דוגמא לפסק דין בנושא עזיבת עבודה עקב מחלת בן זוג: 1. עניינה של התביעה שבפנינו, הינה עתירתה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ופיצוי בגין אי הפרשה לגמל. 2. התובעת הועסקה אצל הנתבעת בעסקה, סטודיו לעיצוב אופנה, כתופרת. אין מחלוקת כי התובעת הועסקה החל מ-1.8.13. בעסק שהופעל על ידי הנתבעת ביחד עם הגב' אלה גונן, ומשנפרדו דרכי השותפות, המשיכה להיות מועסקת ברצף בלעדית על ידי הנתבעת, תוך שמירה על רצף זכויותיה בעבודה. טענות התובעת 3. על פי הנטען בכתב התביעה, עבודתה של התובעת נפסקה ב-9.10.07, מועד בו פוטרה מעבודתה לאלתר. 4. על פי המפורט, בעלה של התובעת (דאז), הוא אדם נכה עם דרגת אי כושר של 75% החל מ-10.7.03 ומקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בעקבות אירוע מוחי שעבר והיותו חולה הסובל מאי ספיקת כליות. החל מ-1.9.07 בתה של התובעת עלתה לכיתה א' ובימים בהם מצבו של בעלה לא איפשר לו לפגוש את בתם בתום יום הלימודים, נאלצה התובעת לצאת מהעבודה בצהריים על מנת לטפל בבתה. הצורך לצאת מעת לעת בשעות מוקדמות גרם לויכוחים רבים בין התובעת לנתבעת, אשר כעסה מאוד על התובעת בטענה כי אינה יכולה להרשות לעצמה להחזיק עובדת שנעדרה מעבודתה שעות רבות. 5. על פי המפורט בכתב התביעה, ביום 9.10.07 התפתח ויכוח סוער בין התובעת לנתבעת נוכח טענתה של הנתבעת, כי התובעת מוליכה אותה שולל ברישום שעות עבודתה אותן היא מגישה לצורך תשלום שכר. במהלך הויכוח הנתבעת דרשה מהתובעת להציג לעיונה פנקס אישי שבו התובעת רשמה את שעות עבודתה, אך משהודיעה התובעת כי הפנקס שלה אינו ברשותה כעת אלא בבית, התבשרה כי עליה לעזוב. על פי הנטען, הנתבעת רשמה מכתב שבו היא ציינה כי היא רואה בהתנהגות התובעת משום התפטרות, אך לא מסרה מכתב זה לידיה. עוד פורט כי במהלך הימים הקרובים התובעת טלפנה מספר פעמים על מנת לבקש לשוב לעבודה, אך הנתבעת לא ענתה לטלפון. 6. ביום 22.10.07 התובעת פנתה באמצעות בא כוחה אל הנתבעת ואל הגב' אלה גונן והעלתה את טענותיה על הכתב באשר לנסיבות סיום עבודתה. ביום 24.10.07 הנתבעת הגיבה באמצעות בא כוחה והתנתה את שובה של התובעת לעבודה בהתנצלותה בפני הנתבעת ורק לאחר ההתנצלות רשאית התובעת לחזור אל הסטודיו ולהמשיך בעבודתה. ביום 25.10.07 התובעת הגיבה לתשובת הנתבעת מיום 24.10.07 והבהירה כי לטענותיה של הנתבעת אין כל בסיס עובדתי, כאשר היא המפרנסת היחידה, בעלה נכה המקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי ודרשה לאפשר לה לשוב לעבודה. 7. ביום 28.10.07 בעלה של התובעת קיבל אישור רפואי, לפיו נוכח מצבו הבריאותי בהיותו חולה עם אי ספיקת כליות קשה, הוא מועמד לדיאליזה וזקוק לעזרה של אשתו. באותו יום הנתבעת טלפנה לתובעת והציעה לה לשוב לעבודה, אך התובעת הבהירה כי לנוכח מצבו הבריאותי של בעלה, אין באפשרותה לשוב לעבודה. ביום 29.10.07 העלתה התובעת את השתלשלות האירועים האחרונים והודיעה כי אין באפשרותה לשוב לעבודה לנוכח מצבו הבריאותי של בעלה וצירפה למכתב את האישור הרפואי המאשר את דבריה. 