התובע מפנה להוראות הסכם המשבצת אשר תוחם את השכירות ל"מטרה חקלאית בלבד", ומדגיש כי הנתבעים אינם רשאים להשתמש בקרקע לשימושים שאינם חקלאיים. התובע מוסיף כי טענת הנתבעים בדבר אי תקפות הסכם המשבצת הינה "חרב פיפיות", שכן אם אין הסכם משבצת - היכן מעוגנת זכותם של הנתבעים להחזיק במקרקעין. דוגמא לפסק דין בנושא הסכם שכירות קרקע למטרות חקלאיות: המקרקעין נשוא כתבי התביעה הינם "מקרקעין מוסדרים" שבבעלות הקרן הקיימת לישראל, והתובע הוא אשר מנהל את המקרקעין על פי החוק. הנתבעת רכשה את הזכויות במשק 34 במושב בצרה בשנת 1946 (גוש 8976 חלקה 23 (חלקה א) וגוש 7743 חלקה 53 (חלקה ב)). במהלך ניהול ההליכים, ביום 5/5/11, נפטרה הנתבעת ז"ל. הנתבע (להלן "הנתבע"), הינו היורש היחידי של הנתבעת כמצוין בצוואתה. במשך השנים נבנו על הנחלות מבנים שונים. בתביעות שבפני עותר התובע להורות על הפסקת השימושים הלא חקלאים בנחלה, על הריסת המבנים שנבנו ללא היתר ובנוסף הוא עותר לתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש הלא חקלאי במבנים שהוקמו בחלקה ב'. לכתב התביעה צורפה גם הנתבעת 3 (להלן: "האגודה"), השוכרת את מקרקעי המשבצת מהתובע בהתאם לחוזי שכירות שהתחדשו מפעם לפעם (להלן: "חוזה המשבצת"). האגודה והתובע הסכימו כי התביעה כנגד האגודה תמחק. פרוט התביעות ת.א. 5412/05- בתביעה זו עותר התובע למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להשתמש בחלקה א' לשימושים שאינם חקלאיים בפרט במבנים המסומנים ב' ג' ד' ה' ו' וז' במפה 3111/24. עוד עותר התובע למתו צו עשה להריסת המבנים שנבנו ללא היתר שנבנו בחלקה א'. ת.א. 5408/05- בתביעה זו עותר התובע לתשלום דמי שימוש ראויים לשנים 1988-2005 בגין מבנים המסומנים ד' וה' שנבנו בחלקה ב' ולמתן צו להפסקת השימושים הלא חקלאיים ולהריסת המבנים שנבנו ללא היתר. ת.א 5413/05-בתביעה זו עותר התובע לתשלום דמי שימוש ראויים לשנים 1988-2005 בגין שימוש במבנים המסומנים ו' ז' ח' וט' שנבנו בחלקה ב' וכן למתן צו מניעה להפסקת השימושים הלא חקלאים והריסת המבנים שנבנו ללא היתר . ת.א 10626/06-בתביעה זו עותר התובע לתשלום דמי שימוש לשנת 2006 בגין שימוש במבנים המסומנים ו' ז' ח' וט' . ת.א. 10624/06- בתביעה זו עותר התובע לתשלום דמי שימוש לשנת 2006 בגין שימוש במבנים המסומנים ד' וה'. טענות התובע התובע מבסס את תביעתו על חובתו לנהל המקרקעין בשם ובעבור הבעלים, הקרן הקיימת לישראל . לטענתו, הנתבעים מחזיקים במקרקעין כ"ברי רשות" של האגודה בה הם חברים, אשר שוכרת את מקרקעי המשבצת מהתובע בהתאם לחוזי שכירות שהתחדשו מפעם לפעם. התובע טוען כי האגודה חתמה על חוזה משבצת ועל פי הוראותיו הוגדרה מטרת השכירות במקרקעין לצורכי חקלאות בלבד; הקמת מבנים משקיים ושימוש בהם למטרה חקלאית בלבד; הקמת יחידות מגורים ומגורים בהן; והקמת מבני ציבור ושימוש בהם. כאמור מטרת השכירות נקבעה בחוזה המשבצת והינה בעיקרה שימוש חקלאי. לגרסת התובע, הנתבעים משתמשים במקרקעין לשימושים שאינם חקלאיים ושימוש זה אסור. התובע מוסיף כי הנתבעים משתמשים במקרקעין שימוש מסחרי בלתי חקלאי ואף בנו במקרקעין מבנים נוספים והכל ללא הסכמתו ובניגוד להוראות הסכם