דוגמא לפסק דין בנושא מחלוקת לגבי תקופת העבודה של עובד: בפני בית הדין תביעת התובע להפרשי שכר מינימום, דמי הבראה, הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים וכן הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים. התובע תבע הפרשי פנסיה וחזר בו .כן הוחלט בתביעת הנסיעות- בהח' מיום 20/6/12 כאמור בה (ע' 10 ש' 4-16). הנתבעת טענה כי שלמה לתובע כחוק שכן מעולם לא עבד מעבר לחמש שעות בכל יום. עוד טענה כי התובע עזב מרצונו ועל כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. בתאריך 20.6.12 ניתן פסק דין חלקי ובו הסכימה הנתבעת לשלם לתובע דמי הבראה. העובדות התובע עבד אצל הנתבעת כטבח. התובע החל את עבודתו בחודש מאי 2008. השכר ששולם לתובע בפועל הינו כמפורט בתלושי המשכורת שצורפו לכתב ההגנה המתוקן. המחלוקת מה מועד תחילת עבודתו המדויק של התובע האם ה-1.5.08 כטענת התובע או 6.5.08 כטענת הנתבעת. מה מועד סיום עבודתו של התובע. מה היקף משרתו של התובע ובכלל זה כמה שעות עבד ביום :האם 7 שעות כטענתו או 5.5 שעות כטענת הנתבעת. כפועל יוצא האם שולם לתובע שכר מינימום כטענת הנתבעת או שפחות מכך כטענת התובע. כפועל יוצא, האם זכאי התובע להפרשי שכר מינימום וככל שכן, באיזה שיעור. מהן כלל נסיבות הפסקת עבודתו של התובע ובכלל זה האם פוטר כטענתו או שמא התפטר כטענת הנתבעים. כפועל יוצא האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת וככל שכן, באיזה שיעור. המחלוקת בדבר הזכאות לדמי הבראה נסתיימה בפסק דין מיום 20.6.12 (פרו' עמ' 9 שו' 7-20). הכרעת הדין תקופת העבודה בתצהירו של התובע הוא מציין "2. התחלתי לעבוד אצל הנתבעים ביום 5.5.08 כשהיה ראש חודש אייר שבו מתחילה תקופת הלימודים של הקיץ בישיבה. 3. סיימתי לעבוד אצל הנתבעים ביום 5.1.10". התובע נחקר בחקירה נגדית "ש. מתי עבדת בישיבה. ת. מ 5.5.08 עד 6.1.10". בתצהיר הרב יצחק רוזנבלט מטעם הנתבעת נאמר "4. אליעזר הסכים והתחיל את עבודתו באופן מיידי. בגין חודש העבודה הראשון , מאי 2008, קיבל אליעזר שכר של 3,500 ₪ אשר שיקף את העובדה כי חודש זה לא היה חודש עבודה מלא". בדיקת לוח השנה מצביעה כי אכן ראש חודש אייר חל ב- 5 (ערב) וב-6 למאי. בסעיף 18 לתצהירו מציין "...בתאריך 5.1.10 חדל אליעזר לפתע מלהגיע לעבודה". לאור האמור, יש לקבל את גרסת התובע לפיה עבד מ 5.5.08 ועד ל-5.1.10, (20 חודשים), שכן, גרסתו לגבי מועד תחילת העבודה לא נסתרה משתצהיר הרב רוזנבלט אינו מדייק ביום תחילת העבודה. נסיבות סיום העסקה בתצהיר התובע מתאר את נסיבות סיום העסקתו בסעיף 11 "...ביום 6.12.09 קבלתי הודעה בעל פה מהרב רוזנבלט על פיטוריי..." ובהמשך "...בתאריך 6.1.10 פניתי למעביד בעל פה ובקשתי את תשלום הרכיבים המפורטים לעיל. 15. המעביד אמר לי שאבוא אליו בסוף החודש, ואכן לאחר מכן ביום ראשון 31.1.10 הגעתי למשרד והבאתי לו כיבוד בורקס ורוגלך כדי להשרות אוירה נעימה ולגמור יפה. 16. אך הרב רוזנבלט דחה אותי וביקש שאבוא אליו בסוף החודש הבא...". הרב רוזנבלט בתצהירו מתאר את נסיבות סיום היחסים כך (סעיפים 17 עד 20): " " התובע נחקר בחקירה נגדית על נסיבות אי הגעתו בשני ימי שישי, ומאשר (עמ' 16 שו' 7) , ומנמק (פרו' עמ' 16 שו' 9-31) : "ת.