מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מיצוי הליכים עתירה מנהלית / חיוב בהוצאות עתירה שנמחקה: עתירה זו הוגשה מכוח חוק חופש המידע, תשנ"ח - 1998 (להלן: "חוק חופש המידע"), ובמסגרתה ביקשו העותרות כי יימסר לידיהן כל המידע, הנהלים, ההנחיות והקריטריונים בעניין מדיניות מתן היתרי כניסה ועבודה לעובדים פלסטיניים בישראל. כמו כן, ביקשו העותרות כי המשיבים יחויבו לפרסם באתרי האינטרנט שלהם את כל ההנחיות המינהליות שעל פיהם הם פועלים, כמצווה בסעיף 6(א) לחוק חופש המידע. מטרתן העיקרית של העותרות בהגשת העתירה הייתה להבטיח, כי כל אדם, בין מעסיק ובין עובד, יוכל למצוא בקלות את המידע הנחוץ והרלבנטי לכל שלב בהעסקת עובדים פלסטיניים בישראל וזאת בשפה הנגישה לו, קרי - בעברית ובערבית. לאחר הגשת העתירה ובמהלך הדיון בה, נמסר לעותרות מידע רב ובסופו של דבר, בעת שהעתירה הייתה קבועה למתן פסק דין, הועבר לידי העותרות מידע מהותי נוסף. בשלב זה התעוררה מחלוקת בין העותרות לבין המשיבים בשאלה האם ההליכים בעתירה מוצו, אם לאו, והאם יש לחייב את המשיבים בהוצאות העותרות בגין הגשת העתירה. 1. רקע הדברים העותרת 1, גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע, הינה עמותה ישראלית שמטרתה להגן על זכויות אדם בישראל ובשטחים, ביניהן הזכות לתנועה. העותרת 2, קו לעובד - הגנה על זכויות העובדים, הינה עמותה ישראלית שמטרתה להגן על זכויות העובדים החלשים ביותר במשק הישראלי ובעיקר מהגרי עבודה, פלסטינים, פליטים ומבקשי מקלט ואזרחים ישראליים בעלי הכנסה נמוכה. ביום 10.8.09 פנו העותרות למשיב 2 ולמשיבה 4 בבקשה לפי חוק חופש המידע בעניין מדיניות מתן היתרי עבודה לתושבים פלסטיניים מהגדה המערבית ומרצועת עזה בישראל. בקשות המידע נגעו לנתונים מספריים באשר לעובדים פלסטיניים בישראל וכן למסמכים המשקפים את ההחלטות, המדיניות והנהלים בסוגיה. בעיקר התבקשו נתונים מספריים באשר למכסות שנקבעו, להיתרים בפועל שהונפקו ולפילוחם של ההיתרים. כמו כן, התבקשו מסמכים המפרטים את הקריטריונים שעל פיהם נקבעות המכסות והשיקולים בבסיס ההחלטות, מסמכים המפרטים את הקריטריונים למתן ההיתרים, מסמכים הקובעים את הליך הנפקת ההיתרים וחידושם וכן את הקריטריונים והליך ההנפקה של כרטיסים מגנטיים. כמו כן, התבקש מסמך המפרט את הוראות הכניסה לישראל בעת סגר. בנוסף, התבקש מידע באשר למעסיקי עובדים פלסטיניים (רשימות שמיות, מסמכים באשר לקריטריונים למתן היתרים למעסיקים ולקביעת מספר ההיתרים למעסיק וכן מידע באשר לאכיפת הנהלים). בעתירה שהגישו העותרות ביום 16.1.11 נטען, כי אף שהמידע שנתבקש הוא מידע פשוט בטבעו, אשר אמור להיות נגיש לכל דורש, בקשותיהן לקבלת מידע לא נענו כלל וככל שנמסרו נתונים, הרי שנתגלו סתירות בין נתוני המשיב 2 לבין נתוני המשיבה 4. בעתירה התבקש בית המשפט להורות למשיבים למסור נתונים כדלקמן (סעיף 52 לעתירה): "א. מכסות לשנים 2008-2010 ופילוחן על פי ענף; מספר ההיתרים בפועל שהונפקו בין השנים 2003-2010 ופילוחם של ההיתרים על פי ענף ומין העובד. ב. מסמך המפרט את רשימת הקריטריונים והשיקולים שעל בסיסם