דוגמא לפסק דין בנושא אחריות המעביד על נפילה מסולם: בפניי תביעה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע יליד 1976, טפסן במקצועו, כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לו בתאריך 14.11.05, עת נפל מסולם תוך כדי עבודתו (להלן: "התאונה"). התביעה מוגשת, נגד מעבידתו, הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת 1") וכן נגד חברת הביטוח אשר ביטחה את הנתבעת 1, בפוליסת ביטוח חבות מעבידים (להלן:"הנתבעת 2"). התאונה הוכרה כתאונת עבודה, על ידי המוסד לביטוח לאומי. במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק, נשמעה עדותו של התובע בלבד. לא נשמעו עדים מטעם הנתבעת. הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם לעניין גובה נכותו של התובע, כתוצאה מהתאונה, ולאור הפער בין שתי החוות הדעת הנ"ל, מונה ד"ר בצלאל פרידמן כמומחה מטעם ביהמ"ש, לקביעת נכותו האורטופדית של התובע. בחוות דעתו קבע ד"ר פרידמן כי נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בגין הפגיעה בברך ימין בשיעור של 4%. עוד קבע כי לא נותרה נכות צמיתה בע"ש צווארי ומותני וכן בברך שמאל. בישיבת ההוכחות הודיעו ב"כ הצדדים כי חוות הדעת שתיוותר בתיק הינה חוות דעתו של מומחה בית המשפט, ובכך ויתרו על חוות הדעת שהוגשו על ידי המומחים מטעמם, אשר בסופו של יום גם לא נחקרו בפניי. בין הצדדים מחלוקת הן לעניין החבות והן לעניין הנזק. נדון תחילה בשאלת החבות. טענות הצדדים לעניין החבות טענות התובע התובע טוען כי, האחריות לנפילתו ולנזקים שנגרמו לו בעטיה רובצת כולה על הנתבעות, וזאת הן בעילה של התרשלות והן בעילה של הפרת חובות חקוקות. בסיכומיו טען התובע כי, לא תודרך על ידי הנתבעת 1 לסיכונים בעבודה, אף לא לגבי סיכוני טיפוס בסולם, הנתבעת 1 לא סיפקה לו ציוד ראוי, וכן לא סיפקה לו "תנאי עבודה אופטמליים", אלא שהוא הועסק ללא כל תנאי בטיחות, וללא פיקוח, השגחה והדרכה של מנהל עבודה. עוד טען התובע בסיכומיו כי, שיטת העבודה היא בלתי בטיחותית ואף מסוכנת, שכן במסגרתה מוטל על עובד לעלות בסולם חד זרועי לגובה לא מבוטל, ללא אחיזת יד בטוחה וללא מעקה, פיגום או סולם יותר נוח, כשבסוף הסולם למעלה ישנו פתח העשוי מברזל, וצפויה לו סכנה לחטוף מכה בראש . התובע הודף את טענת הנתבעות לפיה יש לייחס לו אשם תורם. לדידו, טענה זו הועלתה על ידי הנתבעות באופן כללי, סתמי וללא פירוט למרכיבי האשם הנטען. טענות הנתבעות הנתבעות דוחות את טענות התובע. לדבריהן, נסיבות הנפילה לא הוכחו כלל. התובע לא ידע מדוע נפל, וסיפק לנפילתו מספר גרסאות. הנתבעות מדגישות כי לא היה כל צורך בהדרכה מיוחדת לצורך עליה על סולם, כאשר מדובר בטפסן וותיק, שעליה על סולמות הינה חלק אינטגראלי מעבודתו. הוסיפו הנתבעות כי, חובת ההדרכה החלה על מעביד, אינה מתפרשת על פני פעולות בסיסיות דוגמת עליה על סולם. לטענתן סיבת הנפילה אינה תלויה במעקה, הדרכה או החשש מקבלת מכה בראש, אלא בגלל שהתובע החליק