המשבצת. התובע מדגיש כי הנתבע 2 הוא ה"רוח החיה" בכל הקשור לשימושים החורגים והוא זה אשר פועל במקרקעין ומשכיר את המבנים לשימושים חורגים . התובע עותר לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש בגין המבנים שנבנו בחלקה ב'. טענות הנתבעים הנתבעים טוענים כי נתבע 2 לא עשה שימוש במקרקעין וכל פעולה שפעל במקרקעין עשה זאת אך ורק כמיופה כוחה של הנתבעת 1. הנתבעים שוללים את הטענה כי נבנו על ידם מבנים שאינם חוקיים. עוד הם מכחישים את הטענה לשימוש חורג, ולמשך השימוש הנטען בכתב התביעה ולגובה דמי השימוש הנתבעים. לטענת הנתבעים, הם בעלי זכות החכירה לדורות בנחלה וזאת מכוח ההסכם שנחתם בינם לבין רסקו והוראות הסכם זה הם שחולשות על השימוש במשק, והפעילות בנחלה תואמת הסכם זה. עוד לטענתם הפעילות בנחלה נעשית כדין הם אינם נזקקים לאישור התובע, ואין במעשיהם משום הפרת הסכם המשבצת. לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית של הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, השמאי זאב כהן, לאמוד את שווי דמי השימוש בחלקה ב'. חוות הדעת מטעמו הוגשה ב - 29/5/11. מעשה בית דין הנתבע זנח בסיכומים מטעם הנתבעים את הטענה כי השימוש הלא חקלאי תואם את הוראות הסכם "רסקו". כך או אחרת שאלת השימוש המותר על פי הסכם "רסקו" נדונה והוכרעה על ידי כב' השופטת רות רונן במסגרת ת"א 1890/05 (להלן: "פסק הדין")). בפסק הדין נקבע כי התובעים זכאים להתקשר עם המנהל בהסכמי חכירה אישיים, ולאחר מכן יחשבו כחוכרים ולא כ"ברי רשות" (סעיפים 13 ו-14 לפסק הדין). עוד נקבע כי התובעים לא הוכיחו כי הם רשאים להשתמש בקרקע שימושים שאינם חקלאיים, ועל כן נדחתה עתירתם לקבוע כי במסגרת הסכם החכירה יותר להם לעסוק בעיסוקים שאינם חקלאים (סעיפים 15-23 לפסק הדין). בפסק הדין שניתן על ידי בת.א. 2640/07 מינהל מקרקעי ישראל נ. שפיץ אלכסנדר ז"ל קבעתי כי פסק הדין מקים "השתק פלוגתא" וקביעותיי שם ישימות גם לדיון כאן. הסכם המשבצת התובע מפנה להוראות הסכם המשבצת אשר תוחם את השכירות ל"מטרה חקלאית בלבד", ומדגיש כי הנתבעים אינם רשאים להשתמש בקרקע לשימושים שאינם חקלאיים. התובע מוסיף כי טענת הנתבעים בדבר אי תקפות הסכם המשבצת הינה "חרב פיפיות", שכן אם אין הסכם משבצת - היכן מעוגנת זכותם של הנתבעים להחזיק במקרקעין. הנתבעים טוענים כי הסכם המשבצת אינו רלוונטי ואינו חתום על ידי הנתבעים. טענה זו נזנחה על ידי הנתבעים בסיכומים, ואם אחרת יש לדחות טענה זו שכן זכויות הנתבעים אינן מרחפות בחלל ואין להם מעמד עצמאי וזכותם נסמכת על הסכמי המשבצת, וראה בעניין זה הדיון בת.א. 1788/07 מינהל מקרקעי ישראל נ. שפרונץ ואח'. המבנים והשימושים בחלקה א' לטענת התובע הוקמו בחלקה א' מבנים ללא היתר ונעשו במקום שימושים שאינם חקלאים. בתביעה עותר התובע למתן צו להפסקת השימוש הלא חקלאי ולהריסת המבנים שנבנו ללא היתר. א. מבנה המסומן ב' במפה 3111/24 (נספח א לסיכומים) התובע טוען כי הנתבעים בנו מבנה בשטח של 117 מ"ר המשמש למגורים. התובע מפנה בעניין זה לדו"ח פקח מטעמו, מר יוסף חברוני, אשר ביקר במקום ב- 13/9/05 וראה כי קיימות במקום 2 יחידות דיור מאוכלסות (נספח ה' לכתב התביעה). הנתבע