בקשה לשחרור כספי נאמנות

דוגמא לפסק דין בנושא בקשה לשחרור כספי נאמנות: כללי : לפני בקשה על דרך של המרצת פתיחה. המבקשת עותרת כי בית המשפט יורה לנאמן, המשיב 27, עו"ד זכריה יצחק, לשחרר לידיה את מלוא הכספים המוחזקים על ידו בנאמנות על פי הסכם מכר מיום 19.7.07. המשיבים 1-26 מיוצגים כולם ע"י משרד עוה"ד חג'ג', בוכניק, ויינשטיין ושות'. הנאמן, עו"ד זכריה, שימש בהליך הנוכחי כמשיב פורמאלי גרידא. הנאמן ויתר על זכותו להגיש סיכומים אף שפרקליט מטעמו נכח בדיון גופו. לפיכך, נפתח הפתח למתן פסק דין. עמדת המבקשת: המבקשת הינה חברה, אשר זכתה במכרז של מנהל מקרקעי ישראל לבניית 16 קוטג'ים בשכונת צהלה בתל-אביב. ב"כ המשיבים 1-26 התעניין לגרסתה, ברכישת המגרש מתוך מגמה לארגן קבוצת רכישה, אשר תקים על המגרש בניין מגורים. אכן, התנהל מו"מ ואורגנה קבוצת רכישה. לגרסת המבקשת, בזמן ניהול המו"מ נערכו בדיקות וניתן גילוי מלא. על כן, היה ידוע למשיבים היטב כי קיימת אי התאמה בין שטח המגרש כאמור בתב"ע ובאחוזי הפיתוח. השטח על פי התב"ע גדול ב-71 מ"ר מהשטח בפועל והדבר אף צוין בסע' 2.2.3 להסכם המכר מיום 19.7.07 (להלן : "הסכם המכר"). מנהל מקרקעי ישראל נתן הסכמתו לתיקון התשריט לצרכי רישום כמפורט בסע' 2.2.4 להסכם המכר. לצורך השלמת ההליך היה צורך באישור הועדה המקומית לתכנון ובניה, הכל על פי חוקי התכנון והבניה של עירית תל-אביב. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי אי ההתאמה הנ"ל גרמה לכך שמינהל מקרקעי ישראל נאות למסור לידי הזוכים במכרז שטח קרקע של כ-71 מ"ר נוספים. אין המדובר בגריעת קרקע. המו"מ אשר נוהל ונוסח הסכם המכר הסופי, ביטאו את כל המידע והאפשרויות הנוגעות לאי ההתאמה כאמור. בסע' 2.2.4 להסכם המכר נאמר כדלקמן: "המוכרת מתחייבת להשיג את אישור וחתימת הועדה המקומית על תשריט המדידה כאמור, ולעשות את כל הנדרש לצורך כך ולהשגת תשריט המדידה חתום על ידי הועדה המקומית בהקדם האפשרי." המבקשת טוענת, כי הבהירה היטב לעו"ד חג'ג' נציג המשיבים במכתב מיום 6.6.07 כי לשון הסכם המכר לא השתנה וההתניות וההתחייבויות המשפטיות בו עומדות בעינן. המבקשת ניהלה את הליכי המו"מ אך ורק עם עו"ד חג'ג' שהתחייב לארגן את קבוצת הרכישה והיה מודע לכל המגבלות הפיזיות והחוקיות. הסכם המכר נחתם מתוך מודעות לכך. המבקשת טוענת, כי על מנת לקיים את התחייבותה על פי סע' 2.2.4 להסכם המכר באופן מיטבי היא פנתה לעו"ד אייל מאמו ממשרד עו"ד אגמון ושות' על מנת שייצג אותה בהליכים הנדרשים בעיריה לצורך אישור התשריט. זאת משום שהפרקליט דנן, שימש בעצמו בשעתו בתפקיד בכיר בוועדה המקומית לתכנון ובניה בתל-אביב והוא נחשב מומחה בר-סמכא בסוגיית התכנון והבניה. על מנת לסייע לו נשכרו גם שירותיו של אדריכל קורן. עו"ד מאמו ואדריכל קורן פעלו מול עירית תל-אביב החל מיום 2.9.07. תכתובות לעיריה בענין זה צורפו כנספח ז' לבקשה. המבקשת פעלה בכל דרך הן בעצמה והן באמצעות מומחים, ששכרה כדי לקדם את קבלת אישור עירית תל-אביב לתיקון התב"ע ואישור התשריט. ראו נספחים ט' לבקשה. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי היא פעלה למילוי חיוביה על פי סעיף 2.2.4 באופן המיטבי. הליכי האישור כמעט והושלמו בעקבות הטיפול היסודי שביצעה המבקשת. הפקיד הממונה בעירית תל-אביב מר שמוקלר כי יש להגיש תשריט לאישור. היה זה בשלב בו הזכויות במגרשים כבר נרשמו על שם המשיבים 1-26. לטענת המבקשת מפי מר ארז עמרם, המצהיר מטעמה, בסע' 15 לתצהירו, החליטו המשיבים 1-26 כי הם אינם מעוניינים בביצוע התיקון וביקשה מן העיריה להפסיק את ההליך. לגרסת המבקשת, בכך סוכלה האפשרות להשלים את הוראות סע' 2.2.4. הוסבר, כי הודעת ב"כ המשיבים לפקיד שמוקלר נודעה למבקשת אך יום לפני קיום הדיון לצורך אישור התשריט. המבקשת לא יכלה לקדם את הענין ללא הסכמת המשיבים 1-26 שכבר היו בעלי הקרקע הרשומים בלשכת רישום המקרקעין. כנספח י' צורף מכתבו של עו"ד מאמו מיום 17.11.11, המאשר כי הטיפול הסתיים לאחר שהמחלקה המשפטית בעירית תל-אביב שוכנעה כי ראוי לבצע תיקון. הנאמן משיב 27, עו"ד זכריה, מחזיק בסכום קרן של 180,000 דולר אשר נועד לעבור לידי המבקשת עם השלמת הוראות סע' 2.2.4 להסכם המכר. לדידה של המבקשת, היא מילאה את התחייבויותיה על פי סע' 2.2.4 דנן ועל כן ראוי להורות על שחרור הפיקדון לידיה. עמדת המשיבים 1-26: המשיבים 1-26 טוענים, כי אכן הם מהווים קבוצת רכישה שהתאגדה לבניה מיידית של דירות מגורים בשכונת צהלה בצפון תל-אביב. לצורך כך, רכשו מאת המבקשת את המגרש על פי הסכם המכר. הם מאשרים כי ערב החתימה על הסכם המכר, התגלה להם כי קיימת אי התאמה ביחס לשטח המגרשים נשוא הסכם המכר המצוין בתב"ע ובחוזה הפיתוח עליו חתומה המבקשת עם מנהל מקרקעי ישראל, לבין השטח שצוין ברישום המקרקעין. בפועל, השטח קטן יותר מהשטח שצוין במרשם בכ-71 מ"ר שנרשמו בטעות על שם עירית תל-אביב. המשיבים 1-26 מוסיפים, כי ההפרש בשטחים התגלה ברגע האחרון ממש וכי המבקשת הצהירה והתחייבה כי קיבלה את הסכמת מנהל מקרקעי ישראל לתיקון השטח על גבי תוכנית חדשה שתערוך ותסדיר את הענין במהירות לצורך תיקון הרישום והוספת 71 מ"ר לנכס כך שיתאים למה שצוין בתב"ע ובהסכמי הפיתוח, הכל על מנת שלא לעכב את קבלת היתר הבניה ויציאת הפרויקט אל הפועל. ההתחייבות מצאה ביטוי בסע' 2.2.4 להסכם המכר. לשם הבטחת ההתחייבות האמורה נקבע בסע' 7.2.4 (ב) להסכם כי סך 180,000 דולר מן התמורה הכוללת יופקדו בידיו הנאמנות של עו"ד יצחק זכריה, המשיב 27, עד אשר תמציא המבקשת את תשריט המדידה המתוקן בתוספת השטח של 71 מ"ר. המשיבים 1-26 טוענים, כי למרות שחלפו למעלה מחמש שנים מאז כריתת ההסכם, ההתחייבות הזו לא קוימה. לא נמסרה תוכנית מאושרת כדין על ידי הועדה המקומית והמבקשת אף לא ניסתה למלא אחר חובתה בשקידה ראויה. המשיבים 1-26 טענו , כי לאחר שנים של המתנה הם לא קיבלו את השטח הנגרע ונאלצו לקדם את הבניה של המיזם בשטח חסר. על כן, סבורים המבקשים 1-26 כי המבקשת הפרה באופן בוטה את התחייבויותיה בהסכם המכר, לא דאגה לתיקון השטח ולפיכך, אינה זכאית כי הסך של 180,000 דולר האמורים ישוחררו לידיה. הם מוסיפים כי הם הגישו כתב תביעה בסדר דין רגיל, זוהי התביעה בת.