7.10 לפיה נכותו הרפואית 30% ואינה מזכה בקצבה ובע' 38 לפרוטוקול מיום 27.1.11) כמפורט להלן, לטענת הנתבעת דחיית התביעה, מעידה שלא מיצה זכויותיו בתום לב. אין מחלוקת שלפני התאונה, עבד כמחלק עיתונים, אלא אם כתוצאה מהתאונה הפסיד גם הכנסות מהפעלת דוכן בשוק הכרמל. הנתונים שנרכז להקלת החישוב: א. גילו ביום התאונה: כ-39 שנים ו-5 חודשים. ב. גילו כיום: כ- 45 שנים וחודש. ג. מאז התאונה, חלפו כ-5 שנים, ו-8 חודשים, דהיינו, חלפו כ-68 חודשים. ב-78 יום מהם אושפז. לאחר מכן, היה בתקופות אי כושר שיפורטו בהמשך. ד. גיל הפרישה מעבודה כשכיר, צפוי היה להיות, אלמלא התאונה 67 שנה. לפיכך ועד אליו, נותרו כ-21 שנה ואחד עשר חודש. מקדם היוון הוא כ-191.5334. כמפורט להלן, בקשר להפסד השתכרות, לטעמי לא הוצגו נתונים משכנעים לסתירת חזקת גיל הפרישה הזה. ה. תוחלת חייו המשוערת, בהתחשב בגיל, ובמין, היא עד לגיל 80.4 שנה. כלומר, לעוד כ-35 שנה לפי נתוני הל.מ.ס. ב. ראיות וסיכומים בעל פה בדיון, נשמעו העדים הבאים: א. התובע. ב. אשתו. מר מאיר יצחק, שנטען שהושיט סיוע בתמורה לתשלום חודשי לא זומן להעיד. מטעם הנתבעת הוגשו מוצגים שכללו תעודות עובד (ע' 20 לפרוטוקול). לשני הצדדים נתנה אפשרות, נדיבה, להצגת הראיות, חרף מחדלים, משנמצא שהם בני תיקון, ונוכח נסיבות המקרה, מתוך המגמה להעדיף את בירור הדברים לגופם. כך, לב"כ נתבעת, הותר לחקור נגדית מומחים, למרות שהזדמנות קודמת לא נוצלה (ראו ע' 42 לפרוטוקול מיום 4.10. 11). לב"כ התובע,הותרה הגשת מסמכים רבים שלדבריו, צורפו לתצהיר אך הסתבר שלא הגיעו לב"כ הנתבעת זאת, בכפוף למתן הזדמנות להשלמת חקירתו הנגדית של התובע לגביהם (ע' 22 ו-33 לפרוטוקול מיום 21.9.10). ברם, ביום 8.11.11 שהוקצה לכך בחר ב"כ התובע לא להגיש באמצעותו המסמכים וממילא לא היתה השלמת חקירה נגדית לגביו וב"כ הנתבעת בחר שלא לחקור בתחום הא.א.ג. לטעמו של ב"כ הנתבעת הימנעות התובע ממתן הזדמנות לחקירה נגדית על קבלות, מביעה חשש המתפרש לרעתו. בתום הראיות נשמעו סיכומים בעל פה. מסיכומי התובע אציין את הנקודות המרכזיות הבאות: א. לגישתו הנכות התפקודית מגיעה עד ל-100% למרות דחית התביעה לנכות כללית על סמך תלונות דומות במהותן. ב. הנכות נובעת בעיקרה מפגימה נפשית, ונשענת על ממצא אמיתי ולא על התחלות. תרופות נוגדות פסיכוזה לא הועילו. ג. בבסיס שכרו יש להתחשב גם בהכנסות לא מדווחות והטענה לפיצוי בגינן אינה שינוי ל"חזית הדיון". ד. לטעמו יש לפצות על הפסדים כדלהלן: 1. כו"ס 176000 ₪. 2. ה"ה לעתיד 1166990 ₪.3.עזה"ז לעבר ולעתיד 550000 ₪. 4. הוצאות רפואיות לעתיד. מסיכומי הנתבעת, אציין את הנקודות המרכזיות הבאות: א. הנכות התפקודית אינה עולה על 30% (ע'80). ב. אין להתבסס על הנכות הרפואית שקבעו מומחים מטעם ביה"מש כי התובע יצר מצג שווא, היתל בהם, ובעיקר בפסיכיאטר ומנסה להתל בביה"מש. ג. התנהלות התובע מניפולטיבית. הוא נכון היה לוותר על קבלות של עשרות אלפי שקלים, כי חשש מהשלמת חקירה נגדית הואיל ויש לו מה להסתיר. ד. לשיטתו, ביהמ"ש צריך להתערב בשיעור הנכות הרפואית. עליו להפחית הנכות בתחום ה-א.א.ג כי לא בעובדות שהוצגו למומחה אין להצביע על רעש תמידי המצדיק נכות מטנטון. עליו להפחית נכות בתחום הנפשי כי הפסיכיאטר דבק בעמדתו ללא הצדקה. לשיטתו, אם הפסיכיאטר חושש מכך שיחלק עיתונים הכיצד הוא אינו מבקש לבטל את רישיון הנהיגה שלו. אין ליישב את הסברה שלתובע הפרעה פסיכוטית עם העדר דיווח של הפסיכיאטר למשרד הרישוי על הצורך לשלול ממנו רישיון נהיגה. ה. בהערכת הפסד השתכרותו צריך להתחשב בכך שיוכל למצוא עבודה מוגנת ולהשתכר 1800 ₪ לטענה זו לא הוצגה ראיה. 14. הטענות ההדדיות נבחנות לרקע התמונה הכוללת ומידת ההוכחה האזרחית הבסיסית, ולפיה על התובע לשכנע ביותר מ- 50%. או במילים אחרות צריך שעובדות שהוכחו, יצביעו לטובת גרסתו. ראו א. כב' השופט שמגר בע"א 472/89 קצין התגמולים נ' אברהם רוט פ"ד מה (5) 203, 216 (7.10.91) (להלן: "עניין רוט). אליהו הרנון דיני ראיות, חלק ראשון, 189 (תש"ל). נציין כי הואיל והעדים היו התובע ואשתו, ננקטה זהירות. הכרעה, לפי עדות יחידה של תובע, במשפט אזרחי אפשרית, הואיל וקביעת ממצא שיפוטי לא הותנתה על ידי המחוקק בקיום שני עדים. ראו סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשלא 1971 (להלן: "פקודת הראיות").ואולם, היא מחייבת זהירות מיוחדת עקב חשש להסתמך עליה בפרט כשאינה הודיית בעל דין. השוו כב' השופטת ארבל בדנא 7818/00 יוסף אהרן נ' אמנון אהרוני נט (6) 653, עמוד 682 (22.3.2005) ( להלן: "עניין אהרון). טעם סעיף 54 הוא "למנוע ולסכל תביעה מבויימת, שיקשה על נתבע לסתרה או להזימה" כב' השופט ח. כהן בע"א 761/79 חנוך פינקל נ' הדר חברה לביטוח בעמ פ"ד לה (2) 48, עמוד 56 (17.9.80)(להלן: "עניין פינקל"). גם לגבי עדות בן זוג נמצא צורך בזהירות כעולה מעניין פינקל בו שתי העדויות נתפסו "...לא משום שהאיש ואשתו היו לבשר אחד, כי אם משום שסיפורם סיפור אחד הוא המשותף לשניהם והמתואר ביניהם (בדרך הטבע, לא בדרך הקנוניה)". ג. חוות הדעת הרפואיות 15. לבדיקת התובע, מונו מטעם ביהמ"ש,לפי סעיף 6א לחוק, מומחים רפואיים והעריכו שנותרה לו, עקב התאונה,"נכות רפואית" צמיתה ("משוקללת") בשיעור של% 69.0175 שעיקרה נכות פסיכיאטרית. לפני התאונה, סבל מנכות רפואית בשיעור של 30% עקב קשיי נשימה (אסטמה). (ראו תעודת עובד ציבור מהמ.ל.ל ובע' 4 לפרוטוקול מיום 21.9.10). 16. לרקע המחלוקת הנוגעת להשלכה התפקודית של הנכות, נסקור את עיקרי חוות הדעת: 17. בתחום הנוירולוגי: מונה פר' מלמד, שאמד נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיפים 34(ב) ו-29 (11) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז -1956 (להלן: "התוספת") פרופסור מלמד, ראה לנכון לציין גם כי "בלטו מופגנות ומוגזמות בוטות אשר נראו לי, לפחות בחלקן, כרצוניות ומכוונות ולא היו קבועות ( ראה לעיל). אני בספק אם קיימת הפרעת זיכרון אורגנית. אם היא בכלל קיימת, הרי שהיא מכוסה ומוסווית על ידי המופגנות (verlay ) מצד אחד, ויתכן שעל ידי בעיותיו הנפשיות מאידך אך עם זאת בשל האופי ראשוני של פגיעת הראש איני יכול לשלול קיומה של הפרעת זיכרון מסוימת שסיבת אורגנית". (ע' 3)התובע, מלכתחילה טען להעדר טוטאלי של זיכרון אך בהמשך, מסר פרטים בבהירות (ע' 2). 18. בתחום הא.א.