התפטרות בגלל קללות

דוגמא לפסק דין בנושא התפטרות בגלל קללות: 1. התובע הגיש תביעה לתשלום זכויות סוציאליות שונות. 2. הנתבעים 1-2 הגישו תביעה שכנגד לפיצוי בגין נזק שנגרם לטענתם על ידי התובע במהלך עבודתו ובעקבות התפטרותו ללא מתן הודעה מוקדמת. הרקע העובדתי והשתלשלות העניינים: 3. התובע עבד כמכונאי רכב כבד במוסך שבבעלות הנתבעים מיום 1/12/06 עד 8/4/11 (להלן: "המוסך"). 4. התובע התפטר מעבודתו ביום 8/4/11 בעקבות התנהלות הנתבע 3 כלפיו וטען כי בעקבות ויכוח בין השניים, הנתבע 3 קילל את אמו לעיני עובדי המוסך האחרים ופגע בתובע פגיעה נפשית חמורה. כמו כן טען התובע כי אחיו של הנתבע 3, ביטון אילן, קרא לתובע "מחבל". 5. התובע טוען כי הנתבע 3 סירב להתנצל על התנהגות זו ולפיכך נאלץ להתפטר שכן כבודו נפגע והושפל ברבים. 6. התובע טוען כי בנסיבות אלה ועל פי הוראת סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 זכאי לפיצויי פיטורים. 7. כן תובע התובע פדיון חופשה ופיצוי בגין אי העברת מלוא ההפרשות לקרן פנסיה. יצוין כי תביעת התובע לתמורת הודעה מוקדמת נזנחה בסיכום טענותיו. 8. הנתבעת טוענת להגנתה כי התובע התפטר מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת ואין מדובר בנסיבות המצדיקות תשלום פיצויי פיטורים. הנתבעים הכחישו את טענות התובע בדבר קללות שספג מאת הנתבע 3 ולטענתם התובע ביקש להתפטר מעבודתו עוד קודם לכן, אולם כאשר הנתבעים סרבו לשלם לו פיצויי פיטורים עשה כל שביכולתו כדי להתפטר בדין פיטורים. הנתבעים טוענים כי התובע קיבל יחס נאות וקורקטי ביחסי עבודה בינו לבינם. התובע הוא זה שהפר את נוהלי עבודה, הפסיק את העבודה לפני סיומה, הסית עובדים ובעקבות כך נאלץ הנתבע 3 להעיר לתובע אולם עשה זאת בנחת ולא בצעקות. לתובע נאמר כי הוא מחבל בעבודה לאור התנהגותו. 9. הנתבעים טוענים כי התובע התפטר באופן חד צדדי וסירב לבקשת הנתבע 3 להיפגש מיד ולהסדיר העניין בין הצדדים לשביעות רצון כולם. 10. הנתבעים מכחישים את זכאות התובע לקבלת הזכויות הנוספות שתבע. לעניין פדיון חופשה נטען כי התובע נותר חייב לנתבעים 10 ימי חופשה שנתית, ובאשר לתביעתו לפיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל נטען כי התובע זוכה בכל ההפרשות על פי האישורים שצורפו לכתבי הטענות. 11. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד לתשלום סך 36,000 ₪ מתוכם סך של 6,000 ₪ הינו פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת וסך של 30,000 ₪ בגין נזק שגרם לטענתם התובע אשר התפטר לאלתר ללא מתן הודעה מוקדמת ועזב המוסך מבלי לתקן ליקויים ונזקים במשאיות רבות שנותרו לתיקון. 12. התובע בכתב התשובה לתביעה שכנגד הכחיש הטענות כלפיו וטען כי בנסיבות עזיבתו לא חלה עליו חובת הודעה מוקדמת. כן הוסיף כי לא הוכח כי התובע גרם נזק כלשהו לנתבעים בעקבות התפטרותו. המחלוקות 13. האם זכאי התובע לפיצויי פיטורין בגין התפטרותו, ואם כן מהו שיעורם. 14. האם זכאי התובע לפדיון חופשה. 