א. 48985-03-12 להשבת הסך הנ"ל לידיהם. אעיר, כי על פי החלטת בית המשפט שם, כבוד השופטת פינצ'וק מיום 26.11.12, ההליכים בת.א. 48985-03-12 עוכבו עד למתן פסק דין בתובענה הנוכחית. לסיכום טענות המשיבים 1-26 : הם סבורים כי המבקשת לא מילאה את חובתה על פי הסכם המכר. היא אינה זכאית להשבת הסך של 180,000 דולר לידיה. נהפוך הוא, עקב מחדליה של המבקשת הם זכאים כי הסך הנ"ל יושב לידיהם. המשיבים 1-26 תמכו יתד טענותיהם בתצהירו של המשיב 10, מר חנן סגל. עמדת הנאמן: הנאמן, עו"ד יצחק זכריה, בחר שלא להביע עמדה בשאלה שבמחלוקת, וכיאה לנאמן הותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. דיון והכרעה: הסוגיה המצריכה הכרעה בענייננו, היא האם עשתה המבקשת כל שביכולתה לעמוד אחר מילוי ההתחייבות הכלולה בסע' 2.2.4 בהסכם המכר. לצורך כך, נשמעו לפני בישיבת יום 22.7.12 המצהירים מטעם המבקשת מר עמרני ומר ארז עמרם. מטעם המשיבים נשמע מר סגל. מן העדויות שנשמעו, אני קובעת כי סוגיית אי ההתאמה בין התב"ע הרשומה לבין המצב בשטח בפועל, כך ש-71 מ"ר שויכו בפועל לעירית תל-אביב ולא היוו חלק מהמגרש הנמכר היתה ידועה מראש ערב חתימת הסכם המכר. ראו עדותו של מר סגל בעמ' 24 לפרוט' ש' 18-26. המשיבים 1-26 אשר יוצגו ע"י עו"ד חג'ג', נכנסו לעסקה בידיעה ברורה כי השטח שיוקצה להם בפועל אינו תואם והוא פחות מהשטח הרשום. לצורך כך, אין מקום להידרש לשאלה האם העובדה היתה ידועה מקדמת דנא כפי שטוענת המבקשת או נודעה ברגע האחרון כפי שטוענים המשיבים 1-26. די בכך, העובדה האמורה היתה בידיעת המשיבים 1-26 בטרם נחתם הסכם המכר והם יכלו לשקול אותה ולקבל את החלטתם האם להתקשר בהסכם אם לאו תוך מודעות אליה. אכן, ראינו כי כל הצדדים היו מודעים לחוסר ההתאמה דנן, ויצרו מנגנון מתאים בהסכם המכר. המבקשת התחייבה לטפל בהתאמת המצב בשטח לאופן הרישום. דהיינו: לפעול להוספת 71 מ"ר לשטח המגרש בפועל. זאת בסע' 2.2.4 להסכם המכר. סך 180,000 דולר עליהם נסבה המרצת הפתיחה הופקדו בנאמנות עד לביצוע הנ"ל. על נקודה זו אין מחלוקת בין הצדדים. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים בסוגיה נוספת והיא כי בסופו של דבר לא תוקנה חוסר ההתאמה וכי הבנין ניצב היום על תלו והמשיבים 1-26 נרשמו כבעלי זכויות בו, כאשר 71 המ"ר הללו נגרעו מגבולות המגרש. בעדותו של מר סגל עלה כי החסר הזה שינה את אופי הבניה והקטין בצורה משמעותית את שטח הדירות של הבתים, עמ' 29 לפרוט' ש' 16-20. מדוע לא תוקן החסר האמור ? המבקשת טוענת, כי עשתה כל שביכולתה בפרק זמן מהיר וזריז כדי להביא לתיקון החסר, אך הוכשלה בביצוע המשימה על ידי המשיבים 1-26 באמצעות עו"ד חג'ג', שלא שיתפו עמה