ג.: מונה פר' קרוננברג שאמד נכות צמיתה בשעור של 10% לפי סעיף 72(4)(ד)(II)) (מותאם) לתוספת עקב טנטון תמידי. הובהר שתחושת הטנטון סובייקטיבית אך שקיומה נשען על הסיבות המרכזיות הבאות: א. התרשמותו מאמינות תלונותיו. ב. רישומים המתעדים תלונות רבות על טנטון בפני רופאים מטפלים. ג. אופי חבלת הראש שיכולה להסב טנטון לרקע פגיעה באוזן הפנימית . בנוסף, אותר ליקוי שמיעה הקשור לתאונה אך הוא לא זיכה בנכות.נמצאו סחרחורות שלא קשורות, לסברתו, לפגיעה באוזן הפנימית כי בדיקת מערכת שיווי המשקל הייתה תקינה, אך קשורות לפגיעה מוחית שגרמה להפרעה אורגנית שמצא פרופסור מלמד בתחום הנוירולוגי. 19. בתחום השיקום המיני: מונה ד"ר מנואל צוקר שאמד נכות צמיתה בשיעור של 15% נכות לפי סעיף 24(5) לתוספת. להבנתו חבלה מוחית פגעה בתפקוד המיני מחמת "ירידה בחשק המיני, אין אונות, שפיכה מעוכבת וחוסר הנאה" לפגיעה אין השלכה על "יכולתו לעבוד" אך נוצרה תלות בתרופת ויאגרה או דומותיה, ועלותה החודשית היא 480 ₪ לחודש לפי ממוצע יחסי מין של פעמיים בשבוע. בנוסף ציין אפשרות שיפסיק להגיב לטיפולים ויזקק להזרקות תוך מחילתיות ולתותב.אגב, לא הייתה מחלוקת כי לתובע נולד ילד לאחר התאונה(ע' 64 לפרוטוקול) אלא שהוא נולד בעקבות הזרעה.לא הוצגו קבלות לנזק מיוחד בגין שימוש בויאגרה. 20. בתחום הפסיכיאטרי: מונה ד"ר גיא אור שערך חוו"ד מפורטת מאוד ואמד נכות הצמיתה בשיעור של 59.5% ש10% ממנה חופפת לנכות הנוירולוגית (ע' 52 לפרוטוקול מיום 24.1.12) מכאן שלהערכתו סך הנכות הפסיכיאטרית הצמיתה שאינה חופפת הוא 55% . הנכות הפסיכיאטרית נאמדה מהסיבות הבאות: א. 10% נכות, לרקע לקות קוגניטיבית מפגיעה מוחית חבלתית(TBI)החופפת לנוירולוגית(ע'16). ב. 10% נכות, עקב תסמיני חרדה המתאימים ל-PTSD, ועקב תסמינים דיכאוניים שנותרו חרף טיפול פסיכיאטרי נוגד דיכאון לפי ס'34(ב) לתוספת.להבנתו, שיעור זה מייצג את עוצמתם הנוכחית של התסמינים שפחתה עם הזמן מאז התאונה ולאחר "סינון" מה שהתרשם שהיווה כ"ניסיון להאדרת התסמינים החרדתיים" לצד "ניסיון להמעיט במשמעות התסמינים הפסיכוטיים מהם סובל" הוא תיאר זיכרונות חוזרים ומעוררי חרדה של התאונה (ראו גם ע' 3 לחווה"ד). לתפיסתו "קשר הגרימה בין התאונה להתפתחותן של הפרעות נפשיות אלה (-PTSD א.ב.) הוא ברור (ע' 16 לחווה"ד). ג. 50% נכות נקבעו עקב "תסמיני פסיכוזה בעלי אופי סכיזופרני פורמי". לפי ממצאיו כמה חודשים לאחר התאונה הופיעו תסמינים שכללו גם: הזיות, מחשבות שווא, פגיעה ברציה, הפרעה באפקט, תחושת זרות ואובדן עניין. התסמינים נותרו חרף טיפול נוגד פסיכוזה (ע' 16 וע' 4 לחווה"ד) קביעתו נסמכה על סעיף 33(ד) לתוספת. . להבנתו קיים קשר סיבתי עובדתי רפואי בין פרוץ הפרעה הפסיכוטית לתאונה כי "סביר להניח" שחבלה הראש היוותה "טריגר" לאחר שגרמה לפגיעה מוחית חבלתית (TBI) שלוותה באבדן הכרה מתמשך הנשמה מלאכותית, ודימומים בתוך הגולגולת. ד. לפי התרשמותו התסמינים הנ"ל הביאו לפגיעה גדולה בתפקודו. המומחה בחר לשלוח לבדיקת עזר נוירו פסיכולוגית ממנה עלה רושם לממצאי אמת, ולא להתחלות. בחקירתו הנגדית הפסיכיאטר לא זז מעמדתו אלא הבהיר אותה 21. הפסיכיאטר היה המומחה היחיד שנחקר נגדית. חקירתו נגעה בעיקר לסעיף 33(ד) לתוספת, ולשאלת ההתחלות, בתשובותיו "שפך אור" נוסף על שכתב וראיתי לציין מתוכה את ההבהרות הבאות: א. לאחר חבלתו בראש לתובע "תסמינים חיוביים" לצד "תסמינים שליליים". ה"תסמינים החיוביים": הם מחשבת שווא, שהיא מחשבה כוזבת שעוצמתה משמעותית כי לא ניתן לשכנע לסגת ממנה, אך גם הזיות שווא שהיא חווית שווא תחושתית. למשל, של ראיה שמיעה ומגע. "התסמינים השליליים" הם: ליקוי תפקודי לרקע ירידה במוטיבציה, בהתארגנות המקצועית, קושי בהתארגנות החברתית, קושי בתכנון קושי בקומוניקציה ותחושת ריקנות. לדעתו קיימת "רמיסיה" (הפסקה) חלקית בהתסמינים החיובים אך לא בתסמינים השליליים ונותר הליקוי התפקודי המתוארת (עמ/ 52 לפרוטוקול מול שורות 2-32). ב. עוד הבהיר כי לדידו הסעיף המתאים הוא 33 באופן המזכה בשיעור של 50% ולא סעיף אחר עליו נשאל (ע' 54-56). ג. טיפול תרופתי יכול לסייע לתסמינים החיובים ובזכותו חולים לא סגורים במוסדות. אולם, הפרעה בתפקוד נותרת גם לאחר טיפול תרופתי כי הטיפול התרופתי בד"כ לא נוגע בתסמינים שליליים ולא פותר הלקות(ע' 56 ש' 1-2) חוסר היענות לטיפול רפואי הוא בחלקו חלק מהבעיה הרפואית. ד. אחוז הנכות שהוא ניתן לו בהנחה שהוא צורך תרופות (ע' 56) במקרה של נ. טיפול תרופתי יכול לעזור לתסמינים החיוביים אך יותיר הגבלה נכרת בכושר עבודתו. ה. המומחה מנה סיבות להאמין לכך שיש לו הזיות שהיו גם בזמן הבדיקה. (ע' 60 לדעתו נוכח שקלול האינדיקציות הנכות מבטאת נכון את מצבו. (עמ' 62) לפי התרשמותו וניסיונו היה התובע אמין בדיווחיו (ע' 60). ו. עלה מדבריו שיש לתובע קושי בחלוקת עיתונים שבוצעה קודם, ולכך נתיחס בדיון על הגריעה בכושר ההשתכרות שיובא בהמשך. ד . הנכות הרפואית (היא כפי שקבעו המומחים ) 22. לא מצאתי לסטות משיעור הנכות הרפואית משהתרשמתי שהתובע עמד ב"סופו של יום" בנטל ההוכחה והטה את מאזן ההסתברות בשאלות העובדתיות רפואיות, חרף ניסיון לטעון שמסקנת המומחים התבססה על עובדות שגויות , או על תשתית לא מהימנה. ואבהיר זאת. הנימוקים שלא לסטות מקביעת המומחים 23. לטענת הנתבעת אין לקבל את אחוזי הנכות שקבעו המומחים. 24. קיימת סמכות - לסטות מחוו"ד המומחים, הואיל וביהמ"ש הוא הפוסק בכל השאלות שבמחלוקת, וגם בשאלות הרפואיות בהן דנות חווה"ד המומחים. על הנסיבות לסטייה מחוות דעת מומחה ראו למשל: א. כב' השופט לנדוי בעא 16/68 רמת-סיב בע"מ נ' דרזי עקרם פ"ד כב (2) 164, עמ' 168 (19.6.1968) (להלן: "עניין דרזי"). ב. כב' השופט אור בעא 2160/90 שרה רז נ' פרידה לאץ מז (5) 170, עמ' 174 (28.9.93) (להלן: "עניין רז"). ג. בע"א 2541/02 צבי לנגר נ' ששון יחזקאל פ"ד נח (2) 583, עמ' 88 (12.1.2004) (להלן: "עניין לנגר"). ד. ע"א 8288/00 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' סיכסך סאמי (לא פורסם) (24.7.2001) (להלן: "סיכסך"). ה. כב' השופט גרוניס בעא 3212/03 יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ לא פורסם) (24.11.05) (להלן:"נהרי"). ו. כב' השופט פוגלמן ברע"א 7617/07 יחזקאל יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, (לא פורסם, 12.10.08) (להלן: "עניין יומה"). ז. כב' השופט הנדל ברע"א 2146/08 בובשוויק מיכאל ז"ל נגד המרכז הרפואי בני ציון (לא פורסם, 12.1.11) (להלן: "בובשויק"). ח. כב' השופט א. א. לוי בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים יבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002) (להלן: "עניין שטרן"). מובן שכדי לשכנע במסקנתו על מומחה לערוך את חוות דעתו כדבעי לבאר באופן רציונאלי את הדרך שבה הגיע למסקנה, כדי לשכנע בערך דבריו ולא להסתפק ב"שורה תחתונה" חקירה נגדית לעיתים מסייעת התשתית העובדתית למסקנתו השאלות שבמחלוקת, וגם בשאלות הרפואיות בהן דנות חוות-דעת המומחה. והיבטים רלבנטיים נוספים נבחנים בשים לב למכלול הראייתי. השוו כב' השופט ש. לוין בע"פ 889/79 משה חמו נ' מדינת ישראל לו (4) 479, עמ' 496 (להלן: "עניין חמו"). לא מצאתי הצדקה לסטות מעמדת המומחים בנוגע לנכות הרפואית 25. בתחום הא.