דוגמא לפסק דין בנושא נזקי ביוב לחקלאות: לפני תביעה כספית לפיצוי התובעים בגין נזקי מי ביוב, אשר הציפו את חלקת התובעים בחודש אוגוסט 2009. 1. טענות התובעים 1.1 בהתאם למפורט בכתב התביעה וכן בתצהיר עדותו הראשית של התובע 1, בחודש אוגוסט 2009, בעת ביקורו של התובע 1 במקרקעין הידועים כחלקה 25 בגוש 17565 (להלן - "החלקה"), אשר בבעלות אביו, התובע 2, ובעיבודו, ראה מי ביוב זורמים לחלקה, מציפים את הקרקע ואת היבולים שזרע. 1.2 ביום 24.8.09, לבקשת התובע 1, הגיעו לחלקה שמאי ואגרונום, ראו את הנזק שנגרם ממי הביוב, ובהתאם לחוות דעתם מיום 8.9.09 (אשר צורפה לכתב התביעה והוגשה כחוות דעת מומחה מטעמם של התובעים), העריכו את נזקי זרימת מי הביוב, לפי הפירוט כדלקמן: אומדן הפסד יבול - 11,392 ש"ח; הפסד תפוקה מהשטח הריק בעונה בה ארעה ההצפה (להלן - "העונה הנוכחית") - 6,750 ש"ח; הפסד תפוקה מהשטח כולו לעונה שלאחר העונה הנוכחית (להלן - "העונה הנוספת") - 13,500 ש"ח; חריש והדברה - 2,000 ש"ח; עלות חוות דעת השמאי - 1,750 ש"ח. יצוין, כי בחוות הדעת (ובכתב התביעה) נפלו טעויות חישוב. 1.3 לטענת התובעים, האחריות לנזקיהם מוטלת על המועצה (הנתבעת 1), אשר בשטחה זרמו מי הביוב ואשר לא מנעה זרימתם לחלקה, למרות שידעה כי מי ביוב זורמים מעת לעת לחלקות תושבי המועצה, וכן על הנתבעת 2, אשר הוקמה למטרת טיפול במי הביוב ומניעת הזרמתם לחלקות התושבים בתחום המועצה. 2. טענות הנתבעת 1 2.1 הנתבעת 1 מכחישה כל אחריות לנזקי התובעים, אף מכחישה נזקיהם, למרות שלא הביאה כל חוות דעת נגדית בעניין גובה הנזקים. 2.2 הנתבעת 1 תולה את האחריות כולה בנתבעת 2, אשר לטענתה אחראית לבדה על כל ענייני מי הביוב בשטחה. עוד לטענת הנתבעת 1, הנתבעת 2 התרשלה ומתרשלת בכך שהיא אינה מטפלת בהגדלת מתקן טיהור השפכים (להלן - "המט"ש"), אשר ממנו זרמו מי הביוב לחלקת התובעים. 3. טענות הנתבעת 2 3.1 באופן הגון ואחראי, מקבלת על עצמה הנתבעת 2 אחריות לנזקי התובעים, הגם שגובה הנזקים הוכחש, אף הובאה חוות דעת נגדית מטעמה של הנתבעת 2. 3.2 הנתבעת 2 טענה, כי מאחר והיא הוקמה ע"י מספר מועצות (מקומיות ואזוריות), התנהלותה תלויה וכפופה להתנהלות אותן מועצות, בהן הנתבעת 1. יו"ר דירקטוריון הנתבעת 2 ברוב השנים מאז הקמתה, לא היה אלא ראש המועצה של הנתבעת 1 (ראה סע' 7 לתקנון ההתאגדות של הנתבעת 2, אשר צורף כנספח א' לתצהיר עדותו הראשית של מנהל מחלקת האחזקה בנתבעת 1) והנתבעת 1 היא בעלת מניות עיקרית בנתבעת 2 (ראה סיפת תזכיר ההתאגדות של הנתבעת 2, אשר צורף כנספח א' לתצהירי הנתבעת 1). 