טוען בעניין זה כי המבנה הוקם בהיתר כאשר הוא יועד לשמש ואף שימש בפועל לבית אימון. בשנת 1986 פעלה הנתבעת לשינוי היעוד לבית מגורים וזאת נוכח גל העליה מרוסיה. הנתבע מפנה בענין זה לתצהיר המשלים אשר הוגש על ידו ב- 13/7/11 לו צורף העתק הבקשה שהגישה הנתבעת בשנת 1986 להפיכת בית האימון למבנה המגורים. התובע משיב בסיכומי התשובה כי הבקשה אינה נושאת אישור של גורמי התכנון ועצם הגשת הבקשה אינו מוביל למסקנה כי שינוי היעוד אושר. אכן, עצם הגשת הבקשה אינו הוכחה כי ניתן לנתבעת אישור לשינוי יעוד מבית אימון לשימוש למגורים ואולם יש בבקשה הוכחה כי מבנה ב' או לפחות חלקו הוקם על המקרקעין בהיתר ולפני שנים רבות. בנסיבות אלו עתירת התובע להורות על הריסת המבנה נדחית . הנתבע לא הוכיח כי ניתן היתר לשינוי היעוד למגורים ועל כן יש לקבל את עתירת התובעת לעניין הפסקת השימוש הלא חקלאי. ב. מבנים המסומנים ג' ד' וז במפה 3111/24לטענת התובע הקימו הנתבעים מבנה בשטח של כ- 24 מ"ר, ללא היתר והם משתמשים בו למחסן (מבנה ג). עוד הציבו קרוואן בשטח של 44 מ"ר ללא היתר המשמש למגורים (מבנה ד') ומבנה של 12 מ"ר ללא היתר המשמש למגורים (מבנה ז'). התובע מפנה בעניין זה לדו"ח הפקח חברוני הנ"ל אשר מתאר את המבנים והשימוש שנעשה בהם. הנתבעים טוענים כי אין בסיס לטענה כי מבנים אלו נבנו ללא היתר. לטענתם המבנים נבנו לפני עשרות בשנים, והדרישה לאלץ אותם כיום למצוא את היתרי הבניה מקוממת. הנתבעים לא שיכנעו אותי בטענתם זו; הנתבעת לא מסרה גרסה מפורטת בתצהירה והמפה שצורפה לבקשה לשינוי יעוד במסגרת התצהיר המשלים תומכת דווקא בטענת התובע; במפה זו, שנערכה בשנת 1986 והמתארת את המצב הקיים בחלקה א',מבנים ד וז' כלל אינם מופיעים. על כן המסקנה היא, כי מבנים אלו לא היו קיימים בשנת 1986. במפה זו מתואר מבנה ג' כסככה למכוניות. אשר על כן, אני מקבלת את עתירת התובע למתן צו להפסקת השימוש הלא חקלאי באשר למבנים אלו, צו הריסה למבנים ד' וז' והצו להשבת המחסן לסככה באשר למבנה ג'. ג. מבנה המסומן ה' במפה 3111/24. לטענת התובע הקימו הנתבעים מבנה איסכורית בשטח של כ499 מ"ר המשמש למחסן. התובע מפנה לדו"ח הפיקוח של המפקח חברוני מיום 21/8/05 הנ"ל, אשר ביקר במקום אך לא בדק מה מצוי בתוך המבנה לאחר שמצא כי המבנה סגור. הנתבעים טוענים כי המבנה שימש שנים רבות כלול וכיום מאוחסן בו ציוד של המשפחה. עוד מציינים הנתבעים כי גם מבנה זה הוקם ביחד עם בית האימון בשנות הארבעים או החמישים וכיום אין באפשרותם להמציא את היתר הבניה. מבנה זה בדומה למבנים ד' וז' אינו מופיע בבקשה להיתר שצורפה לתצהיר המשלים מכך יש להסיק כי מבנה זה לא היה קיים בשנת 1963 ועל כן טענת הנתבעים כאילו המבנה נבנה בשנות הארבעים או החמישים לא הוכחה. לא השתכנעתי כי מדובר בבניה ישנה, ועל כן אני מקבלת את עתירת המינהל להורות על הריסת מבנה זה. ד. מבנה המסומן ו' במפה 3111/24לטענת התובע בנו הנתבעים מספר מבני מגורים המשמשים כצימרים וזאת על פני שטח של 3,462 מ"ר התובע מפנה לדו"ח הפיקוח של המפקח חברוני מיום 21/8/05 הנ"ל. הנתבעים טוענים כי בשטח הנ"ל הוצבו 3 "צריפים" בשטח של כ15-20 מ"ר כל אחד וכן קרוואן נייד החונה בשטח