כבר נפסק כי "בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת האירוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על-מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו" (ר' עב"ל 507/07 יניב אפרוני - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 25/3/2008; דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי - שמעון הירשהורן, פד"ע כ 349; דב"ע מב/0-160 אבו ערב עלי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט"ו 281). מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הוכחת תאונת עבודה: לפנינו תביעתו של התובע להכיר בפגיעה בברכו, שאירעה לטענתו ביום 27/6/2007 - כתאונת עבודה. משהתובע טוען כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין מר מיכאל שיראזי, ומשמיכאל שיראזי לא דיווח על התובע כעובדו בחודש 6/2007 או בכל חודש אחר - שלח הנתבע למר שיראזי הודעה לצד השלישי (להלן - שיראזי או הצד השלישי). התובע יליד שנת 1980, עלה לארץ מרוסיה בשנת 1997. ביום 30/7/08 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, בה טען כי ביום 27/6/07 נפגע בעבודה; וכך תיאר את הפגיעה: "תוך כדי עיסוקי בפירוק המשאית, עמדתי בתוך הקונטינר ותוך כדי ירידה ממנה נפלתי על הגב ונתקעה רגל שמאל בנפילה"(להלן- התאונה וגם האירוע). הנתבע דחה את תביעת התובע ביום 16/6/09, מן הטעם שאינו מבוטח בביטוח שכיר וכי לא הוכחו יחסי עובד-מעביד בין התובע לשראזי; וכן לאור הוראות סעיף 296 לחוק, הואיל והודעתו לנתבע הוגשה בחלוף למעלה משנה מיום האירוע התאונתי הנטען. ב"כ התובע טוענת כי יש ליתן אמון בגרסתו של התובע לתאונה ובעדותו בבית הדין, אשר נתמכת בעדויות הנוספות שנשמעו ולכן על בית הדין להכיר בתאונה מיום 27/6/07 כתאונת עבודה. עוד טוענת ב"כ התובע כי התצהירים שהוגשו והעדויות שנשמעו לפני בית הדין מוכיחים כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לשיראזי וכי אין בעובדה ששיראזי לא מילא אחר חובתו להנפיק לתובע תלוש שכר ובכך לבטח אותו, כדי לפגוע בזכויותיו של התובע כלפי הנתבע כעובד. באשר למועד בו הוגשה התביעה - טוענת כי האיחור נגרם בגלל סירובו של שיראזי להכיר באירוע תאונתי בעבודה ומכל מקום - מדובר באיחור קל, שאינו מצדיק אי הכרה בתאונה כתאונת עבודה. ב"כ הנתבע טוענת כי אין להכיר בתאונה כפגיעה בעבודה. כל העדים מכירים את התובע והינם בעלי אינטרס ומשכך אין לקבל את גרסתם כי הוא אירע בעבודה. ועוד, בכרטיסיו הרפואיים שנרשמו בסמוך לאירוע לא נרשם דבר על קרות אירוע כלשהו בעבודתו. ולהיפך, התובע מסר בהודעתו על הפגיעה כי האירוע ארע בשעה 18:00 לערך ואילו לבית החולים הגיע התובע רק בחצות ומסר על חבלה שעה וחצי קודם לכן. מכאן, אפשר שבכלל נחבל התובע בביתו. עוד טוענת ב"כ הנתבע כי במועד האירוע התובע לא היה מבוטח - לא שולמו בעדו דמי ביטוח לנתבע, ואף הוא לא שילם דמי ביטוח בעצמו (כעובד