מהסולם. עוד טענו הנתבעות בסיכומיהן כי לא הפרו חובות חקוקות כלשהן. לחילופין טענו הנתבעות כי יש להטיל על התובע אשם תורם משמעותי באירוע התאונה, ככל שמדובר בפעולה טריוויאלית של עליה על סולם, כאשר התובע עובד מיומן שעשה את הפעולה אינספור פעמים, במיוחד ולא ידע התובע להצביע על הסיבה לנפילתו כאשר הראיות מצביעות על החלקה סתמית. דיון והכרעה לעניין החבות לאחר ששמעתי את התובע, ועיינתי היטב בראיות, כמו גם בטענות הצדדים, באתי לכלל דעה כי דין התביעה להידחות. אכן, אין חולק כי התובע נפל מסולם במהלך עבודתו, אולם זוהי העובדה היחידה שהוכחה, ובכך אין די כדי שתתקבל התביעה. עדיין מוטל על התובע הנטל להוכיח את טענתו כי הנפילה באה כתוצאה מליקוי בסולם, או בשל מחדל אחר של הנתבעות, ובנטל זה לא עמד. אציין כי לטעמי אין בעצם העובדה שהתובע נפל מהסולם במהלך עבודתו כדי להעביר את הנטל אל כתפי הנתבעות, ואין להחיל בענייננו את החזקה הקבועה בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. איני סבורה כי יש תחולה לכלל "הדבר מדבר בעדו", כאשר בפי התובע, מספר גרסאות בדבר האופן והסיבה לנפילתו, וזאת כפי שיובהר להלן. כאמור, בחינת הראיות מעלה כי, בפי התובע היו מספר גרסאות לסיבת נפילתו, ואלה אינן מתיישבות זו עם זו. גרסת התובע לתאונה התובע פירט את גרסתו בדבר נסיבות התאונה בסעיף 4 לכתב התביעה בזו הלשון: "ביום 14.11.05 בשעה 7:45 או בסמוך לכך, בעת שהתובע עבד אצל הנתבעת באתר עבודה במחלף בן שמן שבתפיסתה ו/או בבעלותה, ועת היה התובע בעלייה על סולם חד זרועי שהונח בקצה העליון שלו בפתח בתוך תבנית ברזל המשמשת לטפסנות וליציקת גשר, לפתע החליק ונפל אחורנית בהיותו על הסולם מגובה כשני מטר אל הרצפה אשר היתה מלאה שברי בלוקים ופסולת, וזאת תוך כדי פגיעתו בגופו". התובע חזר על גרסתו זו בתחשיב הנזק שהוגש מטעמו. לקראת שמיעת הראיות בתיק הגיש התובע בתאריך 16.12.10 תצהיר עדות ראשית, ובסעיף 16 תיאר את נסיבות אירוע התאונה כדלקמן: "א)ביום התאונה, עבדתי בעבודת ברזל, בטפסנות, במסגרת התקנת גשר בן שמן, מעל לדרך מתל-אביב לירושלים. ב) בשלב מסוים, כדי לעלות למעלה, לגשר, לביצוע הברזל, הייתי צריך לעלות על סולם אשר מושען מלמעלה בפתח צר בתוך התבנית של הגשר ולמטה, בבסיס שלו, היה מושען על רצפה מלאה חתיכות עצים, ברזלים ושאריות חומר. ג) במהלך העלייה על הסולם, בהיותי עליו, בגובה כשני מטרים, נפלתי לאחור, אל הרצפה, על שאריות החומרים והפסולת שהיו על הרצפה". בסעיף 17(ב) לתצהיר העלה התובע טענות כנגד נוחות הסולם עליו עלה, כאשר בסעיף 17(ו) ציין כי בסיס הסולם הונח על רצפה שהיתה מלאה שאריות חומרים, כך שבקושי ניתן היה לשים את רגלי הסולם על הרצפה. בישיבת ההוכחות נחקר התובע על תצהירו. על אף שבעדותו אישר התובע כי הינו יודע איך לעלות על סולם (עמ' 15 ש' 9 ו-13) , אך ציין מנגד כי היה צורך במתן הדרכה על ידי מנהל העבודה (עמ' 15 ש' 13). בחקירתו אישר התובע כי עלה בעבר מספר פעמים על הסולם (עמ' 15 ש' 