א.ג הנני מאמץ את חווה"ד לרקע הנמקותיה ומשנזנחה הזדמנות לחקירה נגדית. 26. בתחום הפסיכיאטרי על סמך הנתונים שבפניי סברתי שאין הצדקה להתערב בשיעור הנכות הפסיכיאטרית. ב"כ הנתבעת' סבר שטעות גדולה נפלה אצל הפסיכיאטר שהאמין לתובע שהוליכו שולל כאמור בעניין ברנר, להלן, קיים קושי אינהרנטי באומדן בתחום זה הסמוי לעיתים מהעין יותר מתחומים אחרים.אולם, עיון בחווה"ד ובפרוטוקול החקירה הנגדית,מראה שנזהר במלאכתו בטרם גיבש מסקנתו שלא הופרכה, גם מהסיבות האלה: א. המומחה לא הסתפק באנמנזה והשווה למסמכים הרפואיים. ב. היה ער לרושם להאדרת תסמיניו החרדתיים אך גם לרושם להמעיט בתסמינים הפסיכוטיים. הוא שקל את הדברים לאחר ששלח גם למבחנים ניורופסיכולוגיים. (ע' 15 -16 לחווה"ד) ניכר מחוות הדעת שאלה שמשו כמבחני עזר בלבד ולא כתחליף להתרשמותו העצמאית שנסמכה על בדיקה יסודית. (ראו ריבלין 676). ג. כאמור, גם פר' מלמד התמודד מול קושי באופן הצגת דברי המערער, אך נוכח אופייה הראשוני של פגיעת הראש, שתוארה לעיל, לא היה נכון לשלול קיום הפרעת זיכרון מסוימת שסיבתה אורגנית וציין גם את בעיותיו הנפשיות. הדברים תואמים את מכלול הראיות. 27. השאלות אם נגרמה נכות נפשית, והאם קיימת התחזות הן רפואיות, בתחום המומחיות הפסיכיאטרית והלכה היא שלא בנקל יתערב ביהמ"ש בקביעת מומחה לגביהן. במקרה זה כאמור בחנו הפסיכיאטר והמומחים את דבריו בתשומת לב ולא ראיתי לסטות ממסקנתם נוכח התרשמותי מהראיות שהוצגו. ראו א. כב' השופט פוגלמן ברע"א 7617/07 יחזקאל יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, (לא פורסם, 12.10.08) (להלן: "עניין יומה"). ב. כב' השופט ריבלין בע"א 851/05 ברנר נ' אביטל (לא פורסם, 8.7.07) (להלן: "עניין ברנר"). הגריעה מכושר ההשתכרות שהיא לפי התרשמותי 60%: 28. הצדדים חלוקים, גם סביב היקף גריעה מכושר השתכרות התובע. בעוד שהתובע טוען כאמור להיקף גריעה של 100% הנתבעת טוענת כי היקף הגריעה מתמצה ב-30%. 29. הבדיקה בערכאת הדיון של מידת הגריעה תלויה בנסיבות ובהתרשמות הישירה מהראיות המשקפות אותן. ראו למשל א. כב' השופט עמית בע"א 8703/10 סאמר נגד מנורה חב' לביטוח בע"מ (12.6.11) (להלן:"עניין סאמר") בפסקה 5. ב. בע"א 7871/10 חורי נגד כלל (לא פורסם) (22.5.11) (להלן: "עניין חורי") וכן בעניין איפתאח, ובעניין ברנץ. 30. במקרה דנן, סברתי שהגריעה מכושר השתכרותו היא בשיעור של 60%. זאת לרקע השיקולים המרכזיים הבאים: א. התובע היה ביום התאונה בגיל 39 וחמישה חודשים. ב. בעל השכלה בסיסית של כ-12 שנות לימוד. ג. לפניה לא תמיד עבד בצורה רציפה וסדירה, אך מאז 2003 ביצע עבודה פשוטה של חלוקת עיתונים מדלת לדלת. ד. בתאונה נגרמה לו חבלת ראש עם פגיעה עיקרית נפשית. לא כל נכותו הרפואית תפקודית, הנכות המינית בוודאי לא תפקודית. (יתר הנכויות מסתכמות ב-63.55% נכות). התרשמתי שהנכות והמגבלות שבעקבותיה, אכן, גורעות מכושר ההשתכרות. הנכות הפסיכיאטרית נתנה כאמור עקב תסמינים שלילים וחיוביים מקפלת בחובה השפעה על כושר התפקוד בדרך כלל, ותוארו בן היתר הזיות שווא, ליקוי בהתארגנות המקצועית, שהסבו הגבלה של כושר העבודה. ה. מבט על קורות חייו מאז התאונה מלמד ששב לנהוג אך שלא ניסה לחזור לעבודתו בחלוקת עיתונים. האישה העידה: "ש. תאמרי לי הוא ניסה לחזור לחלק עיתונים בבוקר ת. אף פעם. אני זוכרת שהבן אדם התקשר ואמר אלי בוא, תנסה, אבל הוא אמר אני לא יכול. הוא באמת היה עובד טוב" (ע' 31 לפרוטוקול מיום 22.9.10). מומחה ניטראלי לא שלל במפורש אפשרות שיחזור לחלק עיתונים, אך העריך שלמגבלותיו השפעה נכרת על יכולתו לבצע משימותיו "באופן עקבי סדיר לאורך זמן" (ע' 66 מול שורה 19 לפרוטוקול) עוד ציין "אני חושב שחלוקת עיתונים היא עבודה פשוטה לפעמים יכולות להיות לו הזיות שמיעה שיאמרו לו שאדם שצריך לקבל עיתון הוא חשוד ומסוכן למשל אדם כזה יכול לחוש שמסוכן לצאת החוצה ולא ייצא אז יעבירו את עבודה למישהו אחר, סביר שיהיו הרבה צרות לאדם כזה, ויהיה קשה להחזיק בעבודתו באופן מתמשך, יתר על כן לא הייתי שמח שיחלק לי אדם כזה" (עמ' 58 שורות 21-25). אגב, למומחה תואר סדר יום של פעולות התובע שבו הבחין חוקר מטעם הנתבעת. סדר היום הזה לא שלל את התרשמותו מלקותו: "במרכז שיקום נכי צהל ביפו שהייתי יועץ שם אחד המטופלים נפגע ראש במצב פסיכוטי עושה סבוב דומה כל יום, לפעמים מתבלבל בכסף לפעמים לא, נכותו מאה אחוז עושה סיבוב כזה לפעמים הסכון שמתחיל להתפרע, ומוציאים אותו אבל זה נדיר בדרך כלל לא עושה, אלה לא פעולות שאנשים עם הפרעה כזו לא יכולים לעשות. " (עמ' 66 בין השורות 7-19) לפיכך, בטיב פגיעתו יש להשפיע על יכולתו לבצע משימותיו. יפים לעניין השלכותיה של הנכות הנפשית דברי כב' השופט ריבלין בעניין ברנר להלן. לתובע הייתה כאמור נכות קודמת שלא קשורה לתאונה ושיעורה 30% עקב אסטמה. על אופן ההתחשבות בנכות תפקודית קודמת ראו את הדיון בעניין רקוביצקי, בעניין בן אריה ובעניין הביטוח הלאומי, להלן. הערה כללית על הפרמטרים לגריעה 31. לא קל לאמוד את מידת הגריעה בפרט כשמדובר בבעיה פסיכיאטרית, נקודת המוצא היא אינדיבידואלית, פיצוי נבחן בהתייחסות לניזוק ספציפי, במגמה להגשים תכלית מרכזית של "פיצוי תרופתי" שישיב , ככל הניתן, את מצבו לקדמותו בלא להעשיר אך גם בלא להחסיר. אומדן הפער שבין כושר השתכרות אלמלא התאונה, לבין כושרו במומו, מקפל בחובו רכיב של "ניחוש"  שצוין לא אחת בפסיקה וראו בע"א 140/00 עיזבון אטינגר נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486, בעמ' 567 2004) (להלן: "עניין אטינגר הראשון"). לכן ובהעדר נתונים הולמים אחרים, גובשה פרקטיקה שיפוטית, הנשענת על ה"נכות הרפואית" כמודד משמעותי, והוחלה חזקה, ניתנת לסתירה, בדבר חפיפה בינה לבין ה"נכות התפקודית", ולבין "הגריעה מכושר ההשתכרות". השימוש בחזקה כפוף למכלול נסיבות המקרה: כמו טיב הפגיעה, הנסיבות האישיות של הנפגע ו"רשימה פתוחה" של נתונים רלבנטיים. נכות רפואית אם כך, אינה הנתון הרלבנטי הבלעדי,על "נכס" זה של הניזוק והפגיעה בו, ובדיקת התמונה בכללותה  עשויה להעלות אחוז גריעה שונה שיובילו לאמת מידה שתראה  סבירה וצודקת. על פגיעות מסוימות, שבראשן, חבלת ראש הובהרה במפורש חולשתה של החזקה והחשיבות בבדיקה פרטנית של הנתונים וכשזו מסבה פגיעה נפשית יש לחלץ השלכותיה מהנסיבות. 