חלקה א'. הנתבעים טוענים כי שלושת המבנים הוקמו למטרת השכרה לעולים במסגרת המדיניות הממשלתית דאז. הנתבעים מודים כי "הוראת השעה פגה בשנת 2004 אך לטענתם אין להורות על הריסת המבנים שכן ניתן יהיה להכשיר את הבניה בעתיד. גם אם נכונה טענה זו, לפיה המבנים נבנו מכוח "הוראת השעה", עדיין היה על הנתבעים להסדיר חוקיותם של מבנים אלו לאחר שהוראת השעה פקעה. משלא הוסדרו המבנים יש לאסור את המשך השימוש החורג ולהורות על הריסתם תוך מתן ארכה להסדרתם. באשר למבנה הקרוואן טוענים הנתבעים בסיכומים כי זהו מבנה נייד החונה בחצר הבית והתובע אינו רשאי להתנגד להצבתו. טענה זו, לפיה מדובר בנגרר אינה מופיעה בתצהיר הנתבעים ולא מצאתי לה אחיזה בראיות שהוצגו. הפקח חברוני מתאר בדו"ח הפיקוח ארבעה מבני עץ והנתבעים לא הציגו גרסה סותרת או ראיות אחרות . משלא הביאו ראיה לסתור לא בתצהיר ולא בדרך של הצגת תמונות הרי לא ניתן לקבל את טענתם לפיה מדובר במבנה נגרר. לפיכך אני מקבלת את עתירת התובע ומורה על מתן צו איסור שימוש למבנה הרביעי וצו הריסה למבנה זה, תוך מתן ארכה להסדרתו. המבנים והשימושים בחלקה ב' א. מבנה המסומן ה במפה 3111/65לטענת התובע, הנתבעים הקימו מבנה אסכורית בשטח של 1,105 מ"ר אשר שימש כאתר אירועים וכמחסן רהיטים. בסעיף 9 לתצהיר הגב' דנה חן מטעם התובע נטען כי מבנה זה הוקם ללא היתר בניה. הנתבעים צרפו לתצהירם את העתק ההיתר שניתן בשנת 1997 להקמת לול. בסיכומים מטעמו חוזר בו התובע מן הטענה כי המבנה נבנה ללא היתר ומדרישתו להרוס את המבנה ודורש כי יינתן צו האוסר שימוש חורג במבנה זה. הנתבעים טוענים כי הנתבעת התכוונה להקים במקום לול אך לאחר קבלת ההיתר בשנים 1998-1999 שינתה הממשלה את מדיניותה ולא נתנה מכסות יצור ללולים באזור השרון. הנתבעת אשר נטלה על עצמה התחייבויות כספיות בחרה להשכיר את המבנה ובכך לנסות ולהשיב את השקעותיה ( סעיפים 15- 16 לתצהירה). הנתבעים אינם חולקים כי השימוש המותר הינו ללול ושימוש אחר אסור, ועל כן יש לקבל את עתירת התובע למתן צו האוסר שימוש חורג בנכס. ב. מבנה המסומן ו' במפה 3111/65המדובר במבנה אסכורית בשטח של 340 מ"ר בתוספת גלריה חלקית אשר שימש בעלי עסקים לאיחסון ושווק רהיטים, וכן שימש לעסק של גידול דגי נוי. גם באשר למבנה זה טען התובע כי הוא הוקם ללא היתר ולאחר שהוצג לו על ידי הנתבעים היתר לבניית מחסן בשטח של 208 מ"ר הוא עותר כי ינתן צו להריסת חלק המבנה שנבנה ללא היתר, ולהורות על הפסקת השימוש החורג במקום. הנתבעים טוענים בסיכומים כי המבנה משמש כמחסן ליעוד חקלאי ולא נעשה בו שימוש חורג. לטענה זו של הנתבעים לא מצאתי אישוש בראיות; הפקח חברוני מצא בביקורו במקום מיום 19/6/06 כי המבנה משמש למחסן שיווק לרהיטים ואילו הנתבעים בתצהיר מטעמם אינם טוענים כי נעשה במקום שימוש חקלאי התואם את ההיתר, לפיכך יש לקבל את עתירת התובע בדבר הפסקת השימוש החורג והריסת התוספת למבנה אשר נבנתה ללא היתר. ג. מבנה המסומן ז' במפה 3111/65המדובר במבנה איסכורית בשטח של 1,024 מ"ר אשר שימש בין היתר לבתי עסק לשיווק רהיטים ולמכון לפיתוח מוצרים. גם באשר למבנה זה טען התובע בתחילה כי הוא הוקם ללא היתר ולאחר שהוצג לו היתר ללול חזר