דוגמא להחלטה בנושא מעצר על פריצה לבית מגורים: בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו 4 עבירות של התפרצות לבניין במגורים בתאריכים 19.9.12, 28.9.12, 30.9.12 ו- 6.10.12. במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 29.10.12, חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה. ביחס לאישום הראשון, זה מציין כי החזקה התכופה אינה מתקיימת בשעה שהרכוש שלכאורה נגנב מהדירה נתפס פרק זמן של כשבועיים מאז מועד ההתפרצות, אשר גם הוא שנוי במחלוקת. המתלונן באישום הראשון מדווח על כך רק בדיעבד ורק לאחר שהמתלונן שהינו שוטר מתקשר לשוטר אחר בתחנה ומספר לו כי פרצו לביתו. חוסר הבהירות ביחס למועד ההתפרצות באישום הראשון, בשים לב לכך שהמשיב השתחרר ימים ספורים בסמוך לפני ההתפרצות, צריך לפעול לטובתו של המשיב, כאשר לא ניתן לשלול שההתפרצות בוצעה בשעה שזה היה אסיר. אשר לאישומים השני והשלישי, אלו מבוססים על מעתקים של טביעות נעל. טביעת נעל כראיה יחידה גם אם עסקינן ברמת ודאות גבוהה, אינה יכולה להספיק להרשעה בפלילים שכן אין המדובר בראיה מדעית אלא התרשמות בלתי אמצעית של המומחה. ב"כ המשיב הפנה לפסיקה אשר יש בה כדי לחזק טענתו זו. מעבר לכך, הנעליים המדוברות לא היו מאז ומעולם בחזקתו הבלעדית של המשיב אלא היו בחזקתו של חברו של המשיב שנעצר עמו ביחס למעורבות בתיק סמים. הנעל נתפסה כמוצג ללא צו חיפוש כדין. ספק אם זו תתקבל כראיה קבילה. הדברים מקבלים משנה תוקף ביחס לאישום השלישי, אשר בו מידת הודאות נמוכה יותר, ומיקום טביעת הנעל הינו מחוץ לדירה שלכאורה נפרצה. אשר לאישום הרביעי, ב"כ המשיב מפנה לתהייה בהתנהלות החוקר שעקב אחר המשיב, באופן שלא מצא לנכון לעשות כל דבר עם אותו דו"ח עיכוב. המשיב לא נעצר ולא נחקר לאחר שנצפה מנסה להתפרץ, כאשר מנגד לא הוגשה תלונה על התפרצות, ורק לאחר שהדיירת בבית נחקרת ביוזמת המשטרה, זו מציינת שייתכן שהחלון היה פתוח. לא נלקחו ט.א. מהחלון, ולכל היותר יש ראיות לניסיון הסגת גבול. המשיב לא הציג כל חלופה, ולדבריו, נוכח היעדרן של ראיות לכאורה, זו גם אינה מתבקשת. ב"כ המבקשת, מנגד, סבור כי יש ראיות נסיבתיות טובות נגד המשיב אשר על פי הפסיקה, די בהן כדי לשמש כראיות לכאורה. ביתר פירוט, זה סבור כי ביחס לאישום הראשון, החזקה התכופה מתקיימת גם בחלוף 14 יום, ומפנה לשקרי נאשם המתייחסים להגעת הציוד הגנוב ברשותו. עוד הפנה לדבריו בפני המדובב אשר באופן כללי מספר על האופן שבו זה מתפרץ לבתים ועל העובדה כי מאז שהשתחרר, ביצע מספר רב של התפרצויות, במהלכן גנב רכוש בשווי של כ 40,000 ₪. בצד אמירות כלליות אלו, מוצא ב"כ המבקשת אמירות שיש בהן להתיישב גם באופן קונקרטי עם האמור באישומים 1 - 3. עוד זה מפנה לכך שהמשיב לא סיפק כל הסבר סביר להמצאות