דוגמא להחלטה בנושא חסינות מדינות זרות בדיני עבודה: 1. התובע עבד בקונסוליה האמריקאית בירושלים כעובד של ארצות הברית של אמריקה, (להלן: הנתבעת). התובע עבד כאחראי רכבים מחודש אפריל 2006 עד לפיטוריו בחודש מרץ 2009. בתביעתו תבע מספר רכיבים ובין היתר שלושה רכיבים עליהם נדון להלן: פיצויי הלנה וכן פיצוי על עצם הפיטורים כמו גם נזק נפשי - עגמת נפש (להלן: שלושת הרכיבים). הרכיבים הנותרים הם חופשה ודמי הבראה. התובע הודיע בדיון מיום 5.1.12 כי ככל שלא יודיע אחרת בפרק הזמן שנקצב, הרי שהוא מסכים שרכיבי התביעה של חופשה והבראה יימחקו. התובע לא הודיע אחרת, ולפיכך רכיבים אלו נמחקו מכתב התביעה כמבוקש. 2. הנתבעת טענה כי בהיותה ריבון זר עומדת לה חסינות מפני שלושת הרכיבים הנ"ל וזאת בין היתר בשים לב למשפט הבינלאומי המנהגי, לאמנות הבין לאומיות אליהן הצטרפה מדינת ישראל ובפרט זו משנת 2004 וכן לאור האמור בחוק חסינות מדינות זרות תשס"ט - 2008 (להלן: "חוק החסינות"). עוד טענה הנתבעת כי התובע - לאחר שנמצא שהורשע בגין זיוף - איבד את האישור הביטחוני הנדרש לעבוד בתפקיד בו שימש, ועל כן ממילא לא יכולה הייתה להמשיך להעסיקו. בכל אופן השיקולים שנשקלו היו מקצועיים וביטחוניים ואין זה מתפקידו וסמכותו של בית הדין, לבחון שיקולים אלה, של ריבון זר. מה גם, שהריבון הזר הצביע באופן ספציפי על כך שהשיקולים נשקלו על ידי הגורם הבכיר ביותר, שהינו הקונסול והמופקדים על הביטחון בקונסוליה. ההחלטה על פיטוריו של התובע נתקבלה בכובד ראש לאחר שנשקלו כל השיקולים ונערך לו שימוע. ההחלטה על פיטוריו הינה אפוא אקט שלטוני של מדינה זרה וקיימת לה חסינות מביקורת שיפוטית של בית הדין. עוד טענה הנתבעת כי התביעה שבגין נזק נפשי הינה תביעת נזיקין וזו צריכה להיבחן על פי סעיף 5 לחוק החסינות. סעיף 5 לחוק מדבר על עוולה שבשלה נגרם נזק לגוף ואילו הנזק הנפשי שנגרם לתובע אינו בגדר נזקי גוף. 3. ב"כ התובע הפנה אף הוא למשפט הבינלאומי המנהגי ותאר את היקף החסינות על פי המשפט ההסכמי ובפרט זה שנוצר משנת 2004, לאחר אימוצה של האמנה הבינלאומית בדבר חסינות מדינות זרות, שעיגנה את המשפט המנהגי שהיה קיים קודם לכן. לטעמו, יש להבחין בין פעולה שלטונית אשר בעקבותיה בוטל ההיתר הביטחוני לבין מקרה בו אופי וטיב הפעולה הינם בתחום הפרטי. בכל אופן, ההתקשרות עם התובע הייתה כאחראי רכבים. התקשרות זו הינה חלק מהפעילות שהינה בעלת אופי וטיב התקשרות פרטית-סטנדרטית בהתאם לתנאי התקשרות מקובלים. לא מדובר בתפקיד בעל אופי שלטוני. בכל אופן, לנוכח הוראות חוק החסינות, יש לדחות את טענת החסינות הואיל והעניין נכנס לגדר סעיף 4 לחוק. 4. בהתאם להחלטה מיום 20.7.11 ולנוכח טענת הנתבעת בעניין החסינות קיימנו דיון ביום 5.1.12, בו נשמעו ראיות וטיעונים, כאשר אלה הושלמו על ידי ב"כ הצדדים בסיכומים בכתב. (סיכומי תשובה הוגשו ביום 15.10.12). לאחר קבלת הסיכומים ועל יסוד הראיות והטענות שנשמעו נכתוב לקמן הכרעתנו. הכרעה 5. ב"כ הצדדים הפנו לפסיקה בין היתר של בית דין זה של כב' השופט גולדברג כמו גם של כב' השופטת מאירי. אציין כי פסקי דין אלה התייחסו למצב הדברים שהיה קודם לכניסתו של חוק החסינות לתוקף, כאשר שם מדובר היה בפיטורים שקדמו לכניסתו של החוק לתוקף. במקרה דנן, הפיטורים של התובע היו כאמור לאחר כניסתו של החוק וזה חולש על הדברים. 