בו התובע מדרישתו להרוס את המבנה והוא עותר כי יינתן צו האוסר את השימוש החורג במבנה. יש לקבל עתירתו זו . ד. מבנה המסומן ח' במפה 3111/65המדובר בסככת איסכורית בשטח של 74 מ"ר אשר לטענת התובע נבנתה ללא היתר. הנתבעים לא הציגו היתר המאשר הקמת סככה זו, ואני מקבלת את עתירת התובע להורות על הריסת המבנה. ה. מבנה המסומן ט 'במפה 3111/65התובע טוען כי הנתבעים הציבו 2 מכולות ללא היתר בניה. הנתבעים טוענים כי מדובר במכולה אחת בלבד זו הוצבה על ידי השכן ונלקחה על ידו לאחר הגשת חוות דעת השמאי. המפקח חברוני מציין בדו"ח הפיקוח מיום 19/6/06 כי נמצאו במקום 2 מכולות. מחוות דעת השמאי זאב כהן עולה כי לאחר הגשת התביעה, במועד הביקור במקום ביום 28/12/10 נמצאה במקום מכולה אחת בלבד. לפיכך יש לקבל את עתירת התובע ולהורות על סילוק אותה מכולה. ו. שטח המסומן ד' במפה 311/65לטענת התובע שטח זה משמש כחניית אספלט לרכבי הלקוחות הפוקדים את המתחם המסחרי שהוקם במקום. גם באשר לשטח זה יש לאסור שימוש שאינו חקלאי. תקופת השימוש החורג בחלקה ב' התובע טוען כי הנתבעים השתמשו במבנים חלקה ב' בין השנים 1998-2006 ועליהם לשלם לו דמי שימוש בגין תקופה זו. הנתבעים טוענים כי השימוש החורג הופסק עוד לפני הגשת התביעות. אדון בטענות הצדדים באשר למשך תקופת השימוש באשר לכל מבנה ומבנה. מבנה המסומן ה' - התובע מפנה לדו"חות הפקח חברוני שנערכו בין השנים 1999-2006 המעידים לטענתו כי השימושים במקרקעין המשיכו לכל אורך התקופה הנטענת על ידו. הנתבעים טוענים כי ביום 4/10/04 ניתן צו הפסקת שימוש באשר למבנה ה' ומאז המבנה אינו מושכר ו"הצו קויים ככתבו וכלשונו" (סעיף 24 א' לסיכומים). התובע משיב כי הנתבע המשיך והשתמש במבנה הנ"ל ולראיה הוגשו כנגדו כתבי אישום בגין הפרת צווים אלו (מוצגים ת/4, ת/5. ת/6, ת/7). מדוחות הפיקוח של חברוני עולה כי הוא ביקר במקום ב- 18/11/99 וב= 31/1/02 ומצא כי נעשה שימוש מסחרי במבנה. ביקור נוסף נערך ב- 5/7/05 (לאחר שניתן צו ההפסקה השיפוטי) ונמצא כי המבנה משמש את חב' "נאטוצי" לעודפי רהיטים. בביקור שנערך ב- 19/6/06 נמצא כי במבנה ה' פועל אתר אירועים בשם "הקוביה" ומחסן לשיווק רהיטי "ניקולטי". עדותו של הפקח חברוני לא נסתרה בדרך כלשהיא. חיזוק לעדותו זו אני מוצאת בכתבי האישום שהוגשו כנגד הנתבע כאשר הנאשם מודה בדיון מיום 9/1/06 כי השתמש במבנים לשימוש חורג (ת/4) ואף עותר במסגרת טיעוניו לעונש כי ביצוע הצו לאיסור שימוש שיוטל במסגרת העונש ידחה לפרק זמן של 3 שנים. המסקנה הנובעת מעתירתו זו של הנאשם הינה כי במועד הדיון בשנת 2006 טרם הופסק השימוש החורג ועל כן הוא נזקק לארכה נוספת במסגרת ההליך הפלילי. לאור האמור התובע הוכיח כי הנתבעים השתמשו במבנה ה' לשימוש חורג החל מ18/11/99, מועד ביקורו הראשון של הפקח חברוני ועד לשנת 2006 מבנה המסומן ו'- הפקח חברוני ביקר במקום ב- 18/11/99 וב- 31/1/02 ומצא כי נעשה שימוש מסחרי במבנה. ביקור נוסף נערך ב5/7/05 ונמצא כי המבנה משמש לעודפי רהיטים. בביקור שנערך ב19/6/06 נמצא כי במבנה ו' פועל מחסן לשווק רהיטים של "נטוצי" וסינרהיט". עדותו של הפקח חברוני לא נסתרה בדרך כלשהיא. חיזוק לעדות זו אני מוצאת בהכרעת