דוגמא להחלטה בנושא בקשה להבאת עדויות הזמה: 1. בפני בקשה להתיר לתובעים להביא עדויות הזמה בהתאם לתקנה 158 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"). הבקשה הוגשה על ידי קטין והוריו (התובעים) כנגד שירותי בריאות כללית - המרכז הרפואי סורוקה (הנתבעת). העובדות הצריכות לעניין 2. התובעים הגישו כנגד הנתבעת תביעה בגין ניהול רשלני של לידת הקטין, אשר כתוצאה מכך נולד הקטין כשהוא סובל משיתוק מוחין ומנזק נוירולוגי וקוגנטיבי קשה, והינו בעל נכות בשיעור של 100%. הנתבעים כופרים בחבותם ובטענות המופנות כלפיהם בכתב התביעה ולדבריהם אין כל קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של הקטין לבין ניהול הלידה, ובין היתר הם סומכים את טענתם על תוצאות בדיקת הגזים בדם הטבורי שנערכה לקטין לאחר לידתו, תוצאות המעידות על ערכים תקינים של חמצן בדם במועד הלידה, עובדה המובילה למסקנה שהקטין לא היה במצוקה בחייו העובריים, עובר ללידתו. התובעים טענו כנגד אמינותה של בדיקת הגזים בדם שנערכה לקטין מיד עם לידתו, כפי שציין המומחה מטעמם פרופ' להט, אשר הסיק מהכיתוב על גבי פלט התוצאה, כי התוצאה שגוייה בשל נטילת דגימת דם בכמות בלתי מספקת. לעומת זאת טוענים מומחי הנתבעת, כי הפלטים, דוגמת פלט הבדיקה, שנערכה לקטין עם לידתו הינם פלטים סטנדרטיים המוצאים על ידי המכשיר הייעודי לביצוע בדיקות אלו, ואילו אכן מדובר היה בדגימת דם בכמות בלתי מספקת, או לא ניתן היה להפיק תוצאה, כי אז לא היה המכשיר מנפיק פלט תוצאה, כי אם הודעת שגיאה בלבד, דבר שלא קרה במקרה אשר בפני, שכן המכשיר הנפיק תוצאה, למרות הכיתוב בדבר קיומה של הודעת שגיאה. 3. בתיק זה נשמעה והסתיימה שמיעת הראיות, ולאחר סיומן הוגשה הבקשה דנן בתאריך 16/12/12 - היא הבקשה אשר בפני. טענות המבקשים 4. המבקשים מודים, כי המשיבה הפנתה לתוצאת התקינות של בדיקת הגזים בדם הטבורי שנעשתה לקטין מיד עם לידתו, כבר בתצהירים ובחוות הדעת מטעמה, אלא שלדבריהם לא התייחסו לעניין זה בחוות הדעת המשלימות שהוגשו מטעם הנתבעת. (??) ב"כ המבקשים טוען, כי פנה טלפונית לעובד המעבדה הרלבנטי במעבדת בית החולים של הנתבעת וכן ליבואן המכשיר, אשר באמצעותו מופקות תוצאות של דגימות הדם הנלקחות לצורך בדיקת רמת הגזים בדמו של היילוד, ושניהם אמור לו, כי אין להסתמך על תוצאות הבדיקה, כפי שהתקבלה בעניינו של הקטין וכי יש לבצע בדיקה חוזרת (הצהרה, שהינה בלתי מדוייקת בלשון המעטה). עוד טוען ב"כ המבקשים, כי משהציג עצמו בפני אותם אנשים כב"כ התובעים בתיק זה, נותק עימם המגע (ראו תצהירו של עו"ד פנר). נוכח האמור הוגשה הבקשה האמורה להתיר לתובעים להביא עדויות הזמה באשר לתקינותה של בדיקת הגזים בדם שנערכה לקטין עם לידתו. 