6. הסעיף הרלבנטי הינו סעיף 4 לחוק החסינות שעניינו חוזה עבודה ובו נקבע כך: "(א) למדינה זרה לא תהא חסינות מפני סמכות שיפוט בתביעה של עובד או של מועמד לעבודה שמתקיימים בה כל אלה: (1) עילת התביעה היא בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה לפי כל דין; (2) עניינה של התביעה בעבודה שכולה או חלקה נעשתה או אמורה להיעשות בישראל; (3) בעת שקמה עילת התביעה היה העובד או המועמד לעבודה אזרח ישראלי או מי שמקום מגוריו הרגיל הוא בישראל או באזור; לעניין זה, "אזור" - כהגדרתו בחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ח - 1967...". 7. שלושה תנאים קבועים אפוא בסעיף 4 (א) לחוק. שלושת התנאים האמורים מתמלאים בתובע. עבודתו של התובע נעשתה בישראל, התובע הוא אזרח ותושב ישראל ועילת התביעה היא בסמכותו של בית הדין האזורי לעבודה. כיוון שכך, לא עומדת לנתבעת חסינות ביחס לשלושת הרכיבים הנ"ל. נמשיך ונבהיר את הדברים. 8. הרכיבים הנתבעים על ידי התובע שלושתם הינם רכיבים שנתונים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. מדובר ברכיבים שחלקם קוגנטיים כמו פיצויי הלנה וחלקם הוכרו כחלק מסמכותו של בית הדין בהתאם לדין הקיים, כך לגבי פיצוי על פיטורים שלא כדין וכך גם פיצוי בגין עוגמת נפש בשל התנהלות במסגרת יחסי עבודה. בעניין הרכיב שבו נתבעו 50,000 ₪ בגין נזק נפשי מובהר בזה כי ככל שמדובר בתביעת נזיקין, הרי שזו כלל אינה בסמכות בית הדין. להבנתנו, הכוונה הנה פיצוי בגין עוגמת נפש, ואין מדובר בפיצוי נזיקי כפי שטען ב"כ הנתבעת וממילא אין נזקקים אנו לסעיף 5 לחוק החסינות. ככל שמדובר בתביעת נזיקין, הרי שזו צריכה להיבחן בנפרד בבית המשפט המוסמך, ולא בבית הדין לעבודה. בעניין האחרון - יבהיר ב"כ התובע האם תביעתו הנה לפיצוי בגין עוגמת נפש, או שמא מדובר בתביעת נזיקין. הבהרה כאמור תימסר תוך 14 יום. כל האמור בענין זה הינו בהנחה שמדובר בפיצוי בגין עוגמת נפש. 9. נעיר כי בעניין פיצויי הלנה נכתב על ידי כב' השופט גולדברג בפסק הדין החלקי בע"ב 1145/07 עזאם קיק נ' מדינת ארה"ב (ניתן ביום 6.9.10) כי אלה הינם בעלי אופי עונשי. השופטת המאירי, בהחלטתה בבש"א 3655/06 ממשלת ארצות הברית נ' אירינה שייקוביץ (ניתן ביום 17.9.06), הגיעה למסקנה הפוכה ולפיה פיצויי הלנה אינם פיצוי עונשי, אלא חלק בלתי נפרד מחקיקת המגן הכוללת, ואין לנתבעת חסינות בתביעה לפיצוי הלנה. עמדה זו אומצה גם על ידי כב' השופטת הדס יהלום בהחלטה בתיק סע 4373-02-11 ויקטור קסם נ' ממשלת ארה"ב (ניתן ביום 24.12.12). עמדה דומה הביעה גם כב' הנשיאה פרוז'ינין בפסק הדין תע"א 3763/09 איתמר כהן נ' ממשלת ארצות הברית (ניתן ביום 17.4.12). אף אנו מצטרפים לעמדה האחרונה ולפיה פיצויי הלנה הינם סעד אזרחי ומהווים פיצוי בגין נזק שנגרם לעובד בשל אי תשלום פיצויי פיטורים במועד. מדובר בזכות שנקבעה בחוק הגנת השכר והיא מתייחסת להלנת פיצויי פיטורים כמו גם להלנת שכר. אין מדובר בפיצוי מהתחום העונשי-פלילי ואין מדובר בהטלת עונש של מדינה אחת כלפי רעותה, כי אם בפיצוי מהמשפט האזרחי הרגיל. 