32. ראו, למשל באסמכתאות הבאות: א. על נקודת המוצא האינדיבידואלית ראו למשל כב' השופט ברנזון ב- בע"א 193/73 דוד בן נעים נ' נחלי חליל עין פ"ד כח (2) 561, עמוד 561 (30.6.1974) (להלן: "עניין בן נעים") לשימוש בחזקה במקרים של עמימות גם לגבי בגירים, ראו  למשל באלה: א. כב' השופט ריבלין בע"א 4974/05 מנורה - חברה לביטוח בע"מ נ' אורפלי עצמון (לא פורסם) (8.8.06) (להלן: "עניין עצמון") פיסקה 5. ב. כב' השופט עמית בע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ' מוסבאח עבד אל קאדר (לא פורסם, 7.9.10) (להלן:"עניין אל קאדר"). ג. למקרה בו השיב ביהמ"ש לאחוז הדומה לנכות רפואית ראו כב' שופט ריבלין בע"א 4946/06 צל דוד נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 31.3.2008) (להלן: "עניין צל דויד"). ד. לטרמינולוגיה, ולאבחנה בין המושגים, ראו גם כב' השופט אור בע"א 3049/93 גירוסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792) (8.6.1995) (להלן: "עניין גירוגיסיאן"). ה. על "חבלת ראש" כפגיעה שלגביה עוצמת החזקה חלשה, וגובר הצורך בבדיקה פרטנית ראו כב' השופט עמית בע"א 4919/09 עזאם נגד בר (לא פורסם,14.6.11) (להלן: "עניין עזאם"). ו. על "נכות נפשית" יפים הדברים הבאים מפי כב' השופט ריבלין בעניין ברנר "השלכות התפקודיות הגלומות בנכות נפשית עשויות להיות פחות גלויות לעין מאשר בנכות פיזיולוגית. מצד שני, מתעוררת לא אחת, בהקשר של נכות נפשית, טענה של התחזות או גוזמה. כל אלה מציבים קושי בפני בית-המשפט, אך ישנם כלים שבאמצעותם ניתן לנסות ולחלץ את הפגיעה האמיתית, ארוכת-הטווח, ביכולת התפקוד של הנפגע כתוצאה מהנכות הנפשית. כלי מרכזי - אך לא יחיד - הוא עדות המומחה הרפואי. אין ספק שסימנים כאלה ואחרים של תפקוד נורמטיבי אצל אדם פגוע-נפש אינם בהכרח מעידים על היעדרה של נכות תפקודית או על יכולת ממשית להשתלב לאורך זמן במסגרת של עבודה" על רשימה פתוחה של סוגי ראיות פרטניות רלבנטיות א. ראו רשימת כב' השופט דנציגר בע"א 4302/08 ד"ר ילנה שלמייב נגד בדארנה (לא פורסם, 25.7.10) (להלן: "עניין שלמייב"). ב. כב' השופט ריבלין בע"א  7754/08 גבריאל בראנץ נ' גוריון ימין (לא פורסם, 14.01.2010) (להלן: "עניין בראנץ"). ג. ברע"א 8532/11 כהן נגד קרקובסקי (לא פורסם, 25.3.12) (להלן: "עניין קרסובסקי") שבו הייתה הערכה גלובלית על בסיס נתונים רפואיים, ולבר תפקודיים, כהכנסות שקדמו לתאונה, מהות העבודה, והשפעת הנכות עליה. ד. על משקל השיקול בדבר קורות התובע בתקופה המשמעותית שחלפה מאז התאונה,ראו כב' השופט עמית בע"א 3175/11 עוליאל דביר נגד שלמה ציון (לא פורסם 1.12.101) (להלן: "עניין דביר"). ה. ע"א 286/89 מיכאל קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") (לא פורסם) (תאריך פסה"ד לא ידוע) (להלן: "עניין קז")ו. כב' השופט רובינשטין בע"א 4716/07 נתן גרוברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) (13.7.09) (להלן: "עניין גרוברג" פסקה יג). לתובע, הייתה נכות רפואית לפני התאונה, כמפורט להלן, סברתי שהייתה לה השפעה מסוימת לפני התאונה. על כך שהנכות התפקודית לפני התאונה, כמו הנכות התפקודית אחריה תלויה בהתרשמות מהראיות הפרטניות לגבי עצם קיומה ומידתה ראו א כב' השופט עמית בע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נגד פלוני (לא פורסם 28.6.12)פ. במקום שנאמדה נכות תפקודית קודמת בפסיקה נמצא שיש להתחשב בה. ראו: א. כב' השופט מצא בע"א 89 / 589 שרה רקוביצקי נ' יאיר יעקובוב פ"ד מז (1) 726, עמוד 733 (15.3.93)( לעיל והלן:"עניין רקוביצקי") בפיסקה 9 "שהלוא מצב בריאותו וכושר השתכרותו של מי שלקה בנכות קודמת אינם כמצב בריאותו וככושר השתכרותו של אדם בריא; ודרגת הנכות הנקבעת לו מיועדת לבטא את השינוי שחוללה הפגיעה במצבו הרפואי או בכושר השתכרותו ביחס למצבו הרפואי ולכושר השתכרותו הקודמיםב ב. לשיטת החישוב ראו כב' השופט בך בע"א 82 / 682 יוסף בן אריה נ' סהר חברה לביטוח בעמ פ"ד לז (3) 589, 607(25.7.83) (לעיל ולהלן: "עניין בן אריה").ג. ריבלין עמוד 1,068. ד. לשיטת חישוב מתמטית השוו כב' השופט ריבלין בע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נגד כלל (לא פורסם, 27.3.11) (לעיל ולהלן: "עניין המוסד לביטוח לאומי" פסקה 17). ו. הנזק והפיצוי הנזק 33. נתייחס לראשי הנזק בסדר הבא: 1. נזק לא ממוני 2. בסיס השכר וחשוב השתכרות בעבר 3. גריעה מכושר השתכרות לעתיד וכן הפסדי פנסיה. 4. ההוצאות רפואיות 5. עזרת הזולת בעבר ובעתיד. 6. הניכויים. 1. נזק שאינו נזק ממון ( כאב וסבל) 152,960 ₪ 34. לפי 69.018 אחוז נכות רפואית צמיתה (משוקללת) ו-78 ימי אשפוז, ולאחר ניכוי בגין כל שנה מעל גיל 30. 35. ב"כ התובע טען לנזק של 176,000 ₪ לרקע משך האשפוז והכאב והסבל ה"סובייקטיבים" שחווה. מבלי לגרוע מעוצמת תחושותיו הסובייקטיביות כבולים אנו בהליך זה למודדים הממצים, שהם ככלל "אובייקטיבים" מכוח הגישה התעריפית שבתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 אך אעיר בהקשר זה שתי הערות כדלהלן: א. ימי אשפוז כוללים גם את אשפוז היום הממושך במרכז הרפואי רעות, הואיל והלכה היא ש"אשפוז יום" נכלל בגדר אשפוז בתקנות הנ"ל. ראו כב' השופט ריבלין בע"א 02 / 8452 פלוני נ' כהן נטלי (לא פורסם, 15.2.05) (להלן : " עניין כהן נטלי"). ב. הלכה היא שאחוזי הנכות לצמיתות כוללים את מלוא האחוז בגין התאונה, ולא נגרעים עקב נכות קודמת של "אסטמה" ממנה סבל. ראו ב"עניין רקוביצקי". המודד של הנזק הלא ממוני לא מיועד לשקף שוני בין המצב לפני התאונה למצב אחריה. על ראש נזק זה באופן כללי ראה אליעזר ריבלין תאונת הדרכים- תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 893-910(מהדור רביעית 2012) (להלן: "ריבלין"). 