נקבעו המכסות. ג. מסמך המפרט את רשימת הקריטריונים למתן היתרי עבודה במסגרת המכסות הקבועות. ד. נוהל הליך הנפקת ההיתרים וחידושם, הן באשר למעסיק, הן באשר לעובד. ה. נוהל הנפקת כרטיסים מגנטיים, מספר הבקשות שהוגשו לקבלתם בין השנים 2003-2010, מספר הכרטיסים המגנטיים שהונפקו בפועל ונוהל הגשת ערר על סירוב. ו. הוראות הכניסה לישראל של עובדים בהיתר בעת סגר. ז. רשימות שמניות של מעסיקים אשר קיבלו היתרים ומספר ההיתרים לכל מעסיק בין השנים 2003-2010. ח. נוהל המפרט את הקריטריונים למתן היתרי העסקה למעסיקים וקביעת מספרם. ט. נוהל פיקוח על מעסיקים ואכיפת נהלים על המעסיקים באשר להקפדה על זכויות העובדים. י. רשימת מעסיקים שננקטו נגדם אמצעים עקב פגיעה בזכויות עובדים. יא. נוהל מעבר ממעסיק למעסיק בכל הענפים ונוהל הפסקת עבודה ביוזמת המעסיק. יב. עותק מכל נוהל והנחיה מינהלית המסדירים את סוגית העסקת עובדים פלסטינים בישראל. ביום 3.5.11 הגישה המדינה תגובה מקדמית לעתירה, שבמסגרתה העלתה טענות מקדמיות שונות כנגד העתירה. נטען גם, כי המדובר "בבקשה לקבלת מידע", אשר קיבלה מענה כמפורט במכתבים שמוענו לעותרות, וכי המכתב שנשלח על ידי העותרות, לאחר קבלת מענה כאמור, נוסחו "אינו תואם במהותו נוסח של בקשה לחופש מידע, בפניות אלו משמשות בערבוביה שאלות המתאימות יותר לשאלון בהליך אזרחי, וכן שאלות המנוסחות באופן לא בהיר ולא ממוקד." ביום 11.3.11 נערך דיון מקדמי בעתירה, לפני כב' השופטת י' שטופמן. לאחר הדיון האמור, נמסר לעותרות חומר נוסף , שלא היה בו די, לטענתן, כדי להשיב על בקשת המידע. בהתאם להחלטות מיום 11.7.11 ומיום 12.7.11. הגישו העותרות ביום 4.9.12 הודעה, בה פירטו פירוט מלא של החומרים שהתבקשו וטרם נמסרו, בין היתר בסוגיית המכסות, הקריטריונים שעל בסיסם נקבעו המכסות והכרטיסים המגנטיים. נטען גם, כי טרם הועברו נוהל הגשת הבקשות לכרטיסים מגנטיים וכן נוהל מעבר ממעסיק למעסיק וכי המשיבים טרם הבהירו את הסתירות בנתונים המספריים שנמסרו על ידם בסוגיית המכסות ובסוגיית הקריטריונים למתן היתרים. לאור הודעת העותרות, נקבע דיון ליום 9.2.12. במועד הדיון האמור, לא התייצבו המשיבים בשל השביתה שפרצה במשק והדיון נדחה ליום 20.5.12. בין לבין, המציאו המשיבים לעותרות את "נוהל כרטיס נלווה מגנטי של ענף אג"מ במנהל האזרחי מחודש דצמבר 2010" וכן את "נוהל הסרת מניעה ביטחונית של ענף אג"מ במנהל האזרחי מחודש אפריל 2011". כמו כן, המשיבים החלו לפרסם מידע ונהלים מסוימים באתרי האינטרנט שלהן, כפי שנתבקש במסגרת העתירה. ביום 6.5.12 הוגש כתב תשובה לעתירה מטעם המדינה. בכתב התשובה נטענו הטענות המקדמיות, כפי שבאו לידי ביטוי בתגובה המקדמית לעתירה. לגופם של דברים נטען, כי העותרות קיבלו מענה מפורט לשאלות שהפנו למשיבים, הן עובר להגשת העתירה והן לאחריה. נטען גם, כי אין המדובר כלל בבקשה לקבלת מידע בהתאם לחוק חופש המידע, כי אם, לכל היותר, בשאלון או בפנייה לקבלת הבהרות, תוך ניסיון להביא את הרשות לשינוי החלטותיה ובכלל זה עניינה בטענות כנגד תוכן המידע, לאחר שזה כבר הועבר לעותרות. נטען גם לסייגים במסירת המידע מכוח