יום שישי אחד, אני עבדתי קבוע כולל יום שישי, ושבוע אחד היה לי תקר בגלגל של האוטו, אומנם האוטו לא קשור לישיבה למרות שהיא הייתה משתמשת בו, הישיבה. זה אוטו שלי פרטי. אז הייתי גדול, הורדתי 60 קילו, ולקח לי זמן להחליף גלגל. חשבתי שזה יקח לי 10 דקות רבע שעה וזה לקח לי יותר, הגעתי ב8:15 או 8:30 במקום ב7:30 איחרתי. באמת הבחורים היו בחדר האוכל ולא הייתי שם להכין להם. זה היה שבוע אחד. שבוע אחרי זה הייתי ואחר כך היה לי שבת מחנה עם הרב שלי והקהילה שלי, אמרתי לרבנית שכנראה לא אהיה ביום שישי ואני מבקש מחליף, ואדאג למישהו אחר, דיברתי עם גיסי שהוא החליף אותי כבר פעם בישיבה, כי הייתה כבר בעיה קודמת, הוא מכיר את העבודה ביקשתי ממנו שיגיע אמר לי שאין לו בעיה, ביום שישי נסעתי לא היה לי קשר איתו, במוצ"ש התקשר אלי שנולד לו בן או בת והוא מצטער שהוא לא היה. הרב צודק שאם הייתי אחראי יותר אז הייתי מתקשר לראות אם הוא הגיע. הרב התעצבן שלא הייתי פעמיים ואני לא לוקח אחריות ולא מתנצל, הוא בעצם לא דיבר איתי בכלל הוא היה מאוד כעוס, שומר מרחק לא אומר בוקר טוב, תודה, שלום, לא אמר לי מה לעשות. הרבנית התקשרה אלי כדי שאנסה להגיע איתו לפשרה שאבקש סליחה ואמרתי שאני לא ילד קטן ולא עשיתי משהו רע, כתבתי לו מכתב אפילו לא שמרתי לי העתק, שלא הגעתי פעמיים ומה הסיבות לכך ושזה יכול לקרות, ואם רוצה לדבר איתי זה לא גן. אני לא רציתי לגשת לרב אמרתי שאין לי מה לדבר איתו אם אין לו מה לדבר איתי. באותו היום, זה היה ביום רביעי, הרב קרא לי לחדר, ואמר לי שאם אני מבין מה עשיתי זה גרוע ואם אני לא מבין זה עוד יותר גרוע וכך אי אפשר להמשיך, הוא אמר לי לחפש עבודה ונתן לי 30 יום מראש. ש.האם הוא פיטר אותך. ת.כן, חד משמעית. ש.יש לך מכתב פיטורים. ת.לא. ש.למה. ת.הוא לא רצה להביא לי".(דגש שלי ש.ש.). בגרסתו של התובע יש כדי להסביר את היעדרותו ,בפעם הראשונה רק איחר לא נעדר, וכמשיח לפי תומו הוא מציין "הרב צודק שאם הייתי אחראי יותר אז הייתי מתקשר לראות אם הוא הגיע". הכוונה למחליף. עוד עולה כי הרבנית התקשרה לתובע כדי שיתנצל בפני הרב והכל כאמור בעדותו. בהמשך מציין "ת. כשהוא אמר לי שעוד חודש אני צריך לעזוב, התחלתי לחפש אצל אנשים ואז מישהו נתן לי את הטלפון שלו וזהו סגרתי." (עמ' 17 שו' 11-12). הרב רוזנבלט נחקר בחקירה נגדית ובה גרסתו תומכת בגרסת התובע כלהלן: "ת.וגם אם כן, הבנאדם החסיר את השני ימי שישי בצורה רשלנית. אני אמוד היה אכפת לי ואמרתי לו ושלחתי לו מסרים אני מוכן להבין, אבל שזה לא יקרה. הוא גם כתב במכתב שזה זכותו המלאה עם התרסה כזאת. אשתי התקשרה אליו בלי סוף, בוא תתקפל אבל עמד במריו. קראתי לו ואמרתי לו איך אני יכול ככה להמשיך, אני לא יכול לסמוך עליך יום אחד, הוא אמר לי אתה לא יכול לדבר איתי, לא יכול זה. אמרתי לו על מה לדבר? ואז הוא הודעי לי אני עוזב בעוד חודש. פה נלחצתי מאוד. והייתי שבוי באמצע הזמן. אמרתי תראה, פה אני התרככתי, למה לא התכוונתי אני רוצה מאוד מאוד בוא נבהיר הוא גם התרכך ונהיו יחסים מאוד טובים, אני נזכר תוך כדי שאספנו את כל הישיבה בשבת, בדרך כלל טבח לא מדבר הוא קם ודבר בשבח הישיבה ושבוע לפני סוף החודש הוא אמר שהוא עוזב". (עמ' 25 שו' 19-27) (דגש שלי ש.ש.). הרב רוזנבלט מאשר כי כעס מאד וכי ציין באוזני התובע שאינו יכול להמשיך להעסיקו מאחר ולא סומך עליו. עוד מאשר הרב כי אשת הרב התקשרה לתובע. מכאן, שגרסת התובע לפיה הרב אמר לו שאינו יכול להעסיקו, מתקבלת כמהימנה משבחקירה הנגדית הרב מאשר פרטים מהותיים רלבנטיים בעדות התובע. עוד יש להדגיש כי הרב טוען שהתובע הודיע שהוא עוזב אולם מגרסת התובע עולה שהיה זקוק לפרנסה קיומית ואף לא ראה פגם בהתנהגותו אותה תירץ והסביר שאפילו דאג למחליף. תימוכין נוספים לכך שהתובע פוטר על ידי הרב ניתן למצוא באמירות התובע כי כשהרב אמר לו שעוד חודש