15. האם זכאי התובע להפרשי פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל. 16. האם זכאים הנתבעים לפיצוי בגין הנזקים שתבעו בתביעה שכנגד. דיון והכרעה 17. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע 3, משה ביטון, וכן תיק מוצגים שצורפו לתצהירו במקום עדות ראשית. המצהירים נחקרו בבית הדין. הצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב. 18. נקדים ונציין כי התובע הגיש תביעתו נגד 3 נתבעים. הנתבעים בכתב הגנתם לא טענו כל טענה באשר לחוסר יריבות של מי מהנתבעים. רק בתצהירו של הנתבע 3 צוין לראשונה כי אין כל עילת תביעה נגדו באופן אישי שכן לא העסיק את התובע מעולם. כמו כן נטען כי אין כל פירוט בכתב התביעה מדוע נתבע באופן אישי ואין לכך התייחסות בתצהיר התובע (סעיף 1 לתצהיר). 19. טענה זו בדבר חוסר יריבות לא פורטה בסיכום טענות הנתבעים לפיכך יש לראות הנתבעים כמי שזנחו את הטענה. 20. למעלה מן הדרוש יצוין כי כפי שעולה מעיון בתלושי השכר שהוצגו לתיק התובע עבד אצל הנתבע 1 עד ל-7/08 והחל מחודש 8/08 תלושי השכר הונפקו על שם הנתבעת 2 וזאת עד לסיום תקופת עבודתו של התובע. הנתבע 1 זהה במעמדו לנתבע 3 שכן ככל שניתן להסיק מכתבי הטענות שהוצגו לתיק "מוסכי עד הלום" הינו שם מסחרי למוסך ואין מדובר באישיות משפטית. כמו כן נבקש לציין כי מספר תיק הניכויים של הנתבע 1 שונה ממספר תיק הניכויים ומספר התאגיד של הנתבעת מס' 2. 21. מי מהצדדים לא טען כל טענה בדבר שינוי בזהות המעסיק. 22. בנסיבות אלה ולאור הטענות שנטענו בפנינו לרבות זניחת הטענה בדבר חוסר יריבות על ידי הנתבעים בסיכום טענותיהם, אין מקום למחוק מי מהנתבעים שפורטו בכתב התביעה. האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים בגין התפטרותו: 23. התובע מפרט בתביעתו ובתצהירו את השתלשלות העניינים שהובילה להתדרדרות יחסי עבודה בינו לבין משה ביטון ואחיו אילן ביטון, קודם לויכוח שארע ביום 7/4/11 במוסך ושבעקבותיו התפטר התובע. 24. התובע מפרט כי כ-3 שנים לאחר שהתחיל לעבוד במוסך פרץ ריב קשה בינו לבין אילן ביטון, אחיו של משה ביטון שהיה בעלים של חברת מערבלי בטון ונהג לקבל שירות במוסך. לגרסת התובע בעקבות הויכוח בין השניים, ספג צעקות ממשה ואילן ביטון. התובע נפגע מהתנהגות זו ועזב לביתו ורק לאחר שהובהר לו כי היתה אי הבנה ואילן ביטון התנצל בפניו, שב לעבודה. מאז אותו ויכוח טוען התובע כי הדברים לא שבו למסלולם וחלה התדרדרות במערכת יחסי העבודה ומידי פעם היו מריבות ומחלוקות בינו לבין משה ואילן ביטון שהתבטאו בצעקות וקללות משפילות כלפיו. 