סעיף 9(א)(12) לחוק חופש המידע ביחס למידע נוסף באשר לכניסת עובדים פלסטיניים בעת סגר, מעבר למידע שכבר נמסר. ביום 16.5.12 הוגשו עיקרי טיעון מטעם העותרות, שבמסגרתם התייחסו לטענות המשיבים, כפי שבאו לידי ביטוי בכתב התשובה. דיון נוסף בעתירה התקיים לפני כב' השופטת י' שטופמן ביום 20.5.12. ביום 28.5.12 הוגשו עיקרי טיעון מטעם המדינה, להם צורף נוהל "תעסוקת עובדים פלסטינאים בהתיישבות הישראלית באיו"ש" ונוהל "תעסוקת פלסטינאים בישראל". בעקבות פרישתה של כב' השופטת י' שטופמן נקבעה העתירה לפני ודיון נוסף בעתירה נקבע ליום 11.11.12. אף שבמסגרת ניסיונות לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, ובעידוד בית המשפט, נמסר מידע נוסף וכן ניתנו הסברים והבהרות נוספים, הרי שבמועד הדיון נותרו עדיין מספר סוגיות שבהן טרם ניתן מידע מספק. זאת, בין היתר, בסוגיית המכסות לשנים 2008 - 2010 ופילוחן על פי ענף וכן בסוגיית הקריטריונים למתן היתרי עבודה במסגרת המכסות הקבועות. בנוסף, טרם יושבו סתירות בין הנתונים שנמסרו על ידי המשיבים בסוגיית הקריטריונים למתן היתרים, כגון גיל ומצב משפחתי. במהלך הדיון לגוף העתירה שהתקיים ביום 11.11.12, הערתי מספר הערות בהתייחס לעמדת המדינה, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התשובה לעתירה, ביחס לסוגיות שבהן טרם ניתן מידע מספק. לאחר שהצדדים טענו לגוף העתירה, נקבעה העתירה למתן פסק דין. ביום 21.11.12 הגישה המדינה בקשה לעיכוב מתן פסק הדין למשך שלושים יום. בהודעה צוין, כי בשים לב להערות בית המשפט בדיון מיום 11.11.12, מבקשת המדינה לאפשר לה לקיים התייעצות עם הגורמים המוסמכים על מנת לבחון פעם נוספת את עמדתה בעתירה. ביום 24.12.12, לאחר שעמדת המשיבים לא הוגשה במועד, הורתי למשיבים להגיש את עמדתם בתוך 14 יום. ביום 7.1.13 הוגשה הודעה מטעם המדינה, אליה צורף מכתב מיום 6.1.13, שבו פורטו ממצאי בדיקת המדינה באשר לסוגיות אשר הועלו בדיון מיום 11.11.12. למכתב צורפה תעודת עובד ציבור בדבר המכסה הבסיסית להעסקת עובדים פלסטינים בישראל וכן בדבר פיקוח על מעסיקים ואכיפת נהלים לשנים 2003-2011. בהודעה צוין, כי המידע הנוסף שנמסר לעותרות נותן מענה הן לעתירה והן להערות בית המשפט, כפי שהועלו בדיון מיום 11.11.12 וכי לעמדת המשיבים התייתר הצורך במתן פסק דין בהליך שבכותרת, למעט פסיקת הוצאות ושכר טרחת עו"ד. ביום 8.1.13 הורתי לעותרות להודיע בתוך 7 ימים האם העתירה התייתרה לטעמן וככל שהתשובה חיובית, להגיש טיעון קצר בכתב לעניין ההוצאות. ביום 16.1.13 הודיעו העותרות, כי אין במידע הנוסף שהועבר להן כדי לענות על בקשות העותרות לפי חוק חופש המידע ואף לא על הערות בית המשפט. בהודעה נטען, כי לא הייתה כל התייחסות בהודעת המשיבים מיום 7.1.13 לעניין הסייגים המעוגנים בחוק חופש המידע, שמכוחם המדינה לא העבירה מידע נוסף בנושא התליית ההיתרים בסגר. נטען גם, כי טרם נמסרה רשימת המעסיקים בישראל, אלא רק רשימה של מעסיקים בישראל ובגדה המערבית, ללא כל יכולת לפלח אותה וכי המשיבים טרם יישבו את הסתירות ביניהם בכל הנוגע לקריטריונים של גיל ומצב