ערעור על החלטת נאמן - דחיית תביעת חוב

דוגמא לפסק דין בנושא ערעור על דחיית תביעת חוב: 1. ערעור המבקש, הנושה, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") על החלטת הנאמנה מיום 22.6.09 לדחות את תביעת החוב שהגיש - הוא הערעור שבפני. הערעור הוגש עוד ביום 6.9.09 (!) אך כשהובא לפני למתן החלטה, היה התיק חסר תגובות שונות לרבות תגובת הנאמנה; חרף החלטותי החוזרות בהן ניסיתי לקבל את החומר הרלוונטי שאינו סרוק בתיק בית המשפט ואינו מצוי ב'תיק הנייר' (מהתקופה עובר לעידן נט המשפט) לא הוגש החומר במלואו, כפי שעוד יפורט להלן. בנסיבות אלה, מאחר שחלף זמן ממושך מאז הגשת הערעור, ולאחר שקבעתי ביום 28.4.13 כי "אתייחס לערעור... על בסיס החומר המצוי בפני" במועד הת.פ. אותו קבעתי ליום 12.5.13 (בקשה 25), ראיתי ליתן ההחלטה בערעור על בסיס הודעת הערעור והחומר המצוי בתיק בית המשפט לרבות הנספחים והמסמכים הרלבנטיים לערעור. 2. תחילה, למען הסדר הטוב בטרם אדון בערעור לגופו, אני רואה להביא את ההליכים, הבקשות וההחלטות שקדמו למתן ההחלטה דנא, ומתייחסים לחסר בתיק, תגובת הנאמנה שאינה מצויה בתיק בית המשפט עד למועד זה. כאמור, הערעור הוגש ביום 6.9.09. בהחלטה מיום 24.1.10 נעתרתי לבקשת הנאמנה להארכת המועד להגשת תגובתה לערעור עד ליום 5.2.10. תגובת הנאמנה לא הוגשה לתיק בית המשפט, עד המועד שנקבע (אינה מצויה בתיק הממוחשב גם לא בתיק הנייר). לעומת זאת הגישה הנאמנה בקשות שונות לתיק בית המשפט. כך למשל הגישה ביום 11.10.11 הוגשה "בקשה למתן החלטה", וביום 20.11.11 קבעתי בהחלטה שככל שהערעור עדיין רלבנטי "אני מורה לנאמנה להעביר למזכירות בית המשפט את הערעור והתגובות כדי שיסרקו בגדר בקשה אחת ואראה לתת החלטה לאחר מכן ככל שיהיה בכך צורך". הנאמנה הודיעה לבית המשפט (ביום 14.2.12) כי עשתה כמבוקש, אלא שמעיון בתיק בית המשפט לא נמצא כי תגובת הנאמנה לערעור מצויה בתיק ו/או הוגשה. משכך ביום 27.4.12 הבהרתי פעם נוספת, כי חרף החלטותי הקודמות המסמכים המבוקשים אינם בתיק בית המשפט ולא אוכל לתת החלטה בערעור ללא המסמכים הללו, ושוב הוריתי לנאמנה להגיש לתיק בית המשפט את המסמכים החסרים. ביום 30.4.12 'הבהירה' הנאמנה מהם המסמכים הרלבנטיים לערעור וציינה כי "הנאמנה צרפה להודעתה את כל המסמכים הנ"ל" (סעיף 1.3 להודעה); אך במקום לצרף פעם נוספת (ככל שכבר צרפה אותו בעבר) מצאה להפנות לכך כי כבר הגישה את החומר ו"הורתה" לבית המשפט לפנות למזכירות ולהורות לה "לאתר את הודעת הנאמנה מיום 27.10.11". מאחר שחרף ההחלטות וההודעות עדיין לא היה החומר החסר בפני נתתי ביום 1.5.12 החלטה לפיה "אינני מבינה מדוע שבה הנאמנה על דבריה כי הגישה את כל המסמכים וממשיכה ומצרפת את חותמת בית המשפט לאמת את דבריה. דברי הנאמנה מקובלים עלי