25. ה"קש ששבר את גב הגמל" הינו האירוע מיום 7/4/11 כאשר בסוף יום העבודה, טוען התובע, ספג צעקות וקללות ממשה ביטון שהלין על כך כי העובדים סיימו את יום העבודה קודם למועד, וכך הצהיר: "כאשר הגעתי אליו, החל משה לצעוק עלי שאסור לי לצאת מהמוסך לפני 16:30, "אפילו ב-16:29 לא תצא, אם תשטוף ידיים דקה קודם - לך הביתה". עניתי לו: "למה אתה צועק?" והוא אמר לי: "אל תענה לי". אמרתי לו: "למה שאני לא אענה?", ענה לי משה: "אתה עושה לי בעיות במוסך, אתה כל הזמן מדבר עם העובדים, אתה ממלא את הראש של העובדים עליי". עניתי לו: "אני?". אמר לי : "כן" אמרתי לו: "אם אני עושה הרבה בעיות, שלח אותי הביתה". ואז מעבידי התפרץ עלי: "בן שרמוטה, אתה מחפש את זה", אמרתי לו: "איך אני מחפש להתפטר, אם אני עובד אצלך ארבע שנים?". פתאום קפץ אילן ואמר: "אמרתי לך כבר מזמן, זה מחבל". נפגעתי מאד מהקללות ואמרתי: "אני מחבל?!, אני עשיתי משהו לא טוב כאן?! למה אתם מחזיקים אותי?" וכדי למנוע את זה החרפת המצב, עזבתי את המקום. (סעיף 34 לתצהיר התובע). 26. לטענת התובע המעביד קילל גם את אמו דבר אשר לא נעשה בעבר, הדבר פגע בו פגיעה נפשית חמורה. לטענתו למחרת היום היינו ביום 8/4/11 הגיע לעבודה, ניגש אל המעביד ושוחח עימו על מנת לנסות ולהבין האם יש סיכוי לתיקון המצב. במהלך השיחה טוען התובע כי שאל את המעביד "למה אתה אמרת שאני בן שרמוטה" במקום להתנצל הוא ענה לי: "אני אגיד לך למה". התובע טוען כי משה ביטון לא סתר את העובדה שקילל את אמו של התובע, לא התנצל על המעשה ורק ביקש ליתן הסבר למה מותר היה לו לקלל את אימו. עובדה זו טוען התובע שלא יכול היה לקבל. 27. התובע מפנה גם לעובדה כי אחיו של משה ביטון קילל אותו וקרא לו "מחבל". בתגובה לטענה זו טען התובע כי משה ביטון ענה לו "הוא לא אמר לך מחבל של בערבים, מחבל בעבודה... אמר לך מחבל בעבודה". 28. התובע צרף תמליל השיחה שהתקיימה בינו לבין משה ביטון ביום 8/4/11. 29. מהתמליל עולה כי אכן משה ביטון לא הכחיש את העובדה שבמהלך הויכוח מיום 7/4/11 אמר לתובע "בן שרמוטה" ועולה מהתמליל כי משה ביטון הסביר לתבוע כי אמר לו זאת בשל העובדה כי התובע מסית את העובדים (עמ' 1 לתמליל). יחד עם זאת, עולה מעיון בתמליל כי משה ביטון הסביר לתובע כי אחיו אילן ביטון אומנם אמר לתובע "מחבל" אולם "אמר לך מחבל בעבודה" (עמ' 3 לתמליל). 30. מעיון בתמליל עולה כי אכן משה ביטון ביקש מהתובע להתייצב ביום ראשון על מנת לערוך בירור בנושא בהשתתפות אחיו אילן וויקטור מנהל העבודה אולם התובע ביקש לעשות זאת עוד באותו יום, אך משה ביטון טען כי יום שישי הינו עסוק ביותר ולכן דחה הבקשה. 31. בסופו של יום התובע לא התייצב לעבודה ביום ראשון שלאחר מכן והצהיר כי לא הייתה בכוונתו לשוב לעבודה בעקבות הקללות והאירועים שפורטו לעיל. 32. משה ביטון בתצהירו טען כי מעולם לא קילל את התובע וכל דבריו בעניין זה מופרכים (סעיף 20 לתצהיר). 33. עוד טען כי התקרית עם אחיו אילן ביטון קרתה מספר ימים לפני ההתפטרות ולאחר מכן המשיך התובע לעבוד רגיל ללא כל טענה וכי משה ביטון פנה אל התובע וביקש להסדיר את העניין ביום ראשון לאחר מכן לאור הלחץ הקיים ביום שישי בעבודה, אולם התובע סירב, לא הגיע ביום ראשון ורק ביום שלישי באותו שבוע החזיר באמצעות עובד אחר את הפלאפון והרכב ומאז לא הגיע לעבודה. בנסיבות אלה טוען משה ביטון ועל פי יעוץ משפטי שקיבל התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים שכן עזב את מקום העבודה מבלי שנתן הודעה מוקדמת וללא סיבה אמיתית להתפטרותו. 