נכות בעין עקב תאונת עבודה

דוגמא לפסק דין בנושא נכות בעין עקב תאונת עבודה: 1. זוהי תביעת פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע באירוע מיום 28.8.07 (להלן: "האירוע" או "התאונה"). הדיון בתביעה פוצל, כך שנדונה תחילה שאלת האחריות. 2. התובע יליד 1981 טוען כי במהלך עבודתו בשירות נתבע מס' 1, - קבלן בניין ושיפוצים (להלן : "הנתבע"), ועת עסק בהכנת טפסנות קיר לצורך יציקת בטון ללא מיגון, החליק על שאריות בלוקים ובטון, נפל ונפגע בעינו הימנית מקוץ ברזל שהיה בולט מהקיר, ואשר הוכן יום לפני על-ידי עובדים אחרים, שלא דאגו להסרת קוצים בולטים מהקיר. 3. נתבעת מס' 2 (להלן : "הנתבעת") ביטחה כנטען את הנתבע בפוליסת חבות מעבידים. 4. התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ובגינה נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 40%, החל מ- 28/11/07, לאחר הפעלת תקנה 15%. 5. התובע טען כי יש להחיל את הכלל הדבר מדבר בעדו, הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש],לחילופין טען לרשלנות המעביד או מי מטעמו. הנתבע הכחיש את נסיבות האירוע, וכן הכחיש את אחריותו, וטען כי בכל מקרה היה מבוטח אצל הנתבעת בביטוח תקף. הנתבעת מכחישה את האירוע ואת אחריות הנתבע לתאונה, וכן טוענת כי הפרויקט בו עבד התובע ונפגע אינו חוסה תחת כנפי הפוליסה הנטענת והמוכחשת, שכן פוליסה זו הינה "פוליסה הצהרתית", הקובעת מפורשות, כי לא תכסה פרויקטים שלא ידווחו לה מראש, כאשר הפרויקט נשוא התביעה, מעולם לא הוצהר בפניה, עד עצם היום הזה. החלת סעיף 41 לפקודה: 6. על מנת להעביר את נטל הראיה מהתובע לנתבעים, על התובע לעמוד בשלושה תנאים מצטברים, אשר נקבעו בסעיף 41 לפקודה: א. " לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק". ב. "הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו". ג. "נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה " 7. לא מצאתי מקום להחיל את הכלל האמור, הואיל ובמקרה דנן לא חל התנאי הראשון של הכלל "הדבר מעיד על עצמו", שכן התובע יכל לדעת טוב יותר מהנתבעים על נסיבות התאונה, משום שלדבריו, רק הוא היה עד לתאונה. הלכה למעשה התובע בעדותו פרט לפרטי פרטים כיצד התרחשה התאונה, ואף הוסיף פרטים שלא באו אל זכרן בתביעה. גם התנאי השלישי לא חל, הואיל ולא התרשמתי מכלל העדויות והראיות שהובאו בפניי שאירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים לא נקטו זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהם נקטו זהירות סבירה. התייחסות לכך, תהיה בהמשך, בפרק הדן באחריות. נסיבות התאונה: 8. אין מחלוקת לעניין קרות התאונה, וכי התובע נפגע בעינו, אלא לגבי נסיבותיה, דהיינו בשאלה כיצד נגרמה פציעת התובע, ומי הגורם האחראי לה. 9. בתיק דנן התקיימה ישיבת הוכחות ביום 13/4/2011, בשאלת החבות הביטוחית והאחריות, בה העיד מטעם התביעה, התובע בעצמו, ומטעם ההגנה העידו, סוכן הביטוח, מר מוחמד ח'טיב, והנתבע. 