8. על פי הנטען, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתה. לחילופין נטען כי יש לראות בהודעתה של התובעת בדבר חוסר אפשרותה לשוב לעבודה מחמת מצבו הבריאותי של בעלה, התפטרות בשל מצבו הבריאות של בן משפחה כמשמעותה בדין והיא מזכה את התובעת בפיצויי פיטורים. כמו כן נתבעה תמורת הודעה מוקדמת לפיטורים, פיצוי בגין אי הפרשה לגמל על פי ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף הטקסטיל ו/או צו ההרחבה בדבר הנהגת פנסית זיקנה בתעשיה ובמלאכה ופדיון חופשה. טענת הנתבעת 9. בכתב ההגנה נטען כי התובעת התפטרה מיוזמתה לא פעם אחת, לא פעמיים אלא שלוש פעמים ובאף אחד מהתפטרויותיה לא הזכירה ולו ברמז את מצבו הבריאותי של בעלה כעילה להתפטרותה. 10. על פי הנטען, בראשית חודש ספטמבר 07' החלה בתה של התובעת ללמוד בבית ספר יסודי. במהלך חודש אוגוסט 07' ביקשה התובעת מן הנתבעת לשנות את שעות עבודתה, ובמקום לעבוד החל משעה 07:30 ביקשה לעבוד החל מהשעה 09:00, על מנת שתוכל לקחת את בתה לבית הספר. לנתבעת לא היתה כל התנגדות לדבר. 11. ביום 25.9.07 הגיעה התובעת לעבודתה והודיעה לנתבעת כי ברצונה לצאת מוקדם יותר באותו יום ולסיים את עבודתה בשעה 12:00 מבלי שציינה את סיבת הבקשה. הנתבעת סירבה לבקשה, ורק לאחר שהתובעת הודיעה כי הסיבה ליציאה המוקדמת היא רצונה להוציא את בתה מבית הספר אישרה הנתבעת את היציאה המוקדמת ללא כל בעיה. טרם יציאתה המוקדמת של התובעת בדקה הנתבעת את איכות עבודתה וביקשה מן התובעת לתקן מספר חולצות שתפרה באופן רשלני. באותו מעמד הודיעה התובעת לנתבעת כי היא מעוניינת להתפטר ואף הכריזה בחדר העבודה ובנוכחות עדים כי יש לה מספיק כדי להוציא ממה פיצויי פיטורים למרות שהיא זו שמתפטרת ואז עזבה את המקום העבודה. 12. ביום 28.9.07 התקשרה התובעת אל ביתה של הנתבעת והודיעה לה כי היא רוצה לעבוד פחות שעות באופן קבוע על מנת להיות עם בתה ולסייע לה בשיעורי הבית, אך ביקשה לקבל את אותה המשכורת אותה משלמת לה הנתבעת. הנתבעת הודיעה לה כי הדבר אינו אפשרי וכי אם תיעדר העבודה תאלץ לספוג הפחתת שכר בהתאם לכמות השעות שתחסר. בתגובה הודיעה לה התובעת כי היא מעוניינת להתפטר מעבודתה. על פי הנטען, במעמד השיחה ניסתה התובעת להגניב נימת איום כלפי הנתבעת כאשר הודיעה לה כי היא מעוניינת לקבל פיצויי פיטורין והמליצה לה לסיים בטוב ולא בריב. הנתבעת הודיעה לה כי אינה רוצה ליתן תשובה בסוגיה זו על רגל אחת וכי תתייעץ עם הגורמים המקצועיים הנוגעים בדבר ובמידה והמגיעים לה פיצויי פיטורין כדין הם ישולמו לה. 13. ביום 30.9.07 הגיעה התובעת לעבודה והמשיכה בעבודתה כסדרה. ביום 8.10.07 נתבקשה התובעת כמו שאר עובדיה של הנתבעת להציג את שעות העבודה שלהם בפירוט לפי ימים. כל עובדיה של הנתבעת העבירו לידיה עוד באותו היום את רישומיהם, אך התובעת טענה כי הרישומים לא בידיה והנתבעת הודיעה לה שהיא מצפה לקבל לידיה את הרישומים ביום המחרת 9.10.07. דא עקא, גם ביום 9.10.07 לא המציאה התובעת את רישומיה ובשל כך הובהר לה שתקבל את משכורתה רק ביום 10.9.07 לאחר שתמציא את רישומי השעות שלה. על פי הנטען, התובעת לא נפגעה כלל מעיכוב משכורתה, שכן הנתבעת נוהגת ליתן לעובדיה מידי תשיעי בחודש תלושי שכר + המחאות שפרעונן ביום 10 לחודש. 