התנגדות לפירוק חברה על ידי בית משפט

דוגמא לפסק דין בנושא התנגדות לפירוק חברה על ידי בית משפט: בפני בקשת חברת פולסר ריתוך בע"מ (להלן: "החברה") להורות על פירוקה על ידי בית המשפט לפי סעיף 257 (1) לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג - 1983 הקובע כדלקמן: "בית המשפט רשאי לפרק חברה בהתקיים אחת מאלה:   (1) החברה קיבלה החלטה מיוחדת שהיא תפורק בידי בית המשפט". לטענת החברה, פירוקה בידי בית המשפט הוא ההליך המתאים והנכון ביותר ואף היחידי שניתן לנקוט בו לצורך פירוקה של החברה, זאת מהטעמים הבאים:  החברה חדלה מפעילותה העסקית כבר במהלך שנת 2009. ביום 4.4.11 התקבלה החלטת כל חברי דירקטוריון החברה, לפיה מצבה הכלכלי של החברה מצריך את פירוקה. במועד זה הודיעו חברי הדירקטוריון על התפטרותם, והסמיכו את מר אילון פנחס לחתום על כל מסמך ולבצע את כל הפעולות הדרושות לצורך פירוקה וחיסולה של החברה. ביום 18.10.11 קיבלה החברה החלטה מיוחדת על פירוקה. לחברה חובות בסדר גודל של למעלה מארבעה מיליון ₪. אף לא אחד מנושי החברה ביקש ליזום הליך של פירוק.   החברה פנתה לנושיה ועדכנה אותם בדבר חדלות פרעונה ובדבר קיומו של דיון בבקשה לפירוק החברה, הן באמצעות פרסום בעיתון וברשומות והן בפניה פרטנית לנושים. כלל הנושים אליהם פנתה החברה, מסרו בידה אישור בדבר הסכמתם שהחברה תפורק בידי בית המשפט. אישורי הנושים צורפו לבקשה. לחברה אין נכסים. לנושים ו/או למשתתפי החברה, אין כל אינטרס כלכלי ו/או אחר ליזום את פירוקה. מאחר והחברה אינה פעילה מזה מספר שנים וכל חברי הדירקטוריון התפטרו מתפקידם כבר באפריל 2011, אין בכוחה של החברה ו/או של הדירקטוריון לנקוט בהליכי פירוק מרצון. חזקה על המחוקק שלא השחית מילותיו לריק עת חוקק את סעיף 257 (1) לפקודת החברות. כאשר רוב בעלי המניות בחברה סבורים כי הדרך הטובה והנכונה ביותר היא לפרק את החברה בהתאם להוראות סעיף 257(1) לפקודת החברות והחברה קיבלה, כנדרש, החלטה מיוחדת על כך, על בית המשפט לכבד את רצונם. הכנ"ר מתנגד לבקשה ולמתן צו פירוק. לטענתו, הליך של פירוק באמצעות בית המשפט כרוך בעלויות נכבדות ואין זה ההליך בו יש לנקוט. אין המדובר בבקשת נושה כי אם בבקשת החברה, ואין להטיל על הכנ"ר ועל המערכת הציבורית את מלאכתם של בעלי המניות, אשר הקימו חברה פרטית לתועלתם האישית. ההליך הנכון, בנסבות הענין, הוא הליך של פירוק מרצון, וככל שיש לחברה קשיים בקבלת החלטות, אין להטילם לפתחו של בית המשפט. אין צורך להניע מערך שלם של הליך פירוק, בנסיבות אלה. דיון והכרעה: "דרך המלך" לפירוקה של חברה שהגיעה לסוף דרכה ומבקשת להתפרק, היא בהליך של פירוק מרצון, הננקט על ידי החברה וממומן על ידה או על ידי בעלי מניותיה, ואינו דורש, על פי רוב, את התערבותו של בית המשפט. המדובר בדרך פשוטה ומהירה שאינה מטילה חובות על המערכת הציבורית. לעומת זאת, הליכי פירוק כפוי - פירוק באמצעות בית המשפט, מחייבים הפעלת גורמים נוספים מלבד החברה ואורגניה וכרוכים בעלויות ניכרות למערכת הציבורית. בהליך של פירוק באמצעות בית המשפט הכנ"ר ובית המשפט נוטלים חלק פעיל בהליך, וכרוכות בו עלויות נכבדות (פרסומים, קיום אסיפות נושים, בדיקת תביעות חוב, מינוי בעלי תפקידים, ביצוע חקירות וכיוצ"ב), זאת, כאשר הנטל ברובו, ולעיתים אף כל כולו, מוטל על הקופה הציבורית. עמדה על כך השופטת אלשיך בפש"ר 2256/03 שאול אפשטיין בע"מ נ' אש טק ייזום והשקעות בע"מ ואח' (טרם פורסם - ניתן ביום 10.5.10): "...