15). לסיבת הנפילה העלה התובע בחקירתו מספר גרסאות שאינן מתיישבות האחת עם השנייה. תחילה ציין התובע כי הנפילה אירעה עת הסתכל כלפי מעלה במהלך העלייה, היות והיה מרוכז לא ליפול וכן מחשש שלא יקבל מכה בראש מלמעלה. "ש: אתה עולה על הסולם למה נפלת? ת: תראה את הפתח הדבר היחיד שאני שומר על עצמי לא ליפול וצריך לשים לב לפתח שלא אפגע בראש. הריכוז שלי שלא אפול והדבר השני שלא אקבל מכה בראש מלמעלה. ש: לא הבנתי את ההסבר. הסתכלת למעלה? ת: מי שעולה על סולם מסתכל לכל הצדדים. ראיתי את הפתח ואין לי 4 עיניים להסתכל לכל הכיוונים. כשהסתכלתי למעלה הגעתי למקום המסומן ב-X נפלתי.." (עמ' 15 ש' 21-26). בהמשך חקירתו לעניין סיבת הנפילה, ציין התובע כי זו אירעה מאחר והסולם אינו תקני, וללא מעקות: "ש: למה נפלת? ת: אין מעקות. ש: אני מבין שאתה רגיל שבכולם יש מעקות? ת: הסולם לא תקני.." (עמ' 15 ש' 27-30). משהקשה ב"כ הנתבעות וביקש לברר את הסיבה לנפילתו של התובע, השיב האחרון כלהלן: "ת: כל הריכוז שלי היה לא ליפול מהרגע הראשון. כשהגעתי לגובה כזה הסתכלתי למעלה לתבנית כדי לא לקבל מכה. כשהראש עולה מהתבנית כל רגע תקבל מכה הסתכלתי למעלה כדי לא לקבל מכה, לא יודע מה קרה לי ברגליים ונפלתי. ש: הגעת לנקודה ועזבתי את האחיזה הסתכלת למעלה ואיבדת את שיווי המשקל? ת: לא נכון. ש: התחלת לעלות על הסולם, באיזה נקודה הגעת והסתכלת למעלה מה עזבת את הידיים מהסולם? ת: יכול להיות שכן. עברו 7 שנים מאז. ש: באותו רגע עזבת את הידיים? ת: אולי הידיים היו בתחתית התבנית. השיפוע היה גדול ואני לא עומד בצורה ישרה. כשהרמתי את הראש למעלה אולי הרגל נתפסה במדרגה של הסולם ונפלתי. ש: אתה לא ממש יודע למה נפלת? ש: אני לא יכול להגיד מה שלא קרה. ש: אתה לא יודע למה נפלת? ת: אני יודע שעליתי על סולם הסתכלתי למעלה כדי לא לקבל מכה בראש מהתבנית. ש: אני שואל אם אתה יודע או לא יודע למה נפלת? ת: לא יודע. אולי נתפסה הרגל..". (ההדגשות שלי א.ד.ש). (עמ' 16 ש' 1-16) הנה כי כן, בניגוד לגרסתו של התובע בכתב התביעה ותצהירו לעניין הנפילה, הרי בחקירתו הנגדית מסר התובע מספר גרסאות אפשריות לסיבת נפילתו. הראשונה בכך שהסתכל כלפי מעלה על מנת להימנע ממכה בראש ובשל כך נפל לאחור, השנייה אי הימצאות מעקה בסולם, השלישית מהסיבה כי שחרר את ידיו מהסולם, והרביעית בכך שרגלו נתפסה בסולם. עדותו לעיל של התובע בעניין זה לא הייתה מהימנה בעיני, והוא סתר את עצמו לגבי מנגנון הנפילה. אוסיף כי, על אף שהתובע טען כי מדובר בסולם לא תקני, הרי לא נבדק הסולם על ידי כל מומחה, ולא הוגשה כל חוות דעת לעניין פגמים כלשהם שבו. כמו כן, על אף שבתצהירו טען התובע כי הסולם הונח על רצפה שהייתה מלאה שאריות חומרים, שבקושי ניתן היה לשים את רגלי הסולם עליה, לא הוכח בפניי כי נפילתו של התובע באה כתוצאה מהנחת הסולם על רצפה זו. זאת ועוד, בהתאם לעדותו של התובע, עת אירעה הנפילה, לא נפל הסולם איתו (עמ' 16 ש' 16-17), כאשר לא נטען על ידי התובע בתשובותיו בחקירתו