34. לאחר עיון בטענות הצדדים לרבות בפרוטוקול הדיון אנו בדעה כי התובע השכיל להוכיח גרסתו כי אכן נאלץ להתפטר מעבודתו וכי זכאי לפיצויי פיטורים בנסיבות המקרה הנדון. 35. גרסתו של התובע כי ביטון משה קילל אותו ואת אימו לא נסתרה על ידי מי מהנתבעים בראיה מהימנה כלשהי. העובדה שמשה ביטון טען בתצהירו כי לא אמר את הדברים אין בה די. אנו נותנים אמון בגרסת התובע בנקודה זו. הדבר אף עולה מפורשות מעיון בתמליל השיחה שהוגש ללא התנגדות מטעם מי מהנתבעים. 36. גרסת הנתבעים כי התובע נהג להסית את העובדים וכי ביקש להתפטר עוד קודם לאירוע ורק בשל עובדה זו ערך פרובוקציות על מנת לזכות בפיצויי פיטורים - לא הוכחה כלל. טענות הנתבעים בסוגיה זו הינם בבחינת עדות שמיעה. כך עולה מעדותו של משה ביטון (עמ' 13 לפרוטוקול). 37. גם טענת הנתבעים כי התובע ביקש להתפטר ולעבור לעבוד במקום עבודה אחר לא הוכחה. (עדות התובע בעמ' 7 לפרוטוקול). התובע בחקירתו החוזרת טען כי לאחר שהתפטר מעבודתו אצל הנתבעים הלך לעבוד בזבל במשכורת של כ-5,500 ₪ ובאופן זמני (עמ' 9-10 לפרוטוקול). התובע צירף תלושי שכר ממקום עבודתו "טיירו נעים" על תקופת עבודתו בחודש אפריל - מאי 2011 היינו מיד לאחר שהתפטר מהנתבעים. מדובר במקום עבודה שמעולם לא עבד בו ותלושי השכר שהציג תומכים בגרסתו בדבר שיעור השכר שקיבל שם. 38. הנתבעים בסיכום טענותיהם טוענים כי חילופי הדברים והקללות נאמרו בלהט הוויכוח ואין להתייחס אליהם שכן כך נהוג סגנון וצורת הדיבור בין הנתבעים לתובע במקום העבודה של הנתבעת וביררו שהתובע לא נפגע כלל ורק ביקש למצוא בכך אחיזה קלושה לרצונו לעזוב את מקום העבודה (סעיף 3 לסיכומי הנתבעים). עוד טוענים הנתבעים בסיכום טענותיהם כי היעלה על הדעת כי "הקללה הקיצונית" (כך במקור - י.ה.) גרמה לעזיבתו של התובע את מקום עבודתו וזאת כאשר התובע נהג לקלל במהלך יום עבודתו יחד עם עובדים אחרים, למרות שאין לקללות אלו כוונה ומדובר בצורת דיבור במוסך. לטענת הנתבעים אין לתת אמון בגרסת התובע שהפך להיות "רגיש" לקללות בהם נהג לקלל. (סעיף 10 לסיכום הטענות). 39. אין דעתנו כדעת הנתבעים ויש לדחות הפרשנות שמבקשים הנתבעים לפרש ולתרץ את התנהגותם כלפי התובע כל זאת על מנת להצדיק ההתנהגות ולהימנע מתשלום פיצויי פיטורים. 40. יחסי עבודה מטיבם הם יחסים של קירבה ואמון וצריכים להתקיים בסביבה של כבוד הדדי ולא השפלה או קללות וצעקות. לפיכך די בקללות ובהתנהלות הנתבעים שפורטה והוכחה בפנינו כדי להצדיק את החלטת התובע להתפטר ושלא לשוב לעבודה. 41. מתצהירו ועדותו של משה ביטון לרבות האמור בסיכום טענות הנתבעים עולה בבירור כי מי מהנתבעים לא סבר כי עליו היה להתנצל בפני התובע על הקללות שספג. לפיכך גם טענת הנתבעים כי התובע נקרא לשוב לעבודה ביום ראשון על מנת להסדיר העניינים - אין בה כל משקל בבוא בית הדין לבחון האם זכאי היה התובע להתפטר בדין פיטורים. 