הוא צריך לעזוב החל לחפש עבודה. (עמ' 17 שו' 11-12) וגם בעדות מר אסרף שהעיד כי המנהל צעק על התובע. כמו כן עדות הרב לא הייתה קוהרנטית ,מחד אישר כי אכן הייתה תרעומת מצידו על התובע בגין אותו יום שישי, ובגין כך שהתובע לא התנצל, מאידך לא זכר בדיוק את המועד בסיום היחסים. כמו כן יש לציין כי עדותו של הרב ליפשיץ יעקב מרדכי שהוזמן על ידי הנתבעת לא תמכה בעדות הנתבעת כלל למשל הוא אומר "הוא אמר ששם פיטרו אותו..." דהיינו תומך בגרסת התובע, כמו כן לא זכר ממתי החליף את התובע (עמ' 30 שו' 18-21). יודגש כי גם מעדות הרב ליפשיץ ניתן לקבל אישור לכך שהתובע עבד 6,7 שעות (עמ' 30 שו' 30-31ׂׂ). לאור כל האמור לעיל, קובעים אנו כי גרסת התובע עדיפה, התובע הוכיח כי היתה אמירה ע"י הרב רוזנבלט שדי בה לגבי ה"אקט" לפיטורים הנדרש ע"י הפסיקה. התובע פוטר ועל כן זכאי לפיצויי פיטורים. (בתצהירו ובסיכומיו לא דרש לדמי הודעה מוקדמת.) לא למותר לציין כי גם לו היה מתפטר בנסיבות בהם שכרו לא שולם כדין, כפי שנפרט מטה, וגם לא שולמו דמי הבראה, גם אז הייתה קמה לו זכאות לפיצויי פיטורים בנסיבות אלה. הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 6034 ₪ . סכום זה נתבע ע"י התובע אף כי לפי חישובנו זכאי לסכום גבוה יותר. באשר לשאלת הלנת פיצויי הפיטורים, משהיתה מחלוקת משפטית בדבר נסיבות סיום היחסים יעמיד בית הדין את ההלנה על שיעור הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה 6/1/10 ועד ליום התשלום בפועל. שעות עבודתו של התובע- השכר בהתאמה התובע טען בתצהירו כי עבד ביום עבודה רגיל 7 שעות בין השעות 07:30-14:30 וביום שישי 3 שעות בשעות 7:30-10:30. (סעיף 4 לתצהיר). שכרו לחודש מאי 2008 עמד על 3500 ₪. לטענתו עבד במאי 162 שעות במכפלת שכר המינימום דאז מגיע לכל הפחות ל3,231ש"ח.על כן בגין חודש זה קיבל תשלום כדין. הנתבע טען טענות שונות לגבי שעות עבודתו של התובע. מכולן עולה הטענה כי ביצע 5.5 ש' ליום 5 ימים ועל כן השכר בשאר החודשים בסך 2026 ענה להיקף העבודה , עוד ניטען כי שולם לו באמצעות אחרים. נבדוק כל טענה לגופה. ראשית יש לומר כי העד מטעם הנתבעת מר ליפשיץ אישש כי נדרשה עבודה של שבע שעות. (עמ' 30 שו' 30-31). משכך, גרסת התובע קיבלה תימוכין בעד הנתבעת ודי בכך. גיליון השעות שצורף על ידי הנתבעת (נספח א' לתצהיר הרב רוזנבלט), לא עולה בקנה אחד עם שעות האכילה של תלמידי הישיבה. משכך, גיליון השעות לא מתקבל על הדעת. ויש לדחות טענות הנתבעת לגביו. נבדוק איפוא את גרסתו של עד הנתבעת לעניין שעות העבודה. בחקירה נגדית אומר הרב רוזנבלט (עמ' 22 שו' 23-29 : "ת.אני הייתי צריך אותו בשביל להכין ולהגיש לאכול ערב וצהריים. שאלתי אותו כמה זמן הוא צריך לזה הוא קבע את ה-7 שעות ואנחנו דיברנו על האוכל בין לבין הוא היה צריך לעשות תחזוקה. ש.מה היו שעות העבודה שלו. ת.אני קבעתי איתו לא שעות עבודה אלא את הדברים הוא זה שמיסד את זה ואמר לצורך זה הוא צריך מ7:30 עד 14:30. ש.ואיך הוא יגיש ארוחת ערב. ת.ארוחת בוקר וצהריים. ש.כמה הוא קיבל לשעה. ת.לא לפי שעות, סוכם על מחיר על העבודה הזאת. ש.בערך כמה זה יצא לו. ת.תעשה חשבון תבדוק, סוכם על 5500 על העבודה הזאת. ש.באיזה שעה אכלו ארוחת בוקר ת.ב8:40. ש.הוא היה צריך להכין את ארוחת הבוקר. ת.כן. ש.בכל זאת בדוח שעות שאתה הגשת בכתב ההגנה שלך אתה הגשת שהוא עובד רק מהשעה 9. ת.מה אתה מתכוון דוח שעות תפנה אותי. ש.אני מציג בפניך דוח שעות שהגשת בכתב ההגנה שלך, שם כתוב 9 עד 14:00 איך זה מתיישב עם זה שהוא צריך ב8:40 להגיש ארוחת בוקר. ת.