הנגדית, כי לכלוך ושאריות חומרים כלשהם שעל הרצפה, גרמו לאי יציבות בסולם, דבר שהביא לנפילתו של התובע. בהקשר זה אציין כי, מחקירתו של התובע עולה, שהתמונות אשר צורפו לתחשיב הנזק מטעמו, צולמו כחודש אחרי התאונה (עמ' 16 ש' 21-28), כאשר אין בתמונות אלו כדי להצביע על מצב הרצפה נכון ליום התאונה. בעניין זה אדגיש כי הימצאות הסולם כחודש אחרי התאונה, באתר של הנתבעת, יש בו כדי להעיד כי לא נפל בו כל פגם, ואחרים המשיכו להשתמש בו גם אחרי אירוע הנפילה. באשר לטענה כי הנתבעת 1 לא הדריכה את התובע כיאות טרם טיפוס על סולם לצורך ביצוע העבודה, מוצאת אני כי לא היה כל צורך בהדרכה מיוחדת בנסיבות הטיפוס הספציפי, ודאי לא לטפסן ותיק ומקצועי. בעניין זה אציין כי ביום התאונה, היה התובע בעל ותק של 14 שנות עבודה, ועבודה על סולמות היא חלק אינטגרלי מעבודתו (עמ' 15 ש' 2-5), כאשר הפעולה של עליה בסולם שבוצעה על ידי התובע במהלך עבודתו, הינה פעולה סטנדרטית וככזו בוצעה על ידי התובע טרם אירוע התאונה. " ש: עלית על הסולם הזה לפני כן? ת: עליתי אלי כמה פעמים. עלי בזהירות וירדתי בזהירות" (השגיאה במקור) (עמ' 15 ש' 14-15). ובהמשך; "ש: כמה פעמים עלית וירדת? ת: לפעמים פעם ולפעמים 10 פעמים, לפי הצורך.." (עמ' 23 ש' 19-20). לאור כל האמור, כל שהוכח על ידי התובע ביחס לנסיבות נפילתו מן הסולם, הינה העובדה כי התובע נפל מסולם תוך כדי עלייתו לגשר. נפילתו של התובע ארעה מבלי שהסתמנו גורמים נוספים, לרבות גורמי סיכון לנפילתו. גרסת התובע-עדות יחידה של בעל דין כאמור, התובע העיד הן בתצהירו והן בחקירתו הנגדית, כאשר מלבד עדותו זו, לא העידו אחרים מטעמו בעניין אירוע התאונה. עדות התובע, בהיותה עדות יחידה של בעל דין מחייבת סיוע לפי ס' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"ה- 1971 (להלן: "פקודת הראיות"). היה והחליט בית המשפט להכריע על פי עדות זו, עליו לנמק את מניעיו לעשות כן: "54. הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: ... (2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין;" בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי, עת הפגיעה לא נכחו עובדים לידו (סעיף 10 לתצהיר), כאשר גם בחקירתו הנגדית, שלל התובע נוכחות של עדים לאירוע התאונה עמ' 17 ש' 10-11). עדותו של התובע, אם כן, לעניין אופן התרחשות התאונה, בענייננו עומדת, כעדות יחידה של בעל דין, שאין לה למעשה כל סיוע, ולפיכך אין בה די לאור סעיף 54 לפקודת הראיות, כאשר מעבר לסתירות בגרסתו, לאופן התרחשות התאונה עליהם עמדתי לעיל, לא ניתן למצוא לעדותו כל סיוע בגרסתו סמוך לתאונה, ככל ומעיון בתעודת חדר מיון של "המרכז הרפואי רבין" (נספח 1 לתצהיר), עולה מדבריו של התובע בפרק "תלונות ותולדות המחלה" כי "החליק מסולם", ללא שצוינה כל סיבה אחרת לנפילה. יחד עם זאת, מעיון בטופס "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" (נספח 10 לתצהיר), עולה כי צוין שם עד לפגיעה, העונה לשם "סעיד