3.3 באופן ספציפי לגבי הנתבעת 1, טוענת הנתבעת 2, מלכתחילה נבנה המט"ש בגודל שאינו יכול לספק את צרכי הרשויות, מתוך כוונה כי בעתיד יוגדל, וכי העיכוב בהגדלתו נבעה מקשייה הכלכליים של הנתבעת 1, קשיים אשר מנעו ממנה מלגייס משאבים כספיים שנועדו להגדלת המט"ש לאופן בו יוכל לספק את צרכי תושבי האזור, עד שכנגד הנתבעת 1 הוצא בשנת 2010 צו לתיקון המעוות בהתאם להוראות סע' 20ז לחוק המים, התשי"ט-1959. יצוין, כי הצו עצמו לא צורף ע"י הנתבעת 2 לעדויותיה, אף לא נטען בתצהירו של מר משיח, מנכ"ל הנתבעת 2, אלא עלה לראשונה בחקירתו בדיון מיום 30.4.12. יחד עם זאת, ב"כ הנתבעת 1 לא הכחיש את הדבר בדיון בו עלה (30.4.12) אף לא בדיון שהתקיים לאחר מכן ביום 17.6.12, אף לא בסיכומי הנתבעת 1 (בהם לא נטען דבר לגבי עניין זה). 3.4 אשר לנזק הנטען, שוב ובשונה מהתנהלות הנתבעת 1, מוכנה הנתבעת 2 להודות בנזקים ישירים בסכום שבין הסכום הנטען ע"י התובעים (11,392 ש"ח) לסכום הנטען ע"י המומחה מטעמה (8,587 ש"ח), וכן מודה בשכ"ט מומחי התובעים בנוסף (1,750 ש"ח). 4. חלוקת האחריות 4.1 מחקירות עדי הנתבעים (מנהל מחלקת האחזקה בנתבעת 1, מר מוחמד זידאן, להלן - "זידאן", ומנכ"ל הנתבעת 2, מר מוטי משיח, להלן - "משיח") עולה, כי אמנם הנתבעת 2 הוקמה במטרה לטפל בשפכי הרשויות, אך זאת כפתרון קצה בלבד, כאשר הרשויות נותרו אחראיות לנעשה בשטחיהן מחוץ למט"ש (ראה עדות משיח מיום 30.4.12 עמ' 16-21). 4.2 ויודגש, הנתבעת 2 אינה מתנערת מאחריות לנזקי התובעים כלל ועיקר: הנתבעת 2 אך טוענת (בנוסף על הטענה כנגד גובה הנזקים הנתבע) כי האחריות לנזקים שהוכחו מוטלת גם על הנתבעת 1. 4.3 עדותו של משיח היוותה המשך ישיר וברור של עמדתה של הנתבעת 2 בתביעה זו. עדותו הייתה סדורה ועניינית (הגם שהרחיב בדבריו לפרקים, יתר על הנדרש), והיא מגלמת נטילת אחריות של הנתבעת 2 על חלקה בעניין, באופן הגון וראוי. 4.4 יש להצטער על כך שהנתבעת 1 לא נקטה בגישה דומה; לא יכול להיות חולק, כי הנתבעת 1 היא בעלת מניות עיקרית בנתבעת 2, באשר הדברים עולים מתזכיר ההתאגדות של הנתבעת 2 אשר צורף ע"י הנתבעת 1 לתצהיר זידאן מטעמה. כן לא יכול להיות חולק, כי יו"ר הדירקטוריון בנתבעת 2, האדם אשר נושא באחריות ישירה להתנהלותה של הנתבעת 2, איננו אלא ראש המועצה בנתבעת 1. לא ברור, כיצד במצב דברים זה, אף אלמלא יתר העובדות שהוכחו בעניין אופן אירוע הנזק, וכפי שיפורט להלן, לא ראתה הנתבעת 1 את חלקה באחריות לנזקים שגרמה במו ידיה לתושביה-שלה. 4.5 הוצאת הצו לתיקון מעוות, דבר אשר כאמור לעיל, לא הוכחש ע"י הנתבעת 1, למרות שהיו מספר הזדמנויות לכך מאז נטען הדבר בדיון מיום 30.4.12 ועד הגשת סיכומיה ביום 15.7.12, תואמת את עדותו של משיח ועולה בקנה אחד עם טענות הנתבעת 2 כנגד הנתבעת 1. בהתאם לעדותו של משיח, מלכתחילה הוקם המט"ש בגודל אשר היה ידוע שלא יספק את צרכי האזור, מתוך כוונה להרחיבו (עמ' 17 ש' 4-8). אולם הדבר לא התאפשר בפועל בשל מצבן הכלכלי של הרשויות, בהן הנתבעת 1, ולמעט מועצה אזורית משגב (עמ' 17 ש' 14-17). נוכח העובדה כי הנתבעת 1 היא בעלת מניות הרוב בנתבעת 2, ברור כי חוסר יכולתה הכלכלית לממן הגדלת המט"ש תרמה משמעותית לכך שהפרויקט לא קודם עד לשנת 2010. מובן, כי בעניין זה אחריותה של הנתבעת 2 מוגבלת ביותר, ועדותו של משיח כי משנת 2003 פועלת הנתבעת 2 להרחבת המט"ש (עמ' 17 ש' 21) לא נסתרה, אף לא הוכחשה ע"י הנתבעת 1. 