דוגמא להחלטה בנושא העברת התיק לבית משפט אחר - סמכות מקומית: בפני בקשה למחיקה על הסף ולחילופין להעברת התביעה לבית המשפט השלום באשקלון. בפתח הדברים אציין כי ב"כ הנתבעים עתרה לשני סעדים לפי הסדר הבא: מחיקת התביעה על הסף נגד נתבעים מס' 1-2 ו- 4 מחמת חוסר יריבות ובהעדר עילה, ולחלופין העברת התביעה אל בית המשפט השלום באשקלון מחמת חוסר סמכות מקומית. כבר אציין כי הטענות לעיל אינן מתיישבות זו עם זו כטענות חלופיות שכן ההנמקה בגין כל אחת מהן הינה שונה. מסיבה זו אותיר את המחלוקת לעניין היריבות לבירור במהלך המשפט ומנגד אכריע במחלוקת הקשורה לטענה בדבר חוסר סמכות מקומית. בתמצית מדובר בתביעה כספית במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבעים 1-4 לפצותו בגין נזקים ישירים ועקיפים שנגרמו לו, עפ"י הנטען, עקב אספקת והתקנת מנוע בלתי תקין ברכבו ע"י הנתבעים. טענת הנתבעים בדבר חוסר סמכות מקומית הנה שמקום ביצוע העבודה וכן מקום מגורי הנתבעים הוא באשקלון. בתגובה לבקשה טען התובע כי סוכם בין הצדדים שמסירת הרכב תתבצע בישוב עכו. בנוסף לכך, סוכם גם שהתשלום, שהנו החלק המהותי והעיקרי של העסקה, יתבצע אף הוא בעכו, ולפיכך הסמכות המקומית לדון בתביעה הנה לבית המשפט בעכו. בתשובה לכך טענו הנתבעים כי מקום ביצוע העסקה היה באזור שיפוט ביהמ"ש באשקלון ומסירת הרכב בעכו הייתה כ"מחווה ללקוח בלבד", ואי אפשר "להעניש" את הנתבעים על כך שנתנו שרות טוב לתובע ולהקנות סמכות מקומית לביהמ"ש בעכו. התובע פנה למוסך באשקלון כדי לחסוך עלויות והיה עליו לקחת זאת בחשבון. דיון בהתאם לתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1983 (להלן: "תקסד"א"), תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לביהמ"ש אשר באזור שיפוטו מצוי אחד מאלה: מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע. מקום יצירת ההתחייבות. המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות. מקום המסירה של הנכס. מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים. החלופות המעוגנות בתקנה 3 הנ"ל הן חלופיות ולפיכך די בקיומה של אחת מבין החלופות הנ"ל כדי להעניק לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה. המחלוקת בין הצדדים נסובה בעיקר סביב חלופה (2), (3) ו- (4) לעיל. כעולה מכתב התביעה ולשם תיקון רכבו, פנה התובע טלפונית ביום 18.12.11 לנתבעים באמצעות הנתבע מס' 2. בין התובע לנתבע מס' 2 סוכם שהתובע יגרור על חשבונו את רכבו אל עסק הנתבעים באשקלון ובתוך 4 ימים יוחלף המנוע הישן במנוע משומש מיובא מחו"ל. לאחר ביצוע העבודות סוכם טלפונית בין התובע לנתבע מס' 2 כי הטנדר המתוקן יימסר לתובע, באמצעות נהג מטעם הנתבעים, באזור תחנת הרכבת בעכו כנגד תשלום התמורה במזומן במעמד מסירת הרכב; התמורה הנ"ל שולמה במזומן לנהג מטעם הנתבעים בעכו בנוכחות שכן של התובע ובתמורה מסר הנהג לתובע מעטפה שבתוכה ניירות של שטר מכר וחשבונית מטעם היבואנית. נטען כי בסמוך לאחר קבלת הטנדר נשמעו בו רעשים חזקים ובעקבות זאת סוכם בין התובע לנתבע מס' 2 על שליחת הטנדר לתיקון התקלה שתבוצע תוך יומיים ומסירת הטנדר לאחר התיקון תיעשה בכפר שמאי; בפועל תיקון התקלה ארך כשבוע וחצי ובניגוד למוסכם התבקש התובע לשלוח נהג מטעמו לאשקלון לצורך החזרת הטנדר לתובע; ביום 17.1.12 הגיע נהג מטעם התובע לקבלת הטנדר מהנתבעים ובדרך חזרה באזור יוקנעם התנתק "הפולי" הראשי של המנוע ולפיכך לא ניתן היה להמשיך בנסיעה אלא באמצעות גרר; התובע עדכן את נתבע מס' 2 לגבי התקלה השנייה אך נתבע מס' 2 סירב לשוחח עם התובע והוא נאלץ לגרור את הטנדר למוסך אחר; בהמשך התברר כי המנוע שסיפקו הנתבעים לתובע היה פגום ולאחר ניסיונות לתקנו היה צורך שוב בהחלפתו; כתוצאה ממעשי או מחדלי הנתבעים נגרמו לתובע, עפ"י הנטען, נזקים כבדים המסתכמים בסך של 49,555 ₪ כמפורט בסעיף 21 לכתב תביעתו. מנגד מודים הנתבעים כי התובע יצר קשר טלפוני ביום 18.12.11 עם נתבע מס' 