ואין צורך לאמתם - יחד עם זאת אינני מוצאת בתיק המחשב את המסמכים המצורפים ועל כן בקשתי ואני שבה ומבקשת כי כל החומר הרלוונטי לערעור... יצורפו לתיק כדי שאוכל ליתן החלטה". ביום 14.5.12 הודיעה הנאמנה כי היא מגישה לבית המשפט, פעם נוספת, כתבי בי-דין שהוגשו במסגרת הערעור, לרבות הודעת הערעור, תגובת הנאמנה ותשובת הנושה לתגובתה. לא רק זאת אלא שכאמור הזמנתי מהארכיב את תיק הנייר ועיינתי במסמכים המצויים בתיק, שמא מצוי החומר בתיק הנייר עובר ל"עידן הסריקות" אך כאמור לא מצאתי בתיק הנייר את המסמכים. ביום 27.5.12 שבתי והבהרתי כי עדיין "אין לפני תגובת הנאמנה להודעת הערעור, לא עמדת החייב, גם תגובת הנושה שנראה לכאורה כי הוגשה - חסרה ומעבר לכל חסרה עמדת הכנר" ולא אוכל ליתן החלטה, משכך הוריתי למזכירות לשלוח את ההחלטה לחייב, לכנר, לנאמנה ולבנק "לצורך השלמה (בין של החומר והתגובות החסרות ובין הודעה על הסדר)". לציין, כי בין לבין הבקשות וההחלטות השונות שכל עניינן טכני לחלוטין - הגשת חומר לתיק בית המשפט, הוגשו מספר בקשות מטעם הבנק למתן פסק דין בערעור. ביום 29.5.12 הוגשה הודעת הנאמנה לפיה על בית המשפט להפנות את הטרוניות למזכירות ולהורות למזכירות לאתר את המסמכים הרלוונטיים ולהביאם בפניו וככל שלא ימצאו המסמכים יש להורות למזכירות להודיע לנאמנה כדי שתגיש המסמכים. באותו יום נתנה החלטתי בה הפניתי את מזכירות בית המשפט לאמור בתגובת הנאמנה ביחס למסמכים החסרים. לאחר חלוף זמן ניכר ומשלא נמצאו בתיק בית המשפט, נתתי ביום 8.4.13 החלטה על גבי בקשת הנאמנה למתן החלטה בערעור ובה הבהרתי כי "כל נסיונותי לקבלת כל המסמכים מהנאמנה - לא צלחו. אמנם הנאמנה ציינה כי הגישה את כל המסמכים - ואולם אין בנמצא." ביום 28.4.13 נתנה החלטה נוספת בה הבהרתי כי ככל שלא ימצאו בפני המסמכים שהיה על הנאמנה להגיש לתיק בית המשפט "אתייחס לערעור המצוי לפני על בסיס החומר המצוי בפני". חרף ההחלטה שלעיל ובמקום להמציא החומר החסר מצאה הנאמנה להגיש "הודעה ובקשה מטעם הנאמנה" בה טענה שוב כי כבר הגישה את המסמכים ובקשה לבטל את ההחלטה מיום 28.4.13 בה ציינתי כי המסמכים לא הומצאו בשל מחדליה, אך התמידה שלא להגיש את החומר. ראיתי לפרט את ההליכים הרבים שקדמו למתן החלטה בערעור, וגרמו להתמשכותם מעבר לסביר ולבזבוז זמן יקר ותחת פעולה פשוטה של השלמת החומר החסר קבלתי שוב ושוב הודעות כי המסמכים הוגשו וכי יש 'לחפש' את המסמכים ה'אבודים' שהוגשו פעם אחר פעם לטענת הנאמנה, ולהדגיש כי החומר אינו מצוי בתיק, ועד היום, לא ראיתי בתיק בית משפט את תגובת הנאמנה לערעור, גם לאחר שנאלצתי לשוב ולעיין פעמים מספר במסמכים הרבים שבתיק, בטרם מתן החלטה זו. לאור המתואר בפירוט רב לעיל ומאחר שהערעור הוגש לפני למעלה משלוש שנים, ראיתי להדרש לערעור, בהתאם לחומר שבפני, כפי שאף ציינתי בהחלטה מיום 28.4.13. 3. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על נספחיה ובמסמכים הרלבנטיים המצויים בפני, ראיתי לקבל את הערעור שכן לא שוכנעתי שקביעת הנאמנה כי "סירובה של מרשתך (הבנק- א.נ.ח) ...למסור מידע ומסמכים" (סעיף 1.2 להחלטת הנאמנה) מבוססת ולהיפך, התרשמתי כי הבנק היה בקשר רציף עם הנאמנה בכל אותן שנים שחלפו מעת הגשת תביעת החוב ועד למתן החלטת הנאמנה בתביעת החוב, שיתף פעולה עם הנאמנה באופן מלא ובכלל זה המציא לה מסמכים רלבנטיים לביסוס תביעת החוב שלו, כעולה מהמסמכים שהוצגו. 4. צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 27.4.00, וביום 11.1.01 הוכרז החייב פושט רגל. הבנק הגיש תביעת חוב ע"ס 256,466 ₪ (נספח ב' להודעת הערעור) בגין שני פסקי דין חלוטים שנתנו נגד החייב (וצורפו לתביעת החוב). האחד, פסק דין מיום 8.10.97 על סך 16,993 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כמפורט בפסק הדין ובצירוף הוצאות משפט ושכ"ט, בת.א. 1044/97, אך בהמשך מסר הבנק הודעה לנאמנה (כעולה מתכתובות הצדדים שצורפו כנספחים להודעת הערעור) כי הוא מוותר על חוב זה "לאור העובדה כי מרבית חוב החברה שולם בינתיים על ידי יתר הערבים" (מכתב הבנק מיום 18.8.05 - נספח ז' להודעת הערעור). משכך - הודעת הויתור גרעה את הסכום האמור מתביעת החוב, והנאמנה לא נדרשה להתייחס לסכום זה במסגרת קביעותיה. החלטת הנאמנה נשוא הערעור דנא מתייחסת לתביעת החוב שכללה את פסק הדין השני, ת.א. 1045/97 מיום 12.10.97 בו חויב החייב לשלם לבנק סך של 138,902 ₪ בצירוף ריבית כמפורט בפסק הדין ובתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד. 5. בהחלטתה מיום 22.6.09 (נספח ב' להודעת הערעור) דחתה הנאמנה את תביעת החוב מהסיבה כי הבנק סירב להיעתר לבקשותיה למסור לה מסמכים ומידע רלבנטיים הגם שאפשרה לו לעשות כך פעם אחר פעם. במסגרת הנסיבות שהביאו את הנאמנה לתת ההחלטה לדחות תביעת החוב ציינה בין השאר כי "מהחייב התברר" שהבנק מחזיק "בשיקים שחוללו של צדדים ג' שניתנו לה (לבנק - א.נ.ח) ע"ח החוב שבחשבון, וכי היא (הבנק - א.נ.ח) פעלה נגד צדדים ג' לביצוע השיקים, שאף שילמו לה כספים ע"ח החוב" אך פניותיה לבנק לקבלת מידע ומסמכים ביחס לגביית כספים על חשבון החוב נענו באופן חלקי בלבד; כך ציינה הנאמנה כי לא נמסר פירוט אודות "שיקים רבים נוספים של צדדים ג' שחוללו באי פירעון" (סעיף 1.2 להחלטת הנאמנה), ועוד ציינה במסגרת החלטתה כי תדפיס חשבון הבנק של החייב לשנים 2002-2005 ו"השיקים המקוריים של צדדים ג'" לא הומצאו לנאמנה חרף בקשותיה לקבלם ובדומה לא הומצא לה תצהיר הבנק "לגבי כספים שנגבו מצדדים ג'" (סעיף 1.2 להחלטת הנאמנה). מנגד טען הבנק כי החלטת הנאמנה סתמית ושגויה וכי