עקבות הנעל שלו, כאשר לדבריו מאז שהשתחרר הוא היחיד שעושה שימוש בהן. אשר לאישום הרביעי, זה סבור כי די בדוחות של השוטר על מנת להצביע על קיומן של ראיות לכאורה, כאשר הסברו של המשיב אינו מתיישב עם האמור בדו"ח. נוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב ונוכח המיוחס לו, עותר ב"כ המבקשת להורות על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועברתי על חומר החקירה שהובא בפני מצאתי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה למיוחס למשיב בכל האישומים השונים וזאת בצד חולשה הנוגעת לאישום השלישי. אתחיל הפירוט ביחס לאישום הרביעי ואציין, כי הראיות לכאורה ביחס לאישום זה, נלמדות מדו"ח השוטר מוטי שם טוב מיום 30.9.2012, ממנו ניתן ללמוד כי מעשי המשיב אינם יכולים להיחשב אלא כניסיון התפרצות לדירת מגורים ולמצער ניסיון התפרצות. השוטר שם טוב מציין, כי כל מטרת נוכחותו במקום היתה לתצפת בהתאם להוראת ראש הצוות על המשיב במעשיו. השוטר מציין, כי מזהה את המשיב נוכח כך שפגש אותו במשרדי הבילוש מספר ימים קודם לכן. השוטר מציין, כי המשיב נצפה מסתובב בין הדירות: "ניגש לדירה בקומת קרקע בכתובת בר גיורא 31 החשוד יונה הסתכל ימינה ושמאלה וכשאני במרחק של מספר מטרים ממנו מאחורי מקלט הלך ליד החלון של דירת הקרקע, עבר על פני החלון ואז חזר אחורה והסתכל שוב ימינה ושמאלה וניגש לחלון שהיה מסורג, הוא הכניס את ידו דרך סורגים ופתח את החלון לצד ימין וניסה להכניס את ידו ולמשוך משהו אך לא הצליח..." בהמשך השוטר מציין, כי המשיב ניגש לחלון צדדי: "... הסתכל על הרצפה וראה שקית הוא הכניס את ידו לתוך השקית שתשמש ככפפה וכל זה ליד החלון הצדדי..." השוטר לא הבחין מה נעשה ביחס לחלון הצדדי אולם ממילא עבירת ההתפרצות מתייחסת לחלון אותו פתח ודרכו הכניס את ידיו כאשר התנהלותו שעה ששם שקית על ידיו בשעה האמורה, כאשר בהמשך ניסה במספר ניסיונות לפתוח את דלת הבניין, מחזקת את הראיות ויש בהן כדי ללמד כי תכלית מעשיו , אם היה ספק בכך, נועדה על מנת להתפרץ אל תוך הדירה. אשר לאישום הראשון, מצאתי ראיות לכאורה, המורכבות ראשית מהימצאות הרכוש הגנוב ברשותו של המשיב כשבועיים לאחר ביצוע ההתפרצות, היינו קיומה של חזקה תכופה. כאמור ב"כ המשיב סבור כי פרק זמן של כשבועיים אין בו כדי להקים חזקה שכזו. ביחס לטענה זו אציין כי אין קביעה בחוק או בפסיקה, ביחס לפרק הזמן שממנו חזקה כזו מתקיימת, אם לאו. כך גם מוכן בימ"ש להניח שפרק זמן של כשבועיים, הוא לכשעצמו יש בו כדי להחליש את החזקה האמורה. בצד דברים אלו, נקבע כי פרק הזמן הינו אך נתון אחד (משמעותי), אשר על בימ"ש לקחת בחשבון בשעה שעליו לקבוע האם חזקה זו מתקיימת. כך על ביהמ"ש ליתן הדעת על טיב הרכוש שנגנב, היינו האם מדובר ברכוש שברגיל יכול ויעבור