דוגמא לפסק דין בנושא נפילה במדרכה ליד חנות: מבוא 1. ביום 19.2.04 נפלה התובעת מס' 1 (להלן: התובעת) בעת שפסעה ברחוב אלכסנדר ינאי בפתח-תקוה, ונפגעה באגן ובמפרק ירך שמאל. לטענתה, לאחר שיצאה מחנות "נקה-קרליין" במקום (להלן: החנות), היא נתקלה במפגע במדרכה שליד החנות, וכתוצאה מכך נפלה ונפגעה (להלן: התאונה). התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, והמוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) צורף לתביעה כתובע נוסף בתביעת שיפוי בגין התגמולים ששילם וישלם לתובעת בעקבות התאונה. 2. נתבעת 1, עירית פתח-תקוה, היא הרשות המקומית שבשטחה ארעה התאונה. 3. נתבעת 2, אגיס הפצה ושיווק בע"מ, היתה, במועד הרלוונטי, בעלת ומפעילת החנות. את המבנה בו שכנה החנות שכרה הנתבעת 2 מבעליו. 4. התובעת טוענת כי האחריות לתאונה ולנזקיה מוטלת על הנתבעות - הרשות המקומית ובעלי ומחזיקי המדרכה - האחראיות לתחזוקתה התקינה של המדרכה. 5. העיריה הגישה הודעה לצד שלישי כנגד מפעילת החנות שהנתבעת 2 היתה בעליה ("נקה קרליין") ומבטחתה הראל חברה לביטוח בע"מ. בנוסף הוגשה ההודעה כנגד "אלון חברת הדלק לישראל" בטענה שהיתה בעלת המבנה והמדרכה הצמודה לו, ומבטחתה, הפניקס חברה לביטוח בע"מ. האחרונים לא הגישו כתבי הגנה ולא התייצבו לדיונים ומאידך לא התבקש פסק דין כנגדם ונראה כי ההודעה כנגדם נזנחה. 6. הנתבעת 2 והצדדים השלישיים 1-2 (בעלי ומפעילי החנות) הגישו מצידם הודעה לצד רביעי כנגד חברת דור אנרגיה בע"מ בטענה כי היא היתה בעלת המבנה והמדרכה הצמודה לו, וככזו היתה אחראית לתחזוקת שטח המדרכה שבבעלותה, וכנגד מבטחתה כלל חברה לביטוח בע"מ. 7. הנתבעים והצדדים השלישיים כולם (להלן יקראו יחד: הנתבעים) מכחישים את נסיבות האירוע הנטענות על ידי התובעת ובמיוחד את טענתה כי נפלה כתוצאה ממפגע במדרכה, וכן את אחריותם לתאונה ולתוצאותיה. נסיבות התאונה 8. גרסת התובעת אודות נסיבות התאונה פורטה בתצהיר עדותה הראשית: "הנפילה אירעה ביום גשם ברחבה שבכניסה לחנות נקה-קרליין ברח' אלכסנדר ינאי 1 בפתח-תקוה. אני יצאתי מהחנות וירדתי למדרכה. הרחבה שמחוץ לחנות ועד לכביש המשמשת כמדרכה, ובחלקה היא מרוצפת שלא כרגיל בקרמיקה שהינה מסתבר בדיעבד חלקה. תוך כדי הליכה נתקלתי באריחי קרמיקה שבורים וחסרים והחלקתי" (סע' 4 לתצהיר התובעת). במסגרת מוצגיה הגישה התובעת תמונות של מקום המפגע (מוצג יג'), וסימנה על גבי התמונות את המפגע שבו נתקלה לטענתה (להלן יקרא: המפגע). 9. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את גרסת התובעת אודות נסיבות התאונה. הם מציינים שעדותה היא עדות יחידה של בעל דין, ומצביעים על גרסאות שונות שמסרה בעבר הסותרות את גרסתה במשפט. הנתבעים נסמכים גם על עדות שמסר בעלה לשעבר של התובעת, יוסי בר, לחוקר מטעם הנתבעת 1, ממנה עולה, לטענתם, כי הבעל הציע לתובעת לייחס את נפילתה למפגע שאותר באזור הנפילה, כדי לבסס תביעה. דיון והכרעה 10. מן הראיות עולה כי במועד הנטען נפלה התובעת ברחוב אלכסנדר ינאי בפתח-תקוה, ונפגעה. נראה