כלל לא בדקה את תביעת החוב לגופה. לטענתו, הוא הציג לנאמנה את השיקים שבידיו ובגינם נקט בהליכי הוצל"פ ומסר לה "את כל המידע בדבר הליכי גבייתם לרבות שאילתות תיק ההוצל"פ". הבנק הוסיף, כי הנאמנה לא פרטה באילו שיקים אוחז הבנק "אשר לדידה יש בהם משום פירעון החוב לנושה", כי הנאמנה מתעלמת ממסמכים שהמציא לה הבנק, ובכלל זה את כל דפי החשבון של החייב בבנק בין השנים 1996- 2005 וכן שאילתות מאושרות על ידי לשכת ההוצל"פ; הבנק סבור כי אין לקבל את החלטת הנאמנה כשמחד סיפק את כל המסמכים הרלוונטיים להוכחת טענותיו ומנגד ו"ללא שטיב הטענות נגדו מבוססות ומפורטות" קבעה כי אין בידי הבנק להוכיח את חוב החייב כלפיו. 6. מעיון בהודעת הערעור על נספחיה עולה שבמשך השנים 2002- 2005 הוחלפו מכתבים בין הצדדים ואליהם צורפו המסמכים שהבנק התבקש לצרף והיו ברשותו. כך למשל, במענה למכתב הנאמנה מיום 1.1.02 בו נדרש הבנק למסמכים שונים (נספח ג' להודעת הערעור) הגיב הבנק כבר ביום 22.1.02 וצרף מסמכים. ממכתב הבנק ניתן ללמוד שהבנק לא התעלם מדרישות הנאמנה, להיפך, כשלא היה בידיו להמציא מסמכים (מסיבות שאינן תלויות בו) פירט מדוע; ולמשל, באותו מכתב ציין הבנק כי "אישורי מסירת כתב התביעה" (שבקשה הנאמנה) אינם מצויים בידיו שכן הוגשו לתיק בית המשפט שבוער. מכתב נוסף של הנאמנה מיום 7.2.02 בו נדרש פירוט "כל השיקים שנמשכו על ידי צדדים ג'..... פרטים על תשלומי צדדי ג'... תדפיסים מתיקי ההוצל"פ שנפתחו נגד צדדים ג'" (נספח ד' להודעת הערעור) נענה בסמוך - ביום 14.2.02 ופורטו בו מספרי השיקים ותיקי ההוצל"פ שנפתחו בגינם (נספח ד' להודעת הערעור). באותו מכתב ביקש הבנק לדעת מי ישא בעלות הפקת דפי חשבון למן שנת 1996 שהיא גבוהה, עלות שלא ברור כי נדרש להוציאה לאור העובדה שתביעת החוב מבוססת על פסק דין חלוט. הנאמנה עמדה על הבקשה לקבל את "השיקים המקוריים" שמשכו צדדי ג' ועל בקשתה לקבל את דפי החשבון של החייב בבנק, הגם שהבנק שב והבהיר כי כבר מסר לנאמנה את פירוט השיקים ואת מצב הגבייה (לרבות פירוט תיקי ההוצל"פ), יאמר כי גם לענין הצ'קים המקוריים התייחס הבנק במכתבו. גם לאחר מכן הוחלפו מכתבים שונים בין הצדדים ובין היתר התבקש נציג הבנק לסור למשרד הנאמנה כדי להפגש עמה להמציא מסמכים חסרים. כך נשלח מכתב מהבנק מיום 21.4.05 בו הודיע לנאמנה כי ישלח את תדפיסי החשבון והשאילתות המעודכנות מתיקי ההוצל"פ והציע כי ככל שיש לחייב טענות כאלה ואחרות תודיע לו הנאמנה במידה ודרושה התייחסותו. במסגרת תכתובות נוספות שהוחלפו בין הצדדים מאוחר יותר (ובהם עיינתי) הועבר לנאמנה "תצהיר של פקיד בנק מוסמך" ובו פירוט חובות החייב לבנק, וכן צוין בתצהיר שיש לשנות את סכום תביעת החוב "נכון ליום 18.1.00 שתעמוד על 240,000 ₪ בלבד". לתצהיר צורפו דפי חשבון מיום 