2. לאחר דין ודברים סוכם כי התובע ישלח את רכבו לכתובת העסק באשקלון, וכך נעשה והרכב תוקן. הנתבע מס' 2 התקשר לתובע ועדכן אותו שהרכב מוכן אך התובע הודיע שאין לו איך להגיע לאשקלון ולאור זאת הציע נתבע מס' 2 לשלוח את נהג החברה שיחזיר לתובע את רכבו ואף ביקש מהתובע לחכות בתחנת הרכבת בעכו כדי שיוכל לחזור לאשקלון, וכך היה. כעבור שבוע, התקשר התובע לנתבע מס' 2 וטען שיש תקלה במנוע, וסוכם בין הצדדים כי התובע יביא את הרכב אל נתבעת מס' 1 אשר דאגה לתקן את התקלה במהרה ושחררה את הרכב לתובע. לגבי התקלה השנייה נטען כי זו אינה קשורה למנוע, אך הוצע כי התובע יביא את רכבו לאשקלון והנתבעת תתקן את התקלה בפולי. הנתבעים מכחישים את הנזק הנטען וטוענים כי התובע טוען בחוסר תום לב לפיצוי מופרז מהנזקים שלכאורה נגרמו לו וגובה התביעה אף עולה על שווי הרכב של התובע. אין חולק בין הצדדים כי פרטי העסקה של החלפת המנוע ברכב התובע סוכמו טלפונית בין נתבע מס' 2 לבין התובע ביום 18.12.11. כ"כ אין חולק כי סוכם בין התובע לנתבע מס' 2 שהתובע יגרור על חשבונו את רכבו לאשקלון לצורך ביצוע העבודות. הצדדים חלוקים לגבי משך ביצוע העבודות המרבי ותקינותה אך אינם חולקים כי פרטי העסקה לרבות מועדי הביצוע וכן גובה התמורה סוכמו מראש בין נתבע מס' 2 לתובע. כפי שפורט לעיל, רשאי תובע להגיש את תביעתו, שאינה כולה במקרקעין, בין היתר, לביהמ"ש שבאזור שיפוטו מצוי "מקום יצירת ההתחייבות". המלומדים דניאל פרידמן ונילי כהן בספרם "חוזים", כרך א', (תשנ"א- 1991) מציינים בעמ' 208-209: "במישור המקומי קובעת תקנה 3(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984, כי לבית המשפט תהא סמכות מקומית לדון בתובענה שעילתה בחוזה שמקום יצירתו בתחום שיפוטו של בית המשפט. החוזה נכרת במקום מסירתה של הודעת הקיבול, היינו במקום מושבו של המציע. אם המציע מתגורר בתל אביב, והניצע- בירושלים, תהא הסמכות המקומית לבית המשפט בתל אביב. כך אם תהליך כריתתו של החוזה בהתכתבות רגילה, או באמצעות תקשורת אלקטרונית מסוג כלשהוא: המכתב (או המברק) (הוא הודעת הקיבול) ניתן בירושלים, אך הוא נמסר בתל אביב. שיחת הטלפון "ניתנת" בירושלים, אך היא נמסרת למציע בתל אביב. הטלקס או הפקסימיליה ניתנים בירושלים, מקום מושבו של הניצע, אך הם נמסרים בתל אביב, עת הם מגיעים למקומו של המציע". בעניינו, כעולה מהעובדות שאינן שנויות במחלוקת פרטי העסקה להחלפת המנוע ברכב התובע סוכמו טלפונית בין התובע לנתבע מס' 2 בעקבות מודעה שפורסמה בלוח "פוקוס", צורפה כנספח ד' לכתב התביעה. עיון במודעה מלמד כי מלבד הכיתוב, תחת המילה "מנועים", "מבחר מנועים פירוק יבוא" ומס' טלפון ליצירת קשר אין פירוט כלשהו במודעה בדבר סוגי המנועים המסופקים ולגבי עלות מחירם ו/או התקנתם. עפ"י סדר הדברים וההיגיון הישר, ניתן להניח שלאחר שהתובע התקשר למספר הטלפון במודעה והביא לידיעת הנתבע מס' 2 את הצורך בהחלפת המנוע הישן ברכבו ואת נתוני רכבו ואת מפרט המנוע לו הוא זקוק, פירט הנתבע מס' 2 בפני התובע את תנאי העסקה המקובלים כפי שנהוגים בבית עסקם של הנתבעים (או מי מהם) לרבות גובה התשלום בגין ביצוע העבודות, ובהסכמת התובע לתנאי העסקה נעשה שלב "הקיבול" של העסקה ונכרת הסכם תקף בין הצדדים. מאחר והתובע הנו תושב כפר שמאי בגליל הרי שיש בכך כדי לקבוע כי "מקום יצירת ההתחייבות" הנו בתחום שיפוט של בית המשפט בעכו. למעלה מן הדרוש אציין כי הנתבעים טוענים כי מסירת הרכב לתובע בעכו, לאחר החלפת המנוע, בוצעה בעכו (במקום באשקלון) כאקט של מחווה של רצון טוב ללקוח. מנגד טוען התובע כי הדבר נעשה עפ"י סיכום מאוחר עם נתבע מס' 2 אך סיכום זה הינו חלק מההסכם הכולל ולפיכך מתקיימות גם חלופות 3(א)(3) ו- 3(א)(4) לתקסד"א לעיל. לטעמי, אינני רואה צורך להידרש למחלוקת זו נוכח מסקנתי לעיל, אם כי אני נוטה לקבל את עמדת התובע. סוף דבר, הבקשה נדחית. הנתבעים, הדדית, ישלמו לתובע הוצאות בסך 1,500 ₪ תוך 30 יום מהיום.סמכות מקומיתהעברת דיון