פעולה ולא אפשרו לה להשלים את המשימה. על כן, סבורה המבקשת כי מאחר שנקטה באמצעים הנחוצים להשלמת ההתחייבות, על פי סע' 2.2.4 להסכם המכר ונמנע ממנה להשלים את התחייבותה רק מחמת המשיבים 1-26, היא זכאית כי כספי הנאמנות ישוחררו לידיה. מנגד, סבורים המשיבים 1-26 כי המבקשת לא פעלה בנחישות ובמהירות כדי לתקן את הרישום, בניגוד להתחייבויות שניתנו על ידה ערב ההסכם. הגם שהיא שכרה את עו"ד מאמו ואת האדריכל קורן, היא לא פעלה במהירות הרצויה ועיכבה שלא לצורך את הוצאת קבוצת הרכישה מן הכוח אל הפועל, עד שלא נותרה להם כל ברירה אלא לוותר על שירותיה ולבנות על המגרש כמות שהוא בהעדר 71 מ"ר. המשיבים 1-26 סבורים, כי מאחר והמבקשת לא עמדה במילוי ההתחייבויות כלפיהם, היא אינה זכאית לקבל את כספי הנאמנות ומן הראוי שכספים אלו יוחזרו לידיה. המבקשת מצדה טוענת, כי העד ארז עמרם העיד בצורה ברורה ושיחזר שלב אחר שלב מידיעתו האישית, את כל ההתנהלות המקצועית הרלוונטית לביצוע התיקון הנחוץ. המבקשת טוענת כי עו"ד חג'ג' דרש, כב"כ הבעלים הרשומים במשרד רישום המקרקעין מן הפקיד הממונה בעירית תל-אביב מר שמוקלר, להפסיק את הפעילות בנושא. לכן, לא היתה למבקשת ברירה אחרת. ראו עדותו בעמ' 13 לפרוט' ש' 1-8 וכן עמ' 14 לפרוט' ש' 28 עד עמ' 15 ש' 2. הוא פירט בעדותו את הטיפול שנערך בעירית תל-אביב ע"י עו"ד אייל מאמו גם בנוכחות עו"ד חג'ג, ב"כ הבעלים, עמ' 14 לפרוט' ש' 14-21. המבקשת הדגישה, באמצעות העד עמרם כי התיקון היה כבר על הסף, והוכשל ביוזמת ב"כ המשיבים 1-26. הפרוצדורה אמנם לקחה זמן, לפי גרסתו, אך ממש על סף התיקון נעצרה כל הפעילות ביוזמת ב"כ המשיבים 1-26. כדבריו בעמ' 15 לפרוט' ש' 17-20: "בדיוק לפני הועדה שהיתה אמורה להיות הוא שלח את המכתב לשמוקלר כדי להפסיק את הטיפול. כששלחתי את ינון עמרני לשם כדי לבדוק את הנושא, משהו חזר לי בתשובה שהייתי המום ממנה ששמוקלר מאוד התפלא איך הוא מקבל מכתב כזה להפסיק את הטיפול כאשר עמלנו כל כך הרבה זמן כדי לאשר את זה." עוד טען בעמ' 16 לפרוט' ש' 7-8: "אם שמוקלר היה בא להעיד כאן הוא היה אומר במפורש שעו"ד חג'ג' פעל מולו. אני לא זוכר אם יש לי אסמכתא בכתב." לאחר שאני שוקלת את העדויות זו מול זו, ובוחנת את נספחי התצהירים, אני מגיעה למסקנה כי יש להעדיף את גרסת המשיבים 1-26 על פני גרסת המבקשת. הבעיה הנוגעת לחסר של 71 מ"ר משטח המגרש, היתה ידועה לצדדים מראש ערב החתימה על הסכם המכר והם בנו מנגנון שיאפשר את הוספת המטראז' הנחוץ. הצדדים הטילו את המשימה על שכמה של המבקשת, והגדירו את שוויה כדי הסך של 180,000 דולר שהופקדו בנאמנות בידי עו"ד זכריה. אין ספק כי המשימה לא הושלמה והבנין נבנה על המגרש ללא 71 המטרים האמורים. אינני מקבלת את עמדת המבקשת, כי עשתה כל שביכולתה על מנת לתקן את הנחוץ. במבחן התוצאה, כשלה המבקשת. מקובל עלי כי שכרה שירותי פרקליט ואדריכל, ה"ה מאמו וקורן. יחד עם זאת, המבקשת אינה יכולה לנער חוצנה מהתחייבויותיה