2 . בסיס השכר ( לעבר ולעתיד) 36. בסיס השכר המשוערך הוא 3463 ₪ (נטו), לרקע ההכנסות שהוכחו ולא הוכח הפסד מהכנסות לא מדווחות.להלן אבהיר את הדברים: ההכנסות המוכחות. 37 . בסיס שכרו (נטו) מחלוקת העיתונים היה 2950 ₪ ובהצמדה מליאה למדד הוא 3463 ₪. 38. בסיס השכר נטו, אינו במחלוקת, לרקע הסכמה דיונית. (בע' 79 ש' 32 לפרוטוקול) הוא מעוגן גם במסמכי שכר שצורפו כנספח 6 לתצהירו בהתעלם מהתלוש מחודש התאונה שנמוך יותר. מדד מחירים לצרכן נבחר כ"מודד"  לשערוך. השוו לע"א 8632/07 אלעד רווה נגד עזבון המנוח דורון רווה (לא פורסם,28.8.11) (להלן: "עניין רווה"). מידת השערוך, היא הצמדה מלאה כעולה מ: 1. כב' השופטת שטרסברג כהן  בעא 435/99 נתן שרפמן נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון פ"ד נה (3) 193, 197 (21.2.2001)( להלן:"עניין שרפמן"). 2.כב' השופט ריבלין בע"א 5554/05 בנימין פקולוב נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) (15.7.07(( להלן: "עניין פקולוב"). 39. זהו גם בסיס השכר לעתיד. דומה שההסכמה משתרעת גם על כך ובכל אופן לא הובאה ראיה משכנעת לאפשרות השבחת שכרו המדווח. ביום התאונה כבר היה כבן 39 מכאן ש"כתב" חלק מרכזי בסיפור חייו המאפשר הכנסותיו. לרקע המוכח על עבודתו לפני התאונה, על התקופות בהן היה מחוסר עבודה, סברתי שבסיס השכר הזה לא חוטא למגיע לו. "מלאכותי" נוכח גילו, השכלתו, ומצבו אלמלא התאונה, לצפות להשבחה. הוכחה טענת הנתבעת שעבודתו לא תמיד הייתה רציפה וסדירה בעטיה והוא אף טען לקושי כלכלי כשנזקק לדמי אבטלה או להבטחת הכנסה. זאת מראיות בכתב (ראו נ2-נ6) ומעדות האישה שאמרה: "היו לנו מצבים כלכליים קשים גם לפני התאונה" (ע' 27 מול ש' 9 לפרוטוקול) הוכח שהתמיד בחלוקת העיתונים מ2003 כמו שנכתב בתלושי השכר. 40. ברם כמפורט להלן, לא ראיתי הפסד מהכנסות לא מדווחות. דחיית טענה להפסד מהכנסות לא מדווחות 41. אשר להפסד הנטען מהכנסותיו מהדוכן .עקרונית, ניזוק זכאי לפיצוי על הפסד אמיתי של הכנסות אף אם לא דווחו לרשויות המס. זאת מכוח, עקרון השבת המצב לקדמותו, וחרף הקושי בפיצוי לרקע העלמת המס. אולם, עליו, הנטל לשכנע שטענותיו החדשות אינן כוזבות, ולהביא די ראיות להרמת הנטל להוכחת קיום הכנסה גבוהה מהמדווחת,ולהצביע על הפסד. זהו נטל, ממשי, כי לדיווח לרשות יש משקל כראיה להכנסה.הוא נתפס כהודאת בעל דין מחוץ לבית המשפט מצד מי שמשנה הצהרות לפי כדאיות. כשכדאי היה לו הצהיר שאין הכנסות, ועתה כשיש לו אינטרס להגדיל הכנסתו, מצהיר אחרת. על הזכות והדרך לברר ההפסד ראו למשל באסמכתאות הבאות: א. כב' השופט ויתקון בע"א 200/63 צוף ואח' נ' אושפיז, פ"ד יז' 2400, עמ' 2404. (1963) (להלן: "עניין צוף"). ב. כב' השופט אור בעא 96 / 8639 אריה, חברה לביטוח בע"מ נ' מרדכי קרדוניס (18.8.98)(להלן: "עניין קרדוניס"). ג. ע"א 94 / 5794 אררט, חברה לביטוח בע"מ נ' רחל בן שבח (לא פורסם) (18.6.95)( להלן: "עניין בן שבח"). ד. כב' השופט רבלין בע"א 9813/07 נעים נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם,16.8.09) (להלן:"עניין סהר"). ה. ריבלין בעמ' 1094-1096. ו. הפסיקה נתנה הלכה למעשה, ביטוי לצורך בבדיקה זהירה וקפדנית ראו למשל כב' השופט עמית בת"א (חיפה) 00/ 514 אורפלי עצמון נ' ג'ורבאן גבי (לא פורסם)(12/04/2005) (להלן: "עניין עצמון") שבו לא הוכרו הכנסות לא מדווחות ממאפיה כי בית המשפט לא הסתפק בעדותו היחידה של התובע שנמנע מלהעיד בת זוג ועובדים ואף נמנע מלנקוב בגובה הכנסות ובאסמכתאות שם ובפרט. ז .כב' השופט גריל בת"א (חיפה) 99 / 249 ארמנד אסבן נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) (30/03/2005) (להלן: "ענין אסבן"). ח. כב' השופט יוסף שפירא בת"א (ים) 5087/03 פלונית נגד סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם 26.3.07). ט. לישום ראו גם כב' השופט דראל בת"א 03 / 9714 מוריס בזק נ' הפול חברה לביטוח פדאור (לא פורסם) (12/03/2006) ("עניין בזק"). 42. לטענת הנתבעת, הטענה להכנסה לא מדווחת מהווה "שינוי חזית" למחלוקת שהגדיר סעיף 6 לתביעה. עיון בו מראה שנטען במפורש "התובע היה... שעבד כמחלק עיתונים". לא נזכרה ולו ברמז טענה שעבד, בעצמו בדוכן בשוק או במקום ממנו הרוויח הכנסות לא מדווחות, שאותן הפסיד עקב התאונה.טענה מאוחרת להפסד זה נתקלה בהתנגדות חד משמעית (ע' 7 ו-24 לפרוטוקול מיום 21.9.10) ון .דומני שראוי שתהיה טענה בהירה ומפורשת כבר בכתב התביעה לקיום הכנסה לא מדווחת, ושלא תפתיע בדיון.כאן הסתפקו מלכתחילה בטענה הנסמכת במפורש רק על הכנסה מדווחת ככל שהטענה לא בחזית לא ראיתי ששונתה מכללא. ראו כב' השופט גולדברג בע"א 93 / 3199 יוסף קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ מט (2) 843, עמ' 874 (9.11.95) (להלן: "עניין קראוס"). 43. אך גם לגוף הדברים ,אם לא למעלה מן הצורך, התובע לא עמד ברף הנדרש להוכחת עצם קיום ההפסד מהכנסות לא מדווחות, מעבודתו שלו בדוכן, לא כל שכן לא הוכח שיעורן. א. כאמור, עליו לסתור הצהרותיו לרשויות ובמקרה דנן מדובר הן בהצהרה למס הכנסה, והן בהצהרה, כשפנה לקבל הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. ראו מסמך נ(2) שבו לא בא זכרן של הכנסות אלה, וממילא שלילתן לרקע התאונה (מוצג נ(2)). ב. התובע הוכיח זכות להחזיק דוכן בשוק מ-2002 ב"סיוע" שני מסמכים בכתב: 1. הסכם מיום 25.4.02 לפיו רכש הזכויות 2. מסמך הנוגע לארנונה (נספח 7 לתצהירו) ודומה שעד ליום 31.12.06 לא הייתה בגין הדוכן יתרת חוב אלא של 2.8 ₪ (ראו התראה לחייב שמעודכנת ליום 12.3.07 שצורפה כעמוד 4 לנספח 7 לתצהיר). ג. אולם התובע כלל לא הניח תשתית ברורה לכך שדוכן הרוויח מעבודתו שלו כטענתו לפני התאונה, ולא מרוויח באותה מידה אחריה, גם מהסיבות הבאות: א. אציין שביום 3.3.02 דהיינו סמוך לרכישת הזכות בדוכן, עתר לנכות כללית בטענה שאינו עובד בעצמו. ב. היום לשיטתו לאחר התאונה הדוכן מתפקד רק בעזרת ילדיו שהחליפוהו. אף אחד מהם לא הובא להעיד. ג. אף לא הובא לעדות בעל דוכן שכן, שיצביע על על שינוי במתכונת