10. בהודעתו למל"ל על פגיעה בעבודה (ת/3) מיום 19/8/07, תיאר התובע את הפגיעה כדלקמן: "בזמן העבודה להכנת קיר לצורך יציקת בטון החליק ונפל ונפגע בעין ימין מקוץ בקיר". אותו תיאור נמצא בטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (בל/250 - ת/2), אלא ששם הוסף, כי עסקינן בקוץ ברזל. בהערת אגב אוסיף, כי ב"כ הנתבעת לא התנגד להגשת ת/2 ו- ת/3, אך חלק על תוכנם. תוכנם מעיד יותר מכל, כי התובע בחקירתו בבית המשפט, הוסיף נסיבות לקרות התאונה, שלא באו אל זכרן קודם לכן, לא במסמכים אלו ובטח ולבטח שלא בכתב התביעה. 11. בחקירתו בפניי, התובע העלה נסיבות נוספות שגרמו לקרות התאונה, ואשר לא באו אל זכרן בכתב התביעה, דהיינו, כי אזור העבודה שלו היה משופע כלפי הקיר ועניין לחץ הזמנים בעבודה. 12. בחקירתו העיד לעניין עצם קרות הנפילה כדלקמן: "אני בכללי באתר הזה שעבדתי כל הזמן הייתי עובד במקום שנקרא חדר חשמל, שאני והעוזר שלי בונים אותו. הוזמנתי בדחיפות לעזור לחברה בבנין עצמו שלא היה שייך אליי להשלים עבודות של אנשים אחרים בגלל שהם לחוצים ביציקה. ראש הצוות שלנו עבאס חאלד הוא שהזמין אותי ליציקה. בזמן העבודה שם זה היה מקום שלא הכינו את התשתית כמו שצריך, היה שם מגובשש וירידה לכיון הקיר, היו שאריות בטונים ואני החלקתי ניסיתי לשמור על עצמי עומד, הגעתי עד הקיר שבלטו ממנו קוצי ברזל שהיו צריכים להיות יותר בפנים ואז נכנס אחד הברזלים לעין שלי". (ישיבה מיום 13/4/2011, עמ' 10. הדגשות לא במקור - ר.נ). התובע נקרא על ידי מר חאלד עבאס לביצוע העבודה, בשל לחץ זמנים, הואיל והיציקה הייתה אמורה להיות בשעה 14.00 כנטען, וההוראה שקיבל ממנו הייתה: "להפסיק את העבודה במקום שאני רגיל לעבוד בו, חדר החשמל, ולפנות לבניין הגדול ולהתחיל לסגור קירות שאחרים ביצעו, כדי לעזור להם להספיק בזמן לצקת את הבטון...עם העובדים לא דיברתי, אלא עם ראש הצוות שאמר שהם לחוצים וצריכים ליצוק בשעה 14.00. התחלתי לעבוד מראש ולא חיכיתי". (שם, עמ' 10-11). עוד העיד לעניין לחץ הזמנים כדלקמן: "ש. כשראית שהשטח לא מוכן לעבודה, בכל זאת ביצעת את העבודה. ת. בגלל הלחץ שהיה, ביקשו ממני להציל מצב". (שם, עמ' 13). התובע פרט מה כללה העבודה שבצע, ומהי עבודת הטפסנות כדלקמן: "בתפסנות עושים את הקיר משני הצדדים מתפסנים אותו. מכניסים ברזל מצד לצד כדי לתפוס את כל הקרשים שיהיו בפנים...אני מסביר לבית משפט שמים דיקטים משני הצדדים קרשים שמחזיקים את הדיקטים ומוטות ברזל שמחזיקים את הקרשים והדיקטים. הברזלים אמורים לעבור דרך הבטון ובולטים החוצה מהקיר לכיוונו הלכתי". (שם, עמ' 10). עבודתו התבטאה בכיפוף מוטות ברזל בולטים, והתאונה ארעה לאחר שיצא להחליף את המכונה אשר כופפה את הברזל וחזר בחזרה : "יש לי מכונה שמכופפת את הברזלים והם מצמיגים את הקירות אחד לשני, מושך את המכונה ומחזיר אותם לקיר שלא יבלטו החוצה ומתקדם הלאה ומושך עוד אחד...