משפחתי. נטען עוד, כי אמנם נמסר במסגרת הודעת המדינה מיום 7.1.13 מידע בדבר המכסה הבסיסית, אולם עיון נוסף בנתונים העלה כי כל מה שנעשה היה הוספה של סט נתונים הסותר נתונים קודמים שנמסרו ומגביר את הבלבול במקום ליישבו. על פי הטענה, נכון להיום עדיין אין כל דרך לדעת מהי מכסת העובדים הבסיסית. נטען גם, בהקשר זה, כי לא נמסרה לעותרות ההחלטה הספציפית שקבעה את המכסות ואף לא החלטת ממשלה המציינת מכסות במספרים של ממש, אלא רק החלטות המצהירות על הגדלת מכסה קיימת, שאין יודע מהי. עוד נטען, כי לא ניתן מידע מספק בדבר פיקוח על מעסיקים ואכיפת נהלים וכי המשיבים טרם דאגו לפרסם באתרי האינטרנט שלהם מידע בדבר המכסה הבסיסית, מכסות על פי כל ענף וענף, תנאי הסף להעסקת עובדים פלסטינים מבחינת גיל, מצב משפחתי וכיו"ב, כך שהצרכן הפוטנציאלי של המידע, בין אם מעסיק, עובד וכו', איננו יכול למצוא את הנתונים הבסיסיים ביותר הנחוצים כדי להגיע להחלטה מושכלת אם לבקש רישיון עבודה בנקודת זמן מסוימת ועבור עובד מסוים. לבסוף נטען, כי נכון להיום, טרם הועלו הנהלים בערבית בשני האתרים. ביום 20.1.13 הורתי, כך: "לאור האמור, יינתן פסק דין בעתירה. עם זאת, לאור החומר הנוסף שנמסר אני מאפשרת לעותרות להגיש בתוך 14 ימים מהיום השלמת סיכומים ובהם החומר שנותר לטענת העותרות. המשיבה תגיב לכך בתוך 14 ימים מיום שתקבל את השלמת סיכומי העותרות. לאחר מכן יינתן פסק דין בעתירה". ביום 4.2.13 הוגשו סיכומים משלימים מטעם העותרות, שבמסגרתם נטען, כי טרם נמסר מידע בדבר רשימת המעסיקים והקריטריונים בכל ענף וענף וכן רשימת המעסיקים בישראל בלבד, ללא המעסיקים בגדה המערבית. נטען גם, כי טרם נמסר המסמך ממנו שאב עובד הציבור את המידע שנמסר בהודעת המשיבים מיום 7.1.13 לגבי המכסה הבסיסית לשנת 2008. עיקר טרוניית העותרות התמקדה בכך שנכון לעת הזאת, עדיין לא ניתן למצוא באתרי המשיבים מידע בסיסי, נגיש, ברור ועדכני לכל המתעניין בסוגיה. על פי הטענה, גם עתה, כשלוש שנים וחצי לאחר הגשת העתירה, המבקש לדעת מה המכסה לענף מסוים, האם היא כבר מוצתה ומה תנאי הסף להעסקה מבחינת גיל, מצב משפחתי ועוד, לא יוכל למצוא את מבוקשו באתרי המשיבים וגם לא בשום פרסום אחר. ביום 26.2.13 התקבלה תגובה מטעם המדינה להשלמת הסיכומים, בה נטען, כי העותרות קיבלו מהמשיבים את כל המידע המבוקש המצוי בידיהם וכי אין באמתחתם מסמכים נוספים שנכללים בגדרה של העתירה ושניתן לאתרם במאמץ בסביר. על פי הטענה, רשות האוכלוסין העבירה לעותרות עוד ביום 1.9.11 את רשימת המעסיקים, לא כולל התנחלויות. נטען, כי גם הקריטריונים בכל ענף וענף הועברו זה מכבר הן על ידי רשות האוכלוסין והן על ידי המתפ"ש, תוך שצוין כי המדובר בקריטריונים דינאמיים, אשר הועברו כפי תוקפם במועד העברתם וכי במקרה של סתירה הקריטריונים של המתפ"ש, שהינם מעודכנים יותר, גוברים. נטען גם, כי לא אותר המסמך המעגן את הנתון בדבר המכסה הבסיסית וכי המידע שאכן אותר ומוחזק אצל המשיבים נמסר במסגרת הודעת עובד ציבור. עוד נטען, כי כל הנהלים והחוזרים, אשר התבקש פרסומם בבקשה, מפורסמים באתר האינטרנט של רשות האוכלוסין וההגירה