כי על עובדה זו אין מחלוקת של ממש. בנוסף, הוכח כי שטח המדרכה שהיה צמוד לחנות ושהיה מרוצף במה שנראה כאריחי קרמיקה, היה פגום. חלק מהאריחים היה שבור וחסר. עצם קיום המפגע הוכח באמצעות תמונות המקום שצולמו על ידי התובעת ובעלה בחודש 11/04 (מוצג יג'). התמונות מדברות בעד עצמן, ואין ספק כי מדובר במפגע שיש בו כדי לסכן את העוברים והשבים, ושעל בעלי ומחזיקי המקרקעין מוטלת היתה החובה להסירו. גם עדותו של עזרא מישאלה, מנהל החנות מטעם הנתבעת 2, חיזקה את הראיות אודות קיומו של המפגע המסוכן. 11. הוכח כי המפגע היה בחלק המדרכה שהיה מצוי בבעלות פרטית, ולא בבעלות העיריה (ר' עדות בוריס גוניצקי שלא נסתרה). מהראיות עולה כי המדרכה היתה צמודה למבנה החנות ובבעלות צד ד' 1. בשנת 1999 הושכר המבנה לנתבעת 2 שהפעילה את החנות. עזרא מישאלה, מנהל החנות משנת 1999, העיד, כי השוכרת קיבלה את הנכס כפי שהוא ולא ערכה בו שינויים. עוד העיד כי בשנת 1999, כשנכנס לחנות, המדרכה היתה תקינה ולא היו בה המפגעים הנראים בתמונות שהגישה התובעת. הליקויים נוצרו זמן מה לאחר מכן ולא תוקנו במשך שנים, עד שבשנת 2010 הוחלף הריצוף כולו על ידי בעלי הנכס. מישאלה העיד כי הוא התריע בפני מנהליו על המפגעים במדרכה וכי אלה פנו לבעלי המבנה כדי שיפעלו לתקן את הריצוף, כאמור, הליקויים לא תוקנו והמפגעים לא הוסרו (עמ' 35 לפרוטוקול). עדותו לא נסתרה, ולא הובאו ראיות מטעם בעלי הנכס כדי לסתור את דבריו. לו הייתי נדרשת לשאלת אחריות הגורמים המעורבים לקיומו של המפגע, הייתי קובעת, בהסתמך על הראיות שהובאו בפניי, כי האחריות מוטלת בעיקרה על בעלי המקרקעין ועל השוכרת ומפעילת החנות. באשר לחלוקת האחריות ביניהם - מחד, ריצוף המדרכה נעשה על ידי בעלי המקרקעין (ובסופו של דבר אף הוחלף על ידם), ובנוסף הם התבקשו לטפל בליקויים, ולא עשו דבר. מאידך, מפעילת החנות החזיקה במקום בפועל, היתה מודעת לקיומו של המפגע ולסיכון שהוא מהווה למבקרים בחנותה, ולמרות זאת לא נקטה בפעולות לתיקונו במשך שנים. בנסיבות אלה, נכון היה לחלק את האחריות בין בעלי המבנה (צד ד') למפעילת החנות (הנתבעת 2 וצד ג' 1), במקרה זה, באופן שווה. גם העיריה אינה פטורה בלא כלום, אם כי ברור כי שיעור אחריותה נמוך שכן המדרכה הפגומה היתה בבעלות פרטית. למרות זאת, מתמונות המקום וגם מעדות גוניצקי עולה כי השטח הפרטי מהווה חלק מהמדרכה המשמשת דרך ומעבר לציבור, ללא הפרדה ממשית בין שני חלקי המדרכה, למעט בסוג האריחים. חלק המדרכה הפרטי נשק לחלק הציבורי שבאחריות העיריה (ר' סע' 43 לסיכומי העיריה בו אישרה כי חלק המדרכה העשוי אריחי "אקרשטיין" היה באחריותה) והמפגעים היו בגבול המדרכה הציבורית. בנסיבות אלה, חובה היה על העיריה לפחות להתריע בפני בעלי הנכס על מצב המדרכה ולדרוש כי יפעלו לתקנה. ואכן, מעדות נציג העיריה גוניצקי עולה כי קיים בעיריה גורם שתפקידו לטפל בנושא מפגעים בשטחים פרטיים (עמ' 26 לפרוטוקול), אך בכל הקשור למפגע הקונקרטי נראה כי לא נעשה על ידה דבר. על כן, אני סבורה כי לעיריה אחריות בשיעור של 25% להימצאות המפגע ולכך שלא תוקן במשך תקופה ארוכה. 