דוגמא לפסק דין בנושא הפחתת קצבת הבטחת הכנסה בגלל חוב: 1. התובע הגיש תביעה בה עתר כנגד הפחתת 347 ₪ מקצבת הבטחת הכנסה. לכתב התביעה צורפה החלטת הנתבע מיום 5/10/10 ובה הודעה על חוב בסך 346 ₪ נכון ליום 5/10/10. כן צורפה תכתובת נוספת בינו לבין הנתבע משנת 2010. 2. בכתב ההגנה נטען כי בחודשים יוני ויולי 2010 שולמו לתובע גמלאות בשיעור גבוה מאלה שהגיעו לו וכי בתוצאה מכך נוצר חוב. 3. בישיבת קד"מ הורה בית הדין על הגשת תעודת עובד ציבור. 4. ביום 16/5/12 הוגשה תעודת עובד ציבור כדלקמן: "התובע מקבל הבטחת הכנסה מ- 1.5.2004 בעילת דורש עבודה ע"פ סעיף 2(א)(2) לחוק. נספח 1 - העתק טופס התביעה מיום 16.5.2004. נספח 2 - העתק טופס תביעה מיום 5.7.2006. נספח 3 - העתק טופס התביעה מיום 6.8.2008. בכל טופסי התביעה התובע חתום על כך שהוא מתחייב להודיע למוסד לביטוח לאומי למחלקת הבטחת הכנסה, על כל שינוי שיחול באחד הפרטים שמסר בטופסי התביעה בתוך 30 יום ממועד השינוי. נספח 4 - העתק טופס התביעה מיום 1.9.2010. במעמד הגשת התביעה ביום 1.9.2010 התובע מצהיר שעבד עד 8.2010. צירף תלושי שכר לחודשים 5.2010, 6.2010, 7.2010. עודכנו הכנסות מעבודה ביום 5.10.2010 ונוצר חוב ע"ס 346 ₪. להלן פירוט החוב: חודש 5.2010 לא נוצר חוב אלא זיכוי ע"ס 95 ₪ עבור החזר ביטוח בריאות. חודש 6.2010 נוצר חוב ע"ס 241 ₪ - התובע קיבל גמלה 1994 ₪ ברוטו מתוך הסכום הנ"ל נוכה 95 ₪ עבור ביטוח בריאות, לאחר עדכון הכנסות מעבודה (1293 ₪ הכנסה מעבודה), זכאותו לגמלה 1753 ₪. חודש 7.2010 נוצר חוב ע"ס 105 ₪ - התובע קיבל גמלה 1994 ₪ ברוטו מתוך הסכום הנ"ל נוכה ביטוח בריאות 95 ₪, לאחר עדכון הכנסה מעבודה (1157 ₪ הכנסה מעבודה), זכאותו לגמלה 1889 ₪. גובה החוב שנוצר - 346 ₪ + 2 ₪ הצמדה. מסכום החוב נוכה החזר ביטוח בריאות לחודשים 5.10, 6.10, 7.10 ע"ס 285 ₪. יתרת החוב שנותרה - 63 ₪. החוב נוכה ביום 14.12.2010 - 63 ₪. נכון להיום אין יתרת חוב. חישוב הכנסות מעבודה נערך בהתאם לסעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, המבוסס על סעיף 2 לפקודת מס הכנסה - כל הכנסה החייבת במס היא ההכנסה שתובא בחישוב לעניין גמלת הבטחת הכנסה". 5. התובע הגיש תגובה ובה טען: א. בחודשים מאי עד יולי 2010 עבד שלושה חודשים במוסדות חינוך בחולון, השתכר שכר גבוה בחודש יוני. ב. סך ההכנסה ברוטו היתה קטנה מההכנסה המירבית שמתיר החוק. ג. קצבת הכנסה בשנת 2010 עמדה על 1994 ₪. שכר יוני של התובע עמד על 1,035 ₪ ועוד 243.6 עבור נסיעות. ד. הכנסת התובע בחודש יוני היתה נמוכה מ- 3,031 ₪. ה. דמי הנסיעות משולמים מקצבת הבטחת הכנסה. אין להביא אותם בחשבון בחישוב ההכנסה. ו. תשלום דמי נסיעה הוא החזר של המעסיק על הוצאה שהוצאה בפועל. הסכום שהוצא בפועל והסכום שהחזיר המעסיק, מתקזזים. ז. הסתמכות המל"ל על הגדרת הכנסה שבסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, מתעלמת מכך שהוצאות נסיעה הן סכום המשולם כנגד הוצאה של העובד וכי סכום זה מתווסף להכנסה רק כדי למסות אותו. ח. המל"ל מחשב את הכנסות המבוטח מדי חודש בחודשו ולא בחישוב שנתי. רק אם ההכנסה השנתית של המבוטח, מחולקת ב- 12, עולה על ההכנסה המותרת, יש לשלול את הזכאות להבטחת הכנסה. ט. הכנסת התובע משכר במהלך כל שנת 2010 עמדה על 3,302 ₪, סכום הנמוך בהרבה מהסכום המירבי המזכה. 