מחאמיד". לא שוכנעתי מתשובתו של התובע לסיבת רישום שמו של סעיד הנ"ל בטופס "דמי פגיעה" כעד לתאונה (עמ' 17 ש' 23-24), כאשר תשובותיו של התובע בעניין זה היו תשובות מתחמקות. הימנעותו של התובע מלהביא את העדים פועלת לחובתו: "הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוונטית בלי לספק טעם משכנע לכך, מובילה למסקנה שאילו הובאה, היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה, ועל כן ההימנעות תומכת בראיותיה של הצד שכנגד" (ע"א 989/03 א' חטר ישי ואח' נ' יעקב חננזון, פ"ד נט(4) 796 (2005). כמו כן, ראה לעניין אי הבאת ראיה והמשמעות הנובעת מכך גם: י' קדמי על הראיות כרך ג' 1648-1649 (2003)). מכל האמור לעיל עולה, כי עדותו של התובע מהווה עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע, וכי התובע נמנע מלהביא עדים רלוונטיים לתמיכה בגרסתו. הימנעות מהבאת העדים במקרה דנן פועלת לחובתו של התובע. האם הנתבעת 1 התרלשה לאור ממצאיי כפי שנקבעו לעיל כל שנותר לי לדון, אפוא, הינה בשאלה האם הנתבעת 1 התרשלה, כמעבידתו של התובע. הנתבעת 1 אכן שימשה כמעבידתו של התובע בעת אירוע הנפילה, וככזו חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפיו (ראה ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' סימון אמסלם, פ"ד לה(2) 209, 212; ע"א 663/88 יהודה שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225, 229; ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' אנטון קרבון, פ"ד מה(2) 593, 597). יחד עם זאת, המעביד אינו נושא באחריות לכל אירוע של נפילה של עובדו, הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה, וכנגד כל תאונה אשר עלולה לקרות, ועל העובד להוכיח קיומה של עילת רשלנות המזכה אותו בפיצוי (ראה ע"א 250/64 פרלה לוגסי נ' חברת שק"ם, פ"ד יט(1) 30; ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345). בענייננו נפילתו של התובע ארעה בנסיבות, שלא ניתן לייחסם לפעולה מסוכנת כלשהי שביצעה הנתבעת 1, או לשיטת עבודה מסוכנת, כי אם לנפילה שארעה תוך ביצוע עבודה שגרתית ואלמנטרית, באמצעות עליה על סולם, ואשר עקב פעולה לא זהירה של התובע, שמהותה לא הובהרה, נפל התובע מן הסולם. על כן לא ניתן לדעתי לייחס לנתבעת 1, מעבידתו של התובע, רשלנות כלשהי. יצוין כי אופיה השגרתי של העבודה שנדרשה מהתובע, הוותק המקצועי שלו וכן ניסיונו של התובע בעבודה זהה אצל הנתבעת 1, לא חייבו מתן הדרכה והסבר ספציפי לאופן עלייתו של התובע על סולם. עליה על סולם הינה מסוג העבודות השגרתיות המבוצעות על ידי כל טפסן במהלך הקריירה המקצועית שלו, והסיכון הכרוך בה אינו גבוה מהסיכון שלוקח על עצמו כל אדם פרטי המבצע, בעזרת סולם, עבודת אחזקה פשוטה במשק ביתו כגון החלפת נורה, הורדת חפץ כלשהו מארון גבוה או קידוח חור בקיר לצורך התקנת תמונה. הצבת דרישה ממעביד להדריך טפסן, עם ניסיון עבודה של כ - 14 שנה ונעזר בסולמות כדי לבצע את עבודתו, שעה שאף עשה עבודות