14. על פי הנטען, טוב הלב של הנתבעת עמד לה לרועץ, והיא נפלה קרבן למצבי רוחה המשתנים של התובעת אשר התפטרה מרצונה בפעם השלישית ביום 9.10.07 תוך מתן הודעה מוקדמת של 14 יום בלבד אשר נספרים ממועד התפטרותה הראשונה, אך עזבה את מקום עבודתה עוד באותו יום, תוך שהיא מחרפת ומגדפת את התובעת לעיני ולאוזני עובדות אחרות בעסק, ומאשימה אותה במגוון האשמות פרועות וחסרות בסיס. התובעת המשיכה להטיח בנתבעת השמצות פרועות ותוך שהיא מצהירה בפה מלא כי היא מתפטרת מעבודתה, למיטב זכרונה של הנתבעת, במילים "אני מתפטרת ללא אישור רפואי לגבי בעלי ויש לי מספיק כדי להוציא ממך פיצויים". הדברים נאמרו בקול צלול וברור, בנוכחות התובעת, הנתבעת ובנוכחות עדים. 15. באשר לחופשה נטען כי התובעת קיבלה מדי שנה ובמשך 4 שנים תמימות חופשות לשם ביקור משפחתה שנותרה ברוסיה. כל ימי החופשה השנתיים של התובעת נוצלו בדרך זו, ולמעשה מדי שנה קיבלה התובעת את מלוא ימי החופשה השנתית שנזקפו לזכותה. בנוסף, במהלך חודש אוקטובר 07' נעלמה התובעת מעבודתה חדשות לבקרים, כך שלא מגיעים לה כלל ימי חופש. בנוסף נטען כי היא חייבת כספים לנתבעת בגין דמי הודעה מוקדמת שלא נתנה לפני התפטרותה. ההליך 16. התובעת והנתבעת הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו בפנינו. כן נחקרה המצהירה מטעם הנתבעת, הגב' דיומן לודמילה. הכרעה גמל 17. במעמד דיון ההוכחות הודיע ב"כ הנתבעת כי היו בעיות מסויימות בהפרשות עבר לגמל והנתבעת שילמה את הנדרש בשנת 2010 משהתגלה כי בעסק הקודם לא בוצעו מלוא ההפרשות. ב"כ הנתבעת הציג דו"ח חברת הביטוח ובו אישור על ביצוע הפרשות ב-22.4.10 ורישומם ב-5.5.10. 18. בסיכומי התובעת נטען כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית והצמדה בגין אי העברת הכספים במועד, החל מיום הזכאות של כל תשלום ותשלום ועד ליום 22.4.10, מועד בו שולמו הכספים בפועל לתכנית ביטוח המנהלים. 19. בסיכומיו לא התייחס ב"כ הנתבעת לסוגייה זו, כך שלכאורה היה מקום לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית כאמור (ככל שאלו לא נגבו על ידי חברת הביטוח). עם זאת, לא הובא בפנינו תחשיב בעניין זה, כך שלא ניתן להורות על חיוב כספי מוגדר והתביעה בעניין זה - נדחית. חופשה 20. בסיכומי התובעת לא הועלתה עוד טענה בעניין זה, כך שהתביעה ברכיב זה, ובשים לב לדו"ח ימי החופשה שצורף בנספח ו' לכתב ההגנה - נדחית. פיצויי פיטורים 21. סלע המחלוקת נותרת איפוא בשאלת נסיבות סיום עבודתה של התובעת. נקדים ונציין כי לאחר ששקלנו את כלל העדויות והראיות שהובאו, הגענו למסקנה כי התובעת התפטרה מעבודתה, ובנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים. 22. בחקירתה הנגדית העידה התובעת: "ש. את טענת שרצית לשוב לעבודה, האם התקשרת למפעל או לנתבעת כדי לחזור לעבודה. ת.         לא.   ש.         האם התייצב לעבוד כמה ימים אחרי ה- 9/10. ת.         לא. איך יכולתי להתייצב אם גירשו אותי בכח? ש. האם ביקשת מחברות אחרות לעבודה לפנות לנתבעת ולנסות לתווך כדי שתחזרי לעבודה. ת.         לא.   ש.         מדוע לא התקשרת לנתבעת כדי לנסות לפתור את הבעיה. ת.         