הדין (ת/4) הנ"ל. מבנה המסומן ז'- מבנה זה שימש כחנות רהיטים כמפורט בדוחות הנ"ל של הפקח חברוני. עדותו לא נסתרה וחיזוק לה אני מוצאת הן בכתבי האישום שהוגשו כמפורט לעיל והו בעובדה שבעת ביקור שערך מומחה בית המשפט ב- 12/10 עדיין פעלה החנות במקום. לפיכך התובע הוכיח כי הנתבעים השתמשו במבנה ה' לשימוש חורג החל מ18/11/99, מועד ביקורו הראשון של הפקח חברוני ועד לשנת 2006 . מבנים ח' וט' - המבנה ח' הינו סככה בשטח של 74 מ"ר. הנתבעים טוענים כי לא נעשה כל שימוש בסככה זו שנים רבות. בדוחות הפקח חברוני שקדמו להגשת התביעה אין איזכור למבנה זה. בדו"ח מיום 19/6/06 נזכרת הסככה אך אין תיעוד לעובדה כי נעשה שימוש בסככה זו. גם מומחה בית המשפט מצא כי הסככה אינה בשימוש. לטעמי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי נעשה שימוש בסככה זו בתקופה נשוא כתבי התביעה. מבנה ט' - הינו 2 מכולות שהוצבו כאשר אין להם איזכור בדוחות שנערכו לפני הגשת התביעה, הן נזכרות בדוח מ- 19/6/06 ואחת מהן נלקחה מהמקום לפני ביקור המומחה במקום. כך או אחרת, המומחה קובע בחוות הדעת מטעמו כי לא אמד את שווי דמי השימוש באשר לנכסים אלו תוך שהוא קובע כי "הסככה הפתוחה ושתי המכולות הינם חלק מקובל בנוף החקלאי וכל הכנסה נוספת שיתכן ויניבו הינה שולית וראויה לשימוש חקלאי". התובע אינו חולק בסיכומיו על קביעה זו של המומחה ולא מצאתי מקום לסטות ממנה. דמי השימוש עתירת התובע בעניין דמי השימוש מבוססת על הטענה כי המקרקעין הוחכרו לנתבעים לשימוש חקלאי בלבד, ובהתאם לכך, שולמו דמי חכירה על פי הערכת הקרקע כקרקע לשימוש חקלאי. בפועל השתמשו הנתבעים בקרקע לשימוש שאינו חקלאי, ועל כן הוא זכאי לתשלום דמי שימוש. אני מקבלת טענה זו של הנתבע, לפיה הנתבעים מחוייבים בתשלום דמי שימוש על פי השימוש שנעשה. הנתבעת טוענת כי השימוש הלא חקלאי היה כורח המציאות כאשר המבנים הוקמו בהשקעה כספית אדירה ולאחר מכן שינתה המדינה את מדיניותה בעניין המכסות. עם כל הצער וההבנה למצבה של הנתבעת, הרי שהמקרקעין הועמדו לרשותה לשימוש חקלאי וכל שימוש אחר פוגע בקופת הציבור אשר התובע אמון עליה ועל כן עליה לשלם את המגיע בגין השימוש המסחרי. כאמור בשאלת שווי דמי השימוש מונה מומחה מטעם בית המשפט המהנדס והשמאי זאב כהן. בכתב התביעה עתר התובע לקבוע כי דמי השימוש יעמדו על הסך של 10% לשנה מערך הקרקע לשימוש המסחרי וזאת בהתאם להחלטה 755 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל. בדיון שהתקיים בפני המומחה הסכימו הצדדים כי יש להעמיד את דמי השימוש על 5% ושאלה זו אינה במחלוקת עוד. מומחה בית המשפט התייחס בחוות הדעת לדמי השימוש לשנים המאוחרות לכתב התביעה (2007-2008). התובע מבקש לאמץ קביעה זו של המומחה כאשר לשיטתו, יש מקום לסטות מהכלל לפיו תביעה מתגבשת ביום הגשת התביעה. התובע מפנה בענין זה לאמור בע"א 396/89 יהודית שדה נ. יצחק קבורס במסגרתו חויבה המערערת בתשלום דמי שימוש עד ליום הפינוי בפועל. אני דוחה טענה זו של התובע; העדויות שהובאו מטעם התובע מתייחסות לשימוש שנעשה עד שנת 2006 ומשאין בפני טיעון עובדתי מפורט מטעם התובע אין מקום לקבוע על סמך חישובי המומחה כי נעשה שימוש גם בתקופה