זהות לאלה בעבר כדבר שבשגר (עמ' 15 ש' 4-5), איננה סבירה (ראה בעניין זה ת"א 70/94 (י-ם) מוחמד אבו סבית נ' אברהם שוויקה ובנו בע"מ (לא פורסם)): "יש ובמסגרת הנסיון להטיל אחריות נזיקית על הזולת הופכים עצמם תובעים שונים כמעט ל'פסולי דין' שאין להם תבונה ולא שכל ישר והם אוטומטים המבצעים הוראות שאינן עוברות אצלם מסננת של תבונה רגילה כשאומר מעביד לעובדו: טאטא את המדרגות, אין עליו להדריכו בכך, אפילו הפועל לא טאטא קודם מדרגות. כל ברי בי רב מבין שעליו לעמוד על מדרגה אחת, להיזהר לבל ידרדר, לטאטא את המדרגה העליונה יותר, לרדת מדרגה, לחזור ולעשות כן, וחוזר חלילה. אם ידרדר ויפול לא יוכל לטעון שלא הודרך כיצד לטאטא, משום שיש הנחת יסוד שאדם הוא בר-תבונה מינימלית ומפעיל מינימום של תבונה ונסיון חיים בדברים טריויאליים" (וראה גם פסק דינה של כב' השופטת יעל וילנר בע"א 3041/04 שרה בן הרוש נ' מדינת ישראל ואח' (טרם פורסם)). בנסיבות ענייננו לא הובאה אף ראיה כי שיטת העבודה שהנהיגה הנתבעת 1 היתה לקויה ו/או כי קיימת שיטת עבודה חילופית לצורך עליה לגשר שלא הונהגה על ידי הנתבעת 1, והיה מקום להנהיגה לנוכח מיקום וגובה העבודה שבוצעה. באשר לטענת התובע כי, הנתבעת 1 הפרה חובה חקוקה, עת לא סיפקה לתובע חגורת בטיחות, שתמנע את נפילתו מהסולם. ראשית, אין עסקינן בעבודה המבוצעת על הסולם, אם כי הסולם שימש לצורך עליה לגשר עליו מתבעצעת העבודה. נוסף על האמור, מעיון בפריט 14 בתוספת לתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד ומגן אישי, התשנ"ז-1997 (להלן: "התוספת"), עולה כי אספקת חגורת בטיחות מעין זו, תסופק לעובד אשר מבצע עבודה במקום שבו עלול העובד ליפול לעומק העולה על שני מטר. במקרה עסקינן, לא הוכח על ידי התובע כי הנפילה היתה מגובה העולה על 2 מטר כאמור בתוספת, דבר המחייב אספקת חגורה כאמור, ככל ובגיליון חדר מיון מציין התובע : "החליק מסולם מגובה כ- 2 מ'" , כאשר על גרסה זו חזר התובע בתיאור הפגיעה בטופס "דמי פגיעה" שהוגש למל"ל. בנוסף, לא ברורה טענת התובע לחובת הנתבעת 1, במקרה דנן, לאספקת נעלי או מגפי בטיחות לצורך "הגנת רגליים", כאשר לא נטען על ידי התובע מחד כי אירוע התאונה מקורו בנעליים בהם הצטייד ביום התאונה, ומאידך כי לא סופקו לו נעלי עבודה. בתי המשפט דחו תביעותיהם של עובדים מקום שהתממש סיכון סביר ועובדיהם נפגעו כתוצאה מהתממשותו של סיכון טבעי (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113, 124, 127-126, כב' הנשיא ברק): "חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון... אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים". כך נפסק גם בע"א 8071/95 בן יאיר נ' לשכת עורכי הדין (לא פורסם), שם קבעה כב' השופטת שטרסברג כהן לענייננו כדלקמן: "בימ"ש קמא פירט את כל העובדות הרלבנטיות בהן אין מקום להתערב. לא הובאה בפניו ראיה כלשהי שהשיטה מסוכנת ושקיימת שיטה אחרת שאינה מסוכנת ולא ניתן להסיק מעצם העובדה שהמערער נפל מהסולם רשלנות