דוגמא לפסק דין בנושא פגיעה ברכב חונה שפתח את הדלת כדי לצאת: 1. בפניי תביעה כספית ע"ס 3,740 ₪, בגין נזקים שנגרמו בעטיה של תאונת דרכים, שאירעה על פי הנטען בכתב התביעה ביום 24.8.11 קרוב לשעה 18:00, עת פגע נתבע 1 (להלן: "הנתבע") עם רכבו מ.ר 37-630-28, והמבוטח ע"י הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), ברכב בו נהג התובע, מ.ר. 86-828-23, בכביש הראשי בטירה. רכבו של התובע חנה ליד המדרכה כדין, והנתבע נסע לכיוון מזרח הגיע אל מאחורי רכבו של התובע. ברכב התובע נסעו שני אנשים, האחד ישב במושב ליד הנהג, והשני ישב במושב מאחורי הנהג. שני הנוסעים פתחו את הדלתות כדי לרדת מהרכב באזור החניה, כאשר הנוסע שישב מאחור פתח את הדלת בזהירות רבה, ולאחר שווידא שאין רכב קרוב ושפתיחת הדלת לא תפריע לנתיב הנסיעה של רכבים אחרים- פתח אותה מספיק על מנת שיוכל לרדת מהרכב. לאחר שחלפו כשלושה או ארבעה רכבים ליד הרכב מבלי שיפגעו בדלת, או שהדלת תפריע לנסיעתם, הספיק הנוסע להוציא רגל אחת מחוץ לאוטו ועמד לצאת ממנו. או אז גלש הנתבע לאזור החניה ופגע בדלת הרכב, משום שנתיב נסיעתו של הנתבע נחסם חלקית ע"י משאית שנסעה בכיוון ההפוך (לכיוון מערב). הנתבע גלש, על פי הנטען, בפזיזות ובקלות דעת לאזור החניה על מנת להתרחק מהמשאית שחסמה את דרכו, ופגע ברכב התובע, ובמזל רב לא דרס את רגלו של הנוסע שכבר הייתה על הכביש. הנתבע עצר במרחק של כ-10 מטרים ממקום הפגיעה ולא ירד מהאוטו. התובע ניגש אליו והנתבע הודה באשמה, מסר את פרטיו לתובע, ולא ביקש את פרטיו של התובע. עד למועד הגשת התביעה לא הגיש הנתבע תביעה בגין נזקיו. חרף האמור, במכתבה של הנתבעת לתובע טענה האחרונה כי האחריות אינה מוטלת על הנתבע, הואיל והנוסע הוא שפתח את הדלת לפתע. בנוסף נטען כי מהתמונות המצורפות לחו"ד השמאי, עולה כי הפגיעה בדלת הרכב הייתה בדופן הפנימית ולא החיצונית, באופן המוכיח כי הדלת כבר הייתה פתוחה בטרם פגע בה הנתבע, וכי הנתבע התקרב מאוד לרכב התובע ולא פגע אך ורק בקצה הדלת. כמו כן עולה מדו"ח השמאי כי ברכב התובע נפגעו אף העמוד האמצעי שמאלי כמו גם פחים וחיזוקים פנימיים, באופן המעיד על מהירות נסיעתו של הנתבע. 3. בכתב ההגנה נטענה טענה מקדמית לפיה התובע אינו הבעלים של הרכב, אשר רשום ע"ש גלגולה חתאם, ולפיכך אינו בעל הקניין, ואינו יכול להגיש תביעה בגין הנזקים שנגרמו לרכב. עוד טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות הואיל והנוסע ברכב התובע הוא שפתח את הדלת האחורית שמאלית בהפתעה לעבר נתיב נסיעתו של הנתבע שנסע כדין. ביום 24.8.11 בשעה 18:00, או בסמוך לכך, נסע הנתבע בזהירות בנתיבו, והגיע בסמוך לרכב התובע. משאית אשר נסעה בנתיב הנגדי סטתה לנתיב נסיעת רכב הנתבע ואילצה אותו לסטות מעט ימינה. בעת שסטה הנתבע ימינה, ובשעה שרכבו עדיין היה במלואו על נתיב הנסיעה, פתח לפתע נוסע רכב התובע את הדלת האחורית - שמאלית לעבר נתיב הנסיעה של הנתבע ופגעה בצדו הימני של רכב הנתבע. הנתבע מדגיש כי הדלת נפתחה בהפתעה רק בסמוך להגעת רכב הנתבע למקום ולא כפי