יצאתי להחליף את המכונה, בדרך חזרה זה קרה לי עם הפנים לכיון הקיר". (שם, עמ' 11. ראה גם עמ' 16, שורות 3-9). עוד העיד בנידון : "ש. המצב הרגיל והמתוכנן הוא שלפני יציקה שמכינים את התפסנות הברזלים בולטים, ואח"כ מגיע עובד כזה או אחר, עם מכונה שתיארת, ודואג שהברזלים יכופפו כלפי הקיר כדי שלא יבלטו החוצה. ת. נכון . ש. לא הבנתי מה לא בסדר בקיר, אתה היית צריך לסדר אותו. ת. נכון, אני שירטטתי את המצב הרצוי. המצב הרצוי לפני שהגעתי היה 5 ס"מ פנינה מהקצה של הקרש. ש. אם זה פנימה מה אתה תופס. ת. אז אני מושך את הברזלים החוצה עם הידיים, ולפעמים עם צבת, ומכופף. ש. ברגע שהגעת בפעם הראשונה לאותו קיר, רבע שעה קודם, ראית שהברזלים בולטים בניגוד למצב הרצוי לטענתך. ת. נכון. ש. למה לא סידרת קודם שלא יהיה מסוכן בשבילך ואז תתחיל לעבוד. ת. במסגרת שעבדתי בה הייתי מסדר אותם לא היתה בעיה, זה אזור שסיימתי וחזרתי לאזור חדש שעוד לא סידרתי". (שם, עמ' 16). 13. מבחינת הכנת הקיר לפני היציקה, מה שהיה מצופה מהעובדים, הוא העיד כי: "להכין את הברזלים קצת יותר בפנים שלא יבלטו החוצה. גם התשתית צריך ליישר...אני בתור פועל צריך לעמוד על תשתית ישרה שאין בה גבשושיות...". (שם, עמ' 12). התובע הסביר כי התאונה ארעה לו, הואיל והשטח היה: "משופע כנראה מחפירות קודמות של הכנת הקיר, והרצפה, השטח הקיים היה משופע"/ (שם, עמ' 12. הדגשה לא במקור - ר.נ). מקור השיפוע היה, אי יישור השטח לטענתו, וכך העיד: "בגלל החפירה שהיתה לפני של הרצפה. לא סידרו את זה אח"כ אחרי שיצקו ... את הרצפה יצקו אבל מבחוץ לא יישרו את השטח". (שם, שם). אי יישור השטח כלל: "לנקות משאריות בטון שנפלו מיציקות קודמות, ולישר שטח עבודה שהוא במרחק של מטר לפחות שאפשר לעבוד בו, שהאדמה תהיה ישרה מתחת לרגלים בלי שאריות". (שם, שם). התובע העיד עוד לגבי קרות הנפילה כי: "נכנסתי לכיוון הקיר איפה ששמתי את הרגל היה שם חתיכה של בטון או בלוקים שמעלה היה קצת חול שמחליק מהר, התחלתי להחליק וניסיתי לשמור על עצמי עומד, עד שהתקרבתי מאוד לקיר וקיבלתי את המכה. ..הגעתי לקיר והברזל נכנס לתוך העין, לא יכולתי לשלוט איפה ליפול". (שם, עמ' 13). עוד הסביר התובע, כי הסיבה לנפילה הייתה, כי דרך: "על חול שמתחתיו יש משהו קשיח, יכול להיות בטון או שאריות בלוקים". כאשר זה היה בירידה, הוא החליק, לא הצליח לשמור על שיווי משקל, ונפל עם הפנים בתוך הקיר (שם, עמ' 15. הדגשות לא במקור - ר.נ.). 14. התובע דנן לא ביקש להביא לעדות אדם נוסף מלבדו, ולמעט מספר מסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, לא תמך איש בגרסתו לעניין נסיבות התאונה, ואופן התרחשותה, ועדותו הינה בגדר עדות יחידה של בעל דין על כל המשתמע מכך, כפי שיובהר בהמשך. 15. התובע לא טרח להעיד את עוזרו, אשר יאשש כי עבדו באותו יום בחדר חשמל, וכי הוא הוזמן בדחיפות לאתר, נשוא התאונה, להשלים עבודות, בגלל לחץ זמנים בעבודה לקראת היציקה. כן לא העיד את ראש הצוות, מר עבאס חאלד, לאשש את טענותיו, ובכלל זה להעיד בנוגע למקום בו עבד, דהיינו האם היו שם שאריות בטונים, היה מגובשש, שיפוע השטח וכיוצ"ב. הנתבע אישר, כי מי שמסר לו על פגיעת התובע היה אביו, אשר היה ראש צוות ומנהל עבודה ונכח בשטח (שם, עמ' 29). אי העדת מר עבאס חאלד, זוכה למשנה תוקף, לאור עדות הנתבע עצמו: "ש. מה העבודה שבוצעה שם. ת. יש מנהל עבודה והוא אחראי על כך, זה עבודת בטונים, מפעל שצריך לבנות אותו, יש קיר שצריך לתפסן אותו ולצקת אותו ולעבוד. ש. במקרים חריגים במהלך יום העבודה, למי פונים באתר עצמו. ת. אני הקבלן ויש לי מנהל עבודה שהוא מייצג אותי באתר, וזה היה אבא שלי. ש. מי חילק פקודות. ת. הוא האחראי על העבודה". (שם, עמ' 29-30) דהיינו, מר עבאס, ככזה אשר היה אחראי על העבודה בשטח, יכל יותר מכל להעיד על ההוראות שניתנו לתובע, ובכלל זה מצב השטח בו עבד התובע. ויודגש, מר חאלד עבאס נקרא להעיד על ידי הנתבעת, ולבסוף הוא לא העיד. עם זאת, אין בכך לפטור את התובע מלבקש את זימונו באמצעות בית המשפט, הואיל ועסקינן בעד נחוץ וחיוני לאישוש טענותיו. בנוסף, אי העדת הפועלים אשר עבדו בשטח האתר בו ארעה התאונה זוכה גם למשנה תוקף, לאור עדות התובע, כי עמד הוא על תשתית לא ישרה, וכאשר נשאל מי היה אמור ליישר את השטח, השיב: "אני לא יכול לענות, כי לא הייתי בקטע של ניהול, הייתי פועל". (שם, עמ' 12) וכשנשאל עוד בעניין השיב כך: "ש. בד"כ מי שהיה אמור לעשות את היישור של השטח. ת. מביאים בובקט או מחפרון שמיישר את השטח. זה לא נעשה בידי אדם, אנשים אי אפשר לעשות את זה. ש. מי האחראי על הבאת הבובקט. ת. הקבלן. את שואלת בעניין של ניהול ואני לא מתמצא בזה". (שם, 12-13). יש להניח כי היה ביכולתו של ראש הצוו, אילו הובא לעדות, כדי לדעת על מי מוטלת האחריות לבצע העבודה של יישור השטח, או לכל הפחות את העובדים אשר נכחו בשטח. התובע העיד בנידון כך: "ש. אתה מעוניין להגיש תביעה ולבקש פיצויים, מה הטענות שלך לרשלנות של הנתבע 1. מה לא היה בסדר איתו. מהמל"ל מגיע לך אוטומטי . ת. זה לא הקבלן זה הפועלים שלו, מקום העבודה לא היה נכון כמו שצריך וכדרוש, מבחינת שטח העבודה עליו עבדתי וכן מבחינת ההכנה של הקיר, לא היה כמו שצריך". (שם, עמ' 14). אם כך היה המצב, מה היה יותר פשוט מלהוכיח טענות אלו באמצעות העדת הפועלים, או ראש הצוות במקום לטעון טענות בעלמא לא מבוססות כלל וכלל. העדת הפועלים ו/או ראש הצוות נדרשה גם בכדי לאשר את מהות העבודה, אופן העבודה, היות הקוץ בולט, ובאיזו מידה, אם בכלל. 16. הנתבעת הציגה תמליל הקלטה של התובע (נ/2), ללא התנגדות או כל טענה מצד ב"כ התובע. במסגרת התמלול תאר התובע את התאונה כדלקמן: "זה ברזל שאנחנו עובדים בו (לא ברור) אני הלכתי לכיוון הקיר, פשוט נפלתי לפני שהגעתי לקיר...לא בפנים הקיר, זה ברזל שיצא מהקיר כאילו לכיוון ה... כאילו חצי...חצי ממנו נמצא בתוך הקיר וחצי מחוץ לקיר בולט. זה כאילו בולט לכיוון ככה ?... חוקר-שי : ואז באת רצית לעבוד...רציתי לעבוד על הקיר ? עלאא : כן...להכין אותו ליציקה...נפלתי לפני שהגעתי. חוקר- שי : אז הלכת בדרך אל הקיר ופתאום נפלת ? עלאא : כן. מה זה נפלתי? יש אה... אני זוכר היו שמה כמה גושים של בטון שנפלו על הרצפה (לא ברור) מהיציקות שלנו כאילו. חוקר-שי : ומה הלכ...