10. נדגיש כי במשפט הישראלי הפנימי, לחוק החסינות עדיפות על פני המשפט הבינלאומי המנהגי או המשפט הבינלאומי ההסכמי. שני האחרונים יכולים לשמש כנר לרגלינו בבואנו לפרש את הוראות חוק החסינות. יחד עם זאת, בעת התנגשות, ככל שיש כזו, בין הוראות המשפט הבינלאומי לבין חוק החסינות, הרי שזה האחרון גובר במשפט הישראלי הפנימי. סוף דבר 11. טענת החסינות שהועלתה על ידי הנתבעת נדחית אפוא. ב"כ התובע יבהיר תוך 14 יום, את תביעתו ברכיב שעניינו נזק נפשי והאם כוונתו לפיצוי בגין עוגמת נפש, כפי שהבנו. הרכיבים חופשה והבראה נמחקים בזה לנוכח אי מתן הודעה מטעם התובע במועד ובהתאם לאמור בדיון מיום 5.1.12. 12. לנוכח העובדה שלא ניתנה החלטה על ידי כב' הרשמת בעניין תצהירים, ניתנת בזאת החלטה על תצהירים כדלקמן: הצדדים יגישו את העדויות של בעלי הדין וכל יתר העדים בתצהירים. תצהירי הצדדים יתייחסו לכל אחת מהפלוגתאות שנקבעו, תצהירי עדות הנתבעים יתייחסו לכל העובדות שהועלו בתצהירי התביעה. הצדדים יצרפו לתצהיריהם את כל המסמכים אשר הם מבקשים שיהיו בפני ביה"ד. א. בעל דין שלא מסר פרט בתצהירו, והפרט הוא בתחום ידיעתו האישית, ישקול ביה"ד לראותו כמודה בפרט שמסר לביה"ד בעל הדין שכנגד בעניין הנדון ולעניין זה לא די בהכחשה סתמית. ב. בעל הדין שלא צרף לתצהיריו מסמך שהיה עליו לצרפו, לא יורשה להביא מסמך זה בפני ביה"ד בעת הדיון, אף לא בחקירה נגדית של עדי הצד שכנגד, אלא באישור בית הדין על פי שיקול דעתו. סדר הבאת התצהירים הוא כדלהלן: התובע יגיש את תצהיריו והצירופים לביה"ד וישירות לצד שכנגד תוך 45 יום. הנתבעת תגיש את תצהיריה והצירופים לביה"ד וישירות לצד שכנגד תוך 45 יום מיום המצאת תצהירי התובע. לא הוגשו תצהירי צד במועד שנקבע, ישקול ביה"ד לחייב את הצד בהוצאות לטובת אוצר המדינה או ליתן החלטה לפיה לא יורשה הצד להביא עדויות בע"פ בביה"ד ביום הדיון. למועד שנקבע לדיון להוכחות, ידאג כל צד כי מצהיריו יתייצבו לחקירה נגדית על תצהיריהם, אלא אם כן יודיע הצד שכנגד שאין בדעתו לחקור את העד. צד הנזקק למתורגמן יגיש בקשה מתאימה לבית הדין עם הגשת התצהירים. אם לא תוגש בקשה כאמור לא יוזמן מתורגמן, ולא תהיה זו סיבה לדחיית מועד הדיון. סירב עד לאמת את דבריו בתצהיר, או שלא עלה בידי צד לבוא עימו בדברים, יגיש אותו צד לביה"ד יחד עם הגשת תצהיריו בקשה להתיר לו להעיד את אותו עד בע"פ בזמן הדיון. בבקשה יפורטו ניסיונות בעל הדין או בא כוחו לקבל תצהיר מהעד, הסיבות שבגללן מבקש בעל הדין להעיד את העד שלא בדרך תצהיר ותמצית העובדות שהעד יתבקש להעיד עליהן. אם תאושר הבקשה על ידי ביה"ד, על הצד לדאוג להגיש בקשה להזמין את העד ליום הדיון. בקשתו של צד להזמנת עדים אשר לא ניתן להגיש את עדויותיהם בתצהיר, תידון ע"י השופט הדן בתיק לאחר הגשת התצהירים. אם לא יוגשו הפרטים הנדרשים עפ"י החלטה זו, לא יוזמן העד. 13. נקבע בזאת דיון הוכחות ליום 7.11.13 בשעה 11:30. 14. לנוכח דחיית טענת הנתבעת, אני מחייב אותה כבר בשלב זה, בהוצאות בסך 2,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום מהיום. חסינותדיני עבודה