זרקו אותי, גירשו אותי בכח. ש. את אומרת בתצהירך שרצית את העבודה כי היתה חשובה לך, מדוע לא עשית כלום. ת.         כי אני לא יכולה לשוב אם גירשו אותי בכח. ש. במכתב שנכתב לבא כוחך ב- 24/10 - ת/4 - נכתב מפורשות שמעוניינים שתחזרי לעבודה ומבקשים שתתנצלי על דברים שאמרת. מדוע לא חזרת לעבודה ב- 25/10. ת. אני לא חשבתי שאני אשמה בדבר מה וגם לא התכוונתי להתנצל. ש. היה לך יותר חשוב לא להתנצל ולפתור אי הבנה עם המעסיקה מאשר לחזור לעבודה? ת. שזורקים ממקום העבודה ומאשימים באי תקינות של שעות העבודה, אני הייתי צריכה להתנצל? ש. אם יש אי הבנה ואת יכולה להציג דוח שעות מפורט ולברר הדברים, מדוע שלא תבואי ולברר הדברים ולסיים את העניין. ת.         מעסיק גם חייב לרשום מצידו את שעות העבודה.   ש.      עדיין לא הסברת. ת. נכון העבודה היתה חשובה לי. מכיוון שבמקום העבודה הזה ידעו כל הפרטים על החיים האישיים שלי, אבל כשזורקים אותך אז זאת אומרת שאין בך צורך. "   וכן: "ש. מה ביקשת מעורכי הדין שלך, האם ביקשת לחזור לעבודה או ביקשת לקבל פיצויי פיטורים למרות שעזבת. ת.         אני ביקשתי לסדר את הוויכוח.   ש.         מה עשית מצידך כדי לפתור את הוויכוח עם ילנה. ת.         אני ביקשתי מעורך הדין לפתור את הבעיה במקומי מכיוון שצצו לי בעיות נוספות.   ש.         ילנה פנתה אליך טלפונית וביקשה ממך לחזור לעבודה ב- 27/10 מה ענית לה כשביקשה ממך לחזור לעבודה. ת.         באותה תקופה כבר קבעתי עם עורך הדין.   ש.         מה קבעת עם עורך הדין שמנע חזרתך לעבודה. ת.         באותה תקופה בעלי חלה הוא היה חולה מאוד והייתי צריכה לסדר את העניינים שלו, לטפל בו." (ההדגשות אינן במקור). התובעת סתרה איפוא בעדותה בפנינו את הנטען בכתב התביעה והמפורט בתצהירה, כי במהלך הימים שלאחר ה-9/10 טלפנה מספר פעמים על מנת לבקש לשוב לעבודה. עוד עולה מעדותה כי שלא כנטען בכתב התביעה, לאחר האירוע מיום 9/10, לא ביקשה עוד, לא במישרין ולא בעקיפין, לחזור לעבודה. 23. העדה מטעם הנתבעת, הגב' לודמלילה העידה: "ש. בהתחלה ביקשו לתת שעות, להציג שעות, ואז אירה אמרה שביום המתרחש אין לה שעות עליה. למחרת, כל זה קרה. ש.         מה קרה למחרת. ת.         למחרת ילנה אמרה לאירה תביאי בבקשה את המחברת שלך עם השעות, אני רוצה לראות. ש.         ואז. ת.         ואז התחיל הויכוח והיא אמרה אם את לא מאמינה ... ש.         ואז. ת.         אם את לא מאמינה אז אני יכולה לעזוב. ש.         זה מה שהיא אמרה. ת.         ברור שלא במילים כאלה. ש.         היא הוסיפה עוד משהו. ת.         לא. היא אמרה "אני עוזבת". ש.         ואז קמה והלכה. ת.         אירה קמה והלכה. ש. ויותר לא ראית ולא שמעת ממנה. ת.         לא. אנחנו חשבנו שאולי היא תחזור, כי בעקרון היתה עבודה והכל היה." (ההדגשות אינן במקור). 24. הנתבעת העידה: "ש.         ב- 9/10 היה ביניכן ויכוח לאור הדרישה שלך שהיא מזייפת שעות עבודה. ת.         לא. אני ביקשתי ממנה להציג בפניי את שעות העבודה. ש.         למה ביקשת. ת.         מידי פעם אני עושה ביקורת. ש.         הביקורת הזאת היא נקודתית לגבי עובד מסוים. ת.         לא. ביקשתי מכל העובדות. ש.         