זה מה שהוא כתב ואני הגשתי למה זה לא מתאים, זה הוא כתב. ש.זה אומר שזה לא נכון. ת.זה אומר שזה מה שהוא כתב, וזה נכון למה שאני הגשתי שהוא מצהיר שעובד 5 שעות. מה שהוא כתב שם תשאל אותו. ש.באיזה שעה הוא התחיל לעבוד בבוקר. ת.בפועל, הייתי בתפילה אני מאוד חושש שהוא לא הגיע בזמן. ש.אז אתה לא יודע מתי הגיע בפועל. ת.נכון. ש.מה שברור שב-9 זה לא יכול להיות. ת.וודאי." לפי גרסתו של הרב רוזנבלט אכלו ארוחת בוקר בשעה 08:40 (עמ' 23 שו' 7-9 ) והתובע היה זה שצריך להכין להם את ארוחת הבוקר, דהיינו היה עליו להגיע עוד קודם. העד עומת עם דו"ח השעות , ולא היה לו מענה לסתירה ביניהם (עמ' 23 שו' 11-13 ואילך וגם בהמשך). יתר על כן, העד כלל לא ידע מתי הגיע התובע שכן "בפועל הייתי בתפילה , אני מ אד חושש שהוא לא הגיע בזמן. ש. אז אתה לא יודע מתי הגיע בפועל. ת. נכון. ש. מה שברור שב-9 זה לא יכול להיות, ת. וודאי. ש. כלומר אתה מסכים שגליון השעות הזה שהגשת הוא מפוברק, ת. כן. אם מה שהוא כתב זה 9 אז ה-9 מפוברק... ". (עמ' 23 שו' 19-24 וכן המשך העמוד). על כן, הוכח לטעמנו כי עד הנתבעת לא היה במתחם האוכל בשעת ארוחת הבוקר,או לפניה (עמ' 23 שו' 25), ולא ידע מתי הגיע התובע. נכונים הדברים גם לשאלת ארוחת הצהרים "ש. אתה יודע לומר לי מתי הוא הלך. ת. אני גם לא יודע. ב 13:40 בערך גומרים מנחה ואז אוכלים והוא היה אמור אחרי האוכל לפנות. ש. כמה זמן לוקחת ארוחת הצהרים, ת. בממוצע רבע שעה... ש. כלומר בשעה 13:55 חדר האוכל ריק. ת. לא אומר ריק. אך סיימו לאכול, אולי נשארו לדבר". (עמ' 23 שו' 30-33, עמ' 24 שו' 1-3, וכן בהמשך). עוד מודה העד שהעבודה צריכה להיות יותר מחמש שעות (עמ' 24 שו' 7). התובע הרים את נטל ההוכחה בדבר שעות העבודה שהיה עליו לעבוד ואשר עבד בפועל ואשר עולות במפורש גם מעדותו של עד הנתבעת המתייחס לצרכי העבודה וללוח הזמנים ,ממנו עולה מפורשות שהיה על התובע להגיע ב 7:30 כדי להכין את ארוחת הבוקר לפני שתלמידי הישיבה נכנסים והיה עליו לנקות ולסדר את חדר האוכל אחרי שסיימו לאכול והם סיימו לאכול לא לפני 13:55 לכל המוקדם. בהקשר אחר מציין התובע שוב כי היה צריך להגיע ב7:30 ואיחר(פר' ע'16 ש' 11-12). לאור כל האמור לעיל הוכיח התובע כי עבד כל יום מ- 07:30 עד 14:30 וביום שישי 3 שעות. גרסתו לא רק שלא נסתרה אלא נתמכה בחקירתו הנגדית של הרב רוזנבלט ומר ליפשיץ. משכך מתבקשת המסקנה כי התשלום ששולם לתובע בכל חודש בסך 2026 ₪ לא עמד על תשלום שכר המינימום הנדרש בחוק. אף כי מכפלת שעות אלו מקימה עבודה של 171 שעות לחודש, בטבלה שצירף התובע הוא ציין מס' שעות חודשי אשר נופל מסך זה,(פרט לחודש יולי ודצמבר 2008 ודצמבר 2009 בהם עבד 173 שעות) דהיינו ציין רק מה שעבד בפועל. משכך יש לקבל גרסתו בטבלה שבתצהירו פרט לשני תיקונים. הראשון כי בחודש מאי 2008 קיבל שכר מלא ויש לפיכך להפחית את סכום ההפרש הנתבע בגינו 1253.4 מהסך שנתבע. והשני שבחודש יוני 2008 עמד שכר המינימום השעתי על 19.95 ₪ ולכן זכאי להפרש של 1211.7 ש ולא 1336.2 כנתבע.(הפרש 124.5 ₪) על כן תשלם הנתבעת לתובע הפרשי שכר מינימום בסך 25,201.2 ₪. בנוסף לאמור לעיל נפסק כי שכר המינימום ישולם במלואו בהתחשב במשרה מלאה, הנהוגה או המוסכמת במקום העבודה אף אם שעות העבודה באותו מקום פחותות משעות העבודה (8 שעות יומיות).(י. לובוצקי / חוזה עבודה וזכויות העובד / פרק 12 ע' 9 וכן דב"ע נה/3-153 תמר קריצלר נ. מלכה אוחיון ראה שם).