שנטען ע"י התובע. האחריות לאירוע רובצת על כתפי התובע, אשר אפשר לנוסע ברכבו לפתוח את דלת צד שמאל שפונה לנתיב הנסיעה, במקום לרדת מצדו הימני של הרכב, מבלי להוות סיכון לרכבים שבכביש. בנוסף, רובצת אחריות על כתפי נהג המשאית עת סטה מנתיב הנגדי לנתיב נסיעת רכב הנתבע, ואילץ אותו לסטות בחוסר ברירה מעט ימינה. במעשיו עבר התובע על תקנות 80(א) ו-81 לתקנות התעבורה. העובדה לפיה התנצל הנתבע בפני התובע אינה מלמדת דבר על אחריותו לתאונה הואיל והנתבע לא ידע את החוק בעת הרלוונטית, וזה התחוור לו רק לאחר התייעצות עם עו"ד וסוכן הביטוח. אלמלא הורד רכבו של הנתבע מהכביש ללא קשר לאירוע זה, היה הנתבע מגיש תביעה נגדית כנגד התובע בגין נזקיו. 4. ביום 2.9.12 תוקן כתב התביעה - והוספה כתובעת גם אמו של התובע, שעל שמה רשום הרכב. בדיון מיום 13.11.12 העידו התובע, הנתבע 1 והעדים חסן ויזן עיראקי. התובע חזר בעדותו על האמור בכתב התביעה, הדגיש כי הדלת לא נפתחה לפתע אלא באזור החניה ולא הפריעה לתנועה, ולראיה- מספר רכבים עברו ליד רכבו כשהדלת הייתה פתוחה חלקית בטרם הגיע הנתבע ופגע בה. לפי מה שראה, הנתבע לא נסע כדין אלא בצורה פזיזה ורשלנית, גלש לתוך אזור החניה בו הוא עמד כדי להתרחק ממשאית שהגיעה מולו והפריעה לנתיב הנסיעה שלו, והיה צריך לבלום, לעצור, ולאפשר למשאית לעבור, ובכך היה נחסך הנזק (פרו' עמ' 3 ש' 11-18). בחקירה נגדית לנתבעת 2, הציג תמונות צבע (במ/1) של הנזק שנגרם לרכבו (שם, ש' 20-22). דלת רכבו הייתה פתוחה, אך לא במלואה, ודי בכך שכל אדם שרוצה לרדת- יוכל לרדת. חצי פתיחה, ואולי קצת פחות. מאשר כי רכב הנתבע נפגע מהכנף הקדמית ועד האחורית בצד הרכב. מכחיש כי רכבו נפגע בקצה של כנף הדלת, ובתמונות רואים כי לא רק החלק החיצוני של הדלת נפגע, אלא גם החלק הפנימי (פרו' עמ' 4 ש' 1-14). הדלת נפגעה בחלקה הפנימי למרות שהייתה פתוחה בזווית כל כך קטנה, כי הדלת לא הייתה פתוחה במלואה - אחרת הייתה נתלשת. הנתבע פגע בדלת, וכתוצאה מכך היא נפתחה עוד יותר, וכשנפתחה- נפגע גם העמוד שלה, הדלת הקדמית פגעה בדלת האחורית, ונוצר עוד נזק. לאורך כל הרכב שלו היו סימנים של צבע ירוק של הדלת שלו, מהכנף הקדמי ועד סוף הרכב (שם, ש' 15-21). מאשר כי הסטייה של הנתבע לרכבו נגרמה בגלל משאית שבאה ממול לנתבע. לשאלה האם מאשר כי אלמלא המשאית לא היה הנתבע סוטה, ענה כי הנתבע יכול היה גם לבלום ולעצור. לו היה נוהג במהירות סבירה ומפעיל שיקול דעת- היה על הנתבע לבלום ולתת למשאית שסטתה לחזור למקומה ולתת לה לעבור. הנתבע יכול היה לעצור לפני או אחרי הרכב שלו. הוא סטה 10 ס"מ יותר. אם היה פותח את הדלת בנתיב נסיעה ולא בחניה, הנתבע היה מוריד את כל הדלת (פרו' עמ' 5 ש' 1-14). הוא נתן לנוסע שלו לרדת בצד של הכביש בניגוד לחוק, כי לבחור היו כאבי גב, ומאוחר יותר התברר שהייתה לו פריצת דיסק, לכן לא יכול היה לעבור לצד השני של האוטו. הוא ישב מאחוריו (מאחורי הנהג), פתח את הדלת, ורצה לרדת. יודע שזה מנוגד לתקנות התעבורה, אך גם התנהגות הנתבע נוגדת את תקנות התעבורה, ואם הוא עצמו