על ידי כך שתטען כי שכרה אנשי מקצוע ודי בכך. זאת ועוד: את ההתחייבות של המבקשת בסע' 2.2.4 להסכם המכר, יש לפרש על רקע ההסכם אשר נחתם ביניהם. במועד כריתת ההסכמים קבע נוסחו של סעיף 25(א) לחוק החוזים [חלק כללי], תשל"ג - 1973 כדלקמן: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". ההלכה שנהגה לעניין פירוש חוזה, כפי שבאה לידי ביטוי בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית נ' מדינת ישראל קבעה כי: "אין חולק, כי מטרת העל בפירוש חוזה היא איתור אומד דעתם של המתקשרים בו. אין גם חולק, כי נקודת המוצא לפרשנותו של כל חוזה היא לשונו... אולם מלאכתו של הפרשן איננה מלאכת הבלשנות." בינתיים, השתנה נוסחו של סעיף 25(א) לחוק החוזים וכיום נקבע כי: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". בבחינת אומד דעתם של הצדדים לחוזה, השופט בוחן תחילה את לשון החוזה האובייקטיבית. משאינו מוצא בה את פתרונו הוא מנסה לאתר את רצונם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים, עת שכרתו את החוזה ביניהם. יש ליתן עדיפות ללשון החוזה. בענייננו, לשון החוזה, דהיינו סע' 2.2.4 להסכם המכר מטילה על המבקשת את החובה לפעול עד לביצוע התיקון המבוקש. המבקשת מצד אחד והמשיבים 1-26 מצד שני, היו מודעים לכך שהצורך בהוספת 71 מ"ר בפועל לשטח המגרש אינו צורך תאורטי אקדמי, אלא צורך מעשי שיש לקדמו לצורך הקמת בנין מגורים על המגרש דנן. הצדדים אמנם לא קצבו בזמן את משך הפעילות, ולא הגבילו את המבקשת למשך פרק זמן מסוים במהלכו היה עליה לבצע את ההתאמה האמורה. יחד עם זאת, היה ברור לשני הצדדים במועד כריתת החוזה, כי ההתאמה נדרשת לצורך הקמת הבנין על המגרש וכי זכויות המשיבים 1-26 לא יוכלו להמתין פרק זמן ממושך בטרם ימומשו על דרך של הקמת הבנין. המבקשת טוענת, כי מאחר ופעולותיה ננקטו מול עירית תל-אביב והיא היתה תלויה ברצון הטוב של העיריה על מנת שלא תופנה לוועדה מחוזית לצורך ביצוע התיקון, לא ניתן היה לצפות ממנה כי תשלים את הטיפול תוך פרק זמן קצר. אפשר שכך הוא, אך ספק בעיני אם כך הוצגו הדברים מראש למשיבים 1-26 באמצעות עו"ד חג'ג' עובר לחתימת הסכם המכר. שני הצדדים היו מודעים לכך, שאפשר והפעילות של התאמת המצב בפועל למצב הרישומי לא תעלה יפה. לכן יצרו את המנגנון של הישארות 180,000 דולר בנאמנות. שני הצדדים היו מודעים לכך שההתקשרות ביניהם מיועדת להקמת בנין וכי יש צורך בהוצאת היתר בניה על בסיס התב"ע. כל עוד תלוי ועומד נושא התיקון, לא ניתן היה להוציא היתר בניה. מאחר והתיקון לא בוצע והזמן חלף, נאלצו המשיבים 1-26 לוותר עליו כדי לא לעכב עוד את מימוש זכויותיהם ואת בניית המגרש. ביצוע התיקון היה באחריות המבקשת והיא זו ששלטה במידה מסוימת על משך הזמן לביצועו. מן הקצה האחר, שלטה על אפשרות התיקון עירית תל-אביב. ברור שהמבקשת לא יכולה היתה לכוף דעתה על עירית תל-אביב. אך, אני סבורה כי המצג אותו הציגה בדיון לפני, כביכול התיקון