עצמאי). התובע אף לא הוכיח כי במועד האירוע התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין שיראזי או מעביד אחר. התובע מעולם לא דווח לנתבע כעובד של שיראזי והתובע לא המציא תלוש שכר שלו לחודש בו אירע האירוע משיראזי. לבסוף מציינת ב"כ הנתבע כי באם יחוייב הנתבע על ידי בית הדין לשלם סכום כלשהו לתובע בגין האירוע הנטען על ידי התובע, כי אז יהיה על הצד השלישי, שיראזי, לשפות את הנתבע באופן מלא ולשלם כל סכום אשר יחוייב בו הנתבע. ב"כ הצד השלישי מצטרף לטענות ב"כ הנתבע ועוד מוסיף כי מעולם לא העסיק את התובע. שיראזי פנה לחברו של התובע, מר פרביס אברמוב (להלן - פרביס), והעסיק אותו כקבלן משנה לעבודת פירוק הקונטיינר במהלכה טוען התובע כי אירעה התאונה. פרביס הוא שהביא את התובע ושני חברים נוספים מטעמו, נתן להם הוראות לעניין ביצוע העבודה ושילם להם מתוך סכום התמורה שסיכם עם שיראזי. בענייננו עולות אפוא שתי סוגיות, האחת - האם הפגיעה בברכו של התובע אירעה בזמן שעבד בפירוק המשאית בתאריך 27/6/07? והשנייה - האם בכלל היה התובע בגדר "עובד" במועד זה, בין של שירזי או של פרביס? כאשר תשובה שלילית על השאלה הראשונה מאיינת את הצורך בדיון בשאלה השנייה. נקדים ונאמר כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי פגיעתו בברך אירעה בזמן שעבד בפירוק המשאית, בתאריך 27/6/2007. התובע טוען, כאמור, כי נפצע במהלך עבודתו ביום 27/6/07. בהודעתו לפני חוקר הנתבע (מוצג נ/1) תיאר את האירוע כדלקמן: "עבדתי אצלו יום אחד, יש לו עסק לתפירת ברזנטים בחיפה, חבר של בן דוד שלי עובד אצלו והוא סידר לי לעבוד אצלו, באתי אליו בערך בחמש אחר הצהריים, הוא ככה הזמין אותנו, היתה שם משאית עם קונטינר שבתוכו היו בערך 50 גלילים של ברזנטים, התחלנו לפרוק, עבדנו שם... כולנו התחלנו לפרוק את המשאית, התחלנו להוציא את הגלילים לפתח של הקונטינר, השענו את הגלילים בין הפתח של הקונטינר לריצפה, האורך של הגלילים היה בערך מטר שמונים והם שקלו בערך 50 קילו, אחרי שהבאנו הרבה גלילים לפתח, בן דוד שלי ירד ראשון ואני רציתי לרדת ואז ניתפסה לי הרגל בין הגלילים, ונפלתי למטה על הגב, אני סובבתי את רגל שמאל, היו לי כאבים חזקים ברגל ולא יכולתי לזוז." על אשר התרחש לאחר הנפילה סיפר התובע: "ככה שכבתי 10 דקות אחר כך החברים שלי עזרו לי וישבתי בצד עד שכולם סיימו את העבודה, בעל הבית ראה שנפלתי וראה שישבתי בצד, הוא שאל אותנו אם אנחנו צריכים הסעה, אמרנו לו שלא צריך כי יש לנו אוטו, חצי שעה אחר כך סיימו את העבודה, הגעתי לבית של אסף וראיתי שהכאבים מתגברים, לא יכולתי להזיז את הרגל אז הוא לקח אותי לבית חולים רוטשילד.." נשאלת שאלה האם התובע סיפר לרופאיו, בסמוך לאירוע התאונתי הנטען, כי אירע לו אירוע תאונתי בעבודתו. במסמכים הרפואיים נרשמו הדברים הבאים: ביום 28/6/07 פנה התובע לבית חולים בני ציון בחיפה בשעה 00:04. בממצאים נרשם: "חבלה סבובית לברך שמאל כשעה