נפלת כתוצאה מההיתקלות בגושיה בטון? עלאא : כן (לא ברור) שמה זה חול אז (לא ברור). חוקר-שי : אה, כן? אז מה זה היה, שילוב של החול וה... עלאא : של החול, של האבנים (לא ברור)... חוקר -שי : וכאילו החלקת על החול והיה גם את הגושי בטון שנפלו. עלאא : כן". חלק מהתמליל מקוטע, וליד חלק ממנו נכתב לא ברור. עם זאת, למקרא התמליל עולה, כי התובע לא תאר בפני החוקר, כי אזור העבודה שלו היה משופע. התובע השיב בחקירתו לשאלה, מדוע לא שטח בפני החוקר שהוא החליק בגלל שהיה שם שיפוע, והשיב כי: "הוא לא שאל אותי איך היה המצב של השטח" (שם, עמ' 17, שורה 6). אינני מקבלת טטענה זו היות והתובע דאג לספר לחוקר פרטים אחרים אודות מצב השטח, כמומהיצמאות גושי בטון שם, מבלי שהחוקר ישאל עליהם ספיציפית. ההתרשמות שלי היא כי טענת השיפוע של אזור העבודה, כמו גם הטענה של לחץ הזמנים, נולדו לקראת הדיון בתביעה, ובמטרה לבסס אחריות נגד המעביד. 17. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי ייתכן והתבוע נפל עקב סחרחורות שפקדו אותו עקב ההיסטוריה הרפואית שלו, וכי על אף גילו הצעיר הספיק התובע להיות מעורה במספר תאונות נפילה מלבד תאונה זו. אינני נוטה לעסוק בהשערות של סיבת הנפילה. היה על התובע להוכיח את נסיבות התרחשות התאונה באמצעות עדים אשר נכחו בשטח, והוא לא עשה כן. 18. ויודגש, התובע העיד כי לא היו עדים בזמן התרחשות התאונה: "ש. ברגע שניגשת לעמדה, מי נכח בזירה. ת. לא היו אנשים מסביבי, כשקיבלתי את המכה הזעקתי את כולם את בעל הבית וראש הצוות שיראה את המצב, ראש הצוות זה חאלד". (שם, עמ' 11). עוד העיד בנידון : "ש. לפי מה שהבנתי ממך אף אחד לא היה ברגע התאונה. ת. לא. אדם אחד עושה את העבודה הזו. ש. מי היה הכי קרוב אליך. ת. כולם היו בתוך הבניין, הקיר הפריד ביני לביניהם. ש. למה בתצהיר תשובות לשאלון אמרת שחאלד אבא של מהדי היה עד לתאונה. ת. אני הזעקתי אותו, אבל הוא לא ראה את התאונה. אולי היתה אי הבנה אך הוא לא ראה בדיוק מה שקרה". (שם, עמ' 15). אלא שלחוקר שי לבנוני מסר דברים אחרים, וכך מסר לו: "חוקר- שי : הבנתי. המפקח אז זה ראובן והבן-אדם היחידי שראה מה שקרה זה חאלד הזה. עלאא : רק חאלד עבאס מי שראה אותי. אפילו העוזר שלי...העוזר שלי הפרטי לא היה לידי...הוא רק אה... רק עבאס (לא ברור) קראתי לבן-אדם בשביל להגיד לו להזמין בטון...והוא היחידי שראה. חוקר- שי :אה, בדיוק כשקראת לו זה קרה ? עלאא : כן". (עמ' 20 ב- נ/2) 19. גם אם אקבל את גרסת התובע, כי לא היו עדים להתרחשות התאונה, מחובתו היה כאמור, להעיד את הפועלים אשר נכחו באתר ו/או ראש הצוות שיעידו על מצב המקום בו עבד, מהות העבודה, לחץ הזמנים בעבודה וכיוצ"ב. או לכל הפחות להעיד את מר חאלד, אשר פגש בתובע בסמוך לאחר התאונה, ואולי היה ביכולתו לאשש את טענות התובע. בנטל זה לא עמד התובע. 