4.6 אין מחלוקת, כי יכולת הקיבול של המט"ש נמוכה מהצרכים בפועל (כאמור בעדותו של משיח כמפורט לעיל). כן לא נסתרה עדותו של משיח, כי הנתבעת 2 אינה רשאית למנוע הזרמת מי הביוב מהמועצות אל המט"ש (עמ' 20 ש' 13), וכי למעשה אין לה כל שליטה על הזרמה זו. עוד אין מחלוקת, כי משעולה כמות מי השופכין במט"ש על יכולת הקיבול שלו, גולשים מי השופכין החוצה לתעלה אשר נמצאת מחוץ למט"ש, בשטחה של הנתבעת 1, ומשם מגיעים לשדות תושבי הנתבעת 1, בהם התובעים דכאן. 4.7 לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי הנתבעות ושמעתי עדויות זידאן ומשיח, דעתי היא כי הנתבעות נושאות יחד באחריות לנזקי התובעים, כטענת הנתבעת 2, ואני דוחה את טענת הנתבעת 1 בדבר העדר כל אחריות שלה. 4.8 לאחר שנשמעו עדי הצדדים אני גם סבורה כי חלקה של הנתבעת 1 באחריות לנזקי התובעים עולה משמעותית על חלקה של הנתבעת 2; אני סבורה, כי הנתבעת 1 לא עשתה את כל הנדרש ממנה באופן סביר כדי למנוע אירועים מהסוג הנטען בכתב התביעה, כי גלישות מי השופכין היו ידועות לה במשך שנים, וכי חרף מצבה הכלכלי לא הובאה ולו בדל ראיה לכך שהיא פעלה בדרך כלשהי לפתרון הבעיה באמצעות להגדלת המט"ש, דבר שנעשה ע"י הנתבעת 2. מצאתי לציין, כי להבנתי, משלוח מכתבים ע"י הנתבעת 1 לנתבעת 2 וקיום פגישות עימה אינה מהווה פתרון, אלא כסות בלבד. מכתב לנתבעת 2, לא ימנע גלישת מי שופכין המגיעים בכמות העולה על הכמות שאותו יכול המט"ש להכיל. גם פגישה עם מנכ"ל הנתבעת 2 לא תביא לפתרון ממשי. 4.9 כן אני סבורה, כי הנתבעת 2 חייבת, אף עפ"י הודאתה היא, באחריות לנזקים שנגרמו. הנתבעת 2, הינה הגוף המטפל, ולו כפתרון קצה, במי השופכין, ובתור שכזה היה עליה לפעול במלוא המרץ להגדלת המט"ש. פרק זמן שהדבר ארך בפועל, משנת 2003 ועד 2010, כאשר השלמת הפרויקט מתבצעת בימים אלה בלבד (אמצע שנת 2012), ארוך מידי; נזקי התושבים, כך נידמה לי, קטנים לאין שיעור מנזקי הסביבה הנגרמים בעטיו של עיכוב זה, ואין כל ספק בידי כי הנתבעת 2, אשר עיקר תכלית הקמתה הייתה הגנת הסביבה, מודעת לדבר היטב. אף הבירוקרטיה הישראלית, אשר ללא ספק עיכבה את פעולת הנתבעת 2, לא הייתה צריכה לעמוד בדרכה, נוכח העובדה כי כל מטרת הקמתה הייתה העברת האחריות בטיפול במי השופכין אליה. 4.10 על יסוד כל המפורט לעיל, אני קובעת כי חלקה של הנתבעת 1 באחריות לנזקי התובעים הינה בשיעור של 75% וחלקה של הנתבעת 2 באחריות הינה בשיעור של 25%. 