ושל המתפ"ש. ביום 19.3.13 הודיעו העותרות, כי נכון ליום 19.3.13 לא הועלו כל נהלים בשפה הערבית לאתר האינטרנט של המשיב 3. עוד צוין, כי בימים האחרונים הועלו לאתר האינטרנט של המשיב 1 שלושה דפי מידע קצרים וחלקיים וכי מלבד זאת לא הועלו כל נהלים בערבית לאתר האינטרנט של המשיב 1 ובכלל זה נוהל תעסוקת פלסטינים בישראל. ביום 21.3.13 התקבלה תגובת המדינה להודעה העותרת מיום 19.3.13. על פי הנטען בתגובה, בניגוד לטענת העותרות, כבר ביום 28.2.13 פורסמו בערבית כל הנהלים והחוזרים באתר המשיב 3. נטען גם, נהלים, חוזרים ומידע פורסמו באתר האינטרנט של המשיב 1 עובר ליום 26.2.13 וכי מפאת טעות, נשמטו מספר נהלים, ובכללם "נוהל תעסוקת עובדים פלסטינאים בישראל", אשר יתורגם לערבית ויפורסם באתר המשיב 1 בתוך 7 ימי עבודה לכל המאוחר. ביום 27.3.13 הורתי לצדדים, כדלקמן: "הצדדים יגישו בתוך 30 ימים מהיום הודעה משותפת ובה יבהירו האם יש עדיין נושאים שנויים במחלוקת ביניהם, ואם כן יבהירו בקצרה את עמדת כל אחד מהצדדים בעניין. אם אין מחלוקות יודיעו עמדתם בהודעה משותפת כאמור, לעניין מחיקת העתירה ולעניין ההוצאות." ביום 30.4.13 התקבלה הודעה משותפת מטעם הצדדים. מהאמור בהודעה עולה, כי העותרות עומדות על כך שהנושאים השנויים במחלוקת אשר נסקרו בסיכומים המשלימים שהוגשו ביום 4.2.13 עדיין עומדים על הפרק ומשכך העתירה לא התייתרה. זאת, בעוד שלשיטת המדינה, כל המידע שהתבקש ואשר מצוי בידיה הועבר לעותרות ומשכך העתירה מוצתה. 2. טענות הצדדים העותרות טוענת לעניין מיצוי ההליכים, כי שתי סוגיות עדיין עומדות על הפרק: המכסה הבסיסית ורשימת המעסיקים. באשר למכסות, העותרות מאשרות כי המשיבים מסרו את הנתון הסופי של המכסה הבסיסית עובר לשנת 2008 במסגרת תעודת עובד הציבור מיום 6.1.13 של מר ברזאני. אולם, לשיטתן, על המשיבים להעביר לידיהן את המסמך הרשמי שעליו מבוססים הנתונים. באשר לרשימת המעסיקים, העותרות טוענות כי הרשימה שקיבלו כוללת מעסיקים מישראל ומההתנחלויות, אף שנתבקשה רשימת מעסיקים מישראל בלבד. עוד נטען, כי הנתונים שנמסרו על ידי המשיבים במהלך השנים הצריכו עבודת ניתוח רבה והצלבת נתונים אין סופית, זאת עד להגשת תעודת עובד הציבור ו"כי יש להבהיר למשיבים כי זו לא הדרך למסור נתונים, גם לא בעתיד". נטען גם, כי אף שבמהלך ניהול העתירה אכן פורסמו נהלים על ידי המשיבים, ובהם הנוהל המרכזי והבסיסי של העסקת עובדים פלסטינים בישראל, הרי שהפרסום עדיין איננו עומד בסטנדרטים הראויים. העותרות טוענות עוד לעניין ההוצאות, כי החומר שנמסר לפני הגשת העתירה כלל סתירות כה רבות, עד כי לא ניתן היה להתייחס אליו כאל מידע של ממש. על פי הטענה, מרבית המידע שהתבקש במסגרת הבקשות שהגישו לפי חוק חופש המידע נמסר לאחר הגשת העתירה ואלמלא הוגשה העתירה ספק אם היה מועבר מידע זה לידי העותרות. נטען גם, כי נדרשו שנים של הליכים מיותרים בכדי לקבל מידע שחובה היה על המשיבים לפרסם באופן יזום וכי העברת המידע נמשכה הרבה לאחר "הדקה התשעים". עוד נטען, כי באופן סדרתי המשיבות לא עמדו במועדים שקבע בית המשפט. נטען, כי לאור זאת, יש לפסוק הוצאות