42. מעיון בתמליל ההקלטה עולה מפורשות כי משה ביטון לא הכחיש את הטענה כי קילל את התובע וליתר דיוק את אמו של התובע. אין ספק כי אין מדובר בצורת ביטוי הולמת, בלשון המעטה אלא מדובר בהוכחה לנסיבות שביחסי עבודה אשר אין לדרוש מאת התובע להמשיך בעבודתו. 43. אין עובד חייב לשמוע ממעבידו דברים מחפירים והכוונה במיוחד למילים מעליבות הפוגעות לא רק בעובד כפרט, אלא גם כבן לאום מסוים או דת מסוימת. לעניין סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים נפסק כי: "מעשה פסול, כולל דיבור פסול, אף אם באים בעידנא דריתחא, דברים פסולים הם, וצריך לשקול אותם כנסיבות לעניין סעיף זה סיפא" (דב"ע לד/3-49 יצחק אהרונוב נ' עבד אל קאדר וותד פד"ע ה 472; דב"ע לג/3-34 ארנה קורנבליט נק א. רוזנגרטן בע"מ פד"ע ד 411; עב (חי) 5087/00 ויטלי זיוטינסקי נ' א.ח. תעשיות עיבוד שבבי מדויק בע"מ לא פורסם). עוד נפסק כי הדיבור "יחסי עבודה" המפורט בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים יש לקרוא בהקשר לעובד המתפטר המסוים ולא ב"יחסי עבודה סתם" או ב"יחסי עבודה במשמעות היחסים הקיבוציים". 44. די באמור לעיל כדי לקבוע כי התובע אכן השכיל להוכיח כי היה זכאי להתפטר בדין פיטורים ולא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך ולעבוד באותו מקום עבודה. גם לאחר שהובהר לו כי מי מהנתבעים לא סבר כי עליו להתנצל בפניו. 45. לפיכך זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים בגין התפטרותו. שיעור פיצוי הפיטורים 46. התובע תבע בכתב תביעתו פיצויי פיטורים על פי שכרו החודשי הממוצע במשך שנת עבודתו האחרונה אולם בסיכום טענותיו ערך החישוב על פי שיעור שכר חודשי של 8,500 ₪ והפנה לתיק המוצגים ולעדותו של משה ביטון באשר לשיעור שכרו של התובע בסך של 8,500 (סעיף 34-35 לסיכום טענותיו) 47. הנתבעת לא חלקה בסיכום טענותיה על אופן חישוב הפיצויים. 48. יצוין כי אופן חישוב הפיצויים שנעשה על ידי התובע - נעשה כדין ויודגש כי מאחר ומדובר בעובד בשכר חודשי על התובע היה לערוך החישוב לפי שכרו החודשי האחרון ברוטו. שיעור השכר החודשי על פיו נערך החישוב בסיכום הטענות תואם בקירוב את שיעור השכר החודשי האחרון של התובע על פי תלושי השכר. 49. לפיכך יש לזכות התובע בפיצויי פיטורים בסך של 36,833 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 8/4/11 ועד לפרעון המלא בפועל. לא מצאנו כל מקום לפצות התובע בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים שכן התובע התפטר מעבודתו והתגלתה מחלוקת משפטית באשר לזכאותו לקבלת פיצויי פיטורים. פדיון חופשה 50. התובע תובע פדיון בגין 32 ימי חופשה. 51. לטענתו עד לחודש יולי 2010 עמדו לזכותו 24 ימי חופשה כפי שעולה מתלוש השכר של חודש זה. יצוין כי הנתבעים אינם חולקים על גרסה זו (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון המקדמי מיום 22/9/11). אולם הנתבעים טוענים כי התובע במהלך תקופת העבודה מאוגוסט 2010 עד להתפטרותו ניצל את מלוא ימי החופשה שעמדו לזכותו ולפיכך במועד התפטרותו לא היה זכאי לפדיון חופשה. 