גם מטעם זה על הנתבעת להשלים לתובע שכרו. התובע תבע רק את השעות שביצע בפועל. עוד נקבע כי ככל שאין להתחקות אחר השכר המוסכם יקבע שכר ראוי ובמקרה זה שכר המינימום. טוען התובע כי משלא נוהל פנקס שכר ראוי הנטל על הנתבע להוכיח , אולם חרף חובתו של המעביד כקבוע בסעיף 24 לחוק הגנת השכר ,התשי"ח- 1958, והעדר רישום נאות של השכר, הנטל נותר על כתפי התובע והוא הרים נטל זה. טענות נוספות בפי הנתבעת. האחת כי התובע קיבל השלמת הכנסה בכל חודש עקב דיווח כוזב שלו ולכן אינה צריכה לשלם לו הפרשים. אין לקבל טענה זו גם עובדתית וגם משפטית. התובע אמנם קיבל השלמת הכנסה ששיעורה לא הוכח.(אין סכום בתעודת עובד הציבור והתובע לא זכר שיעורה. הנתבע לא הוכיח שיעורה.) נבדוק את טענת הנתבעת נוכח תעודת עובד הציבור שהוגשה על ידי המוסד לביטוח לאומי ולנספחיה. (תע"צ מיום 15.10.12 חתומה על ידי כהן איטח מצדה, רכזת גמלאות הבטחת הכנסה בסניף רמלה, שהוגשה כדין) (להלן: התע"צ). על פי אישור המעסיק על העסקת עובד של גני החושן, (המעביד אחרי הנתבעת) אין תאריך תחילת העסקה בינואר, ולכן, יש לקבל את טענת התובע כי החל שם לאחר שסיים בנתבעת. כך גם רואים מתלוש ינואר 2010 כי אין מדובר בחודש מלא, יתר על כן אישורי המעביד החדש מדברים על היקף משרה וחלקיות משרה שכתוב בצורה מפורשת בתלושים שלהם (0.4% משרה). מנגד במסמכים שצורפו לתע"צ כגון אישור חדוות התלמוד ,חתום על ידי גב' מ. רוזנבלט מנהלת ,בו היא מאשרת שהתובע לא קיבל משכורת ינואר. עוד יש מסמך מיום 6.1.10 בחותמת חדוות התלמוד המאשר כי התובע "הפסיק את עבודתו אצלנו בישיבה החל מהתאריך הנ"ל". דהיינו מכתב הישיבה למוסד לביטוח לאומי מאשר את גרסת התובע בדבר תאריך סיום העבודה. מסמך נוסף מיום 23.2.10 למוסד המאשר כי התובע לא קיבל מהנתבעת פיצויים. מעבר לכך , בסוגיית שעות העבודה הנענות ע"י הנתבעת הנתבעים טענו כי בשל הדיווח שדיווח התובע לביטוח לאומי שהוא עובד 25 שעות , אין לקבל גרסתו כי עבד בישיבה את השעות כאמור לעיל. בתביעה של התובע להבטחת הכנסה למוסד אין ציון בכתב התובע על היקף עבודתו כלל , כך שגרסתו שהוא לא כתב ולא דיווח שקרי אכן הוכחה. מבלי לגרוע מקבלת התשלום על ידו. מנגד מי שאכן דיווח שלא כדין הוא הנתבעת כמפורט להלן וכפי שצורף לתע"צ. במסמך החתום על ידי גב' מ. רוזנבלט ,מנהלת, בחותמת חדוות התלמוד, על נייר לוגו של חדוות התלמוד נכתב למוסד לביטוח לאומי ביום 27.10.09 כהאי לישנא "הרב אליעזר שטרן ת.ז. .. ממשיך לעבוד בישיבתנו חדוות התלמוד, על בסיס 25 שעות שבועיות (חמש שעות ליום), לא ניתן להגדיל את היקף המשרה". הנה כי כן, המעביד עצמו כתב מפורשות בדבר 25 השעות למרות הידיעה שמדובר ביותר שעות כפי שהראינו לעיל אף מעדותו של הרב רוזנבלט. הניסיון של הנתבעת להטיל רפש בתובע הופרך במסמכי תע"צ שהוגשו על ידי המוסד לביטוח לאומי כגוף אובייקטיבי ובלתי תלוי. לא למותר לציין כי ב 15.9.09 נשלח מכתב נוסף על ידי הגב' רוזנבלט הנ"ל על נייר לוגו בחותמת חדוות התלמוד, אף שם נרשמו 25 ש"ש, ובנ.ב. נרשם "לא מקבל דמי הבראה וביגוד, לא מ קבל משכורת 13". ואכן נמצא בסיס לתביעתו לדמי הבראה. יתר על כן, אישור המעסיק על העסקת עובד שהוגש למוסד לביטוח לאומי ביום 10.9.08 חתום על ידי יצחק רוזנבלט בחותמת חדוות התלמוד, נרשם מפורשות "משרה חלקית" מס' שעות עבודה ביום "5 שעות". מס' שעות עבודה ב"שבוע "25. ובמשבצת של האם קיימת אפשרות להגדיל את היקף המשרה מסומן איקס במילה לא. כאמור בחתימת הרב רוזנבלט עצמו. פרוט השכר ברוטו לא הוכנס לטופס אולם ביחס לביגוד הבראה ותשלומים אחרים סומן באיקס "לא". הנה כי כן, מיד עם