12. נותר לבחון האם הוכיחה התובעת את גרסתה כי נפילתה אירעה כתוצאה מאותו מפגע. 13. עדות התובעת באשר לנסיבות התאונה היא עדות יחידה של בעל-דין, שלא נתמכה בראיות או בעדים נוספים. ככזו, עליה לעמוד במבחן סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, הקובע: "פסק בית משפט במשפט אזרחי... על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו". הפסיקה בעניין זה רבה, והובהר כי הדרישה הקבועה בסעיף 54 אינה דרישה טכנית פורמאלית, אלא מהותית, וכי לקבלת עדות יחידה של בעל-דין דרוש טעם אמיתי ואמון מלא, מוחלט ונטול ספקות בה (ר' ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' זוטא פ"ד כז(1), 679). 14. כפי שכבר ציינתי, הוכח כי התובעת נפלה ברחוב אלכסנדר ינאי באזור הסמוך לחנות. יחד עם זאת, לא שוכנעתי, במידה הנדרשת מעדות יחידה, בגרסת התובעת לפיה היא נפלה כתוצאה מהתקלות בַּמפגע, ואפרט. 15. לפי גרסת התובעת, תוך כדי הליכה היא נתקלה באריחי קרמיקה שבורים וחסרים והחליקה (סע' 4 לתצהירה). גרסה זו אינה מתיישבת עם התיאור שמסרה התובעת לגורמים שונים בסמוך לאחר התאונה, ולפיו היא החליקה כתוצאה מרטיבות ומים שמקורם, כך נראה, בגשמים שירדו ביום התאונה. כך למשל, בתעודת חדר המיון מיום התאונה נרשם: "החליקה בשלולית" (ר' נ/6); בגליון הפיזיותרפיסט בתאריך 4.5.04 נרשם: "19.2.04 ברחוב החליקה על שלולית מים" (ר' נ/3). בתעודה ראשונה לנפגע בעבודה מיום 22.3.04 צוין: "החליקה על המדרכה" (ר' מוצג ב' למוצגי התובעת). בהודעת התובעת למל"ל על פגיעה בעבודה תוארה התאונה כך: "החליקה על המדרכה שהיתה רטובה - ירד גשם אותו יום" (ר' נ/1). אמנם, לא התובעת מילאה את הפרטים בטופס ההודעה אלא בעלה דאז יוסי, אך היא העידה כי "הוא כתב לפי מה שאמרתי לו" (עמ' 11 לפרוטוקול). גרסה דומה מסר הבעל לחוקר מטעם המל"ל שגבה ממנו הודעה במסגרת בירור תביעת התובעת (נ/4). כשעומתה התובעת עם גרסאות אלה בחקירתה הסבירה כי באזור המפגע - אריחים שבורים וחסרים - נוצרה שלולית של מים, ועקב כך היא החליקה (עמ' 15 לפרוטוקול). אמנם, האפשרות שתווצר שלולית מי גשם במקום בו נשברו האריחים היא אפשרות סבירה ומתקבלת על הדעת, אך אין בכך לבד כדי להוות ראיה תומכת לגרסת התובעת, ולרפא את הפגמים שנמצאו בגרסתה. רטיבות ושלוליות, עשויות להיקוות לא רק בעקבות מפגע כמו זה הנראה בתמונות, אלא גם ללא קשר למפגע כזה, כגון בסמוך לשפת המדרכה, או בעקבות שיפוע במדרכה, ובדבריה של התובעת אין כדי להסביר את ההבדל בין גרסתה במשפט לפיה היא נתקלה באריחים השבורים, לבין הגרסאות הקודמות לפיהן היא החליקה עקב רטיבות או שלולית מים. לא ניתן גם להתעלם מכך שגרסה זו של התובעת, אודות החלקה בשלולית שנוצרה בעקבות המפגע, לא הוזכרה בתצהיר עדותה הראשית. יצוין כי אף שהגרסאות הקודמות לא הועלו על הכתב על ידי התובעת, כולן התבססו על דברים שהיא עצמה מסרה לעורכי המסמכים, והתובעת אישרה זאת בעדותה. כך לגורמים הרפואיים, וכך לבעלה לשעבר שהגיש עבורה ובשמה את התביעה למוסד לביטוח לאומי. זאת ועוד, העובדה כי מדובר ברישומים שנערכו על ידי גורמים שונים ובמועדים שונים, ובכולם פורטה הגרסה לפיה התובעת החליקה על רטיבות, ומאידך באף אחד מהם לא אוזכרו אריחים שבורים, מפגע על המדרכה או התקלות במפגע, מקטינה את האפשרות כי מדובר בטעות בגרסאות כפי שנרשמו. 