52. בסיכום טענותיהם כל שטענו הנתבעים ברכיב זה כי התובע אינו זכאי לפדיון חופשה (סעיף 19 לסיכום הטענות). 53. התובע טוען מנגד כי בתקופת עבודתו של התובע מאוגוסט 2010 עד למועד התפטרותו צבר התובע 8 ימי חופשה נוספים בגינם לא שולמו לו דמי חופשה או פדיון חופשה, וכל האמור בתלושי השכר בדבר ניצול ימי חופשה, הינו רישום פיקטיבי בלבד. 54. מעיון בתלוש השכר האחרון של התובע לחודש 4/2011 עולה כי נותרה לזכותו יתרת חופשה של 17.83 ימים, טענה זו סותרת את גרסת הנתבעים בסיכום טענותיהם כי התובע ניצל את מלוא הימים שנותרו לזכותו. כמו כן סותרת את גרסת הנתבעים בכתב הגנתם כי התובע חייב לנתבעת 10 ימי חופשה (סעיף 13 לכתב ההגנה). יודגש כי גרסת הנתבעים כי התובע ניצל 45 ימי חופשה על פי בקשתו (שנחתמה על ידי הנתבע 3 - י.ה.) בסוף שנת 2008 על פי אישור שצרפו הנתבעים לתיק המוצגים לא הוכחה ולו בראשית ראיה. ניצול הימים הנ"ל לא פורט בפנקס החופשה או בתלושי השכר וספק אם מדובר בניצול ימי חופשה בפועל. גם משה ביטון לא יכול היה להעיד כי אכן התובע ניצל הימים הנ"ל (עמ' 11 לפרוטוקול). 55. אין ספק כי פנקס החופשה שצירפו הנתבעים לתצהירו של משה ביטון אינו תואם את ימי החופשה שנוצלו לטענת הנתבעים על ידי התובע בתקופה זו. למשל ב-9/10 נרשם בתלוש השכר של התובע כי ניצל 16 ימים אך אין לכך כל ראיה בפנקס החופשה שכן בחודש זה כלל לא צוין כי התובע ניצל ימי חופשה. 56. החל מ-10/10 ועד להתפטרות התובע לא צוין בתלושי השכר כי התובע ניצל ימי חופשה כלשהם אך בפנקס החופשה צוין כי ניצל. 57. מעיון בתלושי השכר עולה כי התובע בתקופה זו קיבל מעת לעת רכיב של "פדיון חופשה" למשל בחודשי 6/10, 11/10, 2/11, 3/11, אולם במקביל לא צוין בתלוש השכר כי אכן התובע ניצל בפועל את אותם ימים. 58. למען שלמות התמונה יצוין עי על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, אין לשלם לעובד סכום עבור פדיון חופשה במהלך תקופת עבודתו כתחליף לחופשה בפועל לה הוא זכאי מכוח חוק חופשה שנתית לפיכך נפסק גם אין מקום לקזז את הסכומים ששולמו לעובד במהלך תקופת עבודתו כפדיון חופשה, מפדיון החופשה שזכאי עם ניתוק יחסי עובד ומעביד. וכך נפסק: "נוהג, לפיו עובד "פודה" את זכות לחופשה שנתית בתוך תקופת העבודה להבדיל מסיום תקופת העבודה הוא פסול ומנוגד לחוק חופשה שנתית תשי"א-1951 (להלן: חוק חופשה שנתית") ולתכליתו. תכלית של חוק חופשה שנתית היא, שהעובד יקבל את חופשתו בעין. מטרתו היא סוציאלית - שהעובד ינוח מעבודתו וינפוש. אין מטרתו של חוק חופשה שנתית להגדיל את שכרו של העובד, אלא לדאוג לרווחתו. מעביד המשלם לעובד "פדיון חופשה" בתוך תקופת העבודה, במקום להעניק אותה לו בעין, גם בהסכמת העובד ואפילו על פי דרישתו, עלול להסתכן בתשלום כפול". (ע"ע 1144/04 אברהם מרחיב נ' מוקד אמון סבין (1981) בע"מ,). 59. יודגש כי משה ביטון לא יכול היה להעיד על אמיתות הנתונים הן בפנקס החופשה והן בתלושי השכר וציין כי אשתו היא זו שמנהלת את הרישומים ומעבירה אותם להנה"ח באשקלון (עמ' 14-15 לפרוטוקול). 