תחילת עבודתו ב 10.9.08 כך ציין המעסיק, (כך גם במסמך נוסף מה -9.9.08 במצורף לאישור המעסיק והוא חתום בחתימת הרב יצחק רוזנבלט מנהל). לעניין טענת הנתבעת בדבר שעות עבודתו של התובע נאמר במקורותינו "קשוט עצמך תחילה". מעבר לכך התובע נשאל על כך ומעיד מפורשות שהיוזמה לדיווח למוסד לביטוח לאומי היתה של הרב רוזנבלט. (ע' 12 ש' 27-33 ע'13 ש' 1-5). מכל מקום המסמך הוא של המעביד כפי שאכן הוכח מתעודת עובד הציבור שהגיש המוסד לביטוח לאומי. הנה כי כן, כל המסכת שנזקפה לחובתו של התובע לעניין דיווחיו להבטחת הכנסה יש לזקוף למעביד שהגיש מסמכים רשמיים למוסד לביטוח לאומי בדבר היקף העסקתו שלא עלה בקנה אחד עם שעות העסקתו בפועל ולא התיישב כלל עם העבודה שביצע בפועל ושחייבה נוכחות בשעות שטען התובע והוכחו כנכונות. גם לו ביקש התובע רישום היקף זה לצורך קבלת השלמת הכנסה, מה שלא הוכח ששכן לטענתו הייתה זו יוזמת הנתבעת, הרי שהטפסים חתומים על ידי הנתבעת וחובת דיווח אמת חלה עליה באופן חד משמעי ועל כן אין לה אלא להלין על עצמה. בעניין זה יש לציין כי מהות גמלת הבטחת הכנסה וחובת הדיווח כראוי היתה ידועה לרב רוזנבלט עוד קודם לתחילת העסקת התובע נוכח פסק דינו של כב' השופט א. אברהמי (כתוארו אז) בבל 10499/05 רוזנבלט יצחק נ. המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 3.3.08). עוד טענה הנתבעת כי התובע קיבל חשבוניות וצ'קים וצרפה את נ/1 לפיה למשל ליוני 2008 לטענתה משכורתו המוצהרת הייתה 2,026 ₪ ואילו החשבונית הייתה בסך 3,563 יחד לטענת הנתבעת השתכר 5,589 ₪. החשבונית של חדוות התלמוד (אצל יצחק רוזנבלט) מתייחסת ליוני כאשר אין תאריך מלא על השובר למעלה בצידו השמאלי במקום המיועד לכך. אמנם, ב"לכבוד" כתוב "הרב שטרן" אולם הצ'ק נושא תאריך 1.7.08. דא עקא שהתובע החל לעבוד ב-1.5. אם כן, לא ברור מדוע אין התייחסות למאי. מכל מקום, התובע הכחיש כל קשר לצ'קים הללו, כך שהרישום "הרב שטרן" אין בו כדי לקשור את החשבונית לתובע. הנתבעת טענה שהחשבונית ל"ספרי אור חיים "היא בעצם עבורו (3.6.08), התובע הכחיש ודבר זה לא הוכח. כך גם לגבי החשבונית מ 11.6.08. הסכומים לא מתיישבים, התאריכים לא מתיישבים, וגם התשלום לספרי אור החיים, לא מתקבל על הדעת כתשלום לתובע. כדי שתשלום לעובד יהיה בתחליף שכר צריכים להתקיים תנאים שלא התקיימו במקרה זה. על כן לאחר שבדקנו את כל החשבוניות נדחית טענת הנתבעת כי שלמה לו בצ'קים בנוסף, כך למשל בקשר למשכורת חודש יולי (חשבונית 1361 על 2,026 ₪ מיום 6.8.08 לא הוכחה זיקה בינה לבין התובע. כאמור הרישום ה"רב שטרן" אין בו די, וכן לגבי אוג' ספט' אוק' נוב'. בעניין תשלום שכר בשווה כסף נקבע "...אף אם היה מוכח הסכם שלפיו שכרו של המערער תמורת פרסום כתבות יהיה פרסומו האישי...לא יעמוד סיכום זה בדרישות החוק המתיר תשלום שווה כסף אך ורק למזון משקאות ודיור..."(דב"ע נד/1-1 אליצור קדוש נ. ידיעות תקשורת בע"מ וע"ב 511109/98 אסולין מירב נ. ורד שמחון ,מיום 29/1/99). הודגש בפסיקה כי לעובד זכות לקבל שכרו לרשותו הבלעדית במועד ובהיקף מלא. ה"מעקפים" וה"תחליפים" שהנתבעת מציגה במערכת השיקים (נ/1) אינה מתיישבת עם תכלית הפסיקה לתשלום תמורה ישירה ומלאה לעובד. עוד , מקום בו ניתן תלוש שכר לעובד חזקה שהוא משקף את ששולם לו.(דב"ע מז/3-146 יוסף חוג'יראת נ. שלום גל והמוסד לביטוח לאומי פד"ע כ' 19 ). כך גם הוסכם בין הצדדים במוסכמה 3 .