עמד לצאת מן הכוח אל הפועל ורק המשיבים 1-26 שיבשו זאת, אינו נכון. המבקשת לא תמכה יתד טענותיה בעדויות של נציגי עירית תל-אביב. באו מטעמה בעלי אינטרסים ה"ה עמרני ועמרם והם אלו שהשמיעו את דברה של עירית תל-אביב באוזני. בכך לא די. להשלמת התמונה אומר, כי המבקשת ביקשה לחייב את עירית תל-אביב, להגיש תעודת עובד ציבור בסוגיות אלו ואילו המשיבים 1-26 התנגדו לכך. אולם, אין בעצם בקשה זו כדי לשנות מכך שהמבקשת לא ביססה כדבעי את גרסתה כי עשתה כל שביכולתה בפרק זמן סביר מול עירית תל-אביב להשיג את התיקון הדרוש. גם עו"ד מאמו והמהנדס קורן לא הובאו להעיד בפני. אינני נותנת אמון בגרסה שהובאה מפי מר עמרם, כביכול המשיבים 1-26 שיבשו את מהלך השגת ההיתר ברגע האחרון ממש. אין בכך היגיון, משום שלמשיבים 1-26 היה אינטרס לקבל את ההיתר ואילו היה ברור שהשגתו קרובה, הם היו משקיעים בכך זמן נוסף. אני קובעת, כי המהלכים להשגת ההיתר לתיקון התנהלו בשופי ובאיטיות, שלא תאמה את המוסכם בין הצדדים. שוכנעתי, כי אומד דעתם של הצדדים בעת כריתת החוזה, היה כי על המבקשת להשיג את התיקון המבוקש תוך פרק זמן סביר. זאת, על מנת לאפשר למשיבים 1-26 לפתוח בהליכי בניה. המבקשת החלה בפעילות, אולם הפעילות לא היתה נמרצת דיה וארכה זמן רב מדי. כתוצאה מכך, פעלו המשיבים 1-26 למיקסום זכויותיהם ולתחילת הבניה בנכס כמות שהוא ללא התוספת של 71 מ"ר. אין לבוא עמם חשבון על כך. ההתקשרות המקורית בינם לבין המבקשת, נועדה לצורך הקמת בנין. אין לצפות מהמשיבים 1-26 להמתין עד בוש. כיוון שהנושא לא התקדם, הם נאלצו לוותר על התוספת של 71 מ"ר דנן ולקבל היתר בניה לפי מצב השטח כמות שהוא. מהי המשמעות הכלכלית הנודעת לכך ? במועד כריתת הסכם המכר הגדירו כל הצדדים, את עלות התוספת של 71 מ"ר כסך של 180,000 דולר. זהו הסכום שנותר מוחזק בידיו של הנאמן, עו"ד יצחק זכריה. מאחר והמשיבים 1-26 לא זכו ליהנות מתוספת המגרש האמורה, ובמבחן התוצאה המבקשת לא עמדה במילוי התחייבותה על פי סע' 2.2.4 להסכם המכר תוך פרק זמן סביר על פי אומד דעתם של הצדדים במועד כריתת החוזה, אני קובעת כי המבקשת אינה זכאית לקבל סכום זה לידיה. כפועל יוצא, נדחית בזאת המרצת הפתיחה. לא נדרשתי להכריע בשאלה האם מן הראוי להורות לנאמן להשיב את הסך של 180,000 דולר הנ"ל לידי המשיבים 1-26 באמצעות בא כוחם, עו"ד חג'ג'. נושא זה עומד להכרעת בית המשפט בת.א. 48985-03-12. רק אגב אורחא, אומר כי אם דעתי היתה נשמעת, היתה הוראה כזו ניתנת. סיכום: מן המקובץ לעיל, נדחית המרצת הפתיחה. סך 180,000 דולר המוחזקים בידי הנאמן, המשיב 27, לא יימסרו לידי המבקשת שכן אינה זכאית להם. השאלה אם יושבו לידי המשיבים 1-26 תוכרע בת.א. 48985-03-12. אני מחייבת את המבקשת לשלם למשיבים 1-26 הוצאות שכ"ט בהליך הנוכחי בסך של 10,000 ₪. אינני פוסקת הוצאות לטובת הנאמן, הגם שפרקליטו נכח בישיבת ההוכחות וזאת על מנת לכבד את מעמדו האובייקטיבי כנאמן. שחרור כספיםנאמנות