60. בנסיבות אלה אין לתת משקל לאמור ב"פנקס החופשה" ובתלושי השכר בגין הימים שנוצלו בפועל על ידי התובע או ששולמו לו בגינם "פדיון חופשה". הנטל מוטל על הנתבעים להוכיח גרסתם והם לא עמדו בנטל זה. 61. לאור העובדה כי התובע לא חלק על שיעור יתרת ימי החופשה שעמדה לזכותו ב-7/10 יש לזכותו ב-8 ימי חופשה נוספים ממועד זה עד לתום תקופת עבודתו ב-4/11 ולפיכך זכאי לפדיון 32 ימי חופשה ובסך של 10,880 ₪ שפירט בסכום טענותיו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 8/4/11 עד לפרעון המלא בפועל. התביעה לפיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל 62. התובע טוען כי זכאי להפרשים בגין הפרשות מעביד חסרות לקופת גמל. בהתאם לצו ההרחבה בענף המוסכים, עומד חלק המעביד על 6% משכר העובד למן תחילת עבודתו. 63. בפועל טוען התובע כי שולמו על ידי הנתבעים 23 תשלומים בשיעור של 875 ₪ ובסך כולל של 20,125 ₪ על פי האמור בנספח א' 1 לכתב התביעה שהונפק על ידי קופת הגמל של "הראל בטחון ופיננסים" 64. כל שטענו הנתבעים בסיכום טענותיהם כי התובע אינו זכאי להפרשות נוספות (סעיף 19 לסיכום הטענות). הנתבעים לא חזרו בסיכום טענותיהם על כל הטענות שטענו בסוגיה זו בכתבי טענותיהם. 65. למעלה מן הדרוש יצוין כי הנתבעים לא הוכיחו כי הפרישו בגין התובע מלוא ההפרשות בגין כל תקופת עבודתו על פי האמור בצו ההרחבה בענף המוסכים. אין חולק כי צו ההרחבה חל ביחסי עבודה שבין הצדדים והנתבעים לא סתרו עובדה זו. 66. הנתבעים אף לא הוכיחו כי בנוסף לסכומים שהופרשו לקופת הגמל "הראל" הופרשו בגין התובע כספים נוספים בגין זכאות לגמל. הנתבעים לא התייחסו כלל בסיכום טענותיהם למסמכים שצירפו לתיק המוצגים באשר לסכומים שנצברו לזכות התובע בפוליסת ביטוח בחברת "כלל ביטוח" אם אכן נצברו כספים כלשהם. 67. יודגש כי בסיום שמיעת ההוכחות ועל דעת נציג הנתבעים ניתנה הסכמתו לשחרר את כל הכספים שנצברו בפוליסת הביטוח בחברת "הראל" מספר 914749538 הרשומה על שם התובע (נספח א' 1 לכתב התביעה). בית הדין נתן תוקף של צו שיפוטי להצהרת נציג הנתבעת והורה להמציא מכתב שחרור רשמי תוך 7 ימים לב"כ התובע (עמ' 16 לפרוטוקול). 68. לפיכך לאור הנתונים שהובאו לעיל יש להיעתר לתביעת התובע ולזכותו בפיצוי נוסף בגין אי הפרשות לקופת גמל (לאחר קיזוז הסכומים שהופרשו בפועל) ובסך של 6,395 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 8/4/11 עד לפרעון המלא בפועל. התביעה שכנגד 69. הנתבעים 1-2 הגישו תביעה שכנגד, נגד התובע בגין שתי עילות: א. זכאות לקבלת הודעה מוקדמת מאת התובע בסך של 6,000 ₪. ב. פיצוי בגין נזק שגרם התובע בשל התפטרותו ללא הודעה מוקדמת כאשר טיפל במוסך במספר רב של משאיות מערבלי בטון וגרם נזק כאשר השאיר המוסך ללא מכונאי. 70. התובע כאמור חלק על זכאות הנתבעים לקבלת פיצוי כלשהו וטען כי לא הוכחו נזקים שגרם לרבות שיעורם. 