20. גם בהנחה שהייתי מאמינה לגרסת התובע, אין די בכך כדי להרים את נטל ההוכחה הדרוש, שכן על פי סעיף 54 לפקודת הראיות קיימת חובת הנמקה לביסוס הכרעה על סמך עדות יחידה של בעל דין. בע"א )מחוזי נצרת) 1029/06 תעבורה מיכל מלט בע"מ נ' מר בני רושקנסקי (22/11/06) נקבע כי: "לשיטתנו - האמון שנותן השופט בעדות הוא תנאי הכרחי, אך לא מספיק על מנת לקיים אחר חובת ההנמקה שבסעיף 54 לפקודה. בלעדי האמון איננו מגיעים כלל לדרישת ההנמקה, וממילא לא ייקבע ממצא על פי העדות (שנמצאה בלתי-מהימנה). ואכן, האמון שנותן בית המשפט בעדותו של עד מקורו בהתרשמותו מאופן ההעדה, מהתנהגותו של העד על דוכן העדים, מתוך שהעיד בלי היסוס או בלי תחכום וכיו"ב, כל אלה מבססים את התנאי ההכרחי הנוגע לאמון שנותן השופט בעדות. בכל אלה אין כדי לספק את החובה לנמק מדוע יש מקום לקבוע ממצא על פי העדות היחידה, גם אם נמצאה מהימנה...על מנת לענות לדרישות ההנמקה שבסעיף 54 לפקודה היה על בית המשפט לספק נימוק, שיוסיף כוח ראייתי לעדות היחידה של בעל הדין, להבדיל מנימוק שתכליתו התמודדות עם קלקולים שנמצאו בה". דא עקא, במקרה דנא, המדובר בעדות יחידה של בעל דין שאינה עקבית, ללא כל סיוע, ולא מצאתי כל טעם או נימוק מיוחד המצדיקים קבלת גרסת התובע, על סמך עדותו היחידה, בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות. הימנעות התובע מהבאת העדויות דלעיל, אף היא יש בה כדי לגרוע מהמשקל הראייתי שישי ליתן לעדותו של התובע מכוח הכלל הראייתי, לפיו יש לזקוף לחובתו של בעל הדין את הימנעותו מהבאת ראיות רלוונטיות שבשליטתו. 21. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי עדות הנתבע לא סתרה פרט כלשהו מעדות התובע, נהפוך הוא, עדותו תומכת ומחזקת את עדות התובע. עדות הנתבע לא יכולה לשמש כסיוע או אפילו חיזוק לעדות התובע. הנתבע כאמור לא נכח בזמן התאונה באתר העבודה בכלל, כך שאין ביכולתו להעיד עליה. הנתבע העיד בלהט כי התובע זכאי לפיצוי, מתוך הנחה שיש לו ביטוח תקף אצל נתבעת מס' 2, אך אמונתו של הנתבעת או הסוכן שלו בזכאות התובע לפיצוי, אינה יכולה להוות סיוע או חיזוק לגרסתו של התובע. 22. ב"כ הנתבעת טען כי התובע הרחיב את חזית המריבה במהלך עדותו בעת שהעלה את הטענה כי הוא היה אמור לעבוד על שיפוע, וכי מנהל העובדה הורה לו לעבור ממקום עבודתו הרגיל למקום העבודה הזה, וגם הלחיץ אותו בזמן לקראת יציקת הבטון. ב"כ הנתבעת טען כי המדובר בהרחבת חזית אסורה. מנגד, טען ב"כ התובע אין כל הרחבת חזית בפירוט שנתן התובע, משום שהתובע בעדותו ובתשובותיו לשאלות במסגרת החקירה הראשית שחזר את אותו יום עבודה, ובכלל זה שטח את כל הפרטים שקדמו לתאונה והמהווים את הרקע באשר לאופן קרות התאונה. הוא טען כי מסגרת כתב התביעה, אין התובע נדרש לדקדק ולרדת לפרטי פרטים, בשונה מעדותו על דוכן העדים. 23. כמכלול, התרשמתי כי אכן הייתה הרחבה חזית אסורה במספר נתונים אודות התנאים הפיזיים בהם עבד התובע, ואשר הייתה להם את תרומתם להתרחשות האירוע. איני מקבלת את טענות ב"כ התובע. לעניין טענת הנתבעת בדבר הותרת פסולת/אבנים/שאריות בטון בסביבת העבודה, אסכים לקבל שאין המדובר בהרחבת חזית, שכן בתיאור נסיבות התאונה בכתב התביעה, נכתב כי: "התובע החליק על שאריות בלוקים ובטון". יחד עם זאת, ביחס ליתר הטענות של שיפוע הקרקע, מתן הוראה דחופה לתובע להפסקת עבודתו במבנה אחד ובצוע עבודה דחופה אחרת בקיר הנדון, כמו גם הלחצתו בלוח זמנים קצר מידי, בנוגע לטענות אלו אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי עסקינן בהרחבת חזית. לעניין הרחבת חזית בעילות הרשלנות, אדון בפרק האחריות. האחריות: 24. משקבעתי, כי לא הוכחו נסיבות התאונה, די בכך בכדי לדחות את התביעה. עם זאת, ולמעלה מהצורך אדון בשאלת האחריות. 