31.1.96 ועד ליום 31.12.01. לבקשת הנאמנה אף הועברו לידיה תדפיסי הוצל"פ ופירוט תנועות חשבון הבנק של החייב בין השנים 2002- 2005 (נספח י' להודעת הערעור). הבנק חזר והבהיר כי "לא ניתן לקבל את השיקים המקוריים שבגינם נפתחו תיקי ההוצל"פ. מדובר בשיקים של צדדי ג' שהיו 'בטחונות' נוספים לחוב ואין מקום או סיבה להעבירם אליך." 7. מהתנהלות הבנק כפי שפורטה לעיל וכעולה מהחומר הרב שהציג הבנק עולה כי הבנק המציא לנאמנה את המידע ואת המסמכים הרלבנטיים לביסוס תביעת החוב שהגיש. כך, הומצא לנאמנה עותק פסק הדין החלוט שניתן לטובת הבנק; כך הועבר פירוט תנועות חשבון הבנק של החייב בין השנים 1996- 2005; כך הועבר פירוט השיקים המצויים בידי הבנק בגינם נפתחו הליכי הוצל"פ; כך הומצאו שאילתות מלשכת ההוצל"פ בדבר הליכי הגבייה המתנהלים בתיקי ההוצל"פ שנפתחו לגביית החוב - מהן ניתן ללמוד אילו סכומים נגבו על חשבון החוב וכך הועבר תצהיר נציג מוסמך של הבנק אשר לגובה החוב לבנק. אכן, טענת הנאמנה במכתבה לבנק מיום 14.9.03 (נספח ה' להודעת הערעור) כי בסמכותה לבדוק לגופה את תביעת החוב, גם אם מקור החוב בפסק דין חלוט; אולם בנסיבות שהוצגו לפני התרשמתי (לאחר עיון בחומר) כי הבנק העביר לנאמנה את המסמכים הרלוונטיים לבדיקותיה ולא שוכנעתי כי היה צורך לקבל מסמכים נוספים ו/או אחרים לגיבוש עמדת הנאמנה ביחס לתביעת חוב, ובודאי לא היה מקום לדחות את תביעת החוב בשל כך. לציין כי קביעת הנאמנה בהחלטה כי תדפיסי חשבון לשנים 2002-2005 לא הועברו לידיה אינה מתיישבת עם נספחי הערעור מהם עולה כי תדפיסים כאלה אכן הועברו לידיה במצורף לתצהיר נציג הבנק (נספח ז' להודעת הערעור). הנאמנה פרטה בהחלטתה שורה של דרישות שלא נענו לטענתה, ומשכך "נוכח סירובה של מרשתך (הבנק-א.נ.ח)..., החלטתי לדחות את התביעה" אלא שכפי שציינתי לעיל, לא כך עולה מהחומר שהוצג, התרשמתי מהחומר הרב כי היה שיתוף פעולה מצד הבנק והוצגו כל המסמכים או למצער הסברים ראויים, ולמשל צ'קים של צד ג' שפרטיהם נמסרו לנאמנה ואף כשהבנק פתח בהליכי הוצל"פ למימושם מסר לה את השאילתות המעודכנות ומאושרות ביחס להליכי ההוצל"פ, ובכל זאת עמדה הנאמנה על דרישתה לקבל את השיקים המקוריים הגם שהבנק התייחס לכך והבהיר מדוע לא ניתן להעביר אותם. כך גם דרישת הנאמנה לקבל תצהיר נציג הבנק ביחס לפירוט תיקי ההוצל"פ שנפתחו בגין החוב לא ברורה שעה שהומצאו לנאמנה, לבקשתה, תדפיסי תיקי ההוצל"פ מהם ניתן ללמוד אילו סכומים נגבו בגין החוב הרלבנטי. 