5. המשיבה מתנגדת למבוקש מכל וכל ומפנה להוראות תקנה 158 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, המסדירות את אופן וסדר הגשת הראיות. המשיבה אף מבהירה את ההבדל שבין עדות הזמנה שמטרתה לפגוע במהימנות העדים, לבין עדות מפריכה, שמטרתה לסתור את תוכן העדות, כאשר ברור לדבריה, כי במקרה זה מבקשים התובעים להפריך את תוכן עדות עדי הנתבעת ומומחיה, דבר שהיה עליהם לעשות במהלך חקירתם, ולא נעשה על ידם. עוד טוענת המשיבה, כי אם סברו התובעים, כי האינפורמציה בהתייחס לחוסר תקינותה הלכאורית של בדיקת הגזים בדם שנעשתה לקטין מיד עם לידתו הינה משמעותית לניהול המשפט, היה עליהם להביא ראיות לכך במסגרת ראיותיהם, או לזמן את האנשים המוסמכים למתן עדות מטעמם. התובעים לא עשו דבר בכל אלה, ולא יתכן לאפשר להם לערוך מקצה שיפורים של טענותיהם בתום שמיעת הראיות ועל סף מתן פסק הדין בתיק. זאת ועוד. המשיבה מפנה לחוות הדעת המקורית והמשלימה של פרופ' שנפלד - המומחה מטעם התובעים - אשר ציין בבהירות, כי אינו כופר באמינות תוצאות בדיקת הגזים הטבוריים, אלא שלשיטתו אין מדובר כלל בבדיקת גזים טבוריים, אלא בבדיקת דם שנלקחה מהקטין עם הגעתו למחלקת ילודים ופגים (סע' 11 לתגובה), טענה שפרופ' שנפלד חזר בו ממנה במהלך חקירתו בבית המשפט ואף הודה, כי לנוכח המסמכים שהוצגו בפניו, מדובר בבדיקת PH, שבוצעה בחדר הלידה. עוד טוענת המשיבה, כי ההתייחסות היחידה לאמינות תוצאות בדיקת הגזים בדם היילוד נמצאה בחוות דעתו של פרופ' להט, אולם לדבריהם "אין בה יותר מאשר סברה, או אמירה סתמית, לא יכולה להרים את הנטל המוטל על התובעים להוכיח, כי תוצאות בדיקת הגזים הטבוריים אינן אמינות" (סע' 14 לתגובה), מה עוד שתצהירי הרופאים מטעמה הוגשה כבר בתאריך 27/9/11 ובמסגרת עדותם בבית המשפט בתאריך 5/12/12 לא נחקרו כלל בעניין זה. 6. בתשובתם טוענים התובעים באופן תמוה מאד, כי מלכתחילה "לא היה מוטל עליהם כל נטל להוכיח, כי תוצאות בדיקת הגזים אינן אמינות, שכן הדבר עולה באופן ברור מתוצאות הבדיקה בהן מופיע סימן שאלה ליד כל הערכים ובתחתית הבדיקה מופיעה הערה ERRORS DETECTED". (סע' 1 לתשובה), ומשכך, די אם המומחה מטעמם קבע, כי תוצאות הבדיקה אינן אמינות, על מנת להעביר את הנטל לכתפי התובעת להוכיח אחרת. עוד טוענים התובעים, כי הצורך בהגשת ראיות הזמה לא בא לעולם, אלא לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית של הרופאים מטעם הנתבעת (אשר הוגשו כאמור בתאריך 17/9/11...), ומכל מקום אין לייחס משקל כלשהו לעובדה שרופאי הנתבעת לא נחקרו על אמירותיהם בתצהיר לגבי אמינות בדיקת הגזים בדם הטבורי וממילא אין באי חקירה זו כדי להסכים לאמור, והם מפנים בעניין זה לפרוטוקול מתאריך 5/12/13 שורות 12-2. לטענתם, לא ייגרם כל נזק לנתבעת באם תתברר סוגיה זו, בעוד שאי בירורה יגרום עוול כבד לתובעים. דיון והכרעה 7. תקנה 158(א) לתקנות סדר הדין האזרחי עוסקת בסדר הבאת הראיות וקובעת: "(1) התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי לפי שיקול דעתו להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות". בשאלת