16. יוסי בר היה בעלה של התובעת בתקופה בה ארעה התאונה, ובנוסף עבד יחד עמה בעסקם המשותף. לאחר נפילתה הזעיקה אותו התובעת למקום התאונה והוא פינה אותה ברכבה לבית החולים. מספר חודשים לאחר התאונה עלו יחסי בני הזוג על שרטון והם התגרשו. יוסי נחקר על ידי עודד לביא, חוקר מטעמה של הנתבעת מס' 1, בחודש יולי 2007. השיחה עם החוקר הוקלטה. תקליטור השיחה והתמליל הוגשו כראיה. בנוסף הוגש תרשים של מקום הנפילה שערך יוסי לבקשת החוקר במסגרת החקירה (התרשים סומן ת/2). החוקר לביא נחקר על תצהירו. יוסי הוזמן כעד מטעם הנתבעת. לטענת הנתבעים, מדבריו של יוסי לחוקר עולה כי התובעת החליקה על הכביש בעת שחצתה אותו ולא במקום המפגע. לאחר התאונה "נבחר" המפגע שהיה באזור הסמוך לנפילתה ותועד על ידם, וזאת כדי ליצור בסיס לתביעת נזיקין. החוקר לביא הצהיר כי יוסי סיפר לו כי התובעת נפלה על הכביש וכי הוא המליץ לה לטעון כי נפלה ליד החנות שבסמוך לה איתר מפגעים. יתר על כן, במטרה לבסס את התביעה שב יוסי אל החנות לאחר מספר שעות וביצע בה רכישה גדולה יותר של מוצרי ניקוי עבור עסקם. משקלם הראייתי של הדברים שמסר יוסי לחוקר אינו רב, וזאת מכמה טעמים: ראשית, חלקים רבים מהשיחה המוקלטת עם החוקר אינם ברורים, באופן שמקשה על הבנת השיחה ופרטיה. שנית, יוסי לא היה עד לתאונה עצמה. הוא הגיע למקום לאחר התאונה. שלישית, בינו לבין התובעת היה סכסוך על רקע גירושיהם ויוסי אישר בחקירתו בבית המשפט כי בימים הקשים של סכסוך הגירושים הוא אף איים כי יפנה למל"ל ו"יקלקל" לה את תביעתה (עמ' 45 לפרוטוקול). יחד עם זאת, יש בראיות אלה ובעדותו של יוסי בבית המשפט כדי להוות נדבך נוסף במארג הממצאים והראיות, והפגמים בגרסת התובעת, שאינו מאפשר לקבל את גרסתה. מדבריו של יוסי לחוקר וגם מעדותו בפניי ברור כי הוא אינו יודע את נסיבות התאונה לפרטיה המדויקים. גם את מקום הנפילה המדויק אינו יודע. עם זאת, ניתן להסיק מעדותו כי התובעת לא טענה בפניו כי נפלה כתוצאה מהתקלות באריחים שבורים וכי היא לא הצביעה בפניו על המפגע כגורם לנפילתה. לא ביום התאונה, ולא כששבו לצלם את התמונות מספר חודשים מאוחר יותר. כך, בין היתר, העיד: "אני חושב שגם היא לא זוכרת איפה היא נפלה. בגלל זה היא לא סיפרה לי. אם היתה אומרת לי "הנה, פה נפלתי" אז הייתי עושה לך סימן, אבל היא לא אמרה לי את זה..." (עמ' 41 לפרוטוקול). עוד ניתן להסיק מדבריו, כי לפי מה שתיארה בפניו התובעת כשהגיע למקום התאונה, היא נפלה באזור שפת המדרכה, מקום מפגש המדרכה עם הכביש. כך עולה מהדברים שמסר לחוקר, לרבות העובדה שחפציה של התובעת נמצאו פזורים על הכביש (ר' עמ' 14 לתמליל, ור' גם עדות החוקר בעמ' 31 לפרוטוקול); כך עולה מהתרשים