וחצי טרם קבלתו למיון. מאז כאב מקומי קושי בנשיאת משקל..." ביום 29/6/07 ביקר התובע אצל רופא משפחה בקופת חולים. בסיבת הפניה נרשם: "לפני יומיים נחבל בברך שמאל פנה לבית חולים צלומים שנעשו היו תקינים". בממצאים נרשם: רגישות והגבלה בתנועות ברך שמאל שאר הבדיקה תקינה." ביום 4/7/07 נבדק התובע ע"י רופא אורטופד, ד"ר סטולרו ג'ק. בסעיף התלונות נרשם: "נכון לתאריך 4.7.07 לפני שבוע נפל ונחבל בברך שמאל. מלונן על כאבים בברך. נבדק במיון וצולם, לא היו ממצאים מיוחדים." בממצאים נרשם: "שטף דם גדול לאורך צד אחורי של השוק עד לכף הרגל, כאבים בעצם פיבולה בשליש המקורב לברך." התובע הופנה לצילום. ביום 16/7/07 נבדק התובע פעם נוספת ע"י האורטופד, ד"ר סטולרו ג'ק. בסעיף התלונות נרשם: "נעשה צילום עדין כאבים". בממצאים נרשם: "בצילום מיום 9.7.07 אין ממצא מיוחד. אין סימני פגיעה מניסקלית." ביום 4/2/08, כשבעה חודשים לאחר התאונה, התובע נבדק שוב ע"י האורטופד, ד"ר סטולרו ג'ק. בסעיף התלונות נרשם: "עדיין סובל מכאבים בברך שמאל". בממצאים נרשם: דילדול שרירי ירך שמאל, תנועות מלאות סימן מגירה קדמי חיובי." ביום 8/4/08 נבדק התובע אצל אורטופד נוסף, ד"ר גורסקי אלברט. בסעיף התלונות נרשם: "לדבריו, מזה הרבה זמן כאבים בברך שמאל מחודש יולי 2007 לאחר נפילה וחבלת הברך. מאז טופל שמרני, כולל כדורים, פיזיוטרפיה ללא הטבה. הופנה ע"י ד"ר סטולרו לניתוח ארטרוסקופיה של ברך שמאל." בממצאים נרשם: "הליכה עם צליעה. ברך שמאל- תפליט בכמות קטנה, רגישות בצד פנימי וחיצוני. יציבות ADT++, מבחן LACHMAN חיובי. ללא סימנים מניסקליים ברורים." התובע הופנה לאשפוז וצילום רנטגן. ביום 8/4/08 נגש התובע לבצע צילום במכון הרנטגן. בסעיף התלונות נרשם: לדבריו, מזה הרבה זמן כאבים בברך שמאל מודש יולי 2007 לאחר נפילה וחבלת הברך. מאז טופל בטיפול שמרני, כולל כדורים, פיזיוטרפיה ללא הטבה. הופנה עע"י ד"ר סטולרו לניתוח ארטרוסקופיה של ברך שמאל". בממצאים נרשם: "הליכה עם צליעה. ברך שמאל- תפליט בכמות קטנה, רגישות בצד פנימי וחיצוני. יציבות ADT++, מבחן LACHMAN חיובי. ללא סימנים מניסקליים ברורים ." ביום 9/4/08 אושפז התובע למשך יום אחד בבית החולים לגליל המערבי - נהריה, בסיבת האשפוז נרשם: "לביצוע ארטרוסקופיה בברך שמאל". במחלה נוכחית נרשם : "לדבריו בתאריך 28/6/2007 במהלך העבודה נפל ונחבל חבלה סיבובית בברך שמאל, לדבריו בצילומים לא נראית חבלה גרמית. מאז מרגיש כי הרגל "בורחת", סובל מכאבים ומתהלך בצליעה. "(ההדגשה שלנו - מ.א.