5. גובה הנזק 5.1 כאמור, מטעמם של התובעים הוגשה חוות דעת שנערכה ע"י אגרונום ושמאי. ראשי הנזק חולקו לארבעה, כמפורט בסע' 1.2 לעיל. הנתבעת 2, אשר הגישה חוות דעת נגדית ע"י שמאי ואגרונום, חלקה על גובה הנזק בגין הפסד יבול, חלקה על כך שנגרם נזק בגין הפסד תפוקה לשטח הריק בעונה הנוכחית, בגין הפסד תפוקה בחלקה כולה בעונה הנוספת ובגין חריש והדברה. בנוסף נטען להוצאה בסך של 1,750 ש"ח בגין שכ"ט מומחה התובעים, סכום שהנתבעת 2 אינה חולקת עליו, והנתבעת 1 לא הביאה כל ראיה הסותרת אותו (מעבר לטענתה הכללית בדבר העדר כל אחריות מצידה לנזקים כלשהם). 5.2 הפסד יבול בעונה הנוכחית 5.2.1 כאמור לעיל, מודה הנתבעת 2, בהגינותה, כי גובה הנזק בגין הפסדי יבול בעונה בה ארעה ההצפה נע בין הסכום שנטען ע"י התובעים בחוות דעת המומחה מטעמם (11,392 ש"ח) לסכום שנקבע ע"י המומחה מטעמה בחוות דעתו (8,587 ש"ח). בכך, למעשה, מודה הנתבעת 2, כי התובעים מבצעים קטיף עצמי של היבול, ולכן שיעור הוצאותיהם נמוך מזה שהוערך ע"י המומחה מטעמה. 5.2.2 בחוות דעתו, טען מומחה הנתבעת 2, כי סך כל הערכתו לנזקי התובעים בחלקת הירקות (סע' 5.1 - 5.6) הוא הסכום של 8,587 ש"ח. המומחה ביסס את הערכותיו על חסכון בהוצאות בשיעור של 50%, ולא בשיעור של 30%, כפי שנטען בחוות דעת מומחה התובעים. 5.2.3 בעדותו, אישר המומחה, כי אם מדובר בעבודת קטיף עצמית, כאשר הקטיף הוא ההוצאה העיקרית, ההוצאות נמוכות מ-50% (עמ' 29 ש' 32-33), אך לא ציין באיזה שיעור מדובר. 5.2.4 מכאן, שנותרה דעתו של השמאי מטעמם של התובעים, אשר העריך בחוות הדעת, אף חזר על הערכה זו בעדותו בפניי, כי גובה החיסכון בהוצאות התובעים עמד, נכון לעת אירוע ההצפה, על 30%; שמאי התובעים עמד על כך שהערכה, כפי הערכת מומחה הנתבעת 2, מביאה למסקנה "כאילו אף איכר לא כדאי לו לעסוק בחקלאות לפי החישוב הזה" (עמ' 25 ש' 17-18) וכי "זה לא הגיוני. את אומר לי שהוא צריך להוסיף כסף מכיסו" (עמ' 26 ש' 2-3). שמאי התובעים עמד על חוות דעתו גם מתוך כך שהוא עצמו עוסק בחקלאות ומכיר העלויות מהשטח (עמ' 25 ש' 19-20). 5.2.5 משהודה מומחה הנתבעת 2, כי העריך את גובה ההוצאות הנחסכות לחומרה, אך לא סיפק כל נתון מעודכן או מתוקן, ומששוכנעתי מעדותו של שמאי התובעים כי היא מבוססת על תחום מומחיותו כמו גם על ניסיונו האישי, אני מקבלת את הערכת שמאי התובעים, כי הנזק הישיר שנגרם ליבול התובעים בעונה בה ארעה ההצפה הינו בסך של 11,392 ש"ח. 5.3 הפסד תפוקה לשטח הריק בעונה הנוכחית והפסד מלא בעונה הבאה 5.3.1 משלא נשתל או נזרע דבר ע"י התובעים בשטח הריק, מקובלת עליי טענת הנתבעים, כי אין לפצותם בגין נזק לאותו שטח, בפרט נוכח האמור בחוות דעת מומחה הנתבעת 2 לגבי העונה הבאה. 