25. פסיקה רבה קבעה את חובת הזהירות המושגית של מעביד כלפי עובדו. לפיכך אין מחלוקת כי הנתבע היה חייב חובת זהירות מושגית. השאלה כעת היא אם היה חייב הנתבע חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע, ואם הופרה חובה זו באופן המטיל אחריות על הנתבע. המבחן לקיום חובת הזהירות הוא מבחן הצפיות, היינו האם אדם סביר יכול היה ברמה העובדתית לצפות את התרחשות הנזק, והאם "צריך היה" לצפות להתרחשות הנזק ברמה הנורמטיבית. 26. במסגרת חובת הזהירות של המעביד כלפי עובדו, חובה עליו להנהיג שיטות עבודה בטוחות, לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע סכנות מיותרות, במיוחד סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה והמקום בו היא מתבצעת (ראה : ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פד"י לח(1) 72 (1984) והפסיקה ששם). לעניין השאלה, מה כוללת חובה/אחריות זו, ראה גם פסק דינה של כב' השופטת שטרסברג-כהן בע"א 5890/97 צים חברת השיט הישראלי בע"מ נ' גבריאל אוחנה (20/1/1999). 27. מבחינת חומר הראיות ועדויות הצדדים עולה, כי הנתבע לא התרשל כלפי התובע. נתחיל מזה שהתובע עצמו לא ראה את הנתבע כאחראי, שכן כאמור לעיל הוא טען, כי לא הקבלן רשלן אלא פועליו (ישיבה מיום 13/4/2011, עמ' 14, שורות 12-13). דא עקא, שלא טרח, להעיד איש מהפועלים שנכחו באותה עת באתר העבודה. מעבר לכך, בחקירתו בפני החוקר מר לבנוני, מסר התובע כי: "בנייה ולא...תשמע, תכלס אני תשע שנים במקצוע ואני יודע מה זה, אני לא בא בטענות לאף-אחד. לפעמים אני קצת נפצע, לפעמים נופל לי קצת מחוץ לרצפה נופל לי קצת בטון, אתה מבין ? מתי אני מנקה את השטח? יומיים-שלושה אחרי, אתה מבין? עד שמביאים אה...זה אני לא יכול לעמוד נכון? צריך לעבוד. זה לא משהו ביג דיל, לא משהו רציני כאילו לא נגיד טיפוס של מטר גובה, אתה מבין? זה גושים קטנים". (עמוד 18 ב- נ/2). דהיינו, התובע לא האשים אף אחד ו/או מפגע כלשהו בקרות התאונה. התובע הופנה בחקירתו לאמור בתמלול החקירה, והעיד כך: "ש. אני מקריא לך כמה שורות בעמ' 18 לתמליל. נכון שאנו לא במעבדה אלא באתר בניה, אי אפשר שבאתר בניה יהיה פלס, ולא אבק, זה מטבע המקצוע. גם אתה עם ניסיון של שנים, פסולת בניין לא תהיה באמצע האתר, אך אם נופל פה ושם זה קורה. ת. אני זוכר שאמרתי את זה. מה שאני יודע היום אחרי שקראתי כמה ספרים אני רואה שזה לא בסדר. ש. זאת המציאות שהיית מורגל אליה אבל אתה אומר שזה לא תקין. ת. נכון. ש. אולי זאת הסיבה שפנית לראש הצוות שלך לא בגלל שהלחיצו אותך בזמן. ת. לא נכון. ש. מה נכון. ת. יכולתי לבקש ממנו לסדר לי את השטח במקרה רגיל. המצב שהיה היה מסוכן וידעתי שזה מסוכן מבחינת הקיר היה בסדר, הייתי עובד עם זה, אך מבחינת