ח.). לא הוצאו לתובע תעודות רפואיות לנפגע בעבודה, ולא נקבעו לו תקופות אי כושר. הנה כי כן, מהחומר הרפואי עולה כי בסמוך למועד האירוע התאונתי הנטען, התובע לא הזכיר ולו ברמז כי אירע לו אירוע תאונתי בעבודתו. התובע טוען, כאמור, כי האירוע התאונתי אירע בעבודתו ביום 27/6/07, ברם עת הגיע לבית חולים בני ציון בחיפה לא ציין בפני הרופא בחדר מיון כי הפגיעה בברכו אירעה בזמן העבודה. כך גם בביקורו אצל רופא המשפחה ביום למחרת. גם בביקוריו אצל האורטופד, ד"ר סטולורו ג'ק, בסמוך לאירוע, בתאריכים 4/7/07, ו-16/7/07 ובחלוף תשעה חודשים מהאירוע, בתאריך 2/4/08 לא הזכיר כי הפגיעה אירעה בזמן העבודה. התובע אף נבדק אצל אורטופד נוסף, מר ד"ר גורסקי אלברט, בתאריך 8/4/08, וגם בפניו לא ציין כי הפגיעה אירעה בעבודה. זאת בניגוד לעדותו בבית הדין: "לאורטופד הסברתי הכל איך קרה ומה קרה" (ר' עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, ש' 16-17). רק ביום 9/4/08, בחלוף כתשעה חודשים מיום התאונה, כשאושפז לביצוע ניתוח בברך, נרשמה גרסת התובע לראשונה על ידי רופא בבית חולים נהריה, אשר ציין : "לדבריו בתאריך 28/6/2007 במהלך העבודה נפל ונחבל חבלה סיבובית בברך שמאל, לדבריו בצילומים לא נראית חבלה גרמית. מאז מרגיש כי הרגל "בורחת", סובל מכאבים ומתהלך בצליעה. "(ההדגשה שלנו - מ.א.ח.). כבר נפסק כי "בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת האירוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על-מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו" (ר' עב"ל 507/07 יניב אפרוני - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 25/3/2008; דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי - שמעון הירשהורן, פד"ע כ 349; דב"ע מב/0-160 אבו ערב עלי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט"ו 281). בענייננו התובע לא הזכיר ולו ברמז בסמוך למועד הנטען כי אירע לו אירוע תאונתי בעבודתו. התובע אומנם ניסה לטעון בעדותו בבית הדין כי מסר לרופאים המטפלים בסמוך לאחר האירוע הנטען על שאירע לו כביכול בעבודתו (ר' עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, ש' 3-4; עמ' 12, ש' 14-18), אולם טענה זו אינה מוצאת תימוכין בכרטיסיו הרפואיים של התובע אצל רופא המשפחה ואצל האורטופדים שבדקו אותו. להיפך - בדו"ח חדר מיון צוין כי האירוע התאונתי ארע " כשעה וחצי טרם קבלתו למיון". משעת קבלת התובע בבית החולים, ארבע דקות לאחר חצות, עולה כי האירוע התרחש בסביבות 22:30. אלא שלפי גרסת התובע, האירוע התרחש בין השעות 17:30 ל- 18:30 (ר' עמ' 12 לפרוטוקול הדיון, ש' 7-9). הדעת נותנת שלו האירוע אכן אירע בשעה 17:30 - 18:30, כגרסת התובע, הרי שמועד האירוע בחדר המיון היה נרשם אחרת. מכאן שטענת התובע בכל הנוגע למועד בו אירע האירוע התאונתי, היא טענה שונה מזו שנרשמה באנמנזה. משכך האנמנזה מבית החולים לא רק שאינה תומכת בגרסת התובע, אלא סותרת אותה. ועוד - בתצהירו טען התובע כי לאחר הנפילה חש "כאבים עזים ברגל" (סעיף 4 לתצהירו), גם בעדותו טען כי "ישבתי בצד ובכיתי מכאבים"(ר' עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, ש' 24-25), אך לבית החולים הוא הגיע רק בשעה 00:04. הייתכן שהמתין כחמש וחצי שעות עם כאבים חזקים ברגלו בטרם פנה לקבל עזרה רפואית?! גם