שערך לבקשת החוקר (ת/2. יוער כי בטעות נרשם בפרוטוקול נ/2, אך המסמך הוגש לבקשת התובע 2 וסומן ת/2) בו סומן מקום הנפילה באזור שפת המדרכה (ר' עדות החוקר בעמ' 30-31 לפרוטוקול וסימונו על גבי התרשים); כך ניתן גם ללמוד מעדותו של יוסי בבית המשפט. כשנשאל מה סיפרה לו התובעת לגבי מיקום הנפילה, והשיב: "לפי מה שהיא סיפרה לי, נראה לי שהיא יותר נפלה בין הקטע של המדרכה לכביש. היתה לה קירבה למדרכה... בקטע של המדרכה לכביש.." (עמ' 41 לפרוטוקול). העובדה שנהג שעבר במקום עם משאיתו, בנסיעה על הכביש, עצר את המשאית וניגש אל התובעת (אף שלא היתה לבדה שכן שתי עוברות אורח שצעדו על המדרכה נגשו אליה גם הן) (סע' 5 לתצהיר התובעת) מחזקת את המסקנה שהנפילה התרחשה באזור שפת המדרכה בסמוך לכביש. מיקום זה של הנפילה גם מתיישב עם מסלול ההליכה ההגיוני שעל התובעת היה לעבור כדי להגיע למכוניתה, יותר מאשר המיקום הנטען על פי גרסתה במשפט, ולכך אתייחס בהמשך. שתי הערות בנוגע לעדותו של יוסי: ראשית, בעת שמילא את טופס התביעה שהוגש בשם התובעת למל"ל (נ/1) ובמועד בו מסר הודעה לחוקר המל"ל (נ/4), יחסיו עם התובעת היו תקינים והוא פעל לטובת אינטרסיה כאשתו ושותפתו לעסק. הסכסוך ביניהם החל רק חודשים לאחר מכן. בשתי הזדמנויות אלה ציין כי התובעת החליקה על המדרכה הרטובה בעקבות גשמים שירדו באותו יום, וכפי שכבר צוין התובעת אישרה כי הוא כתב את מה שסיפרה לו. שנית, מעדותו בפניי התרשמתי כי הכעסים והמשקעים בין בני הזוג קהו בחלוף הזמן, וכי בעדותו בבית המשפט הוא לא ניסה להכשיל את התובעת, אלא להיפך. מן האמור עולה כי הממצאים העולים מעדותו של יוסי נוגסים גם הם בגרסת התובעת. 17. ועוד, התובעת העידה כי התאונה ארעה לאחר שיצאה מהחנות ושמה פעמיה למכוניתה. המכונית חנתה לצד המדרכה ממול, בצידו השני של הכביש, לא מול החנות ממש אלא בקו מעט אלכסוני לשמאלה של התובעת (כשגבה לחנות), כפי שהסבירה בעדותה כשנשאלה היכן חנה רכבה: "בצד של בנק לאומי. מול החנות, טיפה באלכסון" (עמ' 14 לפרוטוקול). בעדותה תיארה התובעת: "ירדתי מדרגה אחת והלכתי שמאלה. הרכב שלי היה ממול" (עמ' 13 לפרוטוקול). לגרסת התובעת היא יצאה מהחנות והתכוונה לחצות את הכביש לעבר מכוניתה שחנתה ממול, "טיפה באלכסון". היא ירדה מדרגה אחת [מתוך שתי המדרגות שמחוץ לחנות (ר' תמונות המקום)], פנתה שמאלה, ונתקלה במפגע. עיון בתמונות שהגישה מעלה כי גרסה זו אינה מתיישבת עם ההיגיון. השטח שהיה מרוצף באריחי קרמיקה התחיל בצמוד לקיר החנות והסתיים בקו קצה המדרגות, ואחריו החלה המדרכה מאריחים משתלבים (אריחי "אקרשטיין"). המפגע היה בשטח המרוצף באריחי קרמיקה - משמאל למדרגות. התובעת עמדה על המדרגה התחתונה (לאחר שירדה מדרגה אחת) ופניה היו מועדות לצידו השני של הכביש, ממול לחנות. גם אם היה עליה לצעוד בזווית מסוימת שמאלה (לפי עדותה: רק "טיפה באלכסון") למקום בו חנה רכבה, לא סביר כי עברה דרך המפגע. כדי לעבור דרך המפגע היה על התובעת לפנות מהמדרגה פניה חדה שמאלה, באופן שאינו מקרב אותה אל הכביש ואל יעדה, ועל כן אינו הגיוני. המסלול המתבקש שהיה על התובעת לעבור מהמדרגה ביציאה מהחנות עד לרכב שחנה ממול, לא עבר דרך המפגע, ולכן גרסתה בדבר מיקום הנפילה אינה הגרסה המסתברת. 