5.3.2 אין חולק, כי מומחי התובעים לא ביקרו בשטח בשנה שלאחר מכן, וכי מומחה הנתבעת 2 ביקר בשטח, אף צילם תמונות, שצורפו לחוות דעתו. משכך, לא ניתן לקבל את הערכות מומחי התובעים על פני עדויות מהשטח של מומחה הנתבעת 2, בפרט כאשר עדויות הצדדים הוגשו החל מחודש מרץ 2011 ועד מאי 2011; בפני התובעים עמדה האפשרות להביא ראיות לגבי מה שארע בפועל בסוף שנת 2009 ובשנת 2010, והם לא עשו כן. 5.3.3 עדותו של מומחה הנתבעת 2, כי באופן תיאורטי אפשר שיגרם נזק בעונה הבאה, אך בפועל במקרה דנן לא נגרם נזק כאמור, הגיונית וסבירה (עמ' 28 ש' 19-20), ומבטאת את ההבדל בין חוות דעת מומחה התובעים בהקשר של הנזקים העתידיים, המתבססת על נתונים תיאורטיים-סטטיסטיים, אל מול חוות דעת מומחה הנתבעת 2, המתבססת על בדיקה בפועל בשטח. 5.3.4 השמאי מטעם התובעים העיד, כי הקביעה שהקרקע תשוב למצב תקין בתוך שתי עונות (סע' 8(א) לחוות הדעת) היא קביעת האגרונום, והוא שם את גובה הנזק בהתבסס על הנחת עבודה זו (עמ' 23 ש' 3-4). למרות שנשאל על סע' 8(א) לחוות הדעת בהמשך, והשיב בהתאם לניסיונו (עמ' 23 ש' 10-14, ש' 26, ש' 28-30), הרי שלא ניתן לקבל את עדותו בעניין אי השמשת הקרקע בשנה שלאחר מכן, באשר הדבר איננו בתחום מומחיותו. העד הוא שמאי מקרקעין, ולא אגרונום, ואינו יכול להעיד, כעניין שבמומחיות, על דבר שאין לו התמחות בו. 5.3.5 לא גם ניתן להתעלם מהעובדה שעדות שמאי התובעים אינה כוללת התייחסות ספציפית לנזקים שאירעו בפועל בחלקה דנן, אלא הערכותיו מתבססות על הערכות סטטיסטיות: "הממוצע הוא שנתיים" (עמ' 23 ש' 16), "ש. איך אפשר לומר בוודאות שישנו נזק אם אתם לא יודעים אם הגורם קיים? ת. הוא קיים אך אנו בודקים את הממוצע. הממוצע של מי ביוב ביתי גורם נזק כי יש חומרים כימיים וזה גורם לנזק..." (ש' 20-22). 5.3.6 הן בחוות דעתו והן בעדותו בפניי, חזר מומחה הנתבעת 2 על כך שבפועל, כאשר ביקר בחלקה ביום 5.5.10, ראה במו עיניו כי בשטח גדל יבול בשנה שלאחר ההצפה (עמ' 27 ש' 21-22). המומחה העיד, כי מי ביוב מכילים בקטריות ולכן לא משקים בהם גידולים חקלאיים, אך הביוב הגולמי אינו מסוכן בעונה אח"כ (עמ' 28 ש' 4-6). כן העיד המומחה - "ההוכחה החותכת שלא היו שאריות חומרי הדברה במים זה זה שהשטח היה מעובד ב-2010...אם היו חומרי הדברה שארתיים היבול לא היה גדל בשנה שלאחר מכן. או שהיה גדל בצורה לא יפה. אני הייתי בשטח במאי 2010 וראיתי גידול חיטה שנזרע בסתיו הקודם של 2009 וראיתי גידולי ירקות שנזרעו באביב 2010. אם הקרקע הייתה מזוהמת לא היה גדל שום דבר" (עמ' 28 ש' 20-26). 