אל שיראזי פנה בפעם הראשונה רק אחרי הניתוח, כתשעה חודשים לאחר התאונה. וכך אמר בהודעתו לחוקר המוסד: "שאלה - פנית לשירזי מיכאל המעסיק שלך? תשובה - פניתי אליו, בפעם הראשונה בטלפון אחרי שדיברתי עם פרביס, הוא אמר שיגיע לעכו וניפגש זה היה פעמיים, הייתי אחרי ניתוח, הוא לא בא וביקש שאבוא אליו ולא הלכתי אליו." יוטעם, כי לא נעלם מעינינו שהעדויות שנשמעו בפני בית הדין של אסף נמזוב (להלן - אסף), פרביס אברמוב (להלן- פרביס) ומיכאל גייבנדוב (להלן- מיכאל) תמכו בגרסתו של התובע כי נפגע במהלך העבודה, ברם התרשמנו כי עדויותיהם לפנינו היו מגמתיות ולא נייטראליות. ראשית, קיימים יחסי חברות בין התובע לעדים. אסף הוא בן דודו של התובע, הנמצא איתו בקשר חברי קרוב, על בסיס יום יומי, והוא שהביא אותו לביצוע העבודה. בעבר הם כבר עבדו יחד בשיפוצים (ר' עמ' 13 לפרוטוקול הדיון, ש' 29-32). פרביס הוא חברו של אסף, ואף העיד כי הוא מכיר את התובע עוד לפני האירוע נשוא תיק זה (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, ש' 1-2; עמ' 13, ש' 29-32). פרביס הוא זה שהציע גם לחברו מיכאל להצטרף לעבודה (ר' עמ' 19 לפרוטוקול הדיון, ש' 18-22; עמ' 30, ש' 1-8). מיכאל העיד כי הוא חבר של התובע והכיר אותו לפני כארבע-חמש שנים (ר' עמ' 29 לפרוטוקול הדיון, ש' 21-22). ואסף העיד כי הוא ומיכאל חברים (עמ' 16 לפרוטוקול הדיון, ש' 8-9). בנוסף, מצאנו סתירות בין עדותו של התובע לעדויותיהם של אסף, פרביס ומיכאל. אסף ופרביס מסרו גרסה שונה מזו של התובע באשר לחלקו של שיראזי לאחר הנפילה. אסף העיד כי שיראזי ראה את התובע נופל (עמ' 16 לפרוטוקול הדיון, ש' 20-21), ולאחר הנפילה שירזי אף ניגש אל התובע, עזר להרים אותו ולהושיב אותו על המדרכה (עמ' 18 לפרוטוקול הדיון, ש' 2-4), הציע לו לשתות מים ולקחת אותו לקבל טיפול רפואי (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון, ש' 24-28). גם פרביס העיד כי לאחר הנפילה שיראזי ניגש אל התובע והציע לקחת אותו לבית חולים (עמ' 20 לפרוטוקול הדיון, ש' 8-10 ו- ש' 16-17). לעומתם, התובע העיד כי שיראזי כלל לא ניגש אליו לאחר הנפילה ולא הייתה ביניהם כל שיחה, אלא רק לאחר ששילם לו עבור העבודה שאל אותו שיראזי אם הוא צריך הסעה הביתה (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, ש' 20-25; עמ' 13 לפרוטוקול הדיון, ש' 10-15). בשונה מעדותו ציין התובע בתצהירו כי שיראזי התעלם מהפגיעה והכאבים שנילוו לה ואפילו לא הציע להסיע אותו לקבלת טיפול רפואי (ר' התצהיר מוצג ת/1, סעיף 12). פרביס תיאר את האירוע באופן שונה משתיאר אותו התובע. התובע העיד כדלקמן: "ת. ...אני רציתי לרדת מהקונטיינר על מנת לעזור לחבריי להעביר את הגלילים האחרונים מהקונטיינר למחסן ואז כשהתחלתי לרדת מהקונטיינר נתקעתי עם הרגל בגלילים ואז נפלתי, הרגל שלי נתקעה בין הגלילים...