אירנה לא הביאה את הדוחות שלה. ת.         ביקשתי ממנה להביא למחרת ב- 10/10. ש.         מה היא אמרה. ת.         אתה רוצה שאני אגיד מה היא אמרה, רשום בתצהיר שלי. אני לא רוצה לחזור במילים בוטות מה שהיא אמרה. ש.         הדברים שאת אומרת לא מסתדרים לי. במכתב את אומרת שאת לא מתנגדת שהיא תסיים לפי רצונה החופשי. ת.         אחרי שהיא אמרה שאני דופקת את כל האנשים , אני שאלתי אותה עד מתי היא צריכה לעבוד לפי ההודעה הקודמת שלה והיא ענתה לי עד ה- 22/10 ואז אמרתי שאני מאפשרת לה לא לסיים את ההודעה המוקדמת. ש.         למה במכתב שכתבת לה ברוסית את לא מזכירה את הודעת ההתפטרות בכלל. ת.         אני לא יודעת למה לא הזכרתי, לא חשבתי שזה חשוב. זה לא הפתיעה אותך היא הרי התפטרה בסך הכל זה מקצר את ההודעה המוקדמת. ת.         זה הפתיע אותי. ש.         ומה קרה, היא קמה והלכה. ת.         היא אמרה שהיא עוזבת לבד. שיש לה מספיק עם מה להוציא ממני פיצויי פיטורים. היא ציינה שהיו טעויות בתלוש המשכורת בשם המשפחה שלה בתלושים. והיא אמרה שהיא עוזבת ללא אישור רפואי. ש.         למה ענין האישור הרפואי התעורר. ת.         האישור הרפואי התעורר במשך כמה שנים. ש.         אישור רפואי שלה. ת.         אישור רפואי על נכותו של בעלה. הוא התעורר לפני כן היא לא פעם אחת איימה עלי שהיא יכולה להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים בגלל שבעלה נכה. ש.         האם זה בטוח. ת.         במשך השנה האחרונה איימה כמה פעמים והייתי צריכה בגלל זה להעלות לה את המשכורת. באפריל 2007 העליתי לה המשכורת כי חשבתי שזה נכון." 25. מדובר בגירסה מול גירסה, כאשר נטל ההוכחה על התובעת, הטוענת כי פוטרה. כפי שעלה בעדותה של התובעת, ועל אף הנטען בעניין זה בכתב התביעה, התובעת לא עשתה דבר כדי לשוב לעבודה לאחר אותו אירוע וחילופי הדברים הנזעמים. לטענת התובעת לא עשתה כן משום ש"זרקו אותה", אולם טענה זו נסתרה מניה וביה בעדותה של הגב' לודמילה, כאשר התובעת מטעמה לא הביאה תמיכה חיצונית בטענה כי פוטרה. עדותה של הנתבעת שהיתה קוהרנטית, גובתה בעדות העדה מטעמה, שנכחה במעמד הדין ודברים שאירע ביום העבודה האחרון בפועל של התובעת, ה-9.10.07. 26. גם הטענה החילופית בדבר זכאות לפיצויי פיטורים בנסיבות המחייבות את התפטרותה נוכח מצבו הרפואי של בעלה לא הוכחה, ואף לא הוכח כי התקיימו הנסיבות והתנאים המחייבים זאת, במיוחד בשים לב לכך שלאורך כל תקופת העסקתה היה בעלה (דאז) של התובעת, גם לגירסת התובעת בכתב התביעה, נכה הסובל מאי ספיקות כליות ועבר אירוע מוחי בעל דרגת אי-כושר להשתכר מלאה ומקבל גמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, כך שהצורך בטיפול בו היה קיים לאור כל תקופת ההעסקה, באופן שאפשר את עבודתה של התובעת. הודעה מוקדמת 27. נוכח המסקנה דלעיל בדבר נסיבות סיום העבודה בהתפטרות, נדחית גם התביעה לתמורת הודעה מוקדמת לפיטורים. סוף דבר 28. התביעה נדחית במלואה. 29. בשים לב לנסיבותיה האישיות של התובעת ולכך שהוברר כי בוצעו הפרשות לגמל באיחור - איננו עושים צו להוצאות כנגד התובעת, על אף דחיית תביעתה.רפואההיעדרות בשל מחלת בן משפחה