דוגמא לפסק דין בנושא בריחה ממשמורת חוקית: המערער הורשע בבית משפט קמא בעבירות הבאות: בריחה ממשמורת חוקית, התפרצות למקום מגורים (שני אירועים), גניבת רכב ושימוש ברכב ללא רשות. כמו כן, הורשע בעבירה של התנגדות למעצר חוקי, וזאת חלף מעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות שממנה זוכה. המערער נדון לעונש מאסר בפועל של 4 שנים ולמאסר על תנאי של 12 חודשים. עונש המאסר בפועל מצטבר לעונש מאסר ממושך שאותו מרצה המערער. המערער הגיש ערעור הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין העונש. בישיבות הקודמות נדונה סוגיית ייצוגו של המערער, ובעניין זה ניתנה החלטתנו מיום 10.4.13. היום נשמע הערעור לגופו של עניין, וזאת לאחר שהמערער שב והעלה טענות לעניין ייצוגו (ראו החלטות קודמות מישיבת היום). לעניין הכרעת הדין, עמד המערער בעיקר על נושא "המשמורת החוקית". לדבריו הוא לא ברח ממשמורת החוקית, וזאת הן מאחר ולא היה במשמורת חוקית מלכתחילה, והן מאחר שגם בשלב האחרון לא ברח ממשמורת חוקית. כמו כן טען שהיו פגמים באותה משמורת ועל כן לא ניתן לראות את המשמורת כמשמורת חוקית. לגבי עבירות ההתפרצות וגניבת הרכב, טען המערער כי הוא לא ביצע את ההתפרצויות ולא גנב את הרכב. באשר לעונש, טען המערער כי העונש חמור ביותר והוא חריג לעומת העונשים המוטלים בדרך כלל בעבירות מסוג זה. הוא גם יודע כי בעבר הוטלו על עבירות כאלה עונשי מאסר על תנאי. ב"כ המשיבה סבור כי לא נפל כל פגם בהכרעת הדין שהתייחסה לכל הסוגיות הטעונות הכרעה, לרבות לנושא המשמורת החוקית. באשר לעונש ציין ב"כ המשיבה כי הייתה הצדקה להטיל עונש מאסר חמור על המערער המסוים שבפנינו, וזאת משום הרקע הייחודי למעשיו. בריחתו של המערער בזמנו הצריכה מאמצים אדירים כדי ללכוד אותו, לאור הבהלה שאחזה בציבור כאשר עבריין מין כה חמור ברח ממאסרו. שקלנו את הטענות שנטענו. לאחר ששבנו ועיינו בהכרעת הדין, סבורים אנו שבימ"ש קמא עשה מלאכה יסודית ודן בכל הטענות הנדרשות, ובתוכן מספר טענות משפטיות שהיו טעונות הכרעה. באשר לאישום שעניינו בריחה ממשמורת, הרי שעצם יציאתו של המערער אל מחוץ לכותלי חצר ביהמ"ש כשניצל הזדמנות שנקרתה בפניו - לא הייתה שנויה כלל במחלוקת. ביהמ"ש נדרש לסוגיית המשמורת החוקית, והפנה לפסיקת ביהמ"ש העליון בסוגיה זו. באשר ליסוד הנפשי, ברור כי המערער היה מודע לבריחתו ואף לא העלה טענה בעניין. אנו סבורים כי צדק בימ"ש קמא בהכרעתו. שמענו היום את דבריו של המערער בעניין. לעניין תחילת המשמורת, ברור שהמערער נמצא מאחורי סורג ובריח כתוצאה מפסק דין שניתן כחוק ע"י בימ"ש מוסמך ולכן המערער היה מצוי במשמורת כחוק. כאמור אין מחלוקת על עצם בריחתו משומריו באמצעות עליה על הגדר וקפיצה ממנה, וכן אין מחלוקת על כך שנתפס ונעצר ע"י המשטרה כעבור למעלה משבועיים. במצב זה, ברי כי המערער עבר את עבירת הבריחה ממשמורת שיוחסה לו בכתב האישום. יצוין כי המערער העלה בפני בימ"ש קמא טענות נוספות, שרק חלק מהן הועלו בפנינו היום. הטענה הראשונה היא טענה שהוכתרה כטענת כורח, ולפיה עובר לבריחתו היה המערער תחת תנאי מאסר בלתי חוקיים וכן סבל ממעשי אלימות מכוונים. גלגולה של טענה זו בפנינו היום היה שהמשמורת שהמערער ברח ממנה לא הייתה חוקית, כטענתו בשל אותם