הפעלת הדוכן (ע' 5 לפרוטוקול) להמנעות מהבאתם לא שמעתי הסבר משכנע. ד. האישה העידה, את המובן, שבעלי דוכנים שכנים מכירים את התובע. לדבריה גם כיום הוא הולך מדי פעם לשוק הכרמל, גם אם לדבריה אינו מוכר בעצמו עלתה ממנה מעורבות מצידו כיום, בהזמנות לדוכן כי כשחסר מוצר פונים אליו ( ע' 29 שורות 25-32 עד ע' 30 ש7 בין היתר נאמר:"אומרים לאבא דברים אלה חסרים, לא אמרתי שאומרים לו מה לקנות). ה. יתירה מכך, אין בפני כל נתון "חיצוני" - משכנע על היקף הכנסתו מ"פירות" הדוכן כמו למשל נתוני מלאי, מחזור, הקף מכירות. לא הובא אף בעל עסק שכן לעדות. ואף לא נתונים לגבי רמת חייו (ראו פסקי הדין של כב' השופטים גריל ועמית לעיל). הפסד השתכרות בעבר 146,287 ש"ח 44. לעבר- א. 3463 ₪ (בסיס שכרו) X 12 (חודשי אי כושר מלא) = 41,556. ובצירוף ריבית (ללא הצמדה) מאמצע התקופה (4.07) =46,419 ₪ ב. 3,463 (שכר נטו) X 46 (החודשים שחלפו מאז אי הכושר) X % 60 (אחוז נכות המבטא גריעה מכושר השתכרות) = 95578. ובצירוף ריבית (ללא הצמדה) מאמצע התקופה (10.09) כפול אחוז הנכות = 99,868 ש"ח. ההסבר לחישוב: 45. מאז התאונה, חלפו כ-68, חודשים ולרקע משך אי הכושר, וקורותיו מאז הפגיעה, אבחנתי שתי תקופות: א.התקופה הראשונה היא: ב-12 החודשים הראשונים היה באי כושר מלא. הוא אושפז בתחילה ברצף ולאחמ"כ לסירוגין ובתדירות גבוהה ולא יכול היה לעבוד כלל. ב. התקופה השנייה היא בחלוף שנה מצאתי לאמוד הפסדיו לפי 60%. 1. לחישוב לפי אחוז גריעה בעבר. כב' השופט רבלין בע"א 02 / 4234 דולב חברה לבטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד נאמן (לא פורסם 17.5.2004) (להלן: "עניין דוד נאמן") 2. לכך שתצורף ריבית מאמצע התקופה (אך לא הצמדה נוספת לסכום המוצמד). כבוד השופט ריבלין בשפירא: בע"א 02 / 7062 מיכאל שפירא נ' אלי פינטו (לא פורסם) (13.2.05)(להלן: "עניין שפירא"). 3. גריעה מכושר ההשתכרות בעתיד 39,7968 ₪ 46. לעתיד- 3,463 (בסיס שכר) X % 60(גריעה מכושר השתכרות) X 191.5334 ( מקדם היוון לגיל 67) = 397968. להלן יבוארו יסודות החישוב: 47. הצדדים חלוקים סביב תקופת החישוב. ב"כ התובע טען לפיצוי עד לגיל 72 , ב"כ הנתבעת חלק בתוקף (ע' 80 לפרוטוקול). עיתוי הפרישה הוא "נעלם", אך לא הוצגה סיבה משכנעת, לאור מקום עבודתו,או סיבה אחרת מדוע לסטות, כלפי מעלה, מהחזקה שלפיה גיל פרישה מעבודתו כשכיר יהיה 67. על חזקת גיל הפרישה, ועל שיקולי הסטייה ממנה ראו למשל: א. כב' השופט ריבלין בע"א 04 / 9079 אלון לילך (שושנה) נ' חגי לאופר (15.4.07) (פיסקה 5) (להלן: "עניין לאופר") שנסמך גם על ס' 4 לחוק גיל פרישה, תשס"ד-2004 ואמר: "הגיל שבהגיעו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו, הוא גיל 67 לגבר ולאישה" ב. והשוו באחרונה כב' השופטת נאור בע"א 8488/08 עזבון המנוחה רוננה סושרד נגד מדינת ישראל (פסקה 17) (לא פורסם, 5.6.12) (להלן:"עניין סושרד") ג. כב' השופט אור בע"א 7942/99 עיזבון המנוח צבי אבני ז"ל נ' ביטוח ישיר א' די' אי' לבטוח בע"מ פ"ד נה (2) 511, עמוד 514 (18.1.01) (להלן: "עניין אבני"). הפסד פנסיה 46,000 ₪ 48. נראה, שמשכר התובע לא הופרש לפנסיה עובר לתאונה. אולם ב"כ התובע טען לסכומים שדומה שנשענים על טענה לזכות לפנסיה. 49. מסתבר שהתובע אכן זכאי לפיצוי בראש נזק זה, הואיל והוחל גם לגביו צו שמקורו בצו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים תשי"ז-1957 (להלן:"צו ההרחבה") שהוחל על כלל השכירים במשק מיום 1.1.08. ומכוחו אלמלא התאונה היה נהנה מההפרשות. צו ההרחבה הרחיב הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת לביטוח פנסיוני מקיף), החיל חובת ביטוח פנסיוני על שכר מבוטח, וחייב גם מעביד להפריש מתוכו בשיעורים ובתקופות שפורטו בסעיף 6 לצו. מכאן, שיש לחשב על בסיס התקופות שבצו כרכיב נוסף של הפסד ההשתכרות והשיעורים בתחילה נמוכים יותר. אולם דומה שהסכום שדרש בא כוחו מגלם גם פיצוי על רכיב זה ולהמשך יש לבצע היוון כפול מתאים אגב במקום בו הוכח הפסד - אך שיעור ההפסד לא הוכח, לדעת הערכאה המבררת בצורה מדוייקת, היה אמדן גלובלי. א. לעצם הזכות לפיצוי גם בהעדר טיעון מפורש בתנאי שיש תשתית ראייתית כב' השופט רבלין בעניין לאופר, וכן ב. ע"א 8799/08 הסתדרות מדיצינית הדסה נגד פלוני (לא פורסם) (21.3.11) (פסקה 35). ג. למתן תוקף לזכות לרקע צו הרחבה בבתי משפט במחוזות שונים ראו כב' השופטת גילאור בת"א (חי) 810-01 ולרי נגד סהר (לא פורסם 25.10.10) (להלן: "עניין ולרי") פסקאות 43 ו-44. ד. כב' השופט י. כהן בתא (חי) 1274/01 רנד נגד החברה לאומנות תרבות וספורט בע"מ (לא פורסם, 9.9.09) פסקה 20. ה. כב' השופט ענבר בת"א( ים) 6349/09 עזבון המנוחה ח.א. נגד א.א. (לא פורסם, 21.9.09) פסקה 13 שפסק בדרך אומדן גלובאלי ו. ראו גם כב' השופט שפירא בת"א (ים) 2265/08 עזבון המנוח זוהר דפן ז"ל נגד המאגר הישראלי לביטוח חובה (לא פורסם, 20.1.10) פסקה 47 (להלן: "עניין דפן") ז. כב' שופטת נתנאל בת"א (חי) 694-06 שלפמן נגד מדינת ישראל (לא פורסם, 24.1.12 ) (להלן: "עניין שלפמן") ח. ראו ע"א 4702-05-09 כלל נגד ביליבאור (לא פורסם, 4.7.10)(להלן: "עניין ביליבאור") כאמור בפסיקה לעיל. ט. ראו גם כב' השופט עמית בע"א 9721-07 איסכור נגד - שרותי גילוון בע"מ נגד גוזלן (לא פורסם) 12.9.10 פסקאות 6-16 לפסק הדין. 4. הוצאות רפואיות 102,000 ש"ח 50. מצאתי לנכון, לפצות בסכום של 102000 ₪ על בסיס התמונה הראייתית הכוללת שבכללה גם, אך לא רק חוות דעת המומחה מהנימוק העקרוני והפרטני שיובא להלן: 51. עקרונית, הוצאות לתיקון פגיעה בתפקוד המיני ,בנות פיצוי ,כנגזר מעקרון השבת המצב לקדמותו, ועל המבטחת לשאת בגינן אם אינן כלולות בסל הבריאות. ראו א. על היותן בנות פיצוי כב' השופט ריבלין בע"א 04 / 11152 יוסף פרדו נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 16.10.06)(להלן:"עניין פרדו"). ב. כב' השופט רובינשטיין בע"א 1294/04 אדהם נגד רביע (לא פורסם,8.11.06)(להלן:"עניין רביע"). ג. על שמבטחות "נותרו אחראיות כלפי הנפגעים,לגבי יתר השירותים הרפואיים שאינם כלולים בסל הבריאות"ראו 1.כב' השופט ריבלין ברע"א 1271/12 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נגד פלונים(לא פורסם, 8.4.12)(להלן:"עניין פלונים") פסקה 15 וכן, רע"א 1001/11 איילון נגד שירות בריאות כללית (לא פורסם, 18.7.11)(להלן:"עניין איילון"). 