18. לסיכום, הגרסאות הקודמות המבוססות על דברים שמסרה התובעת לגורמים רפואיים ולבעלה, לפיהן היא החליקה עקב רטיבות שמקורה בגשמים; העובדה שהיה יום גשום [גם בזמן הנפילה (ר' עדות התובעת בעמ' 11 לפרוטוקול)]; העובדה כי לא הוזכרו בגרסאות אלה מפגעים, אריחים שבורים, והתקלות בהם; עדותו של יוסי, במיוחד על כך שהנפילה ארעה באזור שפת המדרכה בעת שהתובעת בקשה לחצות את הכביש; וחוסר ההיגיון במסלול ההליכה העולה מגרסת התובעת - כל אלה מכרסמים בגרסתה הנוכחית של התובעת באופן שאין בידי לקבל את עדותה היחידה באשר להיות המפגע הגורם לנפילתה ופציעתה. המסקנה המסתברת יותר מן הראיות היא כי התובעת החליקה בסמוך לשפת המדרכה לפני ירידתה אל הכביש, כתוצאה מרטיבות שנגרמה ממי הגשמים. 19. לאור כל האמור, ומשהתובעים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם ולא הוכיחו כי התובעת נפלה ונפגעה כתוצאה ממפגע שהיה על המדרכה, דין תביעתם כנגד כל הנתבעים, שנתבעו בגין אחריותם למפגע, להידחות. 20. על אף המסקנה אליה הגעתי אדון להלן, בקצרה, בשאלת גובה הנזק. הנזק 21. התובעת נפגעה באגן ובמפרק ירך שמאל. אובחן שבר בירך שטופל ניתוחית. לאור פערים בין חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים, מונה ד"ר אילן כהן כמומחה אורטופד מטעם בית המשפט. בחוות דעתו קבע ד"ר כהן כי השבר בירך עבר איחוי גרמי מלא בעמדה של קיצור קל וזיוות קל בואלגוס. נותרה הגבלה בתנועות מפרק הירך - הגבלה בינונית בפישוק והגבלה קלה בכיפוף, קירוב וסיבוב פנימי. לא ניצפו שינויים ניווניים. המומחה הוסיף כי קיימת בליטה של ראשי הברגים שהוכנו לצורך קיבוע השבר, לתוך הרקמה הרכה, דבר העשוי לגרום לכאבים בהנעת הרגל או בשכיבה על הצד ועשוי להצריך ניתוח נוסף להרחקת המתכות. לאור ממצאיו קבע ד"ר כהן כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 20% לפי סעיף 48(1)ו' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, ונכות נוספת בשיעור של 5% לפי סעיף 75(1) בין א-ב בהתאמה, בגין צלקות בירך שאינן בולטות ואינן רגישות. המומחה לא נחקר על חוות דעתו ולא מצאתי טעם שלא לאמץ את קביעותיו ומסקנותיו. 22. עובר לתאונה ניהלה התובעת, יחד עם בעלה אז, עסק שנוהל באמצעות חברה בשם "טריקלי בר (2000) בע"מ" שהיתה בבעלות התובעת ואמה. עיקר עיסוקה של התובעת היה פקידותי. שכרה ב"טריקלי", על פי תלושי השכר שהגישה ונתוני המל"ל, עמד על סך של 5,035 ₪ לחודש כולל שווי רכב (ר' תלושי השכר לחודשים 9/03-21/04 ותיק המל"ל). 23. התובעת שהתה באי כושר מלא עד ליום 30.9.04. בחודש אוקטובר שבה לעבוד ובחודש מאי 2005 פוטרה מעבודתה וזאת על רקע הסכסוך בינה לבין בעלה שהוביל לגירושיהם, שבמסגרתם העבירה לו את מניותיה בחברה. מהנתונים המצטברים בתלושי השכר לחודשים 10/04 ו- 2/04 עולה כי לתובעת לא שולם שכר בתקופת אי הכושר. מחודש 10/04 עד לחודש אפריל 2005 עבדה התובעת באופן חלקי והשתכרה סך כולל של 27,432 ₪ לכל התקופה (ר' תלושי השכר). 