היה פותח דלת, שזה מעשה חוקי ולפי החוק, הנזק עדיין היה נגרם, כי הסיבה לנזק היא הנהיגה של הנתבע ועצם הסטייה לאזור החניה (שם, ש' 15-23). הוא ראה את האירוע, וישב בתוך הרכב. הוא הסתכל במראה שלו מצד שמאל תוך כדי שהנוסע פתח את הדלת וגם הסתובב והסתכל על הנוסע, כי היו לו כאבי גב, שאל אותו אם הכול בסדר, והנוסע ענה שכן. כשהייתה הפגיעה ברכב, הנוסע היה עם רגל אחת על הכביש ובדרך להוציא את הרגל השנייה, ורק במזל הנתבע לא דרס לו את הרגל (שם, ש' 24-28). העד מר חסן עירקאי העיד כי ישב מאחורי הנהג ברכב התובע. הם חנו בצד ימין של הכביש בחניה חוקית לגמרי. לאחר שחנו, רצה לרדת מהאוטו, ולפני שירד הסתכל על הכביש וראה שהכול בסדר, פתח את הדלת חלקית, עברו כמה מכוניות, הוא הוציא רגל שמאל מחוץ לאוטו והיה כבר כשחצי גוף מחוץ לרכב ועדיין מכוניות עברו. אז הגיע הנתבע פתאום עם הרכב שלו (פרו' עמ' 6 ש' 1-6). פתאום הבחין בנתבע והכניס את כל גופו לתוך הרכב, ועל כן לא נפגע. הוא לא יצא מהדלת השנייה, זה בגלל בעיות בגב. עם זאת - היה מסוגל להכניס את גופו במהירות לרכב, כי זה היה סיבוב, עם סיבוב הכול בפנים, כך שלא היה צריך להניע את כל גופו לצד השני (פרו' עמ' 6 ש' 1-12). הייתה לו פריצת דיסק בחודש מאי לפני האירוע. רכב הנתבע פגע בדלת פנימה. הוא לא ראה את הפגיעה עצמה כי זה היה במהירות, ויודע כי הפגיעה הייתה פנימה, כי הדלת נפתחה (שם, ש' 13-22). הנתבע התקרב כל כך לרכב שלהם כי הייתה משאית בצד השני, כנראה הנתבע הגיע במהירות, מיהר, וברח מהמשאית ע"י כך שגלש לצד החנייה. המשאית הייתה במרחק מסלול שלם מהם, והם היו מחוץ למסלול הזה בחניה (שם, ש' 23-27). בחקירה נגדית לנתבעת 2 העיד כי לא יודע איזה חלק נפגע ברכב הנתבע, הוא לא הסתכל (שם, ש' 29-32), ולא יודע אם רכב הנתבע נפגע בצדו או בחזית. הוא עלה לרכב התובע מצד שמאל למרות פגיעה בגב וידיעתו שאסור לרדת מצד זה של הרכב, כי כשעלה - לא ידע באיזה צד של הכביש יחנה את הרכב (פרו' עמ' 7 ש' 1-5). בחקירה נגדית לנתבע נשאל באיזו מהירות ראה שנסע הנתבע, וענה כי מעל המהירות המותרת, אך לא יודע כמה בדיוק. הוא העריך שזה מהר, כי זה יחסית לתנועה שעל הכביש (שם, ש' 7-11). העד מר יזן עירקאי העיד כי החנו ליד הכביש במקום שמותר לחנות בו. הוא ישב ליד הנהג, ירד מהרכב, והבחור השני גם רצה לרדת, פתח את הדלת, ובזמן שהוא (העד) היה בחוץ - עברו כמה מכוניות מהרגע שהבחור רצה לרדת. לאחר מכן הגיעה מזדה ודפקה בדלת. מכונית הנתבע עצרה לאחר הפגיעה בדלת, אחרי כמה מטרים, והם הלכו אליו (שם, ש' 15-22). התובע הלך לנתבע. לא יודע אם רכב הנתבע סטה ימינה למקום החניה או שעצר באמצע הכביש, הוא לא הלך עם התובע לרכב הנתבע. הנתבע התקדם אחרי הרכב שלהם. הפגיעה קרתה אולי מחוסר זהירות (שם, ש' 23-32). חושב שמישהו חסם את הנתבע מהצד השני, הייתה משאית בנתיב השני. יודע שהמשאית חסמה אם הייתה בנתיב השני כי אם הדלת פתוחה אז יכול להיות שהנתבע היה צריך לעקוף אותה, ומשהו חסם אותו (פרו' עמ' 8 ש' 1-6). בחקירה נגדית לנתבעת 2 הוצג לו שרטוט של התובע שצורף לכתב התביעה (במ/2). המשאית נכנסה למסלול הנתבע כפי שמופיע בשרטוט, והיה צורך אולי שהאוטו של הנתבע יפנה יותר לצד שלהם. קשה להעריך מה המרחק בין הרכב החונה שלהם למשאית שסטתה, וזה גם קרה לפני שנה. מה שהוא ראה זה את הפגיעה עצמה, וראה שמכוניות אחרות עברו בשלום לפני הפגיעה (שם, ש' 8-15). מאשר כי השרטוט (במ/2) לא מדויק משום שהכביש במקום צר יותר, כמו גם נתיב החניה, והוא לא מכיר את השרטוט אלא את הסיטואציה בה היה. הוא לא מתמצא בהערכות מרחקים. אם הדלת פתוחה לגמרי -יכול להיות שהואיל ונתיב החניה צר מאוד במקום - אזי כשפותחים את הדלת - זה בתוך נתיב הנסיעה של הנתבע בכביש, אך הדלת ברכבם לא הייתה פתוחה לגמרי. לשאלה האם יודע היכן נפגע רכב הנתבע, ענה כי לא הלך לרכב הנתבע (שם, ש' 16-24). הנתבע בעדותו הציג את שרטוט הפגיעה ותמונות של זירת האירוע (במ/3). הוא יצא מכיכר, ולא היה לו זמן להאיץ למהירות מופרזת מעל המהירות המותרת שתוארה בבימ"ש (שם, ש' 28-32). האירוע היה בשעה 18:00, שעה בה עובדים חוזרים הביתה והכביש עמוס, בשבוע האחרון לפני חג הרמדאן וברגעים האחרונים לפני שבירת הצום כשיש עומס בכביש. היו רכבים חונים לכל האורך, כך שהדלת מוסתרת, והוא לא יכל לראות אותה אם הייתה פתוחה. התובע לא חנה בדיוק ליד המדרכה. הגיעה משאית, נכנסה לנתיב שלו, והוא סטה ימינה. לשאלה לאן רצה לסטות, ענה כי היה לו עוד מקום במסלול כך שיכול היה להמשיך. לשאלה למה להמשיך ולא לעצור - ענה כי לא ניתן היה לעצור באותו רגע, המשאית ממש סטתה, ולא ראה אותה 20 מטרים קדימה באופן שיכול היה לתכנן את זה. באשר לגרסת התובע לפיה דלת הרכב כבר הייתה פתוחה, השיב שחושב שהייתה תזוזה לפחות חלקית, אם לא הדלת כולה - אז חלק ממנה נפתח באותו רגע בו הוא סטה, והייתה פגיעה (פרו' עמ' 9 ש' 1-15). הוא לא ראה את הדלת פתוחה, קודם לכן. לא ראה אותה פתוחה אך אולי משהו הסתיר לו, הוא לא יכול להגיד שלא הייתה פתוחה. פתאום ראה שהדלת נפתחה ושיש תזוזה, לא ראה אותה פתוחה קודם, אך היו מכוניות בחניה שהסתירו לו. יודע שהיו מכוניות שהסתירו, לכן לא יגיד שלא הייתה פתוחה מקודם, או לפחות חלק ממנה. יכול להיות שהדלת הייתה פתוחה ולא ראה, ואמר את זה גם לביטוח (שם, ש' 16-27). לשאלה היכן נפגע ברכבו, ענה כי נפגע בכנף הימני קדמי ועד האחורי היו סימנים "תוק, תוק, תוק" כזה בדלת. לא ציין איפה נפגע בכתב ההגנה, כי אמר את זה לחברת הביטוח בטלפון (שם, ש' 28-32). בכתב ההגנה של חברת הביטוח כתוב שהנזק בצד ימין באופן כללי ויכול להיות שזה גם בחזית ימין, לא ידע שצריך לציין, אך גם התובע העיד שראה את הסימנים. (בתגובה ענה התובע כי ראה את הסימנים בצד, אולם אין זה אומר שלא היו סימנים בחזית). הוא לא צילם את רכבו כי לא רצה להגיש תביעה. הזמינו חבר משותף על מנת להתייעץ אתו שאמר לו שהוא נסע והתובע עמד ולכן הוא אשם. הוא לא מכיר את התובע אישית (פרו' עמ' 10 ש' 1-6). בחקירה נגדית לתובע נשאל האם גרסתו היא כי לא ראה את הדלת נפתחת לפתע אלא לפתע ראה את הדלת פתוחה, ענה שראה תזוזה בדלת לכיוון הפתיחה. באשר לעדותו כי היו מכוניות שהסתירו לו את הדלת ולכן לא ראה - זה היה בשני זמנים שונים. כשרצה לעבור ימינה לא ראה את הדלת פתוחה, וכשהמשיך - ראה תזוזה. קודם ראה את המשאית סוטה ופנה ימינה, ואז ראה את הדלת (שם, ש' 8-16). מדובר בתזוזה של כ-2 ס"מ או כ-20 ס"מ. המרחק בין כיכר התנועה ממנה הגיע למקום בו חנה רכב התובע היה כ-10-15 מטרים, לא יותר. הכביש היה עמוס, זה כביש ראשי שתמיד יש בו מכוניות חונות, ויכול להיות שילד יחצה את הכביש או משאית תחסום קצת או תסטה הצידה. בדרך כלל נוסע בזהירות יתרה באזור זה כי ייתכן ויאלץ לסטות ימינה או לבלום, אבל המשאית לא סטתה קצת אלא ממש נכנסה לנתיב שלו, והוא עמד להיפגע. מאשר שראה את המשאית נכנסת לנתיב שלו (שם, ש' 17-32). המשאית נכנסה לנתיב שלו כי אולי מישהו בנתיב שלה הפריע לה, אולי הנהג היה שיכור, לא ראה את הסיבה. הסיבה לא צריכה הייתה להיות בשטח שבינו לבין המשאית ומולה, כי אולי זה קשור בנהג המשאית עצמו או משהו שהיה בצידה של המשאית. לא ראה את הסיבה, ולא היה צריך לראות אותה. נסע במהירות של 20-25 קמ"ש, 30 קמ"ש. לא ראה מה קרה עם המשאית, והיא המשיכה לנסוע. היא לא פגעה בו, והוא התחמק מהפגיעה (פרו' עמ' 11 ש' 1-17). הוא סטה לצד ימין, ובאותו רגע המשאית הלכה והתייצבה עוד פעם, התחילה להתייצב בשנייה-שתי שניות אחרי הסטייה שלו. לא זוכר בדיוק את הזמנים. הפגיעה שלו ברכב התובע הייתה כשנייה-שתי שניות לאחר שסטה. הוא סטה ממסלול הנסיעה שלו, נסע כמטר מהמכוניות החונות, כך תמיד נוסע ומתרחק ככל הניתן מהמכוניות החונות, וסטה יותר קרוב למכוניות החונות (שם, ש' 18-30). הוא לא ניגש לתובע לשאול לשלומו לאחר הפגיעה כשעצר, כי הוא עצר וקודם כל הייתה פגיעה. רצה לוודא שהוא יכול לרדת, ואז התובע השיג אותו. לא יודע כמה זמן עבר בין הרגע בו פגע לבין הגעת התובע לרכבו, לא זוכר בדיוק, הייתה תאונה רצה לייצב את האוטו ולהירגע, ולא ברח. לא ביקש את הפרטים של התובע, כי לא רצה לתבוע. הוא גם הודה באשמה באותו רגע (פרו' עמ' 12 ש' 1-6). 5. הכרעה לאחר שנדרשתי לכלל הראיות - לרבות לעדויות ולטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי גרסת התובע ועדיו עדיפה על פני גרסתם של הנתבעים. אין חולק כי דלת רכבו של התובע נפגעה כתוצאה מהתנגשות בינה לבין רכב הנתבע, וכי הנוסע שפתח את דלת הרכב ירד לכביש מצדו השמאלי של הרכב. בנוסף, אין חולק כי הנתבע סטה ימינה לאזור החניה בשל משאית שחסמה במידה מסוימת את נתיב נסיעתו עובר לתאונה. הנני מעדיפה את גרסת התובע ועדיו - והתרשמתי כי הינם אמינים ומהימנים, לא הגזימו בעדויותיהם, הקפידו להעיד רק לגבי מה שראו, ואף לא היססו לתמוך בגרסת הנתבע לפיה נאלץ לברוח ממשאית שחסמה את דרכו (עמ' 6 ש' 24-25). עדויות קוהרנטיות אלה אף מתיישבות עם תמונות הנזק של רכב התובע, ועם ההיגיון והשכל הישר. השאלה שבמחלוקת הינה האם דלת רכבו של התובע כבר הייתה פתוחה (אף מעט) בטרם סטה הנתבע לכיוון החניה, או שמא נפתחה מבפנים שעה שרכב הנתבע כבר סטה ועמד לצד רכב התובע. פתיחת הדלת ברכב התובע