מיד ליד ויסחרו, כך גם בימ"ש נותן דעתו למצבו של הרכוש בשעה שנתפס ו/או לשאלה האם מדובר בשלל רב פרטים, אשר נמצא כיחידה אחת אצל הנאשם. (ראה בין היתר ע"פ 391/70 פרוספר נ. מ"י). בענייננו, המדובר במכלול של פרטים שנגנבו מן המתלונן: מצלמת וידאו, בקבוקי שתיה, כאשר באחד מהם מצוי נחש קטן, ספריי לניקוי חלודה, מזמרה אדומה חלודה, שפכטל, ציוד לדיג, מברשת צבע, ותרסיס פלסטר. כל הציוד האמור שנגנב מביתו של המתלונן, נמצא למעשה כיחידה אחת ברשותו של המשיב. ודוק, על מנת לשלול את החזקה התכופה, על בימ"ש להניח כי המשיב רכש את כל אותם פריטים כיחידה אחת וזאת בהצטרף לסימני השאלה האם הפריטים המדוברים הינם ממין הטובין אשר ברגיל עוברים מאחד לשני, בדגש על מזמרה חלודה, ספריי לניקוי חלודה ו/או בקבוק שתיה ובתוכו נחש. אל אלה אוסיף כי הסברו של המשיב, ביחס לאופן הגעת הרכוש אליו, עומד בניגוד לחומר הראיות הקיים בתיק, ואין בו כדי להפריך את החזקה האמורה. המשיב אף אינו טוען כי רכש את כל הפריטים ממקום אחד, אלא לדבריו את המצלמה קנה מהשוק ב-120 ₪ ואילו השפכטלים המברשת והשתייה היו ברשותו למעלה משנה וחצי. לסיכום, בשלב זה, מצאתי קיומה של חזקה תכופה, גם אם זו אינה ברף הגבוה ומובהקת. אל חזקה זו יש להוסיף את דברי המשיב, למדובב. בהם זה נשמע מציין כי: "לא משלה, לפעמים אי אפשר לדעת אם המצלמה שנתפסתי (ל"ב) כששחרר אותי לא האמנתי (ל"ב) לא הסתדר לי בראש... מדובב: חוץ מהמצלמה מה עוד לקחת? משיב: המצלמה ושני בקבוקי שתיה, הבקבוקי שתיה בכלל לא דיברו על זה בחקירות. מדובב: לא מהבית, זהב לא היה לפטופ? משיב: .... ל"ב לפ טופ ל"ב, שני טלפונים שטויות. מדובב: אז לא לקחת זהב או משיב: בבית הזה לא היה, מדובב: לא היה כסף כלום? משיב: כלום, כלום, כלום, וזה בית אתה עושה אותו בדקה אחת. קומה ראשונה, שניה ושלישית על עמודים, רביעית לא יודע מה זה החרטה הזה שרושמים רביעית". אמירות אלו של המשיב למדובב, נדמה כי יש לראותן ככאלה המתייחסות לשלל שנתפס אגב ביצוע התפרצות, ולא רכישה של פריטים אלו בשוק או במקום ממכר אחר. הפריטים אותם מציין המשיב, הינם חלק מהשלל שנגנב באישום הראשון. לאור האמור לעיל, הנני לקבוע קיומן של ראיות לכאורה, ביחס לאישום הראשון. גם ביחס לאישומים השני והשלישי מצאתי קיומן של ראיות לכאורה. כאמור, ראיות אלו מבוססות בעיקרן על המצאות טביעות הנעל, אשר היו לכאורה ברשותו של המשיב בשתי הדירות, מבלי שהמשיב סיפק הסבר להימצאותן. פשיטא של דברים, היה ובימ"ש במסגרת התיק העיקרי, יקבע נעלי המשיב הן אלו שהותירו חותמם בדירות שאליהן התפרצו, יש די ראיות לכאורה למיוחס למשיב. ב"כ המשיב טען כי לא ניתן להרשיע בהסתמך על טביעת נעל, כראייה יחידה. בעניין זה נכון הוא שלאחר עיון בפסיקה, על דרך הכלל, בתיקים בהם התבססה