משפט כנגד המשיבים. המדינה טוענת, כי בקשת העותרות לקבלת מידע התקבלה במלואה וכי המשיבים העבירו לידי העותרות את כל המידע הרלבנטי הקיים והמצוי בידיהם ומשכך ההליכים בעתירה מוצו. באשר למכסות, נטען כי עיון בבקשה לקבלת מידע יעלה בנקל כי בבקשה לקבלת מידע לא התבקשה המכסה הבסיסית וכי המידע שהתבקש ביחס למכסות בגדרי הבקשה הועבר עובר להגשת העתירה וכי מכל מקום, גם הנתון בדבר המכסה הבסיסית עובר לשנת 2008, אשר התבקש רק במסגרת הדיון מיום 11.11.12, נמסר לעותרות במסגרת תעודת עובד הציבור שצורפה למכתב מיום 7.1.13. נטען, בהקשר זה, כי לא אותר מסמך אשר מעגן את הנתון בדבר המכסה הבסיסית ועל כן הוצאה תעודת עובד ציבור של מר ברזאני, שהינו עובד ותיק ובכיר של הרשות, אשר הצהיר על המכסות כפי שהן היו ידועות לו, מתוקף תפקידו. באשר לרשימת המעסיקים, נטען כי רשימת המעסיקים שנמסרה לעותרות זה מכבר מהרשות לאוכלוסין הינה של מעסיקים מישראל והיא אינה כוללת עובדים פלסטינים בהתנחלויות. המדינה טוענת עוד לעניין ההוצאות, כי רוב רובו של המידע אשר התבקש בבקשה לקבלת מידע (זאת להבדיל מהמידע שהתבקש במסגרת ניהול הליך זה, בחריגה מהבקשה לקבלת מידע ואף בחריגה מהעתירה), הועבר לעותרות לפני הגשת העתירה. נטען גם, כי עוד לפני הגשת העתירה, כמו גם לאחריה, פעלו המשיבים ככל שניתן על מנת להעביר את יתרת המידע המבוקש, וכאשר מידע כאמור אותר, הוא הועבר לעותרות. נטען עוד, כי עיקר המידע שהועבר לאחר הגשת העתירה היה מידע שחרג מהבקשה המקורית לקבלת מידע ואף מהעתירה וכי המידע החורג שהועבר לאחר הגשת העתירה הינו מידע רב, אשר נדרש למשיבים זמן רב לאיתורו ועיבודו. לאור זאת, טוענת המדינה, כי לא העתירה היא שהביאה להעברת המידע. נטען גם, כי המדינה השקיעה משאבים רבים באיתור המידע, בעיבודו ובהעברתו לעותרות מבלי שעמדה על חיוב העותרות בהוצאות בגין כך וכי גם ההידברות הישירה בין הצדדים הביאה לכך שהועבר חומר רב. נטען, כי לאור זאת, אין לפסוק הוצאות לטובת העותרות. 3. מיצוי ההליכים בעתירה לאור המידע שנתקבל מהמדינה לאחר הגשת העתירה, ובמיוחד זה שנמסר לעותרות לאחר הדיון מיום 11.11.12, אני סבורה כי בקשת העותרות לקבלת מידע אכן התקבלה במלואה וההליכים בעתירה מוצו. כאמור, העותרות טוענות כי שתי סוגיות עדיין עומדות על הפרק: המכסה הבסיסית ורשימת המעסיקים. באשר למכסות, העותרות מאשרות כי המשיבים מסרו את הנתון הסופי של המכסה הבסיסית עובר לשנת 2008 במסגרת תעודת עובד הציבור מיום 6.1.13 של מר אהרון ברזאני וכי הפער בין נתוני המשיבים בעניין זה יושב. אולם, לשיטתן, על המשיבים להעביר לידיהן את המסמך הרשמי שעליו מבוססים הנתונים. המשיבים טוענים, כי לא אותר מסמך אשר מעגן את הנתון בדבר המכסה הבסיסית ועל כן הוצאה תעודת עובד הציבור. באשר לרשימת המעסיקים, העותרות טוענות כי הרשימה שקיבלו כוללת אמנם רשימת מעסיקים מלאה לשנים 2003-2011 בצירוף מספר ההיתרים שכל מעסיק קיבל. אולם, לשיטתן, הרשימה כוללת גם מעסיקים מההתנחלויות, ולכן גם מספרם של ההיתרים משקף הן את ההיתרים בישראל והן את ההיתרים בהתנחלויות, בעוד שהעותרות ביקשו מידע