לפי עדותו של העד יזן עיראקי - לאחר שהחנה התובע את הרכב באזור החניה, פתח חסן עיראקי (להלן: "חסן") שישב מאחורי הנהג התובע, את דלת הרכב, ואף העיד כי מספר מכוניות הספיקו לעבור מרגע הפתיחה ועד לרגע בו רצה לרדת מהרכב (עמ' 7 ש' 16-18). גרסה דומה נשמעה מפיו של התובע אשר הדגיש אף הוא את העובדה כי מספר רכבים עברו לצד רכבו שעה שהדלת הייתה פתוחה, בטרם הגיע הנתבע - ופגע ברכב (עמ' 3 ש' 13-15). העד חסן העיד בבימ"ש כי לאחר חניית רכב התובע בחניה חוקית, ובצד הכביש, ולאחר שפתח את הדלת באופן חלקי - עברו מספר מכוניות לצד הרכב (עמ' 6 ש' 2-4). לפי גרסתו של הנתבע בבימ"ש הייתה תזוזה חלקית לפיה חלק מן הדלת נפתח (עמ' 9 ש' 13) ומעיד כי ראה תזוזה בדלת לכיוון הפתיחה (עמ' 10 ש' 10). בגרסתו של הנתבע נתגלעו סתירות בנקודות מהותיות היורדות לשורשן של השאלות השנויות במחלוקת, ובכלל זה- בסוגיה זו. כך, מחד גיסא - מעיד בבימ"ש כי לא יכול היה לראות את דלת רכב התובע, אפילו אם הייתה פתוחה, הואיל ולכל אורך צידה הימני של הדרך היו מכוניות חונות (עמ' 9 ש' 3-4), וכן העיד כי כשסטה לא ראה את הדלת פתוחה (עמ' 9 ש' 16-17), ומאידך גיסא - מעיד כי חושב שהייתה תזוזה חלקית לפיה חלק מן הדלת נפתח (עמ' 9 ש' 13) וכי ראה תזוזה בדלת לכיוון הפתיחה (עמ' 10 ש' 10). עם זאת - במהלך עדותו בבימ"ש סייג הנתבע בהגינותו את דבריו, באומרו כי הגם שלא ראה את דלת הרכב פתוחה - עדיין אינו יכול להגיד בוודאות כי זו אכן לא הייתה פתוחה, לפחות בחלקה, הואיל והיו מכוניות שהסתירו לו (עמ' 9 ש' 20-22). זאת ועוד, לפי עדותו של חסן, הרי שבעטיה של פריצת דיסק בגבו, נאלץ לרדת מצדו השמאלי של הרכב (עמ' 6 ש' 9-10). התובע אף העיד בבימ"ש כי חסן לא היה מסוגל לעבור לצדו הימני של הרכב ולרדת משם, בשל בעיות גב, ואף העיד כי לאחר שחנה, הסתובב והסתכל עליו תוך שהוא שואל אותו אם הכול בסדר (עמ' 5 ש' 25-26). בנוסף, הן חסן והן התובע העידו כי עובר לפגיעה, כבר היה חסן עם רגל שמאל על הכביש (עמ' 5 ש' 27-28; עמ' 6 ש' 4-5). ייאמר מיד, כי ניסיון החיים מלמדנו כי אדם הסובל מבעיות גב כשל חסן, על פי טענתו, אינו מתנועע במהירות, ועל כן סביר להניח כי לא דובר בתנועה פתאומית או מהירה של פתיחת דלת, כי אם בהתנהלות איטית יותר שארכה זמן ממושך יותר מהרגיל, באופן המתיישב עם גרסת התובע לקרות התאונה. בנוסף - הן התובע והן העד חסן העידו כי הנתבע נסע במהירות גבוהה בנסיבות אלה ביחס לתנאי הדרך (עמ' 5 ש' 9-10; עמ' 6 ש' 24; עמ' 7 ש'8-12). הנתבע העיד כי הכביש בו אירעה התאונה הינו כביש עמוס בדרך כלל (במ/3), ובפרט בעת האירוע, הואיל והשעה הייתה שעת עומס בה חוזרים אנשים מיום עבודה, וכן כי הימים היו ימי חג הרמדאן והשעה הרלוונטית הייתה שעת שבירת הצום (עמ' 9 ש' 1-2). הנתבע אישר כי במקום התאונה חונות מכוניות דרך קבע (במ/4), ואישר כי בנסיבות אלה ייתכן שילד יחצה את הכביש או משאית תחסום/תסטה מנתיבה, ועל כן הוא נוהג במקום בזהירות יתרה בדרך כלל (עמ' 10 ש' 24-28). לאור האמור, הרי שחלה על הנתבע החובה לנהוג במשנה זהירות בדרך זו, ביודעו כי הוא נוסע בכביש צר, צפוף ועמוס, ובכלל זה לצפות כי מאן דהוא עלול לפתוח דלת באופן שיפריע לתנועת רכבו - כפי שהעיד הוא בעצמו כי נוסע כמטר מהמכוניות החונות, ומתרחק ככל הניתן מהן (עמ' 11, ש' 18-30). בסוגיה זו נפסק ע"י כב' הש' קלוגמן בת"א (נתניה) 10271/04 חברת ביטוח שירביט נגד סעדי אחמד (טרם פורסם), בנסיבות דומות, כדלקמן (ההדגשות שלי-נ.