סעיף 4(א) לחוק פסיקת ריבית קובע: שיעור הריבית "הריבית לפי סעיפים 2 ו-3, וכן הריבית הנפסקת על סכום שיש לשלמו במטבע חוץ או במטבע ישראלי כשהוא צמוד למטבע חוץ יהיו בשיעורים ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל, ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אלא אם כן קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר". בתקנה 4 לתקנות פסיקת ריבית שנתקבלו ב-2003 נקבע כדלקמן: שיעור הריבית במטבע חוץ "שיעור הריבית לפי סעיף 4 לחוק לענין ריבית הנפסקת על סכום שיש לשלמו במטבע חוץ, או במטבע ישראלי הצמוד למטבע חוץ, יהיה לכל רבעון בשיעור ריבית הליבור בתוספת 1 נקודת אחוז". בע"א 6388/98Deniztas Nakliyat Ve Ticaret A.S   נ'  Credit Lyonnais S.A, פ"ד נז(5) 647 נקבע כי תקנות אלה אינן חלות באופן רטרואקטיבי על מערכות יחסים משפטיות שנוצרו לפני הכנסן לתוקף, ואף לא על הליכים משפטיים תלויים ועומדים בעת שנתקבלו. יחד עם זאת, נקבע באותו עניין כי תוכנו הפנימי של ההסדר שהתגבש בתקנות ניתן להחלה כהסדר מתאים וראוי לא רק במבט צופה פני העתיד, אלא גם במבט לעבר. הסדר זה אמור להוות קו מנחה לגבי העבר, והוא ישים גם לגבי הליכים תלויים ועומדים בשל הרציונל הכלכלי הטמון בו, ולא מחמת היותו מחייב מבחינת תחולתו הרטרואקטיבית (פרשת דניזטס, פסקה 14; ע"א 10564/05 גת נ' מתיתיהו ([טרם פורסם], ניתן ביום 19.9.2007); ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פסקאות 73-75 ([טרם פורסם], ניתן ביום 5.10.2006)). לגישת בית המשפט בפרשת דניזטס, מדדי הליבור נמצאים בשימוש נרחב בעולם, ולגופו של ענין, שיעור זה הוא בעל זיקה חזקה למצב בשוק, הוא קל להפעלה, ומעניק ודאות ויציבות במשק. הוא משקף את מחיר השימוש בכסף, ושומר על ערכו. בית המשפט בפרשת דניזטס החיל, אפוא, את שיטת מדד הליבור על כסף במטבע ישראלי הצמוד למטבע חוץ גם ביחס למערכות משפטיות שקדמו לתקנות משנת 2003, והוא- כאשר הצדדים לא הוכיחו כי בנסיבות העניין הקונקרטי יש לסטות ממנו. ריביתרטרואקטיביות