השטח עבודה זה מסוכן בשבילי ולא קראתי לו בגלל שהיה לחץ ש. הקיר עם הקוצים היה נראה לך נורמאלי, מה שהפריע לך אך לא התלוננת זה הקטע של האבנים על הרצפה. ת. זה שהאבנים בלטו, בשטח שעבדתי הייתי מושך החוצה לפני שאני מתקדם, הייתי מושך אותם אחד אחד, בגלל זה נורמאלי. הייתי יכול להסתדר עם זה. לא להשאיר במצב שהיו". (שם, עמ' 17). התובע הלכה למעשה הודה בחקירתו בפני החוקר, כי לא ראה כל סכנה, באתר העבודה, ורק בדיעבד לאחר שקרא ספרים הבין שניתן להטיל אחריות על הנתבע. 28. התובע לא הוכיח באמצעות העדת הפועלים שעבדו באתר העבודה, מה הגורם הישיר שגרם לנפילתו. טענותיו נטענו בעלמא, ללא כל ביסוס עובדתי ולו מינימאלי. לא הנתבעים הם שצריכים לסתור את הטענה כי השטח היה משופע מחפירות קודמות של הכנת הקיר והרצפה או להוכיח, או כי לא הייתה הלחצה בעבודה, אלא נטל ההוכחה על התובע, בבחינת ה"מוציא מחברו עליו הראיה". התובע לא עמד בנטל זה. 29. מעבר לכך, טענות התובע, לעניין אי קבלת הדרכה ועזרי עבודה מתאימים ובטיחותיים התבררו כלא נכונים. ניכר מחומר הראיות, כי לתובע ניתנה הדרכה, ואף סופקו לו אמצעי מיגון. באשר להדרכות התובע העיד כך: "ש. מבחינת הדרכות של בטיחות זה נכון שמטעם הקבלן מאדי היו הדרכות ומטעם משרד העבודה הגיעו ניידות שמעבירות הדרכות בטיחות לעובדים. ת. נכון. ש. אתה השתתפת בהם. ת. כן". (ישיבה מיום 13/4/2011, עמ' 14). התובע אישר עוד, כי הנתבע דאג שיקבל אמצעי הגנה מתאימים, ונראה כי הנתבע לא חסך בכך: "ש. נכון שמהדי סיפק לך נעלי עבודה הכי טובת שיש קפיריול. ת. כן. ש. נכון שבעבודות שהיה צורך עקב סכנה לעיניים היית מקבל משקפי מגן. ת. כן. ש. היית צריך לעבוד באתר עם קסדה, כובע מגן. ת. כן". (שם, עמ' 14). גם בחקירתו בפני החוקר (נ/2), מר לבנוני, חזר על כך, כי סופק לו הציוד הטוב ביותר, ובעמוד 17 מסר כך: "עלאא: יש לי נעלי עבודה של "קפריול" היו לי... שהם היו הכי יקרים. הוא לא...הוא לא מתקמצן הבן-אדם הזה. בדברים האלה חוקר -שי : מי, מהדי ? עלאא : כן". בנוגע למיגון לעין מסר כי: "תשמע, מיגונים לעין משתמשים כשצריך. לעבודה כזאת אה... אף פעם לא משתמשים. אני הולך, זה הליכה... אתה מבין ? לא. בהליכה מי צריך מיגון לעין ? צפוי שבהליכה אתה תאבד את העין ? " (עמוד 18, ב- נ/2). לאור עדות התובע, לא נראה, כי הנתבע לא זלזל בבטיחות עובדיו, שאם לא כן, לא היה מספק להם את הנעליים הטובות ביותר או אמצעי מיגון אחרים. הא ראיה שהתובע בעצמו טען, כי הנתבע לא "התקמצן בדברים האלו". נראה שלתובע סופקו אמצעי מיגון מתאימים, וככל שלא עשה בהם שימוש, אין לו להלין, אלא על עצמו. לחילופין, התובע לא הוכיח, כי לא הומצאו לו אמצעי מיגון באמצעות העדת מי מהפועלים ו/או ראש הצוות שעבד באתר העבודה. 30. משקבעתי כי אין אחריות למעביד, הרי מתייתר הדיון בשאלת האשם התורם של התובע. כמו כן מתייתר הדיון בשאלת הכיסוי הביטוחי במסגרת הפוליסה ההצהרתית של הנתבע אצל הנתבעת. 31. לסיכום, התביעה נדחית. על התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. נכותתאונת עבודה