שלאחר הגשת התביעה. במיוחד אמורים הדברים כאשר התובע ניהל את תביעתו על מי מנוחות והיה לו אפשרויות רבות לבקש לתקן את כתב התביעה ולאפשר לנתבעים להתגונן כנגד טענתו כי המשיכו והשתמשו במבנים בשנים המאוחרות לכתב התביעה. הנתבעים טוענים כי השמאי שגה כאשר קבע תקופת שימוש רצופה של מספר שנים בהסתמך על דוחו"ת הפיקוח של הפקח חברוני בעוד שקיים פער של מספר שנים בין ביקור לביקור. אני דוחה טענה זו של הנתבעים; התובע אינו מחויב לבקר בנכס מדי חודש בחודשו די לו בהצגת הדוחו"ת אשר המסקנה ההגיונית העולה מהם הינה כי התבצע שימוש מסחרי רצוף במקום. הנטל עובר לכתפי הנתבעים להוכיח כי הפסיקו את השימוש לתקופות קצובות בין דו"ח לדו"ח והם לא עשו זאת. ב"כ הנתבעים טוען כי אין לפקוד על הנתבעת את "חטאה" כאשר לא שמרה את חוזי השכירות ואין באפשרותה בחלוף שנים כה רבות להציג חוזים אלו . לכך יש להשיב כי התובע פנה לנתבעת בשנים הרלוונטיות התריע בפניה כי הוא מתנגד לשימוש המסחרי , כי עליה לחדול משימוש זה וכי היא תידרש לשלם דמי שימוש (נספחים י"ב וי"ג לתצהיר הגב' דנה חן). משידעה הנתבעת בזמן אמת כי בכוונת התובע לתבוע תשלום הרי שאין לה להלין אלא על עצמה כי לא שמרה את האסמכתאות המתאימות. עוד יצוין כי בידי הנתבעים אפשריות נוספות להוכחת טענתם (מסירת גרסה מפורטת , פתיחת מסמכי הנהלת החשבונות, עדות השוכרים ועוד) אך הם לא עשו דבר. הנתבעים מקבלים את קביעת השמאי באשר לשיעור דמי השימוש אך לטענתם היה עליו להפחית משימוש זה את דמי השכירות אשר היו משולמים לנתבעת במידה וזו הייתה משכירה את המבנים ליעודם המקורי, לול, ועל כן יש להפחית כשליש מדמי השימוש שנקבעו. איני סבורה כי יש לבצע הפחתה נוספת בדמי השימוש שנקבען על ידי המומחה שכן זה הפחית את שווי השימוש החקלאי משווי הקרקע ללא פיתוח, והוא מציין במפורש בחוות הדעת כי "הובא בחשבון דמי שימוש בשיעור 5% מפער השווי בין השימוש למבנה החקלאי שהותר, לשימוש המסחרי שנעשה" (עמ' 20 לחוות הדעת). התובע אינו חולק על קביעות המומחה ומבקש לאמצם, בכלל זה הוא אינו חולק על קביעת המומחה כי השימוש במבנה ד' הופסק באמצע שנת 2006, ועל כן יש לאמץ קביעה זו. באשר לשנת 1999 כמפורט לעיל, התובע הביא ראיות לשימוש חורג החל מיום 18/11/99 ועל כן יש לסטות מחשוב המומחה ולחייב את הנתבעים לתקופה חודש ו13 יום ולא לשנה שלמה. לאור האמור אני קובעת את דמי השימוש כדלקמן: שנת 1999- 13,936 ₪ שנת 2000- 114,313 ₪ שנת 2001- 89,191 ₪ שנת 2002- 104,023 ₪ שנת 2003- 114,292 ₪ שנת 2004- 129,742 ₪ שנת 2005- 139,035 ₪ שנת 2006- 91,396 ₪. לסכומים שנקבעו יש להוסיף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 31/12/99 לדמי השימוש לשנת 1999 והפרשי ריבית והצמדה החל מ- 1/1 באותה שנה לכל אחת מהשנים 2000-2006. החלטה 1101 ב"כ הנתבע טוען בסיכומים כי יש לפעול על פי החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1101 ולחייב את הנתבע בתשלום בגין 4 שנים בלבד. ב"כ הנתבע מפנה להוראת סעיף 4.2.1 להחלטה זו הקובע כי בעל זכות אשר הסדיר את השימוש הבלתי מוסדר תוך שנתיים ממועד ההחלטה ישלם בגין חובות העבר 5% מערך הקרקע לשנה וזאת לתקופה