משכך ראוי היה כי בעלי השליטה בחברה ילכו ב"דרך המלך", וינקטו בהליך של פירוק מרצון, כמקובל בחברות שהגיעו לסוף דרכן, וזאת מבלי שיידרש פיקוח של בית המשפט והכונס הרשמי, ומבלי שכל העלויות הכרוכות בכך יושתו על קופת הציבור." מקובלת עלי עמדת הכנ"ר, כי נקודת המוצא היא שככל שמבקשת הפירוק היא החברה, להבדיל מנושיה, אין להטיל על הכנ"ר ועל הקופה הציבורית את מלאכתם של בעלי המניות, אשר הקימו חברה פרטית לתועלתם האישית. המחוקק אומנם קבע בסעיף 257 (1) לפקודת החברות, אפשרות לפירוק חברה בידי בית המשפט, כאשר החברה קיבלה החלטה על כך, אך מצומצמים ומיוחדים הם המקרים בהם יאושר פירוק בדרך זו. עמדה על כך המלומדת פרופ' ציפורה כהן בספרה פירוק חברות, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תש"ס-2000, בע"מ 91: "עילת פירוק זו אינה מקובלת בחיי המעשה, באשר בעלי המניות מוסמכים בהחלטה מיוחדת לקבל גם החלטה לפירוק מרצון של החברה, וההליך של פירוק מרצון הוא מהיר וזול יותר מאשר של פירוק בידי בית המשפט... נעשה שימוש בעילה זו, כאשר פירוק בידי בית-משפט סיפק לחברים יתרון, שלא יכולים היו להפיקו בפירוק מרצון. יוצא, איפוא, כי השימוש בעילת פירוק זו יתאפשר רק במקרים מיוחדים וחריגים, בהם לא עומדת בפני החברה דרך חלופית להביא לתוצאה אליה היא חותרת, או כאשר התועלת ו/או היתרון שיצמחו לחברה ו/או לבעלי מניותיה ו/או לנושיה בהליך פירוק כפוי, גבוהים משמעותית מאלה שבהליך של פירוק מרצון.  בענייננו לא הוצג טעם מיוחד לשימוש בעילה זו. פירוק בידי בית משפט לא יביא תועלת לנושי החברה, משנטען כי אין לה נכסים. העובדה שאף לא אחד מהנושים ביקש ליזום הליך של פירוק באמצעות בית המשפט, וכי אין הם מתנגדים להליך הפירוק שיזמה החברה, מדברת בעד עצמה. ניתן אף להניח כי אילו היו לחברה נכסים, הייתה מוגשת בקשת נושה לפירוקה. החברה אף לא הצליחה להראות כי תצמח  תועלת ממשית לבעלי המניות. ככלל, על בעל מניות המבקש את פירוק החברה להצביע על אינטרס אישי בפירוק החברה. "השאלה, אם להיענות לבקשתו של בעל מניות לפירוק החברה, צריכה להיות מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, שיתחשב באינטרסים של כלל הנושים ובעלי המניות וכן באפשרות של בעל המניות למצוא את תיקון המצב בדרכים חלופיות". (ציפורה כהן בספרה הנ"ל בעמ' 159-160). בעלי המניות לא הצביעו על אינטרס אישי בפירוק החברה באמצעות בית המשפט, לבד מהרצון לחסוך בטרחה הכרוכה בפירוק מרצון. יוסף כי ניתן לסיים את חיי החברה אף ללא הליך של פירוק. קיימים מקרים בהם לא נמצא בעל אינטרס לפירוקה, והחברה חדלה מלהתקיים, הלכה למעשה, מבלי שננקטו הליכים לחיסולה. חיסול החברה בדרך זו יכול להתבצע גם במקרה שלפנינו "כאשר לחברה אין נכסים, כך שהפירוק לא יקדם את הנושים במאומה ולהיפך - יטיל עליהם עלויות נוספות" (ציפורה כהן בספרה הנ"ל בע"מ 8). לפיכך, אני דוחה את הבקשה ומורה על סגירת התיק. פירוק חברה