ב)- "ב"כ הנתבעים טען כי לוריא נהג ברשלנות, ובניגוד לתקנות התעבורה, בכך שפתח את הדלת השמאלית-אחורית, ולכך אתייחס להלן. אך גם אם נהג אחר נהג ברשלנות, אין זה פוטר את נהג האוטובוס מליתן תשומת לב מספקת לדלת האחורית הפתוחה של הרכב, שהוא חולף על פניו. הנתבע העיד כי הוא מכיר את הדרך, בהיותו נוהג קו אוטובוס במקום, וכי מדובר ברחוב צפוף וסואן. דווקא משום כך היה על הנתבע ליתן תשומת לב מרבית, ולהיות דרוך לאפשרות כי מאן דהוא יפתח דלת של כלי רכב חונה, כלפי הכביש. לרשות הנתבע עמד נתיב שמאלי של הכביש, כיוון נסיעתו, שהיה פנוי. היה עליו לשמור מרחק מספיק מכלי הרכב החונים ולנהוג בזהירות מספקת, באופן שאם יופתע על ידי פתיחת דלת אל הכביש, הוא לא יתנגש עמה." כך נקבע לעניין זה גם בת"ק (ת"א) 39817-01-11 ירום ארז נגד רועי סגל (טרם פורסם)- "כפי שנסיעת התובע היכן שנסע הייתה צפויה לאדם סביר במקומו של הנתבע , והיה עליו לנקוט אמצעים , כך גם פתיחת דלת מרכב החונה בצד ימין של הכביש , לעבר הכביש, הינה פעולה המהווה חלק בלתי נפרד מתהליך הנהיגה והשימוש ברכב, והיה על התובע לצפות אפשרות של פתיחת הדלת וניסיון ירידת הנהג מהרכב. על כן היה עליו לנהוג את רכבו במרחק כזה מצידו השמאלי, שגם אם הדלת השמאלית תיפתח היא לא תפגע בו והוא לא יפגע בה ." בנסיבות אלה, ולאור האמור, שוכנעתי כי דלת רכבו של התובע כבר הייתה פתוחה, לפחות בחלקה, עוד בטרם פגע בה הנתבע ברכבו. סטייה מנתיב נסיעה לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961, חלה חובת זהירות על נהג הסוטה מנתיב נסיעתו, כדלקמן- 40.(א)לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע סטה ימינה מנתיב הנסיעה שלו, לכיוון המכוניות החונות, בשל משאית שחסמה את דרכו (פרו' עמ' 9 ש' 6; עמ' 10 ש' 15; עמ' 11 ש' 26-28). בנסיבות אלה, חלה על הנתבע חובת זהירות כאמור, לבחון את תנאי השטח כך שלא יהיה בסטייה מהנתיב משום הפרעה או סיכון למשתמשים האחרים בדרך, ולא לעשות כן -מקום בו סטייה זו גורמת להפרעה או סיכון כאמור, לרבות באשר למהירות נהיגתו. נזקי כלי הרכב ייאמר מיד, כי תמונות הנזק ברכב התובע מתיישבות אף הן עם המסקנה לפיה הנתבע פגע בדלת רכב התובע בעת שהייתה כבר פתוחה, ולא לפי גרסת הנתבע. הנתבע לא צילם את הנזקים ברכבו (עמ' 10 ש' 4), באופן היוצר נזק ראייתי שעליו לפעול לחובתו בנסיבות אלה, בד בבד עם הכלל לפיו מקום בו נמנע צד מהבאת ראיה או עד מהותיים להליך המשפטי- יחשב הדבר לחובתו. בעניין זה, העיד הנתבע כי רכבו נפגע למן הכנף הימנית הקדמית ועד לחלק האחורי (עמ' 9 ש' 30). גם התובע העיד כי זוכר שלאורך כל הרכב של