הרשעה על הימצאותה של טביעת נעל, נמצאו ראיות נוספות. יחד עם זאת, לא מצאתי קביעה ברורה כי בשעה שעסקינן בטביעת נעל יש צורך בראייה מחזקת. כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו, לטיב חוה"ד הרלוונטית, הסבריו של הנאשם, וכיוצ"ב. בעניינו חשוב להדגיש מס' נתונים אשר יש בהם להביאני למסקנה כי ישנן ראיות לכאורה. ביחס לאישום השני, המדובר בחו"ד מז"פ הקובעת רמת התאמה הגבוהה ביותר, מבין אלו האפשריות. היינו המומחה קובע כי הנעל שהותירה את העקבה בדירה הפרוצה, היא אותה הנעל שנלקחה מרשותו של המשיב. מדובר במקור משותף. לא זו בלבד, שמדובר בהתאמה מלאה, אלא שזו נקבעה ביחס לעקבה שהותירה הנעל הימנית והן לעקבה שהותירה הנעל השמאלית. הקביעה הכפולה בדבר מקור משותף הן ביחס לנעל הימנית והן ביחס לנעל השמאלית, מחזקת אחת את רעותה ואת חוו"ד כמכלול. בהקשר לאמור, המשיב בהודעתו מיום 14.10.12 מציין כי הנעלים שנלקחו ממנו נמצאים ברשותו מהיום שהשתחרר מהכלא ולא טוען כי נלקחו ע"י מאן דהוא. עוד ביחס לאישום השני, ולקיומן של העקבות, אציין כי עקבות אלו נמצאו על המכסה של האסלה בסמוך לפתח שממנו בוצעה ההתפרצות באופן המלמד כי מי שנכנס מן הפתח, דרך על מכסה האסלה, ובהמשך על רצפת השרותים. ביחס לאישומים הראשון, השני והשלישי, ניתן לראות בדברי המשיב למדובב, כדבר לחיזוק ובמה דברים אמורים. המשיב ברצף של אמירות אל מול המדובב, מספר על מעורבותו העמוקה בביצוע עבירות התפרצות. המשיב מציין אף כי יש לו "זולה", שם הוא מחביא חלק מן הדברים ובאופן קונקרטי מציין, שהכינוי שלו הוא "אלוף הפירים". בשורה ארוכה של אמירות, מפרט למדובב כיצד מתפרץ לבתים, דרך אותם פירים, גם כאשר מדובר בפיר של בניין בן מס' קומות, זה מסביר את הקושי לתפוס אותו, ואף מפרט את האופן שבו ניתן לפתוח חלונות מסוגים שונים. ראה תמליל חקירה 424387/12/1 עמ' 33 - 37. בדומה ראה עמ' 106 - 108 לאותו תמליל. גם אם אין ספסיפיקציה של אותם מעשים עליהם מדבר המשיב, באופן שניתן לקשרם לאחת מן ההתפרצויות (למעט האמור ביחס לאישום הראשון), יש לראות באותן אמירות כחיזוק. לשון אחר, אין המדובר באדם נורמטיבי, שלדבריו מעולם לא עסק בכל פעילות פלילית, אשר לפתע נמצאו טביעות הנעליים שברשותו, בדירות פרוצות. נהפוך הוא מדובר במי שמעיד על עצמו כמי שעוסק בכך באופן אינטנסיבי , אף מציע למדובב לעבוד עימו ועם חבריו של המדובב בעבירות דומות, כך שלא ניתן לנתק, את הימצאות טביעות נעליו מאמירותיו הנוגעות לפעילותו בעבירות רכוש. ("אם תיתן לי אינפורמציה אני אהיה היום מלך, עושה בלילה לפעמים 15, לפעמים 20 בלילה, כן מגיע לפעמים ל-20. אני אקטיבי"). בנוסף לטעמי, ניתן לראות בעובדה ששיטת ההתפרצות באישום הראשון ובאישום השלישי הינה באמצעות כניסה דרך הפיר של הבניין ( כפי