71. באשר לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת אנו בדעה כי בנסיבות בהן התובע התפטר מעבודתו אין לחייבו גם במתן הודעה מוקדמת על פי האמור בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א -2001. אכן על פי הוראת סעיף 7 לחוק הנ"ל עובד שחדל לעבוד ולא נתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות ישלם למעבידו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה הודעה מוקדמת, אולם על פי סעיף 10 לחוק נקבע כי הוראה זו לא תחול על עובד בנסיבות מיוחדות שעקב קיומם אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת הודעה המוקדמת הקבועה בחוק. 72. במקרה שלפנינו העובדה כי התובע התפטר לאחר שספג קללות מצד מעבידו והוכיח גרסתו בפנינו, אין לחייבו בנסיבות אלה במתן הודעה מוקדמת כאמור בהוראות החוק. 73. ובאשר לנזק שנטען כי נגרם על ידי התובע בגין עזיבתו הפתאומית ובשיעור של 30,000 ₪ - טענה זו לא הוכחה ולו בראשית ראיה. אין די בטענת הנתבעים כי התובע טיפל במוסך בעל 30 משאיות והשאיר המוסך ללא מכונאי רכב ועקב כך נגרמו הנזקים הנ"ל. הנתבעים לא השכילו להוכיח ולו בראשית ראיה את שיעור הנזק הנטען לרבות מהותו. 74. למען הסר ספק יצוין כי טענת הנתבעים בדבר גניבת ארגז הכלים על ידי התובע לא נטענה בכתבי טענותיהם ולא צוינה כחלק מהנזקים שלטענתה גרם התובע בהתפטרותו. הנתבעים העלו הטענה לראשונה בתצהירו של משה ביטון (סעיף 9) אולם התובע במהלך הדיון טען כי מדובר בשינוי חזית (עמ' 10 לפרוטוקול). בית הדין לא מחק הסעיף והוחלט כי הצדדים יטענו למשקלו הראיתי. 75. נטל הראיה מוטל על הנתבעים להוכיח גרסתם. משה ביטון לא יכול היה להעיד מידיעתו האישית כי אכן התובע לא החזיר את ארגז הכלים כל שהעיד כי "אם הוא החזיר את הארגז היה צריך לחתום לו או מנהל העבודה כדי להזדכות על הארגז" (עמ' 11 לפרוטוקול). כנשאל: "אם אגיד לך שמנהל העבודה אומר שלא היתה חסרה אפילו בוקסה אחת מתיבת הכלים של האיש הזה" השיב: "לא רוצה לענות". (עמ' 11 לפרוטוקול) בהמשך עדותו טען מר ביטון כי יש לו הוכחה שהתובע חתום על ארגז כלים אך לא הציג כל הוכחה בפני בית הדין או הוכחה אחרת כי התובע לא הזדכה על הארגז (עמ' 15 לפרוטוקול). 76. עדות זו של משה ביטון מובילה למסקנה כי הנתבעים לא השכילו להוכיח כי התובע "גנב" את ארגז הכלים ששיעורו הינו 5,000 ₪. גם לא צוין מה כלל ארגז הכלים. 77. לפיכך גם רכיב זה שצוין כחלק מהנזקים שגרם התובע - לא הוכח. 78. לפיכך דין התביעה שכנגד להידחות. סוף דבר 79. הנתבעים ישלמו לתובע תוך 30 יום הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך של 36,833 ₪. ב. פדיון ימי חופשה בסך של 10,880 ₪. ג. השלמת הפרשות לפנסיה בסך של 6,395 ₪. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 8/4/11 עד לפרעון המלא בפועל. 80. הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪. 81. כל צד רשאי להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד פסק דין זה. קללות / גידופיםהתפטרות