הזכות להביא ראיות מפריכות הבהיר המחבר א' הרנון, בספרו דיני ראיות, התשל"ד א 130, כדלקמן: "אין איפה לדבר על זכותו של בעל דין להביא ראיות מפריכות, הואיל והעניין מסור לשיקולו של בית המשפט המקורי, והערכאה הערעורית לא תתערב, אלא מנימוקים כבדי משקל. המבחן העיקרי הוא נטל ההוכחה. עניין שהתובע נושא בנטל להוכיחו, אין מתירים לו לדחות את הבאת הראיות לגביו באמצעות עדות מפריכה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו, או מראיותיו של הצד שכנגד". הפסיקה קבעה, כי במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט האם להרשות, או לא להרשות הבאת ראיות מפריכות על ידי התובע, תישאל השאלה האם ידע התובע על קיומה של הראיה שמבוקש להפריכה, או האם היה עליו לדעת על קיומה (ראו: ע"א 188/89 עזיאיזה נ' מ.מ. כפר דבורייה, פ"ד מז(1) 661, 665; רע"א 2370/12 מנחם קורן נ' חיפה כימיקלים בע"מ. עוד נקבע, כי הבאת עדות הזמה תתאפשר רק כאשר פרשת ההגנה כוללת ראיה שיש בה כדי להפתיע את הצד שכנגד, או כאשר מבקשים לערער את מהימנותו של עד שהובא על ידי הנתבע, כדלקמן: " ...הנה כי כן, לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב לגבי התרת הבאת ראיות מפריכות, שהוגדרו בעבר בפסיקה כ'ראיות הזמה'. בקשר לזה נפסק, שעניין שעל התובע היה הנטל להוכיחו מלכתחילה - לא ייינתן לגביו היתר להביא ראיות הזמה, אלא בנסיבות יוצאות דופן, בהן - כאשר התובע הופתע מטיעון, או מראיות של הנתבע. קטגוריה נוספת הנכללת במסגרת זו היא כאשר מבקשים לערער את מהימנותו של עד שהובא על ידי הנתבע" (ראו: רע"א 1498/09 יעקב בן דוד אוחיון ואח' נ' יאיר גולדפינגר, סעיף 6 לפסק הדין; רע"א 1412/16 סופר גז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' פרידמן, ש. לנדסמן הנדסת בניין, ; ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח, ; י' אלרון, במאמרו קבלת ראיות שלא לפי סדר הדין האזרחי, כתב העת המשפט, 17-16). ומשם לכאן 8. דינה של הבקשה להידחות. כבר בסע' 17 לכתב התביעה המתוקן העלו התובעים את הסברה, שיתכן שהנזק הנטען נגרם, בין היתר, כתוצאה "מציוד ו/או אביזרים שהיו ברשות ו/או בשליטת הנתבעת...", ואם סברו, כי מכשיר מדידת הגזים בדם הטבורי לא היה תקין מכל סיבה שהיא, היה עליהם להביא חוות דעת של מומחה לעניין זה, או להביא עדים שיעידו על כך. ודוק: גם אם מדובר לכאורה בעדים שסירבו לשתף פעולה עם ב"כ התובעים, רשאי וצריך היה ב"כ התובעים להגיש בקשה לזימונם למתן עדות בבית המשפט, או להעמדת מכשיר המדידה לרשות מומחה מטעם הצדדים לצורך בדיקתו, דבר שהוא נמנע מלעשותו. הרושם שנוצר הוא, שהעלאת הטענה האמורה בכתב התביעה , לא נועדה, אלא "לשמור" את הטענה לצורך הוכחתה במועד שמיעת הראיות, אולם התובעים לא עשו דבר וחצי דבר על מנת לנסות ולהוכיח טענה זו, אשר כפי הנראה הועלתה על דרך הסתם ומבלי שהתובעים התכוונו להוכיחה מלכתחילה. 