שזה מפרטה בפני המדובב), כראיית חיזוק, גם אם אין לראות בכך שיטת ביצוע,. כן אאבחן בין האישום השני, והשלישי ואקבע כי ביחס לאישום השלישי, מצאתי חולשת מה, שכן כאמור מידת ההתאמה של העקבות שנמצאו בדירה, אינה הגבוהה ביותר וכי שיטת ההתפרצות באותו מקרה, לא הייתה באמצעות כניסה דרך הפיר. לאור כל האמור לעיל, הנני לקבוע קיומן של ראיות לכאורה ביחס לכל האישומים, כאשר ביחס לאישום השלישי אקבע כי קיימת חולשת מה. משקבעתי קיומן של ראיות לכאורה קמה עילת מעצר ברורה ומוחשית בעניינו של המשיב. די באמור בכתב האישום , ללא קשר לעברו הפלילי של המשיב, בפני עצמו כדי להקים עילת מעצר ברורה, חרף העובדה שעסקינן בעבודות רכוש. המדובר ברצף של התפרצויות לדירות מגורים על פני זמן קצר בחלקם של המקרים, תוך שימוש בדרך מתוחכמת וכניסה דרך הפירים, וכמכלול באופן המלמד כי המשיב הינו מי שעבירות הרכוש היו לכאורה מטה לחמו בטרם נעצר. לא אחזור על כל אותן אמירות של המשיב בפני המדובב, מהן ניתן ללמוד על נכונותו של המשיב לעסוק בעבירות רכוש, גם שישתחרר מן המאסר, על כך שהמשיב מגלה בקיאות באופן כניסה לבתים, לרבות פתיחת חלונות, על כך שלמשיב מקומות בהן מסתיר את הרכוש ולמעלה מן הצורך גם חשש לשיבוש הליכי משפט וזאת בשעה שהעביר פרטים למדובב במסגרת "תכניתו של המדובב" לפרוץ למאגר המידע של המשטרה ולברר פרטים אודות המידע שמצוי על המשיב. זאת ציינתי כאמור, אך ביחס לכתב האישום, אולם מדובר במי שלחובתו עבר פלילי מכביד בעבירות רכוש. לא אמנה את כל עברו הפלילי ואציין כי בשנת 2004 נגזרו על המשיב 20 חודשי מאסר בפועל, בגין 4 עבירות התפרצות. בשנת 2005 נגזרו על המשיב 16 חודשי מאסר בפועל, גם כן בגין עבירת התפרצות. בשנת 2006 נגזרה על המשיב שנת מאסר בגין עבירת אלימות, בשנת 2007 נגזרו על המשיב 16 חודשי מאסר בפועל בגין עבירת התפרצות, בשנת 2008 נגזרו על המשיב 18 חודשי מאסר בפועל, גם כן בגין עבירות התפרצות, בשנת 2010 נגזרו על המשיב 6 חודשי מאסר בפועל, בגין עבירת התפרצות. הרשעתו האחרונה שלהמשיב הינה משנת 2011, גם בגין עבירת רכוש, בגינה ריצה המשיב 14 חודשי מאסר בפועל. המשיב מבצע לכאורה את העבירות ימים בודדים, לאחר שהשתחרר מן הכלא, וזאת חרף קיומם של 2 מאסרים מותנים, הקיימים בעניינו. נדמה כי הבקשה בעניינו של המשיב בפניי, נוכח כל שפורט לעיל, מתבקשת מאליה. כל אימת שהמשיב יוצא מן הכלא, זה פוגע ברכוש הציבור. לא היה על המשיב כל חלופה להציע, גם לו הייתה מונחת חלופה שכזו בפניי, הרי שנוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב, לא היה מקום לבחינתה הקונקרטית. וזאת בשל כך שמעצר בית בעניינו, אין בו כדי לצמצם המסוכנות הנשקפת ממנו. לאור האמור לעיל, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.פריצהמעצר