הייתי צריך לעשות שני צעדים ולהגיע לרצפה, בזמן הזה רגל שלי נתקעה בין הגלילים ונפלתי על הרצפה ועשיתי תנועה סיבובית בברך ושמעתי קלאק בברך" (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, ש' 23-27). "ש. כשנפלת לאיזה כיוון נפלת? ת. הרגל נתקעה לי בין הגלילים, נפלתי על הגב אני לא זוכר לאיזה כיוון. ש. הלכת עם הפנים קדימה ומצאת את עצמך נופל על הגב? ת. נכון." (ההדגשות שלנו, מ.א.ח; ר' עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 3-6). ופרביס העיד: "ת. הייתי בדיוק ליד התובע כשזה קרה. אני עמדתי למטה, התובע היה על המשאית ליד הקצה שלה, והיו גלילים מונחים בין המשאית באלכסון לאדמה בשיפוע, התובע רצה לרדת מהמשאית כביכול הוא החליק על הברך לתוך הגלילים והוא נפל ונפצע. ש. על מה הוא נפל? ת. הוא נפל על הברך כי הגלילים היו באלכסון, הוא נתקע באחד הגלילים ונפל על הברך." (ההדגשות שלנו, מ.א.ח; ר' עמ' 20 לפרוטוקול לדיון, ש' 1-5). עינינו הרואות, שלפי גרסת התובע הפגיעה בברך אירעה בזמן שרגלו נתקעה בין הגלילים. אז עשה תנועה סיבובית ושמע קלאק, בלשונו. פרביס, לעומתו, העיד כי התובע החליק על הגלילים והוא נפגע בברכו כשנפל על הברך. בנוסף - התובע העיד כי לאחר שנתפסה רגלו נפל על הגב, בעוד שפרביס העיד כי התובע נפל על ברכו, כלומר עם הפנים קדימה. יוטעם כי קיים שוני בין גרסותיהם, למרות שגרסתו של פרביס היתה אמורה להיות זהה לזו של התובע, משהעיד כי היה בדיוק ליד התובע כשהאירוע קרה (עמ' 20 לפרוטוקול הדיון, ש' 1). ג. גם מיכאל מסר גרסה קצת שונה כשתיאר את האירוע בעדותו: "ש. עבדת איתו? ת. כן. בפריקת קונטינר. עם כל הסיפור שהיה. אני יודע שהתובע נפל. כשהסתובבתי ראיתי אותו עף מהרמפה." ... ש. כשאתה אומר שהוא עף, תסביר מאיזה מקום לאיזה מקום? ת. הוא עף מהקונטיינר לרצפה. ... ש. ראית אותו נופל? ת. כן. ש. תתאר את המצב ראית אותו? ת. קודם כל הוא נפל ואחרי זה קם והתחיל.. ש. באיזה מצב גוף ראית אותו על הרצפה? ת. נראה לי על הצד (ר' עמ' 30 לפרוטוקול הדיון, ש' 1-3; עמ' 31, ש' 28-29; עמ' 32, ש' 4-7). בשונה מהתובע, מיכאל העיד כי התובע עף ונפל על הצד. נוכח כל האמור - בשל יחסי הקרבה שבין התובע לעדים ובשים לב לסתירות שצויינו - עדויות התובע ועדיו אינן אמינות ואינן מהימנות ומשכך אין אנו מקבלים אותן. הנה כי כן, בשים לב לרישומים הרפואיים, הסותרים את גרסת התובע, שוכנענו כי הפגיעה לא אירעה לתובע בזמן העבודה. משהחלטנו כי הפגיעה איננה מהווה אירוע תאונתי שהתרחש בעבודה, אין לנו צורך לבחון את השאלה השנייה שעלתה והיא בנוגע לקיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובע לשיראזי. משאלה הם פני הדברים והתובע לא השכיל להוכיח, כי אירעה לו תאונת עבודה ביום 27/6/07 - תביעתו נדחית. הואיל ועסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. 24. משתביעת התובע נדחתה - נדחית גם ההודעה לצד השלישי ששלח הנתבע. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. תאונת עבודה