לא ניתן כל הסבר מתקבל על הדעת מדוע הסכומים הנטענים בנ/1 אינם מצויינים בתלושי השכר שהנתבעת הגישה בכתב ההגנה. יתר על כן מסמכי נ/1 מהווים גרסה כבושה שכן הוגשו רק בתחילת הדיון ביום 20/6/12 ,ולא במסגרת תצהיר הנתבעת. משקלם של מסמכים בגרסה כבושה ושלא צורפו לתצהירי הנתבעת יישקל בהתאם. בית הדין התיר בקשתם בכפוף לעדות ראשית משלימה לתובע שעיין בהם בו במקום, בנסיבות אלו של הגשתם. התובע הכחיש הכחשה מפורשת וחד משמעית לטענת הנתבעת ולצ'קים אלו כאילו נתנו לו או נפרעו על ידו, וכך הוא מעיד:" מציג בפניך צ'קים - מספר הצ'קים שאני מראה לך לדוג' הם- 1495, 1474, 1324. מכיר אותם. ת.לא. ש.האם קיבלת צ'קים בסכום 2026. ת.זה הסכום המקורי שקיבלתי. ש.האם קיבלת צ'ק על סך 3482 ₪ בגין שכר. ת.לא מוכר לי. יחד עם זאת, על כל צ'ק שמגיע מהמשכורת אמור להיות למוטב בלבד וקרוס ואין בחשבון בנק שלי דברים כאלה. ש.האם אי פעם קיבלת צ'ק בגין שכר שלא מופיע בתלוש המשכורת שלך. ת.לא.(ע' 10 ש' 25-29 ע'11 ש' 1-4)(דגש שלי ש.ש.) ובהמשך נשאל בחקירה נגדית:"ש. אתה אמור לקבל 3500 ₪. ת. משהו כזה .ש.בפועל קיבלת 2026. ת. כן"(ע' 12ש' 1-4) התובע נשאר נאמן לגרסתו זו גם בחקירתו הנגדית(ע' 13ש' 10 -33 ע' 14 כולו ע' 15 ש' 1-13 ואילך) בכל חקירתו הנגדית לא שינה מגרסתו לפיה "ש. האם קיבלת המחאות כלשהן מהישיבה מעבר לתלושים ת. לא. ש. גם להעביר לאחרים ת. לא". ההיפך בעניין "זינגר" מציין כי רשם שם וכלל לא שילם ולא קיבל חשבוניות. גם בעניין הרב ליפשיץ הכחיש התובע בתוקף , במקומות שונים בפרו' כי קיבל ממנו כספים. (ע' 15 ש' 25-27) . מר ליפשיץ בעדותו בפנינו תמך בגרסת התובע והפריך את גרסת הנתבעת. עד נתבעת זה נחקר בחקירה ראשית ע"י ב"כ הנתבעת. "ש. אתה עבדת במקביל איתו או במקומו ת. במקומו... ש. כל התקופה אליעזר שטרן לא היה ת.נכון ש. מה היה אחרי זה ת. לא יודע . לא היה לי עסק איתו..."(ע' 30 ש' 13-23ע'31 ש' 15). הנה כי כן לפי גרסת מר ליפשיץ כלל לא יכול היה לקבל שכר עבור התובע ולתת לו כי החל לעבוד אחריו. יתר על כן גם מר ליפשיץ לא הכיר את האנשים שנטען כי שולם דרכם (ע' 31 ש' 2-13). עד הנתבעת הפריך את גרסת הנתבעת בחקירה ראשית על ידה עד שלא נדרשה כלל חקירתו הנגדית. מובן כי בנוסף למשקל המופחת של נ/1 כפי שנומק לעיל והכחשתו העקבית של התובע, באה עדות עד הנתבעת ומאיינת את משקל נ/1 כליל.(ראה גם החלטה מיום 20/6/12 בע' 21 ש' 28 לפרו' בעניין זה). תלושי השכר של התובע צורפו לכתב ההגנה המתוקן . מהם עולות העובדות הבאות, ראשית כולם הונפקו ביום 1/6/11. אף לא אחד מהם בתאריך מקור. יש בהם ביסוס לגרסת התובע כי קיבל פרט לחודש מאי 2008 , כל חודש סך 2026 ₪ לחודש. בחלק מהתלושים היקף המשרה "חודשי 0.9 ",בחלק בסיס שכר "שעתי", בחלק "חודשי 0.53" בלא שניתן הסבר לשינויים בתצהיר או בגרסת הנתבעת שהנפיקה את התלושים. אם בכך לא די הרי שבתקופת עבודת התובע השתנה שכר המינימום בתאריך1/7/08 ואין לכך ביטוי בתלושים. שכר המינימום השתנה גם חודשית וגם שעתית.(חודשית ב- 140 ₪ לחודש ושעתית ב- 0.75 ₪ לשעה.) על כן מכל היבט יש לקבל את גרסת התובע כי לא השתכר דבר פרט לאמור בתלושים .גרסת הנתבעת לתשלומים בצ'קים שצורפו בנ/1 הופרכה ונדחית. בנוסף בעדות מר ליפשיץ גם הופרכה גרסת הנתבעת כאילו התובע העסיק את ליפשיץ .