תנאי מאסר. הטענה השנייה הייתה שבמצב שנוצר בפניו הרי הפקרתו בגפו ונתוני השטח היו בבחינת "פרצה קוראת לגנב", ועל כן כל אסיר בנעליו היה פועל כמותו. בימ"ש נדרש בהרחבה רבה לטענה הראשונה, ונראה לנו כי צדק בדחיית הטענה. נעיר כי ביהמ"ש גם ציין שלגבי אירוע דקירה שנדקר כשנה וחצי לפני מועד בריחתו - הרי המערער מעצים אירוע זה עד כדי ייחוס משמעות מכרעת לבריחתו, ואולם השפעת האירוע הזה על הבריחה למעשה נמוכה מאוד אם בכלל. באשר לטענה השנייה, בדבר "ניצול פרצה", הרי שבצדק טענה זו נדחתה בקצרה שכן לא יעלה על הדעת להצדיק בריחה ממשמורת בניצול פרצה. לגבי עבירות ההתפרצויות וגניבת הרכב, הרי שהתביעה הוכיחה את עצם ההתפרצויות וגניבת הרכב מבית משפחת גרוס בפרדס חנה, וכן גניבת כסף וחפצים נוספים. ההתפרצות הראשונה הייתה ביום 7.12.06 בצהריים וההתפרצות השנייה ביום 8.12.06 בסמוך לשעה 04:00. המערער נמצא ברכב זה ונעצר ביום 8.12.06 בסמוך לשעה 19:00. וזאת לאחר שרכז הביטחון בקיבוץ כנרת העיד כי ראה את הרכב הגנוב במצלמות האבטחה של הקיבוץ. ברכב נמצאו חפצים שנגנבו ממשפחת גרוס. המערער עצמו טען כי "הייתה לי זיקה לרכב", אך כי לא גנב את הרכב. בימ"ש קמא קבע כי במקרה זה חל הכלל בדבר החזקה התכופה שלפיו אם הרכב היה בחזקתו של המערער זמן קצר לאחר שנגנב, הרי חזקה כי הוא שגנב את הרכב, אלא אם כן הוא עצמו יסתור זאת. מאחר שהמערער לא סתר זאת, נקבע כי המערער גנב את הרכב וכי ביצע שימוש ברכב ללא רשות. כיוצא בזה שימשה החזקה התכופה כדי לקבוע כי המערער התפרץ לבית משפחת גרוס. בנוסף לרכב שנמצא בחזקתו בזמן תפיסתו, נתפסו אצל המערער חפצים גנובים מדירת משפחת גרוס לרבות מפתחות הרכב שעות לאחר הפריצה. לפיכך קמה החזקה כי הוא זה שפרץ לבית המשפחה. גרסתו כי קיבל את הכספים מצד ג' הייתה גרסה כללית, סתמית, לא מפורטת וכבושה - ועל כן נדחתה. אנו סבורים כי צדק בית משפט קמא בדרך הניתוח המשפטית לגבי האישום השני ובמסקנתו המשפטית בדבר הרשעת המערער בעבירות שיוחסו לו באישום זה. כמו כן, הורשע המערער כדין בעבירה של התנגדות למעצר חוקי שכן, לא היה חולק למעשה כי הוא התנגד למעצרו. כזכור זוכה המערער בדרך מנומקת מהעבירה שיוחסה לו של תקיפת שוטרים. המערער גם לא טען כנגד הרשעתו בעבירה זו. שמענו את דברי המערער ואת תשובת ב"כ המשיבה לעניין העונש וסבורים אנו כי דין הערעור להידחות גם בעניין העונש. אכן על המערער הוטל עונש מאסר משמעותי בגין העבירות של בריחה ממשמורת והעבירות הנוספות שהורשע בהן. ואולם עיון בגזר הדין מלמד כי הייתה לכך הצדקה במקרה זה. ביהמ"ש קמא פירט את הרשעתו הקודמת של המערער בגין שורה של מעשי אונס "מזוויעים ומתועבים". על רקע מעשים אלה אחזה את הציבור הרחב פאניקה כאשר עבריין מסוכן זה היה חופשי. לפיכך, קבע ביהמ"ש, בצדק, כי אין ניתן להתייחס אל בריחתו של המערער כאל בריחת אסירים אחרים "בשל טיבן של העבירות בהן הורשע, ובשל היותו 'פצצה מתקתקת', בהיותו חופשי, באופן שיש בו כדי לסכן נשים וקטינות הנקרות בדרכו. הנאשם היה בבריחה במשך 16 יום והחיפושים אחריו עוררו הדים ונפרשו בכל רחבי המדינה...". כך הובאו ראיות על העלויות הגבוהות בסך עשרות מיליוני ₪ כנזק כספי עצום, ישיר ועקיף, שנגרם לקופת המדינה בשל המאמצים הרבים שהושקעו בחיפושו