8. הגם שתפקיד הנאמנה לבדוק את תביעות החוב ולודא כי אכן תביעות החוב של הנושים מבוססות וראויות וזאת כדי להגן על אינטרס כלל הנושים ולא תאושר תביעת חוב שאינה מבוססת כדבעי כדי לא לגרוע מהדיבידנד של כלל הנושים שהוכיחו את תביעות החוב הראויות שלהם; ואולם אין המסקנה הנובעת מכך שיש לשוב ולבסס כל מסמך באמצעות מסמך נוסף ובאמצעות תצהיר והתרשמתי כי דרישותיה החוזרות ונישנות של הנאמנה חרגו מהנדרש, ומנגד התרשמתי כי הבנק מסר את כל הנדרש ואף מעבר לכך. 9. לעומת המסמכים הרבים שמסר הבנק לנאמנה לביסוס תביעת החוב שלו, התרשמתי כי הנאמנה קבעה באורח סתמי בהחלטה נשוא הערעור כי "מהחייב התברר" שהבנק מחזיק בשיקים של צדדי ג' שניתנו לו על חשבון החוב וכי הבנק פעל "נגד צדדים ג' לביצוע השיקים, שאף שילמו לה כספים ע"ח החוב..." ובהמשך קבעה כי "אציין שמהמידע והמסמכים שהמצאת התברר שטענת החייב - הינה נכונה". קביעות אלה כי 'טענת החייב נכונה' הן כלליות, סתמיות ונעדרות פירוט וביסוס, ואינן מתייחסות למכלול המסמכים והפירוט שהוגשו לבנק, ואינן מתיישבות עם החומר שהוצג לנאמנה, מעבר לפסק הדין החלוט שעומד לזכות הבנק. מצאתי כי הבנק לא הסתיר מהנאמנה כי נמסרו בידיו שיקים של צד ג' וכי נקט הליכי גבייה בלשכת ההוצל"פ בגין אותם שיקים. אלא שפרטי השיקים הומצאו לנאמנה והליכי הגבייה פורטו בפניה והיה עליה לבחון את המסמכים הרלבנטיים שהוגשו לה לבקשתה ומהם להסיק את המסקנה המתבקשת בדבר תביעת החוב, ולא לדחות באורח סתמי את טענות הבנק באמירה כי 'טענת החייב נכונה'. כך למשל מעיון במסמכי לשכת ההוצל"פ שהמציא הבנק לנאמנה (וצורפו לערעור) עולה כי נכון לשנת 2005 יתרת החוב היתה 250,037.83 ₪, ומשכך התרשמתי כי המסקנה של הנאמנה כי "התברר" שטענת החייב נכונה, היא סתמית ואינה מתישבת עם החומר שהוצג לה. מקובלת עלי טענת הבנק כי קביעות הנאמנה כלליות וכי "אם ועל אף המסמכים שנמסרו לנאמן במשך כל אותן שנים סבורה היתה הנאמן כי תביעת החוב נפרעה - אזי היה על הנאמן ליתן פירוט כלשהו לנושה על מנת שיפריך את חשדותיה של הנאמן. הנאמן לא עשתה כן והנושה מצא עצמו נאלץ להדוף טענות שטיבן כלל אינו ברור לו" (סעיף 26 לערעור). 10. סיכומו של דבר, ראיתי לקבל את הערעור על החלטת הנאמנה ולאשר את תביעת החוב שביסס הבנק כדבעי לאחר ששוכנעתי שהבנק שיתף פעולה עם הנאמנה והמציא לה את המסמכים הרלוונטיים לשם הכרעה בתביעת החוב. 11. מעבר לצורך, אני רואה להוסיף כי גם לאחר שהנאמנה כבר דחתה את תביעת החוב, יצר הבנק קשר עם הנאמנה בבקשה כי תתיר לו להמציא תצהיר לענין טענות החייב כי הבנק מחזיק בשיקים של צד ג' שלא מסר עליהם כל פירוט (הבנק טען כי למד על טענה זו לראשונה מהחלטת הנאמנה בדבר דחיית תביעת החוב), ואף ניסה להגיש בקשה לעיון חוזר, אך הנאמנה השיבה (במכתב מיום 25.6.09 - נספח י"א) כי החלטתה (בענין דחיית תביעת החוב) "שרירה וקיימת" וכי הפניה החוזרת אינה מהווה 'עיון חוזר'. 12. לאור האמור, אני מקבלת את הערעור ומאשרת את תביעת החוב בהתאם לתצהיר הבנק מיום 18.5.05 (נספח ז' להודעת הערעור). תביעת חובערעורנאמנותחוב