המתייחס להיתרים לעובדים פלסטיניים המועסקים בישראל. המשיבים טוענים, כי הרשימה שנמסרה לעותרות הינה של מעסיקים מישראל והיא אינה כוללת עובדים פלסטינים בהתנחלויות ומכל מקום, מספר ההיתרים ויתר הנתונים שנמסרו בקשר למעסיקים, מתייחסים למעסיקים מישראל בלבד. משאין חולק כי המידע עצמו הועבר לעותרות, כפי שהוא מצוי בידי המשיבים, בהתאם להוראות סעיף 7(ה) לחוק חופש המידע, ומשברור כי המטרה שעמדה בבסיס קבלת המידע הושגה, אני סבורה כי העותרות אכן קיבלו את מלוא המידע המבוקש הן בסוגיית המכסות והן בסוגיית רשימת המעסיקים. בהודעה המשותפת מטעם הצדדים העותרות טענו גם באשר לאופן שבו טענו המשיבים לקיומם של סייגים מכוח חוק חופש המידע ולאופן שבו נמסרו הנתונים. אולם, טענות אלה, שעניינן באופן התנהלות המשיבים ולא במידע שלא הועבר, יכולות להיות רלבנטיות רק לסוגיית ההוצאות. בהודעה המשותפת מטעם הצדדים העותרות טענו גם באשר לאופן שבו המידע מפורסם באתרי האינטרנט של המשיבים. על פי הטענה, אין לאתר המשיב 3 ממשק בערבית ואף שהנוהל המרכזי והבסיסי של העסקת עובדים פלסטיניים בישראל פורסם באתר המשיב 1, נהלים אחרים אינם מפורסמים כלל באתר, אף לא בעברית. כאמור, אחד הסעדים שהתבקשו במסגרת העתירה הוא להורות למשיבים לפרסם באתרם את כל ההנחיות המינהליות שעל פיהם הם פועלים. בהקשר זה הודיעו המשיבים במסגרת הודעת המדינה מיום 7.1.13, כי "כל הנהלים והחוזרים נשוא העתירה הן של המתפ"ש והן של רשות האוכלוסין וההגירה - יפורסמו באינטרנט בשפה הערבית". היינו, המשיבים אינם מתכחשים לחובתם כאמור. מובן, כי ככל שבעתיד יתקבלו נהלים נוספים העוסקים בעבודת פלסטיניים בישראל ואלו לא יפורסמו על ידי המשיבים כנדרש, פתוחה הדרך בפני העותרות לפנות לבית משפט זה. לאור כל האמור, באתי לכלל מסקנה כי העתירה מוצתה ועל כן אני מורה על מחיקתה. 4. פסיקת הוצאות אמת המידה הכללית לחיוב בהוצאות במסגרת עתירה שנמחקה נקבעה בבג"צ 842/93 נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217 (1994) והיא מתייחסת לעתירות שנמחקו נוכח העובדה שתכליתן הושגה, בלא צורך בהכרעה של בית המשפט לגופו של עניין. במקרה שלפניי, אומנם העותרות לא חזרו מעתירתן בדרך הרגילה, שכן היו אלה המשיבים אשר ביקשו למחוק את העתירה, לאחר שלטענתם הם קיבלו את בקשת העותרות במלואה והלכה למעשה העבירו לידי העותרות את כל המידע הרלבנטי הקיים והמצוי בידיהם. עם זאת, ניתן ליישם את אמת המידה שנקבעה בעניין נסאסרה גם בעניינינו. אמת המידה האמורה כוללת שני רכיבים עיקריים ומצטברים. האחד, נוגע לתקינות פעולתו של העותר, היינו האם נפל בעתירה שיהוי והאם מיצה העותר את סעדיו בטרם פנה לבית המשפט (לטעמים המונחים בבסיס אמת המידה שעניינה מיצוי הסעד המנהלי, ראו בג"צ 7505/10 בני-חארת נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (2011). השני, עניינו בשאלה, האם העתירה היא שהניעה את המשיבים לפעולה והיא שגרמה לכך שהסעד אותו ביקש העותר ניתן לו, בסופו של דבר. עניין זה עומד במרכז פסיקת ההוצאות בגין עתירה שנמחקה. ביסוד מבחן זה עומדת ההנחה, כי הגשת עתירה והטיפול בה כרוכים