6. בהודעה נוספת מטעם התובע, טען: א. המל"ל מעוות את נושא דמי הנסיעה ויוצר במתכוון נוסחה חשבונית שתכליתה להפוך את דמי הנסיעה להכנסה פקטיבית. ב. ביטוח לאומי לא רשאי ליישם את הוראות חוק מס הכנסה באופן חלקי. כפי שחישוב המס הוא חישוב שנתי, כך גם חישוב ההכנסה אמור להיות חישוב שנתי. 7. לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן פסק הדין. 8. על פי הנתונים שהוצגו, התובע עבד בחודשים מאי עד יולי 2010. בחודש 6/10 השתכר 1,035 ₪ ברוטו ועוד 243.6 ₪ על נסיעות. בחודש 7/10 השתכר 176 ₪ ועוד 786 ₪, וכן 180 ₪ עבור נסיעות. 9. עפ"י הודעות שנשלחו לתובע וכן עפ"י תעודת עובד ציבור, בחודש יוני 2010 שולמה גמלה על סך 1,994 ₪ בעוד שהזכאות בפועל, לאור הכנסות התובע, עמדה על 1,753 ₪. בחודש יולי 2010, שולמה גימלה על סך 1,994 ₪ בעוד שהזכאות בפועל, לאור הכנסות התובע, עמדה על 1,889 ₪. 10. עקב כך נוצר חוב, שנוכה ע"י זיכוי מס בריאות וכן קיזוז סך 63 ₪ מהגמלאות. 11. עיקר טענתו של התובע היא לכך שהמל"ל התחשב בחישוב ההכנסות, במרכיב של דמי נסיעות. לטענת התובע, דמי נסיעות הינם החזר הוצאות בפועל, כנגד סכומים שהוציא העובד, לכן אינם מהווים הכנסה של העובד אלא מתקזזים אל מול הסכומים שהוצאו בפועל. התובע טען כי הוא ער לכך שעפ"י תקנה 2 לתקנות מס הכנסה, רכיב ההוצאות מהווה הכנסה כהגדרתה בחוק. לטענתו, ככל שהמל"ל פועל עפ"י הוראות מס הכנסה, עליו לפעול עפ"י כל הוראות הפקודה ולכן, יש לחשב את כלל ההכנסות בשנה מסויימת ועפ"י כך לקבוע את הזכאות, ולא הכנסות לחודש זה או אחר. 12. בכל הכבוד, טעות נפלה בידיו של התובע. חוק הבטחת הכנסה אינו מאמץ לתוכו את כלל הוראות פקודת הכנסה אלא סעיף ספציפי, סעיף 2 שעניינו הכנסות חייבות במס. כך נקבע בסעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1980: "(א) בחוק זה - הכנסה, הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, אף אם לא דווחה או הופקה או נתקבלה בישראל ...". על פי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה, הוצאות נסיעה הן בגדר הכנסה החייבת במס. אין בחוק הבטחת הכנסה הוראה המורה לבדוק את הכנסת המבוטח למשך שנה קלנדרית. ההיפך הוא הנכון. אדם יכול להרוויח בחודש מסוים סכום גבוה ביותר ובחודש שלאחריו לא להרוויח דבר. הבדיקה תעשה לפי הכנסה בחודש ספציפי ולא לפי הכנסה שנתית. 13. נוכח הוראות חוק ברורות, הנתבע פעל כדין כאשר לקח בחשבון את רכיב הוצאות נסיעה, במסגרת חישוב השכר הקובע. 14. לאור האמור, התביעה נדחית. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. הבטחת הכנסהחוב