52. במקרה שלפנינו הוכח כמפורט בחווה"ד לעיל, שניזוק תפקודו המיני ושלהטבת הנזק ייזקק לכדורים (ויאגרה) החורגים מסל הבריאות. 53. מצאתי לנכון לפצות בסכום הגלובלי לעיל כי הייתה עמימות מהשיקולים המרכזיים הבאים: א. עלות חודשית של כדורים, בהנחת תדירות ממוצעת אלמלא התאונה, נאמדה ב 480 ₪. ב. ברם, לאחר התאונה לא הוצגה אף קבלה המתעדת הוצאה נטענת על רכישתן חרף משך הזמן שחלף מאז התאונה (וראו עמדת ב"כ התובע ע' 49 לפרוטוקול) סברתי כי קיימת עמימות שלאורה מוצג אמדן גלובלי להשוואה לאומדן זה ראו למשל סכומים שנפסקו במקרים הבאים: 1. בעניין רביע, פסקו 60,000 ש"ח בגין הויאגרה. 2. בעניין פרדו פסקו 100,000 ₪ כמפורט שם. כז3. כב' השופט עמית בת"א 01 / 1256 י.ס נ' אמיל דהן (לא פורסם, 15/10/2007) (להלן:" אמיל דהן ")פסק פיצוי כולל, לויאגרה,ייעוץ מיני, וסרוגייט( בו הכיר) בסכום 120,000 ₪. אך זאת בשים לב לכך שדובר בטענות התובע בסיכומיו ושלגביהן לא צורפו קבלות. 4. לאחר התאונה, ילדה בשעה טובה בטיפולי הפריה. ואין בכך לגרוע מזכותו לפיצוי. 5. עזרת הזולת בעבר ובעתיד - 158,423 ש"ח החישוב 54. בשים לב לטיבן והיקפן של הפגיעות ונוכח מכלול החומר שבפני מצאתי לפצות כדלהלן: 55. לעבר - לפי שתי תקופות: א. בגין שלשת החודשים הסמוכים לפגיעה: 3,500 ₪ X 3 חודשים (הסמוכים לפגיעה) 10500 ₪ ובצירוף ריבית ובמעוגל (מ-12.06) = 12,020 ₪) תקופה זאת והיקף הפיצוי במהלכה נגזרים ממשך אשפוז( 78 יום) להכרה בעזרה בזמן אישפוזו והקפה ראו למשל להלן: ("עניין נתן עזרא"). 56. בגין יתרת התקופה עד ליום החישוב: 480 ₪ X 65 חודשים = 31,200 ובצירוף ריבית ובמעוגל (מ-11.09) =32,553 ₪. 57. לעתיד - 480 ₪X 237.1893 (שהוא מקדם היוון ל30 שנה) = 113,855 ₪ (במעוגל). למשך התקופה בעתיד שאינו במקרה זה, עד תום תוחלת חיים לרקע הנחה שהיה נזקק משלב מסוים לעזרה ממילא השוו כב' שופט בך בע"א 83 / 515 בשיר עגור נ' דב איזנברג לט (1) 197, עמוד 205 (26.2.85). (להלן: "עניין בשיר") אציין שיש גישות עקרוניות אחרות אך דומני שכך ראוי בשים לב לנסיבות. סה"כ עזרת צד שלישי בעבר ובעתיד: 158,423 = 12,020+32,553+113,850 ההסבר לחישוב 58. מצד אחד, לגרסת התובע הוא נזקק בעבר, ועודנו נזקק כיום לעזרת בני משפחתו, בעיקר אשתו, וכן לעזרה בשכר של עוזר בית שקיבל 1000 ₪ לחודש "לאור חומרת הפגיעה, ובהמלצת הרופאים, נזקקתי לעזרה מרובה תקופת שיקום ממושכת וסיעוד במהלך ההחלמה" לגרסתו מדובר ב"עזרה תמידית" ל"ביצוע פעולות יומיומיות" (סעיפים 9(ד) ו-9(ה) לתצהיר) אישתו ציירה, גם היא, מלכתחילה תמונה תלותית מאד משאמרה "מאז אירוע התאונה ועד היום נאלצת לסעוד את בעלי ולטפל בכל צרכיו. בעלי זקוק לעזרתי התמידית היומיומית" ולא אבחנה תקופות וצרכים (ס' 7 לתצהירה) (הדגשה לא במקור). מצד שני, בחקירתה הנגדית של האישה, הצטיירה תמונה שונה שאינה כרוכה בעזרה המתוארת מצידה. האישה כשלעצמה עובדת, בהיותו באשפוז הפסיקה עבודה, אך כששוחרר לביתו חזרה לעבודתה והצטיינה בה. בהתחשב בכך שנולדה להם בת זקונים ולפנאי שנותר בתום יום העבודה ברור שלא נותר באפשרותה להושיט אותה עזרה תמידית יומיומית. לתקופת היעדרותה הנטענת היא נמנעה מלצרף תלושים שישקפו ירידה בשכר (ע'2 28 ש 2-8 לפרוטוקול) ושנשאלה בחקירה הנגדית השיבה: "ש. חזרת לאותה עבודה ובאותה חברה? ת. אני עובדת אצל כמה חברות ש. לאותו היקף של משרה, חזרת לאותה עובדת מצטיינת ת. נכון ש. גם היום את מקבלת שכר כמו לפני התאונה? ת. נכון פחות או יותר יש לי גם מקצוע ספרות אז פה ושם יש לי טלפונים אני הולכת ועובדת."(ע' 28 ש' 15-20).היא נשאלה באופן בררני על רחצה לבד. והשיבה: "ת. כן השאלה מתי הוא מתרחץ לבד הוא לא מתרחץ הרבה. ש. כשהוא מתרחץ אז הוא לבד ת. אני תמיד משגיחה." (ע' 31 שרה 25-30). 59. עוזר בשכר הועסק אצל התובעים כעולה גם מדיווח למ.ל.ל המתייחס לתגמולים למשק בית בתקופה שתחילתה ביום 21.12.07 וסופה ביום 1.9.09 (בנספח 8 לתצהיר התובע) עליו העיד התובע: "הוא עוזר לה במה שהיא צריכה".(ע' 23 לפרוטוקול מיום 21.9.10) כלומר עוזר לאישה. העוזר עצמו נמנע מלהגיע להיחקר על עדותו ובכך לא הבהיר האומנם עוזר בבית לתובע, באיזו מידה, להבדיל מתכלית אחרת. לאור זאת לא מצאתי לפצות כמלוא דרישתו. טיב הנכות מלמד על צורך בעזרת הזולת 60. הערכתי, שנותר צורך בעזרה עקב טיב נכותו בפרט, עקב הרכיב הנפשי שהוא המשמעותי בין נזקיו המשתרעים כאמור גם על שטחים נוספים: א.א.ג. ונוירולוגי ותפקוד מיני. סברתי שנוצר צורך גובר בהשגחה עליו, וליווי מסוים, לפחות בחלק מהשעות, וסידורים עבורו אף אם לא הגיע כדי עזרה יומיומית בפעולות כי היה מסוגל להתנייד בעצמו ולהתרחץ בעצמו. קשיי התנהלותו והתארגנותו הם חלק מהתסמינים של הפגיעה שפורטו וחודדו מאד בחקירתו הנגדית (ראו למשל ע' 51-53 לפרוטוקול). היקף העזרה נאמד ב-4 שעות שבועיות ב-40 ₪ לשעה (כולל תוספות סוציאליות) בסה"כ הגיע להוצאה חודשית שאאמוד כ- 480 ₪ (לפי שווי שוק) בכך הנני דוחה הגרסה כי נזקק לעזרה בפעולות היום יום (ראו עדות האישה) ומאשר עזרה בהיקף מצומצם יותר. משקיים צורך, העובדה שנתנה גם עזרה מקרוב משפחה שלא בשכר, לא חוסמת מפיצוי בגינה על דרך האומדנה, הואיל ומזיק לא רשאי להינות ממאמצי קרוב להגיש עזרה עקב צרכים שנבעו ממעשה הנזיקין. זאת משאין המדובר בעזרה הנובעת מטבעו של קרוב לחוש לעזרתו, אלא מצרכיו של ניזוק לרקע פגימתו הנפשית . ודוק אחוז הנכות נכות הרפואית, כשלעצמו לא בהכרח מלמד על צורך בעזרת הזולת, ומידתה ויש לבחון את טיב הפגיעה (פיצוי על עזרת הזולת אינו אוטומטי רק הואיל ונקבע אחוז נכות רפואית להבדיל מלמשל פיצוי על כאב וסבל) כאן התרשמתי שלרקע טיבה של הפגיעה כמפורט לעיל והראיות, נחוצה עזרה. אומדן יבוצע מקום שקיים קושי בחישוב אקטוארי ומדויק מאד, והוא חותר להתאים לנסיבות לשלביהן. לצורך אומדן ,נחוץ לעיתים, לאבחן בין תקופות טיפוסיות. למשל תקופת אשפוז או שהות במוסד רפואי או סיעודי, תקופת שהות בבית בנכות זמנית, לרקע מגבלותיה, ותקופת הנכות הצמיתה עקב התאונה. כלי עזר הוא לעיתים מספר שעות ביום או בשבוע כמפורט להלן בעניין תבור. א. על פיצוי באומדן גלובלי ראו למשל כב' השופט אור בע"א 142/89 גמליאל נגד אושיות (לא פורסם) (13.12.1989) (להלן: "עניין אושיות") "הלכה היא שבאם נפגע לא