5.3.7 לכל אלה יש להוסיף את העובדה, שבדיון שהתקיים ביום 17.6.12, ואשר נועד לשמיעת המומחים, העיד שמאי התובעים בלבד, והאגרונום מטעמם של התובעים לא הובא לעדות. לכאורה, בהתאם להוראות תק' 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, משלא הוגשה כל בקשה מטעם מי מהנתבעים לחקרו, לא הייתה אי העדת אגרונום התובעים אמורה לשנות; ואולם, משהוגשה חוות דעת נגדית מטעמה של הנתבעת 2 ע"י שמאי שהוא גם אגרונום, ומשזה העיד בדיון מיום 17.6.12, הרי שהמשקל שיש לייחס לחוות דעתו, עליה נחקר, רב יותר מהמשקל שניתן לייחס לחוות דעת האגרונום מטעם התובעים, שלא נחקר. 5.3.8 לפיכך, על יסוד דבריו הברורים של מומחה הנתבעת 2 אל מול הערכותיו הכלליות של שמאי התובעים, אני קובעת, כי לא הוכח ע"י התובעים נזק בגין הפסד תפוקה לשטח הריק בעונה הנוכחית או הפסד כלשהו בעונה הבאה. 5.4 חריש והדברה 5.4.1 מקובלת עליי טענת מומחה הנתבעת 2 בחוות דעתו ובעדותו, כי ממילא בסוף כל עונה מבוצע חריש, ואין הדבר בגדר פעולה אשר ביצועה נדרש באופן מיוחד בעקבות ההצפה ובעטיה (עמ' 27 ש' 18-19). הואיל ומדובר בפעולה, אשר יש לבצע ממילא, בין אם החלקה הוצפה ובין אם לאו, אין לחייב את הנתבעים לשאת בעלותה. 5.4.2 התובעים גם לא הביאו כל ראיה לביצוע הדברה כלשהי בפועל, ולעניין זה מתאימים הדברים שצוינו לעיל בסיפת סע' 5.3.2. 5.4.3 בהקשר זה מקובלים עליי גם הדברים שאמר מומחה הנתבעת 2, כי 'הדברה' היא מונח כללי, ואין כל פירוט בחוות דעת מומחי התובעים באשר למהותה (עמ' 27 ש' 19-21). 5.4.4 מכאן, שלא הוכח הנזק הנטען בגין חריש או הדברה. התוצאה היא כי התובעים הצליחו להוכיח שנזקיהם בגין ההצפה שארעה בחלקה באוגוסט 2009 הם בגובה של 13,142 ש"ח (11,392 ש"ח בתוספת 1,750 ש"ח) נכון ליום חוות הדעת (8.9.09). 6. סוף דבר 6.1 בהתאם לחלוקת האחריות כמפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעים את הסך של 9,857 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 8.9.09 ועד התשלום המלא בפועל. כן אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 6.2 נוכח חלוקת האחריות, אני דוחה את ההודעה לצד ג' שהגישה הנתבעת 1 כנגד הנתבעת 2 ומחייבת את הנתבעת 1 לשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך של 2,500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ש"ח. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 6.3 עוד בהתאם לחלוקת האחריות כמפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעים את הסך של 3,285 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 8.9.09 ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, לאור התוצאה בהשוואה בסכום התביעה, לאור חיוב הנתבעת 1 בהוצאות התובעים ונוכח התנהלותה הראויה של הנתבעת 2 בהליך זה, כמפורט לעיל, לא מצאתי לחייב את הנתבעת 2 בהוצאות התובעים או בשכ"ט עורך-דינם. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. חקלאותנזקי מי ביובביוב