אחר המערער המסוים ולכידתו. אם לא די בכך, הרי במהלך בריחתו ביצע המערער שתי התפרצויות וגנב מהדירה שאליה פרץ רכוש וכן את מפתחות הרכב שאותו גנב ועמו נתפס כשהוא נוהג בו ללא רשות. נקודה נוספת שיש לציין היא העובדה שבית המשפט קבע כי אין להקל בעונשו של המערער מחמת התמשכות ההליכים. זאת לאור דרך התנהגותו יוצאת הדופן של המערער בבית המשפט, הפרעתו למהלך הדיונים, סירובו לעלות לאולם, הגשת מאות בקשות חוזרות ונשנות, הסירוב לוותר על עדותם של כל אחד מעדי התביעה למרות שהודה בבריחה עצמה. כללו של דבר, המערער עשה כל שלאל ידו כדי שההליך המשפטי לא יגיע לסיומו, ולכן אינו זכאי להקלה בעונש בשל התמשכות ההליכים. לעומת זאת, שקל בית המשפט לקולא את העובדה שהמערער זוכה מהעובדה של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, את העובדה שבעת לכידתו הוכה המערער על ידי שוטרים, צולם לאמצעי התקשורת והושפל, וכן שהוטלו על המערער סנקציות בתנאי כליאתו. לאחר עיון בגזר הדין, וכן בטענות המערער וב"כ המשיבה, סבורים אנו, כאמור, כי לא נפלה כל טעות בגזר הדין שהוטל על המערער לאור הנסיבות המיוחדות של העבירות שבהן הורשע. כיוצא בזה, אנו סבורים כי מוצדק היה לקבוע שעונש המאסר יצטבר לעונש המאסר האחר שאותו מרצה המערער בגין אותן עבירות המין שבעטיין נכלא והיה במשמורת שממנה ברח. אנו ערים לכך שהמערער לא היה מיוצג בפנינו. עיון בהחלטתנו הקודמת יגלה כי אין לו למערער אלא להלין על עצמו בעניין זה. זאת ועוד, נאמנים להחלטתנו בדבר חובתנו שלנו לוודא כי ישמרו זכויותיו של המערער בערעור, הרי ששמענו בסבלנות את טענותיו של המערער, חרף התנהגותו הקלוקלת בפנינו והתחושה הקשה כי הוא עושה ככל שביכולתו על מנת שהערעור לא יידון לגופו. זאת ועוד, ציינו כבר כי עצם בריחתו של המערער לא הייתה שנויה במחלוקת, וכיוצא בזה לא היו שנויים במחלוקת הגורמים הבסיסיים שהביאו להחלת תנאי החזקה התכופה נשוא האישום השני. גם בעניין זה לא ניסה המערער כלל לעמוד בנטל שהועבר אליו לסתור את החזקה. הזכרנו גם את טענות משפטיות נוספות שנדונו בבית המשפט קמא והוכרעו על ידיו. איננו יכולים להעלות בדעתנו טענות הגנה נוספות שיכולות היו להיטען במקרה זה, ולא נטענו. השגה נוספת של המערער, שיוחדה מלכתחילה לעניין העונש, נגעה לכך שהוא לא קיבל נגישות למאגרים משפטיים. הסברנו לעיל, כי ייחודו של המקרה הוא זה שגרם לעונש שהוטל, ומבחינה זו אין משמעות רבה לתקדימים אחרים הנוגעים לעבריינים שהורשעו בעבירה של בריחה ממשמורת. מכל מקום, איננו סבורים שנגרם למערער, שידע לטעון לעצמו, עיוות דין כלשהו מכך שהוא לא עיין בעצמו במאגרים משפטיים. המערער טען לפנינו היום, שהעיון במאגרים המשפטיים היה נחוץ לו לצורך הערעור על הכרעת הדים, ואולם ציינו כבר מהן הטענות המשפטיות הרלוונטיות, ומה התשובה להן. לבסוף, המערער טען כי אינו מרגיש טוב ואינו יכול על כן להעלות טענות נוספות הרלוונטיות לערעורו. איננו סבורים כי יש טענות רלוונטיות נוספות, וכאמור התחושה הברורה היא כי המערער עושה כל אשר לאל ידו כדי שישוב לבית המשפט מבלי שעניינו יסתיים. לדעתנו, אין כל הצדקה לכך. לנוכח כל זאת, נדחה הערעור הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין גזר הדין. בריחה ממשמורת חוקיתמאסר