9. זאת אף זאת. המומחה מטעם התובעים - פרופ' להט העלה בחוות דעתו את הסברה, שמא מכשיר המדידה לא היה תקין, ומכל מקום אין לדעתו אפשרות להתייחס לתוצאה זו כאל נתון המשקף בצורה אוביקטיבית את מצבו של היילוד לאחר הלידה, אלא שאמירה זו, אינה אלא סברה, או ספקולציה, ומכל מקום, התובעים לא המציאו כאמור חוות דעת, או עדות שניתן יהיה להסיק ממנה על חוסר תקינותו של המכשיר. יש לציין, כי מומחיותו של פרופ' להט הינה בתחום הנוירולוגיה, ואילו המומחה למיילדות מטעם התובעים - פרופ' שנפלד, הוא המומחה שאמור היה להתייחס לאופן הנפקת תוצאות הבדיקה על סמך נסיונו העשיר בביצוע הבדיקות האמורות בחדרי לידה, לא מצא כל פגם בתוצאות הבדיקה, או באופן הנפקת התוצאה על ידי מכשיר המדידה. השגותיו היו לגבי מועד ביצוע הבדיקה, השגות שחזר בו מהן במהלך חקירתו. מנתוני הלידה שהוצגו בפני עולה, כי רמת ה- PH שנמדדה אצל הקטין הייתה תקינה לחלוטין ועמדה על ערך של 7.26. אין חולק, כי על גבי הפלט קיימת הודעת שגיאה מודפסת, אולם הוכח, כי אילו לא היה מדובר בדגימת דם מספקת, או שהיה קושי אחר בהנפקת תוצאה על סמך דגימת הדם, לא היה המכשיר מנפיק תוצאה כלל, ומשהנפיק - אין כל מקום להטיל דופי באמינות המדידה למרות הודעת השגיאה. כפי שציינתי, באם סברו התובעים כי הבדיקה לא הייתה אמינה, חובה היה עליהם להוכיח זאת בראיות ובשום פנים ואופן לא יכולים היו להסתפק בהעלאת טענה סתמית ועמומה, שכן בכך לא יצאו ידי חובתם בהוכחת טענה זו. 10. ב"כ התובע טען בתצהירו, כי פנה לעובד מעבדה של הנתבעת בשם שלומי, אשר ניתק את השיחה לאחר שהוברר לו שמדובר בב"כ התובעים. ב"כ התובעים לא ציין את מועד עריכת השיחה האמורה, וברור שככל שנעשתה, היא נעשתה בתום שמיעת הראיות ולא לפני שמיעתם. במאמר מוסגר אציין, כי אינני משוכנעת שמותר היה לב"כ התובע ליצור קשר עם מי מעובדי הנתבעת, אולם לא אוסיף על הערה זו. באשר לעותק מייל ההתכתבות בין עו"ד פנר לבין מר יהודה ביצר מחברת אגנטק - מבדיקת המייל (שעותקו באיכות ירודה ביותר ויש קושי של ממש לקרוא אותו) עולה, שהוא נשלח לב"כ התובעים בתאריך 10/12/12, בתום שמיעת הראיות, ולא ניתן ללמוד ממנו דבר וחצי דבר, שכן מהמייל עולה בבירור שמר יהודה ביצר אינו יודע כלל באיזה מכשיר מדובר, והוא ביקש פרטים נוספים. באם סברו התובעים, כי יש חשיבות להמצאת חוות דעת של מומחה, או עדות לגבי חוסר אמינותו הלכאורי של מכשיר הבדיקה, היה עליהם לבצע את בדיקותיהם לפני תחילת שמיעת הראיות, ולא בתום שמיעתם ומשלא עשו כן, אין להם להלין אלא על עצמם בלבד, ואל יורשו לעשות כן בעת הזאת. מכל מקום אני קובעת, כי אין מדובר כלל וכלל בבקשה להבאת עדויות הזמה, או הפרכה, אלא בנסיון פסול לבצע מקצה שיפורים בראיות התובעים, בתום שמיעת הראיות ובדרך לא דרך, וכמובן שאינני יכולה להתיר זאת, ואשר על כן הבקשה נדחית. ראיות הזמה / עדות הזמה