הנתבע היו סימנים של צבע ירוק מדלת רכבו שלו, "מהכנף הקדמי ועד לסוף האוטו" (עמ' 4 ש' 20-21). מתמונות הנזק (במ/1) עולה כי דלת רכבו של התובע נפגעה בשני מוקדים- האחד- בקצה הדלת באזור הידית, והשני- בציר הדלת המצוי במרכזו של צדו השמאלי של הרכב. מתמונות 3,4 ו-8 ניכר כי חל מעין "קימוט" בצירה המרכזי של הדלת השמאלית האחורית, באופן המלמד על "דחיסתה" ו"קימוטה" ע"י משקל רב פנימה. כמו כן צילום קצה הדלת בתמונות 16, 17 ו-19 אף הוא מלמד כי הפח התכופף כלפי חוץ, היינו מתוך תנועה מימין לשמאל כאשר הדלת פתוחה בזווית כלשהי. התרחשות זו עולה בקנה אחד עם גרסתו של התובע לאופן קרות התאונה (ההדגשות שלי- נ.ב) - "..מה שקרה זה שהוא פגע בדלת וכשהוא פגע בה הדלת נפתחה עוד יותר וגם כשנפתחה נפגע גם העמוד שלה והדלת הקדמית פגעה בדלת האחורית ונוצר לה עוד נזק" (פרו' עמ' 4 ש' 18-19) דברים אלה סותרים לחלוטין את גרסת הנתבע בכתב ההגנה לפיה הנוסע ברכב התובע פתח את הדלת לפתע בעת שהנתבע כבר נסע בתוך נתיב הנסיעה (סעיף 4 (ג) לכתב ההגנה), וכן סותר את גרסת הנתבע כי כשסטה מהנתיב -עדיין לא ראה את הדלת פתוחה. בגרסתו של הנתבע אין גם כדי להסביר את הנזק לציר הדלת, במרכז צדו השמאלי של הרכב, ובנוסף, הנתבע העיד בבימ"ש כי במעמד התאונה הודה באשמתו לתאונה (עמ' 12 ש' 6), באופן שיש בו ביטוי חד משמעי לעיבוד כל נתוני השטח, באופן מיידי - עד לאחריותו לקרות התאונה. אשם תורם חרף אחריותו של הנתבע בתאונה, הרי שלא ניתן להתעלם מהעובדה לפיה פתיחת דלת הרכב לכיוון הכביש, כמו גם ירדה מהרכב מצד זה, מהוות בבחינת הפרעה לתנועה המטילה חובת זהירות על מבצען. וכך קבע המחוקק בתקנות 80 (א) ו-81 (2) לתקנות התעבורה, התשכ"ה-1961- 80.(א)לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך. (ב).... 81.לא יעלה לרכב אדם, למעט הנוהג, ולא ירד ממנו ולא יניח הנהג או הממונה על הרכב לעלות אליו או לרדת ממנו, אלא - (1) .... (2)מצדו הימני של הרכב כשהוא עומד בצד ימין של הדרך; לא ניתן להתעלם מהעובדה לפיה אין חולק כי הנוסע ברכב התובע פעל בניגוד לתקנות הנ"ל. מחד, יש בכך כדי לכרסם במידה מסוימת באחריותו של הנתבע לנזקי התובע, אולם מאידך - גם בנסיבות אלה עדיין חלה על הנתבע החובה לשמור מרחק מספיק מכלי הרכב החונים נוכח היכרותו את תוואי השטח ולנהוג בזהירות מספקת ובמהירות מתאימה, באופן שאם יופתע על ידי פתיחת דלת רכב לכיוון הכביש- הוא לא יתנגש בה - כפי שאירע בתאונה נשוא התביעה שבפניי. לאור האמור, ובנסיבות אלה הנני שוללת קיומה של רשלנות תורמת מצד התובע לקרות התאונה, באשר שוכנעתי כי ננקטו אמצעי זהירות דרושים ומספקים בטרם פתח חסן את דלת הרכב והחל לצאת ממנה - להבטחת שלומם של עוברי הדרך. 6. לפיכך, ישלמו הנתבעים לתובעים ביחד ולחוד, סך של 3,690 ₪, תוך 21 יום מהיום, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.8.11 ועד למועד התשלום בפועל. 7. ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט מחזוי מרכז, תוך 15 יום מקבלת פס"ד זה. פגיעת רכברכברכב חונהנזק לרכב