בהוצאות. כאשר היה בידי הרשות המנהלית לתת לעותר את הסעד המבוקש בלא שתוגש עתירה לשם כך, אין סיבה כי העותר יהיה זה שיישא בהוצאות העתירה. במצב זה, הרשות היא זו שגרמה להוצאות בהן נשא העותר. צודק והוגן יהיה, כי היא זו שגם תישא בהן, אף שההליך הסתיים במחיקה ולא בפסק דין נגד הרשות. יישום אמות מידה אלה לענייננו, מביא אותי למסקנה כי מן הראוי לפסוק לעותרות הוצאות ממשיות בגין הגשת העתירה. ראשית, לעניין תקינות פעולותיהן של העותרות, הרי שבניגוד לנטען על ידי המשיבים בתגובתם לעתירה, לא דבק שיהוי בעתירה והעותרות פנו לבית משפט זה לאחר שנתנו למשיבים הזדמנויות מספר להשלים את המידע החסר ולהשיב לפניות העותרות. בהקשר זה יצוין, כי הבקשה הראשונית נשלחה למשיבים 2 ו-4 ביום 10.8.09 ורק לאחר תזכורות רבות, ובחלוף חודשים ארוכים, נתקבלו תשובות מהמשיבים. לאור הסתירות בתשובות המשיבים, פנו העותרות, בשנית, למשיב 2 ביום 17.5.10 ולמשיבה 4 ביום 8.6.10. ביום 25.7.10 הודיע המשיב 2 לעותרות כי בקשתן נבדקת. העותרות המתינו שישה חודשים, על מנת לאפשר למשיבים להשלים את בדיקותיהם, ובחלוף המועד האמור הוגשה העתירה. באשר לנחיצות בהגשת העתירה לצורך קבלת הסעד המבוקש, עולה מהמפורט כי העתירה היא שהניעה את המשיבים לפעולה והיא שגרמה לכך שבסופו של דבר מלוא המידע שאותו ביקשו העותרות ניתן להן. בהקשר זה לא ניתן להתעלם מהזמן הממושך שחלף מאז שהוגשה העתירה ועד שהתייתרה ומן הפעולות הרבות שנדרשו להן העותרות במסגרת העתירה והקשיים שחוו עד אשר קיבלו את מלוא המידע המבוקש. בהקשר זה די לציין את הפער בין הנתונים כפי שנמסרו על ידי הרשויות השונות (וזאת בעיקר בסוגיית המכסות), את העובדה שהנוהל המרכזי והבסיסי של העסקת עובדים פלסטינים בישראל נמסר רק כנספחים ב' ו-ג' לעיקרי הטיעון מטעם המשיבים שהוגשו ביום 28.5.12, כשנה וחצי לאחר הגשת העתירה, וכן את העובדה שעיקר המידע המהותי נמסר לעותרות רק לאחר הערות בית המשפט במסגרת הדיון מיום 11.11.12 ולאחר שהעתירה נקבעה למתן פסק דין. עוד אין להתעלם מהעובדה שרבות מן הדרישות שהופנו למשיבים הן דרישות המעוגנות בחוק חופש המידע, אשר הרשויות מחויבות לעמוד בהן, אף ללא דרישה מן הציבור ובכלל זה דרישת העותרות כי כל המידע הרלבנטי יפורסם באופן נגיש לקהל היעד. באשר לשיעור ההוצאות, מחד גיסא, יש להתחשב בכך שהעותרות קיבל את הסעד אותו ביקש בחלוף זמן ניכר מעת הגשת העתירה, לאחר שהוגשו הודעות ותגובות בתיק, ולאחר שהתקיימו שלושה דיונים בעתירה והעתירה נקבעה למתן פסק דין. כל אלה משפיעים על הערכת שיעור ההוצאות הריאליות והסבירות בנסיבות העניין. מאידך גיסא, יש לתן משקל לעובדה שהמשיבים התעשתו בסופו של דבר ומסרו לעותרות את מלוא המידע המבוקש, כך שההליך הסתיים ללא צורך בהכרעה שיפוטית. לאור המקובץ, ולאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים, החלטתי לפסוק לעותרות הוצאות בסכום כולל של 20,000₪. 5. סוף דבר העתירה נמחקת. המשיבות יישאו בהוצאות העותרות בגין הגשת העתירה בסך של 20,000₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל.מיצוי הליכיםעתירה מנהלית