(ראה סע' 12-16 לתצהיר רוזנבלט והאמור בבקשה להזמנת עד ולפיה: "התובע הוא שהפעיל את העד בחלק ממשרתו" (סע' 2 להודעה על הגשת תצהירי עדות ראשית ובקשה לזמן עד" מטעם הנתבעת.) גם בכך יש לערער את מהימנות הגרסה מטעם הנתבעת. למען הסר ספק - התובע חדל לעבוד בנתבעת לפי מכתבה לביטוח הלאומי (ראה נספחי תע"צ) ב- 6/1/10. התלושים נספח ג' לתצהיר הרב רוזנבלט מתייחסים למר ליפשיץ לחודשים 12/08 ,ו- 1-6/09 אולם כולם הודפסו בתאריך 27/2/12 ובכולם הסכום 3,500 ₪. ב"כ הנתבעת לא הציג בפני העד מטעמו ,מר ליפשיץ ,את התלושים ולא שאל אותו אם קיבל אותם. תכליתה של חקירה ראשית להציג את גרסת הצד שהביא את העד. בכך שהעד מטעם הנתבעת לא אישר את קבלת התלושים, ונוכח התאריך בו הונפקו ונוכח גרסת העד כי לא עבד במקביל לתובע שסיים כאמור בינואר 2010, אחרי המועד בתלושים, לא קמה לתלושים אלו חזקת התקינות ולטעמו של בית הדין אינם מתיישבים עם המציאות. מר ליפשיץ ,איש מבוגר ,השיח לפי תומו, כל המעמד היה קשה לו ועדותו אמת היתה. לא למותר לציין כי בתלושים אלו של מר ליפשיץ נפלו פגמים נוספים כגון שמדובר ב-0.9 חלקיות משרה והכיצד זה מתיישב עם ההשלמה למשרת התובע בשיעור 5 שעות שדווחה למוסד לביטוח לאומי? מה עם חשבון החופשה? וכד' על כן אין בתלושים לסייע לגרסת הנתבעת אלא לגרוע, ולערער עוד את אמינותה. בנסיבות אלה, וחרף טענות הנתבעת בדבר הדיווח לביטוח לאומי, והתשלומים הנוספים שהופרכו ,יש לקבל את החישוב של הפרשי השכר שאותם תבע התובע לעניין שיעור שכר המינימום ביחס למכלול שעות עבודתו כפי שחישבנו לעיל. הנתבעת לא הגישה גרסת חישוב נגדית לחישובי התובע. הנתבעת צירפה את נספח ב' לתצהיר הנתבעת (ראה החלטה פרו' ע' 8 ש' 7 ואילך).סכומי המשכורת ששולמו שונים, אולם מסמך זה אף שנושא לוגו של הנתבעת אינו חתום ואין לדעת מי כתב אותו. גם בכך אין לסייע לנתבעת . גם מטעם זה מתקבל חישובו של התובע. אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע השלמת שכר לשכר מינימום בסך 25,201.2₪ . שקלנו את תביעת ההלנה , נוכח התנהלות הנתבעת אשר על פי כללי הפסיקה היה מקום לפוסקם. אולם משקיבל התובע סכומים ששיעורם אינו ידוע במקביל, תשלם הנתבעת הפרשי הצדה וריבית על סכום זה מיום 6/1/10 ועד ליום התשלום בפועל. הבראה התובע לא קיבל הבראה למשך כל תקופת עבודתו (20 חודש). הדבר קיבל אישוש במכתבים שכתבה הנתבעת למוסד לביטוח לאומי באופן שאינו משתמע לשתי פנים. הזכאות לדמי הבראה חלה גם על משרה כגון זו של התובע .על כן זכאי התובע לדמי הבראה בגין תקופת עבודתו. על פי פסק דין חלקי מיום 20.6.12 (פרו' עמ' 9 שו' 6), שולמו לתובע דמי הבראה . לא למותר לציין כי אי תשלום דמי ההבראה בעיתם יש בו יותר מטעם לפגם בפרט נוכח המודעות של המעביד הדבר חובת התשלום נוכח הדיווח למוסד לביטוח לאומי ובכך יש טעם נוסף לתשלום פיצויי הפיטורים נוכח אי תשלום זכויות קוגנטיות לעובד. הודעה מוקדמת בפרו' מיום 20/6/12 נקבע כי גם סוגית הודעה מוקדמת נותרה במחלוקת, אולם זו לא נטענה בסיכומי התובע ומשנזנחה אין לדון בה. גם לגופו של עניין , טוב שכך שכן התובע מייד מצא עבודה והחל לעבוד בה כך שלא מתקיים הרציונל לתשלומה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך בסך 6034 ₪ . הנתבעת תשלם לתובע הפרשי שכר מינימום בסך 25,201.2₪ . שני הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום וישאו הפרשי הצדה וריבית על סכום זה מיום 6/1/10 ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף , נוכח התנהלות הנתבעת בהליך ובהתחשב בין היתר בפסק הדין שניתן ביום 30/11/2010 ע"י כב' הרשם, וביטולו לבקשת הנתבעת, תוצאת פסק הדין וכן אופן הגשת נ/1 כאמור בהחלטתי מיום 20/6/12 תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד התובע בסך 6,250 ₪ בצירוף מע"מ סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הפרשי שכרשכר מינימום