כלשהי מצד מעבידו". ראה גם ת"א 2383/01 (שלום קריות) דראז נ' עלי ואח' (לא פורסם) והערעור ע"א 2837/01 אשר הוגש על ידי התובע; ת"א 6985/95 (שלום ירושלים) גנדלר נ' האופק (לא פורסם). בת"א 10554/97 (שלום נצרת) כילאני נ' כילאני ואח' (לא פורסם) נדון עניינו של טפסן אשר התאונה הראשונה שבה נפגע, ארעה עקב נפילה מסולם. כב' השופט אברהם אברהם בדחותו את התביעה הנוגעת לנפילה מסולם קבע: "מדובר בתובע שעבד כטפסן משך שנים ובעבודתו עשה שימוש בסולם מדי פעם בהתאם לצורך (כך הוא אישר בעדותו). אין לך שימוש פשוט יותר מעליה על סולם וירידה ממנו ובמיוחד כשמדובר במי שעיסוקו דורש שימוש שגרתי בסולם. במה התרשל הנתבע אם הוא סיפק לתובע סולם תקין? אין הוא צריך להדריך את התובע כיצד לעלות על סולם וכיצד לרדת הימנו. אין הוא צריך להשגיח על התובע, טפסן ותיק, כשהוא עולה ויורד בסולם. הפעולה היא כמעט יומיומית לאיש מקצוע בתחום הזה והסיכון מהסולם הוא סביר ואין לומר על השימוש עצמו שנעשה בסולם כי הוא סיכן את התובע סיכון בלתי סביר". כאמור, בענייננו, מלבד טענת התובע בחקירתו כי סופק לו סולם לא תקני, לא הצליח האחרון להוכיח טענתו זו. סוף דבר מן הראיות שבפניי עולה כי בעת שארעה התאונה היה התובע טפסן ותיק בעל למעלה מ 14 שנות ניסיון, לרבות בעבודה על סולמות, ועל כן כללי הזהירות הנוגעים לעבודה על סולמות היו נהירים לו ולא נדרשה, אפוא, הדרכה ספציפית. סיבת נפילתו של התובע לא הובהרה, ולא נבעה מהתממשותו של סיכון חריג ובלתי צפוי, ובשל מהות העבודה לא ניתן לטעון כי מעבידתו של התובע יכולה היתה או חייבת היתה לצפות סיכון חריג כלשהו בעבודה, שהתובע היה מיומן בה, אשר חייבה נקיטת צעדי זהירות כלשהם. שיטת העבודה שננקטה על ידי הנתבעת 1 היתה שיטת עבודה אלמנטרית ואשר היתה בתחום ידיעתו וניסיונו של התובע ונקבעה על פי שיקול דעתו המקצועי. לא הוכח בפניי ליקוי כלשהו בשיטת העבודה שנבחרה על ידי התובע ולא הוגשה מטעמו של התובע חוות דעת מקצועית אשר יש בה כדי לבסס פגם בסולם שנבחר. פגיעתו של התובע התרחשה אגב התממשותו של סיכון סביר, הקיים בכל עבודה רוטינית ופשוטה, ככל שתהא, ועל כן לא ניתן לחייב את הנתבעת 1 לצפות, להדריך ולפקח על עבודתו של התובע שהיה עובד מקצועי ומיומן, שביצע בעבר ועוד טרם נפילתו עבודות מעין אלה, שדורשות עליה על סולם. בנסיבות אלה, לא עלה בידי התובע לבסס עילת רשלנות כלשהי מצידן של הנתבעות, ועל כן ובהעדר חבות מצידן של הנתבעות דין התביעה להידחות. מאחר וראיתי, כאמור, לדחות את התביעה, לא ראיתי לדון בטענות הנתבעות בדבר רשלנותו התורמת של התובע ובשאלת גובה הנזק. לסיכום תביעת התובע כנגד הנתבעות נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעות ובשכ"ט עורך דין בסך של 5,000 ₪ . סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין לידי התובע, שאם לא כן יתווסף אליו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. תאונות נפילהאחריות המעבידנפילה מגובה / מסולםנפילה