של ארבע שנים גם אם משך השימוש הבלתי מוסדר היה ארוך יותר. ב"כ הנתבע מוסיף וטוען כי נגד החלטה זו הוגשו מספר עתירות לבית המשפט העליון ובעקבות כך החליט מינהל מקרקעי ישראל כי עד להכרעה שיפוטית לא תופעל החלטה 1101 . פס"ד בבג"צ 5794/07 ניתן ביום 9.6.11 ואישר את החלטה 1101. הנתבע טוען כי התובע לא אפשר לנתבעת להשלים את הסדרת הקרקע ועל כן יש לחייבה בתשלום בגין 4 שנים בלבד. אני דוחה טענה זו שכן סעיף 4.2.1 עניינו במבנים שהוקמו בחלקת המגורים בשטח של עד 500 מ"ר ואילו המבנים נשוא דיון זה הוקמו בחלקה ב' ושטחם גדול בהרבה. חיוב הנתבע במהלך ניהול התביעות נפטרה הנתבעת. בהתאם לצוואתה, הנתבע הוא היורש את הזכויות בנחלה. לפיכך מחויב הנתבע בחובות הנתבעת, בהתאם לחלקו בעזבון. יצויין כי הנתבעת העידה כי הנתבע הוא אשר מנהל את השכירויות ואת השימושים השונים בנחלה (סעיף 14 לתצהיר) ועל כן לעיזבון הייתה האפשרות להציג גרסה מלאה לעניין השכירויות באמצעות הנתבע. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, נפסקים בזאת הסעדים כמפורט להלן: א. ניתן בזאת צו המורה לנתבעים להפסיק את השימושים החורגים הנעשים שלא לצורכי חקלאות, בחלקה א' ובחלקה ב' ובפרט לגבי המבנים המפורטים להלן: מבנה ב' במפה 3111/24, מבנים ג' ד' וז במפה 3111/24, מבנה ו' במפה 3111/24, מבנה ה' במפה 3111/65, מבנה ו' במפה 3111/65, מבנה ז' במפה 3111/65, שטח ד' במפה 311/65. צו זה יכנס לתוקפו תוך 30 יום. ב. ניתן בזאת צו עשה לפיו על הנתבעים להתאים את מבנה ג' במפה 3111/24 לסככה. ג. ניתן בזאת צו להריסת הבנייה הבלתי חוקית שנבנתה ללא היתר, בחלקה א' ובחלקה ב', לגבי המבנים המפורטים להלן: מבנים ג' ד' וז במפה 3111/24, מבנה ה' במפה 3111/24, מבנה ו' במפה 3111/24, מבנה ח' במפה 3111/65, מבנה ט ' במפה 3111/65, וכן להריסת התוספת למבנה ו' במפה 3111/65. צווים אלו יכנסו לתוקף בחלוף 6 חודשים מהיום על מנת לאפשר לנתבעים, לפעול להסדרת המבנים בתקופה זו . ד. אני מחייבת את הנתבעים לשלם למנהל דמי שימוש ראויים בהתאם לפירוט הבא: עבור שנת 1999- 13,936 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 31/12/99 , עבור שנת 2000- 114,313 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 1/1/00, עבור שנת 2001- 89,191 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 1/1/01, עבור שנת 2002- 104,023 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 1/1/02, עבור שנת 2003- 114,292 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 1/1/03, עבור שנת 2004- 129,742 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 1/1/04, עבור שנת 2005- 139,035 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 1/1/05, ועבור שנת 2006- 91,396 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 1/1/06. ה. ניתן היתר לפיצול סעדים לתביעת דמי השימוש הראויים בגין השימושים החורגים שנעשו על ידי הנתבעים בחלקה א'. ו. נוכח התנהלות התובע אשר הגיש תביעה להריסת מבנים אשר ניתן להם היתר בניה, מצאתי מקום לחייב את הנתבע בהוצאות בסך 15,000 ש"ח בלבד. חוזה שכירותחוזהחקלאותשכירות