העסיק עובד לעזרה שהיה זקוק לה, בגלל חוסר אמצעים כספיים, "על בית המשפט רשאי לעשות אומדן של הסכום המגיע כפיצוי נאות בעד העזרה שניתנת על-ידי בן-הזוג או בני משפחה אחרים של הניזק ולפסוק סכום זה לטובת הניזק". ב. כב' השופט י. כהן בע"א 93/73 רחל שושני נ' חיים קראוז כח (1) 277, עמוד 280 (27.12.1973(להלן"עניין קראוז"). ג. על פיצוי בשל עזרת קרוב שסייע לצד אדם שעבד בשכר ראו בע"א 6978/96 סמדר עמר (קטינה) נ' קופת חולים הכללית של ההסתדרות פ"ד נה (1) 920, עמוד 930-931 (15.11.1999) (להלן: "עניין עמר") ד. ראו למשל כב' השופט ד. לוין בש"א 5149/94 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלברט לוי (לא פורסם) (9.2.95) (להלן: "עניין אלברט לוי"). ה. כב' השופטת שטרבסרג כהן בע"א 5774/9 יצחק שכטר ואח' נ' אלה כץ (לא פורסם) (19.11.97) (להלן: "עניין שכטר") על העדר זכות לפיצוי על עזרה שאינה החורגת מדאגת הקרוב שנפגע ולא נובעת רק מטבע הקרוב לחוש לעזרה או מסמפטיה לניזוק. ו. כב' השופט ברק בע"א 357/80 יהודה נעים נ' משה ברדה פ"ד לו (3) 762, 775(15.7.82) (להלן: "עניין ברדה"). ז. לעיתים נחוץ פיצוי למנוע החמרת נזק נזק נוסף, או כדי להקל על סבל ראו בע"א 5157/91 מדינת ישראל נ' חנה תבור (23.10.94) (להלן: "עניין תבור") שבו נפסק סכום גלובלי לפי מפתח שעות ז. לעיתים נחוץ פיצוי כשסברו שבעזרה פוטנציאל שיקומי ראו למשל כב' השופט ש. לוין בע"א 87 / 702 מדינת ישראל נ' ג'ון כהן פ"ד מח (2) 705, עמ' 746, (8.5.1994) (להלן: "עניין גון כהן") ח. בפגיעות ממשיות, מפצים לעיתים גם בזמן שהות במוסד רפואי כשהסתבר צורך בעזרת קרוב בתקופת אשפוז, להקל על סבל, להאריך את החיים או לשפר איכותם .ראו כב' השופט גרוניס בע"א 04 / 2341 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אלקה גלבוע (לא פורסם, 22.11.05) (להלן: "עניין גלבוע") ט. כב' השופט ריבלין בע"א 2445/03 נתן עזרא שמעון נגד הראל (לא פורסם, 22.9.04) (להלן: "עניין נתן עזרא שמעון") "ט. באופן כללי על עזרת הזולת ראו בין היתר דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף,792-865 (מהדורה חמישית, 2003 (להלן: "קציר") על אופן פסיקת הפיצוי כאקטוארי או גלובלי ראו למשל שם 864-878. 6. ניכויים אי ניכוי רעיוני של גמלת נכות כללית 61. לא מצאתי לבצע ניכוי רעיוני. הנתבעת לא נחשפת לסיכון של תשלום גם למ.ל.ל זאת הואיל והסתבר שהתובע מיצה זכויותיו ונדחה . אבהיר זאת מהכלל אל הפרט. 62. ככלל, על התובע ככל ניזוק הנטל, לפנות ל-מ.ל.ל, לפעול בסבירות, ובתום לב, כדי לממש זכותו לקבל מהמ.ל.ל הגמלאות המגיעות לו עקב התאונה. הניזוק לא רשאי לוותר על זכות סוציאלית זאת מהמ.ל.ל על חשבון המזיק. הנטל חל גם כלפי מזיק שאינו המעביד הואיל וגם הוא זכאי לניכוי יחסי. ראו ריבלין 993-995. אולם, משפנה למל"ל בתביעה כנה אך תביעתו נדחתה, אין דורשים ממנו כי ימשיך ויתדיין עם המל"ל בערכאות כתנאי לאי ניכוי התגמולים הרעיוניים .לשאלה באילו נסיבות מופר הנטל ראו למשל: א. כב' השופט אור בע"א 727/87 שור נ' בן הרוש, פ"ד מד(3) 142, 148 (19.7.90) (להלן:"עניין שור"). ב. כב' השופטת חיות בע"א 02 / 9099 הפניקס הישראלי - חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חמדה רפעאת (לא פורסם, 11.5.06 (פסקה 14 ) )להלן: "עניין רפעת"). ג. כב' השופטת נאור בע"א 04 / 8251 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' דוד אייש (לא פורסם, 6.9.06) (להלן: "עניין דולב") ד. לכך שלא די בעצם הפער בין חוות דעת ה-מ.ל.ל למומחה מטעם בית המשפט כדי להעיד על תלונות שונות או חוסר תום לב ראו כב' השופטת ארבל בע"א03 / 8133 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ פ"ד נט (3) 66, 82 (27.10.2004).ה. על ניכוי קצבת נכות כללית ראו למשל רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350,361(2003) (להלן: "עניין עמר"). ו. ע"א 07 / 1093 שושנה בכר נ' אברהם פוקמן (לא פורסם, 2.7.09) (להלן: "עניין בכר") ראה כב' השופט ריבלין ברעא 08 / 2904 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' ולדימיר צ'יליגן (לא פורסם, 24.3.09) (להלן: "עניין צ'יליגן"). ז. כב' השופט ריבלין בע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נגד כלל (לא פורסם, 27.3.11) (להלן: "עניין המוסד לביטוח לאומי" פסקה 17). 63. ומהכלל אל הפרט - התובע הגיש ביום 2.11.10 תביעה לקצבת נכות כללית לאחר התאונה . בטופס התביעה טען בין היתר נפגעתי קשות בתאונה (סעיף 9 לטופס התביעה) והציג למ.ל.ל את חוות הדעת שנתנו בבית המשפט( סעיף 4 לטופס) בפני הרופאים בוועדה שטח תלונותיו . על תלונות אלה נשאל המומחה מטעם בית המשפט והבהיר שהתלונות שנרשמו בבטוח הלאומי אינן שונות במהותן מהתלונות שהושמעו אצלו (ע' 5434/07) בסופו של יום קבע רופא מוסמך במ.ל.ל אחוזי נכות הנמוכים מהרף המזכה בקצבה ומספיקים לפי סעיף 208 לחוק הביטוח הלאומי ( נוסח משולב) התשנ"ה-1995. איני שותף לעמדת הנתבעת כי לרקע הנתונים שהוצגו ניתן לומר שפעל בחוסר תום לב כי שטח בפני המ.ל.ל תלונות שונות מאלו שנאמרו למוסד לביטוח לאומי. לרקע האמור הסתבר שהוצגה לביטוח הלאומי תמונה עובדתית מליאה כי צורפו חוות הדעת ופורטו התלונות שאינן שונות במהותן לפי עמדת המומחה הניטארלי. ניכוי תשלומים תכופים 45,516 ש"ח 64. יש להפחית תשלומים תכופים כדלהלן: 1. 14,000 ₪ ביום 22.2.07 ולאחר שערוך על בסיס הצמדה וריבית מדובר ב-18784 ₪.2. 15000 ₪ ביום 3.1.08 ולאחר שערוך כנ"ל מדובר ב-18912 ש"ח.3. 11,000 ₪ ביום 15.4.08 לאחר שערוך כנ"ל מדובר ב-13626 ש"ח. על גובה הסכומים הנומינלים ראו הודעה מוסכמת מיום 22.7.12, מסכום זה ינוכה שכ"ט עו"ד שהסתבר כי שולם בזמנו בשעור 11% ומע"מ ובסה"כ נותר סכום של 45,516 ₪. סוף דבר 65. אשר על כן, לאור האמור,הנתבעת תפצה את התובע על נזקיו הבאים: נזק לא ממוני 152,960 ₪ הפסד השתכרות לעבר 146,287 ₪ גריעה מכושר השתכרות לעתיד 397,968 ₪ הפסד תנאים סוציאליים 46,000 ₪ 4.הוצאות רפואיות 102,000 ₪ 5.עזרת הזולת בעבר ובעתיד 158,423 ₪ סה"כ פיצוי לתובע 1,003,638 ₪ 6. הניכויים נכות כללית כאמור אין לנכות תשלומים תכופים (בניכוי שכ"ט) 45,516 ₪ שכ"ט עו"ד 13% 958,122 66. סכום זה ישא בהפרשי הצמדה וריבית מהיום עד לתשלום המלא בפועל. 67. זכות ערעור כדין. תאונת דרכים