24. בחודש מאי 2005 החלה התובעת לעבוד במחלקת החניה בעירית פתח-תקוה. שכרה בשנת 2007 הסתכם בסכום של כ- 4,400 ₪ לחודש (ר' נתונים מצטברים בתלוש השכר לחודש 10/07). התובעת לא הגישה תלושי שכר מאוחרים יותר אף שהעידה כי היא עובדת באופן סדיר באותו מקום עבודה. 25. בהתחשב באופי עיסוקה של התובעת בעבודות פקידות שמרביתן מבוצעות בישיבה, ושאינן מצריכות אימוץ הרגל (ר' עמ' 9 לפרוטוקול), אני סבורה שיש להעמיד את שיעור נכותה התפקודית ושיעור השפעתה על כושר השתכרותה על 10%, כמחצית הנכות הרפואית האורטופדית. הערכת הנזק הפסדי שכר בעבר 26. לתקופת אי הכושר - מיום התאונה ועד לסוף חודש 9/04: 7.3 X 5,035 = 36,906 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה. 27. מחודש 10/04 עד לסוף חודש אפריל 05 = 7 X 5,035 ₪ = 35,245 ₪ - 27,432 ₪ (הסכום שהשתכרה באותה תקופה) = 7,813 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה. 28. מחודש מאי 2005 ועד היום לפי שיעור הנכות התפקודית (בהתחשב בירידה בשכרה לאחר התאונה שאינה נופלת משיעור זה): 86 חודשים X 6,175 ₪ (השכר צמוד להיום) X 10% = 53,105 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה. פגיעה בהשתכרות בעתיד 29.        בחישוב לפי 10% משכרה 6,175 ₪ בהיוון עד גיל 67 (מקדם 152.3) = 94,045 ₪. עזרת הזולת 30.        לאור נכותה ומגבלותיה, ובהתחשב בהוצאותיה בפועל, ראיתי להעריך את הפיצוי עבור עזרת הזולת ובמיוחד עבור עזרה בטיפול במשק הבית, לעבר ולעתיד, בסכום כולל של 85,000 ₪.   הוצאות רפואיות והוצאות ניידות ונסיעות 31.       לאור נכותה ומגבלותיה ראיתי להעריך את הוצאות התובעת מכל סוג, לרבות הוצאות רפואיות ופרה רפואיות שאינן מכוסות על ידי המל"ל וסל הבריאות, לרבות בגין הוצאות נסיעה בתקופת אי הכושר, ובגין הוצאות נסיעה מוגברות עקב מגבלות התנועה במפרק הירך, לעבר ולעתיד, בסכום גלובאלי של 15,000 ₪. נזק לא ממוני 32.     בהתחשב בגילה, בנכותה, בניתוח שעברה ובימי האשפוז, אני מעריכה את הפיצוי על הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעת, בסכום של 100,000 ₪ בערכי יום פסק הדין.   ניכויים 33. מסכום הפיצויים יש להפחית את מלוא תגמולי המל"ל שקיבלה התובעת ושתקבל בעתיד מהמוסד לביטוח לאומי בגין התאונה. סוף דבר 34. התובעים לא הוכיחו את גרסתם אודות נסיבות התאונה ואת הטענה כי התובעת נפגעה כתוצאה מהתקלות במפגע במדרכה שבאחריות הנתבעים או מי מהם. על כן, אני דוחה את התביעה. כפועל יוצא נדחות גם ההודעות לצדדים שלישיים. התובעים ישלמו (יחד) שכ"ט עו"ד והוצאות בסכום כולל של 7,000 ₪, לכל אחת מהנתבעות. הנתבעת 1 תשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ לצדי ג' 1-2 (יחד). הנתבעת 2 וצדדי ג' 1-2 ישלמו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ לצדי ד' (יחד). תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה